מאת יורם גלין
כקורא נאמן ואוהד של אורי משגב, אני נהנה לא רק מאיכות כתיבתו וסגנונה, אלא מרגיש לעתים תדירות הזדהות עם הדעות המובאת בכתבותיו. לא אוכל לומר דברים דומים על הכתבה איקס מיקס: כך הופקר למותו בן זיגייר-אלון.
כמשגב, גם אני מיצר על מותו של בן זיגר המנוח ולבי עם אלמנתו ובנותיו הקטנות, אך לא מן הראוי בעיני לערב רגשות אלה, כפי שמשגב עושה בכתבתו, בבחינת לגיטימיות פעולתן של המערכות בפרשה.
בשלוש נקודות עקרוניות חולק אני תכלית מחלוקת על משגב:
1. "ההעלמה המוחלטת"
קשה לאמץ את כינוי מצבו של זיגר המנוח כ"העלמה מוחלטת", כאשר דבר מעצרו היה ידוע לרשויות מדינת מוצאו, למשפחתו ולפרקליטיו, שאף נפגשו עמו. אך לא רק בהגדרת המצב שוגה הכותב, לדעתי, אלא בסברתו, כי מצב מעין זה פסול הוא מעיקרו ומקומו לא יכירנו כביכול לעולם במדינה מתוקנת.
שותף אני לתחושתו כי ידם של שופטי ישראל קלה יתר מידה על הדק איסורי הפרסום, אך מכאן ועד פסילתו הגמורה של צו איסור פרסום גורף, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, ארוכה הדרך ובלתי עבירה בעיני.
חוששני שעמדה זו לוקה בהתעלמות מנסיבות חריגות, שבהן כל פרסום שם או תמונה (ע"ע: סא"ל עמנואל מורנו) של אדם עלול לגרום לא רק פגיעה קשה באינטרסים חיוניים של המדינה, אלא גם לסיכון מיידי של חיי אדם (ודומני שהיו דברים מעולם).
אין ספק, שצו איסור פרסום גורף פוגע קשות בערכים חשובים ביותר, דוגמת כבוד האדם וחירותו וזכות הציבור לדעת, אך אלה, כמו כל ערך חברתי או משפטי אחר, לעולם יחסיים הם ובנסיבות מסוימות, ראוי שייסוגו מפני חשובים מהם.
השימוש בצו פרסום גורף ראוי שייעשה לעתים נדירות ביותר, רק בהתקיים הנסיבות החריגות המצדיקות אותו, אך לא ניתן לפסול שימוש זה מכל וכל.
נוכח סברתי זו, לא אדרש לשאלת נפקותה של הסכמת העציר ל"היעלמתו".
2. "ניהול המשפט באפילה"
מאותם טעמים ממש, לא אוכל להסכים לדעתו של משגב, כאילו קיומו של משפט סודי, שדבר קיומו לא ייוודע לאיש, זולת המעורבים בו בהכרח, אינו מתיישב לעולם עם ערכיה של מדינת חוק.
אישית, חטאתי בעבר בניהולו של משפט כזה, בשבתי, לפני למעלה מ-35 שנים, בראש הרכבו של בית-דין צבאי. למיטב הערכתי, קיומו של משפט זה לא נודע עד עצם היום הזה, אלא למי שהיו שותפי סוד אז, וטוב שכך. פגיעתו של פרסום, אפילו עתה, עלולה להיות כה רעה לאינטרסים חיוניים של המדינה, עד כי אין ספק בעיני שנכון היה, אז כעתה, להעדיף אינטרסים אלה על פני זכות הציבור לדעת (שהיא הערך היחיד שנפגע על-ידי ניהול המשפט "באפילה").
3. עוול כבד, הגובל בלשון הרע, גורם משגב לסנגוריו של המנוח ב"קביעתו" כאילו "ההגנה המשפטית שסופקה לזיגייר-אלון אינה הגנה אמיתית" (פסקה 10).
לקביעה זו אין כל אחיזה במציאות. במשפטים בגין עבירות על בטחון המדינה היו כבר זיכויים מלאים או חלקיים לרוב ומעולם לא שמעתי על שלילת סיווגו הביטחוני של הסניגור בשל המלאכה היעילה והנאמנה שעשה. הצורך בסיווג בטחוני אינו פוגע כלל בחובת הנאמנות של פרקליט כלפי לקוחו וכל חובתו "כלפי השב"כ", קרי, בהקשר זה, כלפי המדינה, היא להקפיד על שמירת סודיותו של ההליך.
