מהנעשה בסו"ש
מה קרה אתמול בכפר חאלד מקהול שבגדה המערבית? ציוד חירום הוחרם? חיילים השליכו רימוני הלם לעבר דיפלומטים?
מטוסי קרב מעל יפו רדפו, כמתברר, אחר להקת ציפורים. סליחה, מה משובש באמצעי התצפית שלכם?
הייתי משוכנעת שמטוס איבד כיוון בדרכו לנתב"ג, ושעוד שנייה הוא נוחת על ראשי.
שלא ישמעו על כך באפריקה (ע"ע ממון).
רצח הילדים
אם הילדים שנרצחו נגד שירותי הרווחה: "לא הבינו את חומרת המצב". אותה כותרת מופיעה גם בהארץ.
יש פערים גדולים מאוד בין התיאור של האם את המצב, לבין תיאור הרשויות.
למשל, הרשויות הציעו לאם להצטרף לתוכנית הגנה או לעזוב את ביתה. היא סירבה.
אני בעד מימוש החלטות ועדת שניט, אבל ההצדקה המשפטית לכאורה של עורכת הדין הזו לרצח מקוממת במיוחד.
הכתבה (עומרי אפרים) ב-ynet בהחלט מנסה להקיף את הנושא המורכב ולהציג תמונה שאינה שחור לבן.
חלק מהנתונים בה בלתי נתפסים. בלתי נתפסים בעיקר מאחר שבני תמותה, כלומר יושבי הרשתות והמצקצקים בעצב לא מבינים את גודל הזוועה:
מתחילת השנה נרצחו 11 ילדים על ידי ההורים שלהם (לעומת ממוצע של כשישה ילדים בכל שנה בעשור האחרון).
כמה ילדים נרצחו השנה או בשנה שעברה או לפני שנתיים בידי זרים? ככל שאני זוכרת, אף לא אחד. מסקנה: הסכנה הגדולה לילדים אורבת בבית, מההורים שלהם, אלו שילדו אותם. לא מפדופילים ומרוצחי ילדים ברחובות.
בכל שנה מתמודדים שירותי הרווחה עם קרוב ל-40 אלף דיווחים על ילדים בסיכון שנפלו, או שעלולים ליפול, קורבן לפגיעות מצד מבוגרים. כמחצית מהדיווחים מתייחסים לפגיעות בתוך המשפחה, וברבע מהמקרים (כעשרת אלפים ילדים) מדובר בפגיעה אלימה בילדים.
7 ימים
שרית רוזנבלום דיברה עם שלושה מנהלי בתי החולים הממשלתיים הגדולים בישראל, שמספרים על צרותיהם: שיבא, איכילוב ורמב"ם. האמת שאין שם חידושים והמצאות. את הרוב המכריע של התיאורים כבר קראתם בשנים האחרונות. או חלילה חוויתם על בשרכם אתם, או בעזרת קרובים.
הנה כתבה מ-2008 (ניתוחים, הארץ).
וממאי האחרון (הדסה, nrg).
ומיוני, כלכליסט (על סבסוד ענק).
ומלפני שנה ב-mako (קריסה, אלא מה).
והכי מעולה, נענע10, 2003 (סכנת קריסה מיידית).
ובנוסף, למה לא לדבר גם עם מנהלי בתיה"ח הקטנים, או אלו המצויים בפריפריה, המתמודדים עם בעיות רבות שונות, ונוספות? אוקיי, זו כתבה ראשונה בסדרה. נמתין.
במסגרת הטרנד, שועי עולם שהגיעו לגיל 70, יש גם ראיון עם לך ואלנסה (אמיר קמינר). גם הוא בן 70 בסוף החודש, וסרט על אודותיו (לא דוקו) מוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה כעת. סתכלו על אתר הפסטיבל. ממש מוצלח.
