מהנעשה בסו"ש/ הכי שחור בעיניים
צפון קוריאה הודיעה שהיא נכנסת למצב מלחמה עם דרום קוריאה.
אלוף פיקוד העורף מציג תחזית קודרת.
שבוע עם לוחמי גולני בגולן.
אלכס פישמן, בהמוסף לשבת של ידיעות פגש את "ארבעת המומחים הכי גדולים של צה"ל להתפתחויות מעבר לגבולות". הם רואים שחורות. כמו האצבעות.
קמ"ן פיקוד צפון צופה עימות עם אחד מגורמי הכוח בסוריה | קמ"ן פיקוד מרכז מודיע שאין אינתיפאדה שלישית, אבל הוא מחכה להתפתחויות | הקמ"ן הדרומי מודאג מארגוני הטרור | קמ"ן פיקוד העורף אומר שהאיום נשקף מכל עבר |
טוב, גם אלוף פיקוד מרכז לא חושב שצפויה לנו אינתיפאדה שלישית.
רגע, עד יום העצמאות כל צמרת צה"ל תגמור את הסבב השנתי של ראיונות על מצבו המעולה של צבאנו והאתגרים העומדים לפתחנו?
בן 79 העיר לילדים והוכה על ידי אביהם.
אולפן שישי/ ערוץ 2
סמדר פלד על המאבק לחיים של ניר טויב. סיפור מעורר השראה.
יעלון והמסוק
מאמר המערכת של הארץ – לא ולא לטיסות גחמתיות.
אודה שהפרשה, שכנראה תעבור בשקט, מעצבנת אותי במיוחד. יחד עם זאת עדיין לא מצאתי שום הסבר לסתירות בין הסכומים שכל גוף זורק, ואני לא יודעת מה הנתון האמיתי:
צה"ל – 6,000 ש'
ידיעות – כ-40,000 ש'
גלובס – כ-100,000 ש'
ידיעות הזכיר בשישי (ראובן וייס, ע' 6) שב-2002, כשיעלון היה רמטכ"ל הוא הגיע לחתונה משפחתית בקיבוץ הגושרים עם רעייתו ושלושה אנשים נוספים. הבלק הוק נחת בבסיס צפוני ומכונית צבאית מאובטחת לקחה אותם לחתונה.
נו, אז אני מבינה שיעלון חובב מסוקים. למה לא יעשה קורס טיס אזרחי ויהנה כפי יכולתו ועל חשבונו?
TheMarkerWeek
איך הצליח הבלוגר אנדרו סאליבן לגייס חצי מיליון דולר בשנייה (אשר שכטר)?
מוסף הארץ
הגליון, גיליון נושא, עוסק ב"נצחונות קטנים" של כתבי הארץ. נושא רחב שאפשר לדחוס אליו הכל, כל אנקדוטה אישית של מישהו. ולמי אין?
לתוך הפרויקט הגמיש הוכנסה ביקורת ספר, מידע על ספרים חדשים, עבודה, זכרונות מבית ספר, ועוד. אני חושבת שאין כתבה כמעט שמתפרסמת בעיתוני הסו"ש שלא ניתן לדחוף אותה לתוך המוסף הזה.
אבל הנה כמה כתבות חביבות בכ"ז
רוית הכט שעושה בצפר לכל ההיפוכונדרים שבעולם.
נילי לנדסמן – לכל החולבות שבדרך (גילוי נאות וכו').
נרי ליבנה על ימי בית הספר שלה, אבל הדבר הכי מרשים בקטע הוא התמונה מגיל 14, בה היא נראית כברפאלי איטלקיה. אני לא צינית.
רועי צ'יקי ארד על שרשרת הכשלונות בחייו.
7 לילות
לא הבנתי: פרידה הכט התקשרה למערכת המוסף וביקשה ראיון?
על פי הכתוב, דומה שכן. כמו שכבר כתבתי לא פעם, כל אדם שמתראיין מוכר משהו. הכט מספרת פה על מצוקתה הכלכלית, ועל הנפילה הגדולה של המסעדה שלה מאז האח הגדול. עצוב לקרוא, זה נכון, ואפילו הביקורת "עוד כתבת יח"צ" תישאר עקרה.
