פסקול קריאה – The Cure – Killing an arab
השיר מתייחס לכמה מרגעיו הדרמטיים של הזר של קאמי.
יומני החדשות של שישי
שימו לב לדמיון בין הצבעים בין שני הערוצים: חום, צהוב וגוניהם.
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
שישי, ערוץ 10.
אולפן שישי, ערוץ 2
הרצח בבר נוער
מצד אחד, שאול גנון מכחיש כל קשר ומעורבות בעניין. מצד שני, באותה ידיעה עצמה מובאת חשיפה של קול ישראל משישי בבוקר, לפיה לפני ששוחרר,
חתם גנון על הסכם לפיו ישמש עד תביעה במשפט נגד חגי פליסיאן, החשוד העיקרי ברצח, והמעורבים הנוספים. על פי ההסכם, גנון יודה בקיום יחסי מין עם קרוב משפחתו של פליסיאן, ובכך יספק למשטרה את המניע לכאורה לרצח. בתמורה הוא לא יועמד לדין בגין ביצוע מעשה סדום… גנון לא יועמד לדין גם בגין שיבוש הליכי חקירה. על פי החשד, הוא הסתיר את דבר התכתובת המאיימת עם הקטין כשנחקר במשטרה לאחר הרצח, דבר שיכול היה לסייע בחקירה ולהביא את המשטרה לחשודים כבר לפני שנים. במהלך החקירה חשף עד המדינה את קיומו של האיום, מה שככל הנראה סיפק לחוקרים אמצעי לחץ נוסף על גנון. עם זאת, יש לציין כי ההסכם שנחתם עמו אינו מגן עליו מפני תלונות עתידיות.
אם זה נכון, איך הכחיש את הכל? הרי לפי ההסכם לכאורה יצטרך להעיד, אז מה נהיה?
ועוד קטע משעשע מהידיעה:
בדיון הבוקר הציגה המשטרה בפני השופט עידו דרויאן מסמך שעליו ביקשה להטיל צו איסור פרסום, ככל הנראה מדובר בהסכם שנחתם לכאורה עם גנון. השופט דרויאן סירב לבקשת המשטרה בטענה כי אם המסמך לא יודלף על ידי המשטרה, הוא ממילא לא יפורסם.
ואופסי, פורסם. לא צחקתם? חבל.
באולפן שישי (ר' קישור למעלה), גיא פלג מראיין את גנון (ד' 36:09), המכחיש את כל מה שנאמר ונכתב בשבוע האחרון. פלג עצמו אומר קודם לראיון שהתחייב לא לשאול שום שאלה הנוגעת ישירות לחקירה, כדי שלא ייווצר מצב , כך הפרקליטות, בו יש שתי גרסאות של גנון, בחקירה ובתקשורת.
בסופהשבוע מראיינת טל אריאל אמיר את יונתן בוקס, מפצועי הבר נוער.
ראיתי את גנון גם כשעברתי לשיקום הילדים, כשהוא ביקר את הפצועים האחרים, והרגשתי שהוא כל הזמן מחפש דרך לדבר איתי כשאשאר לבד… שכבתי במיטה והרגשתי שהדבר היחיד שמעניין אותו היה החקירה של המשטרה. הוא אמר שאם יגיעו אלי שוטרים לבית החולים, עדיף שלא אדבר איתם. הוא ניסה לשכנע אותי שאני לא חייב כי אני במצב לא טוב וקשה לי. הוא גם אמר לי להגיד שאני לא יודע כלום… היורים לא עניינו אותי באותו הרגע […] כלפי גנון אני מרגיש גועל. אני לא מופתע מהחשדות נגדו, ואני מציע למשטרה לחפש במחשב שלו את הכרטיס שהוא פתח בעבר באחד הפורומים של ההיכרויות. שיראו איזה בן זוג הוא מחפש ואיזה תכונות הוא רוצה… תמיד הייתה לי הרגשה פנימית שיש לו קשר עקיף לרצח בבר-נוער, לא כרוצח כמובן. כל הזמן אני חושב עד כמה מוזר הוא שהאדם שנהג להגיע מדי שבת לבר-נוער, נעדר מהמקום בדיוק ביום של הירי.
אמיר זוהר על עד המדינה ז"ח (פוסטה).
כתבת פרופיל מעניינת נוספת של עודד שלום בהמוסף לשבת של ידיעות. כידוע, אין לי דרך להביאה הלום, אבל היא מתארת את חייו של פושע צעיר בשכונה מקולקלת, שמודיע יום אחד למשפחה ולחברים העבריינים שלו שהוא הומו. נו, תארו לעצמכם איך מקבלים את פניו שם. ולאחר מכן, בבית הסוהר. לא, לא האסירים. הסוהרים למשל.
