אצבעות שחורות 26.7.13

מהנעשה בסו"ש

קרבות רחוב במצרים. אלף פצועים. לפחות 135 הרוגים.

נשות ניו יורק נגד אשתו של אנתוני ווינר, הומא אבדין, בעברית.

 סופשבוע

בזכות בתי הדין השרעיים המדינה מעניקה לגרושות-לכאורה בדוויות הון עתק (יהודה יפרח). אולי גם לי כדאי להתחתן עם בדווי. מצד שני, איזה טובות הנאה אני כבר יכולה לספק לו. כלום.

סיפור משה אלפרט וסרטי הטבע שלו. אני מכירה את סיפורו שכבר נכתב לא פעם, אבל אם אתם לא, בבקשה (יעל אברהם פרוינד).

רחלי מלק-בודה כותבת על "המסורתיים החדשים". גולשים בשבת בפייסבוק והולכים עם כיפה, וכנהאלה. הריני להודיע: המסורתיים לא חדשים, ואין בהם שום דבר חדש. מכירים אנחנו אותם מיום הולדתנו. משתדלים לשמור על יחסים תקינים עם בורא עולם, ככה מחייכים אליו בעין אחת, העיקר שישמור עליהם פה למטה. כך שמדובר בתופעה? ממש ממש לא.
אבל בכל אשמה הטכנולוגיה. כמובן. המסורתיים החדשים הולכים לבית כנסת בשבת, אבל גם מסמסים ומפעילים את המחשב. ככה זה. מצד שני הם מתביישים, ולא רוצים שיידעו עליהם, כדי שלא ייפסלו בדייטים. אוי אלוהים, רחם על ילדי בית הכנסת, כי אני לא יכולה.
אופס, חיפשתי את הכתבה ב-nrg אבל כידוע החיפוש בתוככי האתר הפך לבלתי אפשרי, למרות טרוניותיי המתמשכות.  אבל לא אלמנה ישראלה: כתבה דומה מצאתי ב-ynet. היא נכתבה על ידי אותה כתבת, ופורסמה באוקטובר במוצש של מקור ראשון. אלא שאז לא קראו לתופעה המסורתיים החדשים אלא דתיים לייט. ראו מה זה. אומנות המחזור בפה וברגל. אבל שם, וגם כאן, מתעקשים שיש הבדל בין דתיים לייט למסורתיים. אם תשאלו לדעתי, ההבדל היחיד הוא בדגם הסמארטפון.
ועכשיו יש לי שאלה ממש חשובה: נניח שב"צ: הוא דתי, דתי לייט או מסורתי חדש? כי באתר שלו, nrg, לגמרי עובדים בשבת. לא הדתיים, הגויים, אבל האם זה מותר על פי ההלכה? איזה רב הכשיר זאת? והאם יש ברכה בעמלו של מי שעובד בשבת (שאלה תוך שהיא בוהה בשורות התחתונות של חשבונות הבנק שלה)?

 מוסף הארץ

ואפרופו לייט ושמייט, מסורתיים חדשים וישנים: רק נדמה לכם שאתם חילונים.

לחובבי עבודה ערבית ואמג'ד, נורמן עיסא מספר איך נאלץ להתחבק עם חיילים במחסום קלנדייה.

השמשת מילות האקדמיה די מיותרת: מוטב שבני ישראל ידעו להשתמש במילים הקיימות ולא יסתלבטו עם כן טייק אווי לא טייק אווי.

7 לילות

אסף מונד ראיין את פול אוסטר שעדיין כותב בעזרת עט ונייר, שולח פקסים ולא מאמין בשיחות השלום הממשמשות. אבל כן בברק אובמה.

למרות שאני בן 66 אני לא מרגיש זקן. המצב שלי טוב בסך הכל: המחשבות שלי צלולות, אני עובד, החיים שלי מתנהלים כרגיל. אבל עדיין, כשחוצים את גיל 60 מתמודדים כל הזמן עם המחשבה 'איך לעזאזל הגעתי לגיל הזה? זה כמעט בלתי נתפס.

גזרו ושמרו.

