עם מועקה כבדה הלכתי לישון אמש מאוד מוקדם. התעוררתי באמצע הלילה מכל מיני חלומות בלהות ובדקתי הודעות.
אמנון דנקנר נפטר מהתקף לב, הודיעו לי זה וההוא וההיא. ומישהו שאל אם ידי במעל, ומישהי כתבה שהיא מנחשת מה אני מרגישה. שזה הכי לא סביר, כי אני לא יודעת מה אני מרגישה, למעט עצב רב על מותו בטרם עת של מישהו שהיכרתי, גם אם בצורה מוזרה במיוחד.
שתי פגישות בלבד היו לי בחיי עם אמנון דנקנר, בהפרש של כמה שנים האחת מהשנייה. שתיהן היו פגישות טעונות, בהן חוסר שביעות הרצון שלו ממני היה האלמנט הבולט.
אחרי הראשונה לא קיבלתי תפקיד כלשהו בו רציתי, אחרי השנייה הייתי משוכנעת שזה אותו סיפור, אבל בתום תקופת ההתכתשויות בבלוג, שבזכותו נוצר בינינו קשר שוב, הבהיר לי דנקנר שלא הוא אחראי על כך שלא קיבלתי את עריכת רייטינג. האמנתי לו ומיד הבנתי מי אחראי לכך. לא, לא הופתעתי (תוס': כשהבנתי מי האחראי).
שורה תחתונה, או לפני תחתונה, ועל כך אתם לא יודעים, היא, שבספטמבר האחרון שלחתי לו את המייל הזה:
ודנקנר ענה לי בו ביום:
זהו, בחלופת מיילים ראשונה ואחרונה זו הסתיימה המלחמה בינינו שהתאפיינה בדברים שכתבתי עליו בבלוג ובתגובות שלו. ובתגובות שלי לתגובות שלו (בקישורים: כמעט כל תולדות).
ההמשך סגה בשושנים:
בדצמבר כתב דנקנר במדורו בסופהשבוע על הסיפור שלי עם קלמן ליבסקינד.
וזאת הייתה הפעם האחרונה בה הגיב בבלוג, ב-23 בפברואר.
זוכרים את הגיף הזה?
באחרונה כתב דנקנר בסופהשבוע. זה המדור הלפני אחרון שלו שהועלה לאתר.
המדור האחרון, בגיליון אתמול, קיבל הפניה ראשונה מבין "המיוחדים" בשער סופהשבוע. כה כתוב בה:
"אמנון דנקנר מציג: האיש שלא הגיע לשום מקום | כי לא משנה מה עשה, תמיד אמרו עליו שזה המקסימום שהוא יכול"
במדור הוא מתאר את "נפילתו ונפילתו של האזרח י'" (בלשון סגי נהור) ומתכוון ליאיר לפיד.
ולווט אנדרגראונד 
מרגש.
שמחה שהספקת לגמור את הסיפור, ובטוב.
בשורות טובות
אהבתיאהבתי
אבידה גדולה. חבל חבל.
מעטים האנשים שיכולים להביא את הקורא לצחוק רם מטקסט שהם כתבו.
אהבתיאהבתי
אוהב את הכנות שלך.
אהבתיאהבתי
דבורית, אנחנו מחכים למוצא פיו של רון מיברג. אם אפשר באמצעות קשריך עם מיין, תעירי אותו מן השינה ותזמיני עבורנו טור אורח משם.
אהבתיאהבתי
ער ממזמן.
עומדים שם בתור ומחלקים מספרים כדי לבקש ממנו לכתוב.
בכל מקרה לא הייתי יכולה להיות בטופ פריוריטי.
מיברג כותב ב"סופהשבוע", וודאי מחויב, בדרך זו או אחרת, מה גם שיש רגשות לאנשים.
אהבתיאהבתי
יפה כתבת.
אהבתיאהבתי
עלה הטור האחרון, עכשיו נוספה לרשימת השגיו של לפיד היותו נשוא הטור האחרון של דנקנר, כבוד שהיה שמח לוותר עליו.
אישית אני נגד המנהג של אנשים לדבר על עצמם והכרותם עם המוספד. היית יכול להבהיר על סיום היריבות בתום פוסט המוקדש יותר לדנקנר.
אהבתיאהבתי
תודה, הוספתי.
"היריבות" הייתה אבן הראשה של יחסינו והייתה ציבורית ביותר (פה, לא בעולם). נכתב ודובר בה רבות. כך שדעתי שונה מדעתך (גם) בנושא זה.
אהבתיאהבתי
לא הבנת את ההומאז'.
אהבתיאהבתי
רק שלדנקנר תמיד היה האומץ לכתוב דברים שליליים על המנוח, לעתים תוך נטילת חרות אמנותית. אז יאללה, שתעשה הומאג'יה כנדרש.
אהבתיאהבתי
דנקנר היה כותב מחונן. תנחומים למשפחתו.
אהבתיאהבתי
פוסט נוגע.
עצוב
אהבתיאהבתי
אם יש מי שנרשמים להגיב ולא מצליחים משומה, אנא כתבו לי לאחד המיילים ותארו מה הבעיה, כלומר איזה הודעה אתם מקבלים.
אהבתיאהבתי
תנצב"ה. בימינו 67 זה ממש בדמי ימיו.
מח' הגהה: סוף שורה 10 – "לא, לא הופעתי" – לא הבנתי… אולי צ"ל "לא הופתעתי"? (כי במכתבך אליו דווקא ציינת ש"נדהמת").
אהבתיאהבתי
תודה, הוספתי הסבר: כשהבנתי מי האחראי.
אהבתיאהבתי
דנקנר… אדם שאוהב לחולל מהומות ולעורר מחלוקות תמיד מקבל אצלי ניקוד גבוה. מה שאהבתי אצלו זה שהוא לא חשש להבעיר מדורות. אני חושב שהגישה שלו לחיים היתה מאוד דו קוטבית, אמביוולנטית. לפעמים קיבלת רושם שהוא שונא את כולם ולפעמים בדיוק ההיפך 😦
אהבתיאהבתי
האם את חושדת שגם בצאתו מן העולם טרח ועשה ביקור טורדני בחלומותייך ??
אהבתיאהבתי
לא
אהבתיאהבתי
ברוך דיין אמת. ***
—-
V: אז למה אתה לא מתאפק? אתה חייב עכשיו? בשביל מה? טיפת אנושיות אין בך?
אהבתיאהבתי
באמת עצוב. היה שנוי במחלוקת אבל קשה שלא להתאבל על אדם שידע להתנצל. מה שנשאר זה המורשת הטעונה שלו כלפי קו השבר שחוצה את החברה הישראלית. המאמר ״אין לי אחות״ בבחירות 81 ומאמר אחר עם העליה מרוסיה ״חושו אחים חושו״. חברות מאוחרת עם דרעי לא משנה הרבה שדנקנר היה נציג טבעי של ישראל חזקה ומתנכרת.
יהי זכרו ברוך.
אהבתיאהבתי