וגם ליובל גורן במעריב יש כתבה על עד המדינה ז', אך פחות נרחבת מזו של שלום.
לפני כמה ימים תהיתי בקול באחד הפוסטים, על מה בדיוק גאוות המשטרה בפיצוח המקרה, לכאורה. הרי אלמלא היה העד מלשין, לא היה להם שום סיכוי לפענח את האירוע. מאז שכתבתי זאת שמעתי כבר כמה בכירים דימוסאים של המשטרה אומרים אותם דברים בטיוי. כמה הייתי גאה בעצמי. הנה הבנתי לבד, מבלי להיות שוטרת אפילו יום אחד. כל הכבוד לי (אין גבול למגלומניה, אה? אה).
מוסף הארץ
אמנון ברזילי (ר' בכנס של אג'נדה) פוטר מהארץ ב-2005 והגיש תביעה לביה"ד לעבודה בטענה שפוטר מפאת גילו המתקדם. הוא דרש מהעיתון פיצויים בסך כ-440 א' ש'. התביעה הסתיימה בפשרה כספית, שסללה את הדרך להמשך היחסים. ברזילי פרסם בעבר כמה מאמרים בעמודי הדעות, ובגיליון הנוכחי מתפרסמת כתבת שער שלו, לראשונה מזה שמונה שנים, המשך הוויכוח ההיסטורי על אלטלנה, 65 שנים אחרי שהוטבעה. דיון על הכתבה על הקיר שלו וגם בתגובות לכתבה עצמה.
וסוף סוף אולי אתייחס לעיקר? אם אתם בעניין, וגם אם לא כל כך, שווה בהחלט לקרוא, כדי להרחיב את הפרספקטיבה על האירוע שעוד שנים יידרשו כדי לייבש את כל מורסותיו והשלכותיו.
מדור מוצלח של סייד קשוע על מחלות ממודרות.
אבל כמעט יותר מהמדור שוות התגובות, שאם היו מופיעות מתחת לפוסט שלי הייתי מעלה עשרות פעמים את אייקון הראש בקיר.
נרי ליבנה על הרומן עם יורם קניוק.
סופהשבוע
שמות של 400 ישראלים או חברות ישראליות במקלטי מס (יוסי מלמן).
חגיגות ה-65 לפוגרום אלטלנה משתווה אולי רק למלאת שישים שנה להוצאתם להורג של אתל ויוליוס רוזנברג. טוב בסדר, השוואה מופרכת. רק רציתי לקשר את היארצייט. כדי לא לקלקל אמתין שיעלה המדור של רון מיברג לאוויר.
7 ימים
ראין עם סטנלי פישר (סבר פלוצקר ואמירה לם) | דניאלה לונדון עם נשות הכותל | פרק מספר של קניוק, מלאכים, בהוצאת ידיעות ספרים | כתבה על אבחון יתר (צליל אברהם): "מצבה של אנג'לינה ג'ולי לא רלוונטי ל-95% מהנשים שאינן נשאיות של הגן brca1. אין בחירה אחת נכונה למצב שלה". אבל כמה נשים הן נשאיות הגן? את זה לא הבנתי מהכתבה. אבל הנה, בערך: 10% מהגידולים מקושרים לגן זה ולאחיו.
יש עוד, אבל די, הזמן עובר ואני מתמהמהת.
לחם עבודה
אחרי 32 שנים וחצי, מאיר בלייך מסיים את עבודתו במעריב כשכיר. בלייך שימש במעריב כיועץ המשפטי של העיתון, ככתב תיירות וכפובליציסט.
תוס': הוא ימשיך לתת ייעוץ משפטי לעיתון.
—
רועי (צ'יקי) ארד הגיע לחנות של לואי ויטון שנפתחה בקניון רמת אביב, ותוך כדי דיווח חשף את שכרו העכשווי.
התיק שבו חשקה עולה 8,550 שקל, בערך משכורת הנטו שאליה הגעתי אחרי 20 שנה בתחום.
לא ידוע אם זהו שכרו בהארץ או יחד עם עיסוקים נוספים. אם ארד חי בגפו בדירה שכורה צנועה בת"א או בפרבריה, הוא יכול להתקיים ברווחה מסוימת. כן, ידוע: יש משפחות עם חמישה ילדים שמתקיימות מ-5,000 ש' בחודש. בסדר.
