חדשות נוחי דנקנר
אחרי שבעיתוני אתמול פורסם דבר מכתבה של רקפת רוסק-עמינח על שהבנק ימצה כל דרך לגבות את חובותיו, התפרסם אמש שהבנק נכנע.
זאת אומרת, השאלה איפה. נניח ב-ynet אפשר למצוא את הידיעה מכלכליסט במעמקי ערוץ הכלכלה.
במארקר יש עדכון לכתבה קיימת, מאתמול בארבע אחה"צ, ובהארץ סמי פרץ כתב לפנות ערב.
ב-nrg אני לא רואה עדכון, כנראה מטעמי חיסכון בעורכים.
בגלובס התפרסמה הידיעה אתמול בארבע אחה"ציים.
טרור בבוסטון
מרדף אחר הטרוריסטים מניחי המטען/ים (סלייט).
הסתיים המרדף. נלכד המחבל. האחד נהרג. השני, מצבו חמור.
בית החולים מכחיש שהפיץ את תמנות הזוועה של גופת החשוד כמחבל.
סנטור אומר שהפיגוע צריך להיות גורם בדיון על ההגירה.
והמכתב המזויף של עורך ניו יורק פוסט.
חמי שלו: אמריקה איבדה פרופורציה.
ג'.ג'. גולדברג על זהות המפגעים-לכאורה.
שמחה גדולה בבוסטון.
הפיגוע בבוסטון כתזכורת למה שקורה בסוריה (תודה לעדי).
ועוד: One night Stand שהשתבש בגלל האירועים.
בלי חשבון
רועי ארד חיפש אנשים שחיים בלי חשבון בנק, ובדק איך זה מתנהל. נדמה לכם שבקלות? טעיתם. למעשה זה בלתי אפשרי, אם אתם מחוברים לגורמים שונים. רוב בעלי הבתים, למשל, מבקשים צ'קים מראש. או הוראת קבע. איש לא רוצה לעסוק בגביה כל חודש. סתם דוגמה קטנה. איך למשל משלמים חסרי החשבונות לקופ"ח? וכנהלאה.
7 לילות
אתחיל מתמונת השער: לא מצליחה להבין את משמעות הצילום של גבריאל בהרליה. על כפות ידיה הענוגות של אורנה דץ נח חתול. טוב, ברור שהוא הונח שם עיבודית, ולא התיישב מיוזמתו. אבל מה רוצה לומר בכך? מה המשמעות? העלילה מסתבכת בעמודי הכתבה, בהם מצולמת דץ עם כלב אימתני החושף שיניים חדות. מה עבר על דץ בין צילום החתול לצילום הכלב? ולמה הכוונה? שהיא לא רק פוסיקט אלא גם דוברמנית לוחמת (טוב, זה לא דוברמן בתמונה, בסדר)?
נוסף לכל הצרות הערכיות, על אף שורת הקרדיטים הארוכה המתארת את העושים במלאכת הסטיילינג של התמונה, אין קרדיט לכלב ואו לחתול שמשתתפים בחגיגה. איפה צער בעלי חיים כשצריך אותו.
רב סתירות הוא הראיון עם אורנה דץ (רז שכניק) אחרי הורדת תוכנית הבוקר השיווקווקית שלה בערוץ 10.
טור ראשון, פסקה אחת לפני סופו (ההדגשות שלי):
אני לא אחראית על שום דבר מעבר לראיונות הפועל ולא עובדת בשטח להרים אייטמים. לפני כל תוכנית אני מקבלת 20 תחקירים וקוראת אותם כל לילה. התפקיד שלי הוא לשאול את השאלות ושם אני מנווטת לבדי, עצמאית. אני לא צעצוע של תוכן שיווקי. אני מתעניינת באמת.
או שאת לא אחראית על שום דבר, או שאת לא צעצוע, שזו כבר נקיטת עמדה והצהרה.
טור שני, פסקה שנייה:
אני רוצה לטהר כאן את שמי, 25 שנה אני במקצוע ולא נקשרתי לשום דבר כזה. אני בנאדם אנטי-שערורייתי.
עשר שורות לאחר מכן:
איכשהו אני מרגישה שלא משנה איפה אני נמצאת ולא משנה מה אני עושה – זה מושך אש. אני רק באה לעבוד, לממש את עצמי, אבל זה מה שקורה. תמיד רעש מסביב.
אפילו בכתוביות בטלוויזיה, כשאנחנו שומעים את הדוברים מתקנים את שפתם, כדי שלפחות הצופים ילמדו עברית. אבל שכניק ועורכיו החליטו להשאיר את "ירדתי חמש קילו" משומה.
עוד טוענת דץ שמה שנכתב עליה ועל בן הזוג העכשווי שלה, אהרון רוזה, הוא שקר: "כמות ההמצאות והשקרים שכל אחד יכול לפרסם עליי היא כל כך גדולה, ככה שזה מונע ממני התייחסות… אני יכולה לתבוע, אבל מבחינתי עדיף לדפדף".
