7 ימים
למה אילוסטרציה לכתבה על הפלות שחורות היא תצלום של אישה בחודשי הריון מתקדמים מאוד (שאז לא עושים הפלות, שחורות או לבנות?) בשער כמו גם בכתבה עצמה?
התחקיר של שוש מולא מעניין, אבל מתעלם מכמה נושאים. למשל, 19 אלף נשים (או 18, ע"פ הפניית פייסבוק) "נאלצות". לא. חלקן פשוט לא רוצות להגיע לוועדות מסיבות לא ענייניות.
הבעיה המרכזית היא עם חוק ההפלות בישראל: הוא לא מאפשר לנשים בנות 18-40, נשואות, בריאות, כשההריון הוא מבעליהן, להפיל.
עכשיו מה, יש להן מוצא, ככתוב פה, מבלי להזדקק לשוק הפיראטי: לשקר לוועדה. לומר למשל שלקחת תרופות כאלו ואחרות, או שההריון לא מבעלך. אלא שבכתבה מגלות הנשים זעזוע נורא מכך. לא שאני לא בעד שינוי החוק כמובן, ולא שאני בעד הפלת מסרגה כמו זו שנעשתה באחרונה ביפו, לא עלינו, אבל מה הבעיה לשקר? הרי אמר כבר ד"ר האוס שכולם משקרים, כל החולים שלו, אז מה נהיה.
לסיכום, הבעיה היא לא רק של "החוק", או "המדינה", או "משרד הבריאות", אלא גם של הפציינטיות.
הרי אי אפשר לדרוש גם שהמדינה תאשר כל הפלה וגם לומר "אני לא רוצה שיידעו". אי אפשר שלא יידעו. ההפלה שלך צריכה להירשם איפשהו, נכון? וישנו עניין נוסף: אישה נשואה (או במערכת יחסים) רוצה לעשות הפלה. בן הזוג שלה לא רוצה. הוא חפץ בהריון. עד כמה זה רלוונטי? כן, הגוף שלי ברשותי, ושלך ברשותך, אבל האם הריון הוא עניין חד צדדי?
אני לא יכולה שלא להתפעל מחנוך דאום. האיש הוא אומן בקנה מידה בינלאומי. איך אדם עם כל כך הרבה כשלים נפשיים, כך לתיאורו הבלעדי, אי לי שמץ של מושג אופן אישי, ולא צפיתי גם במחוברים, מצליח להתחבר עם כל כך הרבה אנשים? מרה"מ ועד יאיר לפיד? מאילן רבינוביץ' ועד – אממ לא יודעת מי. הוא הרי יכול להפיק סדנאות חִברוּת להמונים וללמד מיליוני אנשים מסכנים ונטולי יכולות תקשור איך עושים את זה.
מתברר שבמסגרת חגיגות יומולדת ה-30 שערך לעצמו ב-2006 זימן לביתו את לפיד ונתניהו, ושם נוצר "דיאלוג מעמיק בין שני אנשים חכמים". הטור בו מתוארים היחסים המפותלים בינו לבינם, שזורים במצבנו ובאיום האיראני, מסתיים כך:
השילוב בין לפיד ונתניהו יועיל לשניהם, אבל חשוב מכך: הוא עשוי להועיל מאוד למדינת ישראל. וזה לא משהו שאני ממציא כעת. זה משהו שהרגשתי בבירור כבר אז, בשתיים ורבע בבוקר, לאחר שהאורחים התפזרו.
דאום, חביב העם, הוא נתן אשל החדש. קחו אותו ללשכה במקום השנוי במחלוקת, והוא ישכין שלום על ישראל.
סופשבוע
כמו שכבר ציינתי, ראיון עם אחת מחמישים המרואיינים שיגרמו לבני מעייכם לשוש. ג'ודי שלום מוזס (או מוזס שלום) היא הדב המרקד של התקשורת. היא תמיד תביא לכם משפטי מחץ מצחיקים, ותמיד תשלוף בלי חשבון. אז בבקשה, תמשיכו לראיין את הגברת הראשונה של הטוויטר הישראלי.
