חדשות החג
– ועדת החוץ של הסנט אישרה פעולה צבאית בסוריה.
– אישה סורית ובנה הפעוט הועברו לבית החלים זיו בצפת.
– אריאל קסטרו, החוטף מקליבלנד, התאבד בכלאו.
– משרד הכלכלה ואיגוד התעשיינים יעניקו לנגב טקסטיל הלוואה בסך שלושה מ' ש'. ועוד רבע מ' ש' מענק.
אובמה
מעניין למה הופצה/ פורסמה התמונה הזו של אובמה המפרצף.
סיכום שנה
נענע10 סיכמו את תשע"ג בדקה וחצי. אממ, סליחה?
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
מה עם איזו מלחמה קטנה שהייתה פה בנובמבר האחרון? עמוד ענן, אולי Pillar of Defense? טילים בשמי ת"א אולי?
גם במעריב מסכמים שנה בעוד מבחר אקלקטי תמוה במיוחד.
סיכום הרבה יותר כולל וגם מבוצע טוב, ב-ynet.
7 ימים
בשער המוסף ראיון עם קרן פלס, בעלת טור, ועם נועם טור, בעל פלס. לא יאק?
ראיון זוגי? למה, מדובר במארי ופייר קירי?
לא. מדובר ב"ראיון זוגי ראשון, רגע לפני מסע ההופעות החדש של פלס". עכשיו ברור? סיבה ומסובב. "מסע הופעות". לא פחות. יש לנו שני זמרים בעיתון (פלס וארצי), ואנחנו נקדם אותם עד שנשמתכם תצא.
בכותרת המשנה נכתב שהם אחד הזוגות החזקים בברנז'ה. מה? הג'יבריש מעולם לא היה מג'וברש יותר.
הנה לכם הפתיח. תיהנו. ככה נראה ואקום. ריק. כלום. המשך השיחה: חולצה חדשה שקרן לא קנתה, ועוד ועוד. אלפי מילים.
נקודת אור: סחתיין על השיניים המושלמות.
הטוראי השני, שלמה ארצי, מסכם את הופעתו הראשונה בבית הכנסת בברלין. שווה, שווה להשקיע בטוראים. הם מספקים לנו סחורה רבה.
ענת קם, שכבר יוצאת לחופשות מהכלא צפתה באחת מהן בכתום זה השחור החדש. ראשית, מזעזע. בזבוז זמן טוטאלי. שנית, בשביל מה? כדי לכתוב ביקורת טלוויזיה על כך לידיעות. אני רוצה לשער או להאמין שזו הייתה ברירת מחדל של העיתון. כלומר, תחילה ביקשו ממנה לכתוב על החיים בכלא, או לתאר את שגרת יומה, או מה, ובסוף הגיעו לפשרה לכתוב ביקורת על סדרת טלוויזיה זניחה. ועם הסדרה הסליחה.
בסוף ביקורת הטלוויזיה המתחזה לכתבת מגזין במוסף חג מתראיין עורך דינה של קם, אילן בומבך, על לקוחתו, מפליג בשבחיה ומוסיף שהוא משוכנע ששליש מעונשה יוסר בשל התנהגותה המצוינת. את בומבך מראיינ/ת רוח רפאים, שהרי אין קרדיט. אבל בהחלט ייתכן שזו טעות ושהקרדיט נשמט לו בתום לב.
כותרת בוקסיית הראיון: "ייסוריה בכלא אמורים למרק את חטאה".
מוסף כלכליסט
והנה יש לכם גם מטלות לחג: מאה דברים שאתם צריכים ללמד את הילדים שלכם.
ברור שלא עשיתם אפילו חצי מזה. אז מה?
[אבל שימו לב ללשון הפניה: דברים ש"אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו". יחי הקולקטיב].
השער בלתי חינוכי ומזיק: אנא למדו אותם לא לשים את הסמארטפון על הבטן. או על כל איבר אחר. או קרוב אליו.
ופינת הניג'וס: למה נבחרו רק אבא ובן השוכבים בקז' שלהם?
מה זה, יום הורים היום? גם למיכל דליות במאקו יש עצות. במזל, רק תשע.
ועוד עצות ב-ynet.
מוסף חג/ ידיעות
(עורך: אביב הברון)
זה לא קורה הרבה, וב-99.9% מהמקרים מוכרים לנו אמצעי התקשורת מכירת יתר את מה שיש להם להציע, אבל הראיון של סימה קדמון עם נפתלי בנט, בו מתגלים כל הקרעים בינו לבין לפיד, עומד בהחלט בהבטחות. אף שלכאורה בנט מכחיש, מתברר שעל רוב הנושאים בעולם הוא חלוק עם האח החורג.
מתי גולן (שם, שם) נגד הניסיון להציג סכסוך דמים בין בנט ללפיד.
כותרת מעולה (טוב, גם משעשעת) לכתבה על בית החולים הסורי בגולן: "תנו לצה"ל לנתח" (כן, כל הכתבה באוויר). יוסי יהושוע וענת מידן חדרו לקרביו ("את זהותם של הפצועים אסור לחשוף, גם לא את הדרך שבה הגיעו לישראל וכיצד בדיוק חצו את הגבול"). אלא שבניגוד לכתוב, ש"זוהי חשיפה ראשונה של בית החולים, שהוקם לפני כחצי שנה ועצם קיומו נשמר עד כה בסוד", הקמתו נחשפה בזמן אמת (פחות מחודש לאחר הקמתו, ב-16 בפברואר). הנה ידיעה בהארץ ממרץ 2013, וגם ב-ynet.
