פסקול קריאה – הלכתי בנמל, פתאום הגיעה מכונית בשעטה, מאלו שעומדות לעלות עליך בשנייה, ומתוכה נשמע בפול ווליום מה בייקר.
Ma Baker by Boney M (1976) The True Story of Ma Baker
ירי בכותל
על פי תקרית הירי האחרונה ברחבת הכותל, דומה שיש לקחת מכל המאבטחים את כלי הנשק שלהם. עדיף שהמאבטחים יהיו אנשים הבקיאים בקרב מגע ולא ישתמשו בכלי נשק שנועדו להרוג.
הרצח בבר נוער
אחרי שנמלט, התייצב עד המדינה ז"ח בפני כתב חדשות 2 באינטרנט, מתן חצרוני, והעניק לו ראיון. רק חשבו על המשמעות. המשטרה לא יודעת איפה הוא, והבחור מתראיין לתקשורת. היכן עומד חצרוני מול המשטרה כעת? השוטרים נבוכים.
מה יש לי להגיד שעוד לא נאמר? בריחת עד המדינה מדירת המסתור היא מעין צדק במובן התנ"כי ומקורה בחטא הרהב והטיפשות של המשטרה. הרי למשטרה לא היה שום הישג בחקירת הרצח, למרות ההצהרות הבומבסטיות שהעניקה, ואלמלא היה העד פותח את פיו היו נשפכים עוד כמה מיליונים על החקירה, שהייתה יכולה להיקרא כמעט הפשע המושלם. אז אחרי ההתרברבות אותה בלעה התקשורת במהירות ובלי ללעוס, עושה עד המדינה פניית פרסה במקום בו היא לא מותרת, אומר ביי ביי עולם ונס על נפשו. בריחתו של העד היא היא המייצגת את משטרת ישראל האמיתית. המשטרה השלומיאלית העסוקה בקרבות יח"צ ותדמית לרוב עם הישגים מועטים מאוד ברמת פעילות המוח והרבה בושות מסביב.
העיבוד הוויזואלי של שער הארץ הכי יפה.
החיבור של מעריב בין ההודעות העוקבות והמהירוֹת של המשטרה על בריחת העד ומעצר הרב הראשי הכי אינטליגנטי. כל העיתונים הזכירו את שני האירועים המשטרתיים בשעריהם בהרחבה, רק מעריב מיקד את תשומת הלב.
יומיים לפני יום הגאווה הודיעה המשטרה על פענוח הרצח בבר נוער. כמה שעות אחרי גילוי הימלטות עד המדינה עוצרת המשטרה את הרב יונה מצגר ומדווחת בתרועות ובחצוצרות. צירוף מקרים? האם אנו מטומטמים?
ברוך קרא על הפרשה העומדת כעת על כרעי תרנגולת מרוטת נוצות.
וקלמן ליבסקינד אומר שהבושה יכולה הייתה להיעצר לפני 15 שנה. אבל הנה, בדיוק אתמול הגיע המועד המתאים לפרסם את הדברים.
גם ישראל וולמן בידיעות מכה על חטא "מגיע לנו", עם ציר הזמן של מעללי הרב מ-1998.
לפי יאיר אטינגר בהארץ האשמה היא ברבנות ולא ברב. בישר"ה אין פרשנות.
עוד בשערים
בשער הארץ מופיעה הפניה לכתבה של אשר שכטר במארקרוויק, על העסקה שמאיימת להפיל את בני שטיינמץ. האם מצאתם אותה?
לא, כי היא לא מופיעה במוסף.
ג'יימס גנדולפיני איננו
הקטע ההורס היומי הוא תגובתה של אהובה אלפרון לידיעות (הביאה לדפוס אתי אברמוב, ע' 8):
או מיי גוד, גם בסרטים אני מתאלמנת? מה יהיה הסוף שלך, אהובה?… במציאות מימי לא ראיתי אפילו פרק אחד בסדרה. תמיד ברחתי מכל מה שקשור למאפיה ופשע, מתוך חשש שאנשים סביבי… יחשבו שמה שקורה בסדרה זה באמת מה שקורה אצלי בבית. יעקב, לעומת זאת, מאוד אהב סרטי מאפיה. הוא עוד הספיק לראות את הסופרנוס והיה צוחק מזה… הוא היה אומר לי, הלוואי שזה היה כמו במציאות. המציאות שנה מזה מאוד… כבר חמש שנים וחצי שאני לא אהובה סופרנו. אני פשוט אהובה אלפרון.
סופהשבוע
כראש דסק רון מיברג בישראל, אני מביאה את מדוריו העולים באיחור מסוים באתר: המדור הקודם, על ההוצאה להורג של זוג המרגלים, אתל ויוליוס רוזנברג.
