הכותרות הראשיות
ידיעות אופטימי, ישר"ה פחות, הארץ קורקטי, מעריב מאיים. המבשר מזכיר את שחרור האסירים. מקור ראשון את הבנייה.
ידיעות מצטט את נחום ברנע בפייסבוק. כך נראית אופטימיות:
נקודת הפתיחה הפעם קשה במיוחד. הפער בין הצדדים תהומי, החשדנות ההדדית עצומה ולמרבה הצער מוצדקת. אין כרגע נסיבות שדוחפות את אחד הצדדים או את שניהם לשינוי עמוק בעמדות, ולוויתורים כואבים. הרחוב בשני הצדדים לא מצפה לזה. לפעמים עצם הגילוי שבצד השני חיים בני אדם, לא מפלצות, יוצר את ההתלהבות, את הגמישות, שסוללים את הדרך להסכם. אבל אין שום דבר מרגש במפגש בין עורך הדין יצחק מולכו לסאאב עריקאת. הם נפגשו עשרות, אולי מאות פעמים. הפגישות ידידותיות – התוצאות אפסיות. הסכם יהיה רק כאשר המחיר של אי הגעה להסכם יהיה גבוה מהמחיר שכרוך במשיכת זמן. קרי מאמין שתוך תשעה חודשים יגיע להסדר שלום ולהקמת מדינה פלסטינית. אשרי המאמין.
רצח בקריית גת
ולדיסלב קולוסוב נדקר לפני שלושה שבועות בפתח ביתו ומת. כלומר, הוא נרצח. למה לא שמענו על כך? כי זה קרה בקריית גת, אז איש לא הזדעזע. דרור פויר דיווח.
תינוקות מתים
בני ציפר בטקסט מעצבן במיוחד שתמציתו היא, למה אין אף אדם שפוי שקם ואומר, רבותיי, השתגעתם? תאונות קורות, תינוק נופל מחלון, טובע באמבטיה, ועוד. לא לא לא אדוני. אתה טועה מרה. יש תאונות שקורות, לא צריכות לקרות, אבל קורות. לשנייה לא שמת עין על הילד והוא עף מהחלון, או טבע בגיגית, או מה. אבל מה שמחריד באירוע שכחת הילדים במכוניות הוא פרק הזמן הארוך. למשך חצי יום שוכח אדם את התינוק שלו במכונית לוהטת. לא חושב עליו לרגע. לרגע! נותן לו לגסוס בעינויים שלא מהעולם הזה שעות. שעות! בלי שיחשוב עליו. איך ייתכן? וגם אז, זה לא שפתאום נזכר ההורה (טוב, האב) בתינוקת, ורץ בזעקות שבר להציל אותה. לא, מישהו מזכיר לו: עובר אורח שרואה את האירוע המפלצתי, הרעיה שמתקשרת לברר מה שלום הפעוט. לא אדון ציפר, זה לא כמו תאונה, שמתרחשת בהרף עין. זאת זוועה מתמשכת, הסרת אחריות טוטאלית מהילד שלך. הוא לא מוטמע בך, בדנא שלך, במוח שלך, הוא לא נצרב בך, כמו שצריך היה להיות.
לטקסט הנורא מוצמד איור של ערן וולקובסקי שדווקא ממחיש את הזוועה ועומד בניגוד לציפריזם.
פרנקל, התיק והבושם
עדיין לא קיבלתי תשובה מאיש איך התחלף בקבוק בושם בתיק לנשיאת חליפות. בישר"ה מובאת ידיעת התיק בלי הסברים, עם הפניה בשער.
גם בגלובס על הבוקר יש ידיעה שמובאת ברובה מחדשות 2. בידיעות מובא הסיפור מפי גד ליאור וטובה צימוקי בע' 12, אולם גם פה לא מתברר שום פרט שיכול לשפוך אור על הפרשה.
שלוש שאלות:
מי היה הראשון שכתב שמדובר בבקבוק בושם, ולמה? ומי המשיכו בכך כתוכיים ולמה?
האם פרנקל עוכב ללילה בהונג קונג בשדה התעופה ע"י השלטונות, או פשוט פספס טיסה?
למה עד היום אין שום מסמך שהוא מהונג קונג, מהרשויות, ויש רק מכתב רשמי של עו"ד שרון סר?
המדינה הזאת, ישראל, סובלת ממוגבלות שכלית ותפעולית די גדולה. על פי ידיעות
אתמול התברר כי לשלטונות החוק בישראל אין גישה 'בלתי פורמלית' למפכ"ל המשטרה בהונג קונג או לגורמי האכיפה בשדה התעופה שם, ולכן התלות שלהם באנשי משרד החוץ והקונסוליה הישראלית במקום היא מוחלטת – אולם הם כאמור נמצאים בימים אלה בעיצומים…
כל יום אני שואלת את עצמי מחדש איך מדינת החלמאים הזאת, עמוסת הבירוקרטיה ומוחות הציפור (למרות שזה עלבון לבעלי הכנף החכמים ועמם הסליחה), שרדה עד היום, 65 שנים.