בניגוד לכתבה על הזוג קירי של הביצה, מאיר שלו מראיין פה את חיים גורי, כשרעייתו עליזה משחילה הערות שנונות. אני מקווה שהראיון יועלה מתישהו לאנשהו (יש! עלה!), הוא פשוט מחליק במורד העין כפודינג צונן ומרווה.
מוסף הארץ
ד"ר דוד גורביץ רוצה למכור ספר חדש שלו. ולכן הוא מפטפט. קצת על החיים, קצת על ישראלים, ישראליות, תם יודעים, שיחת סלון כזו.
נו, מה לעשות, כולנו מוכרים משהו. מחזרים על הפתחים. גם אני כמובן. התלוננתי על כך בפני חבר. וזה מה שאמר לי החכם:
את חייבת להתייחס לשיווק בתור משהו חיובי.
את לוקחת את זה באופן רגשי וזה מיותר ומאמלל אותך.
משתכשכים בביצה
אביב הורביץ מסכם את שנת התקשורת ושנה למדור שלו, מי נגד מי. מה אגיד לכן, גבירותיי, זו עבודה כל כך מנג'סת, מייאשת ומייגעת, שכל הכבוד לו, באמת. גם לי היו יומרות כאלו בשנים הראשונות, אבל לחלוטין נשברתי. ברור שהכי ראוי זה לסכם את שנת התקשורת, אבל כאמור, אין יותר רוח במפרשיי. היו סמוכים ובטוחים: שום סיכומים לא יבואו פה. חוץ מסיכומי החודשים שנוסדו כדי שאקרקש בקופתי.
דרור אידר בישר"ה נגד אתר ביקורת תקשורת.
100 שנים לוניטי פייר. 19 תמונות העולות בגמלוניות ובאטיות.
האדם היחיד בידיעות, אאל"ט, המבקר את יאיר לפיד מלכתחילה הוא נחום ברנע. נו, נקודת זכות אחת יש לאיש. בגליון מוסף חג הוא משתמש במשפט שאני חוזרת עליו כתוכי בהקשר של לפיד: "יומרה שאין לה כיסוי". ולמה לפיד שגה כשלקח את תיק האוצר? כי לצורך זה צריך "הבנה בתחום וניסיון פוליטי".
הוא גם מזכיר בקטנה את שקר הגראס. אזכור ראשון בעיתון.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
המורדים החדשים בעיתונות יוצאים נגד הסמארטפונים. כלומר נגד המחוברים, נגד החיבור התמידי למסך המרצד, לחיים שהצטמצמו לכמה סנטימטרים רבועים, ליתר דיוק לייצוג שלהם, שהרי אלו לא החיים עצמם. כשלעצמי כבר קבלתי על כך לא פעם, ואני לחלוטין לא בתוך הלופ האינסופי הזה, אולי בגלל שאני מחוברת לחצי אימבציל, ל-BB, ואולי בגלל שאני רואה את הגיחוך בכך שעשרה אנשים יושבים במקום איקס, כולם עסוקים במכשיריהם האידיוטיים. בשביל מה התכנסתם, אם כך?
רוית הכט כתבה על כך במשטמה, קובי אריאלי בחיבה: הוא לא רוצה להתנתק.
לפני פיזור
אם לא צפיתם בעונה העכשווית, עונה 4 של עבודה ערבית, ואו אם פספסתם פרק, הנה משהו לעשות בחג. פרק 8 יעצבן כנראה רבים, אבל זה הפרק בו מציג סייד קשוע את הדילמה שלו, ערבי ישראלי, עונה למנאציו על שהוא משתרלל (גם משתכנז וגם משתראל, כלומר נהיה ישראלי [כן, יש פה דיסוננס, מקווה שהבנתם אותי]).
לא להתעצבן, יש עוד יומיים לכסות את שאר העיתונים.
ולווט אנדרגראונד 
מחר בחדשות.
SSL, VPN, RSA לא מפריעים לאח הגדול והמופרע.
אהבתיאהבתי
נדב איל כותב במעריב איך השנה הבאה תהיה טובה יותר.
הוא מתמקד ב-3 תחומים.
בנקים, נדל"ן ותחבורה.
לכל נושא יש תמונה מייצגת.
לבנקים תמונה של כספומט.
לתחבורה תמונה של התחתית בלונדון.
לנדל"ן תמונה של…
תשפטו אתם למה הכוונה.
אהבתיאהבתי
מערכת שובכים לתנשמות ענק, לא עלינו.
אהבתיאהבתי
באתר מעריב העלו כתבה של ד"ר אלי שי שכותרתה ב-HP היא: "אל תתפלאו שלפיד מכחיש שעישן גראס".
לצערי לא הצלחתי לתפוס את הרגע אבל הצילום המצורף, ב-HP, היה של אלי ישי, שהוחלף בינתיים ליהיר.
אהבתיאהבתי
ואפרופו הראיון עם קרנית: יום אחד, כשאדון בכלר יתמנה לנגיד, נשאל מה נסגר עם האירוסין ההם של הבן של גאולה עמיר.