ועתה להיבטים הקונקרטיים של הפרשה הטראגית:
בהיעדר מידע על מהות העבירה שיוחסה למנוח, על מהות הנזק שהיה נגרם מפרסום דבר מעצרו ואישומו, על מהות ההליכים שהתקיימו בבית-המשפט ועל הסיבות שגרמו לכך שלא ניתנה הכרעת-דין תשעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום (אולי השיהוי נבע מבקשות הסנגורים?), לא ניתן לקבוע אם היה דופי בצו איסור הפרסום הגורף, בדרך ניהולו של המשפט או בהשהיית סיומו, או אם "תגובת המערכת הייתה בלתי פרופורציונית" (פסקה 17).
כעניין שבעובדה, שוגה העיתונאי בסברתו, שעסקות טיעון אינן מוצעות ל"מי שבצעו עבירת בגידה וריגול חמורה". הצעתה של עסקת טיעון היא פועל יוצא לקשייה של התביעה בניהול המשפט ולא של חומרת העבירה או קולתה.
חוששני שלמסקנתו, כאילו "הגורם המטריד והבעייתי ביותר בסיפור היא מערכת המשפט" (פסקה 4) אין על מה לסמוך.
ואחרונות, קשות מכל, נסיבות מותו של בן זיגר. גם אני בין התמהים כיצד הצליח המנוח להתאבד בתאו, שהוכשר במיוחד למנוע תוצאה שכזאת, אך משנערכה חקירת סיבות מוות כדין והגיעה למסקנת ההתאבדות, נכון בעיני להמתין עם כל הקושיות וההשגות עד לקריאתה היסודית של ההחלטה בחקירה זו, אם תתאפשר לנו.
יורם גלין, שופט בדימוס
ולווט אנדרגראונד 
עוד משהו, לצפוני: לידיעתך, האגודה לזכויות האזרח בהחלט הביעה מחאה על כליאתו המתמשכת בבידוד של יגאל עמיר. נציגיה גם תמכו בדרישתו להתיחד עם בת זוגו כדי להביא ילד לעולם. אז אולי קצת הכנת שיעורים לא תזיק לפני שמשמיצים; וגם ידיעת היסטוריה: האגודה לזכויות האזרח – תקשיב טוב – תמכה בזכותו של כהנא לרוץ לכנסת. לך תלמד משהו מאבירי זכויות האדם.
אהבתיאהבתי
אם האגודה לזכויות האזרח מבקשת להוציא מבידוד את רוצחו של ראש הממשלה רבין, ראויה האגודה לשקול מחדש את שיקוליה.
אגב, רוצחו של רבין לא ראוי שיוזכר שמו בציבור.
אהבתיאהבתי
הי רוני, אכן מחיקת שם של אדם שעשה מעשה חמור היא שיטה בדוקה לחקר והבנה של ההיסטוריה. נראה לי שאתה מייחס כוחות מאגיים לשמות של אנשים. למה שלא תוזכר ברבים העובדה שהאיש שרצח את רבין, וגרם אסון אמיתי לדמוקרטיה הישראלית, שמו יגאל עמיר? לדעתך, טוב יותר שדמותו תשתכח ותהפוך למשהו מיתולוגי כך שכעבור שנים אף אחד לא יזכור מי בעצם רצח את רבין, וכל הסיפור יהפוך למיתוס לוט בערפל? האחריות של הפושע לביצוע פשע כוללת את הידיעה ששמו ידוע ברבים כנושא באחריות לפשע. בקשר לאגודה לזכויות האזרח, לא נראה לי שתוכל לרדת לעומק המשמעות של שמירה על זכויות אדם כאדם – בעיקר נוכח ההצעה שלך להעלים שם וזהות של אדם. אז אני מוותרת על כתיבת תשובה. זכותך לחשוב כרצונך.