יש לשער ששכרו של ארד, כמו גם של רבים מעמיתיו בתקשורת ירד במהלך השנים. הסיפור של ארד טיפה יותר מורכב, מאחר שכשעבד בגלובס הקים וערך (יחד עם יעל שחם) את מגזין פירמה (ועזב ב-2009 כי לא יכול היה לעמוד בלחצים). כלומר, שכרו כעורך היה גבוה למדי. אלא מה, להארץ הגיע לא כטאלנט אלא ככתב שטח/ צבע וכו', כך שככל הנראה שכרו ירד גם בשל כך, וגם בגלל המשכורות בקבוצת שוקן, שהן נמוכות יותר.
ובכ"ז, מן הסתם חשיפת השכר הזאת תעורר תרעומת בבניין הארץ מכיוון אלו שמרוויחים פחות.
הלך לעולמו
עיתונאי הארץ לשעבר, רן כסלו.
פר-סו-מות
הודעה לעיתונות
לראשונה בתולדות גל"צ, תשדיר פרסומת דובר ערבית: ציטוט מדברי הנביא מוחמד. זהו חלק מקמפיין לאיתור צעירים מצטיינים המעוניינים ללמוד תואר ראשון במזרחנות בתוכנית ב.א. שהמרכז האקדמי שלם פותח ומיועדת רק ל-25 סטודנטים במחזור שיחל בסתיו. המרכז יעמיד מלגות נדיבות במיוחד למתאימים. מרכיבים נוספים בקמפיין יהיו מודעות עם תצלום אחמדיניג'אד (אבל הוא פאסה, לא? V), מפגש מיוחד למועמדים שיתקיים ב-23 ביוני, ועוד.
רק בריאות
שבע דקות של 12 תרגילי כושר שישנו את חייכם ולא יעלו לכם גרוש. הכל בבית (המקור).
בלוגלנד/ רשת / פייסבוק
עדויות הווידיאו של חיילות לשעבר בשטחים באתר שוברים שתיקה (כן, אורן הביא זאת ראשון בתגובות).
או אם מתאים לכם לקרוא כמה עדויות בהמוסף לשבת של ידיעות (ענת מידן).
צוואתו של יורם קניוק. שלמה ארצי מספר במדורו בידיעות שקניוק סיפר לו שקניוק בגרמנית זה סוסעץ.
מהכתבה של נבו זיו ב-7 לילות למדתי שקניוק מת מאותו סרטן שאבא שלי מת. מיאלומה.
הקריירה העיתונאית של קניוק התחדשה, אם תהיתם, בתחילת שנות התשעים, במקומון ידיעות תל אביב, שחידש את פניו אז.
חיפשתי בידיעות תל אביב יפו אזכור לטוריו מאז, אך אין. יש בהחלט כתבה על תחנות תל אביביות בחייו ובכתיבתו. לא מן הנמנע שאנשי העיתון דהיום היו בגן חובה באותן שנים, כך שלמה שיידעו.
אסתי סגל על בלוגרים איראנים.
הבלוג הפרדוקס הפרסי.
101 תוכניות הטלוויזיה הכתובות הכי טוב בכל הזמנים ע"פ גילדות הכותבים האמריקאיות ממזרח וממערב. הנה העשירייה:
הסופרנוס | סיינפלד | אזור הדמדומים (1959) | הכל נשאר במשפחה | מ.א.ש | המופע של מרי טיילור מור | מדמן | חופשי על הבר | הסמויה | הבית הלבן.
יאללה תמשיכו לבד. עוד משהו קטן: במקום הלפני אחרון לואי, ובמקום האחרון אוז.
רוני גלבפיש מבקשת מימון לספר פנטזיה לילדים ולנוער, אגם הצללים.
שימו לב לתוצאות המדהימות (נכון לזמן הכתיבה שלי) של סקריר ולווט (בטור הימני או בפוסט של אתמול) ומכון הגל העכור על הצפייה במהדורות החדשות של יום שישי בטלפיסיון:
39% לא צופים כלל. אז מה אתם עושים בין שמונה לתשע בערב ביום שישי? משונה.
21% – ערוץ 10
16% – ערוץ 2
12% – מזפזפים
12% – ערוץ 1
לפני פיזור
מנהלות: בימים האחרונים קרה משהו לבלוג, עוד לא ברור מה: קוראים רשומים לא מקבלים הודעות על פוסטים חדשים, מקומות נחסמים, לא ברור. בקיצור, אם קרו לכם דברים מוזרים עם הבלוג, במישור הקוסמי, האקזיסטנציאלי, הפרקטי, הרוחני והגשמי, אנא דווחו לי. ייתכן שהכל בגלל המעקבים של ברק אובמה, אבל בכ"ז.
—
סוס, עגלה ומוכר אבטיחים, שישי בערב, שאנז אליזהרצל, ק"ק פתח תקווה.