אהבתיאהבתי
איני יודע מי אחראי לשידוך בין המלה הנרדפת לוילון/מחיצה, מסך, לבין המכשיר המרצד אבל מן הראוי שמי שמפרסמת מדור של תיקוני לשון תשתמש בביטוי הנכון, צג. היכן עטרה כשצריך אותה?
אהבתיאהבתי
אחרי היח"צ שנעשה ללפיד – YNET ממשיך עם מכירת ה"מוצר היומי"
הראיון עם גב' פלוג אולי מחזק את העמדה של אלו שטענו שמתחילת החיפוש, היא לא ראויה להיות נגידה.
מופת של האדרה, האשמה ותלונות מובע בשחור על גבי לבן וזה מרתק שגם בגיל שכזה יש אנשים שלא יודעים לקבל לא!
מה שחתם את דעתי עליה היה כשעלתה הטענה שבגלל שהיא אישה היא לא התקבלה לתפקיד – אדם שמצופה ממנו שישב בכיסא הרם היה עונה "לא" מוחלט, לפחות בשביל להותיר את הרושם שהוא מעל לטענות השטחיות האלו …
ד"א – התגובות לכתבה פשוט מרתקות…אלו שטוענים שאי בחירתה נעשתה מטעמים שובניסטיים פשוט שופכים רפש על גב' נתניהו בגלל מראה, או שליטתה (לדעתם) בביבי כאילו אומרים "ביבי השובניסט לא העסיק את פלוג בגלל הדבה שאצלו בבית" … מצחיק 😐
כמובן ש"הארץ" הצטרף לפרסומות ומציג אותה כאורים ותומים של הכלכלה הישראלית.
ואף אחד לא חשב על זה שאולי היא לא מתאימה ?
אהבתיאהבתי
ואכן גורביץ מפטפט. ברגע הראשון התלהבתי אך הספיקו לי מספר משפטים בראיון כדי לוותר על ספרו. אחד כבר קניתי והוא מוסיף לספריה בצבעו האדום הזוהר.
אהבתיאהבתי
הסצינה במקלחות בפרק האחרון הצחיקה מאוד. ליהוק מצויין ובכלל כל כך מדוייק. באמת שאפו.
—
להרבה יש קושי רגשי עם שיווק ומכירות. במשפחות טובות מחנכים שמדובר בטאבו. אחד המנופים האפקטיבים שעוזר לצאת מהפינה (דימוי עצמי, גאוותנות ושאר ירקות) נמצא בהבנת התועלות שמקבל הלקוח ובמיוחד הרווח הרגשי במוצר או השירות.
אני מעדיף לקרוא כאן את הסיכום מאשר לעלעל ביצירות היומיות בגלל סט התחושות הנלוות. עבורי, מדובר בהקלה ומניעה. זאת הסיבה שאני משלם.
—
לפני חודש נשברתי ורכשתי לנצר מצלמפון משוכלל. חשבנו שללא ווטסאפ ההתנהלות החברתית קצת נפגמת וחבל שישלם מחיר בשל עקרונות ההורים. קיוויתי שמצלמה תעזור לתעד את שלל החברים והעיסוקים בחייו. טעיתי, טעינו. השמעתי חששות עד הרגע האחרון וצדקתי. טמטמת הווטסאפ והפייסבוק חלחלה במהירות למערכת הדם של הנגוע הטרי. הנגיף ניצח ללא קרב, הילד נכבש בידי מסך. התראות סטאטוסים ודאחקות (חלקן באמת קורעות) מככבים בלילותיו הקצרים. קורע לב. היון הצהיר על החלטתו לתקוף את המכשיר באלימות אופיינית כבר לפני שבוע אבל למרות היכולת העדיף לאשרר את התקיפה בעזרת החלטה דמוקרטית. נקבע מועד לכינוס נציגי הוועדה לענייני ילדים משותפים. חליטת המכשיר אוטוטו עומדת להתקבל. מיד אחרי החגים.
אהבתיאהבתי
יון, תמהת לפני כמה ימים שהארץ מכנה את המסתנננים ״מהגרים״ ולא ״פליטים״. במוסף בכתבה על אוכל יהודי מזרח אירופי אחד הבשלנים מוצג כ״בן למהגרים מפולין״. מהגרים לא עולים! זה מכוון. אין הבדל בין מסתננים מאפריקה ליהודים שהיגרו מפולין. אין עליה כי אין ציונות.
אהבתיאהבתי
-ברור. הרי הנאורים מתנגדים לתפיסה שיהודים נמלטו כפליטים ממדינות ערב בגלל שנוסח החלטת האו"ם שמחייבת טיפול בסוגיית הפליטים יוצרת סימטריה השומטת את כל שיבת הפליטים מהנראטיב הקדוש. זה מצמצם את הסכסוך היהודי ערבי לשאלת בעלות על קרקע וגם שם מצבנו לא רע בכלל. מצחיק שמאז אותה עסקת נדל"ן בארבע מאות שקל היהודים עדייין קונים כאן קרקעות באופן חוקי.
אהבתיאהבתי
ג'אפאן, השימוש במונח "מהגרים" מצד הארץ מתוחכם במובן נוסף מזה שציינת. ברור שאחת המטרות של הארץ במונח זה היא למחוק את הערך הציוני שבמילים "עלייה" ו"ירידה". כולם מהגרים ודי, יהודים ולא יהודים כאחד. בנוסף, המונח עוקף את ההתייחסות למעמדם החוקי של המהגרים/פליטים/מסתננים בארץ. המונח "פליטים" (שלא לדבר על "מסתננים") הוא בעל משמעויות משפטיות המעוררות תדיר ויכוח, ואילו המונח "מהגרים" משמש מעקף נוח.