רונה קופרבוים כותבת על ידידתנו ליהיא האשטג. היא תוהה כמה מהצופים בארץ נהדרת מבינים אותה, ומשערת שהיא "שלוחה של תסריטאי התוכנית, נציגת המילייה שלהם". אותו דיון התנהל פה, בעניין צמד האוחצ'ות. איפה הן, אגב? והשאלה הייתה אם צריך להכיר את הדמויות או את המילייה כדי לצחוק. ואני אומרת: לא. לא צריך להכיר כדי להבין ולצחוק. להומור בתוכנית (כמו להומור טוב בדרך כלל, גם של הגששים) יש כמה רבדים של משמעות והבנה.
הבעיה עם הניתוח של קופרבוים ("פילוס הוא הישראלי הדוחה; ליהי היא הישראלית הדחויה") היא, שהיא מאוהבת בה או מזדהה איתה יתר על המידה (היא אפילו מתוודה שיש לשתיהן אותו דגם של משקפיים), ולא ממש רואה את הנלעגות שלה, את התל אביביות הנרכשת והמצפונבנת ואת השפה הדלה. דווקא הכותבים שלה כן רואים (עיינו בקטע בו היא נמסה לרגלי אסף אמדורסקי). אבל לא נורא, אסלח לשתיהן, הן לליהיא והן לרונה. אוהבת אותן.
7 ימים
ג'נט רייטמן מרולינג סטון מגזין על ברדלי מנינג. זה המקור, לא הכתבה המתורגמת. כמובן.
רוצה לומר שזה רעיון טוב להביא אותה לאור יחסינו המעמיקים עם בן זיגר שלנו.
אוי, מה חבל שצליל אברהם לא דיברה איתי על טרולים. אוי, מה שהייתי מספרת לה.
דרוש חוקר שיגלה את רגע המוטציה: מתי טוקבקיסט הופך לטרול.
ג'קי, כלומר הציור השבועי לילד שבר היום שיאים: לא רק שהמדור מקדם את מהדורת האייפד החדשה של ידיעות, לזה התרגלנו, וגם, כל אחד יכול לשבץ את משפחתו במדור, אלא שמתוך הכתוב עולה שהג'קי כלל לא יודע מה זה אייפד, וגם לא דובר עברית. אוי אוי אוי.
המוסף לשבת
השופט החשוד בהכאת ילדיו מספר "בשיחות עם חבריו" (ענת מידן, אדוה כהן) על ההלם, תגובת הילדים, ועל ההחלטה להילחם על חפותו.
איזה מזל שיש לו חברים בעלי זיכרון כה מצוין. לא תאמינו לאיזה רמת דיוק ופירוט הגיעו החברים. ולמה נדרשנו לאותם חברים? "נסיונות לשמוע את גרסתו ישירות מפיו לא התאפשרו בגלל האיסור על שופטים להתראיין. את תחושותיו הסכים לחלוק רק עם בני משפחה וחברים". אמן.
השופט נשבע לחבריו שלא ידע כלל עד רגע פרסום הידיעה שילדיו נחקרו על ידי חוקרת ילדים ולא על דיווחיהם ליועצת. אמממ, ומשנודע לו, לא הבין שמשהו לא בסדר ביחסיו איתם? אליהם?
במה הדיוק מדובר? "מקורביו" טוענים "המעשים שבהם מדובר הם שוליים יחסית, כמו אחיזה חזקה באחד הילדים בזמן שניסה להפריד ביניהם כשרבו".
שורה תחתונה: בתיק שנשלח מהמשטרה למטא"ר נכתב "כי יש תשתית ראייתית להגיש כתב אישום נגד השופט בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי. התיק עובר ליועמ"ש וינשטיין, שיצטרך להכריע אם לסגור אותו או לקבל את המלצת המשטרה. ההערכה היא…(ש)יתקשה היועמ"ש שלא לקבל את המלצת המשטרה".
אם למשל יחפשו חברים שלי כדי לדבר איתם עלי לא ימצאו אף אחד (שיהיה לו משהו טוב להגיד, הכוונה), וגם אם יגרדו מישהו מתחת לבלטות, הוא או היא לא יזכרו כלום. וגם אם יספרו, סביר שישגו או שישבשו. כך שכאמור, טוב שיש לשופט חברים כה מצוינים, הזוכרים כל מילה שאמר ומצטטים אותו כהלכה.
ולידיעת המוטרדים: עודד שלום וגואל בנו בכתבה מותחת על ההתנקשות בחיי ראש העיר שמעון לנקרי.
שישבת/ ישראל היום
עבדאללה מלך ירדן. ג'פרי גולדברג, אטלנטיק.