השבוע כותב מיברג את "הסיפור האמיתי" על מלחמת יום הכיפורים, ומציע לנו "להפסיק להתעסק בזוטות". זאת ועוד:
לא רק בתחום התיעודי והמחקרי נכשלנו, אלא בעיקר בז'אנרים ספרותיים וקולנועיים. את מספר הסרטים העלילתיים שנעשו על מלחמת יום כיפור ניתן לספור על כף יד אחת של חבלן. כך גם ספרים. קשה לחשוב על אומה שהייתה כה קרובה לתבוסה שלא השכילה להפוך את החוויה האישית והלאומית לחומרים פיקטיביים.
משתכשכים בביצה/ לחם עבודה
סקירה מקפת על הנעשה בערוץ 10, כולל שכרו הצנוע של המנכ"ל רפי גינת (נתי טוקר ואמיר טייג).
מי נגד מי על הפורמולה, ועד העיתונאים הלא קיים בידיעות וגל גדות.
ואני שואלת את אביב הורביץ, אחרי שכתבת:
לפני כשלוש שנים כתב אמנון דנקנר עם הסופרת איריס לעאל את המחזה "אנשים כמונו" – שעלילתו מרפררת ליחסי האהבה-שנאה של חברו אהוד אולמרט, עם ידידו לשעבר דן מרגלית. המחזה היה אמור להיות מוצג בתיאטרון הקאמרי… אולם בסופו של דבר ההצגה לא הועלתה והמסך ירד עליה עוד לפני הפרמיירה.
ב-12 באפריל כתבתי רמזים ותהיות על המחזה שהמסך ירד עליו לפני הפרמיירה. מי יבדוק אם לא אתה?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
בריחת מוחות, מדור הסאטירה של מקור ראשון הצחיק אותי הבוקר מאוד.
לא מבינה את הבלוג טבעונים שמדכאים אותי, ובו תמונות של מאכלים שונים שאוכלים/מבשלים צמחונים, טבעונים ושות'. מה מדכא בזה? אכול מה שתרצה וזהו. כמי שלא מבשלת כלום, וכמי שמתעבת תוכניות אוכל ותצלומי אוכל אני פשוט מתעלמת מכל תוצרי המזון המצולמים שאני רואה ברשת, ללא אפליית דת, גזע ומין. לא חסרים אלמנטים דכאניים בחיים, אין צורך להוסיף לכך תמונות אוכל ברשתות חברתיות.
לוגוגל ליום הראשון של הקיץ שאף פעם אני לא מבינה למה קוראים לו היום הראשון של הקיץ כשאנחנו כבר עמוק עמוק בשלוליות הזיעה ובחום, וזהו בכלל היום הארוך בשנה, ומכאן הימים הולכים ומתקצרים.
זה שמתחת הוא הלוגוגל של שנה שעברה. השנה יותר חמוד.
יש עורכים בבית?
מנפלאות הזמן האבוד של הרשת: קודם התגובות ואז הידיעה (חשיפה: שועלן):
תודה לרם אזרח:
יהודי בן 46 הוא בחור וגם צעיר, זה מעודד. מצד שני, הוא צעק אללה אכבר. מצד שלישי, האם צעקת "אללה אכבר" היא עילה לירי?
אי ידיעת חשבון אינה פוטרת מעונש (מעריב, ע' 10)
לפני פיזור
[poll id="95"]
1. תודה לתומכי הבלוג!
2. אה, ברברה סטרייסנד הייתה אתמול ביפו, בבלומפילד, ממש לידי, אבל לא הזמנתי אותה למים מסוננים.
3. ובינתיים: יוני רכטר נפצע אף הוא. על פי ידיעות, הוא נפצע ברגלו כשקפץ מעל גדר. על פי מעריב הוא נפל על בטנו. בישר"ה טיב הפציעה לא ברור. לפי הארץ הוא החליק על סלעים ונפצע בירך.
ולווט אנדרגראונד 
רק סילברסטיין מסוגל לקחת מקרה בו דרוזי הורג יהודי חולה נפש, ולהאשים בסוף "מתנחלים קיצוניים" ש"מתעללים בפלסטינים".
אהבתיאהבתי
הוא גם התבלבל באותו פוסט בין "המוסד" ובין "הממסד". את הטענה של המאבטח לפיה ההרוג הכניס יד לכיס, מה שגרם למאבטח לחשוד שהוא מחזיק נשק, הוא פוסל בנימוק שלא פורסם שנמצא נשק בכיסו של ההרוג, מה שמוכיח שלא היה שם נשק (כי ישראל היתה ממהרת לפרסם את המצאות נשק על גופו של ההרוג כדי לנקות את עצמה מאשמת רצח) ומכאן שההרוג לא הושיט יד לכיס והמאבטח משקר. שרשרת כזו של טיעונים חסרי שחר בהחלט תואמת למה שהתרגלנו לקבל מסילברסטיין.