בקצה הגיליון יש חומרים לא דווקא יומיומיים במוסף זה: ד"ר אנדרו ברנשטיין הגיע לישראל בחסות מרכז איין ראנד והרצה על המניפסט הקפיטליסטי, כלומר על הספר האהוב עליו, כמעיין המתגבר. רע כהן ראיין אותו.
שישבת/ ישר"ה
על פי התחקיר של ערן סויסה, שדיבר עם קוסמים רבים שאיש מהם לא אומר את שמו, הקוסם נמרוד הראל מפברק רבות בתוכניתו הפופולרית עליה לא שמעתי עד היום, פסיכו. מדהים.
ידיעות תל-אביב יפו
כתבת השער (קישור ל-mynet) היא על אודות יגאל שתיים (פדף שעולה לאט), חבר שלי.
אני משערת שהיא נולדה כתגובה על (גם בגלל) השתתפותו בבלוג היומי של סיון קלינגבייל בהארץ, אלא שהכתבת, קרין ספינגולד לא כותבת מהו בלוג זה. סיבה נוספת היא ששתיים יתמודד בפריימריז של מרצ למועצת העיר. (תוס':) והסיבה המרכזית, טקס הדלקת המשואה. הפעילים החברתיים בכתבה מתלוננים על התבטאויותיו השוביניסטיות והגזעניות (תוס':) לכאורה, ועל קרבות הרחוב שלו בפייסבוק. אודה, אני לא ממש עוקבת מקרוב אחר ההתרחשויות שם, כמו שאני לא עוקבת מקרוב אחרי אף אחד, כך שאני לא מכירה את כל ההשתלשלויות. אני זוכרת רק שעל פרשת ילדי תימן הוא התנצל, ועדיין חושב שהמדינה לא ארגנה את החטיפות כמדיניות (הכל בכתבה). אבל שתי אמירות בכתבה, על נשים, המובאות כהוכחה לשוביניזם שלו הצחיקו אותי. ראשית, כשאמר "אני חותם על ציצים בין תשע לארבע", ושנית, "נשים בנידה מתבקשות לא לעשות לי לייק" (מופיעים המשפטים גם בשער). זה הצחיק אותי כי זה נחשב כביטוי לשוביניזם. לא חוש ההומור החביב עלי, ממש לא, אבל מכאן ועד שוביניזם המרחק גדול. אני יכולה להצהיר בוודאות שאין בין יגאל לבין שוביניזם דבר. בעניין חטיפות ילדי תימן, אני יכולה להבין את הזעם נגדו, שכאמור נגמר בהתנצלות.
תגובת יגאל שתיים, 21 באפריל, 10:30:
שלושה שקרים מרכזיים הובילו את מסע ההסתה משולל היסוד הזה:
א. ספיר סלוצקר עמראן והאני זוביידה דלאל – הפיצו דברים שכלל לא נאמרו על ידי, אלא עלי ידי המשורר סלמאן מצאלחה. חיפשתי בגוגל את המיוחס לי ויידעתי אותם. הם לא נתנו לעובדות לבלבל אותם והמשיכו במסע ההסתה. לינק לדברי מצאלחה מתוכם לקחו פסקה לשים בפי: "כך הלך והתרחב בקרבם השימוש בתליוני מגן דוד ובכיפות. ניתן לומר, כי כגודל תליוני המגן דוד המשתלשלים על חזות חשופים וכגודל הכיפות הדבוקות לראשים, כך גודל ההכחשה של היותם ערבים בכל רמ"ח איבריהם. הביטוי הגרוטסקי ביותר להכחשה הזאת הוא התלבושות והמגבעות של אנשי ש"ס. לשון אחר, על ראש המתכחש בוער הכובע".ב. שולה קשת לא אומרת אמת או שאינה מתמצאת כלל במה שקורה באיזור פעילותה. ארגון לשובע כלל אינו ״עושה מה שמרק לוינסקי עושים״ – אלא בדיוק להיפך: עמותת לשובע צמצמה דרמטית את אפשרות הפליטים האפריקאים לקבל מזון ("עניי עירך קודמים") בינואר 2011, לכן יש להם חלק גדול ברעב אותו פעילי מרק לוינסקי באו למגר, ללא כל עזרה מקשת או מהפעילים האחרים.
ג. יעל בן יפת טוענת שאני ״פועל כנגד תושבי השכונה באובססיביות״. לא ברור לי כיצד אפשר עשות זאת בעזרת שהייה של שעתיים ביום עם הפליטים בגינה ציבורית.
דיוקן/ סופשבוע
כתבת השער היא של שרי מקובר-בליקוב, כתבה מעריב, על אריה אלדד. זו הכתבה הפותחת את מוסף סופשבוע של מעריב. אז הכתבים מקבלים על כך תוספת?
כתבת השער של סופשבוע, על הרבה שרון בראוס, לא מופיעה בדיוקן. מפתיע.
מוספשבת
כתבת השער של מוספשבת, על שישראל נפרדת בקלות רבה מדי ממשאביה הטבעיים, הייתה גם הכותרת הראשית של מעריב אתמול.
הכל תלוי לוביזם. כתבה זו נולדה בזכות הוועדה שהקים לפיד (הכריז על כך ב-10 באפריל), ועדה לתמלוגי משאבי טבע.
