תחקיר המקור על ישראל היום שודר אמש אחרי שנה וחצי של תחקיר, כה אמר רביב דרוקר.
את הדיון על כך התחלתי אתמול בבוקר, עם הטקסט של גונן גינת בישר"ה, הבא להקדים תרופה למכה.
ממש כשעה לפני השידור העליתי את הפוסט על חשש ערוץ 10 מתביעה, שהביא לכך שלונדון וקירשנבאום לא שודרה בלייב באינטרנט, וכן לא אוזכר התחקיר בשום צורה באתר. גם לא, כפי שתוכלו לראות, בדף הפייסבוק של 10.
זו לא פעם ראשונה שתחקירים לא עולים לנענע10. על התחקיר על אודות עופר עיני וההסתדרות טחנתי לא מעט. הנה בפעם האחרונה (רדו קצת למטה). והנה הקודמת, יחד עם התחקיר עצמו. זה לא הזיז לאיש. בדיוק לפני שנה הקדיש המארקר ידיעה לנושא התחקירים הנעלמים. ר"ל: שום דבר חדש, רק שישראל היום+אדלסון+נתניהו מרעישים את הביצה הרבה יותר. אישתון העלה את התחקיר לבלוג. דיון על הקיר של טל שניידר.
וקצת על התחקיר. טוען דרוקר, ומביא המון ראיות לכך שטקסטים רבים שונו על ידי עמוס רגב, העורך הראשי, לטובת נתניהו. והנה כמה מהדוגמאות שלו לאחר עריכה, אלא שאין בידיי הטקסט המקורי כפי שהועבר על ידי הכתבים, מה שיש בתוכנית עצמה, אם תצפו.
– זה לא הטקסט המקורי של חזי שטרנליכט.
– גם הטקסט הזה, הדיור בעייתי, גם המחאה, השתנה.
– לפעמים גם האמת היא אופציה.
– מתי שמואלוף וגל"צ. גרסת ישר"ה, גרסת הבלוג שלו, כלומר המקור.
עמוס רגב, עורך ישר"ה, מתייחס הבוקר לתחקיר המקור. בשער. ובע' 13.
חובה להבהיר כמה דברים. מי שלא מכיר את עבודת העריכה (והעורך הראשי) בעיתון מודפס יכול להשתומם ולהתחלחל, אבל ככה זה עובד: העורכים עורכים טקסטים בתוליים שהם מקבלים מהכתבים. ועורכים משמע מקצרים, מוחקים, משכתבים, מעבירים פסקאות או משפטים או מילים ממקום למקום, לעתים מוסיפים פרטים שלא מופיעים בטקסט המקורי, משנים. זאת העבודה. לאחר מכן נותנים כותרות וכות' מש', בוחרים תמונות או מזמינים, מוסיפים אלמנטים ויזואליים שונים. לאחר עבודת העורכים (או המשכתבים), החומרים חוזרים לעורך הראשי. בדסק חדשות החומרים מגיעים קודם לראש הדסק שמחלק אותם לעמודים, ואת העמודים לעריכה הוא נותן לעורכים השונים. ייתכן שהתהליכים במקומות אלו ואחרים שונים מהתיאור הזה. כל אחד ונוהלי העבודה שלו.
בישר"ה המצב הוא שרגב, עורך ראשי דומיננטי במיוחד עמל קשות כדי להשביח את המציאות הנתניהואית של חיינו, לתאר את הנעשה בזירה הלאומית/ממלכתית/כלכלית על פי האינטרסים של רה"מ, וליצר תמונת מציאות טובה יותר מהמצב בפועל. ובנוסף, לטשטש את המחאה, לא לכתוב על אויבי הרה"מ, לתת כותרות בגנותם, ועוד. זה החלק הדוחה והמקומם, אבל הוא ידוע לכל. אלא שלקוראים (ראשון ב-TGI!) לא ממש אכפת מהעולם הוורדרד המצויר לפניהם. את התוצאה, כפי שכתב כתבתי, או ליתר את אי התוצאה, אפשר היה לראות ביום הבחירות. לא עזר שפצור המציאות לרגב ולאדלסון. ולנתניהו.