אבל הוא לא כתב איך ההרוג הכין את החומוס שלו, מגרגרי חומוס או מסומסום.
אהבתיאהבתי
בקשר למאבטח שירה, לא מבינה מה רוצים ממנו. הרי אם מי שצעק "אללה הוא אכבר" ושלח יד לכיס היה באמת מחבל מתאבד, אף אחד לא היה בא למאבטח בטענות, לא? 😯
אהבתיאהבתי
צל"ש או טר"ש קלאסי
אהבתיאהבתי
עבור אדם מערבי הצעקה אללה הוא אכבר זה אללה יוסתור.
אהבתיאהבתי
מחקר מ 1979?
קצת קשה להבין מהו ההקשר של הציטוט הזה כי הספר עצמו לא מופיע און ליין ובגוגל יש רק קישורים לאתרים קונסרבטיבים שמצטטים אותו.
אהבתיאהבתי
תשים לב טוב גם מה זה האתר שאליו הוא קישר.
אהבתיאהבתי
האתר הוא של "האגודה הלאומית למחקר וריפוי של הומוסקסואליות". האגודה היא אגודה מדעית ואין לה שום קשר לדת. לכן, כמו בכל מחקר מדעי ראוי, יש בסקירה ציטוט של st. Paul.
אהבתיאהבתי
ממתי הומוסקסואליות היא מחלה?
או, כן, ב-1979 היא הייתה עדיין ברשימת ההפרעות הנפשיות.
רק בשנת 1990היא הוצאה מהרשימה ע"י ארגון הבריאות העולמי.
אז למה לא להביא מחקר מ-1979?
וכי משהו השתנה במחקר ב-34 השנים האחרונות?
אהבתיאהבתי
הקישור הוא לסקירה של ספר מ 1979. התאריך שבה נכתבה הסקירה לא ברור. הקישור לאתר של הכותב לא עובד, אבל מצאתי מאמר אחר שהוא כתב לכתב העת של מדע נוצרי. בכל מקרה, נראה שהסקירה לא נכתבה לאחר הוצאת הספר אלא שבאיזשהו שלב מאוחר המדענים הנוצרים מצאו את הספר והחליטו שזה האקדח המעשן שהם צריכים. הספר עצמו הוא ספר ידוע מאוד שהיה אחד הראשונים שעסקו בתרבות ההומוסקסואלית. המחברים של הספר לא חשבו שזו מחלה אלא עסקו בתחום בעזרת הכלים של ניתוח תרבותי.
אהבתיאהבתי
הרי אתה כתבת:
אהבתיאהבתי
נו, מה אני אעשה, זה השם של האגודה (The National Association for Research and Therapy of Homosexuality ) שבאתר שלה מופיעה הסקירה של הספר (מ 1979) בו מופיע הציטוט שהביא היון. כמו שהסברתי, אני לא חושב שזו מחלה. מה שאמרתי (או ניסיתי להגיד) הוא שהיון הבי ציטוט ישן מאתר של ארגון נוצרי שמציג את עצמו כארגון מדעי.
אהבתיאהבתי
או, זה גם מה שאני ניסיתי להגיד. ובכן, הכל בסדר.
אהבתיאהבתי
חיפוש פשוט בגוגל של שם הספר "The Gay Report" מעלה אתר שמפרק לגורמים את הכשלים הסטטיסטיים שביסוד הספר. מסתבר שלא מדובר במחקר מדעי של ממש, אלא בסקר בלתי רשמי שהופץ במאות אלפי עותקים, והתקבלו אליו 5400 תגובות וולונטריות. בין הבעיות העיקריות שמפורטות באתר: קבוצה בלתי מבוקרת של ציבור העונים וחוסר בקרה על אמיתות התשובות. מי שמעוניין להעמיק מופנה לקישור.
אהבתיאהבתי
מדוע להתמקד במחקר אם אפשר לתקוע לאתר שציטט?
למרות העונג שבתיוג, האתר ממש אבל ממש, לא רלוונטי. נתונים מהמחקר אפשר למצוא בעשרות אתרים. גיביתי בציטוט ממחקר את התרשמותי האישית, שהומואים נמשכים ומתחילים עם נערים. בדיון עם מישהי לא מצאתי נתון שמתמקד ביחסי מין עם נערים בלבד, (ללא ילדים). הבאתי את החוב למישהי כדי לא לצאת אורן. נקודה משמעותית בעולם העופות.
לגבי הנתונים במחקר: מישהו יכול לדמיין שתוצאות מחקר מקביל, גם אם בוצע על ידי הגוף המהימן ביקום, יכולות להתקבל כלגיטימיות בתקופתנו הנאורה?
