אצבעות שחורות 30.8.13

מה חדש?

משרד החוץ הסורי נגד ג'ון קרי. אובמה עוד לא החליט איך לפעול, אבל הוא רוצה להעניש את אסד. אני מזכירה את עצתי מאתמול: לא לקרוא את טורי הפרשנות שנכתבו שלשום. ובכלל, לא לקרוא טורי פרשנות, שמורכבים לרוב מלחישות אלו ואחרות על אוזני הפרשנים, הכל לפי נטיית לבם ונטיית הלחשנים.
מה נזכרתם במחדל מסכות האב"כ עכשיו? כבר שנים כותבים על כך, ומצד שני שנים מבקשים מכם לבוא לקחת מסכות.
תיק הראיות נגד אסד.
67% מהישראלים בעד תקיפת סוריה. הפקחים עזבו את סוריה. משחתת שישית בים התיכון.
בכנס השנתי של המשפחות השכולות של חיל הים שנערך שלשום הופיע בני גנץ ואמר: תרגיעו. הכל בסדר.
אני יוצאת לחפש את הכיפל'ה בשכונה. לוודא שהכל בסדר שם.

ממון

עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, זוכה לכבוד ויקר בידיעות. במוסף ממון, בשערו, מופיעה רוית דום, מנכ"ל רשת עמל, ובת הזוג של עיני. ובכן, לידיעתכם: היא לא הוצנחה לתפקיד. ואם אתם אומרים זאת, זה רק כי אינכם מכירים את עשייתה (גאיה קורן). היא צמצמה את הגירעון והביאה משקיעים ושיתופי פעולה לרוב. היא שואפת לכס שרת החינוך.

סופשבוע

מתברר שאיך שגמרתם עם האח הגדול (שועלן התוודה שהוא צופה, ואז נעלם למחתרת כדי שלא יראו את הסומק המציף את פניו), אתם עומדים להיכנס למנהרת מחוברים+. אחד הגיבורים אליהם תתחברו הוא ליאור דיין, בעל הטור במוסף (כמו שהבנתם, עיתונאים בתוכנית הם שוס היסטרי שקשה לוותר עליו), שמספר על שנת החיבור שלו.

פרידה ג'אבר, האישה שמאחורי פנורמה ופאנט, העורכת הראשית של האתר, נלחמת לקבל הודעות לעיתונות ממשרדי ממשלה גם בערבית.
"לפאנט 87 אחוזי חשיפה במגזר הערבי (לפי סקר TGI), יותר מ-1.8 מיליון כניסות ביום שיא ומיליון וחצי לייקים לעמוד הפייסבוק של האתר".
פאנט הוא האתר, למשל, ממנו קיבלו כלי התקשורת הישראליים את תמונת הילדות הבדוויות שנרצחו על ידי אביהן.

מוסף הארץ

פרופ' ירמיהו יובל על קאנט ועל הקאנטים (נועה לימונה).

גלן גרינוולד, העיתונאי שחשף את מסמכי סנואודן (נועם שיזף).

בעקבות הפרשה הפך גרינוולד עצמו לסלבריטי בינלאומי ולדמות מאוד שנויה במחלוקת, כמעט כמו סנודן. עיתונאים וחברי קונגרס אמריקאים קראו להעמיד אותו לדין ברגע שידרוך על אדמת ארצות הברית, אולם באופן רשמי אין נגדו חקירה ולא כתב אישום… גרינוולד, בן 46, נולד למשפחה יהודית בניו יורק וגדל בדרום פלורידה. הוא עורך דין למשפט חוקתי ולזכויות אזרח… הטון הנחרץ, הלהט, תשומת הלב לפרטים, הביקורת החריפה על הממסד הפוליטי והנושאים שבהם הוא עוסק – מעקבים, האזנות, ביטחון אישי וזכויות אדם ואזרח – הפכו את הבלוג שפתח ב–2005 ‏(“Unclaimed Territory”‏) להצלחה מיידית. ב–2007 החל לכתוב עבור מגזין הרשת Salon. על פי אדם שעבד באותה תקופה במגזין, גרינוולד לבדו היה אחראי לחלק ניכר מהתעבורה של האתר. ב–2012 עבר ל”גרדיאן”, שבדיוק פתח מערכת נפרדת בניו יורק… עם חשיפת מסמכי סנודן, פירסם “ניו יורק טיימס” פרופיל לא אוהד של גרינוולד שבו הוא כונה “בלוגר” ו”אקטיביסט” ולא "עיתונאי" ‏(למרות חילופי העקיצות בין העיתונים, ההתקפה של הרשויות הבריטיות על “גרדיאן” הביאה להודעה על שיתוף פעולה בין העיתון לבין “ניו יורק טיימס”…‏). ייתכן שחוסר ההערכה שגרינוולד נתקל בה מצד עיתונים אחרים בשלבים הראשונים של הפרשה נבע מקנאה מקצועית, שכן דווקא העמדות הנחרצות שלו הן הסיבה שסנודן פנה אליו.

יאיר לפיד

לא רק שהוא התראיין מונומנטלית ל-7 ימים, חוזר ונשבע שלא נגע בגראס מימיו (זה הרגע בו אורי משגב צריך להוציא את העדים מהארון או לחזור בו), הוא גם נאם בוועידת כלכליסט ועוד קצת במאה המשפיעים.
הארץ תִּקצר למען קוראיו משפטים מהראיון, אולם פרשת הגראס לא מוזכרת. ע"פ סקר (גלובס), יש עתיד זוכה כעת ל-12 מנדטים (במקום ה-19 האימתניים).