לגבי קליטת העלייה ע"י הקיבוצים, אני חלוק עליך. לא מזמן הבאתי כאן קישורים למאמרים של אורי הייטנר בנושא, שאני ממליץ לך לקרוא.
אהבתיאהבתי
ד-בורית, ילדים זה מין קטע כזה. לרוב האנשים שאני מכיר יש. לא לכולם, אבל לרובם. עברו חודשיים של חופש שבהם, לפחות לפי מה שעולה מהתקשורת, ההורים סבלו נורא. היו כמה ימי לימודים והנה חזרו המזיקים הקטנים לשרוץ בביתנו, ללכלך את מטבחנו, לבזבז את זמננו ולאכול מפיתנו. אני סבור שזו הסיבה לכל כתבות הילדים בזמנים קשים אלה. התעלה על כולם אחד שכותב בעיתון האינטרנטי החדש בעל השם המקום בגיהנום או משהו (קרו כל מיני דברים כשנעדרתי ככל הנראה) – הוא כתב על הסבל הנוראי שלו עם ילדיו בלונה פארק. אב כל כך שונא, מריר ונגטיבי לא קראתי מעולם. ואולי הוא סתם מנסה להצחיק או לשאוב מחמאות משאר ההורים. בכל מקרה סאקס. ממך כל זה נחסך אז ראי עצמך מבורכת
אהבתיאהבתי
גם לי היו מחשבות שקראתי את הטור. אצלי המיקוד שלהן לא היה על האב שאף ציין במפורש בפני המתקשים בהבנה שהוא אוהב את ילדיו כי לבטח חזה את הנולד, אלא לגבי הנחיצות שכל אתר אינטרנט היום חש, לתת פתחון פה בתגובות לטיפוסים שבעת שיתפגרו אין ספק שיגיעו הישר לגיהנום, אם יש חיים אחרי המוות כמובן ואם תיאוריית השכר והעונש עדיין בתוקף. טור גרוע ומביך אומר אחד, תת רמה, מחרה השני. בא בנאדם שאפילו חותם את שמו שנראה אמיתי מחבר טור ומעניק לקוראים תוכן שלא לומר חינמי, לא על נושא הסכסוך חו"ח שאז ברור שיוציא מהישראלים את כל טוב הלב שהם מבורכים בו בדנ"א, אלא סתם על תסכולי הורים, ובאים מגיבים שאני לא משוכנע שמסוגלים להרכיב משפט אחד תקין בעברית ושופכים מררתם בתגובות, והאתר? מפרסם. רק שלא יגידו שאין פתחון פה, חירות ביטוי, וזכות לקטול בלי שום נימוק. למעלה מן הצורך אני מציין שלא התכוונתי אליך, אם כי הייתי ממליץ גם לך להביט על החיים בצורה יותר משועשעת, אלא על תופעת התגובות האינפנטיליות (ולא במובן הילדותי) באתרים בכלל, שהפכה למגפה אינטרנטית. האמת, עד פרוץ המגפה חשבתי והאמנתי שאנשים בארץ הרבה יותר נעימים ואינטליגנטיים, עד שהופיעו התגובות.
אהבתיאהבתי
בשביל להגיע לגיהינום אין צורך להמתין לעולם הבא. אפשר לקרוא בעיתון עצות על גידול ילדים ואחר כך ללכת עם הילדים ללונה פארק.
אהבתיאהבתי
אני משוכנע שבג'יהינום הרבה יותר מעניין מאשר בגן העדן.
אהבתיאהבתי
השטן היה בחור נחמד יחסית לאלוהים כך שאני מעדיף את הגיהינום. לענייננו, עו"ד – טוקבקים ארסיים מתקבלים בכל מקום, על כל כתבה. לדעתי מוסד הטקבוק פשט מזמן את הרגל, זו הזמנה של אתרי הרשת להתעללות והתעמרות בכותבים שלהם.
הבעיה אינה חוסר הומור. ז'אנר הכתיבה על סבל מהילדים כבר אינו מצחיק ו/או משעשע, הוא מאוס. האדם שכתב על הבילוי עם ילדיו בלונה פארק אכן מציין שהוא אוהב את ילדיו, אבל כמו שציינה ולווט כבר מזמן, אף אחד לא צריך רשיון להביא ילדים. אם היה לו רשיון כזה, משטרת ההורות היתה שוללת אותו אחרי כתבה אלימה ומגעילה כזו
אהבתיאהבתי
עיקר הביקורת היא על האתרים, אותם יותר קל לחנך מאשר את העם. ובעניין הטוקבקים אני מסכים איתך לגמרי, פשט את הרגל וראוי שיגיע כבר לפירוק. לעניין הטור, לי היה ברור שהכותב מנסה להעביר את התסכול בצורה הומוריסטית, אני לא בטוח כמוך שלא היה עובר את הבחינה, מקסימום היה מתיישב מאחוריך ומעתיק, לא סיפור גדול.
