כותרות פה ושם
צומת ירקונים לוהט. פתח תקווה בוערת (גם אם שולי שמלתה).
תאונת ביזאר קשה: מוות משולש בבריכת הדגים.
נתניהו ימנה צוות שיוסמך לשחרור 82 אסירים פלסטינים.
VTV
תחקיר הטחינה, אם יש לכם זמן. ואם מישהו יביא פה את הטבלה, איזה טחינה כן ואיזה לא, בכלל ניצחנו את השיטה.
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
המשנה ליועמ"ש אישר לשר התקשורת להקפיא לתקופה קצרה את מימון תוכנית ההבראה של רשות השידור.
מסביב לעולם
הזכרתי אתמול את אשתו של אנתוני ווינר הלוזרית. מתברר שאני לא היחידה ובאמריקע טוחנים לה את הצורה. כלומר את המוח, ואת הלב, לא את הצורה. וגם חובטים לעצמם בראש, הניו יורקים ותוהים, מה, אנחנו אסקופה נדרסת כאישה הטובה?
Abedin took the good-wife act one step further at Tuesday’s press conference, admitting her collusion in this new lie: “We discussed all of this before Anthony decided to run for mayor,” she said. So clearly, as Abedin sat for these joint interviews in which Weiner claimed to be a changed man, she knew that wasn’t the truth, and was happy to lie to a public that had been nothing but sympathetic toward poor, brilliant Huma, saddled with such a dud. Perhaps they’re a better match than we knew.
פוליטיקו: הומא אבדין הולכת בעקבות הילארי קלינטון.
They are that power hungry that she stands there and she accepts the absolute disgracefulness of serial cheating from her husband,” Weiss said. “Huma comes from the Clinton school of forgiveness — power is more important than dignity.”
(תודה לראש דסק ולווט באל.איי, גל שור. החודש שכרו יתעכב בגלל קשיים תזרימיים. נא לא להפגין).
משתכשכים בביצה
מי נגד מי: בעיקר נהניתי לקרוא על הידיעה נגד ביטול התשדיר נגד השרה, שירדה מוואלה! בגלל "שיקולי עריכה". עפר אני לרגליו של אילן ישועה. קטע הוא איך ממשיך האתר לפרסם מדור ברנז'ה ולבקר את ההתנהלות של אתרים אחרים. אין בושה ויש חוצפה. גדול מהחיים ישועה. אירועים אלו ואחרים יכולים להסביר בדיעבד – גם אם יכחישו – את פרישתם של גדי להב וטלי בן-עובדיה מעריכת האתר. העיקר שינון מגל שם.
לפני פיזור
נוסעת למולדת הבייגלה.
ולווט אנדרגראונד 
ובפינת מוטב מאוחר מאשר אף פעם: בפוסט של אתמול הוזכר הלוגוגל לכבוד יום הולדתה של רוזלינד פרנקלין. פרנקלין, מדענית שבשנות החמישים עסקה ברדיו-קריסטלוגרפיה (סוג של צילום בקרני רנטגן) של הדנ"א, הניחה את הבסיס בתגליותיה להבנת מבנה הסליל הכפול של הדנ"א ע"י ווטסון וקריק, שזכו בפרס נובל על תגליתם. בגלל היותה אשה (חריג בנוף המדעי של אותם ימים), אאוטסיידרית, ומותה מסרטן זמן קצר לאחר מכן, לא זכתה להכרה הראויה לה. פן אחד של הסיפור הוא כמובן הדרת נשים, פן הזוכה לתהודה ציבורית רבה יחסית. פן אחר ופחות מדובר הוא: אילו דמויות מופת אנו מציבים לנערות בנות זמננו – למשל, כמה אנו שומעים בתקשורת על בר רפאלי, וכמה על עדה יונת? מי מהן מהווה רול-מודל דומיננטי יותר, ואיך זה משפיע על הסיכויים תצמח לנו עוד עדה יונת? עוד בנושא: הארץ , סלונה.
אהבתיאהבתי
אני בטוח שבהיסטוריה המדעית יש גם לא מעט פרנקלינים.
מותה כנראה חשוב ממינה.
כמה אנחנו שומעים בתקשורת על יהודה לוי וכמה על שכטמן? מה הקשר גם פה למין?
