הכותרות הראשיות
להארץ ולידיעות יש שליחים בכיכר תחריר, שעיקר תרומתם במקרה זה היא דיווחי צבע: נניח, פגישה של אלדד בק עם אברהים וחליל מתעשיית התיירות. פגישה של שליח הארץ לקהיר, שאני לא יודעת מיהו, לא הבנתי אם מדובר בג'קי חורי או בסוכן חשאי, המדבר עם סוכן טלפונים סלולריים שלא רוצה לומר את שמו. לאסף גבור וסוכנויות הידיעות המדווחים במעריב אין תיאורי צבע, וחבל, שהרי מעזה הבאתם לנו תיאורים באחרונה. אבל הנה תיאור נאום מורסי מאתמול בלילה. לא מתפטר.
טעות בראשית של הארץ: לא האולטימטום של מורסי, אלא האולטימטום למורסי. המשמעות היא הפוכה.
—
לבועז ביסמוט שלום
אנחנו יודעים שאתה דובר צרפתית פרפקט. אבל מה הטעם במשפט הזה במהלך דיווח על מורסי? "מכת החסד" זה מספיק.
ולעורכים: Quoi The Fuck?
—
עשרות נשים הותקפו בכיכר תחריר בשבוע האחרון. רק הארץ מדווח.
קטע די משעשע: בע' 6 במעריב יש כותרת גג "סקר של מכון טרומן חושף:" ואז כותרת "62 אחוזים מהישראלים תומכים בפתרון שתי המדינות".
סבבה ביותר, נכון? אותה ידיעה, עליה חתום אלי ברדנשטיין, מופיעה גם באתר nrg, הפעם עם הכותרת "רק 10% מהישראלים מאמינים בסיכויי המו"מ". מן הסתם שני הנתונים נכונים, השאלה היא כמובן מה רוצה העורכ/ת להדגיש, נכון?
—
צעיר פלסטיני נורה ונהרג באזור חברון ע"י כוח צה"ל, כשניסה לתקוף ג'יפ סיור בכפר א-דורא.
במבזק מאתמול בלילה נאמר שמצ"ח פותחת בחקירת נסיבות האירוע (nrg). במעריב יש על כך ידיעה בע' 6.
תינוקת מתה
לשכוח ילד במכונית זו טעות נוראית או פשע? איך זה קשור לחובה להושיב ילדים/ תינוקות במושב האחורי? האם זה יכול לקרות לכל אחד?
ג'ין וויגרטן, וושינגטון פוסט, 2009.
השאלה אם זה יכול לקרות גם לכם היא השער של 24 שעות הבוקר.
תחת הכותרת הצרתית "שכחה קטלנית" מובאים כמה מקרי עבר, כמה מקרים מחו"ל ושיחה עם שניים וחצי מומחים. כן, זה יכול לקרות לכולם, הם טוענים, כן, יש דרכים לנסות לצמצם את השכחה, הם אומרים מצד שני.
שטרסלר Vs בוסי Vs שטרסלר
דו קרב נחמד התחולל אתמול בין נחמיה שטרסלר הכלכלן הלבן לדודי בוסי השתיין. סתם! הוא סופר.
שטרסלר התחיל, קרא לו בוסי בן ערק ואמר שהוא ממובילי המאבק נגד העלאת מחירי האלכוהול.
אז בוסי ענה לו וכתב שהוא לא עומד בראש שום מאבק ולא הולך להפגנות (הוא רק קנה כמה עשרות בקבוקי עראק בזול כדי להעביר איתם את הקיץ) ושהעלאת מחירי האלכוהול לא תסיט את הנוער חובב השתייה מדרכו. מה שנכון.
ודאי תשאלו איך אני מתמודדת עם עליית מחירי האלכוהול הזול? ובכן וודקה ועראק אני לא שותה. על בירה ויין זולים ויתרתי במפץ הקיצוצים האחרון כך שנותרתי משוללת בעיות לגמרי.
רולניק ושוקן בבראסרי
בדיוק היום לפני שנה ישבו גיא רולניק ועמוס שוקן על הבר בבראסרי וצעקו אחד על השני.