קולנוע וביקורת

בסופו של דבר ענר פרמינגר כותב ביקורת נגדית לזו של אורי קליין על הסרט של רשף לוי, לצוד פילים. זה לא קורה כל יום. לא כל יום מפרסם הארץ ביקורת נגדית לזו של מבקר הקולנוע האחד והיחיד שלו. כך שאולי כל זה נעשה מתוך חרדה לשמו הטוב לכאורה של העיתון? מתוך רצון לקבל את דבריו של לוי? מתוך רצון להפוך אותו שוב לקורא כלומר מנוי הארץ?
אין לי בעיה עם כך שמישהו רוצה לכתוב ביקורת נגדית, כמובן. הייחוד של האירוע הוא העניין. אבל שימו לב למשל לכותרת: "מה שאורי קליין לא הבין". אני במקום קליין הייתי רותחת מעצבים. מזתומרת "לא הבין"? זכותו של כל מבקר לאחוז בדעתו, וזה לא קשור בהבנה. פרמינגר לא מבין יותר מקליין, ולהפך. מילא אם מבקר טועה בעובדה, וכותב שהגיבור הוא שחור ולא צהוב. אבל כל השאר?
בלי שום קשר, אולי למעשה עם, היו עוד מבקרים שלא אהבו את לצוד פילים, אבל רק את קליין מכנה פרמינגר "יהיר ומתנשא" ומאשים אותו באי הבנה. WTF?

טחינה

סיכומי תחקיר הטחינה בעשר שניות, בחסות לימור נחמיאס הפקות בע"מ.
thina

ברוטר הזכירו תביעה ייצוגית נגד יצרני הטחינה מלפני שנה, ותהו למה היא לא הוזכרה בתוכנית.
ואבו שוקי המקורי מבלוג החומוס שחיי אינם חיים בלעדיו, מביא עוד כמה זוויות טחינה שפוספסו או שלא תוחקרו כראוי בתוכנית הטלוויזיה.
אולי לפני עשרים שנה הייתה לצופים סבלנות לצפות בשעה של דיונים מסביב כדי לדעת את חמש השורות הרלוונטים על הטחינות, מה לקנות ומה לא. בדיוק כמו תחקיר שמן הזית. אבל קשה מאוד לצלוח את תוכנית הארוכה הגדושה בפרטים מיותרים כדי להגיע לשורה התחתונה, שכפי שתראו מהדברים שכתב למשל שוקי גלילי, גם היא לא כל כך תחתונה. קהל שבוי? לא עוד.
אלו נתוני הצפייה של כלבוטק בעונתה הראשונה בערוץ 10. הם לא משתווים לאלו של ערוץ 2. ברם אולם, בערב תחקיר הטחינה, שזכה לקידום בלתי נלאה וטוחן מוח ברמות קשות, עקף ערוץ 10 את ערוץ 2 ברייטינג.

משתכשכים בביצה

שאלת מיליון הדולר היא אם המדור אימפריית הרשע של נוני מוזס, שאני הראשונה שהתאהבה בו, ואחרי נפלו בפח שאר מבקרי התקשורת, ישוב לחיינו. שאחרת ההשערה שמטרתו הייתה מלחמה לקראת פרסום הראיון עם חגי בן-ארצי, אחיה של השרה, בשבוע שעבר, כפי שננגד במי נגד מי, תתברר כנכונה. נכון לעכשיו, כלומר מאז הפרסום, נעלם המדורצ'יק הלוחמני.

ג'וליה בת ה-17 עוקבת אחר כל אושיות התקשורת בישראל. אבל בגדול היא רוצה לפגוש את ג'סטין ביבר.

הלך לעולמו jj Cale?

שמועות על מותו מהתקף לב מתפשטות ברשת בהמוניהן כבר 24 שעות. עוד לא מצאתי אישוש.
העמוד בויקיפדיה עודכן.
viki

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

מתבדחים על משה ליאון: ירושלים או גבעתיים?

ועוד התבדחות: אביב הורביץ זכה לפליטון על טורו מהסטיריקן המרושע של הבלוג, הקפטן לב בקר חסר הלב.

