הבוקר
לפחות שש רקטות נורו הלילה לכיוון יישובי הדרום (ראשית בעמוד הבית של הארץ ושל nrg הבוקר).
חשד: שתי נערות נאנסו בתל אביב.
—-
פסקול קריאה: מוחמד עסאף, זוכה ערב איידול
הכותרות הראשיות
כל בר בי רב כותב מה דעתו על שובו של האקס, הנגיד לשעבר, הוא יעקב פרנקל.
מעריב: שמואל סלבין נגד, אמנון לורד כותב שהנגיד קרוב לנתניהו בדעותיו, ותזכורת נוספת, מגלובס, היא על הכתם בעברו: לקח מאות אלפי שקלים שלא הגיעו לו ויש גם קווים לדמותו. ועוד מגלובס: בשורה חיובית למשקיעים.
סבר פלוצקר בידיעות קושר לו כתרים לרוב. "שערוריית פרנקל", על 238 א' ש' שקיבל שלא בצדק והחזיר מובאת בע' 4.
יד ביד עם פלוצקר הולך נחמיה שטרסלר בהארץ.
ומה בישר"ה? נו באמת.
הדוקר
מהגר מאפריקה דקר ופצע שישה אנשים בת"א (הארץ).
עובד זר דקר שישה עוברי אורח (מעריב).
"מסע טירוף בדרום ת"א: סודני דקר שישה" (ישר"ה).
גג: "ריב בין עובדים זרים נגמר במסע דקירות" | כותרת: "הוא שלף סכין והתחיל לדקור" | ובמשנה: "אזרח סודני" (ידיעות).
הרצח בבר נוער
נפלאות דרכי הבורא, כמו גם דרכיו של כתב האינטרנט של חדשות 2, מתן חצרוני.
אני עוקבת אחר הראיונות שלו ואחר הכתבות המתפרסמות בעקבותיהם מיום חמישי האחרון, וכל שלב ושלב מזקיף את גבותיי השמוטות עוד טיפה למעלה. בסוף יחשבו שעשיתי בוטוקוס. אתמול אחה"צ פרסם חצרוני טור אישי מפליא עוד יותר מכל מה שאירע עד כה.
…ואז הגיע יום חמישי האחרון. לפנות בוקר, הטלפון שלי צלצל. "קום מהר, תתארגן, ותכף תבין למה". מיד הבנתי. אני הולך לפגוש את עד המדינה בפרשת הרצח בברנוער. לקח לי זמן לעכל מה קורה. רק אחרי שפגשתי אותו הבנתי שהוא ברח. "ברחתי לשוטרים, לא יכולתי יותר", אמר לי. הוא היה נסער ורצה לספר מה עובר עליו.
זאת אומרת, בניגוד לדבריו המרוממים והמשבחים של דני קושמרו טרום הראיון של חמישי:
….כתב חדשות 2 באינטרנט, מתן חצרוני, הצליח לאתר אותו וניסה להבין ממנו מדוע ברח ולאן הוא מתכוון ללכת…
חצרוני לא הצליח לאתר אותו, כי הוא פשוט לא ניסה. הוא כלל לא ידע שהעד ברח. כך לדבריו. העד התקשר אליו לפנות בוקר והזמין אותו אליו.
על סמך מה בדיוק? הרי זה לא שהיה ביניהם קשר קודם, העד לא ממש מכיר את הבחורצ'יק. איך זה בחר דווקא בו מכל הכתבים בישראל?
חוץ מזה, ועל כך כבר דיברנו, בראיון הראשון אין אף מילה על הבריחה, כך שהפתיח של קושמרו טועה ומטעה. הלאה.
בשבת בבוקר נוצר שוב קשר. הפעם, זה היה ריאיון טלפוני.
מה משמע נוצר קשר? כל כך קשה לכתוב "אני התקשרתי", "הוא התקשר", או שבכלל מדובר באדם שלישי שתיווך?
ושאלה אחרונה וקריטית: איך עד המדינה נמצא בדירה הסמוכה לזו של חצרוני ברח' יצחק שדה בת"א? מכל עשרות אלפי הבניינים בת"א מצא העד מסתור בבניין בו מתגורר הכתב הנבחר? באמשכם.
ובינתיים, חגי פליסיאן הודה ברצח או קשר עצמו לרצח.
וקטע מצחיק מהבוקר:
סגן מפקד מחוז תל אביב תנ"צ שיקו זיסו הצליח להרגיז את חברי הכנסת כשטען באוזני הוועדה כי "עד המדינה לא ברח. הוא עזב את הדירה דרך החלון".