מאת בר מינן: 3 ביולי 2012 בשעה 18:41
מדווח מהשטח. מו”ל וסגן מו”ל (שיש לו עוד שלושה תארים לפחות) יושבים לקראת השקיעה על הבר של הבראסרי ומרימים את הקולות יותר משעה עד שהברמן לא יכול לא לשמוע על מה הם רבים. שאלות של אורן: למה הם לא עושים את זה במשרדים שלהם ברחוב שוקן? למה להפריע לברמן לברמן? למה לעשות את הכביסה בפומבי? מה מיצי מיאו אומרת? ומה אומרת השמנה?
—
שנה לאחר מכן ורולניק יוצא ללימודים, אך כמו שעמוס שוקן הבהיר חדש משמעית: הוא ימשיך לכתוב להיות מעורב בעיתון (וזה, בניגוד לעיתונאים שונים שהתעקשו שהוא יוצא לחופשה). ובכן, לימודים זו לא חופשה, זה רק שיפור הת"ש, כי מה רע לעבוד בבוסטון? יותר יפה שם מאשר בשוקן.
ישר"ה Vs ידיעות/ והיום: ערעור אולמרט
הפרק היומי בקרב שמטרתו לא ברורה. גם היום מופיעה הפניה בשער.
היום הקורא נטול הפנים, ק. מלכה מגני תקווה, שואל למה ידיעות לא דיווח אתמול על משפט אולמרט. ובכן ק (מחווה ליומולדת לקפקא, ע"ע, או לקלמן ליבסקינד?) גם מעריב לא דיווח אתמול על משפט אולמרט.
אני מבינה שזה כדי להוכיח לי שקוראי ישר"ה מאוד מתעניינים בקרב.
אני מדווחת, אגב, שמצאתי 31 אנשים עם השם "מלכה" בעלי טלפון נייח, ו-11 בעלי ניידים, אך לא מצאתי את ק. מלכה. זה לא אומר שאין אדם כזה חלילה. זה אומר שאני לא מצאתיו.
גם דן מרגלית סיקר באותו עמוד 9 את הערעור.
הריני לדווח בשמחה שידיעות מדווח היום על האירוע: על פי רוב ע' 12 ותחת הכותרת "הקרב על הזיכוי" כשהמילה זיכוי מופיעה בענק, כותב תלם יהב "שעות ארוכות התכתשו אתמול נציגי הפרקליטות עם עורכי דינו של אולמרט במסגרת הערעור על זיכויו * בפרקליטות ביקשו 'לתקן את המסר לציבור' ופרקליטי אולמרט ענו: 'הפרקליטות רוצה שתרשיעו על בערך'". הידיעה נחתמת בדברי אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט הקובע ש"הורד ראש ממשלה בישראל לחינם".
ברוך קרא במעריב (ע' 10): "הקרב על נטל ההוכחה". לדבריו, לשופטים אצה הדרך, והשופט אשר גרוניס, נשיא ביהמ"ש העליון, היה חסר סבלנות. נציג הפרקליטות, הוא מספר, טען שאולמרט ידע גם ידע על מעשי המרמה. אני מקווה שמתישהו דבריו יועלו לאתר. אודה: אמונים עלי ניתוחיו של קרא (עד שיוכח אחרת).
גם בהארץ, כמו בישר"ה, ערעור אולמרט מופיע בשער תחת הכותרת "גרוניס רמז: חלק מהכספים שקיבל אולמרט לא היו לצרכים פוליטיים". הארץ הוא שושבין ראשי בפרשה, וע' 5 כולו, עם המשך ל-8 עוסקים בה. רויטל חובל מביהמ"ש וגידי וייץ בפרשנות: פרשת טלנסקי תכריע.
ובינתיים במעריב
לא תאמינו. גלובס הבוקר חזר לעיתון. פשוט כך. יומיים בלי, היום עם. משמע במעריב מצאו כסף לשלם לגלובס (כפי שכתבתי, 50 א' ש' בחודש).
תוספת, 12:37
[gview file="https://velvetundergroundblog.files.wordpress.com/2013/07/3873_001.pdf"%5D
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לוגוגל: יומולדת 130 לפרנץ קפקא. ראו, רגליי המקק של הגוגל, אמממ. לא ממש עושות חשק, כן? אבל זו הכוונה מן הסתם, אם למדתם את הסיפור המופתי מתישהו. או סתם קראתם אותו.
