הכותרות הראשיות והלא
אריה דרעי חזר לראשות ש"ס. היש כותרת משמימה מזו?
המפחידון היומי בידיעות: "צה"ל בדרך לפעולה" (כולה דיווח בלבנון, מה הבהלה).
ניצן הורוביץ יתמודד על ראשות עיריית תל אביב.
לפיד ואדלסון
מזל מועלם הייתה הראשונה שפרסמה ב-1 במאי באלמוניטור על אודות הפגישה בין שלדון ומרים אדלסון לבין יאיר וליהיא לפיד.
נתי טוקר במארקר מקרדט את מועלם ומביא ציוצי פייסבוק חדשים, ומה אמרה מרב מיכאלי ועוד.
כשלעצמי התעניינתי מה זותומרת "מפגש אינטימי" כשמדובר בשני power couples כאלו, זה דבר אחד, ודבר שני, שוב צקצקתי: איך לפיד מלמד אותנו על בשרו ובשרנו יום יום שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, ושהקשר בין דיבוריו לפני כמה חודשים/ שנים לבין מעשיו היום לא קיים. כן, פוליטיקה, מה לעשות, צריך להתחבר למוקדי הכוח. והכסף.
טוב, אתם בחרתם.
Great Minds
כתבתי אתמול שאני לא מבינה כלום בסיפור בזיג זג של יאיר לפיד, האוצר והגירעון.
והנה, מה כותב היום בן כספית במדור שלו בסופהשבוע? "נדמה לי שיאיר לפיד מתחיל לזגזג קצת".
והנה זגזוגים גם בישראל היום, שזו הכותרת הראשית שלו: "כרטיס צהוב ללפיד – ולמשק". (כן, לא אחזור על תחלואי מחלקת הפיסוק הלא הגיוני של ישר"ה).
נשים לשלטון
הוקמה קבוצה להרצת הילארי קלינטון לנשיאות ב-2016.
שישבת/ ישראל היום
למה דווקא עכשיו פרויקט רחב יריעה על סיינפלד מנוחתה עדן? אה, זה מין פרויקט היסטורי כזה, 15 שנה אחרי סיינפלד. לא התכוונתי לקרוא, כי די, נו, באמת, וקראתי. למה להכחיש. רוב הצופים, נראה לי, בקיאים בכל חומרי הטריוויה עליה, אבל מי שלא, יכולים למצוא פרטים חדשים בכתבה של ניר וולף.
הלכה לעולמה
דבורה עומר הלכה לעולמה. לא, אין לי שום אנקדוטה אישית. אהבתי את הספרים שלה, קראתי חלק גדול מהם בילדותי. לבית הספר שבו למדתי היא לא הגיעה. נו, פתח תקווה.
עמנואל רוזן
לידיעות יש את החדשה המשמעותית: כמה נשים התלוננו אתמול במשטרה נגד עמנואל רוזן. זאת אומרת, "אין תלונות במשטרה", אף הוא טיעון שאינו תקף יותר, למרות שעל פי הסברי אנשי משפט במהלך השבוע, אין צורך בתלונות במשטרה כדי לדווח מפורטות.
אחרים שהעידו בינתיים: גדי סוקניק, אבי וייס, קרן מרציאנו (האחראית על הטיפול בתלונות על הטרדות מיניות בערוץ 2).
לידיעות יש גם שני מדורים ממש טובים בעניין, כן, אחרי שלגלגנו עליהם אתמול. חלקנו לפחות: רענן שקד מספר איך רוזן התחיל עם כל הנשים במקום העבודה הקודם של רעייתו, חברתו דאז, חוץ מאשר איתה (וממשיך ומתאר את רוזן מנקודת מבט ישירה והגונה של גברים) ואילו דנה ספקטור מספרת איך גם איתה ממש לא התחיל כשראיינה אותו, אלא הביט בה בבוז, וממשיכה משם לתאר את התנהגותו ביחס לנשים, אבל באופן מרענן במיוחד, וסליחה על משחק המילים. כמוני, גם היא חושבת שרוזן ממש משוכנע שהוא בסדר גמור, לא מבין מה רוצים ממנו בעניין נישואיו הפתוחים, כך הצהרתו, והצעותיו החביבות לנשים.