אוי. סיפור אהבה שכואב הלב.

הבימה תל אביב. אלי דסה. ולמי שתוהה איך עושים זאת? הנה התשובה. Time Lapse.

לפני פיזור

ואם תהיתם איך היה האירוע בסינמטק ביום ראשון, הנה הוא.

עדיין לא נפתרו בעיות המחשבים והאינטרנט שלי. אני אפילו לא יודעת מה הבעיה.
כך שכל זמן הכתיבה והעריכה אני מקללת נון סטופ. שנאמר, לכל שונאיי.

ובברכת מה יהיה עם החום הזה, בו מעולפים כולנו, ניפרד להיום.
ואם מצאתם משהו שנשמט ממני מסיבות אלו ואחרות, אל תהססו לתרום אותו לקוראים הצמאים.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

60 תגובות על אצבעות שחורות 26.7.13

  1. האמיר הגיב:

    סוכן המוסד שנתפס בתורכיה שוחרר, כנראה כמחווה לקראת ההתרפסות הישראלית בפרשת האווי מרמרה. שיפור משמעותי לעומת השנה שעברה, אז נתפס סוכן מוסד מת בתורכיה.

    תוסיפו לזה את הסוכנת שנתפסה במצרים השנה, את הסוכן שנלכד בסודן בשנה שעברה ואת הסוכן שאותר בסעודיה לפני שנתיים ומצטיירת תבנית ברורה.

    לא הגיע הזמן שבמוסד יבינו שלצייד את סוכניו בטבעות שעליהן כתוב "ישראל" זה לא רעיון מוצלח?

    אהבתי

  2. חייל זקן הגיב:

    באתר שלו, nrg, לגמרי עובדים בשבת

    ויש לכך תוצאות, העיתון הכי טוב בעברית.
    סליחה V.

    אהבתי

  3. חייל זקן הגיב:

    מלחמה לקראת פרסום הראיון עם חגי בן-ארצי, אחיה של השרה

    יואב יצחק שופך שמן למדורת השרה.

    אהבתי

  4. captain beefheart הגיב:

    קולקבוד לואינט. אחרי 13 שנה באוויר עדיין יודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים. ברור שכל כוונתם היתה לעורר מהומה בשלולית והצליח להם. יפה גם שיש הרבה קוראים שהכפתור הזה קיים אצלם.

    ותרומתי לעסק? לא הסולו הכי מדהים, אבל משהו של אחד הגיטריסטים היותר מעניינים שצעדו על הפלנטה שלנו.

    אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      אתמול החזיר ציוד אחד מגדולי רבני הבלוז, ברוך דיין אמת.

      אהבתי

    • boazps הגיב:

      ולמה לא שותפך משכבר הימים, מר זאפה זצ"ל?

      אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        אינקה רודז קטע חזק ביותר. והמובאה מתוך הדאב רוב ספיישל מעולה, עם האנימציית סטופ-מושן של (אמייזינג מיסטר) ברוס ביקפורד. אני חולה על פ"ז אבל בנגינת הגיטרה שלו יש משהו אלים. באיזה סרט שיש לי מאבחן זאת בילי בוב תורנטון (כן, השחקן) כ"נגינה באמצעות סכיני גילוח". מהבחינה הזו אני לפעמים מעדיף את הביצועים של הבן שלו דוויזל, שהם טיפה יותר רכים.

        בתוך הז'אנר הזפאיסטי הייתי הולך כבר עד הסוף ומתעלף עם זה. הסולו גיטרה מתחיל ב-3:35 (אחרי סולו לא פחות קורע של הכנר החשמלי ז'אן לוק פונטי).

        אהבתי

  5. mickey הגיב:

    סופסוף כתבו בהארץ משהו על יועז הנדל, מלחך פינכתו של נתניהו שמקבל במות מכובדות למדי להפצת תורתו וסתם לשעמם. יש לו איזו תוכנית בגלי צה"ל שבה הוא כביכול שואל שאלות את מרואייניו, אבל לא נותן להם לענות, מתפרץ לדבריהם ואחר כך מתלונן שהוא לא הבין אותם. אולי תסתום קצת, הנדל? 😆

    אהבתי

    • captain beefheart הגיב:

      אמת ויציב. כל הטור של שני ליטמן.