עוזי וייל, גיבור פייסבוק (ו-ולווט) של יוני, לטוב ולרע, מתראיין לליידי גלובס. מעניין אם מתישהו יעלה הראיון המלא.
חבל מאוד שמעריב ביטל את החיפוש הפנימי בתוך האתר, ונותן לגולשיו להסתמך רק על גוגל. אולי רק אני היא זו שצריכה חיפושים מובהקים שקשה למצוא, בכל אופן אני לא מבינה את הרעיון. למה לבטל משהו שכבר קיים? הרי זה לא שביקשתי מכם להשקיע בפיתוח או מה.
נשים נשים
מחר ייערך ביפו כנס של ההסתדרות הרפואית שכותרתו המהפכה הנשית ברפואה: שינוי מגדרי ברפואה המודרנית.
51% מהרופאים הן רופאות, אז למה רק בודדות מגיעות לתפקידי ניהול? אה כן, אני יודעת.
אגב, מי הגאונ/ית שעיצב/ה את עמודי הפדף של הכנס בטקסט אפרפר על רקע סגול. האם האחראי/ת קרא/ה מילה כלשהי בחיים?
נשים ברחבי העולם יודעות פחות על פוליטיקה מאשר גברים, וגם:
News coverage is heavily weighted toward male sources even in countries such as the UK and Australia where gender equality ratings are relatively high. Overall, women are only interviewed or cited in 30 per cent of TV news stories in the ten nations.
In all ten countries, female sources tend only to appear in longer news items or articles and are preferred for soft news topics such as family, lifestyle and culture.
“Such under-representation and topical bias of women in news media may curb women’s motivation to acquire political knowledge actively, and discourage them from political participation, and even prevent women from engaging in citizens in a democratic society,” suggests co-researcher Professor Kaori Hayashi.
למה מעט מדי נשים נמצאות בלב הרייטינג והפריים טיים והריאליטי?
לפני פיזור
– תודה לתומכי הבלוג.
– קראתם כבר על הסרט הדוקומנטרי שלי, "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"
ולווט אנדרגראונד 
תחקיר ערוץ 10 על האקדח מפלסטיק שהוחדר על ידם לכנסת בקרבת רוה"מ מטריד מאד.
השב"כ רומז שהעיתונאי שעשה את זה היה עלול להיות מחוסל ("מדובר במעשה חסר אחריות שיכול היה לסכן את מבצעי 'המשימה העיתונאית' המפוקפקת ולגרום להם נזק חמור"). מה שנכון נכון.
אמנם בתגובה 124 לכתבה בYNET שאל מישהו שאלה נכונה: האקדח מפלסטיק, אבל איך תחדירו כדור אמיתי למקומות מאובטחים? כדור מפלסטיק הוא אופציה אופרטיבית בעייתית, כנראה, יש לקוות.
[אמנם בסרט של איסטווד (1993) ג'ון מלקוביץ' מצא(דקה 0:20) לזה פתרון והחדיר את הכדור בתוך מחזיק מפתחות].
אהבתיאהבתי
הגרמנים פיתחו בשנות ה-90 כדור עם תרמיל מתכלה. המטרה היתה לאפשר בנית רובה ללא מנגנון חליצה, שהיה, כנגזרת מכך, פשוט בהרבה ונטול מעצורים. הם ירדו מזה בגלל העלות הגבוהה. היום זה פשוט בהרבה ואפשרי גם בעזרת מדפסת תלת מימד (אם יש לך את החומרים המתאימים)
אהבתיאהבתי
בינתיים במצרים הגנרל א-סיסי מוכיח שכשמו כן לא הוא. חוץ מזה נהניתי מאד לשמוע ברדיו וגם לצפות בטלוויזיה בפעילים המצריים היבה חמדי אבו סייף וגם איסלאם אבו-שייח' (?) מתראיינים בעברית קולחת, טבעית ורהוטה.
אהבתיאהבתי
טוב, כבר שלושה ימים אני סותמת את הפה, בתקווה שהניתוח ה"רגיל" (כמה איום כבר להגיד "רגיל" במקרים כגון אלה) לא יעלה שוב, אבל די, נמאס לי, ולא אכפת לי מה אומרים ה"מומחים". לא, לא, לא, ולא – זה לא (!!!!) יכול לקרות לכל אחד. אני לא מתיימרת לדעת, למרות שיש לי הנחות מסויימות, מי הם האנשים שזה כן "קורה"* להם, אבל שוב אני חוזרת – וסליחה אם זה נמאס – זה לא יכול לקרות לכל אחד.