אהבתיאהבתי
דברי השופט גלין הם דוגמה מופתית לכתיבה של מישהו שמעולם לא ערער על מוסכמות הממסד בתוכו הוא פועל. אחרי שכולם כבר כתבו על הכל, אני תוהה רק על נקודה אחת קטנה: האם השופט גלין לא מוטרד מהעובדה ששופטת נזקקה לשנה ורבע בערך כדי להגיע למסקנה שהאסיר זייגר התאבד? הרי זה היה מקרה יוצא דופן במיוחד, שבו כל הנסיבות והתנאים ידועים היטב. תא סגור ושמור, פריטי ריהוט וחפצים מעטים ביותר, 100 אחוז מידע על מה אכל ושתה, מתי עשה צרכים, התרחץ, מי ראה אותו, דיבר אתו – פשוט הכל ידוע. למה צריך יותר משנה כדי לברר את סיבת המוות? זה שומט כל שריד של אמינות שאפשר לייחס למסגרת בתוכה פעלה השופטת. ומטיל צל כבד על כל הסיפור שהשופט גלין מרוצה ממנו כל-כך. גם ההיסטוריה לא לצידו. יותר מדי פעמים בשנים האחרונות צעקו "ביטחון המדינה בסכנה" ואח"כ התברר שההר הוליד עכבר. עיזאת נפסו כבר אמרנו?
אהבתיאהבתי
הצגתי כ"מישהו שמעולם לא ערער על מוסכמות הממסד בתוכו הוא פועל", הייתה בוודאי משעשעת מאד את מי שהיו הממונים עלי בכל המערכות בהן שירתתי. כיוון שהביוגרפיה שלי אינה ממין הענין הנדון, אסתפק בהערה זו.
לענין חקירת סיבות המוות:
ראשית, נאמן לשיטתי להקדים רכישת מידע להסקת מסקנות (שבעליל אינה מקובלת על רוב המגיבים), אני סבור שכדי לקבוע אם אכן היה שיהוי בלתי מוצדק בהליך הנדון, צריך לדעת מתי הופקדה החקירה בידי השופטת בלטמן-קדראי, כמה ישיבות חקירה קיימה וכיוצא באלה נתונים.
שנית ובכך העיקר, בשיהוי חקירה חסר הצדקה, אם היה כזה, הייתי רואה חלק מהסוגייה הכללית והסבוכה של שיהוי הליכים בבתי המשפט, שאינו רלבנטי כלל לפרשת המנוח בן זייגיר.
אהבתיאהבתי
צודק יורם גלין שאינני מכירה את הביוגרפיה המקצועית שלו, ואולי הוא דווקא מערער מדי פעם על מוסכמות הממסד שלו. אני אין לנגד עיני אלא הרטוריקה של הכותב, שבדרך-כלל מעידה לא מעט על תמונת עולמו; והיסטוריה הקצרה הרלוונטית לסיפור. אניח לרטוריקה, כי אני מסכימה עם גלין שהוא לא הנושא. אבל מה עם ההקשר הרחב שבמסגרתו אני ושותפי לדעה שופטים את המקרה הספציפי של האסיר זייגיר (לפי כתיבת שמו באנגלית נראה לי שכך צריך לאיית אותו)? השופט גלין רוצה שאתייחס למקרה הזה כמנותק מכל הקשר, ואתעלם מכל מה שידוע לי על עברן של מערכות הבטחון השונות המותקפות כרגע. אינני רואה שום סיבה להתעלם מההקשר הרחב וממה שידוע לנו על מקרים בעבר. כך למשל, כותב גלין, ציטוט: "חוששני שעמדה זו לוקה בהתעלמות מנסיבות חריגות, שבהן כל פרסום שם או תמונה (ע”ע: סא”ל עמנואל מורנו) של אדם עלול לגרום לא רק פגיעה קשה באינטרסים חיוניים של המדינה, אלא גם לסיכון מיידי של חיי אדם (ודומני שהיו דברים מעולם)." באמת? ומה עם פרסום התמונה שצילם ליבק, של המחבל החי שנרצח אח"כ בתקרית של קו 300? סתם דוגמה. על ענת קם אמרו שהעברה שלה היתה בגידה, סיכון נורא לבטחון המדינה. מהר מאוד ירד האישום לגנבת מסמכים ומסירתם למי שאינו מורשה. חוץ מזה, הכתבה בעיתון שהתבססה על המסמכים שהעבירה לבלאו, עברה את אישור הצנזורה. היתה פרשת עיזאת נפסו. את וענונו החזיקו בבידוד שנים רבות אחרי שכל המידע שהיה לו התיישן כליל ואחרי שהיה ברור שהוא הולך ומאבד את שפיותו. זה ההקשר שבתוכו אני בוחנת את המקרה הנוכחי. אף אחד לא מבקש מהמוסד או ממי שלא יהיה, לחשוף את העברה הספציפית שזייגיר נחשד בה. ההליכים שננקטו כלפיו, ונראים לגלין בסדר כל עוד איננו יודעים את העובדות המסוכנות, הם פסולים בלי קשר לעובדות המסוכנות. ובאשר לחקירת סיבת המוות: אכן, כדברי גלין, אני לא יודעת את לו"ז העבודה של השופטת. אולי בשנה וחצי נקבעו לה רק 2 ישיבות לחקירה הזו ואולי באמצע היא היתה חולה חודש, ואחר כך כל העדים נסעו לחו"ל. גם חקירת סיבת המוות של נרצח או מתאבד "מהשורה" אורכת שנה וחצי? וזה בלי קשר לבעיית עינוי הדין במשפטים.