7 ימים

כתבה מדכדכת (עבורי) של צליל אברהם. הפמיניזם מת. הרבה נשים, למשל מלכת היופי לשעבר יאנה חודריקר-כנפו (לא רוצה שוויון, אין דבר זה, אימא קרייריסטית, אין כמו אימא בבית) רוצות להיות עקרות בית במשרה מלאה.
ד"ר דריה מעוז אומרת שהמהפכה הפמיניסטית חוזרת אחורה והישגיה נסוגים. מתברר שלפני שמונה שנים סטודנטיות היו "מעדנות את זה שהן רוצות להתחתן עם עשיר, מצטדקות. עכשיו הן אומרות את זה בצורה ברורה". פרופ' דליה מור: "יש מגמה אצל נשים מבוססות ומשכילות לחזור הביתה ולממש את הנשיות בתוך הבית". בנות לאמהות קרייריסטיות, שגדלו בלי הורים, לתחושתן, מנסות לחזור היום לאחור, ולנהוג אחרת מהמודל המשפחתי אותו הכירו. כמה עצוב. הסיבה, להבנתי, פשוטה: נשים הצטוו להמשיך להיות גם אחראיות על הבית וגם לנהל קריירה בחוץ. ברוב המקרים, חוזרת, ברוב, הגברים לא הפכו לחלק שווה בניהול הבית וגידול ילדיהם (ונא לא להשתמש במילה "עוזרים"). כך שנקודת השבירה הגיעה, לצערי.
תוס': הצד השני של המטבע במארקר. נשים שנשארו בבית ומצטערות (הילה ויסברג).

בחלק ב' של העיתון דגמתי שלוש כתבות, טוב, קצת יותר אם מתייחסים לכתבות ששזפתי באופן חלקי. גלעד שליט, שלא מתראיין, אבל חייו הססגוניים מדווחים בקדחתנות (אתי אברמוב). שורה תחתונה: סבבה לו. יש לו חברה, הוא עבר לדירה שכורה רחוק מההורים, נוסע רבות לחו"ל כדי לקדם גיוס תרומות למדינה, מבלה במגרשי הספורט ויתחיל ללמוד באוניברסיטה השנה. ברחובות אנשים עוצרים אותו כדי להצטלם, לצ'פח ולהביע את אהבתם. הוא התרגל לסלביותו וממשת"פ עימם ועם הציבור. יופי. הלאה. את מה שהיינו צריכים לקרוא קראנו בכתבה של בן כספית לפני כחצי שנה.

דנה ספקטור גילתה את עקבה, ודניאלה לונדון-דקל נסעה עם המשפחה לפירנאים בקרוואן. גם אני רוצה.

אם שאלתם את עצמכם בשנים האחרונות מיהו "הדוגמן" משירותי הביטחון, ותהיתם איך נראה דוגמן ביטחוניסט זה, הרי שאמירה לם ואמיר שואן מוציאים אותו לאור. זהו יוסי כהן, סגן ראש המוסד שעובר לתפקיד היועץ לביטחון לאומי. מתברר שמראהו מצודד, הוא נוהג ללבוש כותנות לבנות אותן הוא מגהץ בעצמו, לא לועס מסטיק, לא מפצח גרעינים ולא נועל סנדלים. חוץ מזה הוא גם מתחבר ומתחבב על אנשים, ומשפיע עליהם. הוא גם זריז, מדויק, יצירתי ונחוש. וגם אדם מצוין. קבלן ביצועים. בעל תעוזה, חזון ויצרתיות (אופס, כבר אמרו וכבר כתבתי). מעורב מאוד בגידול הילדים למרות שלא היה בבית רבות. רץ, מקפיד על תזונתו, אוכל רק ירקות, עוזר לחבריו. בקיצור, גם לנו יש סופרמן, ועם היכנסו לתפקיד החדש, אין לנו אלא להיות רגועים לגמרי.

7 לילות

רז שכניק מראיין את רותם סלע , שהשנה תופיע בארבע סדרות טלוויזיה, וכל זה "תוך כדי עבודה יומיומית במשרד עורכי הדין טיקוצקי והובלת קמפיינים למותג האופנה סקופ". רק שמישהו יסביר לי איך זה אפשרי טכנית, ואני אודה לו.
בנוסף, מתברר שהיא גרה בדירה שכורה בת שניים וחצי חדרים בלי מעלית ובלי חניה, חוסכת כסף לדירה שקנתה. בנוסף היא נשואה לאריאל רוטר, בן למשפחת המותג קסטרו, "אחת המשפחות הכי עשירות בארץ", כותב המראיין. אף היא עצמה, כך לדבריה באה מבית "יחסית אמיד". האם מישהו יוכל להסביר לי את שלל הסתירות?

דניאל עוז, הבן של עמוס, מתראיין (אלעד זרט) לרגל ספר השירה שהוא מוציא (כמה אנשים שמוציאים ספר שירה זוכים לראיון). הרבע האחרון של הראיון מוקדש להפיכתו ל"פדופיל מפייסבוק", כשעוז כתב שסקס עם ילדה בת שבע זה "לוהט אבל לא לעניין". הוא מסביר שזו הייתה בדיחה, ושדבריו הוצאו מהקשרם, טוטאלי.

מוספשבת

לאבו עלא אין מילה אחת טובה לומר על ישראל (אסף גיבור).

במקום אלף מילים

אני מבינה שהרעיון בתצלום הזה הוא להראות את מועל היד לכאורה של בוגי יעלון? לא נמאס?
(הארץ, עמודי החדשות)
bogiyad

משתכשכים בביצה

בני בן דוד, ראש המחלקה לקולנוע בבית ברל, יוצא להגן על הביקורת של אורי קליין על לצוד פילים של רשף לוי, ותמה על הביקורת של ענר פרמינגר. הנה פסאודו הסבר: הביקורת שכתב קליין על הסרט של פרמינגר, החיים בינתיים, באוקטובר 2012.

פתאום, בסוף אוגוסט, כתב מבקר המערכת של נענע10, זאב חספר, פוסט. הפוסט הקודם נכתב חודשיים וחצי קודם לכן. חביבי, נוריד לך מהמשכורת.