קלמן ליבסקינד ממשיך כתבות עבר של בעז גאון על ההעתקות של הרב יונה מצגר. הרב אומר שבמבוא לספריו מודגש שמדובר בלקטי פוסקים.
אהוד ברק ושמעון פרס
הסיפור על כך שהנשיא לא הזמין את השר לארוחה לכבוד ברק אובמה ממשיך להתגלגל מפי יחצניו הרלוונטיים בין פרשנינו הפוליטיים השונים, שכולם, מתברר, ניזונים מאותם מקורות וכותבים אותם דברים. הנה יוסי ורטר. וגם סימה קדמון. וגם אמנון אברמוביץ. אוי.
משתכשכים בביצה
ובינתיים במעריב: זמן תל אביב אוחז 32 עמודים. למיטב זכרוני לא היה כדבר הזה. מתוכם 19 עמודי מודעות.
ידיעות תל-אביב יפו: כפול.
במסגרת חגיגות רינו צרור לרגל הדלקת המשואה, הנה ויכוח של צרור עם פרופ' אמיר חצרוני מלפני שלוש שנים על סרטים דוקומנטריים. כל מילה נוספת מיותרת, לראות ולפעור פה ועין.
בצירוף מקרים קיבלתי מחצרוני כעת את ההתדיינות שלו עם אלון עידן על מאמר ששלח אליו בעניין החוק להטרדה מינית, אותו סירב עידן לפרסם, ובצדק.
מה קורה בוואלה!
שרשרת הפיטורים בוואלה! צריכה להטריד כל אחד, מהעיתונות החדשה והישנה גם יחד. וואלה! הוא אתר אינטרנט. מעולם לא היה עיתון מודפס. זאת אומרת שכל תחלואי עיתונות הדפוס המתנשמת בכבדות לא חלים עליו.
וואלה! נמצא במקום החמישי מכל האתרים בארץ, כך על פי סקר החשיפה האחרון של TIM.
לוואלה! זרועות שיווקיות רבות: וואלה שופס, וואלה טורס, יד2, מייל, חבירה לגופי תקשורת אחרים (גלובס, ישראל היום). זאת אומרת שהאתר פועל לפי כל הכללים המוצעים כיום בשוק כדי לשרוד: הפיכתו לגוף המשקיע בענפים שונים, שיחזקו את זרוע התוכן החלשה יותר (כלכלית) מטבעה.
ובענייני תוכן, האתר הקים בשנה האחרונה אולפן משגשג, והעורך החדש הוא ינון מגל, שבראיונות איתו הכל דבש. לא סוטים מילימטר אחד לבדוק מה קורה מתחת לפינת השטיח הקרובה. האתר מתגאה ברייטינג ההיסטרי של אולפן החדשות החדש, אז איך למרות הכל הוא נדרש ל"גל קיצוצים"? ומה זה אומר על סיכויי ההישרדות הכלכליים של הניו מדיה?
בדיוק בגלל כל זה קשה מאוד לא להתקומם מדיווחי וואלה! ברנז'ה: שתי עיתונאיות קיבלו הצעה לפרישה מרצון במארקר והכותרת מכריזה "חשש מגל פיטורים". הערוץ לא מדווח על מה שקורה באתר עצמו, אלא אם מגייסים מישהו (וזמן קצר לאחר מכן מפטרים): בשנה האחרונה עזבו תוך זמן קצר עד קצרצר גדי להב, טלי בן-עובדיה ויוסי מלמן, כל אחד מסיבות אחרות.
הארץ, חומת התשלום והרייטינג
אני מתקשה להבין את החישובים של אייס, המדבר על ירידת חשיפה דרמטית לאתר הארץ, לנוכח הטבלה הזו:
ומה עם כל דיווחיו של ליאור קודנר שהמצב מצוין ועולה על כל הציפיות?
הלך לעולמו
העיתונאי יוסף חריף.
צרות בכותרות
ynet
אחת בצהריים, קובע מורן שריר, היא שעת הרווקות המקשישות. עם כל הכבוד, הרווקות המקשישות, שאין להן בעל שיפרנס אותן, לא צריכות לעבוד באותה שעה? מתי בפעם האחרונה שמעתם את הביטוי "רווקים מקשישים"?
יש עורכים בבית?
האם באמת צפוי סרט חדש על מייקל ג'ורדן? בוואלה ספורט חושבים שכן. בפועל, לא צפוי סרט על ג'ורדן ב-2014.
עמוד הפייסבוק של ממציא הטריילרים.
(תודה למאור קפלנסקי)
שועלן קרא את הכתבה על פטיט מלר בגלריה והתעצבן. ואכן, למה לא עשה המראיין, משה קוטנר, שיעורי בית ומצא כי העלמה רואיינה לפני חצי שנה בעכבר העיר וגם דווח שם מהו שמה וגילה? ולמה עורכי גלריה חשבו שראיון שני בתוך חצי שנה, ועוד בשער, ועוד באותה קבוצת תוכן, הוא הכרחי?
מוסף הארץ: דינא דמלכותא דינא (או עם ה'), אבל לא דה מלכותה.
(תודה לרמי ולדוד).