אהבתיאהבתי
ועוד תוספת בעניין "מה באמת קרה כאן לפני 2,700 שנה":
נדרשתי שוב לספר "ראשית ישראל" כדי לרענן את זכרוני ולהפתעתי (הנעימה), כבר בהתחלה מתייחסים המחברים לקיומו של "בית דוד". שהרי יאשיהו, מחולל כל העסק, כבר כינה כך את שם משפחתו וייחוסו. ללמדך שאין עוררין על שהיה דבר כזה שנקרא "בית דוד". בוודאי במאה השביעית BC ואין סיבה שגם לא שני דורות קודם ליאשיהו (מנשה ואמון), שפעלו במאה השמינית BC. בדיוק הזמן שאליו מתוארכת מצבת תל דן של בירן ואסכולתו.
ייתכן גם (בהינתן שרזולוציית האמת של תיארוך לפי פחמן 14 היא של מאה שנה לכאן או לכאן) שהכתובת נוצרה ממש בימי יאשיהו.
אהבתיאהבתי
אתה מבין שהכתובת היא בכלל של מלך ארמי המתאר את הישגיו המלחמתיים, כן?
או שאתה טוען שיאשיהו היה הראשון לבית הרפז?
אהבתיאהבתי
א. איפה נטען אחרת?
ב. מה רצית להגיד בזה?
אהבתיאהבתי
חשבתי שאתה רומז משהו. לומשנה.
אהבתיאהבתי
אולי אתה חולם על מדינת פלסטין
– במדינת יהודה ממתינים מאות מערות, שדות קרב, מבנים ואתרים שטרם נחפרו כולל אחד שולי שהוואקף מנהל התחשבות מעוררת השתאות בקדושת הממצאים הציוניים. ההאחזות בפינקלשטיין כמפענח על נטולת הגיון בסיסי. התאוריה שלו נסמכת על השערות בדיוק כמו יתר התיאוריות. נדיר שכתובות וממצאים יספקו ראיה חד משמעית לגבי אירוע, מיקום, אושיה תנכי"ת או מנהג רווח ולכן צריך להתבונן בתיאוריות ותיאוריות הנגד כלא יותר מניחוש משכיל שבינו ובין שהתרחש חללי ידע עצומים שמהווים את עיקר גוף הידע. לגבי הפלצנות שאחזה בדבריך אשמח אם תחזיר את הקפטן ההוא שלא נדרש לקרוא ועשה מועדונים. 😀 בחייאת.
אהבתיאהבתי
כאן חצית את הגבול שבין האיגנורנט למגוחך. אחד היסודות העיקריים בספר של פינק' (וניל סילברמן) הוא הסתמכות על הסקר הארכיאולוגי הגדול שהתאפשר לאחר 1967, על האוצרות הבלומים שהוא זימן לחוקרים. עשה לעצמך טובה – הפסק להפריח קביעות המבוססות על דמיון ומשאלת לב. לפחות קרא את הספר לפני שאתה משמיצו לשווא.
ואגב: ביקרתי (קצת במועדונים), טיילתי (הרבה) בארץ ובניכר, התייחדתי (ככה רגיל) עם נשים. לא "עשיתי" אף אחד מהם.
ובכל מקרה – שנה טובה גם לך.
אהבתיאהבתי
שנה טובה כבוד הקפטן,
אמונה בכתות מסויימות משמשת צידוק לנבערות מבחירה. כמובן שהאמונה יוקדת רק אצל החרדים ואין להעלות על הדעת שחברי שבטים חילוניים מעדיפים לדבוק בקונספציות מאשר לצאת מגדר המוסכמות ולבדוק בעצמם. תעשה טובה ותחשוב בעצמך מה בין השערה לעובדה ומדוע פינקלשטיין והשערתו נחוצים לאוניברסיטת תל אביב לעומת הקו הארכיאולוגי והכרונולוגיה המקובלת באוניברסיטה הזניחה בירושלם.
אם אתה ממש בעניין, שקלל את כלל העדויות והממצאים ואולי תגיע למסקנה קצת שונה לגבי בסיס התאוריות האריכואולוגיות ורמת וודאותן כולל הספר 'המהפכני' שאתה מנפנף בו. קרא את יוספוס פלאביוס, גלגמש, פילון (הרלוונטי קצר) והתנ"ך לפני פרשנות מלומדת על טיבן של כתובות ומבנים. גם על מידת הוודאות שבזיהוי המקומות והתושבים תלמד כביי פרודקט. אבל לפני שאתה הופך לבעל דיעה עצמאית ומבוססת כדאי שתהרהר בסוגי הלא ידוע מאמרתו של ראמספלד כי בהקשר הארכיאולוגי מדובר בעמידת מוצא חשובה. את הספר אקרא מיד אחרי שתסיים את התנ"ך שבלעדיו המחקר לא היו מתאפשר.
אהבתיאהבתי
אבל מר יונה, זה בלתי אפשרי להתעמת איתך כל עוד אינך מכיר את הספר והגישה אלא משמועות. חוצמזה, אונ' ת"א אינה זקוקה לפינקלשטיין כלל ולראיה – הוא סיים את תפקידו כראש החוג מזמן (וכעת מינסתם הוא "רק" אמריטוס). מעבר לכך, יש גם בירושלים לא מעט חוקרים החולקים נמרצות על אולברייט וגישתו. ולסיום: פלאביוס (קראת גם את "מלחמות" וגם את "קדמוניות") הוא מראה מקום. אמנם אמין למדי וגם הוא אינו עוסק כלל בתקופת "הממלכה המאוחדת" או קודם לכך. לגבי גלגמש אתה בוודאי מתלוצץ, האין זאת?