רועי ארד מוציא ספר. וגם שרית ישי-לוי.

לחם עבודה

אחרי 30 שנה עוזב אורי בינדר (ראש המערכת בנגב, צבא וביטחון) את מעריב. כבוד לאדם ששרד בספינה המיטלטלת שלושה עשורים.
יוסי אלי (פלילים וירושלים) עוזב אף הוא את מעריב ועובר לוואלה.
אתם חייבים להפסיק עם הקלישאה "העיתון שהיה לי לבית" (וזה לא מתייחס רק למעריב כמובן אלא לכל מקום אחר). תודה.

פר-סו-מות ++

חדש? עוד דרך מעיקה לפרסם בה נתקלתי בוואלה.

pirsomot

אוכל

האם גם אתם מתחרפנים מטרנד התפריטים המפונפנים (דפנה ארד, הארץ)?

לפני שנה וחודשיים עורר הראיון עם השף מאיר אדוני בליידי גלובס סערה, בגלל אמירותיו המתנשאות והפרובוקטיביות. כמו כן נטען אז שלא היה ברור מהראיון שהכתבת והעורכת היו אורחות המסעדה. שנה וחודשיים אחרי, נערך בגלובס עוד ראיון עם אדוני, שמסביר כי הקיצוץ בקצבאות הילדים לא משפיע על מסעדתו המלאה תמיד ("בא לי לתת סטירה למי שאומר שהוא אוכל רק כדי לשבוע", אמר והתכוון אלי), שהרי חסרים שפים בתל אביב, חסרות מסעדות לקדם, ולמה לא לחמם איטריות קרות, כמו שמתלונן אדוני עצמו בעניין השד העדתי למשל. בסוף הראיון כתוב שיונתן אסתרקין, המראיין, היה אורח המסעדה ושהראיון המלא יופיע במגזין מנטוק, המגזין המסחרי של גלובס, שניר קיפניס, עורכו, כבר הסביר בעבר את מעלות התוכן השיווקי האינטליגנטי.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

פרעות חדשות אצל עו"ד רונאל פישר.

מי היה מאמין. הטרול הדוחה מבסוט מחשיפתו לציבור וכותב בשמו לאהובו אביב הורביץ:
raanan
למה הוא לא מוסיף שם את שלל הקישורים לרוטר ושמוטר? בטוח שמיליון וחצי קוראי mako ייהנו מהם.

העתיק תמונות לבלוג שלו, וישלם על כך.

לפני פיזור

הערב ב-22:00 סיכום אוגוסט.

ב-23:00, ערוץ 10, כך ראינו.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

63 תגובות על אצבעות שחורות 30.8.13

  1. rni22 הגיב:

    הכתבה של אמיר זוהר על רונאל פישר מדהימה, לא פחות. מה שיותר מדהים זה שאין כמעט סיכוי לקרוא את זה בכלי תקשורת אחר. לקרוא ולא להאמין.

    אהבתי

  2. nurit הגיב:

    7 ימים כתבה מדכדכת, אבל היא לא סולנית. אני תוהה מה עובר על כוחותינו בעולם? בכוחותינו אני מתכוונת לפמיניזם ולתנועת הנשים שיסדה את הגל השני (הראשון היה, למי שלא זוכר בסוף המאה ה-19 עם המאבק לזכות הבחירה). האם המהפכה תמה? מכמה טיפות עברנו לשטפון מאמרים וכתבות על שאנחנו לא יכולות לעשות הכל, כלומר להיות מצד אחד אמהות ורעיות וגם קרייריסטיות, נשות הגות וגם מבשלות, מנהלות בהיי-טק או חלילה נגידות בבנק ישראל וגם לתפקד כמניקה, מחתלת, פרטנרית לסקס ואשה חיל מי ימצא. אני לא מספיקה לקרוא את כל הבשורות הרעות שעומדות למוטט את כל מה שבנינו בדם יזע ודמעות. בחמישי הופיעה הכתבה הזו בדה מרקר

    http://www.themarker.com/career/1.2109491

    המוכיחה את מה שנטען כל השנים, המצב קשה, אם את רוצה להקדיש כמה שנים מחייך לאימהות תפסידי את המרוץ לג'וב (לאו דוקא קריירה מספיק ג'וב כזה או אחר). אתמול מפחידה אותנו צליל אברהם בכתבה במוסף "לא זזות מהבית". אני חושבת שאצטרך שוב לחבוש את הקפל"ד, לעטות חגור ולצאת לקרב ולזעוק "מספיק עם ההפחדות" מספיק עם ה-backlash, מה קורה לכן הנשים? דוקא אותן הנשים שבזכות המאבק הפמיניסטי ניתנה להן זכות הבחירה מה לעשות בחייהן, המנהלות ונשות תקשורת וגם באקדמיה. ללא הפמיניזם והמאבקים של שנות ה-70 לא הייתן היכן שאתן כיום. אז זו הבחירה שלכן? לחזור להיות האשה הקטנה. חבל שדור האמהות והסבתות של דור שנות ה-70 כבר אינן בחיים, הן היו יכולות לספר מכלי ראשון איך נראים החיים כשאת האשה הקטנה, הנתמכת. על מה בכו הנשים. גם אלו שהיה להן תואר מהאוניברסיטה, שהן יכולות לתלות את התעודה מול הכיור. איפה טעינו?

    אהבתי

    • avi הגיב:

      אוי הדכדוך הדכדוך…אנא ניקח אותו….
      כותב התגובה הינו גבר אבל תרשו נא לי בכל זאת להשמיע קול בכל זאת:
      אחת התופעות התרבותיות המעניינות בשנים האחרונות הוא התסכול שרק הולך וגואה של נשים, משכילות רוב הזמן, אל מול חוסר ההצלחה לכאורה של נשים לממש את כל מה שהפמיניזים לכאורה אמור היה להבטיח .