אחיינית הפלא בת השמונה וחמישה ימים שואלת אותי בתדהמה: "זה אמיתי?"
ולווט אנדרגראונד 
מהקישור להארץ על ההודעה הקצרה על מותו של רן כסלו הגעתי לכתבה מ-2008 שהיא לא פחות מספר מרתק בהיסטוריית השחיתות/פשע/הון שלטון המקומית. הכל כמובן לכאורה ולכאורה.
אהבתיאהבתי
כדאי שתספרי לה שזה לא חוקי, לא בטיחותי ומן הסתם מוכר האבטיחים לא משלם מס.
ככה הורסים חוויית ילדות.
אהבתיאהבתי
מצרים עושה צ'ילבה לסוריה. הקרע הסוני שיעי לשיא חדש. הידיעה החשובה של היום בשולי החדשות.
מרדכי קידר על הסושי.
אהבתיאהבתי
קריאות משמאל לרסן את התוקפנות הישראלית כלפי תכנית הגרעין האיראני לאור עליית רוחאני חובב הציונים בעוד 3,4…
אהבתיאהבתי
אז יש לנו מנהיג חדש באירן.
מזל טוב.
כולם אומרים כמה הוא מתון, בעיקר מול החולירות האחרות.
הוא מתון כמו לביאה רעבה שצריכה לדאוג לאוכל גם לגוריה.
הספין האירני שהם בחרו, 'בצורה דמוקרטית' כמובן, מנהיג מתון כנראה עובד היטב על המערב המוטרף מהאייטולות הקיצוניים אבל המערב שוכח ששוב נבחר כהן דת (לאחר הפיאסקו של הפעם הקודמת שעלה מנהיג חדש) וששוב הצבע יהיה יותר דתי ולא תהיינה הנחות אפילו בגרוש ביחס לדברים האמיתיים שעומדים בראשם של מנהיגי אירן.
לבעלי זכרון קצר וסלקטיבי צריך להזכיר מה ששכחו, שלפני 8 שנים נבחר בפעם הראשונה מנהיג לא כהן דת, אדם שהיה ראש עירייה (מוצלח?), חילוני יחסית, אדם שמעורה בדרכי העולם ופתאום אחרי שכל הסופרטלטיבים נאמרו התברר שהכל אותו דבר, עולם כמנהגו נוהג, והדיקטטורה האירנים ממשיכה כרגיל. לקח עוד 4 שנים עד שכולנו קיבלנו אישור סופי בברוטליות שבה אירן חיסלה את ניצני האביב שהחל לנצנץ בטהרן והראתה לעולם כולו מהיכן הפרח יונק מים.
אז, שלא יעבדו עליכם…
בעצם אתה מעדיפים שיעבדו עליכם, מרמים את עצמם.
בשבוע הקרוב נקרא המון בולשיט כמה יהיה אחרת.
אהבתיאהבתי
מתון, למה לא? הכל יחסי. מי שחושב שבאישה שהעזה ללבוש מכנסיים צריך להצליף עשרים פעמים מתון יחסית למי שחושב שצריך להצליף בה ארבעים פעמים.
אהבתיאהבתי
אני לא חסידה גדולה של אייל גולן, ולא בקיאה ברפרטואר הבלתי נדלה שלו, אבל פתאום נהייה יותר מדי אופנתי לרדת עליו – לא תמיד מהסיבות הנכונות: אברי גלעד התבכיין השבוע כמה אייל גולן אבא רע ומזניח (אולי זה נכון, אבל כדאי שאברי גלעד ירגיע מהר את רוח הצדקנות והטפת המוסר שלו ויתעסק בעניינים שלו). לרענן שקד ב" 7 לילות", הקנאה נשפכת מהאוזניים: שקד מתלונן על החברות הצעירות של גולן, כל אחת כנראה ריקנית יותר מהקודמת, אבל עדיין אין לו זכות לכנות את החברה האחרונה בתואר "להיט הקיץ של גולן… מוכרת בגדים בת 23". כמה התנשאות, כמה…
אהבתיאהבתי
בניגוד לדעת מרקס, דת פחות דומה לאופיום ויותר לאלכוהול: שניהם מקובלים חברתית ובלתי מזיקים בצריכה מתונה, עלולים להיות מזיקים מאד בצריכה מסיבית, עונים על איזה צורך אנושי בסיסי, וכנראה שימשיכו ללוות את האנושות עוד זמן רב.
לגבי נשות הכותל – תראו מי מתנגד להקמת רחבה שוויונית בכותל.
אהבתיאהבתי
נתנו לדתיים להשתלט על הכותל, וזה מה שיצא
אהבתיאהבתי
מזל שהיהודים לא מורשים להתפלל בהר הבית. תאר לך איזה בלאגן.