הרב מצגר הטריד אותי
לא אותי, זה מה שמספר מאמן כושר לידיעות. בתגובה מוסרים עו"דיו: "אין לרב מצגר כל מושג במי מדובר". תגובה לגיטימית, בהחלט ייתכן שאין לו כל מושג במי מדובר, שהרי, אותו מאמן לא היה לכאורה היחיד. יפה שלא מדובר בהכחשה.
בחיפושי אחר הידיעה מצאתי עוד אחת מ-2008, שנושאת אותה כותרת. ועוד אחת מלפני עשר שנים וחודשיים.
הים אותו הים
לא הייתי משתמשת בכותרת משנה ביניים צרתית זו, אלמלא רציתי לספר שזו הכותרת המלווה כתבה של אסף גבור על חוף הים בעזה בהמגזין של מעריב, עם צילומים מרשתות זרות. הכתבה כתובה כאילו גבור ביקר על שפת הים בעזה ("יוסוף יושב בדוכן הבייגלה שלו", "חמור שסוחב עגלה על החוף" ועוד), ביקור האסור מן הסתם על ישראלים, לא? אז אם לא ביקר, מהיכן התיאור הכה צבעוני וססגוני?
גם השער של 24 שעות של ידיעות עוסק בעזה, בזוכה ערב איידול, מוחמד עסאף. אליאור לוי מביא את הדיווח.
חגיגות הזכייה, זו התמונה המרכזית בשער הארץ. האם אתם מדמיינים שהארץ יביא בשערו ידיעה מרכזית במיוחד על זוכה כוכב נולד הישראלי? פחפחו להנאתכם. אבל לא, כוכב נולד של עזה הוא אייטם, ועמירה הס מחבקת אותו כפי שלא חיבקה את נינט וצאצאיה מימיה.
משתכשכים בביצה
עורך הארץ, אלוף בן, ישיב היום ב-14:00 לשאלות הציבור (אם ישחררו אותו מהכבלים).
צילום: איליה מלניקוב
יש עורכים בבית?
לא קועקע כפדופיל. הוקע כפדופיל (וואלה).
(תודה למיא)
זו אחת השגיאות היותר חמורות שראיתי בזמן האחרון. מומלץ לאסוף את כל השגיאות שאני וקוראיי הנבונים ממני מלקטים ולהגיש אותן כשי למשרד החינוך. אולי אפילו להציג את הקטעים בבחינת הבגרות הבאה. זה יחסוך מאיתנו בושות דומות, אולי, עם פותרי בגרויות שלא מבינים למשל מה זה אתגר ועיתונים המצדדים בהם.
(תודה לעומר)
(nrg)
תוס', 14:05
לכד: יונתן שקדי.
ובינתיים במעריב
היום ב-10:00, מול בית מעריב: הפגנת הפרילנסרים שלא קיבלו את משכורת מרץ ואו משכורות קודמות.
מכתב שנשלח להנהלת מעריב אתמול:
לכבוד עו"ד איתמר נצר
הנדון: מעריב
בשם מרשנו, ארגון העיתונאים בישראל – ההסתדרות החדשה וועד עיתונאי מעריב, הרינו לפנות אליך בהתייחס לנדון, כדלקמן:
1. ביום 20.6.2013, שעות ספורות לפני ישיבה שתואמה מראש בעניין מו"מ להסכם קיבוצי מפורט, הודיעה מרשתך לנציגי הוועד כי הישיבה מבוטלת.
2. מיותר לציין, כי כל ניסיונותיהם בעבר של מרשנו להניע את מהלך המו"מ להסכם קיבוצי מפורט, כמצוות ההסכם הקיבוצי מיום 23.10.2012 עלו בתוהו, כל פעם בתירוץ אחר מצד מרשתך. כך, במשך חודשים רבים.
3. מרשנו הופתעו מהודעת הביטול לעיל מאחר והם ציפו כי בישיבה זו אף ילובנו המחלוקות בגינם הוכרז סכסוך עבודה בלית ברירה במקום העבודה וניצול ימי הצינון בטרם הפעלת סכסוך העבודה. ואולם, לא רק שמרשתך מסרבת להביא להתייתרות סכסוך העבודה אלא היא מוסיפה חטא על פשע וממשיכה להתעלם מהוראות ההסכם הקיבוצי ותוך כך, מניהול מו"מ להסכם קיבוצי מפורט.