      חוצמזה שהתוכנית של הנדל ועובדיה רצופה התנצחויות הדדיות זולות, מאוסות וחסרות חן.

      אהבתי

  6. משה אלפרט מופיע במחקר תורת הטיפוסים.
    משה אלפרט מול מרטי. מצא את ההבדלים.
    יש לי סימפטיה אמיתית לזאבים, לדמויות ולקולות.

    אהבתי

  7. שועלן הגיב:

    מצד שני, איזה טובות הנאה אני כבר יכולה לספק לו

    מדינת כל גזעניה?

    אהבתי

  8. שועלן הגיב:

    WTF?

    TF!

    אהבתי

  9. שועלן הגיב:

    מעניין למה האורות בתוך הבימה מהבהבים בתדר מאוד נמוך.

    אהבתי

  10. לוחמה אלקטרונית הגיב:

    בהמשך לסאגת חורבת קיאפה: האם אתרים דומים עומדים בסכנה עקב התפשטות העיר בית שמש?

    אהבתי

  11. שועלן הגיב:

    חדשות שבת ערוץ 2 עם דנה וייס – האייטם האחרון הוא של דנה וייס על אלי אלעזרא, שחקן פוקר מצליח שגר ומשחק בלאס וגאס.
    נגמר האייטם ואיתו המהדורה – מתחיל מייד אחרי זה פרק של המירוץ למיליון בו הם משחקים פוקר בלאס וגאס.
    גם זה צירוף מקרים אביב?

    אהבתי

  12. לוחמה אלקטרונית הגיב:

    שש מדליות לישראל באולימפיאדת המתמטיקה. מי שרוצה לנסות את כוחו בפתרון השאלות יכול למצוא אותן כאן. אין פרסים.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      הטבלה מאלפת.
      סין.
      קוריאה.
      ארה"ב.
      רוסיה.
      צפון קוריאה.
      סינגפור.
      ויטנאם.
      טייוואן.
      בריטניה.
      איראן.
      קנדה.
      יפן.
      ישראל.

      חוץ מארה"ב שהתברגה למעלה כנראה בזכות החינוך המופרט שלה (שמעודד מצויינות), כל שאר המובילות הן מדינות בעלות חינוך "נוקשה".
      כל הסקנדינביות עם החינוך המהולל שלהן בחצי התחתון של העולם.
      המסקנה היא כזאת:
      בטיפוח מצויינות, החינוך השיוויוני המערבי (סוציאל דמוקרט) נכשל כישלון חרוץ.
      אם רוצים חינוך שיוויוני וטוב – צריך להחזיר את הילדים לשיטות החינוך הנוקשות של פעם.
      אם לא מוכנים לשיטות חינוך סטייל סין וצפון קוריאה, צריך לאמץ את המודל האמריקאי של חינוך מופרט.

      אהבתי

      • לוחמה אלקטרונית הגיב:

        לא הייתי קופץ למסקנות. קודם כל, התוצאות הישראליות מכובדות למדי. עם זאת, לא בטוח עד כמה התוצאות האלו מייצגות פרי של מערכת החינוך בכל מדינה. למדינות גדולות (למשל ארה"ב) יש יתרון מובנה, כי יש מצאי רחב יותר של תלמידים לבחור מביניהם מצטיינים, ויש הסתברות גבוהה יותר למצוא מצטייני-על. במדינות טוטאליטריות אפשר לדמיין שהמצטיינים בכלל נבחרים בפינצטה, עוברים "מחנה אימונים" קפדני, ונמצאים תחת לחץ עצום להביא את הסחורה הביתה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        רוב הסיכויים שהתוצאות הישראליות נובעות מפערים כלכליים בתוך מערכת החינוך הציבורי שנשענת גם על תוספות מההורים בישובים מבוססים (גם השיוך העדתי של המתמודדים רומז על כך).
        איך אתה מסביר את המצב בסקנדינביה?
        ארה"ב לא כזאת גדולה, וחריגה מאוד מבחינת התוצאות במערב (גם בריטניה, שגם בה כמדומני יש הרבה חינוך פרטי).