ורמז קטן לסטיב שלום: תתחיל להגיד לרעייתך שהיא נראית נפלא. נראה לי שזה מה שבעיקר למדתי מהראיון. זה ואת העובדה שהיא רוצה שבישראל לא יהיו ילדים רעבים בזכותה, ושהיא לא ממש עשירה כמו שאומרים.
ראו מה היא אומרת פה על נתן אשל ועל גבי אשכנזי (דקה 5:39) שלא מוזכרים בראיון.
שישבת/ ישראל היום
מסיבת עיתונאים עם סילבסטר סטלון בפסטיבל הקולנוע ברומא שנערך בנובמבר האחרון. מה הוא מקדם? את הסרט החדש שלו, כדור בראש, שעלה השבוע בבתי הקולנוע בישראל.
מצב ועדת שניט, חוק חזקת הגיל הרך וטענות האבות? הנה עדכון מצב.
חייבת לומר שסיפורי האבות האלו מצמררים אותי בכל פעם מחדש, ושאני מצדדת במאבקיהם.
ערן סויסה, שנהג להביא את מבחני גל"צ למעריב כשכתב שם, מביא אותם עכשיו לישר"ה.
אז מי ייסד את הפילהרמונית ומיהו אשר גרוניס?
גלובס
בשער העיתון סטנלי פישר במדי סופרמן ומתחתיו הכות' "הוריש לנו את הבועה". מטרת הכתבות על אודותיו: להראות את ההפך הגמור.
אלי ציפורי ("סגן עורך גלובס", ככתוב באדום אש) לועג לעדת המעריצים ומתייחס למחירי הדיור, להתפתחות הגירעון, לתחרות בבנקים ול"טיפול במרווח הפיננסי הבנקאי".
אדריאן פילוט דיבר עם מבקריו.
900 איש נפטרו השנה מסיבוכי שפעת. זה המצב כבכל שנה, מאז 2007, כך גורסת הטבלה. אין שום פירוט או הסבר, להבדיל מההרחבות בנושאים אחרים הקשורים למחלות החורף (כמו, האם וירוס הוא בעל חיים? לא. הוא רצף גנטי).
איך עוד לא ראינו כות' ראשית בצהובונים "900 מתו משפעת"? אולי כי יש דרך אחרת להסתכל על החישובים האלו. ואולי כבר מחר נראה כות' כזו. אבל מה, עדיף מ"מתח גבוה" "סערת חורף" "אי אמון"?
ממון/ ידיעות
את ההפך הגמור על פישר אפשר לקרוא בממון של ידיעות לאורך שתי כפולות.
הקטע הראשון בכפ' 10-11 הוא "למה אנחנו כל כך אוהבים את סטנלי פישר" (שלמה בן פסח הכהן, זה שמו העברי). על פי התמונה זה כנראה בגלל שהוא רץ על הטיילת במכנסיים קצרים. רק שנחום ברנע לא יתפוס אותו ויאשימו בניסיון לתפוס את מקומו של רון ג'רמי.
כן, אבל חוץ מכל השבחים יש גם תזכורת לביקורת: האינפלציה, רכישת הדולרים, הפחתת הריבית ואפילו על שנסע יותר מדי לחו"ל. נראה לי שישראלים מוכנים למחול לנבחרי הציבור על הרבה דברים, אבל לא על נסיעות מרובות מדי לחו"ל. עדיין לא נגמלנו מהמחסור הכבד בנסיעות אלו, שהיה מנת חלקם של רבים מאיתנו עד שנות השמונים.
G
בשער המגזין דפני ליף. כמו שאמרתי, לא קל להשתחל לרשימת כוכבי השערים של המוספים, אבל ליף עשתה זאת בגדול.
ליף, אם עוד לא שמעתם, מתחרה בישראל היום: היא מקימה תנועה חוץ פרלמנטרית בשם ישראל מחר, "שמטרתה להביא לשינוי מבחוץ" (?). הכתבה של שחר סמוחה עוד לא נמצאת באתר (וגם לא ב-nrg, שעל שער גלובס הבוקר שלו היא מככבת) אבל הנה כתבה מצולמת מהשבוע החולף.
מה עלה בגורל המשפט נגדה? עוד לא נגמר.