אהבתיאהבתי
אלכוהול או אופיום, שווה לקרוא את האמרה של מרקס במלואה: "הסבל הדתי הוא בו זמנית הבעה של הסבל האמתי יחד עם מחאה נגד הסבל האמתי. הדת היא אנחתו של יצור מדוכא, לבו של עולם חסר לב, כפי שהיא נשמתם של תנאים חסרי נשמה.
היא האופיום של ההמונים.
ביטול הדת בתור אשליית האושר של העם הינו הדרישה לאושרם האמיתי. לקרוא להם לוותר על אשליותיהם בנוגע למצבם פירושו לקרוא להם לוותר על מצב שמצריך אשליות. הביקורת נגד הדת היא לפיכך, בבסיסה, הביקורת כנגד אותו עמק הבכא עבורו הדת היא ההילה."
אהבתיאהבתי
ולגבי נשות הכותל – כיף להתלהב מהן. אבל אם אתה חושב שדת זה דבר מיותר ומזיק, אז מה הרבותא? לא רק נשים חובשות ירמולקה, מתעטפות בטלית ומניחות תפילין נראות לי פרימיטיביות – גם גברים.
התלהבות מסוג זה מתאימה ללונדון דקל, כמובן. מהפכנית אמיתית
אהבתיאהבתי
הרשימות של ה -X הטוב ביותר מהתחום הבידורי תמיד מפתיעות אותי לרעה. הכל נשאר במשפחה ומ.א.ש בחמישיה הפותחת?. מוזר.
—
התמקדות בוותק כפרמטר להשוואת שכר עיתונאים ואנשי תקשורת לא ברורה. אני משער שגם שיקול התפוקה לא משפיע במיוחד על התלוש. חשבתי שהמוניטין הוא השיקול המרכזי ואשמח להבהרות.
—
עצות שינעימו את זמנכם. אם במקרה הרמתם בקצות אצבעותיכם את המגביה המתכתי לכיריים שמשמש בסיס לפינג'אן דקה לאחר שהקפה רתח, חצי שפופרת אלוורה תמנע ממכם ייסורים והשבתה מעבודה. ועוד מהסופ"ש: אם קרה שדרדרתם את הרכב מהחניה ברוורס בדלת פתוחה ופיצצתם את השעון על השיבר הראשי, אל תנסו להניע ולהתקדם חזרה כי מתברר שלא רק אתה, גם הסוויץ' מתקשה לתפקד תחת זרם אדיר.
—
העיתונים לא נרטבו ובכל זאת, לא התחשק לי לקרוא את הארץ. סף השעשוע שלי היה רגיש במיוחד.
—
גברת, תרשמי שהאיחור בפוסט הדאיג במידת מה ולאור הנטיה של אירועים קוסמיים להתבטא במרחב בגילויים משונים. אולי תעשי סקר לגבי חופש בשבת ותגלי משהו חדש.
אהבתיאהבתי
מה עושים בשישי בערב בין 8 ל-9? ארוחת ערב ובילוי עם המשפחה. זר לא יבין זאת
אהבתיאהבתי
כן. בשנים אחרונות נגיר שראינו מהדורת שישי מתחילתה ועד סופה.
אהבתיאהבתי
לא היה עדיף לצלם אותן בביסל"ח?
אהבתיאהבתי
לא, הן לא חיילות יותר, ואם היו חיילות, אי אפשר היה לצלמן.
אבל אתה ודאי התלוצצת.
אהבתיאהבתי
במחשבה שנייה, חיילות שמכסחות ערבים לא פחות סקסי מחיילות בחוטיני. אנה אנו באים ללא הפמיניזם?
אהבתיאהבתי
ראית את השנייה מימין? איזו מרפסת?
אהבתיאהבתי
שאלי כל קרמינולוג מתקדם ויאמר לך שלפני החקירה היקרה והמעמיקה של משטרת ישראל לא העלה איש בדעתו כי נקמה היא מניע אפשרי לרצח של הומו. על זה צריך להוסיף את הגילוי הבלתי נתפס שלא אלי ישי הוא הרוצח. אשרינו שזכינו לכזאת משטרה.
