מבקר הקולנוע הוותיק של הארץ, אורי קליין, כותב את מה שהוא חושב. תגידו, מה הרבותא? אז כותב את מה שהוא חושב. כולם כותבים את מה שהם חושבים. נו, לא מדויק, אבל נניח שכן. קליין כבר הסתכסך בעבר עם יוסף סידר, ומפגש ביניהם לא עלה יפה. והנה האירוע החדש, הביקורת על הסרט של רשף לוי, לצוד פילים. בעקבות הביקורת הלא מחמיאה החליט לוי לבטל את המינוי על הארץ.
…חלק עפו על הסרט ואהבו מאד. חלק היו ביקורתיים. המבקר של הארץ בלט מעל כולם. היה לי ברור מראש שלצוד פילים הוא לא הטעם שלו. וזה בסדר גמור. הסרט התכוון לרגש ולהצחיק וזה דבר שהמבקר הזה לא אוהב למצוא בסרטים שלו. אני זכור שקראתי את הביקורת שלו על "מחוברים לחיים" הסרט הצרפתי הנפלא וחשבתי איך הוא לא רואה כמה זה יפה ומצחיק ומרגש? אבל אם הוא קוטל צרפתים, התחביב האמיתי שלו הוא לחבוט ביוצרים ישראלים. לפני כמה שנים יוסף סידר והוא נסגרו בחדר וכמעט הלכו מכות אחרי שהמבקר קטל את הערת שוליים. אבל הפעם הוא התעלה גם על עצמו. הביקורת שלו היתה מופת של שחיטה מלאה. שום דבר לא טוב הכל גרוע. חוץ מהמלצה להתאבד היה שם הכל. הצד הפחות יפה בעניין שהבת שלי בת העשר מצאה את העיתון בבוקר קראה את הביקורת והתחילה לבכות והייתי צריך להתחיל להסביר לה המון דברים שלא תכננתי להסביר לה בגיל שלה, ועל זה שעוטפים בעיתון של היום את הדגים של מחר. היא לא הבינה את המשפט האחרון וכשניסיתי להסביר הבכי שלה התגבר כי היא לא ידעה שהורגים דגים מול לקוח ואז עוטפים אותם.
בכל מקרה חשבתי שהעניין הזה מאחורי, עד שלמחרת קרו שני דברים. התקשר אלי במאי אחר, וסיפר לי שזה קרה גם לו לפני שנה עם אותו מבקר, והביע תמיכה. ומיד אחר כך קראתי מה כתב המבקר באותו יום. הוא חבט למוות בסרט ישראלי אחר שנקרא פנתר לבן. חשבתי על הבמאי של הסרט הזה וקיוויתי שאמא שלו סובלת מגלאוקומה קשה ולא קוראת עיתונים, אחרת איך היא תוכל להמשיך לחיות עם זה הבן שיצא לה?
ואז חשבתי לעצמי למה? למה ביריונות כזאת צריכה להיכנס אלי הביתה?….[מתוך עמוד פייסבוק של רשף לוי]
הטוויסט בעלילה אירע כשעורך הארץ, אלוף בן, התקשר כדי לשכנע אותו לא לבטל את המינוי. לבן היה נימוק נכון, נימוק שגם אני שותפה לו: מה אכפת לך מה חושב מבקר אחד כשהסרט שלך קורע את הקופות? כשמדינה שלמה צופה בו?
אני שואלת וגם אסביר: הסיבה שרשף כל כך התעצבן היא שהוא למעשה מעריך את קליין. הוא רוצה לקבל את ברכתו, את הערכתו. הוא רוצה, כמו רבים אחרים, ביניהם סידר, שקליין יאהב אותו. כלומר לא אותו-אותו, אלא את יצירתו. שזה למעשה אותו דבר. כי קליין הוא אוטוריטה בתחום. הוא קובע טעם. לא אכפת לרשף, כמתברר, מה חושב מבקר כלשהו בתוכנית רדיו פיראטית. הוא רוצה לקבל את ברכתו של קליין: מבקר הקולנוע ה-אחד ו-היחיד, בעיתון ה-אליטיסטי ה-יחיד במדינת ישראל, ויכולים השונאים לנפנף ולצעוק כמה שהם רוצים: יש עיתונים ספורים בישראל, יש אחד ש(עדיין) יש לו ש ם של עיתון המיועד לאליטה, לטוב ולרע, על כל מה שכרוך בכך.
