פוסט אורח/ מכתב לנאמני מעריב

מאת כרמית ספיר ויץ

מכתב גלוי לנאמני מעריב, ד"ר רו"ח שלמה נס, ולעו"ד ירון ארבל

שלום לכם נאמני מעריב,
שמי כרמית ספיר ויץ ועל אף היותי בעלת כישורים רבים, השכלה ותחומי עניין רחבים, בחרתי להמשיך לעסוק בעיתונות לצד עיסוקים נוספים. הסיבה היא אחת: אהבה לבני אדם. האהבה הזו מגיעה עם ידיעה ברורה, כי העולם מורכב מטוב ומרע, וכי הרוע זקוק לקבל מעת לעת את מנחתו כדי לשתוק. למרות זאת, בחרתי להיות במרוצת שש השנים האחרונות דסק החדשות הטובות של מעריב. ההסבר פשוט: חדשות רעות יש למכביר, העולם הוא די חרא, ומישהו צריך לספר לעולם גם על הטוב שמתחולל בו, גם כאשר מגיעים הקולות האחרים.

כך, חודש בחודשו, אני מגישה בממוצע 12 כתבות, ראיונות, שני מדורים קבועים ועוד.
ואז באתם אתם. "לפרק חברה", קוראים לזה כמדומני. אני מבינה קטנה מאוד בעולם המשפט, אבל גזל, אוטם לב וחוצפה אני יודעת לזהות היטב.

בחרתי להיות פרילאנס – עצמאית, בדיוק כדי שלא ירצעו את אוזני שוב. לקח לי הרבה מאוד זמן לגדל את החלק החסר באוזני, אחרי 15 שנותיי ככתבת וכעורכת בעיתונים ארציים גדולים ובמקומונים. החלטתי, על אך הטלטלות שפוקדות את התחום, לצאת לדרך עצמאית, בלי תלות, בלי מורא, עם הזכות לבחור.

ואז באתם אתם. ועכשיו, כשאתם חייבים לי ולחבריי הפרילאנסרים כסף שעבדנו קשה מאוד עבורו, אתם נעמדים במלוא עוזכם ומספרים לכולנו ולחברי הוועד שלנו בעיתון מעריב, שאת הכסף שקיבלנו העברתם למפרע עבור עבודתנו בחודשים שאחרי, ובכלל העמדתם לטובתנו הלוואה.

אז ככה: לא העמדתם לנו דבר פרט לשערות ראשנו שסמרו, ואלמלא העבודה המסורה שלנו, לא היה לכם עיתון למכור.
הכסף שהעברתם עבור עבודתנו העיתונאית (עבודה עיתונאית. לא ספקים ולא נעליים) בזמן התקופה האומללה שגורל מעריב הופקד בידיכם, שולם בעבור כל ידיעה וידיעה, כל אייטם ואייטם, כל כתבה וכתבה, בדיעבד כנגד כל חשבונית שהוצאנו, עם פירוט מדוקדק.

השיבו לנו את הכסף שגזלתם מאיתנו. עבדנו קשה מאוד עבורו.

אנחנו לא יודעים לשרוף צמיגים וגם לא לנפץ חלונות. כלומר טרם ניסינו. אנחנו יודעים לשאול את השאלות הנכונות. השאלה הבלתי נמנעת היא מאין, מאין הבאתם את עזות המצח המובילה אתכם לנהוג כפי שאתם נוהגים.

אני לא מבינה כאמור בהלכות פירוק או הלכות "תזז עובד עד שיינמק בצערו" בחסות השטחים האפורים של החוק. בגזל אני מבינה. הייתם לי מורים נהדרים. השיבו לנו את כספנו.

כרמית ספיר-ויץ

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה פוסט אורח, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על פוסט אורח/ מכתב לנאמני מעריב

  1. avi הגיב:

    אז מה שאת אומרת כרמית זה שאת המשכת לעבוד עבור מפעל שזה עתה פשט את הרגל, ועכשיו את דורשת את הכספים המגיעים לך?

    כלל לא ברור עבור אלו חודשים את דורשת כסף? מה קיבלתם? מה לא קיבלתם? יכולה לעשות קצת סדר?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      כרמית:

      בחפץ לב. חבריי הפרילאנסרים ואני המשכנו לפעול כרגיל, תחת אחריותם של הנאמנים שמונו מטעם בית המשפט גם בזמן מכירת מעריב על ידי קבוצת איי די בי לרוכש החדש (שלא ידענו מי הוא יהיה עד ההכרעה של בית המשפט). הנאמנים היו בהכרה מלאה ועם דופק תקין, ובשונה מ"מפעל", בעיתון ניתן לראות מי חתום על מה באופן הבהיר ביותר.

      מה שקרה בפועל, הוא שעבדנו, יום יום, שעה שעה, כתבנו והגשנו כתבות, איורים ועוד. לא נאמר לנו שלא נקבל עבור העבודה המוזמנת תשלום. לא העלינו על דעתנו שהפכנו למלכ"רים.