משתכשכים בביצה
בשבוע שעבר תיארה נעה ידלין את תהליך קבלת ההחלטות בישיבות מערכת, איך קובעים מי יזכה לראיון/ שער, ומי לא. כל מי שישב אי פעם בישיבה כזו יודע שהתיאור שלה מדויק במאה אחוזים. ברור שהייתה ביקורת בדברי ידלין על התהליך הנלוז.
אבל יש עוד תהליך קבלת החלטות, למעשה נוהל שרווח יותר ויותר בשנים האחרונות (נראה לי שהסיבה לכך היא קרבות האימים בין העיתונים השונים), והנוהל הוא: היה ומישהו מהמערכת משווק יצירה כלשהי לעולם, יקבל יחצו"צ בעיתונו-הוא.
וכך אפשר לראות בסו"ש את ידלין עם פרק בז'ורנל מהספר שלה, בעלת הבית + תוספת דחקאית על אובססיית הכותב המוציא ספר. ב-7 ימים מראיין רענן שקד את סיגל אבין, שותפתו ליצירת הסדרה בלתי הפיך (הנה גם אני קידמתי: פרקים לצפייה!).
לשאלה למה ככה? תבוא כנראה התשובה: כי בעיתונים האחרים לא מדברים עם האויב.
את מעריב לילדים עורך הלל גולדבלום, אח של שב"צ.
באייס ("פרסום ראשון") מראיינת נעמה תורן את ירון טן-ברינק.
והנה דבריו על ידיעות
איתרע מזלו של 'ידיעות' שיש לו היום עורך ראשי מאד לא מוכשר, ורואים את זה בשנתיים האחרונות. עבדתי תחת רפי גינת ושילה דה בר ואילון שליו, והמשותף להם היה שהם נתנו אוטונומיה מאד גדולה לעורכי המוספים והמדורים.
– גם גינת?
רפי היה פלורליסט גדול. אני יודע מקריאה בעיתונים שהיו נקודות שבהן הוא התערב בצורה בוטה, אבל כשהייתי מבקר טלוויזיה, הוא מעולם לא התערב במה שכתבתי, וגם לא לעורך '7 לילות' באותה תקופה. הוא היה עורך רך ולא כוחני, בניגוד לתדמית שלו, ובעיקר הוא נתן המון חופש.
והדבר הזה נגמר בשנתיים האחרונות, מאז שרון ירון נכנס לתפקיד. הוא מאד ריכוזי, הוא מתערב ברמת הפסיק, כמו במקרה של המיקום של שלמה ארצי בדירוג זמרי ישראל בעיתון. בשנתיים האחרונות חל שם תהליך הידרדרות ברמת התוכן, והיום יש שם פחות חופש מערכתי.
רון ירון הוא האיש שהביא את קרן פלס ואת שלמה ארצי לכתוב מדורים ב'7 ימים'. בעיניו מדובר בהישגים גדולים, בעיני זה ליקוי מאורות במיוחד לאור מצבו הכלכלי של העיתון. אני בטוח שבסכום שפלס מתקבלת, אפשר להעסיק 2 עתונאים לפחות ובסכום של שלמה ארצי אפשר להעסיק ארבעה. העובדה ששניהם כותבים ב'7 ימים' לא הוסיפה ל'7 ימים' ולו קורא אחד. רון ירון בטוח שזה הישג. הוא חושב גם שהריאיון עם מרגלית צנעני אחרי השחרור, הוא הישג. אבל איך זה יכול להיות הישג עיתונאי, אם הוא תואם עם היחצנים שלה עד לרמת על מה היא תדבר ועל מה לא? זו כתבה יחצנית שמעניינת הרבה אנשים, אבל זה לא הישג עיתונאי. והוא כתב לכל עובדי המערכת מייל שבו הוא מהלל את ההישג הזה. אז הוא לא מבין עיתונות בכלל.
שני דברים יש לי לומר ליט"ב:
1. הרבה יותר קל לא להתערב בענייני תרבות כעורך ראשי. לגינת היו נושאים יותר חשובים על הפרק, וספק עד כמה היה מעורב בעשייה (התרבותית) במובן היומיומי.