        מה שצריך לעשות זה להצליב את התוצאות האלה (שמעידות על מצויינות) עם מבחנים מסוג פיז"ה (שמעידים עם מצב הממוצע), ולראות מי שיוויוני וטוב (סין? רוסיה?), מי שיוויוני ולא טוב (סקנדינביה), מי לא שיוויוני וטוב (ארה"ב) ומי לא זה ולא זה.

        אגב, עוד משהו שעולה מהטבלה בהקשר לדיון קודם שלנו – 90% מהמתמודדים מכל העולם הם בנים. קוסטה ריקה, פינלנד ומונטנגרו הן המדינות היחידות בעולם ששלחו משלחת שיוויונית. בפינלנד ובמונטנגרו הבנות הוציאו תוצאות מחפירות (הרוב 0 נקודות), מה שרומז על העדפה מתקנת ביצירת המשלחת (האמת שמונטנגרו על הפנים באופן כללי).

        אהבתי

      • לוחמה אלקטרונית הגיב:

        התגובה ברחה למטה.

        אהבתי

  13. לוחמה אלקטרונית הגיב:

    ברשותך אתייחס נקודה-נקודה:

    רוב הסיכויים שהתוצאות הישראליות נובעות מפערים כלכליים בתוך מערכת החינוך

    מסכים. סביר שזה המצב גם במדינות אחרות.

    איך אתה מסביר את המצב בסקנדינביה?

    לא יודע. אולי לא מייחסים שם חשיבות יתרה לתחרות הזו, או מדגישים פחות מצויינות על חשבון שיפור החינוך הכללי.

    ארה”ב לא כזאת גדולה

    נו באמת. זו המדינה השלישית באוכלוסייתה בעולם, והגדולה באוכלוסייתה מכל מדינות המערב. זו גם מדינה ששמה באופן מסורתי דגש על מצויינות.

    מה שצריך לעשות זה להצליב את התוצאות האלה… עם מבחנים מסוג פיז”ה

    מסכים בהחלט.

    ולראות מי שיוויוני וטוב (סין? רוסיה?),

    סימני השאלה במקום. המדינות האלה, על אף ההיסטוריה הקומוניסטית, רחוקות מאוד משוויוניות.

    לסיום, עניין הבנים-בנות: ההצטיינות היתרה של בנים לעומת בנות במתמטיקה היא תופעה לא חדשה, ובהחלט מעניינת. לעומת זאת בממוצע, נדמה לי שהבנות בישראל עברו את ציוני הבנים במתמטיקה, מה שמחזיר אותנו לצורך להסתכל גם על הממוצע, ולא רק על הקצוות הסטטיסטייםץ

    אהבתי

    • מישהי הגיב:

      אין צורך להצליב תוצאות. ששת או עשרת או עשרים או מאה האנשים שנשלחים לאולימפיאדה מלמדים כמעט כלום על המצב הכללי במדינה השולחת. ארה"ב חזקה מאוד בהרבה תחרויות ספורט ועדיין סובלת מכמות גדולה של השמנת יתר. המבחנים מחזירים הרבה יותר מציון ממוצע. הדוח של טימס מכיל בין השאר את הציון של האחוזונים ה-5 וה-95, ואת כמות התלמידים בכל דרגת ציונים לפי דרגות שנקבעו מראש. המידע הזה מייתר את הצורך להכניס לשקלול פרמטר שולי כמו התחרות הזאת.

      אהבתי

      • שועלן הגיב:

        בגדול את צודקת, אבל זה יהיה מעניין לראות אם יש קורלציה בין ה-5% של טימס לתחרות הזו.
        אני די בטוח שכן.