עכשיו, נכון שקליין לא אהב את לצוד פילים (לא צפיתי, אין לי שום דעה בעניין), אבל קליין עצמו כותב באותה ביקורת דברים טובים על הסרט הקודם של רשף:
הבלגן חוגג ב"לצוד פילים" והוא חגג גם בסרטו הקודם של לוי, "איים אבודים" מ-2008. אבל סרטו הראשון, למרות פגמיו הרבים, היה יצירה שקולה ובוגרת שמתוך הבלגן השכילה גם להניב מידה של רגש וכמה אמירות רלוונטיות לחברה הישראלית, שנגעו במקומה של המשפחה בתוך ההוויה הישראלית, בזהות הגברית וביכולתו של הפרט לשרוד בקולקטיב המקומי.
למה רשף מתעלם מכך? כי הרבה יותר קל להצטנף בפינת הקורבן הנעלב ולשכוח דברים אחרים, טובים יותר.
ליאיר רוה יש בסינמסקופ רעיון אחר (למרות שגם הוא נגד העליהום של רשף על קליין): למדר את המבקרים, כלומר לתת להם לכתוב לפי ז'אנרים, וזאת, הוא אומר, מאחר שקליין לא אוהב פופ (בהשאלה), וחושב שהקולנוע הישראלי צריך לעסוק רק בארט האוס. זה לא נכון, כמובן, כי הנה, למשל, הסרט המקסים של יוסף סידר, הערת שוליים, הוא ארט האוס, וקליין לא אהב אותו.
קליין לא אהב גם את מחוברים לחיים הצרפתי, כמו שמזכיר רשף. אז מה? אז לא לתת לו לכתוב על קולנוע צרפתי? הרי ברור מאליו שמצב העיתונות המודפסת הנוכחי, בטח ובטח מצבו של הארץ, לא מאפשר להעסיק עוד מבקרי קולנוע. עוד מבקר קולנוע. כך שהרעיון לחלק את עוגת הקולנוע בין מבקרים שונים לא ישים.
רשף קורא למעשה של קליין בריונות, אבל ביטול המינוי על הארץ, רק בגלל שקליין חושב דברים לא טובים על הסרט הנוכחי שלו הוא מעשה בריוני לא פחות.
גם הרעיון שקולנוע ישראלי צריך לזכות להקלות מצד המבקרים הוא מגוחך מאין כמותו. מצד אחד זהו קולנוע שמתמודד בכל הפסטיבלים ובתחרויות ובאוסקר, זוכה לכבוד וליקר ולהצלחה כלכלית בעולם, אז למה לעשות לו הנחות? למה צריך מבקר לעשות שקר בנפשו? הרי מה, לקליין יש משהו אישי נגד לוי?
מה מטרת הביקורת? האם אסור לבקר? האם ביקורת תמיד מונעת משנאה? למה בכלל לחשוב כך? אני מבינה את עלבונו של לוי, בסדר, אבל כל הנימוקים לפסילת מבקר הם לא סבירים. דבריי אלו יפלו על אוזניים ערלות. העם עם לוי. ראו כמה לייקים, כמה שיתופים. דוד הקטן נלחם בגוליית המרושע. וזה לא ככה. ממש לא.
חבל מאוד שלוי לא מצליח לנטרל את רגשותיו כלפי קליין, לראות את הדברים אחרת. אבל נו, היינו באותה נקודה בדיוק עם סידר. יוצרים הם אנשים רגישים יותר. הם מוכנים לקבל ביקורת רק בתנאי שתהיה טובה, וכל מי שאומר שסבבה לו עם ביקורת, אמממ, די משקר. לעצמו.