בעיתונים אחרים, למרות ההיתממות של דרוקר שהוא לא יודע איך הדברים מתבצעים (והוא כן יודע. הוא עבד בעיתון מודפס), המצב לא שונה בטכניקה. עיתון עיתון לפי האינטרסים שלו. אף אחד לא ייטפל היום יותר למעריב, למשל, השכיב מרע המפרפר לנו בין הידיים, ומה שנכתב על ימי נוחי דנקנר וניר חפץ, נכתב.
לא מזמן התערב רון ירון, עורך ידיעות, במשהו טיפשי במיוחד: דירוג הקוראים את זמרי ארצנו ומקומו הבעייתי של שלמה ארצי ברשימה. ירון שדרג את מקומו של בעל הטור הנערץ בניגוד לבחירת הקוראים.
לרגב טענה נכונה בהקשר זה:
אילו רצה מר דרוקר לעשות עבודה עיתונאית אמיתית, היה טורח להכין מבחן השוואתי בין כל מערכות התקשורת: "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", ערוץ 2 ו-כן, גם ערוץ 10. לבחון את ה"אג'נדות" ואת העמדות. להשוות נתונים.
בהמשך הוא מספר איך הגיעו הדברים להמקור:
לא תחקיר הוא הביא, אלא מעין תוכנית ביקורת התקשורת, המבוססת לכאורה על ניירות שעובד ב"ישראל היום" אסף, פיזית, מפחי הזבל במערכת, ועקב כך פוטר בבושת פנים. אותו עובד ניסה להציע את מרכולתו לכלי תקשורת נוספים, ונדחה. דווקא דרוקר, מסיבותיו שלו, נטל את חומרי פח הזבל, והציגם באופן מגמתי. לכך נוספו עדויות של עוד עובד או שניים, שככל הנראה גנבו תוכני מחשב, וכבר לא עובדים בעיתון.
[…]
הדוגמאות שהובאו אמש בתוכנית הן אוסף אקראי ומוטה – כי זה מה שהעלה העובד מפחי הזבל. נשקול את צעדינו בעניינו. אם רביב דרוקר בנה תיאוריה שלמה על פיסות נייר שהוצאו מפחי הזבל בידי עובד, שלאחר שנתפס, והודה במעשיו, פוטר – שיבושם לו. מצידנו, שיציע לאותו עובד משרה במערכת "המקור". וגם לעמיתיו, שגנבו חומר מהמחשב.
איך התייחסו בשאר העיתונים?
מורן שריר בקצה ביקורת הטלוויזיה שלו בהארץ
דרוקר לא השיג ראיות למעורבות ישירה של מישהו ממשפחת נתניהו או מלשכתו בעיתון וגם לא הודאה של בכירים בעיתון במעורבות כזאת. מה שקיבלנו זו מאסה דחוסה ויסודית של עדויות והשערות שמחזקות את מה שכולם אמורים לדעת על תפקידו של ישר"ה כמשרתו של רה"מ.
במארקר מתאר נתי טוקר את השתלשות התוכנית, ובקצה מביא את תגובת ישר"ה לערוץ 10:
מישראל היום וממקורבו של שלדון אדלסון נמסר "עמדת 'ישראל היום' פורסמה היום בהרחבה בעמודים 8-9 של העיתון תחת הכותרת 'ידי נוני מוזס בערוץ 10'. צופי ערוץ 10 מוזמנים לקרוא את הכתבה המורחבת וכתבות נוספות שיפורסמו באותו נושא בעתיד".
בתגובה נוספת ששלח "ישראל היום" לערוץ נכתב: "מרשימת השאלות שהצגתם לנו עולה שאתם עוסקים בדברים מופרכים, חסרי יסוד ודיבתיים. אנו מתריעים בפניכם כי אם תשדרו בתוכנית 'המקור' או בכל תוכנית אחרת דברים שהם בגדר הוצאת דיבה של 'ישראל היום', עורכיו ו/או מי מטעמו, 'ישראל היום' יראה בכם ובכל האחראים לפרסום, אחראים מלאים להוצאת הדיבה, ולא יהסס לנקוט בכל האמצעים שהחוק מעמיד לרשותו".