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
אישתון ממשיך לתחקר את מצבת חללי צה"ל.
כנראה שלעולם לא אדע הסנפת קונדומים מהי. כל הסרטונים הוסרו מהרשת.
פוסט אורח אצל ירדן לוינסקי: כך התחלתי לקחת תרופות פסיכיאטריות. לא, לא אני.
צהוב
אחרי הדיווח על החברות בין רוני שיינר לגלעד שליט הגיע דיווח על הפרידה, ועכשיו גם הכחשה: הם מעולם לא היו זוג.
לפני פיזור
בין אתמול להיום היו לנו שלושה פוסטים:
נרקיע שחקים.
יוסי מלמן פוטר מוואלה!.
עורך ניו יורק פוסט מתנצל ברחוב?
וסקריר מטריד לפתיחת השבוע.
האם מצב העיתונות מדאיג אתכם?
[poll id="89"]
ולווט אנדרגראונד 
א.
יש להדגיש, כי מדובר בסוגה הלכתית נפוצה מאוד של ספרי הלכה, המלקטים דינים ממקומות שונים. (גם הספר 'בדמייך חיי', שנידון בפוסט האורח האחרון, שייך לסוגה זו).
כזכור לי, בהקדמת הספר הרב מצגר כותב זאת מפורשות, ואף ממשיל את הדבר לדבש הדבורה, שטעים ומועיל יותר מקורי עכביש, אע"פ שהדבורה אוספת ומלקטת מן הפרחים והעכביש יוצר את קורי העכביש משל עצמו.
[כל זה לטובת הרב מצגר, ועתה אוסיף, כי הרב מצגר למדן בינוני אם בכלל, ושלא בערך לרב עמאר למשל – הידוע כגאון אמיתי. הרב מצגר נבחר למשרתו הרמה בזכות קשריו ומתק לשונו, ולא בשל כישוריו לתפקיד, וד"ל].
ב.
מעצבן הרבה יותר השיבוש המעוות, המשובש והמסורס שהצמידו לו "חוקי המלך קודמים לחוקי הקהילה". שטויות והבלים.
בקצרה – 'דינא דמלכותא דינא' היינו שלמלך סמכות לקבוע חוקים ולתקן תקנות, ואין לעבור עליהם, (מכמה טעמים, ואכמ"ל).
אין שום קשר לקדימה לחוק אחר. הבל ורעות רוח. בטח ובטח לא 'לחוקי הקהילה', (מה זה בכלל?), ולא להלכה.
א גוטע וואך לכולם.
אהבתיאהבתי
חיליק, אשמח לשמוע את דעתך על הכתבה הראשית של הארץ מהבוקר:
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.1999154
(אם מישהו יודע איך להביא קישור לכתבה המלאה תבוא עליו הברכה)
אהבתיאהבתי
לא ראיתי את הספרון. איני יודע.
(ואגב, לא הזדעזעתי מהציטוטים המובאים שם).
אהבתיאהבתי
אם יורשה לי להאיר את זה מזוית אחרת:
מאוד קל להצביע על שגיאות מסוג זה, שהכתב/ת לא טרח/ה לעשות אפילו חיפוש גוגל פשוט.
אבל מה זה אומר על רמת הכתיבה והאמינות של דברים אחרים בכתבה, שלהם אין לנו את הכלים לבדוק ולאמת או לכל הפחות לזהות שגיאות ואי-דיוקים?
אהבתיאהבתי
יש מרכז איין ראנד בארץ?
אז כנראה שהם נכשלו בגדול אם הפעם הראשונה ששמעתי עליה היה אחרי ששיחקתי ב BIOSHOCK ב-2007(ממליץ בחום, מבצעים שם ניתוח לא רע של הפילוסופיה שלה).
אהבתיאהבתי
לא קראתי את אשתון – רק רפרפתי.
הוא כותב שם:
לא מתאים לו ככה להטעות בכוונה את קוראיו.
א. שם האגף הוא "אגף משפחות והנצחה".
ב. עיקר תקציב האגף מוקצה לתגמולים למשפחות שכולות.
ג. תקציב ההנצחה הוא רק כ-6% מתקציב האגף, וגם זה מתחלק לסעיפים רבים, הכוללים בין השאר בניית בתי קברות ואתרי הנצחה ותחזוקתם.
אהבתיאהבתי
א. זה קיצור מקובל (ככה הם גם עונים לטלפונים). אבל אתה צודק. תוקן.
ב. גם כן צודק. פשוט באותה נקודה בפוסט אני סתם נותן סדרי גודל. הרי אני לא מדבר שם על לבנות משהו, אלא למלא פרטים של חללים באתר אינטרט ולא לעשות שגיאות כתיב וכדומה. זה לא שזה דורש מיליונים או מאות אלפים. תחלק את ה-6% האלה כמה שבא לך, לא תגיע למספר בו לתקתק 100~ שמות בכל שנה לתוך מאגר נתונים, זה משהו שהתחרבש בגלל הכסף. זה סתם עניין של הקפדה.
אבל הוספתי הבהרה לגבי התקציב והחלק של ההנצחה.