שיר זיו הגיעה לאיסטנבול ונוכחה שעדיין לא מקבלים פה את הישראלים בחיבוקים. אבל ברור, מה קרה? עוד לא עברה דקה וחצי מאז ה"התנצלות", ומה, השטיח האדום המטאפורי ייפתח ברגע? לעניות דעתי, מן הראוי היה לערוך את הביקור הזה בעוד כמה חודשים, וגם אז, נו, מדובר בהתרשמות רחוב שכזו, וכך יש להתייחס אליה. ככתבת צבע.
סופשבוע
במכתבים למערכת מופיעים המכתבים הבאים:
רביב דרוקר הוא עיתונאי אמיתי (משה שחר) | רביב, יש לך אובססיה לביבי ולאשתו (שרה, חיפה) | ראיון מבריק (אלי, ת"א) | העיתונאים מהשמאל אוהבים לראיין את עצמם (אלקה, באר שבע).
המדובר בגיליון נושא (חג, סגירות מוקדמות וכל זה, כידוע). ומהו הנושא היום? העתיד. כל מיני המצאות אלו ואחרות.
העתיד, כפי שנוהגים לצייר לנו אותו בפרויקטים המיוחדים האלו תמיד יהיה טוב יותר.
10 מהפכות טכנולוגית.
תוחלת החיים תעלה.
וגם הרכב העתידי, חבל על הזמן.
לחם עבודה
ברברה וולטרס זוממת לפרוש במאי 2014.
איפה יכתוב מיכאל רורברגר אחרי סגירת עכבר העיר?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
מונחון כלכלי חברתי (במחשבה שנייה). תמי מולד חיו כתבה, ליקטה וערכה.
אור מספר שהבוקר הקריא אלכס אנסקי בגל"צ כמעט את כל הפוסט של אודי רז על הדרת הנשים בירושלים.
אורי משגב תיקן את הפסקה הראשונה שלו (חלקית) ודיווח על כך (חלקית) באחת התגובות. בלי קשר לכלום.
מיס טי על השפיגל.
טאמבלר הגיעה ל-100 מיליון בלוגים.
המלצותיין בחסות אורן שירותי ניווט:
המדריך לאכילת מקלדת.
15 מילים שבדיות שצריך לאמץ, ביניהן, בלתי-גגיל, שגוגל יצאה נגדה חוצץ.
וויי, פתאום נזכרתי שבונד ג בונד נטש. מזמן:(.
הייתי צריכה להיות פחות אנטישמית.
לפני פיזור
ואחרי שחזרתם מהדרכים ומהדרכות, אם תרצו לעשות משהו אחר:
22:18, ערוץ 2: הדקדוק הפנימי. ניר ברגמן ביים לפי דויד גרוסמן.
צפו בו בקולנוע ב-2011: 54,000 איש.
הביקורת של יאיר רוה. ומנגד של אורי קליין. אין אחריות.
ולווט אנדרגראונד 
בקשר לכתבת המהפכות הטכנולוגיות – חלקן כבר קיימות עובדות ובועטות אבל לא לעיני הציבור.
וכלכליסט קנו כתבת "מילוי מקום" בנושא כשלונות ובחרו אחת דיי גרועה.
פרט טריוויה מאוד מעניין – הקריסה של אטרי הייתה אחד מהסממנים הבולטים של קריסת עולם משחקי הטלוויזיה ב83 לקריאה.
הם פשוט ייצרו יותר משחקים מאשר שישנם מכשירי משחק.
אהבתיאהבתי
בר רפאלי איטלקייה? יותר כמו השימפנזה של בר רפאלי
אהבתיאהבתי
ליהיא האשטג ? אני בעד.
אהבתיאהבתי
מיומנו של מיזוגן:
ביהמ"ש ידון בטענה שאינס נתנה שוחד מיני.
נשאלת השאלה האם גדעון סער יעיד מטעם התביעה או הסנגוריה?
אהבתיאהבתי
תודה על ההפניה לסרט.
מעניין אם יהיה מוצלח יותר מהספר, שכמעריצה גדולה של גרוסמן דווקא אכזב אותי.
אהבתיאהבתי
אני מסכים איתך בהקשר של ליהי#, שכזכור הייתי הראשון שזיהה את גדולתה. סוג הומור שאינו מחייב הכרת המקור (במיוחד כאשר הנלעגות בולטת, והמתיקות החיננית בסאבטקסט).
מעלה את השאלה מה מבינים קוראי הבלוג מ"שירותי הניווט" אשר הוצמדו לשמי. עבר קרבי, הכוונה דרומה, אבא של שועלן, או עוד מקרה של שפה פנימית הגורמת לאנשים רציניים כב.ג.ב לנטוש.
