הראשיות
אין חדשות, כידוע, בימי שישי. אז הארץ מפנה לפרויקט המיוחד שלו, שנתיים לאביב הערבי, מעריב (ע"ע) על פרידת שטייניץ משרות האוצר, ידיעות על הסערה וישר"ה על נפתלי בנט (ע"ע). מקור ראשון: "תיק ליברמן נפתח שוב, כתב האישום מתעכב".
הלווית אמנון ליפקין-שחק
בשלושה עיתונים תמונת האלמנה, טלי ליפקין-שחק והילדים מופיעה בשער (ידיעות, מעריב, הארץ). בישר"ה תמונה ממלכתית של נשיאת הארון. תמונת ראש של טל"ש בצמוד להספד שלה, גם היא מופיעה שם.
בידיעות כפ' 2-3 מסקר את ההלוויה עם ההספד של טל"ש ושניים מילדיו. במעריב ע' 6 עם טקסט מרכזי של מרדכי חיימוביץ'.
בישר"ה כפ' 2-3 וע' 5. בהארץ ע' 12.
תהמולת בחירות
על מה מבוססת הכות' הראשית של מעריב, שנתניהו החליט ששטייניץ יעזוב את האוצר? על המשפטיים האלו של שלום ירושלמי במוספשבת:
נתניהו לוקח את תיק האוצר מיובל שטייניץ. אחרי ארבע שנים הגיע נתניהו כנראה למסקנה כי שטייניץ הוא איש טוב ונאמן, אבל לא מתאים לתפקיד. הסקרים שלו מלמדים גם שהוא מעורר אנטגוניזם בציבור. יש לי תחושה שמישהו תופר לשטייניץ את תיק יו"ר הכנסת בקדנציה הבאה.
מקובל עליכם? כן, תחושות זה משהו שבהחלט ראוי לכות' ראשית.
תוס': נתניהו הכחיש.
זאב קם מעלה בשער האחורי של מעריב אייטם על תאוות הפלאפל הבלתי נשלטת של נתניהו פעם בארבע שנים.
בישראל היום מזועזעים מדברי נפתלי בנט, שלא יסכים לגרש יהודי מבית (אבל גם לא ערבי, כך הוסיף!). זו הכותרת המרכזית בשער העיתון. לצורכי זעזוע גויס בוגי יעלון. ייאמר כי גם בשער הארץ זוכים דברים להדגשה. בשער מקור ראשון מדווח שהליכוד בלחץ מפריחת הבית היהודי. במוספו, היומן, מראיין מיכאל טוכפלד את ציפי חוטובלי ואורי אורבך.
בידיעות ובמעריב לא מדברים על כך. כלומר בערך. מזל מועלם, זו שראיינה אותו בשבוע שעבר (מעניין מדוע הראיון במלואו לא עלה לאתר), כותבת תחת הכות' "הנגיסות של בנט" על "תדמית נקייה, מרעננת וערכית שלו" (כך גם בליד), אפרופו עוד סקר בחירות מיותר של מאגר מוחות עבור מעריב.
מעתה אמרו: ישר"ה מריץ את נתניהו, מעריב מריץ את בנט.
יואב גלנט
קלמן ליבסקינד לא נרגע אחרי הדיווח אתמול, והבוקר הוא סוקר את סקירת העיתונים (מה שעשיתי כאן אתמול).
בין היתר הוא מלגלג על הפרשנות של ד"ר אביעד הכהן בישר"ה אתמול.