יש היום יותר אקדמאיות מאקדמאים. אפשר להירגע (אם לא אכפת ממעמדם הנמוך של הגברים בחברה כיום).
אהבתיאהבתי
אתה צודק בכך שמעמדם של המדע, הטכנולוגיה וההנדסה נמצא כרגע בשפל כללי מבחינת המדיה הישראלית, וזה דובר גם כאן בתגובות לא מזמן. בכל זאת, נדמה לי שכאשר זה כבר עולה לכותרות או לפריים-טיים זה יותר בהקשר גברי. למשל, בין ארבעת ה"מסודרים" לא נמצאה אשה אחת. יכול להיות שיש יותר אקדמאיות מאקדמאים, השאלה באיזה תחומים ובאיזה דרגים. אשמח להיווכח בטעותי אם בתחומי ההנדסה והמדעים המדויקים המצב אכן טוב.
לגבי פרנקלין עצמה, מינה כאמור היה רק מרכיב אחד בסיפור. אם קראת את "הסליל הכפול" של ווטסון, תוכל להתרשם מהקרדיט המצומצם שהיא מקבלת, למרות שתגליתה היוותה את היסוד המכריע לעבודתם של ווטסון וקריק, ולמרות שפורסם לאחר מותה.
אהבתיאהבתי
הנדסה ומדעים מדוייקים לא כ"כ. מדעי החיים כן.
מסודרים משקפת את המציאות. אין הרבה סטארטאפיסטיות. כמובן שניתן לשאול למה. לא חושב שהמצאת מציאות אלטרנטיבית בפריים טיים תפתור את הבעייה.
קראתי ומכיר את הסיפור, והבעתי את דעתי. אני בטוח שרוב קורבנות הפלגיאטים המדעיים הם גברים. זה יותר עניין של דרג וזרג, וכאמור למותה היה תפקיד חשוב יותר (אפשר את קשר השתיקה בין הזוכים).
היו זוכות פרס נובל לפניה בתחומי המדעים המדוייקים, חלקן אפילו זכו בשניים.
אהבתיאהבתי
פחות רציתי לקחת את הדיון לכיוון של אפליית נשים כי הוא די שחוק, ויותר לכיוון המודלים לחיקוי. מציאות פיקטיבית בפריים טיים בהחלט משפיעה על מגמות שהופכות תופעות שוליים למיינסטרים, ואני בטוח שתמצא דוגמאות בקלות. קבל דוגמא נוספת המבזה גברים ונשים גם יחד: ב"היפה והחנון" הבחורים בעלי הנטייה המדעית מוצגים כחדלי אישים המנותקים מהוויית העולם הזה. הם זקוקים להדרכת הבנות, שהן מצידן מופת לבורות ושטחיות. כאשר כבר הובאה "חנונית" היא הוצגה בצורה הנלעגת מכל. אז נכון, מדובר בטראש, וחצי מזה מבויים, אבל המסר עובר.
אהבתיאהבתי
נראה שהצדק אתך – יותר נשים קיבלו השנה דוקטורט מאשר גברים. שמח להיות בצד הטועה.
אהבתיאהבתי
לכל המתעניין
טחינה אל ארז נבחרה כטחינה המובחרת הנבחרת הנבדקת
אהבתיאהבתי
מחזיק מעצמי מומחה טחינה וצרכן כבד. לרוב מחזיק בבית מספר סוגים למטרות שונות. לא קונה טחינה אורגנית או מלאה.
לטחינה רגילה משתמש באל ארז.
לסלטים בנסיך והיונה.
ננצל את הזמן שהקפטן מכסח דשא להכנת צלט חצילים:
חציל בינוני קל ומבריק (עם צ'ופצ'יק!) מנוקב במזלג לתבנית 200- 180 מעלות הופכים פעמיים, שעה או שעה וחצי.
הזמן טוב למתיקות.
חוצים על קרש ובכף מגרדים לקערה עמוקה. לא מתעלקים על הקליפה.
שופכים כוס טחינה גולמית. מסיימים בלק על הפיה.
מוסיפים שן שום גדולה בחיתוך דק.
מיץ מחצי לימון.