אם מישהו באמת מאמין שיש את החופש האקדמי לפרסם מחקר כזה, שיבושם לו. האמונה תמיד מנצחת.
אהבתיאהבתי
יון, אתה לא מבין מה כותבים לך ולא נכנס לקישורים.
הקישור מבקר את מתודולוגיית המחקר, ולא עוסק באד-הומינם.
גם במחקר עצמו יש הערה על כך שהמדגם לא מייצג.
גם אם תציע לעשרות אלפי סטרייטים (שלרובם הגעת דרך פרסום בפלייבוי) להשיב על שאלון סקס מקיף שלוקח כמה ימים למלא, ותקבל בחזרה רק 1% מענה, תקבל סטטיסטיקה מוטה לכיוון הקינקי פינת הלא מוסרי.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שדרך ההפצה בעייתית. מכיר דרך אחרת לפנות ל 100,00 הומואים? כי אני מכיר הרבה דרכים לפנות ל 100,000 סטרייטים.
אהבתיאהבתי
לא, אין דרך אחרת לעשות מחקרים סוציולוגיים על גייז פרט לפרסום בעיתוני פורנו לגייז.
אהבתיאהבתי
הנה ידיעה מהיום שמסכמת יפה את הדיון: הארגון שעוסק בריפוי הומואים נסגר וראש הארגון הביע התנצלות.
אהבתיאהבתי
אורן, סיבו!
אהבתיאהבתי
אל תקרא למה שהיה כאן דיון. רבאק. יש גבול לאבסורד. מכיר מחקר מקביל עם נתונים אחרים?
אהבתיאהבתי
זה בסדר שועלן, יוזר לא עוקב אחרי התגובות 24/7. יש גם כאלה.
אהבתיאהבתי
אוף, אתה כזה גייז.
אהבתיאהבתי
ביקורת על שיטת המחקר הפגומה של הסקר (בעיקר שיעור סירוב השתתפות גבוה מאוד שמטה את תוצאות הסקר לכיוון האקזביציוניסטי).
אהבתיאהבתי
מסתבר שלשנינו יש גישה לגוגל… למען האמת, אני מפקפק באפשרות למצוא מחקרים מדעיים בלתי מוטים בנושא, מכל תקופה. הנושא טעון מדי מבחינה פוליטית.
אהבתיאהבתי
מי גוגל אה סו גוגל
אהבתיאהבתי
נתחיל בכך שהביקורת מתייחסת לעובדה שפעילי anti gay מרבים להשתמש בו מספר פעמים. ריוויו מאוזן זה לא. הוא מדבר על שיעור השתתפות נמוך -נמוך בהשוואה למה בדיוק? הוא לא משווה לסקר דומה. רק קובע ש"נמוך.
אחר כך כותב המאמר מנתח את אישיותם של המשתתפים והמניע הנפשי להשתתפות ובהמשך הוא טוען למחקר מוטה מראש. מעניין, אם הוא מכיר מחקר דומה שאינו מוטה. אני לא מגן על המחקר. כתבתי שמדובר בהתרשמות אישית ואין לי ציפיה לפגוש מחקר אקדמי שיאשש את הענין לאור הנפיצות והרגישות. ובכל זאת, מצאתי והביקורת בקישור על המחקר לא בדיוק הפילה אותי מהרגליים.
אהבתיאהבתי
יון, בסדר, קבל קרדיט על עבודת החיפוש, וגם על האומץ להציג עמדה עצמאית. נניח לרגע שממצאי המחקר/סקר היו תקפים לשנת 79'. לא בטוח שהם תקפים להיום. נטייה הומוסקסואלית היתה פחות מקובלת בחברה אז מאשר היום, ויש להניח שהומוסקסואלים התקשו אז יותר למצוא בן זוג לגיטימי. ייתכן שאז שילוב של דחף מיני, תסכול וסטיגמת הסטייה דחף יותר מביניהם להתנהגויות פליליות. כיום, כאשר יחס החברה לכך יותר נורמטיבי, ויותר הומוסקסואלים מסוגלים למצוא בן זוג בגיר, יש יסוד לשער שהיקף התופעה פחת. בכל מקרה, אני לא רואה סיבה א-פריורית לחשוב שהומוסקסואלים מטרידים נערים יותר מאשר הטרוסקסואלים נערות.