ומה במעריב? למרות שהייתם חושבים שמעריב יקבור את אפו באדמה ולא יצייץ לאור עברו הקרוב, טעיתם. ביקורת הטלוויזיה (אלקנה שור), שברגיל משתרעת על טור ימני אחד בקצה עמודי החדשות שודרגה לכדי עמוד שלם, ועוד בקדמת העיתון, יחסית. ע' 14. הכות': "לכופף את המציאות" | "תחקיר המקור על החינמון ישראל היום"
כותב שור:
תחקיר המקור חשף אמש נורמות חסרות תקדים שבעיקרן התערבות בוטה בתוכן עיתונאי, צנזורה שיטתית, בכירים בעיתון שמשמשים במקביל כאנשי סודו של נתניהו וקו מערכתי הנקבע בלשכה אחרת, לא זו שבמערכת העיתון… תחקיר המקור הוכיח אמש, באמצעות השוואת טקסטים מקוריים לגרסתם הסופית, כיצד המציאות מתכופפת תחת טובתו של נתניהו.
עוד חוזר ומפרט שור את השתלשות התוכנית, כולל תזכורת למעריב
כשהיה תחת שליטת קבוצת אי.די.בי ונוחי דנקנר, סיקר אירועים כלכליים בהתאם לאינטרסים של הקבוצה ובעליה. תקופה זו, תודה לאל, חלפה.
הכותב היה שם באותה תקופה חשוכה ולא צייץ, כמו מאות עובדי העיתון. כי יודעים אתם, הפרנסה מעל הכל. מה היה עושה, או, מה היה כותב שור הבוקר אם דנקנר היה עדיין הבעלים של מעריב?
ומה עם האינטרסים של שב"צ היום? ברור ששור לא יכול לכתוב עליהם, הפרנסה, אתם יודעים. אבל למה לא להעמיד פנים שאנחנו חיים בחופש ובפלורליזם? למה לא להעמיד פנים שאתה עובד במקום טוב יותר? כי זה עושה טוב במערכת העיכול, להרגיש צודק וזך.
ועכשיו למעניין מכל: ידיעות. איך התמודדו פה עם התחקיר? אני פותחת את העיתון במתח. ממש נרגשת. ובכן, לא תאמינו. מנחשים?
ממממ. אף מילה. יודעים מה? יפה מצד העורכים שכה החליטו. הרי לצאת מזה טוב לא היו מצליחים. במקום זה כותב מבקר הטלוויזיה של העיתון על שייגעצים בהוט קומדי סנטרל.
גם ב-ynet אין עדיין מילה בעת העלאת הפוסט. אעדכן אם המצב ישתנה.
לילך וולך בוואלה מאוכזבת . עדכון, 11:01: הביקורת של וולך הורדה מהאוויר בהוראת אילן ישועה. וולך העלתה אותה בפייסבוק ומבקשת לשתף. עדכון 2, 21:48: הביקורת הוסרה גם מפייסבוק. וולך לא מעוניינת להגיב. ובכ"ז, הנה היא על שרת חופשי.
עם כל הכבוד המגיע (ומגיע) לרביב דרוקר להעמיד עצמו שוב במרכז האש, ולערוץ 10 שאף פעם לא נהנה מיחס מועדף בקרב ערוצי הטלוויזיה, לשדר את התחקיר ולהיכנס חזיתית בבייבי של ביבי – התוצאה היתה מאכזבת ושכנעה רק את המשוכנעים. בסיכומו של דבר גם עשינו את המאמץ לצפות בז'אנר הכי לא מפנק טלוויזיונית, וגם למדנו פחות או יותר את מה שידענו תמיד. ובעניין אחר לגמרי – מחר יהיה מזג אוויר.
ורק בן אדם אחד חסר היה בתחקיר לגמרי: בן כספית, ששנים כותב בתיעוב עמוק על ה"ביביתון". איפה הוא? למה לא השתתף הוא בתוכנית? או לפחות כתב משהו בפייסבוק? או במדור האחרון שלו בסופהשבוע? מוזר.