4. רוח גבית להתנהלות מרשתך עולה גם מעמדתה הבלתי חוקית וחסרת תום הלב ולפיה, מרשנו אינם מייצגים את עיתונאי "מקור ראשון" חרף העובדה כי שתי המערכות מוזגו להן למערכת אחת – כפי שהצהירה מרשתך.
5. אם לא די בכך, מדיווחים מהשטח עולה כי בכוונת מרשתך לפטר עוד עיתונאים בניגוד להוראת סעיף 2 להסכם הקיבוצי וחרף העובדה העגומה כי קרוב ל – 20% מעיתונאי המערכת סיימו את עבדותם אצל מרשתך והוגשמה תכליתו של סעיף 4 להסכם הקיבוצי והרבה יותר מכך.
6. כאמור גם במכתבנו אליכם מיום 9.6.2013, מקנן, שוב, בלבבותיהם של מרשנו החשש, כי חוסר תום לב וניסיון פסול לכרסם במעמדו של מרשנו ובזכות ההתארגנות, הם עמוד האש ההולך לפני כל צעד ושעל של מרשתך, ויהי מה.
7. מבט על דברי ימי מרשתך בעיתון מעלה תמונה קודרת של מאבק בלתי פוסק מצדה בהתארגנות העובדים מהיום הראשון בו עבר העיתון לידיה. מניעת קליטתו של יו"ר הוועד לעבודה אצלה, שינויים מבניים/ארגוניים חד צדדיים ובמחשכים, פיטורי עובדים, סחבת בתיאום ישיבה למו"מ להסכם קיבוצי מפורט, הן רק דוגמאות ממנת חלקו של ועד העובדים במקום העבודה בחודשים הלא רבים מאז רכישת העיתון ואין לנו אלא לתהות מה צופן העתיד בחובו.
8. אשר על כן, אנו שבים וקוראים לך להמליץ למרשתך לקיים עם מרשנו ישיבה דחופה ובהולה יחד עם כל הגורמים הנוגעים בדבר על מנת להביא את יחסי העבודה לדרך המלך ולמנוע הסלמה שלא לצורך של יחסי העבודה במקום העבודה.
9. להתייחסותך נודה.
אמיר בשה, עו"ד
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
זאב קם מדווח בשער האחורי של מעריב על קבוצת ווטסאפ של הח"כיות המתדיינות שם ביניהן בענייני עבודה אך גם בעניינים אישיים. הדיון האחרון היה אם להתכתב בשבת או לא. מה שמעניין אותי זה מי הדליפה לקם את הסיפור פלאס צילומסך.
מנגנון החיפוש של nrg התחרפן והשתבש.
לפני פיזור
הטענה הרווחת בקרב מגיבי הבלוג היא שנשים כלל לא מופלות בשכרן, ושהכל בגלל שהן עובדות פחות (כי הן רצות לקחת את הילדים מהגן, הטיפשות). הנה עוד מקרה המתאר את מורכבות העניין. מקרה שרה אלחנני מרשות המים (רויטל חובל, הארץ).
ולווט אנדרגראונד 
זו אולי קטנוניות,
אבל על נינט גם כתבו העמוד השער של הארץ כשהיא זכתה.
אהבתיאהבתי
שני נושאים, לא קשורים זה לזה:
1. מי שעתותיו בידיו, מוזמן לקרוא על ביקורו של העיתונאי הפרילנסר מייקל ג'יי טוטן בפארק השעשועים / מוזיאון הנצחה של החיזבאללה בדרום לבנון.
2. בהמשך לדיון שהיה כאן בשבוע שעבר על כיבוש יפו, ובענייני "לא למות טיפש", כותב בחדשות בן-עזר האדריכל שמואל גילר על טיפשות מסוימת בתערוכה "תסיסה" במוזיאון נחום גוטמן ביפו:
אהבתיאהבתי
נ.ב. לצערי איני יכול להביא קישור לצילומים הנזכרים בתגובה למעלה.
אהבתיאהבתי
קבל סחתיין, פעמיים.
אהבתיאהבתי
בן זוגו ועורך דינו של עד המדינה הצליחו להשחיל מספר ידיעות אודותיו במאקו בשנה האחרונה, כך שהקשרים עם חצרוני כבר קיימים.
אהבתיאהבתי
אני טועה או שהידיעה של חצרוני מאפריל על סיבת שחרורו שקרית?
