סו"שים
לפחות תשעה הרוגים ומאות פצועים בהפגנות יום השנה השני למהפכה המצרית.
תהמולת בחירות
הסיבה שכה מעטים השיבו לסקריר "מתי החלטתי להצביע ליאיר לפיד" היא שמעטים מקרב מצביעי הבלוג הצביעו לו בכלל, כך על פי הסקריר הקודם. מתוך כלל המצביעים, רק 4% בחרו בלפיד פה. ובכ"ז, שימו לב: 58% מתוך המצביעים סימנו שהחליטו להצביע בדרך לקלפי. מה שיכול לתת נקודות חיוביות לסוקרים ולהסביר את כשלונם.
ההצבעה ללפיד היא די חוצת רבדים חברתיים וכלכליים, כה התברר לי ממדגם בסביבתי הקטנטונת.
תחילה התאפקתי מלנתח את הטקסט אותו תמללתי, הטקסט הראשון שנשא לפיד לבוחריו יום לאחר הבחירות. חשבתי שהדברים זועקים לשמיים. מתברר שלא כולם חשבו כמוני, ויש גם מי שהאשימו אותי בבורות. לא אכחיש שאני בורה, אבל בורותי לא מתבטאת דווקא בנקודה הזאת.
כמה משפטים מתוך מדריך לפיד:
אתמול אזרחי ישראל בחרו בנורמליות ובחרו בסוג של שפיות.
מהי שפיות ומהי נורמליות? מיהו לפיד שיקבע זאת? וכשהוא אומר "אזרחי ישראל", הוא מתכוון למי שבחרו בו. על פי התיאור שלו אפשר חשוב שמדובר ב כ ל אזרחי ישראל. מה שלא נכון בשום פנים. לפיד רואה עצמו כמייצג הנורמליות והשפיות. אין לי מושג למה הוא מתכוון ומהם מדדיו. אולי מה שרוצה לפיד לומר זה: אני הממוצע של הממוצע. אני הכי באמצע של האמצע. יותר מרכז ממני לא תמצאו. שקללתי את כל מה שאתם רוצים, שייפתי את כל הקצוות המחודדים, והנה, אני שם, בשבילכם. הבתוכו של הלחם. אפילו את הקשה הסרתי לכם. הנה אני כאן בשבילכם. ד"ר נורמליות ומר שפיות. אני הממוצע ללא סטיית תקן. אני ה-ישראלי, כמו שאבא שלי אמר לי ולכם.
ובחרו בתקווה וחזר להם הצבע ללחיים…
תקווה למה? איזה תקווה? לפיד הוא התקווה? כנראה. לפיד, כך לדבריו, מייצג את השפיות והנורמליות והתקווה. מה מסתתר מאחורי המילים האלו? כל אחד יכול לפרש בעצמו כראות עיניו.
עכשיו, מה הסיבה שלאנשים חזר הצבע ללחיים? ולמה הוא אזל מהן מלכתחילה? מה הסיבה שצבע אוזל מהלחיים? והאם הוא חזר כי הם שלשלו פתק בקלפי? איזה מתאם יש בין פעולה א' לזרימת הדם מוורידת הלחי? אבל יש המשך למשפט, המשך המסביר, כך לדעת לפיד, את העניין:
…כי יש איזה אמון ביכולת שלנו לעבוד ביחד וליצור פה מקום טוב יותר.
זו הסיבה לעניין התקווה והצבע. מצד אחד, משפט חלול לגמרי: "לעבוד ביחד". מי יעבוד ביחד? אתה והבוחרים שלך? איך? "ליצור פה מקום טוב יותר" זו תמיד שאיפה יפה. משפט ציפורים ופרפרים קלאסי שאין מאחוריו כלום. מי לא רוצה שיהיה פה מקום טוב יותר. או שם. או בכל מקום. אז כן, לפיד ידאג לכך. גם סייד קשוע כתב זאת:
ראיתי את עצמי מקים מפלגה בעוד כמה שנים, דבק במה שמכונה “מרכז”, כי זה לא מחייב אותי להגיד שום דבר למעשה. על פי התוכנית, המפלגה שאני רוצה להקים תהיה לא ברורה, אבל תבטיח לעם, באופן כללי, עתיד טוב יותר, ובית חם, ותציל את העולם.
