פהשם, האתר של גדעון סאמט

posham

בעוד מאות עיתונאים אובדי דרך מחפשים את האור ברשת ומנסים ליצור את האתר שישמש מענה לעיתונות הדפוס המתנשפת, הקים העיתונאי הוותיק גדעון סאמט אתר משלו. פהשם קוראים לו. או posham, והוא חוגג כבר שבועיים באוויר הפסגות נטול הנייר. הפצתו נעשית בינתיים באיפוק יחסי: מאות מיילים עם קישור לאתר הועברו לרשימות תפוצה אישיות על ידי אנשי המערכת, כולל סאמט כמובן, וכמה מודעות התפרסמו בהארץ המודפס. והקוראים מגיעים באלפיהם עד כה, מדווח סאמט.

מה הביא את סאמט להרפתקה הזו? "אלו השנים האחרונות של העיתון היומי המודפס", הוא אומר. "אבל מגזינים ישרדו הרבה מעבר לעיתונים יומיים. סוג שיתמיד לעד זה הניו יורקר, אטלנטיק, בלייזר, עיתונים שיש להם אופי, פלייבוי, ניו יורק רוויו בוקס, אין לזה תחליף, ועוד מאות כאלו.
"ראיתי במארקר היום שחברת הייעוץ מקינזי פנתה למאות עורכים ומהם הבינה שחלק גדול מהם משוכנעים שהעיתונים המודפסים יחזיקו מעמד עוד הרבה הרבה שנים. אני מקווה שמקינזי עושה בדרך כלל עבודה קצת יותר משכנעת, כי מה היא מצפה שעורכים יגידו לה? שהעסק בו הם תלויים יימוג בעוד כמה שנים? זה הוצאות גדולות מאוד, לגדוע יערות עד בברזיל ולהפוך אותם לדיקט ולקרשים ולנייר, ולהוציא את גלילי הנייר וגם למכור אותם במחיר מאוד גבוה כדי להכניס אותו למכונות דפוס בכל מיני מדינות, ולהפוך אותו לערימת נייר על סף ביתי, עם שליחים. זה נגמר, זה לא ייתכן. ויש תופעה אחת מאוד חשובה, שקיימת בכל מיני תקופות היסטוריות רחוקות שבהן היה מהפך גדול: הדחקה. העיתונות מפגרת אחר הקצב של החורבן כי היא מדחיקה.

"למרבה הצער מצעירותי (תיקון שמיעה שלי, 14:52, 4.2) ביליתי עשרות שנים בעיתונות, מנעורי, ואבי היה שם לפני, בהארץ. עשרות שנים יש ביני לבינו, תקופה ארוכה מאוד ויש לי סנטימנטים. וגם בלי סנטימנטים אני מחשיב את המוסד המפואר הזה מאוד מאוד, אבל למוסד הזה נגמרה התוכנית העסקית, היא בלתי אפשרית יותר. להארץ יש שני משקיעים, אחד ליאוניד נבזלין והשני אלפרד דומונט. הארץ נוסד ב-1919. הוא לא יגיע לחגיגות המאה.
"ולכן, כמי שעקב שנים רבות אחר התהליך, ומאחר נשארתי שם הרבה מעבר לגיל הפרישה, חשבתי שזו תהייה סגירת מעגל ופתיחת מעגל אחר אם אני אעלה את הדבר הבא, עיתון באינטרנט, אבל זה לא עיתון במובן הרגיל. הוא לא עיתון במובן זה שהוא לא עוסק בחדשות, הוא לא מעדכן חדשות. זה מגזין, המצאנו את המושג כתבנט, מבלי להתחרות באקדמיה, יש כתב עת ולנו יש כתבנט. היום לא צריך לעדכן בעובדות, יש צונאמי של עובדות. אני לא מתכוון לייצר עיתון שימציא את החדשות מחדש".

להפך, להפך. יש צונאמי של דעות. העובדות הן שהולכות לאיבוד, קשה למצוא אותן בסבך הדעות והפרשנויות והאינטרסים. גם כך יש בעיה פילוסופית קשה לחלוב את האמת, ליצור פיסת מציאות מתקבלת על הדעת.

"אין לי יומרות לעסוק בליקוט וסינון במסירת עובדות, יש ארגונים שעושים את זה ודי בהם. איך, זה לא ענייננו. אני עוסק בעיכול של העובדות, ועיסוק בהן מכל מיני כיוונים, ואנחנו עושים את זה בכל התחומים חוץ מספורט ואופנה. העיסוק בעובדות נעשה בדרכים יותר אירוניות או מתוחכמות. יש הסתלקות של כותבים טובים מעיתונים. בעיתונים יש מרכיב הולך וגדל שמטרתו למשוך בשיער ולמשוך בדש הבגד של קוראים פוטנציאליים לחומרים שקל להימשך אליהם. זה לא יהיה באתר שלנו. נגיע עם הזמן להיקף יפה של כותבים".