אהבתיאהבתי
זה פשוט לא מעניין את קוראי הבלוג, כנראה… 😆
אהבתיאהבתי
ליהיא האשטג מעניינת מאד את קוראי הבלוג, מוזר שלא הבחנת.
אהבתיאהבתי
האם יש שני משתמשים בשם ״אורן״?
אהבתיאהבתי
אורן יש רק אחד, וגם זה קצת יותר מדי.
אהבתיאהבתי
קצת, בכל המובנים, היא השמצה. אבל התרגלתי. מיקי הוא היחיד שמבין אותי בבלוג, אני כבר אהדק את הפייסקונקשיין עמו.
אהבתיאהבתי
להגיד שקצת זה תמיד השמצה, זה השמצה.
אהבתיאהבתי
לא תמיד, רק בהקשר שלי. מי אתה חושב שאתה, קורדליה?
אהבתיאהבתי
מה זה משנה? אני מניחה שחלק הבינו וחלק חושבים שאתה יוצא גדוד הסיור המדברי.
אני לא יכולה לחזור כל יום עם "אורן ממליץ". זה משעמם אותי, והמטרה העיקרית של הבלוג היא הרי למלא את חיי בתוכן
אהבתיאהבתי
אורן, כמו אשבל, מתנגד לכל קשר למיליטריזם.
אהבתיאהבתי
פעם לאשבל קראו אשחר או להפך, אך כאמור אני מתנגד לכל קשר למיליטריזם.
אהבתיאהבתי
שעון קיץ זה בסדר, לא כמו לדפוק את הראש בקיר, אך יש לו את המעלות שלו.
אהבתיאהבתי
הם לא היו זכאים לקבל גם את מה שהם קיבלו כפי שאף אחד באירופה לא קיבל (להזכירך 50 מיליון הרוגים, 25 מיליון בברית המועצות). גרמניה שילמה לעם היהודי כדי שיבנה את מדינתו ומצב כמו השואה לא יחזור על עצמו. זה לא עניין אישי.
שלא לדבר שרבים מ״הניצולים״ לא ראו מחנה השמדה או גטו מימיהם. מקור: ספר ״החורבן״ מאת עזריאל קרליבך, גדול עיתונאי ישראל.
אהבתיאהבתי
מיקי, זה הירוק שלך?
מי האמיץ הבודד שחושב מחוץ לקופסא?
אהבתיאהבתי
אני לא יודע באיזה סרט אתה חי ומאיפה הבאת את הנתונים שלך, אבל בתור נכד לניצולת שואה אני יכול לספר לך שסבתי התגוררה בפחון בדיוק כמו שסבך התגורר בפחון. היא לא קיבלה כסף מהמדינה עד שהיא היתה בערך בת 65, אז היא נזכרה להוציא נכות. את כל מה שהיה לה, כמו רבים אחרים מגרמניה, היא בנתה במו ידיה. רוב הניצולים לא רצו לקבל את הכסף הגרמני. הפער שנוצר, כביכול בגלל כספי השילומים, נוצר רק בגלל דבר אחד – חינוך ותרבות. סבתי הגיעה לפה כשהיא לא יודעת לקרוא ולכתוב, בגיל 14, נזרקה מביתה על ידי אמה, יחד עם שני אחיה, בגלל שאביהם נרצח ואי אפשר היה לגדל שלושה ילדים, אז הם נשלחו לפנימיות בזמן שסבתא רבא שלי עבדה 14 שעות במפעל (תלמה) והכינה מרק.
קשה לי להאמין שמשפחתך גדלה בתנאים דומים כשהיא הגיעה לארץ. עם זאת, לסבתי היה תואר שני בסופו של דבר כי אצלה במשפחה קידשו דבר אחד – חינוך, ואף אחד לא התבכיין על זה שאין לו או על זה שלאחרים יש בגלל שהם היו בשואה או השד יודע מה. אתה יכול להמשיך ולהאשים את כספי השילומים בכל הרע במדינה, אבל כדאי שתכיר במציאות, והיא אחרת.
אהבתיאהבתי
דף המסרים האחסול״י הידוע. פיהוק. בסופו של יום העולים אחרי המלחמה (״ניצולי שואה״) לא נמצאו בין ישובי הספר החלוצים והעמלים. הם הסתדרו.