אבל עזבו. אז אמר, מילים מילים מילים. עכשיו צריך לראות מה יתממש מכל תוכניותיו. אני רוצה להשתמש רק במשפט אחד של רינה מצליח מאמש באולפן שישי: לפיד לא מכיר את המנגנון האזרחי. אין לו טיפת ניסיון.
המשפט "שוויון בנטל" הוא משפט מצוין, אבל כמו רבים אחרים, בלתי ישים. לא במתכונת הלפידית.
טור שכתב ידידיה מאיר במאי האחרון על גיוס חרדים.
ראיון שער מתוך גלובס הערב עם מנהל המטה של יש עתיד, הלל קוברינסקי.
על השאלה כמה עלה קמפיין הרשת אין תשובה. השאלה על סטטוס תאגידי המים שנמחק כלל לא עלתה, כמו גם תהייה על מחיקות אחרות.
בתשובה לסקריר "למה הצבעתי כפי שהצבעתי", ענו 23% "מסיבה אחרת". תמהתי מה המשמעות של תשובה זו, מאחר שהייתי משוכנעת שכיסיתי הכל, והנה התשובה המלומדת מהאתון:
“מסיבה אחרת” היא האופציה היחידה שנתת להצבעה מושכלת, הצבעה שהיא פרי חשיבה וקריאה ושיחה ועיון והרהור, הצבעה שהיא פרי מעקב בן ארבע שנים אחר המפלגות – אבל לאו דווקא פרי קריאה חסרת תכלית במצעים שלא תמיד קיימים ושלא תמיד אומרים אמת.
הופתעתי עד מאוד שיש אנשים שממש עוקבים ארבע שנים אחר המפלגות, מסמנים מי עשתה מה, ולפי זה מחליטים על ההצבעה הבאה. ולא סתם "יש אנשים", אלא כמעט רבע ממשתתפי סקריריי עושים זאת. העשירון העליון זה פה.
דרור אידר עובר למוד ספרותי. אולי הוא עובד בנמל חיפה (צוחקת, כן?).
הקמפיין השני שנכשל היה קמפיין שנאת נתניהו. אז בחלקים מסוימים של הברנז'ה העיתונאית, באתרים וירטואליים רבים ובפאבים ידועים, נתניהו הוא הלורד וולדמורט. אבל הרוב העצום של הישראלים העדיף לקרוא את "הארי פוטר" ולסמוך על נתניהו. הנה, דווקא המפלגות שדיברו על חבירה אפשרית לנתניהו עלו והתחזקו. לעומתם, הקמפיין שכן הצליח היה סדר היום האזרחי. לא סוציאליסטי-אידיאולוגי, אלא רצון להיטיב את חיינו בארץ פנימה. לא רק לפיד, גם בנט הקפיד לדבר על זניחת הוויכוח הישן בדבר העתיד של יהודה ושומרון ולהתמקד בהורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור.
גם אם גורמים אינטרסנטיים ו"מחקרים קטנים" ממשרדים אלו ואחרים (האוצר למשל) עומדים מאחורי הכתבה הזו, על הקושי בהורדת מחירי הדירות בטח ובטח לא לרמה שהצהירו המצהירים קודם לבחירות, הרי שאך הגיוני הוא הדבר, שמחירי הדירות להשכרה לא יירדו בבום ב-35%.
גיא מרוז שכח לכתוב בגילוי נאות על יחסי העבר שלו עם שלי יחימוביץ'.
טעיתי. הכלב הזכיר. ככה זה כשלא מתייחסים ברצינות לשיחות עם בעלי חיים.
אורי ברייטמן מנתח את יחסי גדעון סער וגוגל.