2. ע"פ הראיון, יט"ב מחפש את הפורמט העיתונאי החדש והמנצח. אחזור כתוכי ואומר: זה לא הפורמט החסר או המופתי שאתה מחפש. מה שכולם מחפשים זה את המודל הכלכלי. זה מה שדורש פיצוח בכל העולם, לא רק בישראל, ופה הכל יותר קשה בגלל זערוריותנו.
רותם שטרקמן וצבי זרחיה מראיינים ב-MarkerWeek את מיקי רוזנטל (למה השורה הזו פה ולא באיזה מדור תהמולת בחירות? כי מ"ר עוד לא הושבע לכנסת, אז אני נותנת לו להשתכשך עוד קצת בביצה).
הם אומנם שואלים על בניית החדר הלא חוקי בביתו, אבל שאלה אחת וזהו.
מי לדעתך אחראי לידיעה על בניית חדר לא חוקי בדירתך?
"אני מניח שאני יודע מי עומד מאחורי זה. יש אנשים שהיה להם עניין גדול שלא אבחר לכנסת, אבל נבחרתי. אני משוכנע שהאנשים האלה ימשיכו לעקוב אחרי בזכוכית מגדלת, וזה בסדר. זה לא אומר שלא אטעה. אני עלול לטעות ולשלם מחיר".
דווקא על רפי גינת אין לו דברים ממש רעים לומר. בדיוק כמו ליט"ב. מעניין, לא?
לא סוד שהיחסים ביני לבין גינת היו מתוחים, ובשיטת השקשוקה הטחתי בו ביקורת רבה על ההתנהלות שלו כעורך ידיעות אחרונות… אמנם הטחתי ביקורת בגינת, אבל אני לא רוצה לומר שהוא המודל של העיתונאי הרע שמכר את נפשו לבעלי הון. היו דברים שלא מצאו חן בעיניי, ואמרתי אותם בקול רם וברור. גינת עומד עכשיו למבחן וכך גם חדשות 10, אחרי שורה ארוכה של משברים קשים שהחלישו משמעותית את התחום כולו. אם הוא יצליח אני אצדיע לו, ואם הוא ייכשל, כמובן שאצטער מאוד. אם הוא יגן על בעלי הון ויחסום תחקירים, ישמעו אותי אומר את זה בקול רם. ואם ההפך יקרה – גם אז ישמעו אותי.
ועל המינוי המפתיע של רפי גינת, ומי זה בכלל יו"ר ערוץ 10, אבי בלשניקוב (שוקי שדה).
(7 לילות, ע' 26)
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
דיון מעניין על הקיר של רוני גלבפיש בסוגייה מי ייתן לכם ריטאלין.
הלך לעולמו
ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אד קוץ'.
איור: דניאל מורגנשטרן.
לפני פיזור
ניסוי: מי יגלה ראשון מה שיניתי בבלוג? הדוקים עוד מחכים.
עד שאתם מתלקטים לפה חזרה בתום בילויי הסו"ש נשמתי פורחת.
מעניין מה יקרה כשאני אתחיל לבלות בשבתות.
ולווט אנדרגראונד 
היי, קודם כל תודה. שנית, למה אין סקירה על סופהשבוע החדש? 😉
אהבתיאהבתי
לצערי טרם הצלחתי לקרוא את הכתבה. אני לא מבינה את הטענות שלך כנגד הבעייתיות שבשקרים וגם לא כנגד רצונן של נשים בסודיות. שקר במצב כזה יכול להוות אפילו עבירה פלילית ובנוסף, השקר צריך במקרים רבים להיות בעל אופי פוגעני ומשפיל כלפי האישה, וכזה שעשוי בעתיד לפגוע בה, כגון לומר שההריון אינו מבעלה. סודיות רפואית היא זכותו האלמנטרית של כל אדם שמקבל טיפול רפואי, המדינה לא אמורה להיות מעורבת בזה אלא, כמו בכל עניין רפואי אחר, הרופא והגורם שמספק שירותים רפואיים, שאמור להיות מחויב לסודיות קפדנית, בטח בעניין כזה רגיש.