מראשיתו אחד המניעים לאנטישמיות באירופה, שבגינה ״הניצולים״ האלה נמצאו פה, היתה חוסר השתתפותם של היהודים באירופה עם האנשים שעובדים קשה. עזוב תואר שלישי. מה עם עבודה קשה וחיים מעמל ידך ולא פרזיטיות. למה לא להביט בראי? האשכנזים שעד היום מטרטרים את גרמניה ומצפון העולם הם אנשי האכלו לי שתו לי הראשונים. הסחטנות הריגשית של ״ניצולי השואה״ כיום לא שונה. מה מפריע לך ״הבכיינות״ של האחרים? הם בסך הכל נותנים לאשכנזים לטעום מהתרופה שלהם עצמם. ככה אומרים, לא?
אהבתיאהבתי
לידיעתך, דווקא לסבא רבא שלי היה מפעל נקניקים במקום הולדתו, עד שנרצח בשואה, ככה שקשה להגיד שהוא לא חי מעמל ידו.
אני שמח שהשלמת את ההשכלה שחסרה לך בחקר השואה והגעת למסקנה שהסיבה לאנטישמיות היא פרזיטיות. אני הייתי מציין סיבות אחרות, כגון שנאת זרים, פולקלור נוצרי ועוד ועוד.
אני לא מכיר אף אשכנזי שמטרטר היום את מזרח גרמניה, אני מכיר רק את מדינת ישראל שעדיין מקבלת צוללות להגנתה על חשבון הגרמנים בגלל השואה. מזה גם אתה נהנה, לא רק אני.
אבל אתה יודע מה, בוא נעשה עסק, נעלה אותך ואת אביך חזרה למקום שממנו באת ונראה איך תסתדר שם, אפילו עם מענק של 100 אלף שקל. מה אתה אומר?
אהבתיאהבתי
אין דרך יפה יותר לומר את זה – אתה פחות או יותר האדם הדוחה ביותר שמגיב אצל וולווט
אהבתיאהבתי
מה גרוע יותר? בורות, טמטום או רשעות? כנראה אדם המתקיים בו השילוב של שלושתם.
אהבתיאהבתי
סליחה, למה צריך לשרוד גטו או מחנה כדי לזכות בכנפי הניצול?
ומה לגבי מי שנעקר מביתו והסתובב בדרכים כשאיננו יודע מאין תגיע ארוחתו הבאה, או מתי הכיסוי שלו יישרף ויהדותו תתגלה? ומה לגבי אלו שהצליחו להתחמק מהגטו ומהמחנות, ובילו במסתור או בבונקר ביער, מפחדים מכל עלה נידף פשוטו כמשמעו?
אהבתיאהבתי
אנחנו כל כך שטופי מח שקשה לנו לתפוס עד כמה האחסולי״ם סחטו את הלימון של השואה עד הטיפה האחרונה. קשיש כורדי ששבר את גבו בבניין הארץ חייו זולים יותר? מיהו ״ניצול שואה״? אלה שקיבלו רנטות ושילומין מהגרמנים דבר ששבר את הבסיס הסוציאליסטי הציוני? הרי השילומים האלה הם אם כל חטאת. הם נתנו ליהודי אשכנז הלא עמלים שבאו אחרי המלחמה את היתרון על אחרים. בגלל הכסף הזה הם היו פתורים לשבת במעברות או לתרום בחלוציות בישובי הספר אחרי מלחמת השחרור.
למה העיתונות האחסולי״ת מניחה שהקלף של ״ניצול שואה״ הוא מקדם סימפטיה אוטומטי? אצלי עולה רק הרנטה מגרמניה מול הבדונים של בני המעברות.
אהבתיאהבתי
חבוב, גם הפחונים במעברות נבנו על כספי ניצולי השואה. בקופת המדינה עדיין שוכבים 200 מיליון שקל שניתנו לניצולי השואה על ידי ממשלת גרמניה. חצי מהמדינה הזו נבנתה על חשבון השילומים שקיבלו בני האדם האלה ומעולם לא הגיעו לכיסם. במקרה הטוב, המדינה נתנה לאותם ניצולים שברי אחוזים מהכסף שהגיע להם ובשאר הכסף עשתה כרצונה, במקרה הרע, אפילו את שברי האחוזים האלה הם לא קיבלו.
אהבתיאהבתי
לא נעים לי להגיד אבל גם אחרי האח הגדול המסעדה של פרידה הכט היתה די ריקה (וגם די כעורה, אבל זה לא כל כך קשור). מה שכן קשור זה שהאוכל היה בינוני, וזו הסיבה למצוקת המסעדה, ולא שום דבר אחר.