רק תיקון למונח "גרוש בנסיבות שליליות". אין דבר כזה "גרוש בנסיבות חיוביות". גירושין הם תמיד (למעט כמה מלאכי שרת) אירוע מחריד, בו משתתפיו שולפים ציפורניים, בו יש תמיד צד אחד שפגוע יותר, בו מוציאים שלל כביסה מלוכלכת מהארונות, בו אנשים – ללא הבדל דת גזע ומין, כסף, מעמד כלכלי או חברתי, חינוך, השכלה ואנינות – הופכים לתתי אדם.
מוסף הארץ
חיילים ממעמד כלכלי נמוך מתים יותר בעימותים צבאיים. למה?
על נורמות שושואיסטיות, תרבות הסוד, ההגדרה טרור מהו ומיהו אויב. על קוצו של יוד דנו בבלוג בסוגייה חיסול מהו.
ובעקיפין: רביב דרוקר על מות הסוביודיצה, לאחר החלטת ביהמ"ש לא לאפשר את שידור התחקיר על שמעון קופר.
משחק החתול ועכבר האידיוטי בין הלמו למשטרה.
איילת שני מראיינת את העיתונאית והסופרת נעה ידלין, שאביה נטשה כשהייתה בת חצי שנה.
הכי רלוונטי לענייננו: איך מתנהלות ישיבות מערכת:
ישבתי בכל כך הרבה ישיבות מערכת של “ניקח אותה או לא ניקח אותה, נראיין אותה או לא נראיין אותה”. ואז עושים גוגל, בואו נראה שנייה איך היא נראית, ואני תמיד יושבת שם ואומרת לעצמי, יום אחד הספר שלי יהיה גמור וגם עלי יגידו, “תעשה שנייה גוגל, היא כוסית?”… אני יודעת שאני עכשיו סחורה שעומדת למבחן, האם אני שווה ראיון ואיפה וכמה, ברור לי לגמרי שאני צריכה לחשוב איזו ליטרת בשר אני מוכנה לתת, ואין לי שום אשליה שמישהו חושב שדעותי על היקום מעניינות מספיק… יגידו, “כוסית?” ואולי יהיה שם מישהו שמכיר אותי ויגיד, “אה, לא… כאילו, זה לא הכוסית שאתה מדמיין”. זה לא ייתן לך את המשבצת הזאת. זה לא כאילו 1,200 מילה שלא משנה מה היא תגיד, אבל נפוצץ אותה שם על ספה עם נחש מסביב לפופיק.
G/ גלובס
חן שליטא על הנפילה מהעשירון העליון. עובדים בתפקידים בכירים שפוטרו ולא מצאו עצמם מחדש.
למה התאבד אקטיביסט הרשת ארון שוורץ (שחר סמוחה).
Markerweek
סמי פרץ קורא לשישה אנשים שאתם מה-זה מכירים, לרדת מהעץ. אין לי אלא להיאחז בקלישאה הצבאית הידועה: לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל בחירות יש את היום שאחרי, שבו הנאומים הנפלאים צריכים להיפרט לפרוטות די מטונפות.
ובהמשך: אשר שכטר מסמן את כל ההבטחות ואת המבטיחים, ומציע לגזור ולשמור. זה לטובת ה-23% שעוקבים אחר פעילות המפלגות ארבע שנים.
המוסף לשבת
יאיר לפיד, אפרוח שבקע מהביצה, כלומר מהפוסטר, נער הפוסטר צחור השיניים בחסות ידיעות, זוכה לא רק לשער של סופר סטאר, אלא גם לקביעה חד משמעית של עורכיו: "מעכשיו שום דבר לא יקרה פה בלי יאיר לפיד".
סימה קדמון, כאם מגוננת שומרת על לפיד ומזהירה אותו מפני הסוויט טוק של נתניהו. ייתכן, היא כותבת, שהוא אף יגיד לו שקרא לבנו הבכור יאיר על שמו, אחרי שקרא את הכתבות שלו בבמחנה. קדמון מצטטת "גורמים".