1. זכותו של לוי כמובן לבטל את המינוי על הארץ.
2. יפה מצד בן שהתקשר אליו.
3. צריך קליין להמשיך להיות נאמן לעצמו.
4. הדו-קרב בין יוצרים למבקרים הוא נצחי, ובכל פעם יש לו טוויסט. לעולם לא יסתיים. לעולם לא ישתנה.
ולווט אנדרגראונד 
הי,
אהבתי מאוד לקרוא את המאמר שלך דבורית. הגעתי אליו לאחר קריאת הפוסט של רשף.
בעיקר קיבלתי ממנו פרספקטיבה נוספת ותזכורת שתמיד יש הרבה יותר מדרך אחת לראות את הדברים. ושנקודות המבט השונות מאוד סוביקטיביות.
כואב לי לקרוא חלק גדול מהתגובות פה ששופטות את רשף כאדם, את התנהגותו ואת עבודתו.
בעיני רשף הוא מודל מדהים ומעורר השראה ליצירתיות, לתעוזה, לפיתוח קריירה ייחודית, להתמדה ולמקצוענות. וכן… יש יצירות שלו שאני אוהב יותר ויש כאלו שאני אוהב פחות. וגם…לפעמים אני מסכים עם מעשיו/דבריו ולפעמים לא.
איני מכיר את אורי קליין אבל ההתרשמות שלי ממה שעולה פה היא שהוא מקצוען. לאורי קליין משלמים כדי לבקר ולשפוט. זה המקצוע שלו.
הדגש שלי לעצמי ולכולנו:
לשפוט פחות, לפרגן יותר.
אפשר ולגיטימי להעריך, להעביר ביקורת ולתת משוב.
כל אדם הוא הרבה יותר מכמה כותרות שמדביקים לו או מכל קופסא שמכניסים אותו אליו.
תודה רבה דבורית על הפוסט הזה.
נרשמתי לתפוצה שלך 🙂
רוני ויינברגר
תקשורת מקרבת לחיים מלאים
http://www.nvc.co.il
אהבתיאהבתי
הפלצנות וההתנשאות של הארץ שנואות עליי במיוחד, אבל במקרה הזה יש להודות:
אורי קליין צודק.
למעשה, זו לא ביקורת גרועה על סרט – כי סרט אין בדבר המגוחך הזה. מבוכה אינסופית של שחקנים מסכנים שנעים בתוך משהו שאמור להתחזות לעלילה, אבל לא כל כך נראה שהוא אפילו מנסה, מה שכן יש שם הישג אחד – ליהקו את הילד חסר הכריזמה בעולם לתפקיד שאמור להחזיק את הסרט.
זה באמת נוראי נוראי נוראי, יכול להכנס עם סברי מרנן לרשימת התעלומות תחת הכותרת "איך 30 אחוז?? מי רואה את זה??". ואגב, לא "מדינה שלמה צופה בו", אם 100,000 יצפו בו זו תהיה הצלחה מסחררת, אבל זה לא מדינה, זה בקושי גבעתיים.
באמת הישמרו לכם לנפשותיכם, זה יותר גרוע מהבורר. אם זה אפשרי מבחינה יקומית משפט כזה.
אהבתיאהבתי
מזל גדול שרשף לוי נהג כבריון. אם היה נבון היה מארגן לעצמו תעלול יחצנ"י בשנקל על חשבון הארץ.
אהבתיאהבתי
הטריילר הצחיק אותי והדיון סקרן אותי, ככה שכנראה שאת הסרט שבכל מצב רגיל לא הייתי טורחת ללכת לראות, אני אראה ועוד בקולנוע, מקום בו הסדרנים קמים כמה דקות לפני שהסרט מסתיים ומתיישבים קרוב לדלתות כדי להרוס את הסוף של הסרט. ואיש לא עושה דבר כדי להפסיק אותם כבר שנים.
שנאמר כל ביקורת היא טובה.
אהבתיאהבתי
ראיתי את הסרט הולכים לצוד פילים של רשף לוי. לדעתי, אורי קליין צדק בכל מלה: תסריט ובימוי גרועים, צוות שחקנים מעולה.