מיהם הקוראים שלך?

"מכל הסוגים, אנחנו משתדלים לדבר לצעירים בשפה שמדברת לקורא ולא נואמת לו. יש מעט עיתונים שיש להם שפה. הגרדיאן הבריטי מצטיין בשפה משלו, יש סגנון, יש לשון. בארץ אני חושב שהעיתון שהכי קרוב ליצירת סאונד משל עצמו זה טיים אאוט. בעזרת הכוונת המגזין והעסקת האנשים המתאימים הוא יצר צליל ושפה. העולם הזה היה כזה, מוניטין היה כזה בגלל אדם ברוך.
"צריך להכניס אלמנטים חדשים לכתבנט. מה שהיה לא יכול להימשך, כי מי שחי את זה באופן אינטימי, יכול לחוש, או לפחות לנסות, ואני מנסה לחוש מהו האקלים של השפה והדיבור והשיח. עיתונים במשבר לא יכולים לעשות אקספרימנטים, והעיתונות המודפסת גוועת. וכשאתה גווע את לא עושה תרגילים אקרובטיים אלא מנסה לשמור על מה שיש לך. זה עידן שצריך לעשות ניסויים זהירים, צריך להיות גם נועז וגם להיזהר. זו תקופה רגישה כל כך של דימום כספי קשה וצורך לפטר ומתיחות בכל המערכות. יש תחושה שצריך לשנות הכל, שפה, סגנון וסטייל. אני לא אומר שאני יודע בדיוק איך, אבל אני אומר שבאינטרנט זה יכול וצריך להיות אחרת.
"יש את אטלנטיק שנערך על ידי עורך ותיק וטוב. עורך זה מישהו ששולט בענף מאוד מסוים של התקשורת. זה לא מישהו בכיר שעשו אותו עורך. הוא אמר, כבר לפני הרבה שנים: אני עורך אתר שיש לו מגזין, אני לא עורך אטלנטיק מגזין שיש לו אתר".

הכל טוב ויפה, ובסדר, לא נכרות יותר יערות, אבל אתה חייב להבין שלהחזיק אתר אינטרנט על שלל כותבים ועורכים וטכנולוגים עולה לא מעט.

"זה עולה פחות ממה שלאנשים נדמה, כשם שלהוציא עיתון היום זה זול לאין שיעור ממה שהיה לפני עשרים שנה כי המכשור זול נורא. זה יקר לא בחומרה אלא בתוכנה. השלדים שעליהם מקימים אתרי אינטרנט הם יחסית זולים, והאחזקה שלהם זולה, ויש הרבה אנשים שעוסקים בכך, וקל להשיג אותם. מה שעולה זה להשיג אנשים בעלי איכות ולשלם להם".

או, בדיוק קראת את מחשבותיי. איך אתה מתכוון לשלם להם?

"יש אנשים שמקבלים תשלום ויש אנשים שלא, אני פועל לפי חוש. זה לא נעשה במסתרים, אבל צריך לשלם, ואני לא יכול להגיד איך זה יתפתח. יש לי ניסיון שאני לא רוצה להישען עליו, תשע שנים ערכתי את פוליטיקה, אף אחד כמעט לא קיבל שם כסף. זה היה דבר ייחודי. הכותבים התייחסו לזה כשליחות.
"אם אתר כזה הוא טוב ומוצלח, יהיו לו הכנסות משני מקורות שיאפשרו תשלום צנוע ולא מוגזם. אפשר לעשות אתר בהוצאות הרבה הרבה יותר קטנות מאשר עיתון צנוע, ובמקביל יש דרכים להביא הכנסה. העלייה בהכנסות מפרסום ברשת גוברת במהירות על ההכנסות של העיתונות המודפסת. העלייה בפרסום באתרים עולה. להכנסות ממודעות באינטרנט יש עתיד, ובעיתונים יש להן רק עבר מזהיר. והדבר השני הוא השקעות.
"מי ישקיע היום בעיתונים? מעריב וג'רוזלם פוסט (אלי עזור, בעל סופהשבוע, V) יאבדו את המכנסיים ואת התחתונים בהתאמה. לא כי הג'רוזלם פוסט יפסיד, אלא שנגזר עליו להפסיד. בעלי הכרכרות ממשיכים לדהור ברחובות. הם מייצגים את פרפורי הגסיסה, שלפעמים הם גרוטסקיים. זה נורא עצוב. הם לא מבינים שהעניין נגמר. ניוזוויק הפסיק להופיעNYT עוד מעט יפסיק להופיע, איזה ספק יכול להיות?"