ג. אני לא מסכים איתך לגבי האחוזים (מסכים מבחינת התקציב על הנייר, לא מסכים לגבי המימוש בפועל), אבל השארתי את זה שם פתוח.
"לא מתאים לו ככה להטעות בכוונה את קוראיו."
למה אתה מניח שזה היה מכוון?
זו סתם הערת שוליים בתוך כל הפוסט. מיד לאחר מכן אני מציין שגם תקציב משהב"ט הוא באזור ה-60 מיליארד שקל. האם ניסיתי לגרום לקורא לחשוב ש-60 מיליארד שקל מופנים לאתר ההנצחה ועדיין לא מצליחים לכתוב בלי שגיאות ולמלא את פרטי החללים? כמובן שלא. זה כמו שתגיד "רבע מיליארד שקל בנק X הרוויח ברבעון האחרון ולוקח להם 15 דקות לענות לטלפון". זה לא אומר שאתה חושב שזה עולה רבע מיליארד שקל לאייש טלפונים וזה לא אומר שלא ברור לך שרק חלק קטן מהתקציב שלהם הולך לנושא הזה.
זאת בכל מקרה היתה הכוונה שלי: "מיליארד וחצי שקל זה התקציב שלהם והם לא יכולים לנהל אתר אינטרנט".
אהבתיאהבתי
תודה על התיקונים וראה בזה מחמאה.
אני מסכים עם מה שאתה אומר בגדול (בנושא אתר ההנצחה), אבל הייתי חייב להעיר על הדמגוגיה.
ממך אני מצפה למצוא את תקציב האגף שמצאתי ב-10 שניות בגוגל (וחבל שלא הוספת גם אותו לפוסט).
עובדה שאני ישר הרמתי 10 גבות למקרא השורה הזו, וכעת אני רואה שגם מגיבים נוספים אצלך. אז גם אם זה לא היה בכוונה מודעת, זה כנראה היה בכוונה לא מודעת.
כשאתה אומר "אגף ההנצחה" ומיליארד וחצי ש"ח, זה נשמע בלתי נתפס שהמדינה מוציאה כ"כ הרבה כסף על הנצחה בלבד (וזה אכן לא נכון).
אם לדייק את דוגמת הבנק שלך – היית צריך לכתוב:
"התקציב של אגף שירות לקוחות של בנק X הוא מיליארד שקל ולוקח להם 15 דקות לענות לטלפון"
כשבפועל מדובר באגף "מחשוב ושירות לקוחות" כשמחלקת המחשוב נהנית מ-95% מהתקציב, ומחלקת שירות לקוחות מטפלת בנוסף לטלפון גם בפניות אינטרנטיות, אימייל, דואר, פקס, טלקס, מברקים, יונות דואר ופנים-אל-פנים.
על הנייר vs בפועל – מה אתה אומר? שהם מטים תקציבים מסעיף לסעיף כרצונם? אני לא חושב שאפשר לעשות כך במשרדים ממשלתיים. יש חשבים ומבקרים שזה כל התפקיד שלהם. מה שכן קורה זה שמוציאים בפועל פחות מהתקציב (תת-ביצוע).
לגבי השורה התחתונה – למה עצרת שוב ב-1.5 מיליארד? למה לא כל ה-60? למה לא ה-300 של כל המדינה?
אהבתיאהבתי
טוב… אנחנו לא נסכים על המהות של המספרים באותה הנקודה בפוסט (שזה לתת קנה מידה – לא לקשר בין העלות של תקתוק נתונים לתוך מחשב לבין התקציב).
על הנייר לעומת בפועל –
אתה מוזמן להכנס לאותו לינק שיש שם בפוסט עצמו ולקרוא את דו"ח מבקר המדינה שמספר על עשרות ומאות מיליונים ללא קבלות ורישומים. כמו כן, התקציב גבוה מ-1.5 לדעתי הוא 1.7 מיליארד, אבל כמו שאמרתי, הפוסט לא עוסק בתקציבי המשרדים. ההערה שם היא רק לצורך קנה מידה.
דמגוגיה? זכותך לדעתך. אם הייתי כותב על עיתון שעושה טעויות, הייתי מציין שהתקציב שלו הוא X כסף כהערה. האם יש צורך בכסך הזה בכדי לתקן את הטעויות? כמובן שלא. זה רק שם בשביל לומר: "ארגון בגודל הזה, עם תקציב כזה שזו העבודה הראשית שלו, מפשל בה".
אמרת שזה עלול לבלבל אנשים שלא בהקשר של הכוונה שלי, אלא סתם לגבי תקציב ההנצחה בתוך אגף משפחות והנצחה. קיבלתי את זה. תיקנתי את זה. עכשיו שאין את הבלבול הזה וכתוב במפורש מה החלק של ההנצחה בתוך זה, אני לא רואה מה הפואנטה שלך. שהסכום לא רלוונטי לאתר ההנצחה? ברור שהוא לא רלוונטי! איזה אדם שפוי יכול לחשוב ש-1.5 מיליארד או 60 מיליארד קשורים לעלות של אתר האינטרנט שמחזיק בתוכו שמות?