אהבתיאהבתי
גם את הכתבה הזו היה ראוי לפרסם בעמודי הדעות, שהרי זה בדיוק מה שהיא. ברזילי מציג שתי גרסאות: האחת, "מיתוס אלטלנה מבית מדרשו של הימין", השניה "המחקר האקדמי". הגרסה שלהם היא מיתוס, הגרסה שלי עובדה אובייקטיבית. לזה אני יכול להגיב בעיקר ב"פפפפחחחחח". מה עם אותם מחקרים שלא תומכים בגרסה שאותה ברזילי מבקש לקדם? טוב, אם אי אפשר להתעלם מהם, למשל מילשטיין, אותו הוא מאשים בהסתה לרצח רבין (!), נאשים אותם בהטיה מכוונת: "[מבקריו] טוענים שלטיעונים רבים שלו, המשרתים את דעותיו, אין תיעוד מוסמך. השקפותיו ועמדותיו הפוליטיות, בעיקר בנושאי ארץ ישראל, נאמנות על חוגי הימין, המרבים לצטט אותו. היום הוא מרצה באוניברסיטת אריאל." מה עם ביקורת על הטענות עצמן ולא על האיש שנושא אותן? זה כבר לא נחוץ.
ברזילי טוען שהמטרה העיקרית בהבאת האלטלנה היתה השגת הישג פוליטי לאצ"ל. אין ספק שזה היה שיקול חשוב, אבל אפשר היה להשיגו באותה מידה, אם לא במידה רבה יותר, על ידי מסירת הנשק לצה"ל. לבן גוריון ומפא"י, מהצד השני, היה אינטרס מובהק למנוע את ההישג הזה מהאצ"ל ואם אפשר להציגו כמי שמבקש להשתלט בכח על ההנהגה, אפילו יותר טוב. משום מה הפן הזה נעלם אצלו.
ברזילי כותב "במשא ומתן שהתנהל עם נציגי הממשלה לוי אשכול וישראל גלילי סביב בואה של אלטלנה, דרש בגין ש–80% מהנשק יימסר לחיילי אצ"ל שגויסו ליחידות צה"ל, וכי החלק הנוסף, 20% מהנשק שעל הספינה, יועבר ללוחמים של שני גדודי אצ"ל שפעלו באופן עצמאי ובמנותק מצה"ל בירושלים." הוא שוכח משום מה לציין שבגין ויתר על הדרישה לחלק 80% מהנשק לאנשי האצ"ל שהצטרפו לצה"ל והסכים שיחולק לפי שיקולי הצבא. כלומר אפשר היה להבי לפתרון בדרכי שלום וגם להרוויח נשק ותחמושת שהיו חשובים למלחמה. אבל אז האצ"ל היה זוכה בקרדיט ובהישג הפוליטי הנ"ל, מה שהנהגת מפא"י לא היתה יכולה להרשות.בהמשך כותב ברזילי "בן גוריון הקריא מכתב שכתב לו גלילי אודות הסיכום שלו עם בגין על חלוקת הנשק שעל גבי אלטלנה." כלומר הצדדים הגיעו להסכם, אז מה היתה הבעיה?
ההאשמה בניסיון פוטש מגוחכת. הרי בגין מסר מראש שהארגון מתכנן הבאת אוניית נשק. את העובדה שבגין יידע את הממשלה על כך שהאוניה בדרך ברזילי מציין, אם כי כמובן בדרך שבה הוא יכול להוציא את בגין והאצ"ל רע. גם את העובדה שהאוניה נגנה במקום שבו נדרשה לעגון ע"י הממשלה ולא במקום שהיה מועדף ע"י האצ"ל הוא מזכיר וגם כאן באופן הגרוע ביותר מבחינת האצ"ל. מי בדיוק מתכנן להביא אוניית נשק לצורך פוטש ואז מודיע עלה לשלטון נגדו הוא מתכוון למרוד, מעדכן אותו ביום שבו היא תנחת ומשיט אותה למקום שבו נקב השלטון? אני מניח שלו הנשק היה נמסר לצה"ל ללא שפיכת דמים, ברזילי היה רואה גם בזאת הוכחה לפוטש. הוא כותב גם "מיד אחר כך החלו אנשי אצ"ל לפרוק את מטען הנשק." רק שבנוסף לאנשי האצ"ל, השתתפו בפריקה גם חברי הקיבוץ ואנשי הפלי"ם של הפלמ"ח.
ברזילי יודע מי פתח ראשון באש: "ההרוג הראשון בחילופי האש בפרשת אלטלנה היה יעקב פרנק, כאמור, לוחם מגדוד הקומנדו 89. שלושה חיילי צה"ל נוספים נפצעו. עובדה זו עשויה לספק תשובה לשאלה הבסיסית "מי התחיל?", פרט שאינו מוזכר בנרטיב הימני של אלטלנה." שהרי ידוע לכל שמי שספג את ההרוג הראשון, חזקה שלא היה זה שפתח באש.