ומי השקיע בפהשם עד עכשיו?

"אני, ו—. אני מעדיף לא לומר שמות. זו השקעת-בסיס".

חשבת על גביית תשלום מהקוראים?

"זה מאוד מסובך. אפילו האמריקאים במיליוניהם אמרו לא לתשלום. הגרדיאן מצליח כי הוא מפתח מאוד את הקשר עם הקהילה. למשל חטיפה, שוד, העיתון מבקש מהקוראים סיוע בפתרון, אלו דברים חדשים שאי אפשר היה לעשות בעבר".

המודעה היחידה באתר בינתיים היא של יוזמת ז'נבה.

"עוד לא ממש התחלנו למכור מודעות, אבל ראינו את המודעה, אהבנו אותה, והצענו להם לפרסם. אמרנו שישלמו רק כשיהיו מספיק קוראים באתר. אנחנו באמת צריכים להתקשר אליהם".

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על פהשם, האתר של גדעון סאמט

  1. שועלן הגיב:

    והפרנסה? מן אללה.

    אהבתי

  2. שולמית הגיב:

    הצצתי והוקסמתי. נראה כל כך טוב. נוח לקריאה, לדפדוף ומעניין. האישה הזה יודע, סאמט, את העבודה.

    אהבתי

  3. סיימון הגיב:

    ראיון מעולה. תודה, v. תביאי עוד כאלה.

    אהבתי

    • דוד הגיב:

      נדמה שההחלטה העסקית הראשונה של בעל האתר הייתה להתמקד ב-5% במדינה שהצביעו מרצ וב-0.5% מהיהודים שהצביעו דע"מ/חד"ש ולא בשאר ה-94.5% במדינה.

      (איזה כיף שאני יכול להגיב למרות שלא נרשמתי)

      אהבתי

  4. יובל הגיב:

    ראיון מצוין.
    סאמט נשמע קליל ומפוקח, למרות שלדעתי הוא חי בסוג של חלום שיתפוגג (הלוואי ואטעה).

    מודה שאני לא מאוד סובל את האיש.
    אולי זה הסיפור הזה שהיה אחרי מותו של אהוד מנור
    עת ישבו הוא ויוסי שריד אצל לונדון באולפן וכל כך התאמצו לא לחשוף סוד נורא על המנוח

    אהבתי

    • דליה ו"ר הגיב:

      ועכשיו אתה, יובל, חשפת את הסוד בפניי.
      זה די מוזר לא לסבול מישהו בגלל מעשה מסוים, ואז לעשות את אותו מעשה בעצמך.

      אהבתי

      • יובל הגיב:

        אין לי שום בעיה עם חשיפת "הסוד" (במידה ואכן יש כזה).
        הבעיה שלי היתה עם שלושה גברים מנופחים שיושבים באולפן טלויזיה ימים ספורים לאחר מותו של אדם ומשחקים ב"אנחנו יודעים משהו שאתם לא יודעים אבל לא נגלה לכם אלא רק ניתן לכם להבין שאנחנו יודעים ואתם לא".
        לי בניגוד אליו, אין שמץ של מושג לגבי נכונותו של אותו סוד. בסך הכל הפניתי תשומת לב לסיפור.

        אהבתי

  5. הפוסטים- ראיונות האלה טובים.
    הוא הגיע להרבה תובנות נכונות לגבי עתיד העיתונות המסורתית. לגבי התכנית העסקית והביצוע- דעתי שונה משלו. אני חושב שנמאס לאנשים לקרוא מאמר של 1,000 מילה כדי לזקק ממנו עובדה או אמת או חדשה קטנה שסביבו מטרחנים את כל העסק. לדעתי אנשים רוצים מהר וקצר ומזוקק.

    אהבתי

  6. שר החוץ הגיב:

    העימוד והפונט מזכירים מדי את רוטר.
    הייתי מבקש מ"אני, ו—" לשים עוד כמה שקלים.

    אהבתי

  7. בלי לערב עורכים הגיב:

    "להפך, להפך. יש צונאמי של דעות. העובדות הן שהולכות לאיבוד, קשה למצוא אותן בסבך הדעות והפרשנויות והאינטרסים. גם כך יש בעיה פילוסופית קשה לחלוב את האמת, ליצור פיסת מציאות מתקבלת על הדעת"

    צודקת לגמרי.

    "הארץ נוסד ב-1919. הוא לא יגיע לחגיגות המאה"

    נרשום לעצמנו לבדוק עוד שש שנים מי נשאר באוויר – הארץ או פהשם

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s