אהבתיאהבתי
קריאת תגובתה של עדי מרקוזה-הס מביאה אותי בהכרח למסקנה העגומה, שנטל השנים פגם קשות בכושר התבטאותי. רק בכשל זה ניתן להסביר את אי-ההבנה היסודית של עמדתי, המוצאת ביטויה בקביעה, "ההליכים שננקטו כלפיו (כלפי אלן זיגייר המנוח – י"ג), ונראים לגלין בסדר כל עוד איננו יודעים את העובדות…".
להבדיל מאותם מאושרים נטולי לבטים, שעמדותיהם ומסקנותיהם אינן תלויות בעובדות, נמנה אני עם אותו ציבור קטן של הססנים, שאינם נוקטים עמדה אלא לאחר לימוד העובדות.
להבדיל מעמדתי העקרונית הנחרצת, הרי בעניין הקונקרטי לא זו בלבד שלא הבעתי את הדעה המיוחסת לי, כאילו ההליכים שננקטו נגד זיגייר המנוח "נראים בסדר", אלא שעשיתי כמיטב יכולתי הצנועה להבהיר עמדתי, לפיה ראוי למי שאין המסכת העובדתית פרושה לפניו להסתפק בהצגת סימני שאלה ולהמנע משימוש בסימני קריאה. מטעם זה, הייתי מסתייג באותה מידה של הסתייגותי מהפוסט של אורי משגב, אילו הובעה בו דעה המכשירה את מה שנעשה בפרשה עגומה זו.
אהבתיאהבתי
מה שדי מדהים, הם עזות הפנים והצביעות של אבירי זכויות האדם שהזדעזעו קשות מתא הבידוד המיוחד בו נכלא בן X, תא שהוכן במקורו עבור יגאל עמיר. אם זכויות האדם כל כך מעניינות אתכם, היכן הייתם כאשר האסיר המקורי היה כלוא שם? היכן המראיינים אצלם אתם משמיעים את קולכם כעת, שישאלו אתכם את השאלה הכה נדרשת? אכן – ליגאל עמיר הגיע גם הגיע לשבת בבידוד, גם אם זה מסיבות אחרות מאשר אלה שהכניסו אותו לשם – נקמנות של המערכת על שחשף את ערוותו וכשלונו הקולוסאלי של מנגנון אבטחת האישים בשב"כ, בדגש על הקונספציות המוטות פוליטית של כרמי גילון וחזי כאלו. מי שחושב כמוני לגבי יגאל עמיר, לפחות שישתוק עכשיו.
אהבתיאהבתי
מים חיים…
אורי אליצור כותב יפה במקור. מקרה x כולל שני מרכיבים: ההסתרה וההתאבדות, שככל הנראה אין קשר ביניהן. ההסתרה – היתה גלויה כלפי משפחתו וארצו של העציר וזכויותיו המשפטיות נשמרו. ההתאבדות, אכן ארוע שלא צריך לקרות, אך אינו קשור בהכרח למשטרים חשוכים.