ואפרופו הנישואים הפתוחים, אבי סגל בבשבע מזכיר בין היתר שאני דואגת לאשתו, כלומר אקסתו של רוזן.
כן, הייתי ממש רוצה לדעת מה היא חושבת/ מרגישה/ ידעה. אבל זה לא יקרה, כנראה, בשנה הקרובה.
או מה חושב אבא שמוליק רוזן, שכבר אינו נער. והאם רוזן מצלם את עצמו לדוקו בימים אלו של התחפרות.
בהמוסף לשבת יש כתבה של עודד שלום, יאנה פבזנר-בשן וסמדר שיר עם תיאורים נוספים ושיחות עם גברים שעבדו איתו. מעניין במיוחד הציטוט הבא
מה שהרגיז אותי זה שהוא לא אמר על אף אחת 'היא מוצאת חן בעיני, נדלקתי עליה' או 'היא מרשימה אותי'. הוא לא ראה את הנשים כבני אדם. ועמנואל תמיד התעסק בנושאים של זכויות אדם, חופש הפרט וכאלה. איך אתה יכול מצד אחד לעשות כתבות כל כך רגישות ומצד שני אתה לא מצליח לכבד אדם, אישה?
בכתבה מספרת גם אישה נוספת איך הביסה את מתקפת החיזור שלו. היא איימה עליו, למשל, ששמו יופיע בספר שהיא כותבת, ולא בעמוד התודות.
לכתבה מצורפת מסגרת של מירב בטיטו, המגינה על רוזן מתחילת השבוע: פעמיים בידיעות, ופעם בתיקתק שורת. אולי בעוד מקומות, לא עקבתי.
לסיכום, אין עיתון המתעלם מהסיפור. נו, איך אפשר.
– הכותרות לא מתעלות מעבר ל"תיק תקשורת" (שבה היה אתמול דיון נרחב עם המגיש החדש, רוגל אלפר, מירב בטיטו, יעל דן ודליה דורנר), ע"ש תוכנית המופת אותה הגיש בארבע שנים וחצי האחרונות, או מפרפראזות על שם הסרט האירוטי (כלומר סדרת הסרטים) עמנואל.
– הכתבות בנויות באותה מתכונת. מחפשים עדות חדשות שעברו משהו עם רוזן. מחפשים מישהי שכתבה בפייסבוק על החוויה הרוזנית שלה. מחפשים עוד משפט מהדס שטייף. מחפשים מישהי שתגיד גם דברים טובים כמו "דווקא היה לי רומן קצר איתו", ובסוף מדברים עם "מקורבים", ובסוף בסוף עם עו"דים. הכי מצחיק זה ש"מקורבים" אנונימיים אומרים ביטוי כמו "נוצר כאן קולוסיאום אלקטרוני", שזה המשפט שאמר עו"דו ליאור אפשטיין השבוע, וכעת מסתתר תחת "מקורב" (סופהשבוע, גלית עדות).
הארץ, עדויות נוספות. מאיה לקר מסבירה לרביב דרוקר קיפאון מהו.
– ויש את טורי הדעה: הנשים מספרות על טראומות עבר ואומרות שצריך לעמוד על שלך. הגברים אומנם נגד הטרדה, אבל אומרים, בואנ'ה, איפה עובד הגבול? איך נדע מתי להפסיק לחזר?
בישר"ה הדס שטייף משחזרת את הסיפור שסיפרה כבר 100 פעם השבוע.
במוספשבת מצדד קלמן ליבסקינד בטיפול התקשורת הנוכחי בפרשה (תוריד את הבולד בבקשה).
מי נגד מי: גם לאביב הורביץ היו יחסים עם עמנואל רוזן.
בריחת מוחות על העיניים של רוזן.
בן כספית מתייחס בפייסבוק למה שאומרים עליו בנושא.
ההודעה לעיתונות הזו צריכה להילמד בבתי ספר: יום הכיפורים של התקשורת? מה עוד? יש מספיק זוועות שאפשר להאשים בהן את התקשורת.