אהבתיאהבתי
זה תמיד חסר טעם כשמישהו שעוזב את מקום העבודה או מועזב מבקר את המקום שהאכיל אותו שנים. אם לירון טן ברינק היתה ביקורת על ידיעות, הוא היה צריך להתפטר או להביע אותה כשהיה שם. זו ממש חוכמה קטנה לעשות את זה אחרי שבעטו אותך, וזה גם נראה רע לגביך, לא לגבי ידיעות.
אהבתיאהבתי
איזו אפליית דוסים!
אפילו לא היה לנו סיכוי תיאורטי לזכות בדוקים!
אהבתיאהבתי
בשמחה מעבירה אל ה'דוסים' את כל הדוקים שמגיעים לי (2 עד כה).
אהבתיאהבתי
סוף סוף אני לא צריכה לשחזר את הסיסמה שלי. תודה על הפתיחה ונקוה לטוב.
אני לחלוטין לא מסכימה איתך בענין ההפלות כלומר לשקר? בהחלט כן. אם המדינה מאלצת אשה לשקר אז למה לא. אבל לגבי ההחלטה האם להפסיק את ההריון לדעתי זו החלטה של האשה קודם כל. מי שנושאת בעול ההריון וכל מה שמתלווה אליו זו האשה ולכן – היא זו שמחליטה, רוצה לשתף בן זוג? בסדר גמור, אינה רוצה עוד ילד והוא כן רוצה? היא הקובעת.
לגבי המשמורת מזונות בקיצור כל הקשור לגרושין וילדים הענין כל כך טעון וכל כך מורכב ואין ספק שיש אבות שנפגעים קשות מהמצב אבל עדיין לא הגענו למצב בו 50% מהאבות (אני רחמנית) מעוניינים בחלוקה שוויונית של המשמורת, המזונות האחריות וכל השאר. יש היום גברים רבים יותר שכן רוצים להיות אבות מעורבים אבל המספרים עדיין לא מוכיחים על מהפך. כל עוד הנשים הן אלו שנושאות, לאחר הגרושין, את עיקר העול, אסור לשנות את החוק.
אלו נושאים נפיצים ביותר,הדעות רבות. אין כאן ענין של שכנוע כי כל אחת ואחד מקובעים בדעתם מסיבות שלהם.
אהבתיאהבתי
כל כך התלהבתי לכתוב שכתבתי נכון במקום את שמי, עמכם הסליחה.
אהבתיאהבתי
צריך פתרון משולב כזה:
הפלות ציבוריות – צריך לעבור ועדה, מימון ההפלה ע"י המדינה.
הפלות פרטיות – אין צורך לעבור ועדת "תירוצים", אבל כן ועדה רפואית כלשהי (ללא צורך בנימוקים), המימון ע"י האשה.
אהבתיאהבתי
בעניין ההפלות את כותבת: "אבל מה הבעיה לשקר?" הייתי צריכה לקרוא פעמיים. הרי את כה סולדת משקרים. אני למשל מסוגלת לומר שקרים לבנים במסגרת הנימוס החברתי, אבל לעמוד מול קבל עם וועדה ולשקר – לא הייתי מסוגלת.
אהבתיאהבתי
שר החוץ הטורקי בתפקיד הגמד הרשע מהיה היה.
אהבתיאהבתי
שועלן צודק, מדובר בידיעה החדשותית החשובה של 2013. לא האמנתי למשמע אזני. כמה שינסו לכחש לנו -כל פעם יקום מישהו מהשכונה ויוכיח באמירות ובמופתים שמדובר במשחקי כבוד. זה כל הסיפור של הסכסוך הערבי יהודי. לא אדמה ולא פלסטינים ולא נישול ולא נעליים. זה לא ישנה הרבה כי בארץ היהודים הפסיקו לעסוק בפשט לפני עשרים שנה. מכורתי מכורה לפרשנים.
קיבלתי מתנה שהפכה להמלצת קריאה חמה: 'פאשות, פלחים ופראטים – צוהר לאורחות החיים בארץ ישראל במאות ה16-18' מאת ד"ר יעל בוכמן.
אפשר להכין תשובות לשליפים.
מדוע העדיפו להגיע לצפון מיפו בהפלגה עד לעכו?
מי היה הפאשה שעשה סדר בדרכים ובאיזה תחבולות נהג?