על מה, אם כן, יצא קצפה של העיתונות? על כך שלא שיתפו אותה. על כך שהסתירו ממנה. ועל זה אין מחילה.
מן הראוי שבלוג התקשורת חעסוק בביקורת התקשורת בנקודה ספזו – ולא רק בביקורת המדינה וסודותיה האפלים.
אהבתיאהבתי
בלוג התקשורת הזה במקרה, רק במקרה, מביא בסוגיה זו, רק בזו כמובן, את כל הדעות והעובדות בפרשה, בין אם מסכימה הכותבת עימן ובין אם לא, וכן את עמדתה המתפתחת והמשתנה, שהרי, כמו חלק גדול מהבקיאים ומביני העניין היא לא יודעת כלום, ולכן משתדלת לא לחרוץ דעה.
אהבתיאהבתי
אני שמחה מאוד שאת מגבילה את ההתפרעות שלך לסוגיה זו בלבד.
אהבתיאהבתי
אני חושש שלא הובנתי, V.
אכן העניין נדון בבלוג מכל צדדיו – הסודיות, ההתאבדות, הצנזורה, זכות הציבור לדעת, זכות העציר שלא ידעו, זכות העציר שכן ידעו וכו׳.
השאלה שלא נדונה – זו התקשורת. כנאשמת. לא כמאשימה. עוד לא ראיתי בתקשורת (למעט אורי אליצור הנ״ל) התייחסות רפלקסיבית לעצמה, להתנהגותה, שלא לומר להתנפלותה. הכל באיזה חרון קדוש ש״הם״ מעיזים להסתיר דברים – הלכה הדמוקרטיה.
אהבתיאהבתי
משהו על השיחה שהתפתחה פה – הדיון הוא לכאורה על עובדות, אבל העובדה שכל אחד מגיב לו מנקודת המבט הפוליטית האישית שלו מרמזת על כך שהשאלה (גם של משגב לדעתי) היא לא מה באמת קרה אלא את מי אני אוהב ולמי הצבעתי בבחירות.
סוג של מקרה מייצג אני מניח.
אהבתיאהבתי
מקיף מדי יום ביומו.
אהבתיאהבתי
לא. טעות שלי.
אהבתיאהבתי
נא להקיף את הבלוג 100 פעם.
אהבתיאהבתי
השופט בדימוס יורם גלין:
http://elyon1.court.gov.il/heb/cv/fe_html_out/judgesDimus/k_hayim/130801883.htm
אהבתיאהבתי
לא ראית את הקישור הזה בפוסט?
אהבתיאהבתי
תודה לכותב על ההבהרות.
אהבתיאהבתי
פוסט נהדר!
אהבתיאהבתי
יורם גלין, נהנתי לקרא את דבריך הכתובים בהגיון רב כשדבר מסתמך על דבר.
בכל זאת יש לי ביקורת קשה על המדינה ואשמח לשמוע את דעתך.
האלוף זעירא, ראש אמ"ן לשעבר, הסגיר את זהותו של בכיר הסוכנים המצרים לעיתונאי. מעט אחרי שהנושא פורסם נהרג הסוכן בנסיבות מסתוריות. קשה לחשוב על פגיעה חמורה מכך בכושרה של המדינה לגייס סוכנים מאשר ראש המודיעין המסגיר את זהותו של ראש הסוכנים (אמנם בדימוס) שמת בסמיכות לחשיפתו זו.
למרות זאת זעירא הוא כיום אזרח חפשי ומאושר הנהנה מפנסיה ממשלתית גבוה. כיצד אתה מסביר את זה שזעירא לא נשפט והושם בכלא בעוד ילדה כמו ענת קם או צעיר כמו בן זייגר נרדפים על ידי המערכת כמו שאלוהים רדף את קין. ואיך יכול שופט להענות לתביעה כנגד זוטרים כשבכירים לא מועמדים לדין. להבהיר, אינני מצדיק את קם או זייגר, אבל יש כאן "קל וחומר" הפוך.