נחמה דואק כותבת שהפניקה בליכוד הגיעה לשיא ביום הבחירות עצמו, בשעה 11 בבוקר, כשהתברר שיש אחוזי הצבעה גבוהים במיוחד ביישובים העירוניים שמזוהים עם השמאל, והצבעה נמוכה ביישובים כמו אשדוד ונתניה, המזוהים עם הליכוד.
במוסף שרובו מוקדש למירוץ הלפיד, שאל עודד שלום את מצביעיו למה הצביעו לו. המצביעים שמצא, מתברר, אינם מוולווטים ומסקררים:
אחד אמר שהיה בחוג בית והתלהב וגם כי מס' 16 היא חברה טובה של אישתו, והוא של בעלה. בחיי. גם השני התלהב מחוג הבית, ואומר שאם לפיד יממש רק חצי מהבטחותיו, דיינו. שלישית, כי היא מאמינה לכנות שלו, וגם כדי שישפיע מבפנים. עוד אחד: "רציתי להוריד לביבי את הכוח". אחרת כי בעלה שכנע אותה דקה לפני שנכנסה לקלפי. ואישה אחת, בת תשעים וחצי, בגלל אבא שלו, בגלל היושר שלו, ובגלל שהוא צעיר ויפה.
מוספשבת
גם המוסף של מעריב מתרווח על הלפיד.
שלום ירושלמי: נתניהו חתום על הביזיון ולא יתנו לו לשכוח.
אורי אליצור: גוש המרכז-ימין ניצח בהפרש גדול.
בן-דרור ימיני: גוש השמאל-מרכז זכה ליותר קולות ולנדידה של רבע מיליון קולות שהגיעו מהגוש הימני-חרדי.
נדב איל: הפוליטיקה הישנה מפרפרת.
מיכאל טוכפלד: ראיון עם מס' 2 של הלפיד, הרב שי פירון.
וקלמן ליבסקינד חופר בתיק של אלעזר שטרן.
זוהי הדקה האחרונה בה מרואייני המפלגות יכולים להתרווחת בכסאותיהם, ולשאת עדיין את מצעיהם לפניהם. בעוד דקה יצטרכו גם לבצע.
ממון
כמובטח, סבר פלוצקר קורא למינוי אדם אחד בלבד לתפקיד שר האוצר, פרופ' מנואל טרכטנברג.
וזה שיר ההלל של איתן אבריאל לטרכטנברג מספטמבר 2012, כשנבחר לאחד מ-100 המשפיעים לשנת 2012.
וראיון איתו חודשיים לאחר מכן.
7 לילות
עימאד בורנט, מיוצרי חמש מצלמות שבורות לאלון הדר:
אם ישראל תמשיך לומר שזה סרט ישראלי אמשוך את הסרט מהאוסקר. אם מארגני האוסקר יציגו את חמש מצלמות שבורות כסרט ישראלי – לא אהיה שם… זה סרט פלסטיני נטו. הוא צולם פה ומביא את הסיפור של הכפר. אנשים מבלעין אומרים 'עשינו סרט שמתעד מאבק של שבע שנים להסרת הגדר, ובסוף אתה בא לישראל ונותן להם מתנה?' ברחוב לא מבינים מה זה קו-פרודוקציה.
מתקלקלים
דנקנר מבקש הסדר חוב בהיקף של 480 מ' ש'.
לחם עבודה
מינויו של רפי גינת למנכ"ל ערוץ 10 מעורר חרדות קשות במערכת.
מה יעשו אנשי החדשות? איך תתנהל מח' התחקירים? מה יעלה בגורל רביב דרוקר? האם גינת יפנה אנשיםמתפקידיהם? היקצץ?
יש עורכים בבית?
אף אחד בהארץ לא קרא חסמב"ה? איש לא מכיר את מנשה התימני?
(תודה לדוד אסף)
לפני פיזור
סופשבוע רגוע ראשון מזה כחודש. ועכשיו לספונג'ה.
ולווט אנדרגראונד 
ושום מילה על "הציבור אמרה את דברה" הפתטי?
אהבתיאהבתי
"בית"ר טהורה לעד" – מסוג השלטים שמניפים אוהדי בית"ר ירושלים בימים אלה, לאחר שנודע להם שלקבוצתם מועמדים להצטרף שני שחקנים "מוסלמים".