הוא לא שוחרר כדי שישמש סוכן לפיצוח תיק הבר נוער?
זה מוסיף לתחושה הכללית שלי שהמשטרה משתמשת בחצרוני ככתב חצר (לא בכוונה) לענייני דיסאינפורמציה.
אהבתיאהבתי
לא, הטענה הרווחת בקרב מגיב הבלוג היא שנשים לא מופלות בגלל שהן נשים, השכר שלהן נמוך יותר כי הן עובדות פחות (מה יש, הגבר לא יכול לרוץ לגן שלוש פעמים בשבוע?), כי הן בדרגות נמוכות יותר (בגלל שהן עובדות פחות שעות, בגלל שיש הפסקות ארוכות יחסית בקריירה שלהן ובגלל שהן פחות לוחצות להעלותן בדרגות) ובמקרים של חוזים אישיים, כי הן מתמקחות פחות על שכרן. וכן, יש מקרים חריגים של אפליה מטעמים שוביניסטיים, אבל זה החריג ולא הנורמה, ובכל מקרה צריך להוכיח שזו היתה הסיבה ולא לקבוע כאקסיומה שכל מקרה בו אישה מקבלת שכר נמוך מגבר הוא בהכרח וללא כל פקפוק הוכחה לאפליה על רקע מגדרי.
אז מה למדנו מאותה כתבה? שכנראה היתה עובדת בכירה אחת בנציבות המים שהופלתה על רקע מינה. לא, לא נתנו לה שכר נמוך ממקביליה באותה דרגה, לא קידמו אותה כשאת מקביליה קידמו וביחד עם הקידום, בא שכר גבוה יותר. האם מזה צריך ללמוד שנשים מופלות לרעה מטעמים לא ענייניים? הרי אם ההחלטה הזו תתהפך בערעור, אף אחד לא יטען שזו הוכחה שנשים לא מופלות לרעה.
צריך להבין שהטענה שיש נשים שמקבלות שכר נמוך יותר מגברים בגלל שוביניזם גברי של המעסיקים לא שקולה לטענה שכל מקרה בו אישה מקבלת שכר נמוך מגבר הוא על רקע של שוביניזם גברי. זו בהחלט אפשרות, אבל צריך להוכיח את זה.
עוד כמה דברים מעניינים שאפשר ללמוד מהכתבה: לפי חוק, העובד לא צריך להוכיח שהופלה, המעסיק הוא זה שצריך להוכיח שלא הפלה. כלומר המעסיק אשם אלא אם הוכיח אחרת.
הכתבה מזכירה גם את חוש שכר שווה:
חוק שכר שווה קובע שיש להשוות שכר עובדת לעובד בשירות המדינה, הוא קובע שיש להשוות שכר עובדת לעובד בכלל, גם בשוק הפרטי. מי טעה, רויטל חובל או עורכת הדין?
החוק הזה בכלל מוזר. ברור שבמקרים של חוזה קיבוצי, אין שום מקום לאפליה בשכר על רגע מגדר. אבל במקרה כזה החוק מיותר, הרי לא היה חוזה קיבוצי שקובע שכר שונה לגברים ולנשים. המטרה של החוק היא לטפל במקרים של חוזים אישיים. כלומר העובד והמעביד מגיעים לסיכום ששניהם יכולים לחיות איתו, באה המדינה ומחליטה לשנות את התנאים לחוזה שהיא בכלל לא צד לו. אבל רק במקרה של מין שונה.
תארו לעצמכם את המצב הבא: אבי ושרי מתקבלים לעבודה כלשהי. במהלך המו"מ על השכר, המעסיק מציע לשניהם 40 ש"ח לשעה. שרי מסכימה, אבי דורש יותר והמעסיק מסכים לתת לו 50 ש"ח לשעה. הוא היה מוכן לתת את אותה המשכורת גם לשרי, אבל אם היא לא ביקשה, למה לו? באותה מידה, אם בחנות אחת מוכרים מוצר ב- 40 ש"ח, אף אחד לא יתעקש לשלם עליו 50 רק בגלל שיש חנות אחרת שמוכרת את המוצר במחיר הגבוה יותר. לפי החוק הזה, שרי תוכל לתבוע את המעסיק על אפליה בשכר על רגע מגדרי כשתגלה שהמקביל לה מקבל עוד 190 ש"ח לשעה, גם עם עד לאותו רגע היתה מרוצה מהשכר שלה.