אהבתיאהבתי
במוסף הארץ על "נצחונות קטנים" כתוב שם.
בין עמוד 54 ל55 אלישע פורת סיפר בעקיפין על מה שראה
בחושניה אחרי שהגיעה החוליה שלו. הוא מספר שהתגבר,
הכרתי אותו, קצת. הוא לא ועוד מי שהיו אתו גם כן לא. זה
בשבוע שהודיעו לנו שטפלו בפצועים סוריים, אולי מישהו מהם
היה שם, לפניו. לא פשוט העסק הזה שקוראים לו ציונות. הוא
הלך לעולמו בין הכתיבה להדפסה. היה איש הגון מאוד, פשוט
איש ישר. חבל על מי שאובדים ולא נמצאים יותר. בעולם הגדול
כשמדפיסים דבר דפוס אחרי מות מחבר שמים צלב קטן אחרי
שמו, סתם כתבתי, שתדעו.
ולפניו איזה גברת "איילת שני"כותבת על התעללות בנוסעים
כשהייתה דילת: תחת הכותרת "לקחה הכל ולא נתנה דבר בתמורה"
(כמה אירוני לעומת הלעיל) היא מתארת התעללות שיטתית בנוסעים
שהיו בעצם שבויים שלה, לאן יכלו לברוח? היא פגעה בהם פשוט
כי הייתה יכולה והם לא יכלו לעשות לה דבר. הפרטים בכתבה. אני
יודע שכאן רוב האנשים לא עשו רע מימיהם. אני כן ואני מסתיר
ומחביא. היא מפרסמת, מתגאה. מה בדיוק ההבדל בינה לבין חיילת מטומטמת שמתעללת בערבים או במי שעושים מעשים נוראיים כי הם
יכולים ומה יעשה הקרבן?. ככאמור לא פשוט העסק הזה שקוראים
לו ציונות.
אהבתיאהבתי
הנה עובר אורח, בשבילך.
אהבתיאהבתי
תודה
קראתי וגזרתי והכנסתי לספר "חושניה".
בלי ציניות ובלי צביעות, היה באמת כף של
בן אדם. התמונה במוסף עושה עמו חסד.
אהבתיאהבתי
ואני ממליץ על הנצחון הקטן של אלון עידן על מי שחייב להיות בני בשן, למרות שהשעה לא מתאימה.
אהבתיאהבתי
איך לא ציינת את היותו ניצול שואה?
אהבתיאהבתי
כי אני לא רוצה לחזור על עצמי. די, נמאס לי לכתוב למה הם כתבו.
בדיוק כמו בפרק של רוק 30 שבו ל"ל מגלה שהכל חוזר על עצמו, שהיא חוזרת על עצמה, ונעזרת בספר כדי לשבור את הדפוס
אהבתיאהבתי
😯
אהבתיאהבתי
פעם שנייה שלך תוך יומיים-שלושה, וואוו. צירפתי גלגלי עזר
אהבתיאהבתי
און דה קונטררי.
כמובן שהתייחסתי בדיוק למה שקישרת.
הפרצוף התמוה מכך שאת לא אוהבת לחזור על עצמך הוא לא שלי.
אהבתיאהבתי
אמנון אברמוביץ' פתר את התהייה של אורן ומורן משבוע שעבר – רוני דניאל היה בחופשה בחו"ל.
בכל מקרה, אתמול נערך קרב ההתאבקות בבוץ באיחור של שבוע.
אהבתיאהבתי
ובשביל הפרימדונה עשו דיון חוזר. ואגב, כאמור תוהה, האם חופשה של דניאל נחשבת סוד צבאי. למזנו הפעם נגמר רק בהתנצלות.
אהבתיאהבתי
מי שמכיר אותי יודע שיש לי דעות יצוקות בכל תחום כמעט, למעט מזג האוויר – ששם דעתי יצוקה בבטון מזוין. (האחרון זה כדי לבדוק אם הפילטר המיתולוגי בבלוג עדיין פועל, או שמא נאסף לאבותיו כגון תהליך הרישום וראש המדור).
אני אומר, למשל, שבין החודשים יוני עד ספטמבר כולל, לא ניתן להתקיים בגוש דן וגם לשמור על יציבות נפשית אלמלא המזגן שמשמר שפיות יותר מכל התרופות הפסיכיאטריות לדורותיהן גם יחד.