מי לא שילם מיסים ומה הקשר לתשתיות הדרכים?
מדוע ירו המקומיים על כל ספינה נוצרית שהתקרבה לחוף?
מה ההבדל ההנדסי בין הגגות באזור ירושלים לגליל?
ועוד ועוד..
*יש מבצע שאפשר לגגל אחריו.
אהבתיאהבתי
פישר הוא חתיכת *&^&&$%##
הוא שת"פ עלוב של ממשלת השודדים של נתניהו. אין שום סיבה להעריץ את מלחך הפינכה הזה
אהבתיאהבתי
המינון של סימני הדולר היה צריך להיות גבוה יותר.
אהבתיאהבתי
דווקא סימני המניאק, לדעתי
אהבתיאהבתי
אני משוכנע שיוסי יונה ועו"ד ברדוגו יהיו נגידים טובים ממנו
אהבתיאהבתי
אני שמח שאתה משוכנע, אבל מה הקשר?
אהבתיאהבתי
יצא לי 96 מתוך ה-100 במבחן גל"צ… איזה מפגר אני.
אם אלה הקריטריונים לקבלה מה הפלא שיושבים שם כל כך הרבה בורים ועמי ארצות?
אהבתיאהבתי
תיזהר עם הביקורת על גל"צ, חצי מהעיתונאים הם בורים יוצאי המקום הזה, שמלאים בעצמם.
ע"ע, הדיסלייקים שקיבלת פה.
אהבתיאהבתי
במבחן לגל"צ שאלה 53 אינה תקינה ללא מרכאות
אהבתיאהבתי
שאלה 64 – כיצד ועדת טל היא ועדה "לגיוס בני ישיבות"?
אהבתיאהבתי
נו, מצאתם לכם עיסוק אנאלי, יש עוד כעשרה אי דיוקים, אבל בכולם ברורה התשובה.
אין לי מושג מה ארבע התשובות שמיקי הצליח להכשל בהן, אבל עדיין זה מיון ראשוני ולבני 17. אולי עכשיו יוכל הגאון לחזור לאיות עברי של שמו.
אהבתיאהבתי
אין מניעה מבחינתי שאישה תתיעץ אם בן זוגה על כוונתה לבצא הפלה, אבל זה כמובן לא עניינה של המדינה.
בכל מקרה יש לך המון דעות בנושא, וזכותך להביע אותן, אך כמו השתכשכות בשלולית בחדרה, גם כאן אנשים שומרים על זכותם בגופם.
אהבתיאהבתי
חיכית הרבה זמן לחזור למוד פרישה, הא?
אהבתיאהבתי
כן, אבל.
אהבתיאהבתי
מה בסך הכול רצתה ג'ודי שלום ניר מוזס? להתחנף לגברתנו הקדושה, הקיסרית הנערצה, כדי שסילבן הלא הוא סטיב הנערץ, ימשיך להיות שר. שהרי כידוע לכל שממשלת ישראל בלי סילבן היא לא ממשלה. הצליח לה בענק, גם התחנפה, גם חרטטה, גם קשקשה, וכל זה מרוח על השער וכל זה בעיתון שנאבק על חייו. לא כדאי לכם למצוא רעיונות טובים יותר? רבים רבים רבים רבים כבר ברחו מהעיתון, תשמרו בכוח על הקומץ שנשאר. ראיון עם ג'ודי חרטוט מוזס זה לא נחשב!!!!!
אהבתיאהבתי
האילוסטרציה להפלות היא הבטן ההריונית, כנראה כי התקשו בידיעות למצוא את האימג' המדוייק של עובר מדמם שנשלף החוצה
אהבתיאהבתי
בין בטן חודש תשיעי לעובר מדמם יש למוח האנושי מרחב תמרון רב. זה שאתה או ידיעות מכירים רק שני מצבי צבירה, זה בעייתי.
אהבתיאהבתי
גם אני לא התלהבתי מבחירת התמונה. אבל מצד שני קשה לחשוב על תמונה, כביכול מייצגת, אחרת.
את דבורית טוענת שיש מרחב תמרון רב ואשמח לדעת על תמונה שלדעתך מייצגת יותר.