אבל האבסורד לא נגמר כאן. קחו תסריט שונה מעט, הפעם במקום אבי ושרי יתקבלו לעבודה אבי ואיציק. איציק יסכים לעבוד תמורת 40 ש"ח ואבי יתעקש ויקבל 50 ש"ח. מה יקרה כשאיציק יגלה שהפלו אותו? שום דבר, אין לו עילה לתביעה. חוק שכר שווה מטפל אך ורק במקרים של אפליה בין גבר לאישה, ללא כל דרישה להוכחה שההבדל בשכר נבע מאפליה על רקע מגדר ולא מכך שהעובד בשכר נמוך יותר פשוט לא התעקש לקבל יותר. אם גבר אחד יגלה שגבר אחר באותו תפקיד מרוויח יותר ממנו (או שתי נשים), הוא לא יכול לתבוע גם אם הסיבה לאפליה בשכר היא בדיוק אותה הסיבה לאפליה בין גבר לאישה.
החוק בעצם קובע שאם נשים לא מתמקחות טוב, אז הן לא צריכות – הגברים יתמקחו בשבילן.
דוגמה נפלאה לאווילות שבחוק הזה מביאה דווקה אותה כתבה, שמזכירה את "פסק הדין העקרוני של בג”ץ מלפני שנה בעניינה של אורית גורן" אז הנה פסק הדין דנן. שימו לב לעובדות המקרה כפי שמצויינות בפס"ד:
מבינים? שאלו אותה כמה היא רוצה לקבל והיא ענתה 3,500. המעסיק הסכים ושניהם חתמו על חוזה מרצונם. מסקנה: המעסיק לא בסדר. מה? המעסיק לא בסדר בגלל שהוא הסכים לתת לה את השכר שביקשה? אבל לו במקום סטפן היתה סטפני, התביעה שלה לא היתה מתקבלת שהרי במקרה הזה, אין אפליה בין גבר לאישה.
מכאן שמותר למעסיק לתת לאישה את השכר שביקשה ולא להשוות אותו לשכרן של עובדות שהתעקשו והצליחו לקבל שכר גבוה יותר, אבל הוא חייב להשוות אות ולשכרם של גברים שהתעקשו והצליחו לקבל שכר גבוה יותר. מישהו מבין את הרציונאל?
אם העיקרון הזה מקובל, אני מציע את "חוק מחיר שווה למוכר ולמוכרת": אם קניתם מוצר כלשהו במחיר שהוסכם ביניכם ובין המוכר ובחנות דומה אפשר למצוא את אותו מוצר במחיר גבוה יותר, אם המוכר בחנות השניה שונה במינו מהמוכר בראשונה, תידרשו לשלם לחנות הראשונה את ההפרש במחיר בין שתי החנויות. או אולי כאן העיקרון הזה כבר לא תופס?
עוד עובדה מעניינת שאפשר ללמודמהכתבה היא שהמבחן לאפליה מגדרית הוא מספר העובדים בדרגות הבכירות. מספר העובדים בדרגות זוטרות חסר משמעות. כלומר אם יש רוב לגברים בקרב הבכירים, הרי שזו אפליה מגדרית אלא אם המעסיק הצליח להוכיח שלא, אבל אם יש רוב לנשים בקרב הזוטרים, אז מה הבעיה? במקרה של עובדי מדינה, רובן נשים. אם אני זוכר נכון, מדובר על 60% נשים לעומת 40% גברים, כלומר מספר עובדות המדינה גבוה ב- 50% ממספר עובדי המדינה. זה הרבה יותר מהפער בין מספר הנשים לגברים בארץ ועוד יותר אם משווים לפער בין נשים לגברים שמשתתפים בשוק העבודה. אבל מי יעז לטעון שנשים מופלות לטובה בקבלה לעבודה בשירות המדינה? מה פתאום, יש הרבה פחות עובדות מדינה בכירות מאשר עובדי מדינה בכירים וזה הדבר היחיד שחשוב.
אהבתיאהבתי
מעניין ומושקע. מסכים שהחוק אבסורדי ושנשים עובדות פחות שעות מגברים ואולי גם מתמקחות פחות. מצד שני, כדי לתקן עיוות צריך לרדת שלוש קומות מתחת להגיון, לקומה של המצוי. שם תמצא שוביניזם ונורמות מושרשות שהמדינה החליטה להלחם בהם. במאקרו, המחוקק פעל בהגיון. יש המון דברים שאי אפשר להוכיח ובכל זאת כולם מסכימים שקיימים.