מכל העיתונים רק הארץ מתעמק בפרשה. מתברר שחמש פניות של אמיר אורן לעו"ד סר לא נענו. שגם פרנקל עצמו לא השיב על כלום. שהמכתב מהעו"ד, ללא כל מכתב רשמי מהונג קונג רק מסבך את פרנקל.
חגי בן-ארצי VS שרה נתניהו
מתוך ידיעה (בתשלום) של יואב יצחק:
שתי תביעות נפיצות הוגשו בבתי המשפט בגלל סכסוך בין חגִי בן-ארצי לבין אחותו שרה נתניהו. המידע האצור בהן עלול להעלות שאלות קשות נגד שרה נתניהו בעניינים רגישים. במיוחד בענייני כספים ונכסים.
התביעה הראשונה, אותה הגיש בן-ארצי מתנהלת בדלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה. השנייה, אותה הגיש בנק הפועלים נגד נתניהו (כצד ג', לתביעה שהגיש בן-ארצי נגד הבנק), מתנהלת בבית משפט השלום. פרסום פרטיה של תביעה זו נמנע בשל צו איסור פרסום שהוצא לבקשת שרה נתניהו.
נתניהו מיוצגת על-ידי עו"ד יוסי כהן… ומכחישה את כל הטענות… מחמת איסורי הפרסום לא ניתן לדעת האם מדובר בטענות-שווא מצד חגי בן-ארצי, ו/או האם ההליכים בין השניים הסתיימו או יסתיימו ברוח טובה.
צביקה ברוט מרחיב בידיעות, ע' 20, על הפרסומת לראיון עם בן-ארצי, שצוזרה בקול ישראל בנימוק שלא התקבל אישורה של שרה נתניהו, שכן היא מוזכרת בתשדיר. במקביל, לא נפסל לשידור התשדיר שקידם את הראיון עם לימור לבנת, בו תקפה בחריפות את יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון. איש לא פנה ללוזון כדי לקבל את אישורו או כל דבר אחר.
הלכו לעולמם
שאול ביבר, אבי הלהקות הצבאיות, בן 90.
העיתונאית הוותיקה הלן תומאס, בגיל 92. מבחינת nrg היא תיזכר רק כעיתונאית בעל ההתבטאות האנטי הישראלית הקשה.
תומאס סיקרה את הבית הלבן קרוב לחמישים שנה.
לפני פיזור
התרגשות שיא. איפה אלה קרי? איתי בתיק. בלי בושם.
לא לפספס את הפוסטים של הסו"ש.
ולווט אנדרגראונד 
מה קורה פה – הימניים, הדוסים, ותומכי הפקרת התינוקות השתלטו על הבלוג?
אהבתיאהבתי
חופש ביטוי … מכיר ?
אהבתיאהבתי
בעתידות הובטח שעד גיל 21 נגיע לירח.
ב 2007, פירסמה גוגל תחרות "משוגעת", שבה מובטחים 20 מיליון דולרים ותקילין, לאדם הפרטי הראשון שיצליח להנחית כלי טיס (גם מרחוק) על הירח.
אגב, דווקא בעניין הזה יש קבוצת ישראלים עם סיכוי מצוין לקחת את הפרס (שאותו כוונתם להעביר לצדקה).
בעלון מסוים שבו דוברים גם עברית החליטו מזמן על תחרות גרנדיוזית הרבה יותר עם תחרות קשה שמשאירה אבק בכל הנוגע ליקח וממריאים טיסה לגלקסיות אחרות של גאונות.
עמירה הס וגדעון לוי ורבים וטובים בקבוצה נתקלים בסוס צעיר שיעשה הכל כדי להוכיח את עצמו כדי להראות שהוא בליגה של גדולי הדור.
אורי משגב שידע להסביר, לא מזמן כמה נלעג ולא מכובד להשוות את המשטר האירני לנאציזם- כך כתה המשגב "אולי מוטב להניח – מעט, לפעמים, פה ושם – לששת המיליונים ולחזור לנהל את מדיניות החוץ והביטחון שלנו עם יותר שיקול דעת רציונלי ופחות היסטריה מטעם ההיסטוריה. המצב מספיק מסובך גם בלי אושוויץ ץ". משגב כמי שמגלה גאונות מהי, השווה בבעיתון בשבוע שעבר את עיכוב הילד מיידה האבנים לתמונה הידועה של הילד היהודי המרים ידיו אל מול חיילי הצבא הגרמני והשתמש שוב במונח המתועב "יודונאצים".