      הפרדוקס הגדול כמובן הוא שבעוד שהפמיניזם ונשים עשו התקדמות עצומה מאז סוף שנות ה-60 ועד לראשית המאה ה-21 ולמעשה השיג את מרבית המטרות ששאף אליו, הדכדוך מצד נשים משכילות דווקא הולך ועולה בשנים האחרונות. מוזר, לא רציונילי, שגוי, אבל יחד עם זה אמיתי לחלוטין.
      הצרה של הפמיניזם כמו הרבה איזמים אחרים שבשלב מסויים הוא מכלה את עצמו לאחר שהגשים את מרבית מטרותיו מבלי שהמאמינים (במקרה הזה מאמינות) מכירים בהצלחתו ומכירים בעובדה שהגיע הזמן להמשיך הלאה במקום לייצר שוב דת חילונית חדשה עם פרדיגמות מוחלטות של מה שראוי נכון ונחשב למאמינות.

      בני אדם ובכללם נשים הם יצורים מורכבים הרבה יותר ממה שתפיסות חולפות שמציגות מודל "נכון" כזה או אחר מנסות להכפיף אותם אליהן.

      מה שנכון ועובד לדבורית ולנורית הוא בדיוק הפוך ממה שיהיה נכון לנשים אחרות. אין כאן שום דבר מדכדך. הפמיניזם אמור להציב בפני נשים את כל קשת האפשרויות שיש לכל אחד מאיתנו. זה הכל. כל אחת עושה את הבחירה שלו, שלך או של כל אחת אחרת היא לא פחות לגיטימית לטעמי מכל בחירה אחרת וכן לכל בחירה יש מחיר מסוים שצריך להיות מוכנים לשלם וזה נכון לכולנו בכל בחירה שלנו בחיים.
      אין בחירות ללא מחיר כל שהיא, השאלה היא אם מוכנים לשלם אותו.

      יאנה חודריקר עושה את הדבר הנכון והמושלם. בשבילה כמובן.
      הגיע הזמן שנשים יתקדמו (ולדעתי זה בדרך, עניין של עוד דור או שניים) להבנה שלנשים שונות, מודלים שונים, לעיתים לחלוטין, של תפיסות ושל תפקידים מגדריים ושל נכון ולא נכון ואין הבחירה של אחת משליכה על האחרת ועל נשים בכלל.

      וכן נורית המהפכה תמה… מהפכה הינה אמצעי ולא מטרה (אלא אם את מרקסיסטית) . בשלב מסויים הדלק מכלה את עצמו והאנרגיה של המהפכה מופנית למטרות אחרות רלוונטיות יותר (דפני ליף לדוגמא).
      המצב כיום עבור נשים ככלל הוא טוב מאי פעם והוא ימשיך להיות כזה.
      סובייקטיבית כמובן זה כבר סיפור אחר לחלוטין…

      אהבתי

      • nurit הגיב:

        אבי,

        תרשה לי שתי הערות. הראשונה מתייחסת למה שכתבת שהפמיניזם אמור היה להבטיח. מעולם הפמיניזם (כתאוריה ולא כפרדגימה) פוליטית לא הבטיח דבר. הפמיניזם עשה משהו שנקרא היה "העלאת התודעה" של נשים למצבן. שום הבטחה לא ניתנה לאף אשה חוץ מהאזהרה (בשנות ה-70) שיהיה לה קשה מאד להלחם על זכויותיה בעולם גברי ושמרני.
        המאבק לא הסתיים מסיבה פשוטה שעדיין אנו מרוויחות רק 70 אגורות לעומת כל שקל שגבר מרוויח. מכיוון שאנחנו עדיין מוטרדות מינית, מכך שמצופםה מאתנו להיות הכל ומגברים אף פעם לא והרשימה עוד ארוכה. לטעמך אולי המאבק (לא המהפכה) תם, אני לצערי לא שותפה לדעתך.

        הערה שניה: לאיזה נשים יש אפשרות כזו של להיות אשה, רעיה ואמא במשרה מלאה בלי לעבוד? מה עם הרוב הדומם שאין לו אפשרות לחיות על חשבון הבעל? הנשים קשות היום שנאלצות ותמיד נאלצו לעבוד
        קשה ולעשות הכל ממש הכל? אז להגיד שכיום המצב לנשים הוא טוב מאי פעם, צריך מאד לסייג את זה ולומר שלחלק קטן מהנשים בעולם יש היום את הפריווילגיה הזו של בחירה בין לצאת לעבוד או לסמוך על עבודת הבעל.

        אהבתי

    • shttutit הגיב:

      איפה טעינו? את שואלת

      בהעדפת הסטילטו הבוטוקס והפלסטיק =
      להיות צעירה בכל מחיר.

      אהבתי

  3. אחד שיודע הגיב:

    …ואם שאלתם את עצמכם מה כתב ויקטור אוסטרובסקי (בן מחזורו של י' מהמוסד) על מעלליו המיניים של "הדוגמן", הרי זה מצוטט למשל כאן.

    אהבתי

  4. מיצבשת הגיב:

    אני זוכר כתבת תחקיר בערוץ 10 (המקור) מאוד לא מחמיאה על חברתו של עופר עיני וכיצד מתנהלת רשת עמל בראשות.
    אולי מישהוא מיקירי המדור יכול לאתר את הלינק לכתבה הנ"ל?

    אהבתי

  5. האמיר הגיב:

    כולם ישנים היום עד מאוחר?

    פרידה ג’אבר, האישה שמאחורי פנורמה ופאנט, העורכת הראשית של האתר, נלחמת לקבל הודעות לעיתונות ממשרדי ממשלה גם בערבית.