חשוב לי להדגיש, אני לא טוענת שכהורים, אנחנו תמיד שמים לב, בכל שניה, למה שעושים ילדינו, ותגובה כגון זו שלי לא הייתי מעלה על הדעת לכתוב על מקרה בו, נניח, נעלם הילד בגן השעשועים בשל רגע של חוסר תשומת לב, או ילד שנפגע כי נפל. אנחנו אנושיים. ואני לא מאחלת לאף אחד, באמת, את רגע צניחת הלב לכמה השניות בהן גם אני חשבתי שאבדתי את הילד בפארק, או משהו בדומה.
אבל לשכוח ילד באוטו??? תגידו, מישהו התחרפן לגמרי? זה פשע. לכל דבר ועניין. ואולי אני קיצונית, אבל כן, זו רשלנות פושעת, ועונש הולם צריך להנתן בגינה, בלי הקטע של "המצפון גם ייסר". זה רק בונוס, מבחינתי.
* קורה, עאלק. נגרם. לא קורה. אין כאן שום דבר שקורה במקרה ואין כאן שום דבר שלא יכול להמנע במאה אחוזים, בניגוד למקרים כגון אלו שהזכרתי למעלה.
אהבתיאהבתי
אופס, "צטטתי" את עצמי, במקום את הקטע מהפוסט…
—
V : עשיתי עימך חסד
אהבתיאהבתי
שמעי ניקי, דעתי כדעתך. אבל הבאתי את הכתבה מ-WP כאנטי תזה. כמו שאני עושה פעמים רבות. לא חוכמה להביא רק חיזוקים לדעותיי. בכ"מ אני לא יודעת אם קראת את הכתבה ההיא, למרות העצבים.
אהבתיאהבתי
חן חן 🙂
אהבתיאהבתי
ברור שזה לא יכול לקרות לכל אחד. למעשה, לרוב האנשים זה לא יכול לקרות. אז מדוע הציגו כלי תקשורת רבים את השאלה הקולקטיבית הזו? לדעתי זוהי תגובה פאבלובית לגילוי שאין מדובר במשפחה חרדית או ערבית. אתם יודעים – אלה שזה קורה להם בדרך כלל, משום שיש להם המוני ילדים וכו'. אם זה קרה ליאפים נורמטיביים מר"ג אז מי יודע – אולי מסתובב איזה וירוס השכחה קטלני וכולנו נמצאים בסכנה.
צואה של שור. זה לא יכול לקרות לכל אחד ועצם העלאת השאלה מעליבה. צדקת באבחנה שכל אחד עלול לבצע טעות הרת גורל בזמן קצר, אבל אתה לא יכול להיות בסדר בראש ולשכוח שלא שמת את הילדה (פעוטה בת פחות משנתיים) בגן במשך שבע שעות רצופות. או שהוא היה על משהו, או שמלכתחילה הוא לא בסדר.
אהבתיאהבתי
העלית נקודה חשובה שמסבירה גם את הדיווח היוצא דופן בתמיכתו באב המסכן. האם זה יכול לקרות "לנו", כלומר "אנחנו" תושבי המרכז ממעמד הביניים החילונים היהודים. המיעוט החברתי שממנו ועבורו יוצא התוכן של אמצעי התקשורת.
אהבתיאהבתי
נכון.
הכתבה המעמיקה מוושינגטון פוסט מ-2009 שזכתה בפרסים, מתייחסת לאבא מרמת גן ולתקשורת הישראלית המנוולת.
עולמה של הנמלה נדמה פתאום כאוקיינוס רחב ידיים
אהבתיאהבתי
אני לא בא להעיר על הסוגיה למי זה יכול לקרות, וגם לא על המובאה החשובה מהוושינגטון פוסט.