ילדים
לפני כמה שבועות מחיתי פה על חשיפת ענייני אימוץ של עיתונאית ב-ynet. שר החינוך, הרב שי פירון, עושה היום שם אותו דבר.
שטויות, מה לנו ולחוק. אנחנו יודעים מה טוב לילדים שלנו. ההצדקה הנוכחית, כפי שתוכלו לראות, היא ספר חדש שיוצא בשיתוף ידיעות ספרים, ובו יופיעו "סיפוריהם של אנשים שכולנו מכירים".
לא קשור לילדים, אבל עוד ספר של ידיעות ספרים, על ההתיישבות החברתית, יצא לאור. מה זה "התיישבות חברתית"? או. נחשו נחשו עמי.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
ריצ'רד סילברסטיין על תיק אונס ישראלי הנמצא תחת צו איסור פרסום.
קובי מידן מראיין בחוצה ישראל את מיכאל הנדלזלץ. התוכנית תשודר רק מחר, אך היא כבר מטויבבת.
בשעה טובה לסופהשבוע יש עמוד פייסבוק. אולי הגיע הזמן למלא אותו בתכנים, למשל להעלות את השער בכל יום שישי, להעלות תמונות מכתבות, משהו? יש עיתונים עם עמודי פייס סואנים, שימו לב איך זה נעשה שם.
עדכון: מתברר שהייתי צריכה לחפש ThePost ולא סופהשבוע. בכל מקרה עדיין טעון שיפור, אך יותר טוב ממה שחשבתי.
מח' הגהה במשבר
כך הודפס בגלובס 1-2 במאי.
(תודה למ').
האייפד של ידיעות
כפי שסיפרתי, מהדורת האייפד של ידיעות היא מהחודש בתשלום.
אין לי מילה להגיד על המהדורה, כי לא דגמתי אותה. כן, הייתה לי הזדמנות, אך פספסתי אותה.
הנה ביקורת של תודעה כוזבת.
לפני פיזור
תודה לתומכי הבלוג הקשובים.
יואו, איך נגררתי הבוקר עם הפוסט.
ולווט אנדרגראונד 
דבורית, את צודקת לגבי הבעיתיות מבחינה חוקית ואתית בחשיפת זהותו של ילד מאומץ, אבל במקרה של שי פירון: הדברים שהוא כתב עוצמתיים, וממש הדהימו אותי. כמו במקרה של דורה רוט שהפער בין הופעתה החיצונית המרשימה לבין הדברים המרים והנוקבים שהטיחה השבוע בוועדת בכנסת – כך הדברים של שי פירון נגעו בי מאוד. מי מאיתנו מאמץ ילד בן חודש, נכה קשה מאוד? הדבר דורש מסירות עצומה מההורים המאמצים, ומילדיהם הביולוגיים. הילד כבר בן 8, ורק עכשיו נחשף סיפור האימוץ, ועם הסיפור צצים הקשיים הבלתי יאמנו שילדים נכים (במקרה זה גם מאומצים) צריכים להתמודד איתם במערכת החינוך "הרגילה", שרק רוצה לדחוק אותם לשוליים של "החינוך המיוחד". זה ששר חינוך מספר את זה, מוסיף כוח לדברים המרשימים שלו.
אהבתיאהבתי
לא נראה לי שיש קשר בין רוט לפירון.
באשר לילד: לא מספיק לתאר את נכותו?
זה היה גורע מהסיפור?
מה העניין, לצל"ש את השר ההומאני על שהוא עובר על החוק?
החוק הזה מטרתו להגן על הילדים.
אהבתיאהבתי
כאחת שקצת קרובה לנושא אני חייבת להגיד שכמה שיותר תיאורים על הבלגן הלא קטן הקיים בתחום, כמובן בשימוש באנשים אמיתיים, יכולים רק לעזור לעורר את הנושא לקראת התקדמות עתידית.
יש הרבה רעשי רקע אינטרסנטים גם בתחום הזה ויציאה פומבית כזאת של שר בכיר, ומפורטת ככל הניתן, היא בהחלט התקדמות.