ובכן, אני רוצה לומר שהיום בבוקר היה פרפקט כמו שלו ריד דמיין או היה צריך לדמיין כאשר כתב וביצע את ה perfect day שלו יחד עם להקת ולווט אנדרגראונד. טמפרטורה נעימה שמתחילה בספרה 2, לחות שלא עוברת את ה 40 אחוזים, לחץ ברומטרי 1011 מיליבר, מזג אוויר שמאפשר חולצה קצרה או ארוכה, ז'קט או בלי ג'קט, ערדליים או מגפי עור (תעשייתי או אמיתי) מן יום כזה עם מזג אויר פרפקט.
למען הדורות הבאים שיחטטו באינטרנט ויגיעו גם לבלוג הזה אני אומר: רשמו בפניכם, היום בבוקר – 30 מרס 2013 – היה כאן מזג אוויר מושלם.
מה שלא מושלם הן אפליקציות מזג האוויר בטאבלט. בעבר היו לי חמישה, מי סופר, היום יש שניים, וההפרש במעלות ובאחוזי הלחות בהתייחס לאותו מקום בו אני גר, באותו זמן, בין שתי האפליקציות, היה חמש מעלות בטמפרטורה ו – 35% בלחות. הלחץ הברומטרי היה זהה איזה מזל. אז ידוע, כל אפליקציה שואבת את הנתונים מתחנות אחרות, אבל הפרש כזה?
אז למען הדורות הבאים – כדי לדעת מה בדיוק הוא מזג אוויר מושלם כדי שתבררו במקור מוסמך מה בדיוק היו הנתונים היום בבוקר. את הלחץ הברומטרי אתם כבר יודעים.
ומה הקשר בין כל זה לבלוג? אמיץ. גם אזכור שם הלהקה וגם התאריך שמופיע אפילו בכותרת לפוסט.
אהבתיאהבתי
ובכן נוכחת שהפילטר עובד. הוא ידני, אני מחליטה בכל יום. כמו תפריט של אייל שני. הכל גחמות.
ובאשר לחובת הרישום, מדובר בסימון וי בקובייה אחת קטנה.
יגיע הרגע שבו אסמן אותו שוב. מתברר שחופש הביטוי זה עניין מסוכן.
אהבתיאהבתי
אז זהו שחסרה כאן שקיפות. לא ברור אם את מחליטה מידי יום להפעיל את הפילטר או מידי יום משתנה רשימת המילים, או גם וגם. כך או כך, לדעתי התגובה שלי עלתה בגורל היום – גם אם הכוונה רק להפעלת הפילטר היום, משמע יש ימים שאינו מופעל. גם אם הפילטר יציב ורשימת המילים משתנה גם אז עלתה בגורל כי אפשר להבין שיש ימים שהמילה שתקעה את הפילטר לא מופיעה, וגם וגם אז בטח עלתה. נו, מזג אויר מושלם.
אהבתיאהבתי
לא הבטחתי לך גן של שקפים
אהבתיאהבתי
בלי שקיפות, בלי חופש ביטוי, צנזורה גחמנית, עבודה 24/7.
בשביל זה הקמנו מדינה?
אהבתיאהבתי
באופן חד-פעמי התגובה שלי נטתה באופן ברור לימין הפטריוטי המשוכנע שישראל היא דבר מושלם. היית חייבת לקלקל את האווירה הלאומנית בתגובת שמאל גנרית – לא הבטחתי לך וגו'?
אהבתיאהבתי
הארץ מושלמת אך מזג האוויר במימון הקרן החדשה.
אהבתיאהבתי
עיקר הבעיה עם הקרן היא שהם מממנים את מזג האוויר רק בעונות המעבר. בקיץ זה מימון של האוונגליסטים.
אהבתיאהבתי
ואטריד אתכם רק עוד פעם אחת לפני ששמשון ויובב ישתלטו פה על העניינים: איפה יכתוב מיכאל רורברגר?
זהו, שהוא לא יכתוב… לבנאדם שלא מבין כלום במוזיקה אין לתת במה לכתיבה על מוזיקה – היי רורברגר, מה זה סנר? איזה מיתר הוא החמישי בגיטרה? איך מנגנים אקורד A7? איך תגדיר סולם?
אהבתיאהבתי
מה אתה רומז שאורן שמן?
אהבתיאהבתי
לפחות במוח 😆
אהבתיאהבתי
חתיכת מיקרוב, אורן חתיך.