אלף פסקי דין לא יוכלו לשכנע אותי שאין כאן איפה ואיפה. ואם במודיעין אנו מוותרים לפושעים הבכירים, מדוע לא בכלכלה? ואכן, ראינו מנהל בנק אפריקה ישראל ששוחרר מכלאו בגלל שגסס והמשיך לחיות שנים רבות אחר כך. ואנו רואים היום את דנקנר החומס טירה על שפת הים בעתלית. באותה תקופה, שכני המבוגר שם שתי פלאטות מעץ על המריצה והמעדר כדי שלא יחלידו בגשם. אדם נמוך מאוד בקושי היה יכול לעמוד מתחת לגגון מבלי להתקופף. הפקחים הגיעו לטפל במפגע במהירות ויעילות.
ואם ימשיך כך, סופנו אבדון.
אהבתיאהבתי
לא הייתי אומר, ששיקולי היועץ המשפטי לממשלה בסגירת התיק נגד אלי זעירא (היותו בן 84 והזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה המיוחסת לו) מופרכים מיסודם ולוקים בחוסר סבירות קיצוני.
הדוגמאות האחרות שהבאת, ויש כמותן רבות נוספות, אכן צריכות להדאיג את כולנו.
אהבתיאהבתי
הסיפא של הפוסט היא הדגמה לרוח הכללית שלו. הנכון בעיני להמתין…., כזכור אלמלא התחקיר של הטלוויזיה האוסטרלית לא הינו זוכים לשום תשובה.
לא הינו יודעים על קיומן של קושיות.
אזרח ישראלי, איש מוסד כנראה, מת במעצר, ובמשך שנתיים הציבור לא יודע על כך.
בכדי לקבל תוצאה כזאת יש להאמין באופן עיוור. אמונה עיוורת כזאת היא כסילות אזרחית.
לא מובנות לי הקביעות בקשר להתאבדות.
התא נועד לבידוד, העציר שהה בו כבר עשרה חודשים ולא הובהר שבכלל הושגח כמסוכן לעצמו.
השב"ס הוא החוליה החלשה, לגביו מותר לעלות ספקות.
אהבתיאהבתי
הוא לא קובע שום קביעות. הוא רוצה לקרוא את הדו"ח. נראה לי לגיטימי לבקש לקרוא ספר לפני שכותבים את הביקורת עליו, גם אם ניחנת ביכולות ניתוחיים או נבואיים.
אהבתיאהבתי
נו, באמת, הוא הציג לא מעט קביעות. בסוף התיחסתי לאמירה שהתא הוכשר למניעת התאבדות. התא נועד לבידוד ופיקוח. לא נמסר מידע שהיה מעקב בשל חשש אובדני.
אהבתיאהבתי
"בהיעדר מידע […] לא ניתן לקבוע […]"
נו שיט.
לא ניתן לקבוע, אין טעם לקבוע, הכל בסדר, נא להמשיך בשגרה.
אהבתיאהבתי
נשמע שאתה מחזיק בדעתו של אורן, שצריך לפרסם את המידע כדי שנוכל לקבוע אם יש בפרסום המידע סיכון בטחוני.
אהבתיאהבתי
בדיוק זה העניין, הלא כל דבר עשוי לפגוע בבטחון המדינה. והמדינה היא הדבר החשוב ביותר: עבורה אנחנו מתקיימים, בשבילה אנחנו קמים בבוקר והולכים לישון בלילה, ונותנים את חיינו. אז אל לנו לפקפק בשופטים רמי מעלה ודרג ובממשלה שלנו שאנחנו בחרנו, שכן הם יודעים טוב יותר מאתנו — הציבור שרובו מטומטם — מה ניתן ומה לא ניתן לפרסם, את מי כדאי או לא כדאי להעלים. ואם שופט כותב כאן ואומר לנו שזה בסדר, אז זה בסדר. סמוך עלי, הצדע במועל יד והמשך הלאה!
אהבתיאהבתי
הוא שאמרתי.
אהבתיאהבתי
?
מותר לנו לפקפק, אבל באמת עשויים להיות שיקולים חשובים יותר מזכות הציבור לדעת. הדעה שאולי קיימת אצל אנשים מסויימים שבחשיפת המידע המלא בכל נושא שהוא אף פעם אין פגיעה באינטרסים קיומיים היא מטומטמת. האמירה שיכול להיות שיש סיכון בפרסום וצריך לפרסם כדי שנוכל לשפוט בעצמנו היא מטומטמת אפילו יותר. אנחנו לא יודעים אם "הכל בסדר", ויכול להיות שאף פעם לא נדע, אבל צו איסור הפרסום לא מהווה הוכחה לכך שזה לא.