אהבתיאהבתי
משווה ומעלה.
כמובן שלא היה בית דוד ולראיה ספר תהילים שנכתב על ידי יוסי גיספן
אהבתיאהבתי
אז אין בך “סממן למשהו עמוק יותר: לתחושת אנדרדוג, שיש בה גם אנושיות, מוסריות וליברליות, כי זו מוזיקה שיצאה מהמדוכאים, מקבוצות שוליים בחברה”?
אהבתיאהבתי
טיפסת על העץ הלא נכון. אני אוהב וצורך את המוסיקה הזו. בסך הכל ניסיתי להצביע על האבסורד שבהכחשת קיומו של מי ששיריו נקראים, מולחנים ומושרים 3000 שנה לאחר שנכתבו. כנראה שנכשלתי
אהבתיאהבתי
לשיטתך, אם מי שלא קרא ספר לא יכול להביא דיעה על מסקנותיו היית אמור לקרוא את כל הספרים שטוענים אחרת כדי לזכות בלגיטימציה להביע את עמדתך. טול קורה.
—
צוחק? רציני כמו לוקוס על קרח. הקריאה של עלילות גלגמש עזרה לספקנים (כמוני) להבין כיצד תורה שבע"פ יכולה לעבור במשך אלפי שנים מאב לבנו וסיפרה על הלך הרוחות של התקופה. על חוקי חמורבי אפשר לפתוח דיון חדש.
—
פרסומים מדעיים שזוכים לתהודה מקנים למוסד כבוד וכסף מתורמים המזדהים עם הקו הפוליטי.
—
הארכיאולוגיה וההיסטוריה של ארץ ישראל נפיצים פוליטית והמחקר האקדמי הקר והמחושב אינו חף מהשפעות ציוניות, אנטישמיות, רומנטיקה, דוגמות דתיות ושאר מריעין בשין. הנטיה למחוק את הקשר בין עם ישראל, אמונתו וארצו צמחה בעולם האקדמי צמחה מסיבה ברורה, אותה אחת שהנביטה את היסטוריונים החדשים והאדרתם על ידי השבט. ואני מעדיף לסיים כאן.
אהבתיאהבתי
גורפינקל הסביר כמה הסקר קלוקל והביא את חרבת קיאפה כדוגמה (תל גלוי).
אהבתיאהבתי
מציע לך לקרוא את הכל.
מרתק. http://humanities.tau.ac.il/bible/images/stories/Garfinkel_David_Kingdom_Hebrew.pdf
אהבתיאהבתי
גורפינקל לא הסביר ש"הסקר קלוקל" שכן סקר, מטבעו, הוא אוסף של מחקרים רבים. גורפינקל אינו טיפש. הוא חלוק עם פינקלשטיין על מספר נקודות כפי שאנשי אקדמיה אמורים להיות.
אגב, מישהו חוץ ממני ביקר בקיאפה? מעניין מאוד.
אהבתיאהבתי
מכיוון שאני הדיוט, אשאיר אותך להתווכח עם גרפינקל:
חבל שהבלוג סגור כרגע לתגובות, אני בטוח שעובר אורח (שחפר בקיאפה) היה שמח לתרום לדיון.
אהבתיאהבתי
ממלכת יהודה שהשתרעה על השפלה מלאה בממצאים שטרם נחפרו. כנראה שזו הסיבה למסקנה.
אהבתיאהבתי
רציתי רק לאחל גם כן שנה טובה לחסן רוחאני, ולהגיד לו שהוא צודק – השמש אכן אוטוטו שוקעת בטהראן.
אהבתיאהבתי
מה יש להארץ עם סצינת המעדונים ועם ברגהיין בברלין בפרט? אחרי עשרות כתבות על ברגהיין הפעם המוסף עוסק בב״בלוק״, הברגהיין הישראלי.
בגוף הכתבה ראיון עם בעל המועדון והוא מצוטט כמי שיכול לעבוד אצל שוקן עם כל הקלישאות של פוליטיקת הזהויות החקיינית. וזה מה שהוא אומר:
״טראקס מיטיב להבין שהבלוק אינו רק זירה להשמעת מוזיקה, אלא שהוא אמור לספק חוויה רחבה יותר למבקריו, שהוא מגדיר “קהילה”. החיבה המשותפת למוזיקת “טכנו, האוס ודיסקו”, שמאפיינת את הקו המוזיקלי בבלוק, היא לדבריו “סממן למשהו עמוק יותר: לתחושת אנדרדוג, שיש בה גם אנושיות, מוסריות וליברליות, כי זו מוזיקה שיצאה מהמדוכאים, מקבוצות שוליים בחברה”. תחושת “אחרוּת” מוזיקלית, שבאה לביטוי בחיבה לסגנונות שמחוץ לזרם המרכזי, ומקושרת לחוויית “אחרוּת” חברתית ואידיאולוגית, שבמקרה של ישראל מוגדרת גם בציר הלאומי. “אנשים צמאים לתחושה שאנחנו חלק מאירופה, רוצים לשחרר קצת את הציוניזם שרווח פה ולהרגיש מזוהים עם מה שקורה שם”, אומר טראקס, שהתקליטנים שהוא מייבא מחו”ל ושיתופי פעולה דוגמת זה עם מועדון ברגהיין אמורים לספק לקהל את התחושה שהוא חלק מקהילה גלובלית שמוגדרת באמצעות חיבה למוזיקה דומה.״
למה ״אחרות״ זה רק ״אחר״ באירופה ולא במציאות הישראלית? גם את המוסיקה המזרחית הוא יגדיר כמוסרית וליברלית? תל אביב היא מקום נורא מבחינת הסלקציה הגזעית במעדונים, אבל בעולם הפנטסטי שלהם הם דווקא מקבלים את ה״אחר״, אבל רק את האחר שנמצא במקום אחר. הישראליות נכנסה ללופ שקשה לצאת ממנו.