והוא עוד לא קרא מה שכתב דן מרגלית הבוקר:
הרמטכ"ל שהפסדנו
סודות מהבור: 2011-ב פירסמנו ד"ר רונן ברגמן ואני את הספר "הבור," שפירט את שערוריית מסמך הרפז, אשר מקורה בלשכתו של גבי אשכנזי. היא שימשה כזכור גורם מרכזי בחתירה תחת החלטת הממשלה למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל הבא של צה"ל. לא היתה בינינו מחלוקת לאורך כל 320 עמודיו, לבד מאחת: ברגמן חש חמיצות גבוהה, שנעשה עוול כבד לגלנט. אני הענקתי יותר אשראי למיכה לינדנשטראוס וליהודה וינשטיין, שלא יתנכלו לרמטכ"ל המיועד ללא ראיות מספיקות. למתקפה על גלנט נוספה גם פרשת הקרקע במושב עמיקם. השר מיכאל איתן, שדיבר על ליבו של לינדנשטראוס לפסול את גלנט, התבטא כלפיו בלשון קיצונית כי "לא ייתכן שמאפיונר יכהן כרמטכ"ל." אך שלשום פורסם מאת הוועדה המקומית מנשה-אלונה כי גלנט לא השתלט כלל על קרקע ציבורית. שאלתי את איתן – פוליטיקאי ישר דרך – אם הוא רוצה לחזור בו מעט או לרכך את עמדתו ולהביע צער שגלנט שילם מחיר כה כבד תמורת זוטי דברים. השר לא רצה להגיב בפומבי. בעיקר לא רצה לרכך את הביטוי המצמרר שבו השתמש כלפי מי שהיה לצנינים בעיני חבורת אשכנזי. בוויכוח בין ברגמן לביני הכף נוטה עתה לצד הדוקטור. ברגמן טוען בהרצאותיו כי "בגלל בני עוולה צה"ל הפסיד רמטכ"ל מצוין."
סופהשבוע
העיתון המודפס שיצא לאור לראשונה בשבוע שעבר, סופהשבוע, שעל פי דיווח בלתי רשמי ובלתי מאומת לחלוטין מכר 4,000 עותקים (למרות שאביב הורביץ כותב שעל פי מקורב המכירות "הפתיעו לטובה", אך מי יודע, אולי 4,000 עותקים זה "הפתיעו לטובה"), מעלה אתר אינטרנט שבו נדגם העיתון עצמו. האתר הוקם על הדומיין post.co.il, כשם העיתון השני של אלי עזור, שכנראה צריך היה להקים לו פעם אתר אינטרנט, אך זה לא קרה.
משתכשכים בביצה
בשער ישראל היום אפשר לקרוא את הכותרת "ליברמן: 'ברנע שקרן בלתי נלאה'". בניוזלטר הכות' היא "נחום ברנע הוא השקרן הגדול בעיתונות". בידיעה עצמה הוא מתייחס גם לברוך קרא מערוץ 10, אבל הכותרת, כאמור, מיוחדת לברנע, אהובו של עמוס רגב, כמו גם ידיעות עצמו.
לדבריו של שר החוץ היוצא, "ערוץ 10 סוחט באיומים ומפעיל לחץ בלתי סביר על כל מקבלי ההחלטות בתיק שלי. ברוך קרא, הכתב לענייני משפט של ערוץ 10, אמר ב'לונדון וקירשנבאום' ב-2010 שאם מה שיישאר מפרשת ליברמן זה רק עניין השגריר, אז הוא יהיה הראשון להגיד שצריך לסגור את כל פרשת ליברמן. כשזה קרה והתיק הראשי אכן נסגר, הוא המשיך להתנפל על כל המעורבים בתיק גם באיומים בלתי מרומזים". עוד אמר ליברמן כי "עוד עיתונאי 'מכובד', שהוא שקרן בלתי נלאה, נחום ברנע, כתב במאמר שפירסם שלשום שדני אילון הודח מתפקידו כסגן שר החוץ, וכשהתעורר נושא חקירת חברי ועדת המינויים במשרד החוץ, הוא הוחזר לתפקידו. ברנע כתב את זה כדי לרמוז שאם אילון הודח ועכשיו יוחזר לתפקידו, הוא ייתן עדות מעוותת לטובתי. אילון לא הודח, הוא רק לא ברשימתנו לכנסת הבאה". לדברי ליברמן, ברנע גם שיקר כשכתב על אירוע שבו, לטענתו, דחפו מאבטחי השר בגסות רוח שומר אתיופי. "אשמח אם נחום ברנע יתבע אותי לדין על פגיעה בשמו הטוב, כי אז גם בית המשפט, ולא רק אני, יקבע שהוא השקרן הגדול בעיתונות הישראלית".