אני חושבת שבעלת הבית אוסרת את האמירות האלו.
אהבתיאהבתי
זהו הדבר הכי חכם שניתן להגיד.
אהבתיאהבתי
הכותב אומר דברים שקולים והגיוניים, אבל תלושים מהמציאות השיפוטית בישראל.
הטענות שעולות כנגד מערכת המשפט הינן המשך ישיר של מדיניות אנטי-דמוקרטית שבתי המשפט מובילים בכל מה שנוגע לסו-קולד "בטחון המדינה" כגון צווי איסור פרסום קפקאיים, קבלת עדויות "חתומות" במעמד צד אחד, והיעדר כל ביקורת שיפוטית כלפי מערכת הבטחון.
ביום שהעולם האוטופי שגלין מתאר יתהווה מול עיננו, נוכל להכתיר את אורי משגב כפטפטן חסר היגיון. עד אז, כל ביקורת בעניין מוצדקת לחלוטין וראוי שתיבחן בקונטקסט המתאים.
אהבתיאהבתי
1. הכותב הוא שופט בדימוס. מכיר את מערכת המשפט קצת יותר ממך (כן, כמובן שייתכן שהוא מדברר אותה).
2. הוא לא כתב, אף לא ברמז, שמשגב הוא "פטפטן חסר היגיון".
להפך, הוא מציין את חיבתו העמוקה אליו.
למה אתה מכניס מילים לפיו? זה מנהג מגונה שאני לא יורדת לפשרו.
אהבתיאהבתי
אני מת על הסגנון הזה של השופטים. אולי תאמצי גם את, ולווט, את כל הארכאיות הזו?
אהבתיאהבתי
ככה אני כותבת מאז ומעולם, לא שמת לב?
אהבתיאהבתי
מה זה סגנון ארכאי? עברית תקנית?
לתשומת לבך, שהכותב הוא שופט ב*דימוס*
במסגרת אפלייה מתקנת לאנשים עילגים, אני תובעת לאלתר למנות את מירי רגב לשופטת.
אהבתיאהבתי
פשיסט!
בשר מבשרה של המערכת!
ובנימה רצינית יותר, אחלה פוסט.
מקווה שמהמקרה הזה שבמקרה נמצא בתחום התמחותך תעשה אקסטרפולציה לדברים שהוא כותב בתחומים אחרים.
אהבתיאהבתי
אין סיבה שההנאה מהסגנון וההזדהות עם הדעות ישתנו, לפחות לכאורה. זוהי ביקורת על שיקול הדעת של משגב, יותר מאשר על הדברים שהוא ציין.
אהבתיאהבתי
סגנון – חורץ דין, בטחון מופרז, אנליטי לכאורה.
כשאתה מזדהה עם הדיעות, סגנון הכתיבה שלו ממריץ אותך כקואצ'ר. יעידו על כך התגובות המשתפכות בתחתית כל פוסט.
רק כשהוא תוקף בניגוד לדעתך, ועוד מערכת שיקרה ללבך, אתה שם לב לכל הפגמים שבסגנון המהנה הזה.
אהבתיאהבתי
הפוסט הזה הוא האנדרסטייטמנט של השנה. יורם גלין הוא פשוט עדין נפש. כל הכבוד לו.
משגב כותב שטות אחרי שטות ללא שום ביסוס או קשר למציאות ועורכיו בהארץ משום מה היו בטוחים שבידם זהב. מהפוסט עולה שלמשגב פשוט אין שום מושג על מה הוא מדבר. למרבה הצער הוא לא לבד. יש לא מעט עיתונאים וחברי כנסת ,במצב דומה לשלו
כל זה לא ישנה לו בוודאי, הוא ימשיך לדרוש וועדת חקירה ממלכתית וימשיך במסע העיוורון הצדקני שהוא לוקה בו.
אהבתיאהבתי
ודאי ודאי.
הטקסטים שלו הם תוצאה של שילוב צדקנות מעושה עם שנאת השלטון (הנוכחי. לא בקטע אנרכיסטי).
אהבתיאהבתי
קול שפוי! יש עוד כאלה, מסתבר.
תודה, V. התעודדתי.
אהבתיאהבתי