עדכון: ב-16:30 כתב כספית סטטוס על התחקיר:
…אתה שואל, עמוס, איך זה שהתחקיר שודר דווקא עכשיו, כשרפי גינת (המקורב לדבריהם למו"ל ידיעות אחרונות) נכנס לתפקיד מנכ"ל ערוץ 10. זוהי טענת קוזק נגזל קלאסית. דרוקר השלים את התחקיר הזה מזמן. אני יודע מידע אישי. אבל עד עכשיו, לא איפשרו לו לשדר אותו. למה? אתה בטח יודע למה, עמוס. כי ניסו לסגור לו את הערוץ. ניסו להשתיק אותו, ואת חבריו. בניגוד למה שסגן הליצן גינת כתב אתמול, הנסיונות לחסל את ערוץ 10 לא היו בגלל חובות למדינה. שטויות במיץ עגבניות. בעלי ערוץ 10 העבירו מיליארדים (זה מספר אמיתי. מדובר במעל מיליארד שקל הפסדים בערוץ מאז הקמתו) מכיסם, לכיס של המדינה. לכלכלה. לעובדים. להפקות. לתעשיה. החובות הצנועים נוצרו ממחויבויות תוכן שלא קוימו. המודל הכלכלי של טלויזיה מסחרית בישראל קרס אבל הרגולטור, שזה ביבי, לא רוצה לראות ולא רוצה לשמוע, כי הטלויזיה המסחרית היא האוייב שלו. הוא לא יכול להשתלט עליה כמו שהשתלט על הערוץ הממלכתי. אז סוגרים אותה. ובעיקר את מי שמחולל בתוכה הכי הרבה צרות (ע"ע תחקיר "ביביטורס"). זוהי האמת, עמוס רגב. לדעתי אתה יודע אותה לא פחות טוב ממני. ולכן, השאלה היא לא איך זה שדווקא עכשיו הם שידרו, אלא למה רק עכשיו הם שידרו…
ולווט אנדרגראונד 
פינגבאק: בבקשה אל תקראו את הפוסט הזה – לא שומעים!
איפה התחקיר המדובר של רביב דרוקר על ישראל היום?
לא משנה כמה חיפשתי באינטרנט, לא הצלחתי למצוא.
למי צריך לשלם כדי לראות את זה?
אהבתיאהבתי
מודעות עצמית זה הצד החזק שלך, יש לציין.
הנה התשובה. אם היית קורא את הפוסט שאליו הגבת היית מוצא את הקישור בעצמך.
אהבתיאהבתי
ועדיין ישראל היום כמה שהוא בינוני ומטה, בכמה רמות פחות מוטה בדווחים ובסילופים מאשר הארץ. אנחנו מדברים על ליגות שונות וזוטי דברים לעומת עניינים קרדינלים.
חברים יקרים- ידיעות וישראל היום מאפיינים עיתונות בינונית גם במערב – עם הטיות מובנות לטובת האינטרס שכל אחד מקדם.
אהבתיאהבתי
החלקים היותר דרמטיים בעיני, והפחות ידועים (לפני הצפייה בתחקיר) אם כי משוערים, ושבאופן מפתיע לא זכו כמעט לאזכורים, הם אלו שדנו בקשר בין לשכת נתניהו לעיתון, לרבות הפגישות עם אדלסון ורגב לפני ההקמה, כמו גם ניגוד העניינים הבלתי נתפס כאשר סמנכ"ל העיתון ניהל מו"מ קואליציוני ופירשן אותו.