אהבתיאהבתי
פעם כולם הסכימו שכדור הארץ שטוח, זה לא הפך אותו לכזה.
איך בדיוק החוק הזה מסייע לנשים לעבוד יותר שעות (או לגברים לעבוד פחות)? הוא לא. איך הוא מסייע לנשים להתמקח יותר (או לגברים להתמקח פחות)? הוא לא. איך הוא עוזר לנשים שיודעות להתמקח או לגברים שלא יודעים להתמקח, איך הוא עוזר לנשים שלא יודעות להתמקח אבל לצערן עובדות איתן בתפקידים דומים רק נשים אחרות? הוא לא.
החוק הזה מטפל בסימפטום במקום לטפל בבעיה – בהנחה שזו בעיה בכלל. מה רע בכך שיש אנשים שמוכנים להסתפק בשכר נמוך יותר? אותו סטפן, למשל, יכול היה לגלות שבגלל הדרישה הגבוהה שלו, העדיפו בכלל שלא להעסיק אותו. הרי בשכר גבוה הוא פחות משתלם למעסיק ואם הוא יקבל הרבה פחות מכפי שרצה, הוא יהיה עובד ממורמר וגם זה לא טוב למעסיק. הרי אותה אורית לא ביקשה תוספת לפני שגילתה שיש מי שמקבל יותר ממנה, כלומר היא בהחלט הסתפקה במשכורת הנמוכה שלה.
אבל אם העיקרון הזה נכון, למה לעצור כאן? הרי יש אנשים מוכשרים יותר ויש מוכשרים פחות. קל להוכיח שהמוכשרים יותר מקבלים בממוצע שכר גבוה יותר וקל לא פחות להוכיח שזה נובע מאותו כישרון. כלומר המוכשרים פחות מופלים מחמת היותם לא מוכשרים. יש להשוות את שכרם של הפחות מוכשרים לאלו של היותר מוכשרים!
השכר הנמוך יותר שנשים בד"כ מבקשות הופך אותן למאוד כדאיות למעסיקים. לו סטפן וסטפני היו מגיעים ביחד והכישורים שלהם היו דומים, סביר שסטפני היתה מקבלת את העבודה כיוון שהיא זולה יותר. תהפוך אותה בכח ליקרה בדיוק כמו סטפן ויהיה כדאי פחות להעסיק אותה. זה טוב מאוד לנשים שכבר עובדות, רע מאוד לנשים עוד לא עובדות.
מצד שני, שדולת הנשים היא זו שמונעת את העלאת גיל הפרישה לנשים ובכך מורידה בצורה משמעותית את הפנסיה שלהן, אז מי מצפה למצוא שם היגיון.
אהבתיאהבתי
לזכותם יש לציין שזו לא היתה תחרות פלשתינאית אלא כלל-ערבית, אני מתאר לעצמי שאם ישראלי יזכה בתחרות בסדר גודל דומה, נאמר הארוויזיון, זה יופיע בעמודי החדשות של העיתון.
אהבתיאהבתי
לחובתם הייתי מציין שמדובר בידיעה שולית שמסיתה ליהודונים את הלב לצד הנכון, הלא יהודי. הרי אחוז קוראי הארץ שצופה בכוכב הנולד הערבי שואף לאפס. לא מוצא טעם אחר.
אהבתיאהבתי
רון מיברג מעוניין שהתקשורת תעשה חשבון נפש לקראת המלחמה הבאה עלינו לטובה. לתוך הדיר בלאק הכללי הוא מכניס את סיפור אביו שלחם בבריגדה וב -48'. המאמר מוזר עד שמגיעים לאשמה, שמופנית כרגיל כלפי הביבי:
לפי הציטוט ניתן היה להניח שהמיברג מתכוון להנהגה שהובילה לסכנות הקיומיות שבמתווה אוסלו, אבל לא. ברוב הגיונו הוא בחר את מלחמת יום כיפור כאנלוגיה אך השמיט את הקונספציה שחוברה לה יחדיו: הענקת שטחים תמורת אי אלימות. מרבלס.
עושה חשק לרקוד את הראש בקיר.
אהבתיאהבתי
תמיהות נוספות לעניין חצרוני:
“קום מהר, תתארגן, ותכף תבין למה”. מיד הבנתי. אני הולך לפגוש את עד המדינה בפרשת הרצח בברנוער. לקח לי זמן לעכל מה קורה.