גם ב-nrg (אך לא בעיתון המודפס) יש התייחסות נרחבת לדברי ליברמן על ברנע.
בשער ידיעות כבר משיבים מלחמה: "כך הפך ליברמן את הסוחר הירושלמי סימו טובול לקונסול כבוד של מולדובה" (נחום ברנע, המוסף לשבת).
אלא שהסיפור על טובול התפרסם כבר ב-13 באוגוסט בישר"ה, למשל (וגם בקצרה בהסיטי, במעריב עסקים). אז למה ברנע מזכיר אותו היום שוב?
אולי כדי להזכיר שהוא "חבר נאמן של ליברמן, סוחר בחומרי בניין ובעל מסעדה".
אבל היי, אופסי, ברנע שכח שאותו טובול קשור בקשרים אמיצים גם לידידינו אהוד אולמרט ולשולה זקן. לא סתם ארחי פרחי שמוכר דיבלים.
ועל מסע העסקים של ליברמן במזרח אירופה נכתב בהארץ ב-2007.
הארספואטיקה הזאת נמאסה. בשביל מה צריך כתב מעריב להצטרף לכתב ערוץ 10 כדי לראות איך הוא עובד? מה הרעיון? עד כמה ועד מתי יפשפשו העיתונאים אחד במבושי השני? הכתבה היא על פעילותו למען ערוץ 10 המתנשף, בעוד במעריב אנשים לא מקבלים את שכרם.
מי נגד מי: נוני מוזס ואלי עזור כבר לא חברים * גוזלי סוכנות ADD זוכה למחמאות * קונרד מוריס, חמו של שב"צ תרם לנפתלי בנט, שזכה לכתבה מפרגנת בעיתון של שב"צ שמוריס עזר לו לקנות * ועוד.
החדשות המקומיות ימשיכו לפעול עוד שבעה חודשים.
זיכיון ערוץ 10 הוארך בשנתיים.
על פי יובל גורן במעריב, ג'ודי מוזס שלום "ביקרה את ממשלת ארה"ב והודחה מיוניצ"ף". חוץ מהצעתה להחריב את עזה, היא כתבה השבוע כי "ממשלת ארה"ב המושחתת, שנשלטת על ידי יצרני הנשק", היא האחראית לטבח בקונטיקט. ראשי יוניצ"ף דרשו ממנה להתנצל אך היא סירבה.
ע"פ ברק רביד זה בגלל עזה ועוד. בפייסבוק.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
הפרק הבא של השיטה של #ארץ חדשה יצטלם בתחילת השבוע ויעלה לאוויר בשני או בשלישי. שמו תמנונוני2.
חנה קים VS עמית סגל, ובחזרה (שאריות ברשת).
מה קורה באיגוד האינטרנט הישראלי (הגלוב)?
בריחת מוחות, מדור הסאטירה של מקור ראשון.
כהנא חי (נועה אסטרייכר).
הבלוגר אלכסנדר חנין ישלם 30,000 ש' בגין תביעת לשון הרע לעו"ד אבי אפטקמן.
A researcher has analysed the way that information flows through Wikipedia during a breaking news event compared the way seven mass shootings — including the recent incident at an elementary school in Connecticut — were reported on the crowdsourced encyclopedia
לוגוגל: סופהעולם של המאיה.
לפני פיזור
היום הוא היום ראשון של החורף והיום הקצר ביותר בשנה, וגם מתאים במיוחד להתפלשות בדיכאון.