אהבתיאהבתי
מה? להארץ יש עורך שרק השבוע, בחשיפתו קטעי מוזיקה משמעותיים בחייו, הזכיר פעמיים, באגביות כזו, שאת זה ואת זה הוא ראה כשהלך ל'בלוק'. גם בלי להיות זבוב על הקיר ברחוב שוקן אנחנו יכולים לשער כיצד בכל פעם שהכתב דורון חלוץ נכנס לשם ומציע כתבה על מועדונים, העורך שמבכה את נעוריו אומר לו בהתלהבות "לך על זה", תוך שהוא מתקשקש איתו כמה דקות על "מה שהולך היום" ואולי אף מפגין מעט ידע רלבנטי.
לכך מצטרפת הגישה העבשה של מקומוני פעם, שעושה גלוריפיקציה ל"תרבות המועדונים". לא רק שהם חוטאים בכך לציויי האמנותי שלא לראות בקונטמפוררי את חזות הכל, הם גם עושים מעצמם צחוק עם הרצינות התהומית וייחוס מטרות הסצינה למניעים חברתיים ותרבותיים לכאורה.
בשטח: יוסי רוצה לעשות מכה, להרוויח הרבה כסף ולהשיג לעצמו בחורות (או בחורים) אז הוא פותח מועדון. בעיתון: "יוסי החליט שחשוב להביא לת"א את האווירה האקלקטית של הביט הלא קונוונציונלי הנעדר משולי המיינסטרים של המועדונים הנחשבים היום באוטרכט, דורטמונד ואינברנס. הוא חבר לאינגה (אושיית מועדונים ותיקה מוורשה) ולאבירם (הרזידנט של המועדון הנכון במאלטה) וביחד הם נחושים לגאול את ת"א מהשממה שכפו עליה מועדונים בלתי מעודכנים אחרים".
אהבתיאהבתי
שנה טובה קפטן, אותי מטריד בעיקר השד האשכנזי. המשחק הזה בנדמה לי. רק בארץ נרצחים דורמנים של מעדונים בגלל ההשפלה הגזעית. ועוד הטרסק הזה מתפלא שדיג׳ייז לא רוצים לנגן אצלו בגלל האפרטהייד. אפרטהייד, אצלנו? בתל אביב? במקום הליברלי הזה שמקבל את האחר ואת ההומואים הפלסטינאים ששאול גנון סידר להם מקלט?
אהבתיאהבתי
שנה טובה גם לך.
אני האחרון לשאול אותו על סלקציה במועדונים. הנסיון הדל שלי בתחום מראה חבורות בנים שנראים כמו עושי צרות שנשארים בחוץ. במעט המועדונים שעשיתי בהם ראיתי בפנים ייצוג שווה (עד כמה שאפשר לאבחן זאת) של אשכנזים ומזרחים.
אהבתיאהבתי
אחרי מחשבה, מאוד הגיוני שהקלישאות למעלה שהושמו בפיו של טרקאס נכתבו על ידי דורון חלוץ עצמו. טרקאס רוצה לצאת מ״הציוניזם״ אבל למעשה הגלובליות שלו מאוד מזכירה זיוף מתקופות מוקדמות. תרבות המעדונים התלאביבית ליברלית ומקבלת את ה״אחר״, כמו שהתנועה הקיבוצית לפני שקרסה היתה ״סוציאליסטית״. הם היו שיווינים בתוך קומונה אליטיסטית אבל ניצלו את העולים שיושבו בשכנותם לתתספק להם כח עבודה זול. כמו השאנטי טאונס בדרום אפריקה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שקרן פלס (פלאס טו) היא המייצגת האולטימטיבית של הכלום שבו המדיה מאכילה אותנו מדי בוקר. אבל מה הסיבה שידיעות בחרו מתוך המוץ דווקא אותה ולא את מירי מסיקה או איה קורן (כורם?) או מישהו באותה דרגה אינטלקטואלית? יש לי השערה אבל אשמור אותה לעצמי כרגע 😕
אהבתיאהבתי
נו, תגיד. בזמנו היא הושוותה לנעמי שמר כי שניהם גדלו בושבה כינרת. כמה ארץ ישראל היפה מצידם.
אהבתיאהבתי
בחמש מילים: לשמר לא היו כאלה ציצים
אהבתיאהבתי
אתה אומר שהיא תירוץ לפרסם את הציצים שלה? הכל יכול להיות
אהבתיאהבתי
שטויות. הרי כתבתי: היא טאלנט של העיתון.