זה שם בכדי לומר – אלו הם התקציבים של הגופים שאחראים על ההנצחה וזה התוצר. לא רואה מה מזעזע בזה ומה החשביות של זה בתוך כל הטקסט. למה עצרתי במשרד הביטחון? למה לא המדינה? היקום (אם כבר אני מציין תקציבים שאינם קשורים ישירות לעלות הבעיה)?
כי אלו המשרדים הרלוונטים. זה אגף משפחות והנצחה הכפוף למשרד הביטחון. ואלו שני המשרדים שמונעים מהציבור את המידע. דהיינו: כספי המיסים שלנו ממנים אותם – את התוצר ואת המשכורות – בהיקף של 60 מיליארד ש"ח והם לא מסוגלים לתחזק רשימת שמות ולא מוכנים לתת לנו את המידע שלנו.
לגבי המשחק עם התקציב –
השאלה היא מה אתה מגדיר כהנצחה ומה אתה מגדיר כתפקיד של משרד ההנצחה. לו יכולת לראות את ההוצאות (לאלה מהן שיש קבלות), היית רואה שזה ממש לא כמו שאתה מדמיין. ומשרד הביטחון חורג מהתקציב כל שנה. בשביל זה יש את התקציב על הנייר, שמאושר בכנסת ואז יש חריגות שזה כמיליארד שקל בכל שנה.
אהבתיאהבתי
אחד התחקירים הטובים ביותר בעיתונות הישראלית מזה שנים רבות.
מגיע לו פוליצר. ברצינות.
מסתבר שקוסמים מפברקים, ולא באמת מכופפים מטבעות.
נראה לי שזה יהיה הנושא של המחאה החברתית בקיץ 2013.
אהבתיאהבתי
בסקר על מידת החרדה בגלל מצב העיתונות חסרה לי האופציה "קצת".
אהבתיאהבתי
מה זה קצת חרדה קיומית?
או שאת מתקיימת או שלא.
אין מצב ביניים, אלא אם כן את במקרה חתול של פיזיקאי חלקיקים.
אהבתיאהבתי
זה אומר שהנושא מערער את שלוותי במקצת, לא עד כדי כך שיפריע לקיומי היומיומי, אבל גם לא מותיר אותי אדישה, ובקיצור, אף תשובה לא מתאימה לי.
אהבתיאהבתי
אז זו לא חרדה קיומית, ולכן תשובתך לשאלה שנשאלה היא לא.
הבעייה (אם ישנה כזו) היא לא בתשובות, אלא בשאלה.
אהבתיאהבתי
חצרוני, חצרוני.
כ"כ קל לתקוף אותו ולצחוק עליו.
תכל'ס – הוא הילד הרע שבועט בכולם, הרבה פעמים בצדק.
יש לו בעייה חמורה של חוסר בטחון עצמי שמשפיעה על כל צורת התנהלותו. אם רק היה יותר קול ונון שלאנט, הוא היה עושה בית ספר לכל הרינואים שהחליטו שהם גם התובע, גם השופט וגם התליין.
געגועי לדנקנר.
אהבתיאהבתי
מתלונן על פטיט, ומודה בקראש על חצרוני – טעם דיסלקטי.
אהבתיאהבתי
לא התלוננתי על פטיט, אלא על הכתב/עורך.
אתה זה שהפך את זה לפרסונלי.
אהבתיאהבתי
BS, אם היית מכיר בסגולותיה, היית נהנה ושותק.
אהבתיאהבתי
זה ההבדל בינינו, כנראה.
למה אתה חושב שראיתי וזכרתי את הראיון מלפני חצי שנה?
אהבתיאהבתי
ולעניין הויכוח, שימי לב שרינו (המשחר לטרף) מנסה רק לתפוס אותו בקטנות, ובכלל לא מפתח איתו דיון על הסוגייה עצמה (עליה חוזר שוב ושוב חצרוני, בניסיון נואש ליצור דיון משמעותי).
כשל התנגדויות זניחות
אהבתיאהבתי
לחצרוני אין מושג. היא ידיעת העובדות זה ההישג הגדול של חצרוני, נו מילא.
אהבתיאהבתי
חצרוני טועה בכל עובדה ועובדה, לא ב"קטנות":
1. ליצירת סרטים דוקומנטריים הוא קורא "תחביב". זה מקצוע.
2. לשכר על עבודה של שנה, שנתיים ויותר הוא קורא "עמלה"
3. ל"מעורב ירושלמי" הוא קורא סדרה שנכשלה. ההפך.
4. הוא משווה ריאליטי לדוקו – מופרך.
5. הוא טוען שאנשים לא צופים בדוקו: שקר. ראה כמה עשה שומרי הסף בעולם, או כמה צפו בסאגת מש' בלקינד בעובדה. סתם שתי דוגמאות בקטנה.
לא אמשיך.
אהבתיאהבתי
הטיעון הוא כזה:
אם הדוקו היה כלכלי (כלומר מספיק אנשים רוצים לראות אותו / לשלם עבורו), לא היה צריך לסבסד את הענף.
אם מסבסדים את הענף, בעצם יש פה קבוצת לחץ שמכריחה את כל האנשים לשלם עבור משהו שהם לא רוצים.