אהבתיאהבתי
הפן המשפטי מענין, אבל עבורי הוא פחות חשוב. לגבי מימדי התופעה ובאיזה מגמה היא נמצאת, התרשמותך רלוונטית כמו שלי רק שלצערי את שלי אני לא יכול להחליף עד שלא אתרשם אחרת. פגשתי יותר מדי מקרים הומואים מבוגרים שהתעסקו עם נערי שעשועים. פער הגילאים נע בין 25 ל 45 שנים. היבט הניצול (שהחוק מנסה לצמצם) מפריע לי יותר מהגיל הכרונולוגי. גם כשמבוגר אמיד מסתובב עם ילדונת בשנות העשרים זה עושה לי טיקים בעין. ועכשיו צהבת.
אהבתיאהבתי
אם תסתובב קצת באתר ותקרא אודותיו, תראה שמדובר באתר שמנסה לנהל דיון רציונלי בנושא הלהט"בי, ולנקות את התעמולה שבאה משני הצדדים. בדיוק כמוך לכאורה. זו הסיבה שהם נותנים את הרקע לשימוש במחקר הזה ע"י קבוצות אנטי-גיי.
כמו שאמרתי, אתה לא קורא ולא נכנס ללינקים.
יש שם בביקורת הפניה למאמר שלם שעוסק אך ורק בנושא של דגימה, ובתחתית יש הפניה למאמר אקדמי בנושא.
המניע להשתתפות הוא אחת הסיבות העיקריות להטיה, לכן ברור שיש לנתחו. זה לא אד-הומינם. אין טענה למחקר מוטה מראש, אלא טענה לחוסר מקצועיות בניסוח השאלון שגורמת להטיית התוצאות. איזה אינטרס יש לחוקרים פרו-גיי להטות "לרעה" מחקר על הקהילה?
לא מפתיע.
אהבתיאהבתי
לא חפרתי כמוך אבל אם הבאתי נקודות הסבירות שנכנסתי לקישור די גבוהה לא? טחנו מים. הציפיה למחקר מאוזן ומחוסן מהשפעות זרות מגוחכת וההתעלמות הטוטאלית מהנתונים צפויה לא פחות מעמדתי לגבי הביקורת המפוקפקת. נוותר על האקדמיה ונוציא את השד מהבקבוק. הנה שאלת סקר למגיב החושב:
כמה מקרים של סטרייטים חתיארים שקיימו יחסי מין עם נערות בנות 15 אתה מכיר באופן אישי? **
*מעבר לשמועה או השערה.
*גבר מעל גיל 50 הוא חתיאר מנקודות ראות של נערה.
אהבתיאהבתי
בתשובה לשאלה שהטרידה אותך, אל דאגה, לא יצאת אורן. האם זה יקרה אי פעם?
סבירות נמוכה מהאפשרות שתצא מהארון.
אהבתיאהבתי
שמוק הדיונים שוב מושך בצמה. אמנם ירח מלא, אך עד סוף החודש אינני יכול להתייחס אליו. שמוק לא יבין זאת.
אהבתיאהבתי
עם דעות כל כך נחרצות על הומואים, אני שוב נאלצת לתהות מה שווים החיבוק והנשיקה שלך את אחד מצאצאיך המטאפוריים שיבוא ויספר, אבא, אני הומו. הרי לגרסתך, לכשיתבגר הוא יהיה, סטטיסטית, תוקף נערים בפוטנציה ובלתי ראוי להיות הורה, שהרי הוא הומו. אתמהה.
אהבתיאהבתי
את מערבבת בין דיעות לרושם אישי. בתור מתגלגלת וותיקה על דו את יודעת שהכבישים בגוש דן זוועתיים. מה תחשבי אם אבטל את התרשמותך בנימוק שאין מחקר שמוכיח שהכבישים גרועים ממקומות אחרים ואתייחס לכישורי הנהיגה שלך כאישה? לפי התרשמותי הישבן הנערי הוא הכס הקדוש של בעלי הממ"י ויש בהחלט חתירה למגע מצד הומואים חתיארים. המחקר תומך בהתרשמות וכן, שניהם לא קדושים.
את התמיהה לגבי הצהרתי הייתי מחליף בחשש כבד לנוכח העדר יכולת לחשוב או לקיים דיון בנושא ולהעדיף להתעסק בחשיכות של היון, באתר שציטט או בארגון, במזג האוויר, שיטות המחקר והטיית החוקרים (צמד מהקהילה) הברורה.
אם את רוצה (תכיני ת'מפתח) שלא יושמעו דברי ביקורת העלולים להעליב או לעמעם את בוהק ההילה של קהילת בעלי הממ"י, את יכולה לבקש בצורה מפורשת מבלי להתפתל כמו אורן מצוי ונוסיף עוד קרח לעראק. וזה גם בסדר.
אהבתיאהבתי
למה צריך לעצור את הבזיון?
ההפך, ככל שיכהנו ברבנות אנשים יותר טפשים ויותר נקלים כן יטב לכולנו.