מוסיפים מים קרים ומערבבים- כמה מים? רואים.
ממליחים וטועים. מתקנים וטועמים עוד פעם.
מעבירים לצלחת ועושים חרקה בסיבוב.
מנזילים שמן זית ועוד קצת.
מגבוה מפזרים פטרוזיליה קצוצה ויבשה.
מגישים עם פיתות חמות קריספיות רבעי עגבניה ופלפל ירוק חריף.
אוכלים טרי ומסיימים הכל כי הטעם ישתנה במהירות.
אהבתיאהבתי
גם החלווה שלהם מצויינת.
במיוחד זאת עם הפולי קקאו
אהבתיאהבתי
כאכלנית טחינה על בסיס יום יומי
המידע הזה היה חשוב לי .
אני כמעט ולא אוכלת מאכלי חלב
קצת מצחיק מה שקרה היום בחומוסיה שבה ניגבתי חומוס.
הגיעה אישה כדי לקנות חומוס בקופסה ולקחת הביתה
דבר ראשון שאלה את בעל החומוסיה חסן, באיזו טחינה הוא משתמש
(לחומוס כמובן) בהיותו צעיר מעודכן הוא לא התבלבל
וענה לה: באל-ארז כמובן והיא נרגעה במיידית ואמרה זו הטחינה הנכונה והבריאה בלי החומרים הלא-טובים:)
ואני חייכתי מתחת לשפם שאין לי.
אין מצב שבחומוסיות השתמשו ו/או משתמשים בטחינה הזאת
היא יקרה מדי.
שבוע טופ
אהבתיאהבתי
מה הועילה הרכבת הקלה בירושלים (חמודה ונעימה), אם נסיעה ממגרש הרוסים ליציאה מהעיר נמשכת חצי שעה?
אהבתיאהבתי
בקרוב וודאי ייתלה בברגהיין (איכס).
לא ברור ממה ההתרגשות – סתם קשקשנות סטנדרטית בתחום האומנות העכשווית. היום יצירה לא נחשבת אם היא לא מגיעה עם חוברת ג'יבריש שמתמללת אותה. אחרת איך הצופה ידע בכוחות שכלו הדל למה כיוון האומן בנשגבותו?
אהבתיאהבתי
טל ניב שובר שיאים. צילומים שנבנים מהשם. סיפור מעניין.
אהבתיאהבתי
זה לא שבירה, זה ביקוע שיאים! בטוחני שאפשר לפתח גנרטור לעניין הזה שיעשה את העבודה במקום הכותב. מצד שני, עם כישרון כמו שלו הוא יכול לשפוך מגילה שלמה גם על הדבר הזה.
אהבתיאהבתי
רעיון מצויין המחולל.
הנה האתגר שלך לשבת:
קומפוזיציה מרתקת
טקסטורה עוקצנית
דוחה ומושך
שפה חזותית
משחקי אור וצל
מעודן ומחוספס
מאזן ומבלבל
משחק ביחסים
חד ומעורפל
מציץ מהריסים
פורטיס משוגע
אהבתיאהבתי
החסרת רק את "עוכר שלווה". יאללה, קדימה לכתיבת הקוד. בעצם, יש לי להכין המבורגרים, להוציא את הגריל ולכסח את הדשא.
אהבתיאהבתי
לא לימדו אותך כיצד למנף דמי כיס?
ובהדמנות שינקו גם את החדר.
אהבתיאהבתי
צריך הרבה כישרון כדי לנסח את הרגש "קנאה" בכ"כ הרבה מילים עקיפות.
אהבתיאהבתי
קינאה זה רציני רק תזכיר לי במי.
בבעל, בכותב או בצלמת?
אהבתיאהבתי
כל אחד והפרשנות שלו ליצירה.
אהבתיאהבתי
הקישור לפוליטיקו שבור. הקטע המצוטט ממנו הוא בכלל מהניו יורק פוסט, כך שהצלחת לייצג את אמריקה פעמיים באמצעות הנחות בטבלואידיה, פטרי את הוואלי גל.
הנה המלצה שלי. כי כמובן במושגים של "משחקי הכס" מדובר בהתנהגות סבירה של בני בזוג.
אהבתיאהבתי
הקישור לפוליטיקו פרח.