ומילה וחצי מהצד על ההגיון של נער הפלא החדש:
באמת חמור להשוות את המשטר האיראני למשטר הנאצי, זה לא כאילו מדובר בחיילי הרשע של גבעתי. .
היום משגב השקדן החליט לעבור לאוטומט והחליט שבנט "מבצע פיגוע התאבדות".
משגב כסינקדוכה, השמיים הם הגבול.
התחרות קשה בגלל שהשכל נשפך בין הגדעונים והאורים מהאוזניים.
אהבתיאהבתי
ב-NRG ממש מתחת לתמונה הגדולה מופיעה הכותרת "האם נגיף חדש הגיע אלינו ממאדים?". (כותרת משנה במונחי HP של אתר חדשות?)
בדרך כלל אחרי הקלקה אנחנו מגלים שלא וסתם הפציצו בכותרת כדי למשוך קוראים.
הפעם דווקא מספר לנו הכתב אלכס דורון על וירוס ענקי (בממדיו ובאורך הגנום שלו) שתפס טרמפ על מטאור מהמאדים למימי כדור הארץ.
במפתיע (או שלא), בתקציר המחקר ובקטע מערכתי על המחקר בסיינס, לא מוזכר כלל המוצא המאדימי של הנגיף.
http://www.sciencemag.org/content/341/6143/281
http://www.sciencemag.org/content/341/6143/226.summary
אין לי גישה למאמר המלא אבל אני מהמר שהקטע החוצני הוא המצאה של הכתב שלא מבין אפילו שאם אכן היה מוכח שהוירוס הגיע מהמאדים, ישנן לפחות שתי תגליות מדעיות חשובות בהרבה בסיפור מאשר עוד וירוס בעל גנום גדול (פאן-ספרמיה וקיום חיים על המאדים).
אהבתיאהבתי
המקור לסברה שהנגיף ממאדים הוא פרופ' ז'אן מישל קלווארי.
אהבתיאהבתי
גם לא ניתן להפריך או לשלול שמפלצת הספגטי השתילה בוירוס את הגנום הזה. אז במקרה הזה הסנסציוניזם הוא גם מצידו של החוקר. אני עדיין משוכנע שבמאמר עצמו הוא יותר זהיר (ואם לא אני מוכן לאכול את הוירוס).
בכלל חוקר שפולט כזה קישקוש על משהו שלא ניתן להפריך או לשלול צריך להסקל בעותקים מספרו של תומאס קון.
המעבר מזה שאין אב קדום ברור לזה שהוירוס הוא חוצני הוא פשוט אנטי-מדעי, כנראה שמישהו צריך גראנטים למחקר שלו.
אהבתיאהבתי
אתה צודק. איני מבין דבר בתחום הזה, אבל המאמר המלא אינו מעלה אופציה כזו עד כמה שראיתי (וזה די ברור, כי אם היה נקבע במדובר בתושב מאדים במקור היתה מתחוללת בעולם רעידת אדמה מדעית). הנה סיום המאמר המקורי בנוסח הרבה יותר שמרני מהכותרת בעיתון.
אהבתיאהבתי
תודה,
גם אני לא מהתחום אבל לזהות הגזמות לתקשורת ובתקשורת למדתי עם הזמן.
נשמע יותר סביר למאמר שנראה על פניו רציני ומעניין, מה היה קורה אם NRG היו מפרסמים שהתגלה וירוס ענקי עם המון גנים שיחודיים רק לו ויתכן שזה מעיד שצריך לנסח מחדש את הדרך שבה אנו ממינים את עולם החי (ולא בפעם הראשונה, אגב).
אולי היו מעט יותר קוראים, אבל לפחות הם היו קוראים משהו עם אחיזה במציאות.
אהבתיאהבתי
נכון. התבוננות בהתרחבות של מספר הקבוצות לתוכן
( בכוח מלאכותי) משבצים הבקטריולוגים ישויות חדשות
בעשרות השנים האחרונות (למשל: ארכאאו בקטריה)
והאיזורים האקולוגיים בהם מתגלים מיקרואוגניזמים
פעילים ( עולם הנביעות החמות בקרקעית הימים בו
החליפו יסודות שונים את החמצן שבעולמנו) מראות
שמתחולל ניסוח מתמשך כפי שהערת. אם תרצה
אבולציה מואצת של המחשבה הביולוגית בכוח לחצי
הסביבה. באשר למקור חוץ ארצי, קיימת תיאוריה
שולית, לא מקובלת אך חיה ובועטת שבכלל מקור החיים
על כדור הארץ אינו אבולוציה מקומית אלא מקור חיצוני
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2840304/
אם ייפתח הקישור שים לב לאמירה על השוני הרב
והמגוון הרחב של חומרים אורגניים מבחוץ.