      חלקנו לא קיבל את התשלום עבור עבודתו בחודש ספטמבר, חלק אחר לא קיבל עבור חודש אוקטובר ובני המזל זכו בשניים בכרטיס אחד: הם לא קיבלו כסף הן עבור עבודתם בספטמבר והן באוקטובר.

      גילינו שהכסף לא הועבר כשהתחילו להגיע הטלפונים מהבנק, וכשפנינו אל נציגת הנאמנים, קיבלנו הסבר מדהים למדי. אני חושבת שבעיירה היהודית היו קוראים לזה "כשר אבל מצחין".

      היא טוענת שהחוב כלפי הפרילאנסרים, הוא בכלל של דנקנר (להלן: איי די בי), ושהם, כלומר הנאמנים, עשו עימנו סוג של חסד כשהעבירו לנו תשלומים למפרע.

      האמת היא שזה מגוחך עד כאב. כל מי שהוציא אי פעם חשבונית, יודע שהתשלום זהה לסכום שננקב עליה. זאת אומרת, לא למפרע ולא כל שטות אחרת.

      מה שהועבר לנו בתקופת הנאמנים, היה בעבור כל עבודה שביצענו. ההסבר שלה אולי מתיישב עם החוק – אין לי יומרות לדבר על משהו שאני לא מתמצאת בו, אבל לי, ברמה הבין-אישית, הוא נראה בעיקר מעליב.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        למפרע.
        זה חלק מהסיבות שגם אני נאלצתי לקרוא שוב ושוב את אותו המשפט כדי לנסות להבין את הטענה.
        אני לא מבין איך אפשר בכלל לטעון לתשלום מראש לספק חיצוני, שאני מניח ששכרו משתנה מחודש לחודש בהתאם לעבודה בפועל, והתשלום מבוצע לאחר שהוא מגיש חשבוניות.
        האם התייעצתם עם גורמי מקצוע?
        מכתבים גלויים זה נחמד והכל…

        אהבתי

      • כרמית הגיב:

        זו עצה מצוינת ותודה. על רקע העבודה במעריב על טלטלותיו השונות, לצערי התרגלנו ללונה פארק במוסר התשלומים. תאריכי הפקדות זזו מעת לעת (מבלי שיידעו אותנו מראש), היו דיבורים על שוטף+אלוהים יעזור לנו וכן הלאה. הבנו שהפעם זה רציני רק בימים האחרונים וכן, נכנסו לתמונה עורכי דין מתחום דיני העבודה.

        אהבתי

      • אני מאמין לך שלא קיבלו כסף, אבל הפרטים עדיין לא ברורים.

        האם מדובר על עבודה שהזמין הבעלים הקודם וסופקה בזמן הבעלים החדש?
        האם הזמנות קודמות, הצעות מחיר אושרו על ידי הבעלים החדשים מול הפרילנסרים?
        מה קשור עניין המקדמה, האם לנהלי התשלום (מיידי, שוטף, שוטף פלוס עידנים) או עבודות שלא בוצעו?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        האם הזמנות קודמות, הצעות מחיר אושרו על ידי הבעלים החדשים מול הפרילנסרים?

        הצעות מחיר? הזמנות? על מה אתה מדבר?
        מדובר בעיתונאים שעובדים בשוטף. מתקשר העורך/ת (מסמס, כותבת מייל) ואומר לכרמית נניח: תכתבי לי 300 מילה על-. תראייני את- עד מחר. איזה הזמנות ואיזה הצעות מחיר? אין דברים כאלו.

        אהבתי

      • mickey הגיב:

        כנראה שהוא שוב מדבר על משהו שאינו מבין בו… התרגלנו 😥

        אהבתי

      • כן שמיקי התרגול מואיל לזיכרון.
        -מתי בדיוק טענתי שאני עובד עיתונות?

        אהבתי

  2. אזרח במיל' הגיב:

    לא ברור לי מה הטענה.
    איזה כסף חסר מעבר למה שהיה ברור שיהיה חסר.

    הרי העיתון הגיע לנאמנות/פירוק כי לא היה לו כסף לשלם. הרי ברור שבפרוק אף אחד לא מקבל את כל הסכום המגיע לו. השאלה האם היא לא מרוצה מהדיל שהנאמנים סגרו או שהיא מתלוננת על כל שמה שסיכמו עליו לא מגיע לחשבון הבנק שלה. או שסתם מדובר בשחרור קיטור בפייסבוק בגלל שדי חרא להדפק מפשיטת רגל.

    אהבתי

    • כרמית הגיב:

      תקרא שוב, בחיי שכתבתי הכל. ותודה על האמפתיה. תמיד כיף לדעת שכשאתה אוכל חרא על לא עוול בכפך, יש אנשים טובים בעולם.

      אהבתי

      • אזרח במיל' הגיב:

        זה מוזר, כי שלושה מגיבים אחרים גם לא ממש הצליחו להבין.
        יש לי בעיה להיות אמפתי שאני לא יודע את הנתונים. מה גם שהולכים לפרוק יש הרבה צדדים שנדפקים והאמפתיה צריכה להתחלק בין הרבה גורמים, שחלקם נדפקים אפילו חזק יותר מהעובדים.

        מקווה שתצליחי לצמצם את ההפסדים כמה שיותר.