אני מניח שבמדינות "מתוקנות", קבוצות כאלה היו נענשות בחומרה.
אצלנו, הם מכריזים על גזענותם בריש גלי.
כאשר אוהדים מניפים שלטים כאלה בנוגע לשחקנים "יהודים" בארצות הים, אנחנו מדלגים על רגלינו האחוריות וזועקים גזענות…
אהבתיאהבתי
לגבי התגובה שלי על סקריר ה"למה הצבעתי כפי שהצבעתי", שהיה לי הכבוד שתצטטי אותה אצלך. ובכן, אשר לתהייתך על המעקב הממושך אחרי המפלגות, לאורך ארבע השנים: א. ברור שלא צריך לעקוב אחרי כל המפלגות, אלא בעיקר אחרי אלו שקרובות אליי מבחינת השקפת עולם ובאות בחשבון. ב. דומני שזה מה שעושה קורא העיתונים – עוקב אחרי הנעשה בפוליטיקה לאורך כל ארבע השנים, ובמידה זו או אחרת של התכוונות רושם לעצמו ציונים לשבח ולגנאי לגבי המפלגות שמעניינות אותו. ואשר להתפעלותך המחויכת מה"חשיבה וקריאה ושיחה ועיון והרהור" שייחסתי לעצמי: אפילו אם זו הייתה רק חשיבה, או רק קריאה, או רק שיחה, או רק עיון, או רק הרהור, כלומר אחד מהדברים בלי כל השאר – עדיין זה היה נכנס לקטגוריה של "מסיבה אחרת", כי לא הצעת אפשרות כזו, שאדם משקיע מחשבה רצינית בהצבעה שלו.
אהבתיאהבתי
אווה אילוז עושה הארץ
מדהים עד כמה הנאורה אינה מודעת לעובדה שדבריה הם בעצם בבואה של השד השושואיסטי שנגדו ניסתה לצאת. יצאה אהבלה אבל זכתה בתואר מיס אילוזיה. נאורות קלאסית.
אהבתיאהבתי
….ויקרא שמו מעלה אדומים.
רמת ההתעלמות הנדרשת מן האינטלקטואלים המודרניים על מנת שלא לראות את מטרתם הסופית – לאור הדוגמא ההיסטורית של חמישים השנים האחרונות – היא כמעט בלתי-נתפשת. זה הוא הפרגמטיזם שהפך זאת לאפשרי-לכאורה עבורם, על ידי הענקת הרשות להיות חסרי עקרונות בעיקרון.
אהבתיאהבתי
אגב, מעניין באיזה קו כדאי לישראל לנקוט בנוגע למועמדות הסרט לאוסקר (בהנחה שיש גוף שמטפל בזה – משרד החינוך והתרבות?):
1. להתעלם ולקוות שזה יעלם.
2. להודיע שהיא מושכת את ידיה מכל וכל בנוגע לסרט.
3. להשתבח בסרט כמייצג של הפלורליזם בישראל ולקוות שמר בורנאט יממש את איומו למשוך את מועמדות הסרט.
אהבתיאהבתי
5 מצלמות שבורות: נראה שעימאד בורנאט מבין גם הוא את מה שרוב הציבור הישראלי מבין באופן אינסטינקטיבי. זהו אכן סרט פלסטיני מבחינת תוכנו ונקודת המבט. חיפשתי מעט אחר מקורות המימון לסרט, ולא מצאתי. אם השתתפו קרנות ישראליות במימון אזי טכנית מדובר בהפקה ישראלית, אבל די מגוחך שסרט כזה ייצג את ישראל באוסקר. בנוסף, הנה כמה מחוויותיו של בחור בשם חן מזיג עם איאד בורנאט, אחיו של עימאד, בבילעין ובסיאטל, והמצלמה השבורה השישית:
http://www.standwithus.com/app/iNews/view_n.asp?ID=2557
אהבתיאהבתי
למרות שעימאד בורנאט הוא הדמות שדרכה בוחרים לשווק את הסרט מסיבות ברורות, מי שאחראי לתוצאה התיעודית לטעמי כפי שאנחנו רואים אותה כמו גם לעריכה המופתית שלו הוא גיא דוידי הישראלי. לעניות דעתי כיצירה גמורה הוא הרבה יותר תוצאה של עבודתו של דוידי הישראלי ופחות של בורנט למרות הקרדיט המשותף ולמרות שברור שבורנאט הוא גיבורו של הסרט.