        אהבתי

      • לוחמה אלקטרונית הגיב:

        תודה למישהי על שחידדה את הנקודה לגבי חוסר היכולת להקיש מהביצועים בתחרות על מצב מערכת החינוך בכללותה. כמו כן, לא הייתי מודע לפילוח התוצאות בפיז"ה / טימס לפי אחוזונים. לצערי, אין לי את הזמן הדרוש להשקיע בניתוחים סטטיסטיים ובקורלציות (אולי, אם יהיו לי נדודי שינה בזמן הקרוב).
        לשועלן על התגובה בהמשך – עידוד מצויינות זה דבר חשוב שיש לעודד אותו (נו, טוב), אבל לא על חשבון הממוצע. לדעתי, קומץ של מצטיינים, מוכשרים ככל שיהיו, אינם יכולים למשוך למעלה את כל המשק. פרוייקטים גדולים אינם תלויים באדם בודד, ומטבע הדברים בכל מפעל או סביבה אקדמית, הרוב המכריע של מהנדסים, מדענים, כלכלנים, רואי חשבון ועוד הם ממוצעים. אם תשפר את רמת בעל המקצוע הממוצע תקבל תמורה משמעותית בהרבה מאשר אם תטפח קבוצה מצומצמת. כמו כן, כאשר אתה מניח את גורלך ביד אליטה מצומצמת, אתה חשוף הרבה יותר לגחמות, מגרעות או סתם תאונות שחשופים אליהם חברי אותה אליטה.
        לסיכום: מסגרות לטיפוח הצטיינות הם דבר ראוי, במסגרת שיפור החינוך הכללי, ולא על חשבונו.
        חינוך פרטי לעומת ציבורי זה כבר נושא אחר לגמרי, שנוגע גם בשיקולים של לכידות חברתית ואתוס משותף. בוא נשמור את זה להזדמנות אחרת.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        חינוך פרטי לעומת ציבורי זה כבר נושא אחר לגמרי

        לצערנו זה הולך יד ביד.

        אהבתי

      • מישהי הגיב:

        אני לא מסכימה. רוב המהנדסים ממוצעים ביחס למהנדסים, לא ביחס לאוכלוסיה הכללית. כנ"ל לגבי מדענים, עורכי דין וכו'. התחרות היא רק אנקדוטה לא משמעותית. כשמעודדים עידוד מצוינות לא מדובר על שישה אנשים שמייצגים את ישראל באולימפיאדה, מדובר על עשרה או עשרים אחוזים מהאוכלוסיה שבהחלט מושכים את המשק למעלה. זה לא יזיק אם כל המנקות ועובדי הייצור בארץ ידעו מתימטיקה ברמה גבוהה יותר, אבל זה לא יתרום למשק כמו השקעה במהנדסי החשמל והמחשב הפוטנציאליים, ואולי השקעה נוספת בשני האחוזים העליונים של האוכלוסיה.

        אהבתי

      • לוחמה אלקטרונית הגיב:

        נקודה טובה. עם זאת עשרה-עשרים אחוזים מהאוכלוסיה זה פלח משמעותי, שצריך לתת לו מענה כולל ולא נקודתי. כמו כן, גם ברמות הנמוכות מעט יותר יש צורך בשיפור הרמה – למשל, יש כרגע מחסור קשה בהנדסאים ברמה שעלולה לפגוע בתעשייה הישראלית. כדי להיות הנדסאי לא צריך להצטיין, אבל כן צריך השכלה טכנית טובה.
        חוץ מזה, למרות שרצוי שכולם ידעו מתמטיקה היטב ברמה בסיסית לא כולם מוכשרים למתמטיקה ברמה גבוהה, וזה גם לא נחוץ כפי שאת מציינת.
        מהיכרות שטחית עם הנושא, אני נוטה להיות בעד מערכת חינוך ציבורית במודל הגרמני. המודל הזה מאפשר מספר מסלולים של הכשרה, מבית ספר מקצועי ועד מסלול להשכלה אקדמית גבוהה, בהתאם לכישורי התלמיד. בנוסף הוא משלב התמחות מקצועית בתעשייה. אם יהיה לי זמן אלמד את הנושא יותר לעומק מבחינת יתרונות וחסרונותץ

        אהבתי

      • לוחמה אלקטרונית הגיב:

        מתוך המסמך המקושר:

        מערכת החינוך המקצועי בגרמניה הינה מערכת התמחות (Apprenticeship) שפועלת שנים רבות וצברה ניסיון רב. המערכת הינה מערכת דואלית שמשלבת חינוך פורמאלי עיוני ותוכניות הכשרה מקצועית קולקטיביות בהתאם לצרכים המסוימים של שוק העבודה. תהליך ההכשרה של הילד מתחיל כבר בכתה ד' אז נדרשים הילד וההורים להחליט על המשך דרכו במערכת החינוך. מערכת החינוך בשלב זה פונה לשלושה נתיבים:
        • המשך בית הספר היסודי עיוני, הממשיך לחטיבת הביניים והתיכון העיוניים, זוהי מערכת החינוך העיוני הרגילה כפי שמוכרת בארץ. כ-37% מהתלמידים בחורים להמשיך בנתיב זה ללא קבלת הכשרה מקצועית או טכנולוגית.
        • הכשרה מקצועית מלאה במסגרת בית הספר המקצועיטכנולוגי. משך ההכשרה המקצועית המלאה הינו 2-4 שנים כתלות במקצוע, כ-12% מהתלמידים בחורים בנתיב זה.
        • הכשרה מקצועית במערכת הכפולה (דואלית). זהו שילוב של המשך לימודים עיוניים במסגרת הרגילה במקביל להכשרה מקצועית מעשית בתעשייה. משך ההכשרה המקצועית המעשית הוא 3 שנים, 51% מהתלמידים בחורים במסלול זה.

        ההכשרה המעשית מתקיימת ב-340 מקצועות שונים שמכסים את כלל הצרכים במשק מתחומים טכנולוגים ועד תחומים ארגוניים כגון בריאות, רווחה ועוד. כל תלמיד בוחר את המקצוע על סמך התאמתו האישית ובהכוונה של צרכי שוק העבודה באותה תקופה. כיום ישנם כ-1.6 מליון חניכים במערכת זו בגרמניה מתוכם כ-41% נשים. ההכשרה מבוצעת ב-484,000 מקומות עבודה, כ-30% מכלל העסקים בגרמניה.

        הייחוד במערכת החינוך המקצועיטכנולוגי הגרמנית הינו השילוב המלא של כל הגורמים השונים (תעשייה, בעלי העסקים, משרד החינוך, האקדמיה ועוד) בתהליך ההכשרה. תלמיד אשר לוקח חלק בהכשרה מקצועית מעשית מבצע זאת בתעשייה תחת חוזה מחייב עם המעסיק. התלמיד מקבל שכר ("דמי כיס") שהולך ועולה בהתאם לשנת ההתמחות החל מ-300 יורו בשנה הראשונה ועד 820 יורו בשנה השלישית. תלמיד אשר סיים את המסלול והוסמך במקצוע מקבל בסיס אחיד ומוסכם על ידי כל הגורמים במשק. כך תלמיד יכול למצוא עבודה בכל מקום בגרמניה ללא תלות בבית הספר בו למד, דבר המביא לגמישות רבה בשוק העבודה הגרמני.

        חמש התכונות העיקריות של המערכת הגרמנית:
        1. שותפות מלאה בין המגזר הציבורי (מערכת החינוך, תמ"ת וכו') למגזר הפרטי ולתעשייה.
        2. המערכת מבוססת על סטנדרטים של היצע וביקוש. הסטנדרטים אינם נקבעים על ידי הממשלה בלבד אלה גם על ידי מומחים אקדמאים, בעלי העסקים והתעשייה.
        3. הלימודים מבוססים על עבודה מעשית והמשכיות לעתיד. התלמידים לומדים במסגרת של חברה או עסק פרטי וכך לומדים את כלל התהליכים הכוללים כניסה לשוק העבודה האזרחי ולא רק את המקצוע המעשי.
        4. איכות המורים, הכשרת מורים ברמה הגבוהה ביותר בשיתוף עם התעשייה והמגזר הפרטי. בתוך החברות והעסקים ישנם מדריכים וחונכים מקצועיים מוכשרים ובבתי הספר המורים חייבים להיות בעלי תואר אקדמי וניסיון מעשי בעבודה.
        5. ביצוע מחקרים על שוק העבודה. עידוד חדשנות וניסיון לחזות את הדרישות העתידיות של המגזר העסקים והפרטי. גרמניה משקיעה במחקרים על מנת להכין את התלמידים לשוק העבודה של מחר ולא של אתמול. בהרבה מדינות יש נטייה להכשיר תלמידים למקצועות שלא יהיו שימושיים בעתיד.