זה טיעון ליברטריאני קלאסי, שאפשר כמובן להחיל אותו גם על הרבה תחומים אחרים.
טיעון הנגד היחיד הוא שחברה צריכה גם תרבות גבוהה שתפעל מחוץ לכוחות השוק החופשי. השאלה היא כמובן מי מחליט שכך, ומי קובע מהי אותה תרבות גבוהה.
אהבתיאהבתי
למה אתה קורא לזה סבסוד?
קרנות שונות מסייעות ליוצרים בכל התחומים. זו לא המצאה ישראלית.
חוץ מזה הכל מכירה-קנייה: ערוץ איקס קונה ממך סרט דוקו כשאתה מגיש את ההצעה שלך תמורת סכום ווי.
איפה הסבסוד?
אתה צריך שמישהו יקנה ממך את המוצר, אתה לא יכול לייצר אותו בעצמך (בכללי, יש חריגים וכו'). למה זה כל כך מסובך להבין?
כדאי שתכיר את התהליך לפני שאתה קובע מסמרות.
אהבתיאהבתי
הכוונה אך ורק למימון באמצעות קרנות ממשלתיות + העובדה שהמדינה מכריחה את הזכייניות לשדר תוכן דוקומנטרי.
כל מה שפועל בשוק חופשי לגמרי – תפאדלו.
לא נראה לי שבהוליווד למשל נעזרים במימון ממשלתי להפקת הסרטים.
אהבתיאהבתי
אלמנטרי.
הם מסתכלים על נתוני ועדת המדרוג ואת על TIM.
למה להתייחס לסקר "חשיפה" (TIM) כשיש נתוני אמת?
אהבתיאהבתי
"היא שעת הרווקות המקשישות". לצערי, אני לא צופה בתוכניות אלו למרות שאני רווקה מקשישה אך מדי פעם אני מקבלת דיווח מחברה, עקרת בית. לדעתי התוכניות עוסקות בעניינים חשובים. מדברי שריר, הנישא מעל לסוגיות בריאות, גידול ילדים ופטריות ברגליים,מבצבץ סנוב מעוצב.
אני מקווה ש -V לא תמחוק את תגובתי מפני שבמקרה זה שריר התחיל בהעלבות. אני רק הגבתי. כבת לשני מיעוטים נרדפים, פולניות ורווקות מקשישיות, זכותי לתקוף את מי שמכפיש אותי.
אהבתיאהבתי
סיק טרנזיט גלוריה מונדי… אשרינו שזכינו ליום הזה. ותחזינה עינינו במהרה גם בהעלמותו של הצדיק השני. אמן.
אהבתיאהבתי
נוחי דנקנר יצא לארגנטינה. שם נמצא איש העסקים אדוארדו אלשטיין, שאמור להשקיע הרבה מיליונים בחברה שהיא במצב של פשיטת רגל. אלשטיין לא אמור לקבל את השליטה בחברה, אלא להיות בעל מניות מיעוט.
לנוחי דנקנר יש אינטרס להביא כסף לחברה ולשמור על השליטה שלו בה.
אתגר לעתונאים: למה אלשטיין מוכן להשקיע/לבזבז את כספו? מה מקור הכסף שיגיע מארגנטינה?
לכתוב ביקורת מן הכורסה על בנק לאומי יותר קל מאשר לצאת לחיפוש עתונאי "מאיפה הכסף".
אהבתיאהבתי
אני מקווה שזה לא ייגמר כמו ההוא שבילה 7 שנים רזות בפרו…
אהבתיאהבתי
ליהיא לפיד חזרה. חדה, מדויקת ונוקבת כהרגלה.
אהבתיאהבתי
בדיוק אמרתי לשתחיה: מה האישה הזו רוצה מחיינו?
בינתיים, נרי לבנה מלבינה את פניה שלה עצמה ברבים ביציאות פייסבוק מתמיהות במיוחד. ואלי נפלתי בפח וזו פרודיה מתוחכמת להפליא?
אהבתיאהבתי
חיים בלי חשבון בנק:
מיכאל, נכדו של סופר ישראלי נודע, החליט גם הוא להסתלק מהשיטה. במשך 20 השנים האחרונות חי בלי חשבון בנק, ממניעים אידיאולוגיים. חמש שנים מה-20 גם לא שילם שכר דירה, כי הוא גר בסקווטים ואצל חברים, במה שהוא מכנה "ניסוי סוציולוגי".
מצד שני, אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3600168,00.html
אהבתיאהבתי
אולי אותה דץ מבלה את עיתותיה בבר החתול והכלב?
אולי הצילומים נערכו ביום של גשם שוטף?
לתנו לחיות לחיות פתרונים
אהבתיאהבתי
השלמת השכלה.
אהבתיאהבתי
נורא
אהבתיאהבתי
לא כל כך נורא. אה? להחדיר קונדום לנחיר ולנפח אותו כשהוא תקוע עמוק בפנים זה לא נורא? לא. יש אנשים שמשלמים על זה כסף טוב.