בכל מקרה הסרט הוא תוצאה של הפקה ועריכה ישראלית שלא רק שעוסקת בגיבור פלסטיני אלא גם הוכלת שלב נוסף ובאופן שוויוני מוחלט מעמידה אותו גם כיוצר משותף של הסרט. באופן הזה היא דווקא מדגימה את ההשתעבדות והזהות המוחלטת של השמאל הרדיקלי עם העניין הפלסטיני. השמאל הרדיקלי הישראלי מזהה עצמו בצורה מוחלטת ומפנים את כל הערכים הפלסטיניים. לכן לכאורה קשה לזהות בסרט את ה"ישראליות" שבו אבל זוהי הישראליות החדשה של השמאל הרדיקלי הישראלי. במובן הזה ולמרות הפרדוקס זה בהחלט סרט ישראלי. המחאות של דוידי רק נותנות לזה תוקף.
אהבתיאהבתי
זה סרט פלסטיני שלא מייצג את ישראל ובטח שלא את ישראל היהודית שיצרה אותו. הסכסוך בין מטיפי הנאציפיקציה על הקרדיט לא מעניין. גם הטיעון מה יגידו בכפר (אותו תירוץ שכל מנהיג ערבי השתמש בו כשהיה צריך לספק משהו בתמורה) לא רלוונטי. את הקטע הקצר שראיתי אפשר למצוא באלפי וריאציות בחשבונות יוטיוב פאליוודים. אלוהים יודעת על מה המהומה.
אהבתיאהבתי
חיכיתי לתגובה שלך 😛 …
נחמד לדעת שאתה פה. הטיעונים שלך מתחילים להיות משומשים כמו מאמר מערכת בהארץ. לא כל כך רלוונטיים לטעמי. בכל מקרה אישית הייתי פוסל את עצמי מלכתוב או לגבש דעה על משהו שלא ראיתי. מומלץ לך לראות את הסרט. זה סרט טוב ומעניין תהיה דעתך הפוליטית אשר תהיה, הוא לא נושך ותאמין לי אפילו אני ראיתי אותו ולא שיניתי את דעתי הפוליטית.
האמת שעניין זהות "מקום הולדתו" של הסרט אינה כל כך רלוונטית בקטגוריה זו של סרטים תיעודיים בניגוד לקטגוריית הסרט הזר שבה המדינה עצמה מגישה את הסרט, ושם חשוב מאיזו מדינה הסרט בה כי זו החלטה של המדינה השולחת מה מייצג אותה.
למעשה 5 מצלמות שבורות הוא קופרודוקציה ישראלית/ פלסטינית/ צרפתית. אני מניח שבגלל זהותו הישראלית של הבמאי דוידי נכתב שהסרט ישראלי, למעשה הקרדיט המדויק צריך להיות ישראלי/ פלסטיני אבל כידוע פלסטין הרי לא ממש קיימת כמדינה . בסופו של דבר זה גם לא העניין החשוב באמת ובכל מקרה זה שנטען שהסרט הוא ישראלי לא אומר בהכרח שהוא מייצג את ישראל במקרה הזה. חשוב להבדיל.
אהבתיאהבתי
כתבתי שראיתי חלקים ממנו. טיעונים לא אמורים לחדש או להשתנות, הם אמורים להחזיק מים. רוצה לראות אלפים כמוהו?
אהבתיאהבתי
ברוך שובך!
אהבתיאהבתי
ברוך שובך. מדוע הפסקת לברבר אצל ג'וג'ו אבוטבטל????התגעגענו אליך ולליכוד עם ה31 מנדטים שלך לפאר לרומם ולקלס….