אני מבין את רשף לוי ובוודאי הייתי מרגיש רע, אילו קטלו יצירה שלי. העלבון לא הופך אותה לראויה.
אהבתיאהבתי
מה הופך אדם למבקר קולנוע?
האם ביים סרט בעברו? כתב תסריט? שאלה לגבי קליין ולגבי כל המבקרים למיניהם.
אהבתיאהבתי
שאלה שלא במקומה. למרות שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני רואה אותה צצה.
מבקר קולנוע ממש לא חייב שיהיה לו ניסיון קודם בבימוי או תסריטאות.
הוא כן צריך ידע, רקע והבנה בקולנוע וכמובן יכולת התבטאות טובה.
כל אלו לא דורשים ולו שעה אחת של ניסיון מעשי.
אהבתיאהבתי
מבקר קולנוע לא חייב להיות במאי או תסריטאי בעברו, ממש כמו שפרשני הכדורגל הטובים ביותר הם לא אלה שהיו כדורגלנים מקצוענים בעברם.
אהבתיאהבתי
אולי כי מדובר בכדורגלנים?
בתחומים אחרים יש פרשנים מצויינים שמגיעים מהענף, לדוגמא.
אהבתיאהבתי
לא רק אורי קליין לא אהב את סרטו של רשף לוי. גם יעל שוב ב"טיים אאוט" קטלה את הסרט, וגם מרט פרחומובסקי ב"וואלה", גם שמוליק דובדבני ב-ynet וגם יהודה סתיו ב"ידיעות" לא התלהב.
הייתכן שכולם כולם שונאים קולנוע ישראלי ו/או לא מבינים דבר בקולנוע?
אהבתיאהבתי
עכשיו אני רואה שגם המבקר של "מעריב" שנא את הסרט. את שניצר ב"סופהשבוע" לא יצא לי לקרוא.
אז מה יש בדעתו של רשף לעשות בחבורת הבריונים הנ"ל? לדרוש את פיטורי כולם?
אהבתיאהבתי
לא יודע לגבי פיטורי מבקרים, אבל עושה רושם שרשף לוי הולך לחסוך לעצמו החודש הרבה כסף עם כל ביטולי המנויים שצפויים לו…
אהבתיאהבתי
הנה שניצר. הפתעה הפתעה.
אהבתיאהבתי
אורי קליין לא לבד.
תקראו:
"לצוד פילים" מנותק מעצמו במקרה הטוב, ולועג לזקנים במקרה הרע
סרטו החדש של רשף לוי מאופיין בעלילה נטולת מיקוד ובסצינות העשויות במגושמות בלתי משעשעת" (מאיר שניצר, "סופהשבוע")
אהבתיאהבתי
זה נכון שעוד אנשים לא סבלו את הסרט של רשף לוי, אבל אורי קליין הוא (בעיני רשף לוי, ויוסף סידר, ועוד כמה….) מבקר יחיד ומיוחד, את אורי קליין הם כנראה מעריכים במיוחד, ומי שאתה מעריך במיוחד, הוא בדיוק האדם שמאוד יכאיב לך כשהוא לא יאהב את יצירתך.
אני, במקום אלוף בן, הייתי מכפיל מיד את כמות הכתיבה השבועית של אורי קליין.
אהבתיאהבתי
את כמובן צודקת לגבי זה שזה נובע מהמעמד של קליין והארץ, ולראייה, ביקורת הרבה יותר מתחת לחגורה לא זכתה לפוסט זועם מצידו.
אהבתיאהבתי
יאיר רווה בכלל לא מדבר מפוזיציה (הופ! שילשנו את כמות משרות מבקרי הקולנוע בארץ).
haven't the jewish people suffered enough?
חבל שלא השקעת עוד 30 ש"ח בפוסט והוספת את דעתך הפרטית (והמעניינת).
אהבתיאהבתי
מ-30 ש' אני חיה שלושה ימים.