עוד נקודה שבכלל לא צויינה בתחקיר, היא האובססיה לתקוף את "הממשלה שכולנו אוהבים כי אין לנו ממשלה אחרת" (היום) כאשר קדימה הייתה בשלטון לעומת ימים אלו…למשל – כותרות בישראל היו אחרי איזו רקטה או שתיים שנורו (בדרך כלל, בגדול "הממשלה רופסת ולא עושה כלום מפקירה את הדרום") לעומת ימים אלו שבהם בין אם מגיבים (כל הכבוד ככה צריך)ובין אם לא מגיבים (איפוק זה כח) הכותרות תמיד ישבחו את ההחלטה ללא קשר מה היא…
אהבתיאהבתי
התחקיר והאבק שעולה מסביב מצביעים על כך שלצרכן התקשורת בישראל אין סיכוי לקבל חדשות שאינן מגמתיות, מוטות באופן מבוהק, משוייכות, מרוסנות, מדבררות מטעם וכו'. כן, אני מאמין לחשיפות של יניב לגבי השיטה ומאמין לדרוקר כמו לכל טענות הנגד והקומבינות והמאפיות הפנימיות. הדור הצעיר כבר יודע שהעיתונאים לא אמינים או ישרים בדיוק כמו הפוליטיקאים ואנשי העסקים שאותם הם מסקרים. מי שרוצה לבדוק את האמת מאחורי ידיעה או סיקור צריך להתקשר לחברים או לסמוך על בלוגרים אמינים.
לסיום, תחזית אופטימית: השם הטוב יביס את מאמצי השיווק של תאגידי המותגים. בתוך חמש שנים אנשים ישלמו לבלוגרים שצברו מוניטין ברצון רב.
אהבתיאהבתי
הסטטוס של כספית הוא מבדח.
אדם שמפסיד מיליארד שקל איננו זכאי לרחמים.
לפי אותה שיטה, אסור להגיד מילה רעה על נוחי דנקנר שמבקש לבצע תספורות.
במחשבה שניה, אסור להגיש מילה רעה על דנקנר כי הוא היה הבעלים של מעריב וגם הוא שילם משכורות ענק לטאלנטים שלו.
לשיטת כספית אסור גם להגיד מילה רעה על אדלסון כי הוא משלם מיליארדים למדינה, לעובדי העיתון, לספקים ועוד.
אהבתיאהבתי
אני מכיר כמה עיתונאים צעירים בישראל היום וכמה בידיעות אחרונות. גם של נוני וגם של אלדסון. נתמצת : רובם פחות היפוקרטים מדרוקר-שלח (עפר שלח נוכח גם אם נפקד פיסית – באינטרס הפוליטי של הצגת הדברים).
אהבתיאהבתי
מזל שיש את V.
מאפשרת לי להיות מעודכן (פחות או יותר) בלי להתעצבן מאוסף הזיבלונים חסרי האמינות.
אהבתיאהבתי
עזבו ישראל היום.
נראה לכם שבקרוב יהיה תחקיר על ידיעות אחרונות?
אהבתיאהבתי
הצנזור של לילך וולך אירוני בטירוף.
מה האינטרס אבל?
אהבתיאהבתי
"עורך ראשי דומיננטי במיוחד עמל קשות כדי להשביח את המציאות הנתניהואית של חיינו" – כאן הכשל. האם יש לנו, מעבר להתנסות היומיומית והצרה שלנו, ידיעות על המציאות מעבר למה שמתווך על ידי התקשורת? האם בכלל יכולה להיות תקשורת שמסוגלת לתווך את המציאות מבלי לעוות אותה או לצבוע אותה בצבעים?
נכון שאלו שאלות לקורס מבוא לתקשורת שליש א', אבל אי אפשר להתעלם מהם כאשר דנים בעיוותי המציאות של עיתון אחד.
התחקיר של דרוקר לא חשף מצב ייחודי, אלא רק את הקצה (הזמני) של הסקאלה שבה ממוקמים כל כלי התקשורת שמספרים לנו על המציאות או שדווקא בונים לנו תמונה ורודה/שחורה/עגלגלה של המציאות.
אהבתיאהבתי
לא מסכימה עם הדעה שהדבר הנכון הוא לערוך השוואה מכיוון שיש כאן בבירור עיתון שהוא בעד איש, ועורכו מוכן לעוות, לסלף, ולמחוק על מנת להגן על אינטרסים של אדם אחד.
אין לי טענות על מקור ראשון, על כיכר השבת מכיוון שהם באים עם אג'נדה. אני כן טוענת נגד עיתון שמזכיר, ולא מעט, את "פרבדה" בימי בריה"מ, או קול הרע"מ מקהיר בימי נאצר וכן הלאה.