הנקודה שכתב הקפטן ברורה ונכונה בענין סגנון הדיווח בימים האחרונים בעיתונים בארץ:
אהבתיאהבתי
לא. מאותה סיבה שרצח בתל אביב מסוקר הרבה יותר מרצח במעלות תרשיחא. שאונס בגן העיר הוא יותר נורא מאונס לאור יום בלב שדרות (לכאורה הכל, כן?). מכך שהמרכז מדווח תמיד יותר מהשוליים.
אהבתיאהבתי
נראה לי שכולם חושבים כאן על המקרה של הורים ששוכחים ילד ברכב, ופחות על המקרים של אנשים שעובדים עם ילדים, כמו נהגי הסעות או גננות. במקרה הזה מדובר באנשים שצריכים לטפל במספר גדול יותר של ילדים, ויש סבירות גדולה יותר שפיזור דעת יגרום להם לשכוח ילד (כתוצאה מטעות בספירה, או סריקה רשלנית של הרכב). כנראה שגם מידת הרחמים לא תעמוד להם מול המשטרה או בית המשפט (ובצדק).
אהבתיאהבתי
אני מכיר את אזור האסון.
גם מי שיש לו ג'יפ שם עדיין לא עונה להגדרה יאפ.
היאפים יכולים להירגע.
להם זה לא יקרה.
אהבתיאהבתי
נו, בדיוק ככה זה קורה, ניקי, אנשים החשים עליונות מוסרית, ולא יעלה דעתם ששכחו, כי הרי הם לא כאלה.
אהבתיאהבתי
מכיוון שאף אחד לא חושב שזה יכול לקרות לו, וזה בכל זאת קורה, זה סימן שזה יכול לקרות לכל מי שחושב שזה לא יכול לקרות לו.
אבל לי זה באמת לא יכול לקרות.
אהבתיאהבתי
נובמת. ל-99.999 אחוז מהאנשים זה לא קורה. רוצה לבדוק שוב את תקפות הטענה שלך?
אהבתיאהבתי
לא, למה שיבדוק. לשיטתו, זה לא קרה "עדיין". אבל זה יכול. נכון, שועלן?
ואולי הגישה הזו נכונה לכל דבר: אני לא ארצח את ההורים שלי/ אזרוק את אשתי מהחלון/ אאנוס מישהי באופן כללי, אבל שמעו, נו, יכול להיות מצב. זה יכול לקרות לכ-ו-ל-ם.
איכס.
אהבתיאהבתי
טוב, אני מתנצלת. נקטתי בלשון קצת חריפה. אני מצטערת, זה פשוט הנושא הזה, כמעט יותר מכל דבר אחר, שיכול להוציא אותי מדעתי.
אהבתיאהבתי
99.999 לא זוכים בפיס, אבל לכל אחד מהם סיכוי זהה לזכות.
אני לא אומר שזה יכול לקרות לכולם, אני אומר שלמשתנה "לי זה לא יכול לקרות" יש קורלציה 0 עם הסיכוי שזה יקרה, ולכן זה מטומטם להצהיר זאת.
אהבתיאהבתי
מי שרוצה לדעת מה המשתנה קורלציה 1 עם הסיכוי שזה לא יקרה, שייסע בזמן כ-50 שנה אחורה למושבה מלאבס ויחפש שם ילדה קטנה בת 6 עם קארה וישאל אותה מה תוכניותיה לעתיד.
אהבתיאהבתי
אתה לא רציני, נכון? זה מה שלקחת ממה שכתבתי? עליונות מוסרית? לפעמים עדיף, אורן, לסתום קצת.
אם תקרא שוב את שכתבתי, תראה שאיני טוענת שטעויות אינן קורות, או שאנחנו (מי זה ה"אנחנו" הזה?) הורים כל כך מדהימים ששום דבר רע לא יקרה לילדים שלנו תחת השגחתנו. טעויות קורות, ותמשכנה לקרות. גם תאונות ואסונות. אפילו לי, ההו-כה-עליונה-מוסרית. אבל לי לעולם, לעולם, לעולם לא יכול לקרות כזה דבר. לעולם.
לשכוח את הילד/ה שלך באוטו אינו נכלל בקטגוריה של "תאונה".פשוט לא. הקפטן מעלי אמר את זה בשתי שורות קולעות יותר. כל עוד אנחנו שפויים, זה לא יכול לקרות.
אני לא יודעת מה עוד אפשר להגיד כדי שתבין שישנם דברים שכן אפשר לדעת, מעל לכל ספק.