        אהבתי

      • כרמית הגיב:

        תודה רבה

        אהבתי

  3. מיצבשת הגיב:

    חבל על ההסברים שלכם לכל אנשי העסקים "שלא מבינים", הסב טקסט של אותם מתנשאים עליכם הוא בשאלה: איך אתם מספקים סחורה לחברה בפרוק בלי לקבל תשלום במזומן.
    התשובה פשוטה מעבר לכך שזו הנורמה בענף העיתונות זה מה שאותם כותבים יודעים לעשות וכך הם מתנהלים.
    המפרקים יכולים לקבוע סדרי עדיפיות לתשלומים (כמובן אחרי שהם לוקחים לעצמם שכ"ט שמן) והם יכולים לעשות הכל. הם יכולים להגיד גם שפשוט לא בא להם לשלם…
    אז לפחות הם נתנו איזו סיבה טיפשית לאי התשלום כדי שלא תהיה לפרילנסרים עילה לפנות לבית המשפט ולבקש את החלפתם.

    אהבתי

    • mickey הגיב:

      בדיוק – הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. הסאבטקסט הוא – להגן על העשירים ולדפוק את העניים, כי "זה החוק, קשה הוא החוק", וממילא מקובל לדפוק את אלה שאין להם – אז למה לא להמשיך?

      אהבתי

    • מצבשת, אני לא מגיע ממקום של התנשאות ומתבאס כמעט אוטומטית עבור העובדים הקטנים שנדרסים על ידי המחוייטים שהביאה ההנהלה. בכל מקום.

      אהבתי

  4. שלמה הגיב:

    אני צריך להצטרף למגיבים הקודמים בשתי הנקודות שלהם:
    א. המכתב כתוב בקוד פנימי – לקוראים מבחוץ (מכתב גלוי, כאמור) קשה מאד להבין כיצד נוצר החוב של המפרקים כלפיכם. עוד פחות ברור הוא הסבר תגובת המפרקים – אולי בכוונה. אני יודע שאת יכולה לכתוב כתבות הרבה יותר ברורות מזה…
    ב. זה עצוב מאד, אבל המשכת לספק סחורה לעסק בפירוק. זה הימור שלפעמים שווה לקחת, אבל זה הימור. מעסק בפירוק יש לקחת תשלום במזומן. מבין השורות גם משתמע שלא היה לכם שום מו"מ עם המפרקים, אם הם מוכנים מראש להתחייב לתשלום על עבודת פרילאנס

    שוב – הרבה סימפטיה ותמיכה במאבקכם, אבל אלה ההערות שלי

    אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      דומני שחוב שנוצר בתקופת הפירוק הוא בעל עדיפות לפירעון (איפה אלעד כשצריך אותו?). מפרקים וחברות ביטוח נוטים לפעמים לעבוד בשיטת מצליח, בעיקר כאשר מדובר באנשים שלא קל להם להתמודד מולם בבתי משפט.

      אהבתי

      • מיצבשת הגיב:

        אין כאן שום קונספירציה האינטרס הראשון של המפרק הוא "לפרק טוב" כדי שבית המשפט ימנה אותו שוב לפרק עוד חברות בקשיים..
        לפרק טוב פרושו להחזיר ככל האפשר יותר כסף לנושים ולהרוויח כסף לפירמה מהתהליך. הבעיה היא לא החוקיות ולא הגשת תביעה בעלות מטורפת שסיכוייה להצליח קלושים. כרמית מדברת על "השיטה" על זה שלא סופרים אותם, שלאיש לא אכפת מהם שהם בסה"כ איזה בורג במערכת ולא ה"לב של המערכת" כפי שהאמינה, לכן היא נעלבת…
        למרבה הצער במדינה בה הרגולטורים ומקבלי ההחלטות הולכים לעבוד אצל בעלי ההון שמולם קיבלו החלטות במדינה שלא הצליחו להעביר חוק על גובה השכר בחברות ציבוריות. במדינה בה כספי הפנסיה והחסכונות שלנו הלכו לטובת מינוף טיקונים, כי חוק שאוסר על אחזקות ריאליות ואחזקות פיננסיות בו זמנית לא עבר למה אתם מצפים?
        תמשיכו להתווכח אם ולוט שמאלנית ואיכפת לה מהילד של המחבל שהרגו בעזה.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        צודק, הכל בגלל הכיבוש.

        אהבתי

      • Toferet Ani Vetoferet הגיב:

        אין שום ויכוח.
        ולווט שמאלנית ואכפת לה.
        נו אז מה?

        אהבתי

      • מיצבשת הגיב:

        כי הויכוח המדיני לא חשוב כל ראש ממשלה ציוני יעשה את אותם הדברים (המדיניים) בעיתוי אחר ובסגנון אחר.
        כל השיח המדיני בא להסתיר את המציאות, שכרמית חושפת כאן: בשניה שהעיתון נמכר פתאום שמים על הפרינלנסרים שהשאירו אותו "עסק חי" פס ארוך ומצפצף…

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        מעריב פשט רגל בגלל המדינה?
        מה זה הצורך הזה לרוץ לאמא?

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s