תודה לתומכי הבלוג.
ולווט אנדרגראונד 
שי ניב בגלובס עומד על שעמדנו כאן יומיים לפניו, הקשר למטרת ספין בין תוספת האחיות לבין פועלי הנמל; מנגד, שרון שפורר מהמארקר רוכבת על הספין וממחזרת קלישאות חבוטות על עובדי הנמל, בכתבה/מאמר/נייר עמדה שתיעוב עז נודף ממנה.
שי ניב אמנם חבר ועד איגוד העיתונאים, וחזקה עליו שהוא ממצדדי העבודה המאורגנת. אבל הטור שלו מלא במספרים וניכר שנכתב תוך בקיאות בעובדות. מנגד, אצל שפורר יש חזרה על הכתבה שהכינה על אלון חסן ועל מילים קשות כדוגמת כשהעבודה בנמל עולה יותר, הצעצועים לילדים עולים יותר. ניב מנתח את נימוקי הצד השני, מציג אותם בהוגנות, ומתעמת איתם. אפס הבנה כזו אצל שפורר.
אהבתיאהבתי
וגם אתה בטח צד אובייקטיבי לגמרי…
אהבתיאהבתי
אני לא, אני בעד העבודה המאורגנת, למי שקורא כאן את תגובותיי לא יכול להיות ספק בכך. יחד עם זאת, אם קראת, אין לי בעיה להתמודד עם טיעוני נגד, אני אפילו נהנה מכך. כתבי שטנה ילדותיים ושטחיים אני אוהב פחות.
אהבתיאהבתי
כן בוא נקרא לילד בשמו, בפועל אתה בעד הסחטנות המאורגנת. יש הבדל גדול ביו עבודה מאורגנת לבין ארגון העוסק בסחיטה באיומים לצורך הפקת רווחים אישיים לחבריו. פעם היו קוראים לזה ארגון פשיעה. היום יש להם עורכי דין ,עיתונאים חברי כנסת הסתדרות שעסוקה בהגנה על הארגונים הללו ואפילו מנהיגי מפלגה גדולה. המפלצת הזו רק הולכת וגודלת מידי יום והיא תמשיך לגדול כל עוד יש רבים שמתפרנסים ממנה.
אין ספק ששי ניב הוא עיתונאי הרבה יותר נוח ו"אובייקטיבי" לצורך העניין והוא אפילו בקיא ב"עובדות". אתה יכול לצרף אליו גם את יובל גורן עוד עיתונאי "אובייקטיבי" שבקיא בעובדות. גם ניב בא עם עמדה מוכנה מהבית וגם שפורר. שכל אחד באמת יבחר לעצמו מי צודק, רק בוא לא נעמיד פנים שאחד מבין את המטריה והשני לא.
אהבתיאהבתי
שמע, אכן אותה רוח שוטמת לעבודה המאורגנת בנמל שנושבת מתגובתך האחרונה נושבת גם מכתבתה הארוכה של שפורר, ולכן נשאלת השאלה – אם זה מספיק, אם די בהבעת עמדה עוינת וזהו, למה צריך לבזבז על זה את אלפי המילים שהקצו לה? מה הכתבה שלה מוסיפה על 100 המילים של התגובה שלך?
רווחי הנמל רלוונטיים? למה הממשלה לוקחת אותם ולא מורידה באמצעותם את מחירי הצעצועים של שפורר? הם לא מופיעים אצלה (מופיעים אצל שי ניב). הסכמי התייעלות רלוונטיים? הנמל התייעל בכל הסקטורים בעשור האחרון, זה רלוונטי לטענה של שפורר ש"רבים מודים" שהעבודה הנמל לא יעילה? למה הם לא מוזכרים אצלה (מוזכרים אצל שי ניב)? זה לא שחסר מקום. קיומם של עובדי דור ב' רלוונטי (מופיע אצל שי ניב)? היותם רוב מבין עובדי הנמל רלוונטי לטענה שעובדי הנמל מרוויחים הרבה? אז למה אצל שפורר ממוחזרת קלישאת המנופאי עם 35,000 השקלים, למה היא לא מזכירה את המילה דור ב' במילה, או באות?