אהבתיאהבתי
אהה. ועיתון שהוא נגד איש אחד וכל עבודתו העיתונאית עוברת דרך הפריזמה הזו זה סבבה?
ועיתון שמוכן לעוות, לסלף ולמחוק לטובת קידום אג'נדה מדינית, זה דבש?
אהבתיאהבתי
כתב אישתון היטב:
"דו"ח עיתונאים ללא גבולות של 2013, דירג את חופש העיתונות בישראל במקום ה-112 מתוך 179 מדינות. אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על מי הטוב ביותר, כאן אצלנו במקום 112, אלא להבין שבמקום 112, לא יכול להיות גוף תקשורת שהוא באמת אמין. כל עוד השיטה עצמה לא תוחלף, זה לא משנה מי ינצח – אנחנו נפסיד. הקרב הזה על אמוננו כקוראים הוא ראוי ונכון, אבל בסופו של יום, בשיטה בה פועלת וממומנת התקשורת הישראלית, זה לא יותר מקרב על תפקיד הראש לשועלים."
אהבתיאהבתי
היטב? האם אתה אישתון?
אהבתיאהבתי
הציון הזה הוא בעיקר בגלל הגבלת עיתונאים בשטחי מלחמה ולא קשור לעיתונאות הפוליטית.
אהבתיאהבתי
לא נכון.
הראיתי לפני כמה ימים שגם כאשר חילקו בעבר את ישראל לשתי ישויות לפי הקו הירוק, עדיין ישראל ה"חוקית" היתה ממוקמת רק במקום 92.
מכאן שהדירוג של ישראל מוטה מאוד חזק למטה מסיבות פוליטיות, ולכן אין מה להתייחס לדירוג הזה, ובטח שלא לבנות תיזות לפיו.
אהבתיאהבתי
אפשר קישור?
אהבתיאהבתי
לדו"ח? בבקשה. בתחתית אפשר לעבור גם לדו"חות השנים שעברו.
בעקבות ירידה משמעותית בדירוג ישראל בשנת 2009, פנו "העין השביעית" לאחראית לדירוג במזה"ת. הראיון הזה מסביר כמה דברים. למשל:
אהבתיאהבתי
הבנתי את הנקודה בגדעון לוי.
מישהו לוקח אותם ברצינות?
אהבתיאהבתי
למה זה צריך לעניין אותנו איזה ארגון- שמוק עוור ופיסח עם דירוג מניפולטיבי – נותן לישראל במדד חופש העיתונות (אפילו לא טרחתי לבדוק איפה מצריים) כשאין אצלו בבית אף ביקורת עיתונאית רצינית נשכנית על זה היושב בארמון הנשיא, שמעניק עשרות מטוסי תקיפה למשטר מטורף המנהיג מעשי אונס המוניים על בנות עמו (כשלב ראשון) ועוד כזה המוצג כ"מביא שלום"?
אורוול עושה סיבובים בקברו.
אהבתיאהבתי
קודם כל, הבית של הארגון נמצא בפריז, ולא זאת שבטקסס.
שנית, כמה מטוסים העביר אובמה למורסי מאז שהוא עלה לשלטון? אנא הבא קישור.
אהבתיאהבתי
רגע, מה?
אז למה 4 שנים לאחר אותו מבצע ארור שהוריד את ישראל 43 מקומות בדירוג, ישראל רק הולכת ומידרדרת בו?
אהבתיאהבתי
העיתונות האמריקאית טובה יותר בחלקה המסוים מזו העיתונות של הזרם המרכזי : ידיעות-הארץ-ישראל היום – של צרפת לא טובה יותר.
בקשר למצריים- נזכיר שוב אם צריך למי מעבירים את המטוסים.
ועל ההחלטה להעביר אותם למשטר הזה.
אהבתיאהבתי
ה-22 בינואר כבר עבר.
האם גם 4 המטוסים הראשונים?
אהבתיאהבתי
ובכן: התשובה חיובית. הועברו גם הועברו – לפי מספר כלי תקשורת.
הדיון לטעמי צריך כמובן להתקיים על עצם ההחלטה העקרונית של המבקר הנשיאותי (שכזכור בביקורו האחרון במזה"ת נאם נאום נלהב מול ראשי האחים המוסלמים- בקהל זמן מובארק) , לחמש את משטר האחים המוסלמים – במטוסי תקיפה.