א. אם המתקשר הוא עד המדינה, מדוע הוא כותב "מיד הבנתי" הרי זה ברור שעד המדינה רוצה להיפגש איתו?. .
ב. אם הוא מייד הבין, מדוע הוא כותב שלקח לו זמן לעכל?
אהבתיאהבתי
אני מניח שהוא ערבב בין עד המדינה לפרנקל… גם לו אמרו את אותן מילים… “קום מהר, תתארגן, ותכף תבין למה”. מיד הבנתי. אני הולך לפגוש את ראש הממשלה ביבי בפרשת הנגיד הפורש. לקח לי זמן לעכל שהוא הולך להציע לי ג'וב
אהבתיאהבתי
בעניין הנגיד החדש/ישן.
יש להניח שפרנקל הוא 'פילר' עד שימצא נגיד ראוי, אולי ברננקי.
השאלה היחידה היא האם פרנקל יודע זאת?
אהבתיאהבתי
אפשר לדעת מי לא הדליפה:
אורית סטרוק, זהבה (כנראה גלאון), רות קלדרון, לימור לבנת.
מי כן הדליפה?
מישהי שזהבה גלאון שמורה בטלפון שלה כ"זהבה" בלבד, בזמן שחברות הכנסת מהימין/מרכז מקבלות שם מלא. לדעתי הרשימה די מצומצמת.
אהבתיאהבתי
הרבה יותר מהבלבול בערים לי מפריע ה"מרחו אותם".
איכס!
אהבתיאהבתי
מה לגבי קעקוע הפדופילים? לכאורה מדובר בפתרון שהורים מודאגים רבים היו חותמים עליו. למרבה הצער, זו לא הצעה אופרטיבית, שהרי היא מקעקעת עקרונות של זכויות אדם.
אהבתיאהבתי
בהארץ תופסים ראש היום: "בשבוע שעבר הוכיחה עובדת בראשות המים כי אי-קידומה היה על רקע מינה"
אהבתיאהבתי
ועוד מסמר. הכתבה של רותם שטרקמן על דני נוה:
http://www.themarker.com/markets/1.2053678
משפט כמו:
"אז מה אפשר לעשות? אפשר להשאיר עוד ועוד שאלות פתוחות ולקוות שמישהו יענה עליהן. "
לחכות לתגובות זו לא עיתונות.
אהבתיאהבתי
מישהו כתב היום משהו על "שומרי הסף" אתמול? זה מדהים איך כל פרק חושף דברים מזעזעים על התנהלות ותהליכי קבלת החלטות ודבר לא נכתב על כך.
אתמול צפינו בראש השב"כ וראש המוסד טוענים כל אחד שהשני משקר, וכאילו כלום. שלא לדבר על תהליכי קבלת החלטות של נתניהו ושות' שנחשפים בצורה בוטה. הלו, אלה האנשים שאחראים על ביטחוננו…!
ההתעלמות מהסדרה הזו היא עוד מסמר בארון הקבורה של העיתונות.
אהבתיאהבתי
מדהים. פשוט מדהים.
אהבתיאהבתי
עוד עניין מדהים הוא ששנים רבות כל כך אחרי מעשה ממשיכים כל שומרי הסף האלה (ברררר) לטעון לנקיון כפיו של הראיס בכל מה שנוגע לפרוץ האינתיפאדה, למרות העדויות הישירות של אנשים מצמרת הפתח ואחד מהחמאס שהעיד שערפאת הזמין פיגועים מהאירגון למחרת החזרה מקמפ דיוויד. האמת נפלטה לעמי איילון בלי כוונה כשנשמע אומר בפרק אתמול ש"עד ספטמבר ערפאת לא הצליח לייצר שום דבר".
אהבתיאהבתי
דווקא בפרק הקודם זכור לי שכרמי גילון סיפר כיצד ערפאת חיפה על בריחתו של יחיא עייש לעזה בטענה שהוא נמלט לסודאן. נדמה לי שגילון אף כינה את ערפאת "השקרן הזה", אבל זה לא מופיע בקטע הוידאו המקושר.