אהבתיאהבתי
וטרחן
אהבתיאהבתי
תחזיות בטחוניות קודרות – איזו הפתעה! במקרה לגמרי דובר על קיצוץ בתקציב הביטחון – כי "האיומים על ישראל פחתו" או מה. בחיי שלא ראיתי את זה בא.
אני מהמר על התחממות בשלוש גזרות בו זמנית, יחד עם כותרות בענייני איראן ופצצות גרעיניות ואיזה פיגוע לסיום. המופע של טרומן זה כאן
אהבתיאהבתי
העתידות שחזה הרנטגן לנוחי מבוססות יותר מאלו שנעשו בהשראת ראש האגף שלהם.
אהבתיאהבתי
קמ"ני הפיקודים לא כפופים לראש אמ"ן.
אהבתיאהבתי
רק תלויים בו לתפקיד הבא
אהבתיאהבתי
אה, התכוונת למבנה הפוליטי, לא הארגוני.
אהבתיאהבתי
לא רק ג'קי – גם לי אין מושג מה זה אייפד ואני חי עם זה נהדר.
עוד כמה דברים שלא מעניינים לי את (קצה האצבע המו)תחת: מה זה אייפון, מה זה פיד, מה זה וואטסאפ ומה זה טוויטר. אני קצת מרחם על המכורים לטכנולוגיה שבטוחים שנורא קול להכיר את כל המכשירים והאפליקציות המיותרים בתבל
אהבתיאהבתי
ולווט, הניתוח הקצרצר שלך את ליהיא האשטג (הנלעגות שלה, התל אביביות הנרכשת והמצפונבנת והשפה הדלה) הרבה יותר מדויק מהמאמר המסורבל והנפוח של רונה קופרבוים שלא מצליחה לומר דבר בכמה מאות מילים.
תל אביביות נרכשת, התצפנבנות מעצבנת ושפה דלה יש גם כאן בפריפריה, ובטונות – והיא לא הגיעה לכאן במסוק בלאק הוק. ליאת הר לב לשרות האוצר 😆
אהבתיאהבתי
רוב הקטעים של ליהי אשטאג חוזרים על עצמם ומתישים. הקטע הגאוני היחיד הוא המערכון על הרדיפה של התלביבים הרקובים אחרי דרכון אירופאי אחרי שנבעטו משם באופן מוחץ כל כך.
זאת הפעם הראשונה שהסאטירה של השמאל היא קולעת ואפקטיבית כי היא פונה פנימה ומבקרת את המילייה החברתי של ״השמאל״ עצמו
אהבתיאהבתי
לא למדת מהמקרה של ניר טויב?
גם אם ימצאו את המוטציה, זה לא אומר שיש דרך לטפל בזה.
אהבתיאהבתי
מה, את הסיפור הטפשי של מורן שריר על הנקמה הטפשית בצ'יקי ארד לא אהבת?
התגובות מהללות.
אהבתיאהבתי
צ'יקי הנשכח שוב עולה לכותרת… זה עניין של פעם בשנה, בערך? הוא קצת דהה בשנים האחרונות – פעם נחשב לכוכב או מה
אהבתיאהבתי
לא מבין מה מניע אותך לרדת סתם על בנאדם שאתה לא מכיר ולא יודע מה הוא עושה.
אהבתיאהבתי
זה מיקי ובעיותיו, הוא מסוגל לפתח שנאה על בסיס קנאה גם בקומקום.
אהבתיאהבתי
לא מכיר? הלוואי…
אהבתיאהבתי
שוב עלי לתקן לשועלן את הלינק. כאן מספר מורן על צ'יקי והסכסוך עם אביב גפן.
ואני תוהה מי יותר חתיך – צ'יקי שכתב על עצמו או מורן שריר הכותב על צ'יקי.
נרי לבנה המביאה תמונה של עצמה או נילי לנדסמן שלכתבתה מצורפת תמונה של אישה שאינה נילי לנדסמן.
אהבתיאהבתי
1000 סליחות ותודה אחת.
אהבתיאהבתי
לתהייתך – הפרה.
מעניין מי התעקש על כיתוב התמונה הזה.
אהבתיאהבתי
כיתובי תמונה נותנים עורכי הכתבות. איש איש לכתבותיו.
אם עורך המוסף דומיננטי במיוחד הוא עובר על עבודת העורכים, מתקן או משנה לפי הבנתו וטעמו. תלוי.
צוות העריכה של המוסף הוא:
עורך: מייקי דגן
סגניו: מורן שריר, נועה אפשטיין, מאיה לקר, נועה לימונה
אהבתיאהבתי