אין שום סיבה שמישהו יוציא שם טוב לדת ולמשרתיה
אהבתיאהבתי
לא אוהב את הגישה הזו. "אני שונא את מוסד X ולכן אני מעוניין שיידרדר לביבים, ולעזאזל המחיר". גישה דסטרוקטיבית במקום קונסטרוקטיבית. פעם זו הרבנות, ופעם אחרת הנשיאות, רשות השידור, המשטרה וכן הלאה. ככה במקום שיהיו לנו מוסדות מתפקדים, אנחנו כאחרוני צופי הריאליטי מביטים מהצד בביזיונם, וסופקים כפיים בשמחה לאיד. ואם אתה חושב שהשם הרע שאתה מעוניין שייצא לדת היהודית לא יידבק גם בך (ולצורך העניין בכולנו) מכיוון שאתה חילוני גמור – טעות בידך.
אהבתיאהבתי
כך לימדונו רבותינו הסוציאליסטיים.
אהבתיאהבתי
מפרשת בר נוער, החזר החוב למישהי ואנקודטה עצובה לקראת המצעדים.
על החוקרים:
English professor Karla Jay, Ph.D., and well-educated journalist Allen Young, both homosexual activists, conducted the first major survey on homosexuality in America in 1979.
—
על הממצא הרלוונטי:
In the study, 23% of respondents admitted to having had sex with youths aged 13-15 (p. 275)
—
על המחקר, כאן.
—
את שאר התועבות והזימה לא הבאתי לקהל הקדוש מחשש לשלום הבהונות. פס קול ליווי לקריאה –בבליקי מביא לנו קור
אהבתיאהבתי
קטנות.
– הסיפור האמיתי של מא ברקר (מא – מאמא באנגלית) הוא אחד מאגדות הפשע הגדולות של ארה"ב בתחילת המאה העשרים. היא מעולם לא נעצרה ע"י החוק עד למותה בקרב יריות (כנראה).
– מצגר. אפילו אני, הקטנה בבנות דלילה, יודעת מקרוב על מעללי האיש משנים עברו. סה"כ עוד מקרה של אחד שהתאווה לכסף עיוורה את עיניו ואטמה את ליבו.
– שטיינמץ (כמשל). חושבני שכיום אפשר להגיד די בבטחה שאין דבר כזה שאדם מתעשר בצורה פנומלית ללא שום קיצורי דרך; פליליים, מוסריים או ניצול מסיבי של אנשים. אולי צריך לסייג את תחום ההיי טק העכשווי, אולי.
– אהובה אלפרון. מה לעשות, הגברת אכן חיה בסרט.
– מייברג. לכתוב הוא יודע. אתן לו את זה.
– ערוץ 10. מעניין מה יגידו כל החוכמולוגים אם יתברר שאדלסון הולך להציל את הערוץ תוך סכנה ממשית להפוך אותו לישראל היום טלויזיוני.
– סקריר. חסרה אופציה של "למי אכפת?".
– סטרייסנד. לפי 2 השירים שמובאים בטמק"א, בשיר הראשון – און איי קליר דיי, אפשר לראות (די בקלות) שיש שימוש בהקלטה, כגיבוי או כעיקר. אפשר להבין.
–
אהבתיאהבתי
אגב סטרייסנד.
כנראה שזכרון סלקטיבי יש להרבה.
כשהיא שרה לפרס היא אמרה (דקה 1:39 בערך) שהיא מעולם לא שרה את 'אבינו מלכנו' בחי, במילים שלה: Which I've never sang it before live.
הנה הופעה שלה מלפני כשנתיים כשהיא שרה את אותו שיר בחי.
אהבתיאהבתי
מעבר לגיל מסוים הזיכרון מגויס לאיתור השיניים.
אבינו מלכנו אמנם שכח את סוניה אבל זכר, גם זכר, את הגברת קולט אביטל. בזכות כישוריה האינטלקטואליים הבולטים מונתה למנכ"ל המרכז הרעיוני חינוכי. ומי משלם את שכרה הנאה + הרכב הצמוד? ברל כצנלסון בכבודו ובעצמו. אכן, פרס הוא איש אהוב
אהבתיאהבתי
נדמה לי שכתבתי על זה פעם, אחזור.
מכל העתונאים שעושים, כאילו, תחקירים, איך זה שעדיין לא נמצא/ה העתונאי/ת שתכתוב/יכתוב על הנושא של ה'סידורים' של כל מיני אנ"שים.
מדובר בהמוני אנשים, נשים וגברים מכל קצוות הקשת.
מדובר בפוליטיקאים לשעבר כגון ח"כים, שרים, ראשי ערים, אפילו חברי מרכז בכירים (פחות או יותר) ו/או מקורבים לאנשי השררה.