אהבתיאהבתי
* ה"שיחות"
כמה פעמים היינו בנקודה זו ? הרינונים, המחשבות הוורודות וכמובן המלל של הצד שניכס לו את המילה "שלום" .
הנשיא של כולם מכפיש אוכלוסיה שלמה במצב המדורדר של הנגב, אנשי השמאל, שמתעלמים שהמדינה תדון עם דיקטטור מכחיש שואה שאוכלוסיתו חייה בעוני מחפיר, מגבים עוד לפני שיש מה לגבות .
אבל… רובנו יודעים איך זה יגמר
לאבו מאזן יש רק מה להפסיד אם יעשה הסכם (הכספים שזורמים והמעמד של עם כבוש) וכמובן שהוא יכול להשיג יותר בלי ויתור אחד קטן הודות לאימפוטנציה של המעצמה העולמית .
אם יש משהו טוב בסיפור , שאחרי כשלון השיחות הבאות עוד אנשים יגלו את האור ומי נמצא בצד השני והאוכלוסיה שלנו תבין שהסכמים לא נעשים אם אחד מהצדדים לא מקבל את קיומו של השני אחרת זה נקרא הסכם כניעה .
* השמאל בארץ
מאמין בבחירות – כמובן אם התוצאה תואמת להשקפתו, אחרת או שמישהו רימה או שהעם פשוט מטומטם.
מתנגד למשאל עם – כי זה אנטי דמוקרטי , הרי לשאול את העם שאלות קיומיות זו בריחה מאחריות.
תומך בהפיכות צבאיות בכוח הזרוע – כי הצבא מייצג את עמדת העם , תמיד !
והם עוד נקראים הליברלים …
* מצרים
המהפכן הדמוקרטי סיסי קרא לעמו להפגין למען הדמוקרטיה –שזה מעשה סופר דמוקרטי של אדם שמשתמש במסונוורים כדי לחזק את מעמדו
כמה פעמים שמענו דיקטטורים עולים על במה ושולחים את עמם לרחובות כדי להראות את תמיכתם?
כמובן שפה בארץ יש עדיין אלו שמאמינים שזוהי דמוקרטיה בהתהוות , הרי יש ממשלה? גם בסוריה יש כזו …
ערב שישי עומד להיות אחד החשובים במצרים, מקווה שהמצב יתדרדר יותר מהמצב כעת .
אחלה שבת
אהבתיאהבתי
זה לא "השמאל" אלא "אסמול". והוא אחראי לכל מה שציינת וגם לכך שהחביתה נשרפה בבוקר, הרכבת התהפכה בספרד, המכונית התפוצצה בצומת ירקונים וכמובן כליאת השווא של מרגול. יחוסל אסמול הבוגדני לאלתר!!
אהבתיאהבתי
מה בנוגע להונאת הבייגלה של הארץ? היה ופספסתי?
"חשוב לציין כי הרוכל יכול לשלם את הסכום שפסק בית המשפט ולהשתחרר מיידית מהמעצר, ולדון בהמשך כאדם חופשי בבית המשפט על תשלום חובו". הסכום שפסק בית המשפט הוא 8000 ש"ח.
אהבתיאהבתי
תחקיר הטחינה.
מתייחס לטחינות מלאות.
2 טחינות שלטענת כלבוטק הן פסולות בגלל הימצאות טיטאניום דיאוקסיד:
טחינה זהב אורגנית.
טחינה הר ברכה.
טחינות מובילות:
מקום 1: טחינה אל ארד.
מקום 2: טחינה אחוה מבית אחדות.
מקום 3: טחינה המותג מבית הנסיך.
מקום 4: טחינה הרדוף.
מקום 5: טחינה אמארה.
הסיכומים בסרטון הם מדקה 41.
לטעמי התחקיר הזה מעט פופוליסטי, כמו לא מעט מתחקירי כלבוטק. יש להניח שרוב יבוא גרגרי השומשום נעשה ע"י אותה/ן חברה/ות. כל משלוח מן הסתם שונה במעט ומכאן ההבדלים כולל נוכחות צבע המאכל שלדברי כלבוטק פוסל את המוצר ולדברי משרד הבריאות הוא מותר בשימוש.