אהבתיאהבתי
כך מסתיים ״פרויקט סיינפלד״ באיזראיל איליום:
״
Gidyup
גידיאפ
המילה שקריימר מרבה להשתמש בה… משמעות אמיתית אין לה״
אחרי שמומחי הסדרה מנתחים בה כל מיני איכויות, ומדגישים את חשיבות הפרטים הקטנים, מסתבר שידע כללי ואנגלית בסיסית אינם הצד החזק שלהם.
גידיאפ (אין איות אחיד ומחייב, יכול להופיע גם כ-giddy up) היא הגירסה האמריקנית ל״דיו״ – קריאת הזירוז לסוס ולעוד חיות משק. הברקס (״הויסה״) זה whoa.
מומלץ למעריצי סיינפלד בעיתון לבדוק את עצמם לפני שהם מפרסמים שטויות.
(ובהזדמנות זו 🙄 שתי המלצות שלי על רגעים בסדרה. שניהם סצנות סיום: א. בסוף ״הפרק ההפוך״, כאשר ציר הזמן מתאפס עם תחילת אירועי הפרק, הם עושים עוד צעד אחורה בזמן ומציגים את נקודת הזמן הראשונית של ״חיי סיינפלד״ – הרגע שבו ג׳רי עובר לגור בבניין ופוגש את קריימר. מרנין. ב. בסוף הפרק ״הג׳ימי״, קריימר, חשוב כמפגר, מתרגש עם מל טורמה המקדיש לו שיר. כותב באייפד שמייפד ולא מצליח לשים לינקים ליוטיוב, עימכם הסליחה).
אהבתיאהבתי
סצנת הסיום בפרק ההפוך היא הדבר היחיד שטוב בפרק הנוראי והאנטי-סיינפלדי הזה.
אהבתיאהבתי
אגב, ממך הייתי מצפה להעיר על השורה
War, what is it good for
אהבתיאהבתי
דייי, גם באייפד קשה ללנקק וכו?
הרסת לי את הדימוי העצמי שלו.
אהבתיאהבתי
שכחו להוסיף ל-IOS הדמיית קליק עכבר ימני וזו התוצאה.
אהבתיאהבתי
לחיצה ארוכה?
אבל זו אכן טרחה גדולה לעומת ה-ctrl-c.
אהבתיאהבתי
לחיצה ארוכה (לפחות בספארי) מעלה שתיים וחצי אפשרויות, לא קונטקסט מניו וללא אפשרות העתקת URL
אהבתיאהבתי
נכון, אבל זה נכון חלקית רק לגבי סרטונים שמוטמעים בטקסט. לינקים לדף עצמו מועתקים בקלות יותר מכל מחשב בעזרת לחיצה על סימון החץ לפני הכתובת בדפדפן ספארי.
אבל אם בכל זאת אתה רוצה לינק עשה כך: פתח את הדף – במקרה שלנו את הדף של ישראל היום – באפליקציה של גוגל (ולא בספארי) ואז תיווכח שלחיצה על שם הפרק שמופיע בסרטון למעלה מביאה אותך היישר ליוטיוב לצפייה ומשם להעתיק את הלינק עצמו בעזרת החץ מימין. קל.
אהבתיאהבתי
קליל קליל קליל.
העיקר הפאנבויז טוענים שאנדרואיד מסובך ואפל זורמת.
למה לא להוריד דפדפן נורמלי במקום הספארי? דולפין/כרום למשל?
זה לא בדנא שלכם להחליף את אפליקציות הליבה של אפל, הא?
כמו אלה שנשארים עם אינטרנט אקספלורר.
אהבתיאהבתי
עם 150 אפליקציות שיש לי על המכשיר, האמן לי שאני מכיר כל טריק שם. הספארי עושה עבודה טובה. יש לי עוד דפדפנים. התיאוריה שלך פשוט לא חלה עלי.
אהבתיאהבתי
יו יו מא.
אני נתקל באינספור טעויות בתרגום השפה האמריקאית.
מתרגם צריך שליטה אמיתית בדקויות התרבות שלהם, ולא רק בשפה, כדי לעשות עבודה נאמנה.