לסיום, שימו לב לנימוק המופלא הבא:
""חברי ממשלה רבים האמינו שהאצ"ל תכנן בעזרת הנשק מהאנייה אלטלנה והמתנדבים שעל סיפונה פוטש נגד המשטר הדמוקרטי", כותב יונתן שפירא. "לא נראה שפוטש כזה אכן תוכנן, אף כי נוכח הססנות אפשרית מצד ממשלת ישראל יכלו להיווצר נסיבות שבהן מפקדים קיצוניים באצ"ל היו דוחפים לניסיון הפיכה"."
כלומר ההאשמה בפוטש שבה נומק הצורך להטביע את האלטלנה לא היתה נכונה, אבל טוב שהטביעו אותה כי אחרת היה עלול להתבצע פוטש. או, במילים אחרות, עזבו אותנו מעובדות, הם אשמים וזהו.
אהבתיאהבתי
נ.ב. בן גוריון לא חשש רק מפוטש שיבצע האצ"ל, גם מהפיכה מכיוון מפ"ם הוא חשש. כי אם התרגיל מצליח, למה לא לחזור עליו?
בן גוריון, שללא ספק היה מנהיג דגול, היו גם חולשות וכישלונות. פרשת אלטלנה היתה אחת מאותם כישלונות. לא צריך להפוך אותו לקדוש שלא מסוגל לטעות.
בנוגע לרבין, הוא קיבל פקודה מהשלטון לפתוח באש, זו לא היתה יוזמה אישית. לגיטימי לחלוטין.
אהבתיאהבתי
תודה על הניתוח המאזן וכפיים -עד לפסקה האחרונה.
ממתי יהודים נוהגים לירות על קבוצת אנשים שאינה מהווה איום ישיר?
אהבתיאהבתי
לפי הפקודה שהתקבלה, הם היו איום ישיר. אתה לא צריך לחכות עד שהם יתחילו לירות עליך.
היו חיילים שסירבו לירות. גם לגיטימי, במצב האומלל שנוצר.
אהבתיאהבתי
כשרבין היה שגריר בארה"ב התגאה, כטוב ליבו בבורבון, שירה באנשים שקפצו למים. זהו הקרב היחיד שבו נטל חלק פעיל.
אהבתיאהבתי
האמיר, איפה ברזילי "מאשים את מילשטיין בהסתה לרצח רבין"?
הוא מראיין אותו, מדבר איתו, שואל. למה אתה מתעלם מכך וקובע עובדות שלא מופיעות בטקסט? למה אתה גורם לאנשים שלא קראו ולא יקראו את הכתבה להאמין לדברים הלא נכונים שאתה אומר?
[….]
אהבתיאהבתי
צודקת, האמיר לא מסוגל לפענח טקסט פשוט.
רצף השאלות המגוונות של ברזילי מעיד על סקרנות אקדמית והוא חף מכל שיפוטיות.
אהבתיאהבתי
את מצטטת את זה!
זה לא מובלע או מרומז, ברזילי כותב זאת במפורש: תרמת להסתה נגד רבין.
אז מאשים או לא מאשים?
אהבתיאהבתי
אני מצטערת, האמיר, הרגישות שלך לשפה לא ממש גבוהה. מדהים שאתה לא מבין את ההבדלים. לכן נאלץ לעשות קרופ, זום והדגשות:
כתבת:
1.ברזילי לא מאשים בכלום, בטח שלא בהסתה לרצח.
הוא מראיין את מילשטיין, מנהל איתו דיאלוג. אתה מבין את ההבדל בין האשמה לדיאלוג? אקווה שכן.
2. והשיחה ביניהם הולכת כך:
(הבנת האמיר? "הסתה נגד רבין". המילה רצח לא מופיעה.
עונה לו מילשטיין:
ואם עדיין לא הבנת, אני מרימה ידיים.
בכל מקרה ברשותך, אגמור את היום הארוך הזה כאן, ואתה מוזמן להאשים אותי בבריחה.
אהבתיאהבתי
די די. את עושה פאדיחות לעצמך.
(אם היה אפשר לדסלייק לך, הייתי חוסך ממך את המילים האלו)
אהבתיאהבתי
את רצינית? אז באיזו הסתה ברזילי מאשים את מילשטיין, בהסתה לקנות לרבין ארטיק? איזו עוד הסתה נגד רבין היתה?
השאלה הקודמת, ההיא עם יגאל עמיר (נו, זה שרצח את רבין) והכנסת רעיונות לראש, לא רומזת שלא מדובר כאן בשוקו-וניל?
אהבתיאהבתי
מאחר שבהחלט יתכן שיהיו אנשים שלא יטרחו לקרוא את ברזילי, הנה עוד קטע קצר ממנה:
זה, כמובן, נכתב כמבוא לאותו "דיאלוג" עם מילשטיין. בערך כמו הדיאלוג בין התובע לנאשם שעל דוכן העדים.