    והיא לגמרי צודקת, אבל אני לא בטוח שהיא משתמשת בנימוק הנכון. "האוכלוסייה הערבית היא חלק מהמדינה, אז למה שלא נקבל את החומרים בערבית?" האם אותם גופים מוציאים הודעות לעיתונות ברוסית? הרי מספר הרוסים בארץ נמצא באותו סדר גודל כמספר הערבים. אבל הערבית היא שפה רשמית בישראל ורוסית לא, זה צריך להיות הנימוק לדעתי.

    הסיבה, להבנתי, פשוטה: נשים הצטוו להמשיך להיות גם אחראיות על הבית וגם לנהל קריירה בחוץ. ברוב המקרים, חוזרת, ברוב, הגברים לא הפכו לחלק שווה בניהול הבית וגידול ילדיהם (ונא לא להשתמש במילה “עוזרים”). כך שנקודת השבירה הגיעה, לצערי.

    נו, באמת. סטודנטיות שעדיין אינן נשואות רוצות בעל עשיר כי הבעל שאין להן לא לוקח חל שווה בניהול הבית? מי בדיוק מצווה עליהן?

    הסיבה, להבנתי, עוד יותר פשוטה: שכחת שמותר לנשים לחשוב אחרת ממך. בזמן ששוביניזם (מסוגים שונים) קובע שיש תחומים שאסורים על נשים, פמיניזם קובע שהכל מותר להן: רוצה קריירה? זכותך. רוצה להישאר בבית? גם זכותך.

    לאבו עלא אין מילה אחת טובה לומר על ישראל

    ובקיץ חם. למה מישהו מופתע?

    תשאלו מאה ישראלים אקראיים על הסכסוך הישראלי-ערבי ותקבלו תשובות שנעות כל הדרך מ"הכל באשמת ישראל" ועד "הכל באשמת הערבים". תשאלו מאה פלשתינים אקראיים את אותה השאלה ותקבלו תשובות שנעות כל הדרך מ"הכל באשמת ישראל" ועד "הכל באשמת ישראל ונשחט את היהודים". יש משהו בתרבות הערבית שמונע מהם לראות שלפעמים, האחריות על מצבם לפחות בהחלקה מונחת על כתפיהם.

    אני מבינה שהרעיון בתצלום הזה הוא להראות את מועל היד לכאורה של בוגי יעלון? לא נמאס?

    נראה לי שאת חושדת בכשרים. הזווית חדה מידי בכדי שזו תהיה הצדעה במועל יד והאצבעות, פרט למורה, אינן פרושות. צריך להיות ברור לכל שזו הצבעה ולא הצדעה.

    מי כבר טען שזו הצדעה?

    חדש? עוד דרך מעיקה לפרסם בה נתקלתי בוואלה.

    אולי חדש בוואלה. בהחלט אחת מהשיטות היותר מטרידות לדחוף פרסומות לאתרים.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      הסיבה, להבנתי, פשוטה: נשים הצטוו להמשיך להיות גם אחראיות על הבית וגם לנהל קריירה בחוץ. ברוב המקרים, חוזרת, ברוב, הגברים לא הפכו לחלק שווה בניהול הבית וגידול ילדיהם (ונא לא להשתמש במילה “עוזרים”). כך שנקודת השבירה הגיעה, לצערי.
      נו, באמת. סטודנטיות שעדיין אינן נשואות רוצות בעל עשיר כי הבעל שאין להן לא לוקח חל שווה בניהול הבית? מי בדיוק מצווה עליהן?

      למה חיברת בין שני החלקים? הרי אתה רואה שאני התייחסתי להמשך. זה כדי לעצבן?

      הטעות שלך, של אבי ושל סילי היא שאתם חושבים שמדובר בבחירה. ובכן, זו לא בחירה. זו הכרה במפלה.

      אהבתי

      • האמיר הגיב:

        מצטער, אני לא מבין מה חטאתי ומה פשעתי. אלו חלקים? מה חיברתי? מה ההתייחסות ולאיזה המשך?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        התייחסתי לדבריה של דליה מור ולא למתחתנות עם עשירים.

        אתה פשוט דילגת על הציטוט שלי את פרופ’ דליה מור [“יש מגמה אצל נשים מבוססות ומשכילות לחזור הביתה ולממש את הנשיות בתוך הבית”. בנות לאמהות קרייריסטיות, שגדלו בלי הורים, לתחושתן, מנסות לחזור היום לאחור, ולנהוג אחרת מהמודל המשפחתי אותו הכירו. כמה עצוב.] וחיברת את המתחתנות עם עשירים לסיבה שהבאתי.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        אם את מנסה להעלות כמה נקודות שונות, למה את לא מחלקת אותן לכמה פסקאות? את לא יכולה לחבר הכל לפסקה אחת ואח"כ להתלונן שחשבתי שהכל חלק מאותה נקודה.

        בכל מקרה, גם אם מתעלמים מהמשפט אודות הסטודנטיות, הנקודה שלי עדיין תקפה: אף אחד לא מכריח את אותן נשים מבוססות ומשכילות לראות את עצמן כמי שאחראיות על הבית והילדים ולחזור בלית ברירה לתפקיד עקרת הבית אם הגבר לא עושה את חלקו. באותה מידה הגבר היה יכול להיות זה שנשבר והופך לעקר בית.

        הן בוחרות להישאר בבית. בניגוד למצב שהיה בתקופה שלפני התנועה הפמיניסטית, שאז לנשים היתה אך ורק ברירה אחת, היום הן יכולות לבחור האם להישאר בבית או לא. אם הן בוחרות להישאר בבית, זו עדיין הבירה שלהן – במיוחד אם מדובר בנשים שכבר למדו ועשו קריירה. אי אפשר לטעון שהן לא יודעות שיש להם אפשרות אחרת או שמישהו מונע מהן לממש אותה כי הן כבר מימשו אותה.