אני עצמי נתקל בביטויים לא מובנים על ימין ועל שמאל. לפעמים אפילו קשה לזהות שזה ביטוי ולא סתם מילה.
לחובתם של האמריקאים ייאמר שהם בטוחים שכל העולם מבין אמריקאית שוטפת
אהבתיאהבתי
בוטרוס בוטרוס גאלי!
אהבתיאהבתי
על פניו, ניכר בזה שבחר בצילום של רוזן לשער סופהשבוע, שיש לו אמירה ברורה לגבי דמותו של רוזן. הזוית הכפופה א-לה הגיבן מתל אביב, ההבעה אשמאית משהו ואצבע זקורה שהמעניין בה שבחלקה הפנימי היא כהה בהרבה מצידה החיצוני. עכשיו, מי בדיוק יש לו כף יד ואצבעות כהות יותר בחלק הפנימי ביחס לחיצוני? רק לאלה שהדביקו את ידם למגהץ רותח או כיריים שחוממו מראש*. כלומר: אלה שניכוו מבלי שהתכוונו. אז הוא חושב שרוזן התכוון לתוצאות מעשיו או שהוא סתם מכוער בעיניו?
*כן, ברור גם לאלה שהחליקו על חבל בידיים חשופות.
אהבתיאהבתי
או שמשחירים אצבעות בשוטף.
אהבתיאהבתי
מיהו זה שיש לו חולצה אדומה, שצדה האחד כהה משמעותית מהצד השני? אני חושב שזה יותר משחק אור-צל מאשר משהו מכוון.
אהבתיאהבתי
אז אתה אומר לי שהעיגולים הצהובים והירוק למטה נמצאים שם ולא לשווא? בסדר, בפעם הבאה. נראה.
אהבתיאהבתי
לך תדע, אולי הכוונה לטעון כי יש לו צד אחד מלוכלך, חשוך ולא מואר.
את השעון על יד ימין אפשר להבין כרמיזה לגדי סוקניק.
אגב, עוד הסבר להבדל בצבע האצבע הוא ניפוח צמיג…
אהבתיאהבתי
עכשיו אני חייב להסתייג, אתה לא מכונאי רכב זה ברור. ניפוח צמיג לא משחיר ידיים. רק ליטוף צמיג משומש באהבה אמיתית – משחיר ידיים.
אהבתיאהבתי
שיט. שכחתי. 😆
אהבתיאהבתי
אני מאלה שהמוסכניק יכול להחליף להם את הדיפטונג (שהתכווץ).
התכוונתי לשלב שבו מורידים את כיסוי הונטיל. כלומר, אלו שלא נפלו.
אהבתיאהבתי
כנ"ל (נשבע לך)!
😆
אהבתיאהבתי
אני משחיר ידיים רק מפתיחת ההוד
אהבתיאהבתי
מה יהיה.
מדובר בתנוחת, "תנו לי רגע לסדר את הנשימה" של אחרי ריצה. ביקורת יותר על הביצועים מאשר על המעשים.
אהבתיאהבתי
ככה הוא נשפך אחרי שתי דקות ריצה?
אהבתיאהבתי
ענק.
(וזה לא קשור לביצועים שלך)
אהבתיאהבתי
חנחן. כזה אני, מומחה לכותרות ומדרשי תמונות. ואגב הסוגריים, לא שמעת אותי בקריוקי.
אהבתיאהבתי
אני בטוח שבקריוקי אתה גדול ביפן, אבל ולא כזאת חוכמה להיות גדול ביפן.
אהבתיאהבתי
יאפ, חוכמה היא לא הצד היפה שלי.
אהבתיאהבתי
לדעתי זו תנוחת "תנו רגע לסגור את הרוכסן" של מי שנתפס בשימוש יתר ביד ימין
אהבתיאהבתי
יש למעריב/מקור ראשון בעיות עם ילדים?
לפני שבועיים (ב19/4/2013) התפרסמה הודעה במעריב שמעריב לילדים לא צורף לגליון מטעמים טכניים וכפיצוי יקבלו המנויים גליון מורחב של מעריב לילדים בשבוע הקרוב.(התייחסת לכך באותו יום)
היום נכתב במקור ראשון ש"בשל תקלה טכנית השבוע לא צורף למנויים מגזין "אותיות". זיכוי יינתן בהתאם למנוי".