מדובר ביוצאי כל מיני משרות ממשלתיות החל מדרג מסויים.
מדובר במשוחררי צבא החל מדרגה מסויימת.
מדובר אפילו בכל מיני אנשי דת/תרבות/עסקים/הון/אמנות/תקשורת ועוד.
כמה ח"כים עזבו לאחרונה את הכנסת? היכן כולם ממוצבים כעת? באילו תנאים ועל חשבון מי? להערכתי על חשבון הציבור ישירות או בעקיפין.
כמה ח"כים עזבו לפני כ-4 שנים את הכנסת והיכן כולם כעת?
יש כמובן את הסקטור העסקי/הון בנקים ששואב אליו רבים וטובים שטיפלו באותם עסקים (לעיתים לא במישרין ולעיתים ממש מראש המקפצה) ונותן להם תמורה מיידית, או לאחר הצינון (אפצ'י) המתבקש.
יש את כל עולם העמותות.
יש את כל עולם הארגונים בפריזמה רחבת טווח.
יש את נושא החינוך/ספורט/אמנות וכו'.
יש את כל עולם מכוני המחקר העיוניים.
יש את עולם חברות בת ממשלתיות בתחומים שונים, משונים ותמוהים לעיתים.
יש את עולם הדירקטורים בהמון המון חברות שהדבר הכי ברור הוא התמורה לחברי הדירקטוריון. חברות פרטיות, חברות ממשלתיות, מוסדות ממשלתיים וחצי ממשלתיים, מוסדות חינוך ורווחה וילדים ונוער וצבא וספורט ואמנות ודת וכו' וכו' וכו'. מר שר אוצר לשעבר בייגה מדושן עונג בייגלה מהווה אחלה דוגמית.
בקיצור, היכן הם האנשים שיחקרו ופשוט יגישו רשימה לטובת הציבור: האדם – העבר – התפקיד/ים השונים מאז – השכר – התנאים – ההוצאות – הפנסיה (הנוספת) המובטחת (בדרך כלל תקציבית) – ההחלפות במשך הזמן.
לא פעם ממציאים משהו רק כדי לספק תעסוקה 'מכובדת' לאותם אנ"שים.
לדוגמה, וסליחה שאני נתפסת דווקא אליה, הנה חברת הכנסת לשעבר אסתרינה טרטמן שנזרקה ע"י הבוס ליברמן לאחר שנתפסה בקלקלתה משקרת תחת כל עץ רענן. ולאחר זמן גילינו אותה מכהנת כיו"ר של איזה ארגון שתפקידו להציל את ים המלח. ללא קשר, לפני כשלושה חודשים היא נפלה בביתה ולפי הדיווח שברה עצם חשובה. נאחל לה החלמה מהירה והרבה בריאות. במצב רוח רישעי במיוחד אאחל רגשות השתתפות בצער לעובדי הביטוח הלאומי שלבטח יצטרכו להתמודד איתה.
אהבתיאהבתי
על השאלה קיבלת 5 לייקים. הדוגמא מיותרת.
אהבתיאהבתי
רק בגלל שכל כך אהבת את הדוגמה הנה אחת נוספת, בלי תחקיר אפילו, ובה יש אפילו הרחבה של המושג אנ"ש (או לשעברים), הפעם באמצעות פרוקסי ע"י ביאה ואיך לא שוכחים חובות ישנים.
במסגרת פסטיבל פרס כולנו ראינו, חוגגים צמוד לפרס, את הח"כ לשעבר רפי אלול ואשתו עפרה במסגרת תפקידה כיו"ר הוועד המנהל של המרכז האקדמי פרס ברחובות. אותה עפרה מוכרת משנים עברו כאחת המארחות המלהיבות של חגיגות המימונה וטעמה של המופלטה פרי ידיה (או פרי הארגון שלה עם מיקור חוץ של מבשלות) נודע בעולם כולו. עכשיו יש לה סידור קטן. משכורתה (או העלות של משכורתה – לא ברור לגמרי מהקישור) היא, תחזיקו חזק, 138,000 ש' בחודש. מחזיקים? בשם האלוהים, מה עושה אותה לכזאת מוכשרת? (אשתו של ח"כ שטרית לפחות יצרה עסק במשך עשרות שנים תוך שנסמכה על הקשרים של בעלה אבל אשתו של רפי אלול ממש לא עשתה כלום פרט למופלטות – מופלאות ככל שיהיו). רפי אלול עצמו הוא יועץ הנשיא פרס (אולי בהתנדבות תמורת הכבוד וחשבון ההוצאות) לענייני חברה ורווחה (רווחה של מי אנחנו כבר יודעים) ומועסק לפרנסתו אצל שרי אריסון. למתעניינים – הנה תחקיר קטן מ-2007, של איילת פישביין, באתר ניוז1, על הזוג אלול.