        את יכולה לחשוב שזו בחירה גרועה; זכותך. אבל זכותן לחשוב אחרת. אם את טוענת שרק הבחירה בקריירה לגיטימית לנשים, את שוביניסטית לא פחות ממי שחושב שרק הבחירה בעקרות בית לגיטימית לנשים.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אתה מיתמם.
        הגבר לא יישבר. הוא יגיד: על הזין שלי. הוא בכלל לא מעלה על דעתו לוותר על הקריירה המפוארת שלו.
        מגברים לא מצופה לעסוק בשתי קריירות, מחוץ לבית ובתוכו.
        מנשים כן.
        זכות הבחירה היא על הנייר.
        בפועל זה לא קורה כך בגלל כל מיני דפוסים סוציולוגיים ואחרים.
        היא לא בוחרת ולא נעליים. שכח מזה.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        מי מצפה? את? אני? שמעון פרס? הקב"ה?

        ולמה שהגבר לא ""יישבר"? מה יש, לגברים לא אכפת מהילדים שלהם, שוביניסטית שכמוך?

        שוב: לאותן נשים כבר היתה קריירה. אף אחד לא ציפה מהן לשבת בבית – עובדה.

        אבל נאמר ששאת צודקת ושאותן נשים ויתרו על הקריירה כי הן רצו הורה אחד בבית עם הילדים והגבר לא חלם לנדב את עצמו. אז? זו עדיין בחירה. האפשרויות הן קריירה במשרה מלאה עם פגיעה בהורות או הורות במשרה מלאה וללא קריירה. הן בחרו בהורות. זו הבחירה שלהן. למה את חושבת שאסור להן לבחור באפשרות הזו? הן כבר למדו ועשו קריירה, הן יודעות בדיוק מה הן מפסידות ובכל זאת הן בוחרות באפשרות הזו. תכבדי את הבחירה הזו.

        הנימוק שלך הוא בדיוק הנימוק הקלאסי של שוביניזם גברי רק מהצד הנשי שלו: הנשים לא באמת יודעות מה הן רוצות. גם אם הן אומרות בבירור מה הן רוצות, הן טועות. אני יודע/ת יותר טוב מהן מה טוב להן ולכן אני אחליט בשבילן.

        עם גישה כזו, לא פלא שהפמיניזם בנסיגה.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        פעם אחרונה: הן לא בחרו. יש אפס נקודה אפס אפס אחוז מהגברים שיוותרו על יום עבודה בגלל ילד חולה. אני מכירה אחד כזה.
        יש אפס נקודה אפס גברים שיסעו רק עם הילד שלהם, לבד, לחו"ל. ולא כשהוא בן עשרים, אלא בן שנתיים וחמש ושמונה. אני מכירה אחד כזה.
        לא, זו לא בחירה של נשים. אלו דפוסים, כמו שאמרתי לך.
        הקריירה של הגבר יותר חשובה במרכאות כפולות ומכופלות.
        גברים לא מתמרנים ביום עבודה כדי לרוץ ולהוציא את הילד מהגן. הרי אתה יודע את זה. על מה אתה מתווכח איתי? הרי ברור שנשים הן אלו שצריכות לתמרן ולהידחק לשלושת רבעי משרה, חצי משרה, ולמצוא "פתרונות". להיות בסדר. גברים לא עוסקים בפתרונות למען שוויון בנטל המשפחתי.
        גברים ונשים, לרוב, לא לוקחים חלק שווה בגידול הילדים שלהם, עובדה.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        ואת מתלוננת שאני לא מתייחס למה שאת כותבת, כשאת בעצמך לא מתייחסת למה שאני כותב?

        אז נאמר שאת צודקת ומשהו מסתורי מונע מהגברים כולם להוציא את הילד מהגן (לא כולל אלו שמוציאים אותו ואח"כ שוכחים אותו באוטו, הם לא נחשבים). נאמר שאותו משהו מאלץ את הנשים להיות אלו שמוציאות את הילד מהגן, כי גברים כידוע לעולם לא נכנעים ובכל זאת עושים את זה. נמאצר. עדיין, גם לפי הגרסה שלך, הנשים יכולות לתמרן בין העבודה לגידול הילדים. יש קורבנות שצריך להקריב הן בבית והן בקריירה וזה בהחלט לא קל, אבל זה אפשרי.

        והנה, נשים שמכירות את האופציה של עבודה וקריירה בוחרות להקדיש את כל זמנן למשפחה. זו בחירה מודעת שלהן. הן ראו מה קורה כשהאם מתמרנת בין משפחה ועבודה ובחרו להתמקד במשפחה. היו להן שתי אפשרויות והן בחרו באחת מהן. כמה קשה להכיר בעובדה הפשוטה הזו?

        אהבתי

  6. seelinewoman הגיב:

    אין לי בעיה עם מה שמוגדר בטעות כנסיגת הפמיניזם. זאת אשליה אופטית נוספת הצבועה בצבעי אידיאולוגיה שאבד עליה כלח. מה שנראה כצעידה לאחור הוא דווקא הישג פמיניסטי נוסף: פמיניזם אישי של כל אישה שלוקחת לעצמה רק מה שטוב לה, ורצוי מבלי להתחשב בדעות של אחרים.
    אי אפשר לעשות הכל, בדיוק כמו שגבר לא יכול לעשות הכל. אם אישה בוחרת לקבוע לעצמה את סדר העדיפויות שלה בחיים אין לאף אחד זכות להעמיס עליה רגשי אשמה ונקיפות מצפון מופרכים.
    נראה לי שהקיטורים יוצאים על כך שנשים רבות בוחרות לבעוט את אורח החיים המודרני המתיש ולהישאר בבית, משום שככה טוב להן. ברצותן – יעבדו גם בחוץ, ברצותן – רק בבית, וגם ילדו וייניקו. אני שמחה על כך שהן בועטות במנהיגות הפמיניזם מטעם עצמן, ומכריזות על הנשיות שלהן כשטח משוחרר וחף מכל אג'נדה.
    אם אני רוצה לעשות ילדים ולעבוד בזמני הפנוי, תוך כדי כך שאני קוראת לעצמי גם אמא – מה טוב. זהו הפמיניזם שלי ואף אישה אינה מורשית לבקר או לשפוט אותי על כך.
    אסור להניח לנשים שמפנות פמיניזם כג'יהאד מיליטנטי ורצחני נגד אחיותיהם למגדר. טוב יעשו אם יילחמו על זכותן של נשים לממש את עצמן גם בדרכים מסורתיות ושמרניות יותר מבלי לאבד את זכויותיהן בפנסיה, בביטוח לאומי ובכל ענף אחר.
    אישה היא אישה, גם אם היא לא עובדת בחוץ אלא רק בבית.
    היא לא פחות פמיניסטית, ובעידן שלנו היא אפילו יותר פמיניסטית משום שהיא מגדירה את עצמה לבד ולא באמצעות קתדרה אקדמית.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      זה בדיוק העניין: זה לא ממש "ברצותן", אלא מחוסר ברירה.
      את מציגה עולם של אפשרויות פתוחות לכל וקלות להשגה, ומי כמוך יודעת שזה לא כך. זה קשה קשה קשה לג'נגל, ובלתי אפשרי בלי שת"פ ותמיכה מהסביבה.

      אהבתי

      • Toferet Ani Vetoferet הגיב:

        זו הדעה שלך דבורית ונכבד אותה.
        לאחרות יש לעיתים דעות אחרות וגם אותן יש לכבד.
        לא כולן מסכימות עם האקסיומות שלך.

        אהבתי

      • Toferet Ani Vetoferet הגיב:

        ד*בורית?

        אהבתי

      • הלוחמנות הפמיניסטית הפכה עקרות בית במשרה מלאה לבחירה חשוכה שאינה לגיטימית. הייעוד היחידי שאישה אמורה לחפש היא "קריירה" או "מקצוע מכובד" שפניו מחוץ לבית והמשפחה. פירוש מטופש להפליא לעיקרון השיוויון וכמו תנועות שחרור אחרות גם הפמיניסטיות נפלו לאג'נדה שבה חופש הבחירה פחות חשוב מ"השחרור".
        שלילת הלגיטימיצה אינה קשורה לאפשרויות בג'ונגל. ממש סוג של טרור. הגענו למצב שבו אישה אינטלגנטית צריכה להתנצל ולהסביר מדוע הבחירה שלה הגיונית.

        אהבתי

      • nurit הגיב:

        ולמי ניתנת האפשרות של להיות "אשה מוחזקת" אמא מבחירה? אשה שלוקחת לעצמה מה שטוב לה? איזה אחוז של נשים יכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הזה. טחו עיניה מלראות שהלוקסוס הזה נועד רק לאשה שיש מי שמחזיק אותה מבחינה כלכלית. בטח שנוח להיות אשה משוחררת מעול כלכלי, בטח שנוח, דורות של נשים חיו כך חיים די קשים וכדאי ללכת למקורות ולקרוא אבל יום אחד הן אמרו די.

        בקיצור, חבל על הויכוח, הוא אנכרוניסטי ולא לשם כך התכנסנו היום. ג'יהאד? ניחא, חבל על הזמן שלי.

        אהבתי

      • מכיר מספר משכילות ומוכשרות שהתחתנו עם גברים עובדים שהפכו במרוצת השנים כזוג למשפחה אמידה שהעדיפו להשאר בבית לתקופות ארוכות. לא שוגר דדי, לא מעושרות או אמהות מהסוג שטוחן בתי קפה בזמן שהילדים חוזרים מבית הספר לחמם במיקרו. חייבים להפריד בין הקדוש (בחירה חופשית) למצב ההזדמנויות בשוק התעסוקה. אוטומטית מסתכלים עליהן בעין עקומה כאילו פישקו את דרכן לבטלה והכסף.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אתה לא רואה משהו דפוק בזה שב-99.9% מהמקרים הנשים המוכשרות והמשכילות הן שנשארות בבית בכיף שלהן לעשות ספונג'ה ולחתל את הילדים ולטגן שניצלים? אתה ממש לא רואה את זה?
        מה עם הכישרון וההשכלה? איפה יממשו אותם? בבחירת אקונומיקה?

        אהבתי

      • ואת לא רואה משהו דפוק שנשים מוכשרות, סקסיות ומשכילות ישרתו בתאגיד מפוקפק רק כדי שהילדים יגדלו ללא אמא והמשפחה תוכל לצאת לחו"ל אחת לשנה?
        חברה בכירה אחת, לא משנה באיזה חברה העדיפה שבעלה יישאר בבית והיא תתרוצץ. הוא לא צריך להסביר או להצטדק. זה העניין.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        די. ראש בקיר. נמאס.

        אהבתי

      • שוב הבנת כלום. שפחה ומוצלחת, ראוי ואסור, מכובד ובזוי. הכלל הביא לשלילת חופש. הפוך מהמצופה, זה הכל.
        לגבי הכלל ומעמד האישה בשוק התעסוקה, מדובר בשאלה אחרת שהאמיר פירש יפה. וכן, אני מסכים שקיים קיפוח.

        אהבתי

      • shttutit הגיב:

        הבעיות הן הרבה יותר חריפות ומקיפות.
        אין לי כוח נפשי להיכנס אליהן

        אבל שתדעו שלהיות אישה אינדבידואליסטית, עצמאית ודעתנית
        ועוד בפריפרייה ועוד בעיר מעורבת
        זו התמודדות יומיומית.