אהבתיאהבתי
פעמים רבות, גברים בוחרים טאלנטים לפי מידת הקאפ. פלס לא מוכשרת יותר מאחרות – ההיפך ניתן להיאמר. קשה לראות מה מצאו בה פרנסי ידיעות מלבד היותה אישה סקסית מאוד
אהבתיאהבתי
גם ליאונל מסי ומנשה יהוספוביץ', שניהם ילידי אותה פלנטה.
אהבתיאהבתי
מה שבולט אצל קרן פלס אלה השיניים. מה פתאום מסיקה וקורן? מזמן לא היית בבריכה…
אהבתיאהבתי
אתה צודק, בארצות שביקרתי בהן הקיץ אין בריכות
אהבתיאהבתי
אני מתנצל. ראיתי בתגובות שלך למעלה שעמדת על סוד קסמה של הפלס. שיניים וקארה זה לשטוחות.
אהבתיאהבתי
תמונות שלה בביקיני עשו חסר עם עמודי צהובונים לאין מספר. היא נערת עמוד (3) קלאסית, חבל שביטלו את המוסד. אגב, גם סאם פוקס היתה זמרת לעת מצוא
אהבתיאהבתי
מיקי, קרן פלס אולי מציגה אישיות ציבורית שנקרא לה "דביקה", בהעדר מילה אחרת, ואולי גם ניחנה בגזרה שופעת, אבל את הכישרון המוזיקלי אי אפשר לקחת ממנה. למשל, חוץ משירים פופולריים היא גם מחברת מוסיקה לתיאטרון. ההשוואות לסמנתה פוקס ומירי מסיקה אינה במקום כי הן רק זמרות ולא יוצרות (ובזה בערך מסתמן הדמיון ביניהן). ההשוואה לאיה כורם כבר קולעת יותר. שתיהן לא הסגנון המוסיקלי המועדף עלי, אבל אי אפשר להכחיש שהן יוצרות כשרוניות. לא יודע אם פלס תגדל להיות נעמי שמר, אבל גם היחס ביניהן הוא לא מסי-יוסיפוביץ'.
אהבתיאהבתי
צ"ל כמובן "אינן במקום" ו"מסתכם הדמיון" ולא "מסתמן".
אהבתיאהבתי
קפטיין
דורון חלוץ לא הולך לאלוף בן כדי להציע כתבות. הוא הולך לליסה פרץ עורכת גלריה או למייקי דגן עורך המוסף כדי להציע (אם הם לא מציעים לו).
העורך הראשי לא עוסק בשוטף במה שמתפרסם במוספים. על כך אחראים העורכים.
כן, הוא יכול להציע הצעות או לייעץ אם שואלים אותו. זהו.
אהבתיאהבתי
וזאת מנין? האם את מבקרת בבניין הארץ בקביעות ויודעת בדיוק דלתו של מי פתוחה בפני מי?
אהבתיאהבתי
על סמך עשרים שנות עבודתי במערכות עיתונים והידע הנשגב שצברתי בנושא המורכב: כיצד פועלת מערכת עיתון. כתב מגזין זה או אחר לא הולך לעורך הראשי כדי להציע כתבה למוסף שאיקס עורך.
זה לא אומר, כמובן, שהשניים לא מנהלים שיחות נפש, מורידים דרינקים, בועטים כדורים או כל דבר אחר, או שדלתו של בן לא פתוחה לכל אדם.
אהבתיאהבתי
הם פיטרו כל כך הרבה, למה חשוב להם כתב לעניייני מועדונים?
אהבתיאהבתי
ועוד דורון חלוץ? האם הוא נחשב מגניב יותר מאחרים?
אהבתיאהבתי
הוא יודע להגיד ״האחר״
אהבתיאהבתי
כתשובה אפשרית לנושא האלקטרוניקה, אני רוצה לצטט את הניו יורק טיימס שמצטט מישהו מהתחום שאמר: "If you're 15 to 25 years old now, this is your rock 'n' roll
אהבתיאהבתי
הראיון עם חיים גורי מרגש, בכלל חיים גורי הוא איש מדהים ואנדרייטד בצורה קיצונית.
אהבתיאהבתי
סיפור טוב של יונאס חסן קמירי, "אשמים עד שיוכח אחרת":
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2113147
שנה טובה.
אהבתיאהבתי
אמנם קישרתי גם לפני יומיים, אבל בכל זאת, הנה שוב:
המלצת הצפייה שלי לחג – "סיפורם של היהודים", הפרק הראשון מסדרתו החדשה של ההיסטוריון הבריטי-יהודי סיימון שאמה (Simon Schama). ספויילרים לפרק הראשון: כובעי צילינדר בבית הכנסת וחורבת קיאפה בהופעת אורח!
אהבתיאהבתי
גם אני ממליץ על פרק 8 של "עבודה ערבית". כמעט כל אחד שם "מתחפש" למישהו אחר:
מאיר ואמאל מתחפשים לזוג מתנחלים.
אמג'ד מתחפש לאיש יחידה 8200 ומבלה את שעות הפנאי עם בכירי צה"ל, ולבסוף (ללא ידיעתו), הופך ל"גיבור שהצליח לפרוץ את המצור על עזה".
מאיה מצליחה לייצג באליפות הג'ודו גם את ישראל וגם את הפלסטינים.
אהבתיאהבתי
אממ, קוראים לזה ספוילר:(
אהבתיאהבתי