אהבתיאהבתי
נדב אייל עושה תומס פרידמן.
אחרי שחופרים מתחת לערמות ה"אנלוגי-דיגיטלי" ו"קוד פתוח" מגלים מאמר מחומם שמוכר תזה שהיתה יכולה להיות מעניינת לפני שקדימה קמה ונמוגה.
אהבתיאהבתי
יאיר לפיד זכה בגדול וכבר היה בפגישה ראשונה אצל ראש הממשלה המיועד.
אני תוהה אם אחת הדרישות של לפיד לנתניהו תהיה: "חסל את ישראל היום. העתון, שנועד לפאר אותך, פוגע בעתון שמפאר אותי". 😆
אהבתיאהבתי
אני חושב שביבי יכול להקים ממשלה גם בלי יאיר, אם באמת ירצה
אהבתיאהבתי
בעניין הטור של גיא מרוז.
הוא מגלה סוד ידוע שהוא רצה, יחד עם אורלי וילנאי (בחייהם לא נפרדים), להצטרף לפוליטיקה דרך העבודה למרות שמרצ היא בעצם המפלגה שלו לפי עדותו.
פשוט הוא הבין שבמרצ מאוד צפוף ואין סיכוי לקבל מקום ריאלי (שאלת אגב, האם אורלי היתה ממוקמת לפניו ברשימה או לא?) ולכן ה'אופציה האפשרית', במילותיו, היתה מפלגת העבודה.
קצת הרבה מזכיר את סתיו שפיר (אגב, בחורה יפה בעיני למרות ג'ינג'יניותה) שהלכה לעבודה בגלל שהבינה שאין לה סיכוי להשתחל לחד"ש אהובתה. מן הסתם עצה טובה שקיבלה מדב חנין.
סיבה חשובה למה לא נתתי את קולי לעבודה שהיא ה'בית היהודי' האמיתי שלי.
גיא גם לא מסביר מדוע לא הצביע לרב אמסלם למרות שהוא רומז שיסביר.
אהבתיאהבתי
מי שלא השתכנע בנחיצות של תקופת צינון לפני המעבר של אנשי תקשורת למפלגות – הגיא מרוז מעיד ומועד. אנחנו לפני גל הגירה של עשרות אנשי מיקרופון, ידעני כל, נחרצים ובוטים למסדרונות ההיכל. אחריהם יצטרפו בוגרי דה וויס והאח הגדול VIP. – אז איך אתה ישן בלילה?
אהבתיאהבתי
זה כמו מגיבנים יודעי כל בבלוגים, לא?
אהבתיאהבתי
הרבה יותר גרוע. לא בצחוק.
אהבתיאהבתי
מוסף הארץ מעניין לראשונה מזה חודשים
אהבתיאהבתי
גיא מרוז לא שכח, או שהוסיף מאוחר יותר:
"שיחות עם כלב
כלב: תגיד, זה בסדר שאתה כותב דברים כאלה על יחימוביץ', בלי להזכיר שפעם היית בן זוג שלה?
אני: אז הנה, הזכרת…
כלב: תגיד, למה באמת היית בן זוג שלה? לא חשוב, אל תענה לי, יש לי עוד יום ארוך. עכשיו עוף לי מהעיניים, אתה מסתיר לי את בוז'י הרצוג מנסה להסביר למה הוא מאוד מעריך את שלי. קורע מצחוק!"
אהבתיאהבתי
דבורית הכתיבה שלך על לפיד היא תמוהה ולאו דווקא בגלל שאת לא צודקת, אלא בגלל שאת מתעלמת שוב לחלוטין מהקונטקסט שבהם הדברים שלו נאמרים. את מתעלמת מהנקודה בזמן שדבריו נאמרו, מזירת ההתרחשות ולאיזה אוזן דבריו נאמרו. כאילו הוא מדבר בחלל ריק או רק לך.