אהבתיאהבתי
הנושא עלה לפני שנה בעקבות מקרה דומה. בניגוד לדוגמאות שהבאת להתנהגות לא מוסרית כאן מדובר בהסחת דעת רגעית. ארועים ככאלה קורים גם להורים מושלמים. זו עובדה, המוח האנושי לא תמיד זוכר לפי סדר העדיפות המוסרי הברור.
אהבתיאהבתי
אתה צודק, הדוגמאות שהבאתי היו של התנהגות לא מוסרית, ולא היה להן מקום כאן.
מאידך, לא, זו לא הסחת דעת "רגעית". בהקשר הזה, "רגעית" זה – אולי, כדי לענות לך באופן רציני – לצאת מהאוטו, ללחוץ על השלט לנעילה ולהסתובב, ואז להזכר.
אולי. בקושי, אבל אולי.
זה לא לעזוב את הילד שלך במשך שעות באוטו ולא לחשוב על זה לרגע.
ואין כזה דבר "הורה מושלם". אני בוודאי שלא ניסיתי להגיד שאני כזו ולא ניסיתי לשפוט אנשים מאיזו מדרגה מוסרית שאולי נראה לך שאני חושבת שאני נמצאת עליה.
אבל זה לא "אירוע", וכפי שכבר כתבתי לעיל, זה לא "קורה". זה נגרם, ומדובר בחוסר אחריות משווע, מהמעלה הראשונה. ולדידי, הורים כאלה, עם כל כאב הלב, יסורי המצפון והחרטות שאין ספק שילוו אותם עד יומם האחרון (הייתי רוצה לקוות) צריכים להענש. אין סיבה להחיל עליהם אמות מידה שונות רק כי הם ההורים, בניגוד לבעל מקצוע, כפי שציין לעיל "לוחמה אלקטרונית".
אהבתיאהבתי
הסחת הדעת היא רגעית. הילד ישן מאחור, וההורה בטוח שכבר הוריד אותו, או שנמצא במקום אחר. לכן ממשיך לא להיות מודע לאורך היום. בעל המקצוע זו אחריות פעילה שלו, לכן נדרש לבדיקה. ההורה פועל מהנחה מוקדמת ברורה מאליה שלא ישכח את ילדיו.
אהבתיאהבתי
סיפור קצר:
הבן הגדול שלנו היה חולני בינקותו ואשתי אף עזבה את עבודתה כדי לטפל בו. הוא היה בסכנת חיים רציפה ולעולם לא הושאר אלא בידי מי שעבר הדרכה – וודאי שלא הושאר לבד.
ויהי היום, והוזמננו ביום שישי אחד לחתונה ביפו בגלריה של אילנה גור. הגענו אשתי ואני נרגשים וחנינו ביפו העתיקה, יצאנו מהרכב והלכנו שלובי ידים בסמטאות הרומנטיות. הגענו לחתונה ואף לחצנו כמה ידים. ואז… אשתי נזכרה…
זה היה בערך 20 דקות, ולתינוק שלום. ישן לו בשלוה ולא ניזוק, לא מהחום ולא ממצבו הרפואי המיוחד.
אנשים נורמטיבים
ביום חופשי
ללא טלפונים ולחצים
לא ״גבר שעסוק בעצמו״ -אלא שני הורים
ועוד אנשים שמקדישים את עצמם לטפל בתינוק החולני הזה
הילד הזה לא הושאר מעולם לבד, גם לא בבית ממוזג
…
זה לא יכול לקרות – אבל זה קרה.
אז בלי התלהמות, בבקשה.
אהבתיאהבתי
מה שהדיון הזה מחמיץ, כבד"כ, זה את עניין הרציונלים שבענישה. לבד מהצורך החברתי לקתרזיס, כלומר לתחושה של שכר ועונש ושל סדר עניינים מוסרי נכון, מקובל לדבר על הרתעה של עבריינים פוטנציאליים ושיקום העבריין כרציונלים לענישה. אלה אינם מתקיימים כאן, כי שום עונש שתתני לא ירתיע הורים יותר מאשר האפשרות שהצאצא יקפח את חייו. שיקום – יכול להתבצע טוב יותר כשהאיש עם משפחתו, וכשלא מפילים עליה בנוסף למכה הנוראה גם את אובדן האב שהולך לכלא.