אהבתיאהבתי
זכור לי. אבל בפרק הרביעי מאתמול הוצג ערפאת כמלאך צחור כנף המגונן עד טיפת דמו האחרונה על טוהרת הסכמי אוסלו ויישומם נגד הנוכלים הציוניים. וברור שהמורה להיסטוריה לא הזכיר את מה שהיה לערפאת לומר על הסכמי קמפ-דיוויד במסגד ביוהנסבורג במאי 1994- הודנה מועדת להפרה מול הכופרים – או שנתיים אחר כך בבית מלון בשטוקהולם ל-40 דיפלומטים ערביים:"אנו מתכננים לחסל את מדינת ישראל ולהקים מדינה פלסטינית טהורה…"
אהבתיאהבתי
***
אהבתיאהבתי
התעלמות? הרי הם היו מועמדים לאוסקר.
ביבי קיבל את איילון בשב"כ, יתום במוסד וליפקין בצבא. למשולש המזהיר הזה בחר להוסיף את איציק מרדכי במשרד הביטחון כדי לקבל את ארבעת פרשי האפוקליפסה. אפילו באגודת מנסה לא היו מצליחים לרכז כזה מינון של אינטלקט. למזלנו, רבין, שלא כראשי ממשלה אחרים, העביר את אוסלו לאחר שהשב"כ אישר אותו והתכונן כראוי לאתגרים שהציב. הערבים שפוצצו אוטובוסים בעקבות אוסלו ובהם קורבנות שלום ידעו שביבי עתיד להיבחר, חרף אזהרות השב"כ, והגיבו על כך מראש.
אהבתיאהבתי
ברשות השידור מסבירים את השמאל הישראלי.
"האינתיפאדה השנייה פורצת עקב כישלון השיחות בקמפ דיוויד".
האנתיפאדה השניה פרצה דווקא בזכות 'התפרצות השיחות'. שיחות עם הערבים מאז ומעולם התמקדו מי שנדפק פעם אחת –
לא יכול להיגמל מזה בוויתור תמורת אי-אלימות. אם היהוד היו מסרבים לקבל אלימות כמנוף לחצים- לא היתה אינתיפאדה. בדיוק כמו בתעשיית הפרוטקשן. מי שמשלם פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה. מצרים, עזה, לבנון, ירדן. בכל מקום שהסכמנו לוותר תמורת אי-אלימות, חטפנו.
בזכות מי- שומרי הטף שדאגו לישבנם במקום לעם.
אהבתיאהבתי
צטערת על הגי'בריש, נסיון אחרון:
האנתיפאדה השניה פרצה דווקא בזכות ‘התפרצות השיחות’. שיחות הפיוס עם הערבים מאז ומעולם התמקדו בוויתור תמורת אי-אלימות. אם היהוד היו מסרבים לקבל אלימות כמנוף לחצים-לא היתה אינתיפאדה. בדיוק כמו בתעשיית הפרוטקשן. מי שמשלם פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה. מצרים, עזה, לבנון, ירדן. בכל מקום שהסכמנו לוותר תמורת אי-אלימות, חטפנו. בזכות שומרי הטף שדאגו לישבנם במקום לעם.
—
אהבתיאהבתי
בשער מקור ראשון:
מה הוא חשף? סטטוסים מועתקים ללא מתן קרדיט מצד הממשל?
אהבתיאהבתי
***
אהבתיאהבתי
זו המחשבה הראשונה שעברה לי בראש.
המחשבה השנייה היתה: אוקיי, אז?
אהבתיאהבתי
חצרוני הוא האדירם החדש
אהבתיאהבתי
אהבתי את הכותרת שובו של האקס, ממש כך.
לוקחים אותו חזרה (את האקס כמובן) כי הפלוסים:
1. הוא מוכר כולל שהוא לוקח לי כסף מהארנק (אבל מחזיר)
2. הסקס ביננו בסדר, לא מסעיר אבל סביר אין הפתעות.
3. לא מצאתי בחוץ (בישראל הכוונה) מישהו יותר מוצלח.
4. הוא יקח אותי לדאבוס ויעשו גם לי כבוד.
המינוסים:
1. לא ננתי צ'אנס לאף אחד אחר להוכיח את עצמו
2. לא תהיינה הפתעות גם לא תרגילי סקס חדשים.
3. הוא אמנם כבר זקן אבל גם אני מתקרבת לגילו, שוין.
בעוד שנה/שנתיים אוכל להגיד הם הימרתי נכון או לא.
כל הכבוד לשרה אלחנני שנלחמה ופרסמה וטוב שהציבור הרחב והצר פה בבלוג, ישמע את הדברים כפי שהם.
אהבתיאהבתי
המהירות מהשטן:
ננתי = נתתי
אוכל להגיד האם המרתי נכון.
אהבתיאהבתי