אהבתיאהבתי
כל כמה זמן מוציאים ידיעות על חיים ממאדים שהגיעו לארץ – כנראה כדי להצדיק את המיליארדים שנאס"א מבזבזת על שטויות
אהבתיאהבתי
מיקי נכנסת ללינק?
אהבתיאהבתי
בעניין התינוקות הנשכחים, אני מסכים עם בני ציפר. מה שיש פה זה גל תקשורתי דוחה, לא "תופעה" כמו שהתקשורת משווקת. הרי, אם זה היה בכפר מצמצ או בנצרת ("תחתית") זה לא היה מעניין איש. ואכן, מקרה רצח של אדם בפתח ביתו לא צולח את סף הגירוי של התקשורת. זה פשוט לא מספיק טוב כדי למכור את שטחי הפרסום. אם הנרצח היה הומו או בן דוד מדרגה שלישית של מישהי מהאח הגדול 3, אפילו שכן של משה קצב – הרי לנו אייטם שמספיק לזוללי הפגרים התאוותנים.
אהבתיאהבתי
צודק, צריך לאסור על פרסום בעיתונות.
אהבתיאהבתי
שאול ביבר עשה מוסיקה שישראל היפה אהבה לאהוב. למה המוסיקה הזאת מתה? מה היתרון של המוסיקה הזאת (ששורשיה ברוסיה ופולין) על פני המוסיקה המזרחית שהביסה אותה?
את המוסיקה הרוסית-ישראלית קיבלנו בחינם ברדיו. אף אחד לא שילם דבר כדי לצרוך אותה. הקהל של המזרחית יותר אותנטי בצריכת התרבות המוסיקלית שלה. 😐
אהבתיאהבתי
אם כבר בוקר של קטיפה:
אהבתיאהבתי
איך ייתכן שאדם שכח את התינוקת ולא חשב עליה לרגע במשך שעות? בדיוק מאותה סיבה שייתכן שאדם שכח את התינוקת לכתחילה: כי הוא עושה כל יום את הסיבוב של השארת התינוקות בדרך לעבודה, או ממנה – ולכן לא עולה על דעתו ששכח. נוסף על כך, במקרה של יום א' שעבר, האב חזר ממשמרת לילה והלך לישון. אז כל הרטוריקה של "איך ייתכן שלא חשב אפילו לרגע" לא רלבנטית.
אהבתיאהבתי
ציפר כותב הרבה פעמים סתם בשביל להיות קונטרוברסלי – מצליח לו. במדינה שלנו זה לא קשה
אהבתיאהבתי
דבורית, אני לא כל כך מצליחה להבין מאיפה את שואבת זכות הביקורת על אנשים ששוכחים ת׳ילדים באוטו. מי שמך? לא חשב עליהם כל היום? כן, יש ימים שאנחנו עובדים, עסוקים, נטרפים בלחץ והטירוף ולא חושבים על הילדים. עד שמגיע טלפון. האנשים האלה אינם הורים רעים וחלקם בוודאי היו אפילו הורים ממש טובים. לא קראתי את הטקסט של ציפר כי אין לי כוח עוש לקרוא טקסטים על העניין הזה, אבל מסיכומך אני מסכימה איתו. החיים המודרניים הביאו עמם אסונות חדשים וזה אחד מהם. כל ההתחסדויות, הביקורת וההתלהמות הזאת הם צדקנות מגעילה וחצופה.
אני מקווה שתקראי את הכתבה המרתקת בלינק
http://articles.washingtonpost.com/2009-03-08/news/36840402_1_courtroom-tissue-class-trip
אהבתיאהבתי
מה הבעיה?
את יכולה להסכים איתו, ואני יכולה לא להסכים איתו ולנמק.
איש לא שם אותי לבקר שום דבר. אני שמתי את עצמי. בדיוק כמו שכל אדם זכאי לבקר כל דבר.
ואת הכתבה מוושינגטון פוסט הבאתי בבלוג כקישור כבר ארבע פעמים לפחות, כך שאין צורך להזכיר לי אותה.
לא דיברתי מעולם על הורים רעים וטובים, הסברתי למה ההשוואה בין "אופס, קרתה תאונה" לבין לשכוח תינוק במכונית לשעות, לא סבירה.
וחוץ מזה, תאונות לא קורות. הן נגרמות. יש תאונות שאסור להן לקרות.
אהבתיאהבתי
ברכות ותשואות מהיציע.
אהבתיאהבתי
מסתמן שכולם נסעו אתמול ללפלנד לחפש את אלה קרי.
יש טיוב, טריילר. משוּ מהחומרים שהוצגו אתמול?
בהצלחה רבה V לצורך הענין דבורית:)
אהבתיאהבתי
לא, לא כרגע. תודה רבה!
אהבתיאהבתי