מה גם שכרטיס עולה מזמן 35 ש' אם לא יותר.
וזמן, וסדרי עדיפויות, ועוד ועוד.
אהבתיאהבתי
הבאז סביב דעתם של המבקרים מגוחך יותר מקיום העיסוק המיותר, בטח בתקופה הנוכחית. מבקרי מסעדות. מבקרי קולנוע. מבקרי אופנה. מבקרי אדריכלות. מבקרי ספרות. מבקרי תסרוקות. מבקרי מוסיקה. מבקרי טיולים. מבקרי שירה. הכל מעובד ומתווך עד שלא נשאר אחד שלא סובל מהרעלת ביקורת. מערימים לנו עיסות דיעה לעוסה בכל עניין ופוגעים ביכולת העיכול ופיתוח בלוטות טעם.
מעניין אם אי פעם יקום הגאון שיחקור את הקשר בין ריבוי הביקורת לפריחת תכניות הריאליטי. עוד קליק נתבשר על טבעונות מנטלית כטרנד.
אהבתיאהבתי
ומבקרי תקשורת. טפייי עליהם. מה הם מבינים מהחיים שלהם.
אהבתיאהבתי
שאלו מיצו-יי-נת. ביקורת תקשורת לאור מצב העיתונות היא יותר מכל- ביקורת על ביקורת. מועילה לסגירת הפער שנוצר בין יצירות המתווכים למציאות ולכן מדובר בפעילות מיבו-ר-כת.
אהבתיאהבתי
אני מאוד אוהבת לקרוא את הביקורות של קליין כטקסטים, כמו גם את הבלוג הזה. בשני המקרים יש ערך מוסף. הם לא עוזרים לי להחליט אם המוצר טוב או רע, אלא מובילים אותי לראייה רחבה יותר. כך שאין מה לבטל את הביקורת, אלא רק לבחור את אלה שרוצים לקרוא.
להיות מושא לביקורת זה עניין אחר. זה משהו שכדאי להיערך אליו בכל פעם שמפרסמים משהו. ביקורת רעה פוגעת, מה לעשות. אם לומדים להתמודד עם זה, מרוויחים.
אהבתיאהבתי
למעשה יש פתרון פשוט. רשף יכול להפסיק להעריך את קליין לאלתר, ואז לא ייפגע מדבריו.
אהבתיאהבתי
אני מאוכזב
כשביטלתי את המנוי להארץ (יומון צר אופקים ורדוד, לטעמי)
לא התקשר אלי אף אלוף,
בטח ובטח לא אחד עם מין מובחן כל כך
מצד שני גם אני לא אוהבתי את הסרטים של רשף לוי, ככה שאולי כדאי לי בכלל לשתוק
שלא אתעורר מחר ולידי יונח אחר כבוד ראש של צלולוייד
אהבתיאהבתי
1. כך בקצרה: בהתנהלות של היוצר, רשף, מול עיתון הארץ שבמסגרתו פורסמה הביקורת שאותה היוצר לא אהב, אני מפריד בין שניים: א. ביטול המנוי ב. הריצה לספר לחבר'ה בפייסבוק. את החלק הראשון אני מבין. היוצר חושב שהביקורת היתה קשה ולא מידתית. "הביקורת שלו היתה מופת של שחיטה מלאה. שום דבר לא טוב הכל גרוע. חוץ מהמלצה להתאבד היה שם הכל." כך הוא כותב. בסדר, ביטל את המנוי כאקט אישי. מה שפחות מובן הוא למה לרוץ לפייסבוק. מה היוצר ניסה להשיג כאן: האם להראות לאומה שהוא לא יוצא פרייאר? האם להשפיע על אנשים אחרים לבטל את המנוי שלהם הגם שלהם אין חשבון אישי עם מבקר העיתון? האם לספק תחמושת לכל אלה שבאובססיביות פוליטית שונאים את הארץ ובאותה נשימה בולעים בשקיקה כל מה שנכתב שם? האם הוא רוצה שהעיתון ייפול? ואם הוא יכול להיות ישר עם עצמו – מה הוא בדיוק רוצה שיקרה באופן כללי: שהעיתון, כל עיתון, ימנע מביקורת לא מחמיאה על סרטים ישראליים, על מסעדות, על הצגות ושאר נושאי ביקורת, מהחשש שהיוצר, או הבמאי, או בעל המסעדה, ירוצו לפייסבוק ויודיעו על ביטול המנוי? האם זה באמת ישרת את טובת הכלל? הוא יכול היה למסור תגובה עניינית, אפילו ארסית, לביקורת, הוא יכול אפילו לקרוא לפיטורי המבקר, אבל אם הוא היה חושב על זה עוד רגע אחד אני בטוח שהיה מבין שאת האקט הפרטי שלו – ביטול המנוי – הוא היה צריך לשמור לעצמו.