המנצחת הגדולה ביותר היא טחינה המותג שבשילוב של מחיר חסכוני היא מספר 1.
אין לי בטחון שבדיקה חוזרת, לפי אותם פרמטרים ולאותן טחינות, לאחר כשנה, תתן את אותן התוצאות.
ט.ל.ח.
אהבתיאהבתי
מגיבים על התחקיר.
אהבתיאהבתי
הנה פוסט נפלא בקשר לתחקיר הטחינה, מפי המוסמכים לדבר.
מי שצפה, כרגיל, נענש. רפי גינת והטקסטים הנבונים, המחברים את כל נקודות הצפיה שלו לקו ארוך של מטומטמים.
אהבתיאהבתי
אם היית קורא את הפוסט של שבת היית מוצא שם קישור לשוקי גלילי פלאס מחמאות.
אהבתיאהבתי
תנקס.
אהבתיאהבתי
בשעה ממש מוקדמת צילצל הטלפון ועל הקו היה מישהו שאינני מכיר.
"הורביץ", אמר כממתיק סוד, "יש לי בשבילך משהו גוטה גוטה. כזה ששווה להתעורר בשבילו ביום שישי מוקדם".
"אבל אני לא הורביץ", טענתי. "יש לך טעות במספר".
"לא חשוב", אמר. "בכל זאת אחלוק איתך את המידע. הורביץ או לא, דרום חולון או מזרח פקיעין… אני חייב להשתחרר מהאינפו הזה דחוף".
"דרום חולון המעטירה", תיקנתי. "אתה לא רוצה להיצמד לסגנון?"
"עזוב אותך מזה. בוא ניגש לעסק כי מחכים לי בקאנטרי".
"יאללה שוט", קבעתי. "דרדס כמו שאומרים".
"אז הנה לך משהו אקסטרה אורדינר. מכיר את הטור 'מי נגד מי' באתר מקו?"
"מכיר מכיר. זה שממחזר את הצלחתו הפרובינציאלית-משהו של אביב הורביץ מתקופה מסויימת בעיתון העיר…"
"בדיוק", קבע האיש מעברו השני של הקו (שלצורך העניין נקרא לו "האינסטלטור"). "כאז כן עתה, מידע מעניין שזור ברכילות לוקאלית וקלת משקל. מה שנקרא 'וואן טריק פוני'".
"אוקיי תמשיך", פיזמתי. "יש לי ג'חנון בתנור".
"אני ממשיך. אתה יודע איך הורביץ מקבל שכר?"
"בהמחאה? בהעברה ישירה לבנק?", ניסיתי את מזלי.
האינסטלטור כמעט בכה. "איזה טמבל אתה. התכוונתי לפי מה מעריכים אותו".
"אז תגיד ככה. לפי כמות המילים. עיתונאי או לא?"
"בדיוק", צהל השרברב. "וכל המרבה הרי זה משובח. הורביץ נותן שלאכטה של טקסט והמעסיקים בטוחים שהוא התאמץ כמו חמור".
"אז מה רע בכך", הקשיתי. "האיש עובד יפה לפרנסתו".
"אז זהו שלא ממש", לעט. "הוא עובד, אבל גם מנפח אחושרמוטה. שמת לב מה תמיד יש בטור שלו?"
"את הדיסקליימר הזה בסוף, שהם בתחרות עם ידיעות וכאלה…"
"נובמת ביפהארט" (אז הוא יודע מי אני!) "ממך ציפיתי ליותר".
כאן איבדתי את סבלנותי. "תראה פרקולטור. אני לא הורביץ ואל תשחק איתי בקקה. יש לך משהו, שפוך!".
"בסדר בסדר", הוא מלמל. "אל נא באגרסיות. נכון שתמיד יש אצלו גם איזה מכתב שהוא שולח למישהו?"
"שמע חבוב", נזפתי. "אני תיכף מנתק לך. מספיק כבר עם השאלות הקצרות והתשובות שרק מנפחות את הטור עוד. או שאתה יורה הכל או שאנו נפרדים כאן".