באופן דומה, אפשר לומר שנסיון התאבדות שכשל הוא בעצם נסיון לרצח, אבל לא מענישים על זה.
אז לרצון שלנו לראות תגובה לדבר כל כך נורא יש גבולות. הוא לא השיקול היחידי. הוא נסוג מפני שיקולים נוספים.
אהבתיאהבתי
בהארץ פרסמו ביקורת על הספר של וייל. הם לא מבסוטים.
אהבתיאהבתי
קישור למאמר:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000858791#fromelement=hp_firstarticle
אהבתיאהבתי
בכתבה בגלובס שואל המראיין ד"ר אילן רבינוביץ שאלה מקדימה לראיון "האם נחצו קווים בפרשת שרון גל".
שאלתי היא האם נחצו קווים בפרסום כתבה של פסיכיאטר, אשר כנראה ליווה מבחינה מקצועית את שרון גל, ככתבה עיתונאית.
לו משה קצב היה רוצה להתוודות על מעלליו, האם ראוי היה שאביגדור פלדמן יעלה זאת על הכתב כעיתונאי?
אהבתיאהבתי
חפירות שוב מאיימות על הנראטיב. בהארץ מתקשים לקבל ממצאים יהודיים ומשייכים אותם בקביעה חד משמעית לקהילה נוצרית קדומה.
עורכי הארץ שכחו לציין פרט שולי. בתקופה המדוברת, חברי 'העם הנוצרי' היו בעצם יהודים לכל דבר ועניין.
—
על הלחצים לאישורים ותקציבי חפירות ומלחמת הפרסומים כשברקע המאבק בין אסכולת תל אביב (שלילת ממלכת דוד וסיפורי התנ"ך) -לממצאים בשטח עוד יכתבו ספרים.
אהבתיאהבתי
מרשה לעצמי להוסיף קישור לכתבה המדוברת. כתבה קודמת בהארץ בנושא דווקא מתייחסת לקשר היהודי, ואף מתייחסת ליישוב יהודי בשם כפר עותנאי שישב במקום.
אהבתיאהבתי
לא מדובר בקשר יהודי. הנוצרים הראשונים היו יהודים שומרי תורה ומצוות.
אהבתיאהבתי
באופן כללי אתה צודק, אבל במקרה הזה מדובר בכנסייה במחנה של לגיון רומי. לפי הידוע לי, יהודים לא שירתו בלגיונות הרומים (אם כי יהודים מהתפוצות שירתו במה שנקרא "חילות עזר"). כך שכאן אולי מדובר בחיילים רומים שהתנצרו, ייתכן שבהשפעת יהודים-נוצרים מהסביבה.
אהבתיאהבתי
אם מדובר על הליגיון אפשר היה לכנות את הממצא רומאי, צבאי, גברי. אני טוען שההתמקדות בדת הנוצרית, בתקופה שנחשבה כפלג ביהדות אינו מקרי. הסקת המסקנות של מחקרים ארכיאולוגיים לאור מובהקות ממצאים בחפירותיהם (זיהוי תיארוך והיקף) הם הסיפור המשני. בעצם אוסף של סיפורים, ממש מזכיר את התנ"ך. אם השלטון הרומאי אסר על נוצרים לקיים את דתם, נראה לך הגיוני שקצינים שכמו היום -בונים על הפנסיה שלהם, יקימו פאקקטה כנסיה לעצמם?
אהבתיאהבתי
המדע לא מחויב לשמחתנו לסיפורי התנ"ך, אך יש להעריך את התמדת "אף על פי כן לא תנוע" של היונה.
אני בספק אם היונה קרא בכלל את הכתבה, התגובה שלו לא קשורה לכלום.
אהבתיאהבתי
סחה על הבורות הר דמגוג. להדיוט הייתי ממליץ לקרוא את 'עקבות דוד המלך בעמק האלה' כדי ללמוד מי במדע חושב מה על התנ"ך ואפילו ממתי. עבור נאור דמיקולו, כל עוד הארץ טוען שמדובר בנוצרים ולא יהודים -אסתפק באמן מסורתי.