יכול להיות שהיא מבינה במטריה מצויין, מכירה את כל העובדות האלה ורק מסתירה אותן מעיני הקוראים זה לא גורם לי להתלהב ממה שהיא כתבה. אני חושב שהטענה המלודת "העבודה המאורגנת בנמל היא פיפי קקי" יכולה להסתפק גם במאה המילים שבתגובה שלך ולא צריך להקצות לה אלפי מילות מלל ריק שהוקצו לשפורר. אם היא לא מכירה את העובדות הללו, לא טרחה לבדוק מהם ההסכמים, מהם רווחי הנמל, ויתר עובדות בסיסיות, אז היא לא מבינה במטריה, ולא יעזור לך עד כמה אתה כמה להשתכנע מדבריה.
אהבתיאהבתי
מלודת צ"ל "מלומדת" כמובן
אהבתיאהבתי
אמנון דנקנר כותב סיפור קצר בקצה טורו ב"סופהשבוע". "סיפור כריסטמס אופייני", הוא כותב, על "אישה שמנהלת כבר כמה שנים בלוג לביקורת עיתונות בשם ולווט אנדרגאונד" (הטעות במקור. וגם הטעויות בהמשך:) "היא כותבת יפה וחריף, מצוידת בחוש תובנות מאירות עיניים ואל עף" (כן-כן, אל עף) "שהיא כתבה עלי במשך השנים דברים מאד עוינים ועוקצניים, עדיין נהניתי לקרוא אותה מדי פעם". ואז פורש דנקנר בפני הקוראים את הסיפור על קלמן ודבורית והתביעה המסתורית, בסגנונו הזהב ובטעויות הגהה שנמשכות ("משהו -מכנה", "ליבו", רווחים כפולים) ומסיטות את תשומת הלב של מגיה מסכן שמאז שהוא התחיל לעבוד בהגהה נאלץ להתאמץ כדי להיות מסוגל להתייחס לתוכן של טקסטים.
אז התוכן: חביב מאוד. הסיפור מוכר לי מכאן, אבל העובדה שדנקנר מספר עליו מלמדת, אולי, שגם הוא רוצה להיות חבר של דבורית. וגם זה, אם חושבים על כך, סיפור חביב ל"כריסטמס".
אהבתיאהבתי
מעניין למה קיבלת כוכבית אדומה. אולי כי כתבת עלי משהו חיובי.
אהבתיאהבתי
מהצד שלי לא רואים את הכוכביות האדומות, כנראה.
אהבתיאהבתי
מאוד מוזר פה עניין הכוכביות. על משפטים ניטרלים לחלוטין מגיבים כאן בכוכביות אדומות ללא שום סיבה ברורה לעין. מישהו כאן ולא אחד חווה התעלות נפשית מכוכביות אדומות, גם כשאין שום עניין מעורר מחלוקת. סוג של סטייה נפשית כנראה .
אהבתיאהבתי
מעניינת ההתיחסות של כמה כותבים/ות לעניין האדום/ירוק.
לכשעצמי מעולם זה לא עניין אותי מה נותנים לי. בעבר דבורית היתה נוהגת לבחור בתגובה המצטיינת ואז באמת טרחתי לנסות ולזכות בכך. בכמה מקרים זה הצליח לי.
בהווה אני כמעט לא טורחת לתת כוכבית ואם כן אז זה רק כדי לתת, לעיתים, משנה תוקף למגוחכות שבדבר.
לעומת זאת יש פה כמה כותבים/ות שממש יוצאים מהכלים בהקשר.
אהבתיאהבתי
מחאה מצרית בשבדיה.
(עירום נשי מחאתי).