הם לא יודעים את זה אבל הם מבצעים מיני צנתור סינוסים. צנתור סינוסים זה החדרת בלון דרך הנחיר עד הסינוס וניפוחו ללחץ של 8 אטמוספרות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3577838,00.html
אהבתיאהבתי
אוי ואבוי. ויתרתי
אהבתיאהבתי
זו הבעייה שלך בחיים.
מוותרת מראש לפני שבכלל מנסה.
אהבתיאהבתי
משה קוטנר הוא חפפן ידוע.
היה נחמד אם היה מוצא את מקורות המימון של סיוון. הניים דרופינג והתקציבים לטיולים נונשלנטיים ברחבי העולם אינם תולדה של נגינה בלהקה – אפילו אם זו להקה שבה שמים דגש על מין ומיניות 🙄
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את הטענות של צמד האולטראמיזוגנים. אני לא מבין את מיקי עם הרצון שלו לתחקיר מקורות המימון, ושועלן עם הטענה על כתבות בהפרש זמן קצר. בנושא השם בכלל לא הבנתי, מה הבעיה שלו.
מציע לשניהם לצפות בריכוז בטיובית עם חצרוני, לחשוב אם זה הכיוון שאליו הם שואפים, או לרדת על הברכיים, ולהתנצל בפני פטיט המלאכית.
אהבתיאהבתי
אתה חמוד כשאתה מאוהב.
אני מבין שלדעתך גם בעלת הבית משתייכת לאולטראז.
אהבתיאהבתי
תקשיב לי, ותקשיב לי טוב (אני אוהב לפארד אותך), פעם ראשונה הבלגתי אבל אחרי אלף פעמים תשו כוחותי.
השיטה שלך לסחוב את ולווט לויכוחים נלוזה ומתאימה למגיבים אחרים בזמנים אחרים. במקום להתכופף להתנצלות אתה משתופף בתקווה שהביצה הוירטואלית תפגע באחרת, כמה אבירי מצדך.
אהבתיאהבתי
הצליח או לא הצליח?
אהבתיאהבתי
ובתור האמרגן שלי, מה דעתך על התייחסות לדבריי בפוסט אך לינקלסית?
אהבתיאהבתי
1. אחד הקריטריונים המרכזיים אם לא ה- בהחלטה של עורכת אם לייצר כתבה הוא השאלה מתי לאחרונה פורסמה כתבה על המשהו או המישהו, באיזה מקום, ואם יש חידוש כלשהו בסיפור.
הסיפור הזה לא עומד בשום קריטריון מאלו.
2. אם שמה וגילה כבר פורסמו ברבים, מה הטעם להגיד עכשיו שהיא לא רוצה למסור את הפרטים האלו? אתה לא רואה את הגיחוך שבדבר?
אהבתיאהבתי
לגבי שתיים אני מוצא את זה משעשע, לגני אחד את אובראנאלית. הרי בתרבות הפופ זה העניין, לכתוב הרבה בזמן קצר. אז מה יש, כל אחד רוצה לכתוב את האפוס שלו על פטיט, מה רע. למלר מגיעים קריטריונים משלה, ובצדק. היא לא מיזם מחזור של קוקה קולה.
אהבתיאהבתי
בקיצור, אורן אוהב את פטיט, ולכן מוצדק.
אהבתיאהבתי
אם אני אוהב או לא, זה לא הנושא כאן. ההשפעה של טעמי על שיקולי העריכה בגלריה, זה ההישג.
בקיצור, הסניפו קונדומים, צפו במרתונים של חצרוני באחת בצהרים, אין לי בעיה עם זה..
אהבתיאהבתי
לא מבינה מה התענוג לחזור כתוכי על מה שמישהו עשה דקה לפניך. איפה הכיף? היצירתיות? ההיגיון?
אהבתיאהבתי
זה תלוי בהקשר,כשבטהובן חוזר על הנושא בסימפוניה השביעית, את לא מנג'סת לו בשאלות. פטיט, מלבד קאמי, ניתן לדמותה ליצירה של בטהובן.
אהבתיאהבתי
הנה גם קאמי מקבל גם אוחנה וגם קלדרון. במקום לקטר תשקיעו בלימודי צרפתית. מלר היא לא קאמי, נכון, אבל אם תמשיך במגמת עירפול סוביקטיבי של הקונקרטי תוכל להפוך לפילוסופית הבית של עכבר/ גלריה.
אהבתיאהבתי
בלי קשר למיזוגניה… כשאתה עושה מוזיקה אלטרנטיבית מסוג זה, אתה לא יכול לחיות ממנה בישראל. רבים מאוד מגדולי האינדי הישראלי מגיעים ממשפחות אמידות ++, אבל משחקים אותה כאילו הם דלפונים שפולשים לסקווטים ומתחמקים מפשיטות של ביטוח לאומי. אני בסך הכל דורש שקיפות מבעלי ההון, בדיוק כמו בפרשת רקפת-נוחי-(על מזרון)-עמינח
אהבתיאהבתי
אלטרנטיבית אינדי , שוב אתה מגיב בלי לפתוח לינק, בדרך כלל זה מקסים.
אהבתיאהבתי
אני כמעט אף פעם לא פותח לינקים, מצטער
אהבתיאהבתי