אגב, גם הנשיא של אותו מרכז האקדמי פרס ברחובות, שזה בסה"כ שם מפוצץ למכללה צעירה אבל כנראה מקושרת, מקבל שכר (או עלות שכר) דומה. הנשיא הוא פרופ' צעיר (פחות מ-50), כנראה עילוי בתחומו (משפטים) ומקושר היטב (בן של נשיא בי"מ לשעבר – שותף של עו"ד יעקב וינרוט – מועמדו של שר משפטים לבית המשפט העליון). עוד אנ"ש.
(וחוב ישן) אותו מרכז אקדמי פרס ברחובות מקבל שרותים שונים (ביניהם רכש מדיה) תמורת תשלום צנוע של כ-2.5 מיליון ש' בשנה ממשרד גיתם שבין בעליו אחד בשם מושיקו תאומים – עוד אחד מאנ"שיו של פרס.
כאמור, דוגמית. לקח לי בערך חצי שעה.
להערכתי יש אלפים כאלה. היכן התחקיר הרציני?
אהבתיאהבתי
בראיון לערוץ 2, עד המדינה הנמלט חיזק את ההשערה שהרצח היה פשע שנאה:
אהבתיאהבתי
הידד. אני כבר לא זוכרת מה הייתה עמדתך, אבל לפחות עמדתי די מתאוששת. או מתאששת.
אהבתיאהבתי
עמדתי היתה שעדיין מוקדם מידי לקבוע בפסקנות האם מדובר בפשע שנאה או לא. היא עדיין כזו, אבל כרגע הכף נוטה יותר לכיוון שלך מאשר לכיוון השני.
אהבתיאהבתי
כן, שום דבר עדין לא ברור בסיפור הזה.
איך מגדירים אקט של נקמה בציבור- פשע שנאה או פשע "סטנדרטי"?
אהבתיאהבתי
יום התקליט בגלי צה"ל.
26 שדרנים ועורכים מכל הזמנים, מתוכם 6 נשים בלבד.
מרגיז.
אהבתיאהבתי
גם זה מרגיז.
אהבתיאהבתי
"תגובות ואז הידיעה" – האם יתכן כי מדובר בשעת העדכון האחרון של הידיעה?
אהבתיאהבתי
כפי שכתב שועלן בתגובה הראשונה:)
אהבתיאהבתי
לא כ"כ הבנתי למה את מוצאת את הדבק שמעריב שם באופן מלאכותי בין שני סיפורים לא קשורים (אוקיי, שניהם הגיעו מהמשטרה. יופי) כ"אינטליגנטי".
אהבתיאהבתי
משונה שאני צריכה להסביר ובכ"ז:
חודשים ושנים מתנהלת חקירת הרב מצגר.
כמה שעות אחרי המחדל הנפשע של בריחת העד, המשטרה מבצבצת עם הישג מדהים, כדי לעמעם מעט את הבושה, אם לא להשכיח אותה.
אהבתיאהבתי
אה….. אוקיי. איכשהו פספסתי את זה בלהט הקריאה. תודה על ההסבר. אכן מאיר עיניים 🙂
אהבתיאהבתי
הייתי מוסיף שלוש מילים לכותרת שחיברת: עד המדינה ברח, הרב הראשי לישראל נעצר.
אהבתיאהבתי
נו, רואים שלא עבדת בדסק:)
אהבתיאהבתי
זה נכון. ברם, בתור אחד שעבד על דסק, כמו גם עכשיו, אני סבור שלא תמיד הצמצום הכרחי. הכותרת המורחבת יוצרת ממלכתיות. איזה רב נעצר? הרב של המועצה המקומית שפרירי אל בשומרון? לא זה הרב הראשי לישראל! עד מדינה, הרב הראשי של המדינה, המדינה נותנת מתנה לאדם אחד שתקפיץ אותו מייד לאותו משבצת עם קרלוס סלים וביל גייטס, זו אחלה מדינה שהממלכתיות בה חשובה.
אהבתיאהבתי
מה שקרה עם הידיעה של הארץ והטוקבקים די ברור מהראיות שנמצאו בזירת הפשע.
הידיעה המקורית שעלתה אחה"צ לא כללה את שמו של הרב.
רק בערב כנראה הותר לפרסום שמו, ואז עדכנו את הידיעה, ושינו לה את השעה (כנראה כדי שלא ייראה כאילו הם הפרו צו איסור פרסום).
כמובן שבניו יורק טיימס הישראלי לא יכתבו דברים כמו "הידיעה עודכנה בשעה X" או "לידיעה נוספו הפרטים הבאים". בכל זאת, דיגיטל פירסט.
אהבתיאהבתי