אהבתיאהבתי
במוסף הארץ רואים את העתיד דרך משקפיים פסימיות. ארה"ב אוטוטו משיגה עצמאות אנרגטית ובמקום לחגוג את החופש וסיום עידן התלות בנפט המוסלמי עורמים לנו ענני דאגות. סוג של הגיון נאור שמוצא חושך באור. תחזית הטמפ' להיום באדיבות הקרן. האופטימיות ממצב הים, הגשם המבורך ויצרני הבירות מגרמניה שהביאוני עד הלום וקצת מעבר.
אהבתיאהבתי
אחת הסיבות המרכזיות שאינה מוזכרת במאמר להפחתת התלות בנפט סעודי היא לא רק גילוי גז, אלא גילוי של נפט בכמויות גדולות בצפון אמריקה. הסיפור עם הגז שהיא מתארת במאמר הוא עניין די ידוע מזה זמן אלא שגז לא מחליף בהכרח נפט ואת זה גם המומחים שהיא עצמה הביאה טענו ובצדק. הסיפור המעניין ולא פחות חשוב הוא שבאחרונה עולה תפוקת הנפט בארה"ב עצמה וזה סיפור שיעלול להיות לו השפעות בטווח הארוך. כל החלק הזה נעדר לחלוטין מהכתבה. הארץ יחכה כנראה כנראה לדוח סוכנות האנרגיה העולמית של 2013.
אהבתיאהבתי
גם עלות הפקת הנפט והפחם עולה וזה עלול להשפיע על מחירי היינות. מתנצל על הנימה התוקפנית בתגובות מאתמול. לחיים.
אהבתיאהבתי
עיון במודעות האבל על מותו של ליפקין שחק, מצד חברות מסחריות (לא רק) שבהן הוא נטל חלק, עשוי לעורר שוב את הנושא של דאגת אנשי הממסד לעצמם במיקום דירקטוריוני בחברות שונות במסגרת שמור לי ואשמור לך.
רשימה חלקית, מעתון אחד בלבד.
אל על.
איי. די. אס.
נילית.
תהל.
קרדן.
מרכז רבין.
אהבתיאהבתי
אולי לא מדובר בדכאון אלא בחרדה.
אהבתיאהבתי
התפלשות בדיכאון לאור קריאת העיתונים, צפיה והאזנה לחדשות.
לא בגלל תוכן החדשות, אלא בעיקר בגלל איכות הדיווח, הפרשנות והרדידות.
חורף העיתונות. נראה מי יתעורר ממנה.
אהבתיאהבתי
אגב, גם המדור הסאטירי של הארץ זמין באינטרנט בתצוגת הדפוס והוא מוצלח מאוד לטעמי. פחות בגלל הסאטירה הפוליטית ויותר בגלל הכיוון הפמיניסטי שהרי רק נשים כותבות אותו. http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1890443
אהבתיאהבתי
חלש. פחות בגלל הכיוון הפמיניסטי ויותר בגלל שסאטירה פוליטית צריכה להיות הרבה יותר חדה, בועטת, נושכת, ולא דופקת חשבון. נכון לעכשיו, ולמטרה שלשמה הוקם המדור, הכותבות לא מספקות את הסחורה.
אהבתיאהבתי
לטעמי המדור נשכני רענן ונשי,ובהחלט מספק את הסחורה. מקבל ציון 9 בקיזוז הקטעים החלשים יותר. מבריק מהערת העורך ועד לקרדיטים של הבנות.
בהשוואה לאפעס מקבל 10.
אהבתיאהבתי
אביב ערבי?
אני מוצאת עצמי יותר ויותר מקבלת את הטענה שנשמעה מכיוונים רבים שאין באמת אביב ערבי, מה שבאמת יש לעולם זה חורף איסלמי.
אהבתיאהבתי
השאלה היחידה היא האם קלמן צודק?
אהבתיאהבתי