זו גם הזדמנות ל"קטר" על שאנשים כמוני שקוראים את 2 העתונים משלמים פעמיים אבל מקבלים הרבה חומר זהה (שלא להזכיר את "גלובס על הבוקר" שמצורף ל-2 העתונים ביום שישי)
אהבתיאהבתי
למה לעשות מנוי על שני העיתונים?
אהבתיאהבתי
כן, כתבתי על כך כמה פעמים. אין סיבה לקנות את שני העיתונים. מתישהו גם המו"ל (או אבא של רעייתו) יבינו זאת.
אהבתיאהבתי
שיטות מיחזור הכתבות בעיתונים ומגזינים, מה שנקרא סינדיקציה, עובדות נהדר. אנו, הכותבים, לא רואים מזה גרוש כמובן
אהבתיאהבתי
מה לא ברור בתחושה של "קיפאון, רצון שזה ייגמר"? זה מה שמרגישים שרואים את ערוץ 10.
אהבתיאהבתי
משעשע אותך בדיחות אונס.
אהבתיאהבתי
ראיון מרתק במעריב:
עוזי מחניימי מספר על השקרים של המזה"ת
אהבתיאהבתי
אפשר להפוך את הנושא הנשוא והמושא במשפט שכתבת והוא יהיה אמיתי כנו המשפט המקורי.
אהבתיאהבתי
מסכים עם חז"ן, שווה קריאה.
אהבתיאהבתי
ובכן, הכותבת היא לא רק "קמפיינרית ויועצת תקשורת ולובינג", היא גם אחת שנגדה הועלו תלונות דומות על ניצול והתעללות בנשים בתמיכת הסביבה השותקת.
מה הלאה הארץ? טור של לאור נגד רוזן?
אהבתיאהבתי
אילן גודלמן בכתבה הידידותית מדי שלו מפספס את הסיפור העיקרי:
חברת ציוד לטיולים המתמחה בסנדלי שטח הביאה ספורטאי אקסטרים שירוץ את כל שביל ישראל, אבל הוא נאלץ לראשונה בקריירה להפסיק באמצע בגלל יבלות נוראיות בכפות הרגליים.
אהבתיאהבתי
אתה חושב שהוא רץ עם סנדלי שורש?
אהבתיאהבתי
לא. רואים בתמונה. הוא קידם להם מתקן שתייה לגב.
אבל עדיין.
אהבתיאהבתי
כרגיל (לא, יוצא דופן, אבל מה לעשות קורה), ליבסקינד מבטא את העמדה הראויה, כנראה קרא את התגובות שלי.
כרגיל (לא, יוצא דופן, אבל מה לעשות קורה) כותרת הפוסט היא דבר מביך, שאין לצאת איתו לרחוב. כנראה בתרגום למנדרנית זה יעבוד.
אבדוק, ואם ימצא הצורך, אתנצל בפני הנזל וגרטל.
אהבתיאהבתי
מזל שאתה לא העורך שלי, וליתר דיוק, שאין לי עורך בנוסף לעצמי ובשרי.
אהבתיאהבתי
שטויות, אני עורך חתיך. אגב כותרות, מיותרת הוספת השרותים בתרגום של וורצל בכלכליסט. ואם שם חיכו ארבעה חודשים, אין לעשות איפה ולקדם ביום.
אהבתיאהבתי
חתיכותך לא מחפה על טעמך הרע בכותרות ומשמעותן.
אהבתיאהבתי
נו,לכלכתי אצבעות, ואין התנצלות. שקד ראוי לנזיפה על מיסטוק של בדיחה עלובה. שניהם בגוף ראשון רבים כהרגלם.
אהבתיאהבתי
אהמ…
מה שמופיע אצל סילברסטיין מופיע כבר לא מעט זמן בפיד שלי בפייס.
אהבתיאהבתי
התגובה של בן כספית היא מופת לספינאות, ושוקי טאוסיג חושף את ערוותו (בתגובות למטה).