"לא לא, אל תסגור. מעכשיו אני נותן הכל בחבילה אחת. אז בכל טור יש מכתב כזה והוא שוקל, ברוך השם, טונות. השבוע כתב ליאיר לפיד פניה באורך של 923 מילים. עם התשובה זה מגיע לאלף. העורכים שלו רואים כתבה ארוכה ומבסוטים, הקוראים אצל ולווט מעבירים רבע שעה נוספת בקריאה, כולם מתמוגגים ובא לציון, כלומר לחולון ובנותיה, גואל".
ואם כבר גואל, זה המקום להזכיר שאני ממהר לסעפ"ש יום ו'.
אהבתיאהבתי
נחמד ביותר, אני בטוח שהורוביץ יתמוגג, אבל על מה הטרוניה? אני קראתי איפשהו שהיום כל כתבה של יותר מכמה שורות מעייפת את דור ה אם טי וי. לא יודע, אצלי כל כתבה שהיא פחות מעשרה עמודי A4 בפונט 11 לכל היותר, נחשבת לתגוביונית מקסימום.
אהבתיאהבתי
קצר וקולע.
עונג שבת.
אהבתיאהבתי
יופי קפטן, מזכיר את טופז המוקדם, לפחות פופלרי. אבל לא משנה, החברה פה, הומור בשבילם זה לצחוק על פמינסטיות. כך שאתה סוגה עילית.
אהבתיאהבתי
טופז דוד?
אהבתיאהבתי
יאפ
אהבתיאהבתי
אתה יודע, זה לא ממש קומפלימנט 😕
אהבתיאהבתי
קומפלימנטים מאורן?
עישנת משהו?
אהבתיאהבתי
לא בשלושת הירחים האחרונים
אהבתיאהבתי
נו…בקש מאורן.
מומחה רכש ובקיא חומר.
אהבתיאהבתי
אה, אתה קפטיין של ספינת חלל במשימה נועזת למצוא מאגרי חומר ביקום. בהצלחה בגרם השמימי הבא!
(אופס, גרם שמימי יצא תלת משמעי בהקשר).
אהבתיאהבתי
כשרוני הא?
אהבתיאהבתי
קפטן, שיחקת אותה, עשית לי את היום.
אהבתיאהבתי
לא מדוייק. הנה לך שתי מובאות מהצד השני: YNET, ישר"ה.
מצד שני, בל נשכח את כמיהת משפחות המחבלים להתאחד עם יקיריהן הרוצחים המצולמים על רקע ססגוני.
אהבתיאהבתי
הקישור הנכון לישר"ה
אהבתיאהבתי
ולאם השכולה ב-YNET.
אהבתיאהבתי
כשזה יהיה בשער הראשי של ידיעות תחזור אלי.
אהבתיאהבתי
מעניין שתמיד שומעים על האב השכול שקורא לשחרור רוצח משפחתו, אבל כמעט ולא שומעים את ה99% האחרים. אני מתחיל להתחבר לקטע של מחאת ה99.
אהבתיאהבתי
אני מניח שלפחות חלק מהסיבה היא איש נשך כלב.
אהבתיאהבתי
אני חושב שהקורא הממוצע אמור כבר לחשוב שבני האדם הם חיות מאוד מסוכנות לכלבים ושצריך לחוקק חוק נגד גידול גזעים מסוכנים של בני אדם.
אהבתיאהבתי
למה היא לוזרית?
היא יודעת מה היא עושה, ויש סיכוי לא רע שתצליח (אם בעלה ינצח).
אהבתיאהבתי
לוזרית או אופורטוניסטית תאבת-שררה – מה יותר גרוע?
אהבתיאהבתי
לאחר שהפכתי בנושא: לוזרית עדיף על אופורטוניסטית. בלוזריות יש לפחות איזו גדלות-נפש, ביכולת לסלוח לבן-זוג אהוב (?). באופורטוניזם יש רק נכונות לזחול ברפש למען סיכוי להגיע לפסגה על שולי אדרתו של בן הזוג המשפיל.
אהבתיאהבתי
במדד ההצלחה והעושר המצב הפוך.
עניין של סדר עדיפויות.
אהבתיאהבתי
קנית סטיקר לאוטו?
אהבתיאהבתי
האוטו במוסך
אהבתיאהבתי
מחפשת את אחמד סאן?
אהבתיאהבתי