2 ניחושים- מול מי אי פעם מצריים תתפעל אותם, במידת הצורך.
אהבתיאהבתי
חבל שאישתון קורא רק כותרות ולא מתעמק באמת כמו שהוא מתיימר.
כי אז הוא היה מגלה שהדירוג נקבע בעיקר בגלל התנהלות הממשלה במהלך עמוד ענן, הצנזורה הצבאית, מאסר של שלושה עיתונאים ערבים וגירוש של שני עיתונאים של אל ג'זירה. ישראל דורגה נמוך יותר מכווית ואיחוד האמירויות, כאשר ""אלמלא היה המבצע הצבאי, המצב היה אחר", מספרת האחראית על הדירוג.
מאכזב שמי שמתיימר לבקר את התקשורת לא מבקר לפעמים בעין השביעית. או לפחות עושה גוגל לפעמים.
http://www.the7eye.org.il/articles/pages/221009_this_is_how_we_rated_israel.aspx
אהבתיאהבתי
זה הדירוג של 2009. המבצע הוא "עופרת יצוקה" ולא "עמוד ענן", העיתונאים של אל ג'זירה שגורשו היו על האווי מרמרה.
אהבתיאהבתי
רשומה נהדרת. בדיוק בשביל אלו יש בלוג ביקורת תקשורת. כל הכבוד.
אהבתיאהבתי
אנקדוטה על בן כספית.
לפני כמה ימים, בתוכנית הרדיו שלו עם עמנואל רוזן, הוא (או רוזן – לא תמיד מבדילה ביניהם והם גם טוענים שכל מה שנאמר ברדיו בתוכנית זה פה אחד) מצאו 'קטנה' לרדת על איזה מרואיין כשהדגישו שצריך להגיד שלושה ולא שלוש.
לו רק היה לי שקל אחד על כל טעות של כספית (או רוזן) בשלוש VS שלושה (או ההיפך) אז היה לי כבר לפחות שקל אחד.
אהבתיאהבתי
מדויק.
אהבתיאהבתי
אם קוראים את "ישראל היום" בזהירות, תוך ידיעת המגמה שלו – עדיין יש בו תכנים מעניינים (בעיניי). לדוגמא, את סיקור משפט אולמרט הכי מעניין היה לקרוא ב"ישראל היום", כולל הפרשנויות.
אהבתיאהבתי
בתור קורא סקפטי של שני העיתונים, שנוהג לעבור יום יום על שניהם ( ביביתון ונוניתון) ולהשוות את הכותרות שהם נותנים לאותם האירועים, אני חושב שכניסתו של ישראל היום לעולם התקשורת הישראלי, הזניקה את איכות התקשורת וגיוון הדעות בכמה עשורים קדימה (משנות החמישים של מפא"י לשנות האלפיים).
אהבתיאהבתי
😯
אהבתיאהבתי
ה"גיוון הזה" מקפיץ אותנו קדימה בערך כמו גיוון הדעות שמוסיפה תאוריית הבריאתנות לצד האבולוציה.
כבר עדיף פראבדה שלפחות לא מנסה להסתיר את היותו ביטאון.
אהבתיאהבתי
אם תקרא את שני העיתונים ותוסיף קצת מנגנון איזון פנימי – תקבל מידע נכון פחות או יותר.
אם בנוסף תקרא פה בבלוג ותכנס ללאטמה מדי פעם, אז אתה בכלל במצב טוב (:
אהבתיאהבתי
מסתבר שההגדרה החדשה לישראליות היא ללקק לביבי.
אהבתיאהבתי
הנטייה לטובת נתניהו של ישראל היום היא קטנה בהרבה מהנטייה נגד נתניהו של ידיעות אחרונות.
לא צריך מידע פנימי כדי להבין את זה.
בגדול ללכת ולכלך על המתחרים זה מגעיל לדעתי. וזה רק חושף את האג'נדה שלהם-
עיתונות עם אג'נדה זה לא המצאה של אדלסון.
אהבתיאהבתי