אהבתיאהבתי
הרבה יותר גרוע.
מתוך המדור "מי נגד מי":
אין לו בושה לבן כספית.
אהבתיאהבתי
איך זה קשור?
אתה חושב שהבדיחה הזו באה על רקע ידיעה שלו על מעללי רוזן?
אהבתיאהבתי
אני חושד שכן.
הבדיחה גם סרת טעם, לדעתי, למול אישה שמתלוננת על נושא כזה.
אהבתיאהבתי
בטעות לחצתי לך על האדום.
אני מקווה שמיסטר גרין יפצה על כך:
אהבתיאהבתי
לא אשכח ולא אסלח
אהבתיאהבתי
כנראה שנשכח קישור לסילברסטיין. למה שלא תנוחי השבת? פעם אחת, נסלח. תנוחי כמו שצריך, תאכלי טוב, תבלי קצת.
—
אני משער שהפרשה של עמנואל רוזן תציף עוד מהרקב שמקיף אותנו. במעגלים השונים מקווים שייגמר כמו בבדיחה, "לא לעשות גלים". מזכיר את סיקור הכורים שנפגעו בצונאמי היפני בקהילת יוטיוב. שלל ראיות מתועדות במשפט בזק המוני שקיבע את דעת הקהל. לעובדות אין מקום בקצב הזה.
—
בהארץ עלעלתי בכתבה על מישהו שאפשר בקלות לשנוא. משווק של הרבלייף. יש דימיון במקרים. יחסי מרות, מועדון מקורבים, גורו רב השפעה, סקנדל סקס, עדויות בעילום שם ותגובת עורך דין. אין תלונה במשטרה אבל יש סיפור. הציבור שופט והעיתונאים מזינים את האש.
—
בקרוב נצפה בשופט נולד או בית דין אינטרנטי, אחד מהשניים. ההימור נסגר עם כניסת השבת.
אהבתיאהבתי
איזכור של זילברשטיין בלי לינק? מהזה?
אהבתיאהבתי
כתבה מרתקת היום ב"כלכליסט" מאת אליזבת וורצל, מי שפעם כתבה את "דור הפרוזאק" והיום בגיל 44 היא מוצאת את עצמה בלי כסף, בלי נדל"ן, בלי חסכונות, בלי בעל, בלי ילדים, בלי עבודה ובלי בטחון. בגיל 44 היא חיה באיזה מרתף בניו יורק, נתונה להתקפות דכאון קשות ומפחדת מהשנים הבאות. את מה שהיא כותבת על ניו יורק (בשנות השבעים אפשר היה לקנות שם דירה 4 חדרים ב-15000 דולר) אפשר לומר גם על תל אביב."בקרוב ישאר מניו יורק (תל אביב) רק מטרופולין של העשירים מאד ושל משרתיהם. וגם של בני המזל הנואשים שעדיין מחזיקים מעמד בקושי".
אהבתיאהבתי
תודה. יש לי קשר אמיץ לוורצל. הנה הכתבה.
אהבתיאהבתי
עוד ציטוט מהכתבה: "אושר הוא האי-אמת שאנחנו מספרים זה לזה, ולעצמנו, אחרת זה יהיה בלתי נסבל. אבל אני מעדיפה שלא. אני מעדיפה להיות עצובה, ולעיתים בודדה, אבל לפחות לא לסבול את המטופש". לכתוב היא יודעת, אין ספק.
אהבתיאהבתי
נו, כותרת המשנה בלבלה אותך. וורצל עובדת כעורכת דין במשרד ניו יורקי מוביל. בסדר, היא מאוימת בתביעה כספית להחזרת מקדמה על ספר שלא סיפקה, אבל הפאתוס שהיא מציגה הוא מתוצרת עצמית.
אין לי בעיה אם הכנות שלה, אך היא אינה מדווחת מהימנה של העולם החיצוני.
בכל זאת מעניין וראוי לקריאה. מעט טרולי ולא ממוקד (נראה שב"ניו יורק" שמחו לא לקצץ, האורך נותן תחחושה של חשיבות ומתאים ללחץ של החגים).
אהבתיאהבתי