        מנקודת מבטם של המעסיקים חוזקו העיקרי של המודל הגרמני הינו שיתוף הפעולה המלא של התעשייה ובעלי העסקים עם מערכת החינוך המקצועי. שיתוף זה מביא לגמישות של המערכת והתאמתה המירבית לשוק העבודה. המעסיקים בגרמניה הפנימו את חשיבות ההכשרה המקצועית הן ברמה הכלכלית, הכשרת עובדים עתידיים. והן ברמת האחריות החברתית, כאשר בעלי העסקים רואים את עצמם אחראיים לחינוך הנוער בסביבת העסק. ובכך מתן אפשרויות שוות להשתלבות בשוק העבודה.

        כלומר, המודל הגרמני משלב את הסקטור הפרטי בתוך המערכת הציבורית. גישה מעניינת, ושינוי מרענן לעומת הדיכוטומיה ציבורי ("רע") לעומת פרטי ("טוב") שהורגלנו אליה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        כן, נשמע טוב לקבוע את כל מסלול חייו של ילד כבר בכיתה ד'.
        לעזאזל, פה ילדים בני 25 עוד לא יודעים מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים.

        אהבתי

      • לוחמה אלקטרונית הגיב:

        אתה יודע, לא חייבים לאמץ הכל על קרבו וכרעיו.

        חוץ מזה, התגובה יצאה ארוכה באופן מפחיד. צריך להזהר עם הקופי-פייסט בפעם הבאה.

        אהבתי

      • מישהי הגיב:

        לא לגמרי. לאנגליה וארה"ב (הגדולות) ציונים נמוכים יותר מלישראל במבחן הטימס. איראן ותאילנד נמצאות בכלל בשליש התחתון. הנה.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        בוודאי שלא לגמרי.
        אלה אנקדוטות ויש כמובן אנקדוטות הפוכות.
        במבט חטוף על אחוזון ה-95% של כיתה ח' (האולימפיאדה היא לתיכוניסטים), רוב המדינות שלמעלה למעלה (סין, קוריאה, סינגפור וכו'), ואלה שלמטה למטה (כולל הסקנדינביות!). הסדר המדוייק פחות חשוב בחישובי קורלציה.
        ועוד אנקדוטה – שימי לב שבאיראן יש סטיית תקן מאוד גדולה באחוזון ה-95%. כנראה שיש שם אליטה מאוד קטנה ומצומצמת ברמה גבוהה בהרבה משאר האוכלוסיה.

        אהבתי

      • מישהי הגיב:

        ברור שבוודאי.

        אהבתי

    • שועלן הגיב:

      אתה מוזמן לבדוק אם יש קורלציה חיובית חזקה בין גודל האוכלוסיה למקומה בטבלה. אני חושב שזה יותר הקטע של תרבות עידוד המצויינות כפי שציינת (מה שאסור אידיאולוגית בסוציאל דמוקרטיה סטייל יחימוביץ'. לא ממש בקיא במה שקורה מהבחינה הזו בסקנדינביה).

      בסין וברוסיה יש הרבה בתי ספר פרטיים? אני מחפש שיוויוניות רק במערכת החינוך.

      מה יותר חשוב למדינה ולכלכלתה? הממוצע או המצטיינים? זו סוגיית הליבה בויכוח על האופי הרצוי למערכת החינוך (פרטי/ציבורי).
      השקעה במצטיינים היא זולה יותר (בהשוואה להשקעה בכולם) וכנראה גם אפקטיבית יותר למשק (בשיקולי עלות/תועלת).

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s