אהבתיאהבתי
מה לעשות והממצא הוא של כנסיה קדומה במגידו. מדובר בנוצרים, זאת התגלית הארכאולוגית. לפני ההכרה ע"י הרומאים, אך בהחלט כבר היתה אז דת נפרדת.
אהבתיאהבתי
שמח בשבילך שיש גוגל. עשינו 'דיון' על אילאג'ון וגם אז הפגנת בקיאות מרשימה.
אהבתיאהבתי
כמה הערות:
א. מזל שהעיתונים לא שלחו עיתונאיות לכיכר.
ב. גרוניס לא היה צריך לרמוז שחלק מהכספים שאולמרט קיבל היו לא כספים פוליטיים שכן מדובר בהכרעה מפורשת של המחוזי (לפחות לגבי 15,000$ + 4,700 $ מימון למלון בנסיעה פרטית.
ג. אביב הורוביץ יכול כבר היום לעשות שימוש בחקירה הפרטית שלך בעניין הקורא ק. מלכה. לעיתים קל למצוא שקרים דווקא במקומות הזניחים ביותר.
אהבתיאהבתי
אחרי שרולניק כמעט והטביע את ספינת הארץ בוונדטה שלו נגד דנקנר בהחלט ראוי שיקח איזה פסק זמן קצר.
הדה מארקר שהיה העתון הכלכלי המוביל בארץ נהפך לסמרטוטון מייגע מלא במאמרי דעות חינמיים.
אין לי שום דבר לטובת דנקנר אבל אני בהחלט נגד מלחמות אישיות במסווה של עתון כלכלי.
אהבתיאהבתי
כחובב גנרלים אני מופתע מחוסר ההבנה של הפרשנים והעיתונאים לגבי תפקידם המכריע במה שקורה במצריים. הצבא המצרי שולט בצורה ישירה ב25% מהתמ"ג המצרי ובכיריו ומקורביהם קוצרים קופונים נאים גם מה75% הנותרים. כשעלו הגנרלים לשילטון יזמו רפורמה אגררית שהביאה לכך שיש היום במצריים עשרות מיליוני חקלאים אנאלפבתים שאינם מסוגלים לגדל אפילו מזון לצריכה עצמית. הניהול של הגנרלים הפך את מצריים ליבואנית הדגנים הגדולה בעולם ואילו הגנרלים הפכו לאלפיון העליון כשמצריים היא למעשה המדינה הכי בולשביקית אחרי צפון קוריאה. האמריקאים, שנכנסו לנעלי הסובייטים, עשו ועושים ככל יכולתם לשמר את המבנה הזה. האחים המוסלמים שבסיס כוחם הוא בקרב הכפריים הם בבחינת הרע במיעוטו בעיני האמריקאים ולכן תמכו בהם עד עתה. הדרך היחידה להתחיל שיפור בכלכלת מצריים תלויה בפרוק חברת העובדים של הצבא. הגורם היחיד שיכול להשפיע בכיוון הזה הם האמריקאים אבל אלו, כפי שאמר צ'רצ'יל, מקפידים לנסות את כל האפשרויות האחרות לפני שהם בוחרים במדיניות הנכונה.
אהבתיאהבתי
אם ליונית לוי מותר להשוויץ באיטלקית בראיון עם אנריקו לטה, ר"מ איטליה, אז למה שיקופח חלקו של בועז ביסמוט? בכל זאת, יש לו איכויות של Je ne sais quoi.
אהבתיאהבתי
אני יודע שלא מבטאים זאת כך, אבל בעברית השם של ראש ממשלת איטליה פשוט מושלם.
אהבתיאהבתי
נתוני הסקרים מזכירים לי בפעם המי יודע כמה, את זה:
אהבתיאהבתי
הקדוש שהארץ קונן על מותו הגיע מדורא, כפר שהוקם על חורבות יישוב יהודי. השהיד למד במכללה צבאית פלסטינית במסלול מדעי הכיבוש. לפי דיווחים טיפס על הג'יפ וניסה לפתוח דלת. הנראטיב של המקופחים עוסק בדריסה מכוונת מצד צבא הכיבוש. אזור דורא צימח לאורך השנים חוליות מחבלים שביצעו פיגועים קטלניים מימי האינתיפאדה הראשונה ועד עצם היום הזה. חבל ארץ מהיפים בארץ ישראל.
אהבתיאהבתי