2. ההתנהלות של העורך מול היוצר מזכירה לי את ההתנהלות בעבר מול עירית לינור. אין מה לעשות כנראה, קוראים לזה הנחת סלב. כל חנות תכשיטים וכל סוכנות למכירת רכב וכל קבלן בניין נוהגים בדיוק כך. אני לא משוכנע שזה כל כך יעיל מסחרית, אבל כך נעשה באופן קבוע. גם את העניין הזה, אגב, אני סבור שלא היה צריך לפרסם.
אהבתיאהבתי
רשף לוי כתב זאת במסגרת המעין "בלוג" שאותו הוא מנהל מעמוד הפייסבוק שלו. אם תסתכל על ההיסטוריה של העמוד תראה פוסטים על מאורעות ואירועים בחייו.
אהבתיאהבתי
נכון, אנחנו בעידן צילומי החיתולים המשומשים.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם רוב מה שנכתב לעיל בפוסט ובתגובות, למעט נקודה 2 שהעלית: לדעתי אלוף בן טעה בכך שניסה לשכנע את לוי לחדש את המנוי. זה רק מעניק תוקף להיעלבותו של לוי. האם אכפת להארץ כל כך שמנוי בודד מבוטל, עד כדי הצדקה של טלפון מהעורך הראשי? או שמאה זה החשש שקוראים נוספים ילכו בעקבות "המופת" שהציב לוי? ממילא נראה לי שהחפיפה בין קהל המעריצים של לוי למנויי הארץ מצומצמת, וגם אלו לא סביר שיפסיקו את המנוי בעקבות זאת. בן היה יכול להסתפק בהבעת צער על הביטול, תקווה שיחדש אותו בעתיד, והתייצבות לימין זכותו של המבקר לכתוב כראות עיניו.
אהבתיאהבתי
להיעלב ממבקרים זה מאוד אייטיז.
אני קורא את קליין הרבה זמן, הנימוקים שלו לאהבתי/ לא אהבתי מעניינים ומאלפים. בקיצור, הוא מבקר עקבי, ותיק, ידען וכותב היטב. במקום להיעלב, אולי כדאי ללמוד מהביקורות שלו.
בידיעות זה אכן מחולק, יש יהודה סתיו ובנג'י טוביאס. טוביאס אחראי על הפופ, אאל"ט. אני הולך עם ההמלצות של סתיו בדרך כלל
אהבתיאהבתי
כבר קרה שקליין כתב על סרטים שהוא בכלל לא ראה כמו "אלוהי הקטל"
שעליו הוא כתב דברים שמורים שהוא לא ראה אותו בעיניים:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2220047
ככה שאני לא ממש מתפלא על כל הפרשה
אהבתיאהבתי
עם יד על הלב, מבקר קולנוע אחד כותש סרט.
הפיד שלכם (=החברים/חברים של חברים) נמס ממנו.
תלכו או לא?
התשובה ברורה.
כמו גם מקומו של מבקר הקולנוע בעוד 3…2…1…
אהבתיאהבתי
צודקים המאבחנים את התנהגותו של רשף כאינפנטילית וילדותית. הייתי מוסיף גם בריונית. עצוב לי על הבת שלו בת ה-10 שלא תחשף ל"הארץ" בבוקר אלא רק לישראל היום בבית הקפה השכונתי.