אהבתיאהבתי
אפילו מילשטיין מצליח להבין מה שאתה והמגנים עליו לא מבינים:
אבל חבל על המאמצים, תמשיכו לשעוט אל הקיר הקרניים קדימה. מה אכפת לי.
אהבתיאהבתי
אני לא מגן על מילשטיין, אני תוקף את ברזילי. יש הבדל.
אבל התשובה של מילשטיין להאשמה (זו לא שאלה) של ברזילי דווקא תומכת בטענה שלי ולא בשלך. מדוע להתעקש שהוא לא קרא לרצוח את רבים אם לא הואשם בהסתה לרצח?
בנוסף, למרות שהגבת להודעה בה הראיתי שברזילי כותב במפורש שלהאשמות על חלקו של רבין בירי על האלטלנה היה "תפקיד משמעותי בהסתה לרצח רבין", התעלמת לחלוטין מכך.
אהבתיאהבתי
עוד נ.ב.
פעם נוספת: אם לא להסתה לרצח רבין, מהי ההסתה נגד רבין עליה מדבר ברזילי?
אהבתיאהבתי
אולי מילשטיין יסביר לך את התשובה שלו, הרי הוא אומר במפורש! מה לא הבנת? שאל אותו אישית!
6351062
או
5351012
פעם עשירית ואחרונה:
למשל, הטרול שהיה פה הסית את הקוראים לא לשלם לי כי אני נגד דמוקרטיה.
הוא לא קרא לאיש לרצוח אותי.
ואם עוד לא הבנת מהי הסתה ומהי הסתה לרצח אין על מה לדבר.
אהבתיאהבתי
בהתחשב בחוסר היכולת שלך להבין את ההודעות שלי, גם הקצרות שבהן, אולי את זו לא מבינה את ברזילי?
דעתו של מילשטיין לא רלוונטית כאן. לא כתבתי שמילשטיין חושב שברזילי האשים אותו במעורבות בהסתה לרצח רבין, כתבתי שברזילי האשים אותו. אם צריך לשאול מישהו הרי שזה את ברזילי עצמו.
אז הסיתו נגדך. נגיד, אם אפשר לקרוא לזה הסתה. אבל לא שאלתי אלו סוגי הסתה אפשריים ישנם, שאלתי אלו סוגי הסתה נגד ראש ממשלת ישראל המנוח, יצחק רבין היו. לאלו מהן ברזילי יכול היה לטעון שמילשטיין תרם? האם הסיתו שלא לשלם לרבין כי הוא נגד הדמוקרטיה?
אצטט שוב:
ברזילי כותב במפורש שההאשמות על חלקו של רבין בירי על האלטלנה היו חלק מההסתה לרצח רבין וכמה פסקאות מאוחר יותר הוא מאשים את מילשטיין שבגללו עמיר האשים את רבין ברצח יהודים באלטלנה ("אז אתה הכנסת לראש של יגאל עמיר שרבין הוא הרוצח מאלטלנה?", "אם כך תרמת להסתה נגד רבין.") הטענה של ברזילי בנוגע למילשטיין ברורה כשמש.
אהבתיאהבתי
כן, קרה לי דבר במישור הקוסמי, האקזיסטנציאלי, הפרקטי, הרוחני והגשמי גם יחד. לפני לא הרבה זמן הורדתי אפליקציה לאייפד שנקראת 7min. ובה מופיעים בדיוק התרגילים האלה שמופיעים בתמונה, באותו סדר בדיוק. רק ששם חוץ מהתמונה גם קול נשי אומר לך איזה תרגיל לעשות וכמה זמן, ומתי להפסיק. לא שינה את חיי בשיט. בעצם כן, כשאני הורדתי את זה, זה היה בחינם.
נ"ב: לתקן את האמור בתגובה שמעלי? לא אין לי כוח.
אהבתיאהבתי
משתי הכתבות במעריב ובידיעות על עד המדינה בפרשת הברנוער ניתן להקיש את שמו המלא, במהירות ובקלי קלות ברחבי הרשת. היה רק אסיר אחד בעשור האחרון שנאבק להתייחדות עם בן זוגו, ואף חברת כנסת לשעבר (כיום) נרתמה למאבקו. חיפוש קליל יעלה את שמו המלא, וחבל.
אהבתיאהבתי
"
ובכן, מזה כעשרים וחמש שנים יצא מעשה סדום מחוק העונשין.
כוונת הכותבים הייתה "ביצוע מעשה סדום ב ק ט י ן "
אהבתיאהבתי
כן, אני באמת תהיתי כשקראתי את הנ"ל.
אהבתיאהבתי