        להיות אישה מתבגרת שפעם היתה גם יפהפיייה
        זה קשה ביותר
        לאנשים יש דרישות, דרישות וחוצפה
        "הא, פעם היית כל כך יפה הכי יפה שיש"

        ואם אני עונה אז כך:
        מה רצית שאתפגר בגיל צעיר ואשאר יפה?
        ו/או מקווה שתפגוש אותי בעוד 30 שנה ותגיד לי אותו דבר
        (בלשון יחיד לרבים)

        אהבתי

      • shttutit הגיב:

        אז לא בא לי להתאפר ולא בא לי להסתפר (ללכת למספרה)
        ולא בא לי לחדש את המלתחה כל חודש או בכלל
        בא לי להסתובב איך שאני רוצה
        אז מה תעשו לי?
        זכותי לחיות ולהתנהג איך שבא לי

        זה מה שאני משדרת לאנשים

        אהבתי

      • shttutit הגיב:

        כבוד, הצלחתי להתחבר מהטאבלט. גילוי נאות זו פעם ראשונה שניסיתי,
        רק כדי לכתוב שמאוד מעניין אם אפשר היה לדעת
        ממי האדומים בשתי התגובות ה'חשופות' שלי:
        מגברים או מנשים,.

        יאללה אובמבה תחליט או לכאן או לשם
        יש לנו עיסוקים

        אהבתי

  7. מועל יד של בטחוניסט ישראלי, מילא. רגילים -אבל בוגי? אתמול נקלט הרפתן לצד ליד ביבי שחירטט מול מצלמות על עוצמתו של צה"ל וכמעט התפוצץ מצחוק.

    בנט מוקיון טוב.

    פעם שניה השבוע שבוואלה העלו סימני שאלה שצמחו מחוץ לשיח וסבך הקונצנזוס.

    ממליץ לצפות בזוית שהביא גלנט (דקה 58:30) והשפעת דבריו על שפת הגוף של הפטפטנים מסביב.

    אהבתי

  8. זיק הגיב:

    המשאלה שלי לשנה הבאה? לקחת את שלמהארציקרןפלסגלעדשליטרונהרמוןיאירלפיד ושות' להכניס לצינוק ולזרוק את המפתח לים. (טוב, גלעד שליט מקבל פטור).

    אהבתי

  9. אלקטרון חופשי הגיב:

    הבלוג LGF עוקב אחר סיפור גרינוולד-מירנדה-סנאודן. ראשית, נראה שגרינוולד מסתבך במה שנקרא "גרסא מתפתחת" לגבי מעצרו של בן זוגו דויד מירנדה בשדה"ת הית'רו שבלונדון. מסתבר גם שמירנדה נשא עמו 58,000 מסמכים מסווגים ומוצפנים הקשורים לביון הבריטי וסיסמא לפענוחם על פתק.
    לבסוף, נראה גם שסנאודן עצמו ניצל את תפקידו כמנהל מערכת המחשוב ב-NSA כדי להשתמש בפרופילים של משתמשים בכירים לאיסוף מסמכים שלו אישית לא היה סיווג להשיג.

    אהבתי

    • אם המערכת ב NSA מאפשרת לאדמינסטרטור במיקור חוץ להכנס כמשתמש אחר או דרך המשתמש שלו ולדלות חומר מסווג מדובר בבדיחת השנה בעולם הביון. המערכת כנראה מתוכננת עם חומה סינית שמפרידה בין התפעול לתוכן בנוסף לניטור שוטף של פעולת משתמשים והרשאות. מהמר שמדובר בספין.

      אהבתי

  10. שועלן הגיב:

    לא סומק ולא פודרה.
    אתן הפמיניסטיות תמיד מאלצות אחרים להתנצל על הבחירות שלהם.
    אני רואה האח הגדול ולא מתבייש בזה.

    אהבתי

  11. captain beefheart הגיב:

    "מועל יד"? התחרפנתם כולכם? יעלון מצביע קדימה וזהו. כל סגי נהור יכול לראות זאת, בחדר מאופל ותוך כדי מיצמוץ. מוזר שבמקום כזה, המצטיין בביקורתיות מובנית וראייה אובייקטיבית, נופלים למקום כה צדקני. בדיוק כמו הטוקבקיסטים שכל מיני דברים "מזכירים להם תקופות אפלות". בחייאת ראבקום, התעשתו נא ובזריזות.

    רונאל Pישר: הוא לא הנבל היחיד בשכונה, אבל הוא היחיד שעושה את צרכיו על החוק ואז ורץ לאולפני הטלויזיה, עוטה על פניו סבר של צדיק ומטיף – בהיפוקרטיות שאין גדולה הימנה – על מוסר ועל עשר הדברות. לזאת לא אסכים. אהיה הראשון לשמוח לאידו כאשר יוקע בכיכר העיר על פשעיו.

    אהבתי

  12. חז"ן, ממך אני לא זוכר שום התייחסות להחלטה ההחלטית להחליט ולחלוט את התאנה שצומחת ליד השער של המפעל הכימי בצמד גרזני תופת.

    אהבתי

  13. אורן הגיב:

    א. אחרי קבלת אישור מסקר היהודים דוברי עברית של ישראל היום, אובמה יבקש את אישור הקונגרס.
    ב. משגב ענה ללפיד.
    ג. ג'וני מאנזיל במסירה ראשונה לטאצ'דאון לאחר עונש ההרחקה לחצי משחק (מנפלאות הצדק בליגת ESPN).

    אהבתי

  14. אורן הגיב:

    חבל שלא השאירו את האפשרות לכניסה מקישור או מתוצאות חיפוש. כמו למשל בניו יורק טיימס (הנה כתבה על משקפי גוגל).
    באפליקצית נ"י טיימס יש הגבלה של שלושה מאמרים חופשיים ביום, זה כנראה השלב הבא בחומת הארץ.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s