קליין יצא עדין עם הסרט של יוסי סידר – אין מה לעשות הוא ארוך כאורך הגולה והפואנטה נמשכת ונמשכת עד אין קץ. בקיצור הבעיה שלו מתחילה בתסריט ובעובדה שלא היה במקום במאי פנוי שיעבוד עם התסריט הזה השחקנים מקסימים.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי עדיין את הסרט, אבל ההתנהגות של רשף אינפנטילית ותו לא.
בכל מקרה, כנראה שאי אפשר לצפות להרבה ממישהו שחושב ש"מחוברים לחיים" הוא סרט נפלא, יפה, מצחיק ומרגש.
אהבתיאהבתי
הרעיון של יוצר מתעמת עם מבקר הוא סטארט אפ. אפשר לעשות את זה בזירת האיגרוף, או בבריכת בוץ. ידיעות, מרימים את הכפפה? ערוץ 2, שמעתי שאין לכם מספיק ריאליטי בלוח התוכניות! 😆
אהבתיאהבתי
להזכירך:
דודו טופז עמד עם צוות צילום ליד האינטרקום, וביקש מרענן שקד לרדת.
אהבתיאהבתי
ומה עם הבוקס לשניצר?
אהבתיאהבתי
למען הדיוק טופז קרע את משקפיו של שניצר מעיניו ושבר אותם.
אהבתיאהבתי
אם חושבים על כך זה אקט סימבולי: אני לא אתן לך לראות יותר. אתה לא תוכל לבקר.
(אוי לא, רק שאיזה עורך לא יחשוב עכשיו על כתבת "יחסי מבקרים מבוקרים", דה סיקוול הרביעי)
אהבתיאהבתי
הרבה יותר מזה. זה אקט של השפלה . אפשר להשוות לשבירת קביים לנכה או רמיסה של מכשיר שמיעה.
אהבתיאהבתי
לא היה ולא יהיה כמו דודו. הוא באמת הקדים את זמנו
אהבתיאהבתי
היה רשע מרושע . לבו הוצא מגופתו לפני שנקבר קבל פטור מלינקוק. זו אסמכתא למה שנכתב- היו צריכים לבדוק גם את מוחו השטני.
אהבתיאהבתי
וגם: מחויבותו היחידה, הבלעדית ואין בלתה, של מבקר, היא לקהל שקורא אותו, וכלפי האמת. לא לתעשייה, לא ליוצרים. אחרת הוא מגוייס, והביקורת שלו לא תוכל להיות אמת.
אהבתיאהבתי
התגובה של רשף לוי אינפנטילית. יוצר צריך לדעת לקבל ביקורת בלי לערב את הילדים שלו, כאילו כדי לעורר את חמלת הקוראים.
הביקורות של קליין תמיד מנומסות ומנומקות, גם כשהוא קוטל.
כתיבת ביקורת אינה בריונות ואילו ביטול המנוי אינו אלא בכיינות.
"מחוברים לחיים" היה מצחיק ומרגש אבל גם צפוי, סנטימנטלי, גזעני ומיושן.
לא רק אורי קליין לא נפל ממנו.
אהבתיאהבתי
אהבתי את "מחוברים לחיים" ואני בטח איהנה לצפות בסרטו של רשף לוי, אבל המקרה הזה (1) מגביר את הערצתי לאורי קליין (2) עושה לי חשק לקרוא יותר ויותר את מה שהוא כותב (3)מעורר בי את החשק לומר לרשף לוי, "בחייאת, בן אדם, תתבגר" (4) מחזיר לי – קצת – את האמון בכוחה של המילה הכתובה. אם יוסף סידר ורשף לוי, מצליחים, מתפרסמים, יוצאים מדעתם בגלל טור ביקורת של מבקר אחד (טוב, זה נכון שמדובר במבקר מספר 1 בישראל, ובכל זאת) – זה אומר שעדיין לא הכל אבוד.
אהבתיאהבתי