אהבתיאהבתי
אני לא עובדת בחיפושי תמונות/אילוסטרציות לידיעות. למצוא שער לכתבה הזו זה לא בשליפה. זו יכולה להיות עבודה של חצי יום, למשל, לעורך הגרפי של המוסף.
כבר הבאתי לא פעם את השער הזה של הגארדיאן כדוגמה לחשיבה מחוץ לקופסה, מה שלא קורה כמעט מעולם במגזינים המקומיים.
אהבתיאהבתי
תרשי לי להמר שכבר שראית את השער של שבעה ימים ועברה בראשך הטרוניה על הבחירה הלא מדוייקת של האימג', חשבת כבר על התמונה הזאת כאופציה מעולה. קוראים לזה דטרמיניזם זוחל
אהבתיאהבתי
ההימור נכשל.
אהבתיאהבתי
מה זה kerching?
אהבתיאהבתי
כאן בפתיח. לתופרות עשירות.
אהבתיאהבתי
וכמובן שרק התלוצצתי בתגובה הנ"ל. עשיתי שניים שלושה התאמות אימג'ים לטקסט בחיי, עד שאני יודע לזהות אימג' לעוס ובנאלי כאילוסטרציה. אבל יכול להיות שהחידוד שלי לא היה כזה ברור
אהבתיאהבתי
נחמד שהתגובות למתכונת הישנה. מקווה שלא תצטערי על כך.
ברגע שהתמונות הקטנות בפוסטים יהיו מיושרות לשמאל – זה בכלל יהיה מושלם
אהבתיאהבתי
מה הכוונה
ולמה?
אהבתיאהבתי
מסתדר יותר טוב בעין ומקטין את עורך הגלילה של הפוסט
אהבתיאהבתי
מאור, זה שינוי בלחיצת כפתור, ויחזור למצב הקודם עם התגובה הראשונה שאאלץ למחוק. תודה לאל לא מחקתי ולו תגובה כבר חודשים.
אהבתיאהבתי
גם חידק הוא לא "בעל חיים".
הלכת קצת רחוק מדי עם ההגדרה.
ולוירוס יש יותר מרק רצף גנטי.
עד כאן פינת הניג'וס.
אהבתיאהבתי
לא זכור לי שהגדרתי חיידקים.
רצף גנטי >>> לקוח מתוך הידיעה המלונקקת. הרחבה בידיעה עצמה.
אהבתיאהבתי
יש הבדל בין "תא חי" לבין "בעל חיים".
אהבתיאהבתי
פעם שנייה (ואחרונה): ההתייחסות היא לידיעה שבקישור ולמשחק ארץ עיר המוזכר בה. בחיים לא תגיד, אופס, טעיתי/לא הבנתי?
אהבתיאהבתי
בחיים אני לא אומר.
פה בבלוג דווקא הרבה.
רצף גנטי – אכן מהכתבה. ירדתי מזה.
"בעל חיים" זו הגדרה שלך.
אהבתיאהבתי
סליחה גברת, מה הבעיה לשקר?
http://dvoritshargal.com/2010/07/09/%D7%A9%D7%A7%D7%A8/
בכתבה מצוין שגם אם לכאורה אין בעיה לשקר, הרי שהשקר מעיד על הבעיתיות של המערכת. באיזו צורה הגיוני שאשה תיאלץ לשקר למערכת כדי שתקבל את מה שגם כך מגיע לה – הזכות ליישם (ולא רק להחליט) מה יקרה בחייה ובגופה?
ומעבר לכך, ברור שאם אצטרך "לפתור את הבעיה", אם להתנסח כמו בכתבה, ולא תהיה לי ברירה, אעמוד, אחליף צבעים ואשקר. אבל אחליף צבעים ותתהפך לי הבטן שבעת-אלפים פעמים בטרם אעמוד ואשקר לאנשים שאמורים להכריע מה יהיה גורלי. ומה אם יעלו עליי? ומה אם ידעו מיד שאני משקרת? זו בעיה לשקר, ולא צריך להתמם.
וזו גם בדיוק הבעיה של המערכת הזו.
אהבתיאהבתי
פתחת בחזרה את התגובות לכל.
(אם זה לא יעלה אז לא).
אהבתיאהבתי