באופן כללי אני חושב שרוב הביקורות שנאמרו על לפיד כולל ביקורותיו ונבואותיו של מייברג (שמשום מה דווקא עכשיו נדם) לאורך השנים הם לא רחוקות מהאמת, אלא שלבקר אותו דווקא עכשיו בשלב כה מוקדם הוא קטנוניות לכל הפחות והתעלמות מקיומה של זירה פוליטית עם כללים שונים. הרי מקובל עליך שלא תעני לשאלה "מה נשמע?" לפסיכולוג שלך נניח, כמו לשכן שלך מהסיבה הפשוטה שזו לא אותה סיטואציה חברתית למרות שהמילים זהות. אין שום סיבה לנתח את הטקסט שלו הזה וגם הניתוח שלך אינו רלוונטי מעיקרו כי ברור שאין שם כלום. הנקודה היא שגם לא אמור להיות שם שום דבר ובכך את מפספסת את כל הנקודה. כמעט מאותה סיבה שלא מנתחים סרט פורנו יפני בכלים שמנתחים את אימפריית החושים למשל. הניתוח היחיד שרלוונטי לעניין הזה הוא ניתוח פוליטי שיאמר מין הסתם שלפיד שולח כאן איתות לנתניהו ולמערכת הפוליטית. כל טקסט אחר של לפיד שהיה מרצה אותך היה גורם לו לעשות את מה שבתפקידו הנוכחי הוא כבר לא צריך לעשות. הבחירות נגמרו, המצעים נכתבו ועכשיו מרכיבים קואליציה. רק לאור זה יש לבחון את התנהלותו. את יודעת כמו שאחרים יודעים שלפיד בסופו של דבר ייבחן על סמך מעשיו והישגיו. אם הוא לא ישיג כלום ויחפה על כך בשלל מילים ריקות יהיה מקום לבחון את הפער בין המילים הריקות למעשים ולהבטחות. כרגע המילים הריקות הם המצע שעליו עשוי לחול השינוי שאותו הוא מבקש לחולל. אם יצליח בסופו של דבר ולו בחצי ממה שרצה, כולנו נהיה מאושרים אני חושב.
אהבתיאהבתי
מה שאתה לא מבין משומה זה שאותן מילים שנשא בערב שאחרי, אלו שאינן ראויות לניתוח לדעתך, הן אותן מילים שהביאו לו את ה-19 מנדטים.
והשישה מנדטים (בערך, לפה ולשם) שהסוקרים פספסו הם השישה מנדטים שנקבעו בדרך אל הקלפי. מפתיע אותי שאתה לא רואה את זה. וזו לא אבחנה שלי אפילו.
אהבתיאהבתי
התיעוב שלך את לפיד מעורר הערכה, אבל התקטננות על כל מילה בנאום שלו היא מגוחכת, במקרה הטוב. לא מביא לך הרבה כבוד ו/או קרדיט
אהבתיאהבתי
אוי. בוכה.
אהבתיאהבתי
אני דווקא צוחק 😆
אהבתיאהבתי
נאום הגבר לחוד ומעשים לחוד מי כמוך יודע זאת< או שאולי לאו???
אהבתיאהבתי
גיא מרוז דווקא לא שכח לאזכר את יחסיו בעבר עם שלי.
שיחות עם כלב.
אהבתיאהבתי
לפיד.
האם רק אני תוהה עד כמה לפיד מושפע מהאדם אותו תיאר כחבר הכי טוב של אבא שלו, כאדם שהשפיע עליו רבות, אדם שמבין פוליטיקה, היה שם – ועוד איך היה – ועשה לעצמו, ובשפע, גם אם זה עדיין לכאורה בכמה מובנים.
האם רק אני תוהה עד כמה אולמרט מעורב בפוליטיקה של יאיר לפיד ומה המשמעויות הרבות הנלוות לכך.
האם רק אני תוהה…
האם רק אני…
האם רק…
האם…
אהבתיאהבתי
so why mr. olmert didnt vote for mr. lapid? even he didnt say so? if i am not wrong,mr. olmert say that he is going to vote for mr.moffaz?correct me if i am wrong???
אהבתיאהבתי