מראיינו מעמת אותו עם אמירה שלו בראיון טלוויזיה מלפני חצי שנה
להומואים אין זכות לשבת בספסלים הקדמיים בפרלמנט ואם בכלל, הם צריכים לשבת בספסלים האחוריים או אפילו מאחורי קיר. הם צריכים לדעת שהם מיעוט ולהסתגל לדברים קטנים, ולא להגיע לגבהים. מיעוט לא יכול לכפות את עצמו על הרוב. להומואים אין זכות למלא תפקיד בולט בפוליטיקה, וכמיעוט הם צריכים להתאים את עצמם לחברה.
בראיון הנוכחי הוא מכחיש את הציטוט הזה, טוען שלא אמר שהומואים צריכים לשבת בכלא, ובאשר לנישואים חד מיניים, הוא חושב שצריך למצוא להם איזה פתרון כדי שיוכלו להיות יחד. לא נישואים רגילים חלילה.
נו טוב, הוא דואג לקריירה שלו כמרצה, וכמו כן יחצניתו עמדה לו על הראש במהלך הראיון, כך ש.
מוסף הארץ
מה שעניין אותי זה הראיון של מייקי דגן, עורך מוסף הארץ, עם יובל אדלר, במאי בית לחם. זהו הסרט הראשון של איש אשכולות שעשה מיליון וחצי דברים מצליחים ומשגשגים בחייו עד שהגיע לקולנוע. אני חושבת שראיון כזה, או שיחה עם אדם כזה, והאופן שבו הוא יצר את הקולנוע שלו, זו מהות החיים. ולא, לא צפיתי בבית לחם, ואני לא יודעת אם אוהב אותו בכלל. או אם אצפה בו. כך שאני מתייחסת לראיון הזה באופן הכי נייטרלי שיש.
כתבת השער, שלושה חברים שמגדלים ירקות על הגג ברחוב זבולון (נעמי דרום) הוא סיפור אנקדוטיאלי נחמד. למה לא, שייהנו שם. אבל מכאן ועד הכותרת הבומבסטית על "חקלאות העתיד" וכתבת שער יש מרחק גדול. גדול מאוד אפילו. כתבת מקומון קלאסית, אחרי האמצע. אה, אבל אין יותר מקומון להארץ. זה למה.
אבל מה, מתברר שזו הכתבה הנקראת באתר בשבת בבוקר. אז מה אני מבינה.
עוד בהארץ
איטה קאליש, נכדת האדמו"ר שהתחלנה. נחשו מי הן נכדותיה ונינתה (עופר אדרת).
לא אומרים איכס על סוס. לפעמים אני מסכימה עם בני ציפר. היום כן.
7 לילות
אפשר לומר שזהו סו"ש קולנועי במיוחד בעיתונים. בגלל פסטיבל חיפה, ובגלל שזוהי עונת הסרטים הישראליים. אז אם להארץ יש את יובל אדלר, לידיעות יש את ארי פולמן עם כנס העתידנים (הקרנה ב-21:30 בנוכחות היוצרים).
מתגובות הביקורת עד כה כולם נורא נהנים, אבל ברגע שהחלק עם השחקנים מתחלף בחלק עם האנימציה, הם לא ממש מבינים. "סרט מצוין, מעורר מחשבה ועשוי נהדר", כותב המראיין שלו, עינב שיף.
בכל מקרה, מעניין. לא מטלטל כמו הסיפור של אדלר, ועדיין, גם פולמן פעלולן לא קטן.
TheMarker
כל בוגר תיכון בעשורים האחרונים מבין את ההבדלים בין ללמוד בתיכון עיוני או מקצועי.
מתברר שהסוגייה הזו שוב על המדוכה, והיא למעשה נספח של השד העדתי. סמי פרץ מרחיב, מזכיר ומסביר.
מוספשבת/ מעריב
ראיון של אלקנה שור עם יו"ר אם תרצו. אני ממש לא יכולה להקשיב לטיעוניו המגוחכים, אבל תיהנו.
לפחות הוא מודה בפשיזם.
(ומסופשבוע): ליאור דיין על הקשר בין גמילתו מסמים למלחמה בסוריה.
תוכן שיווקי/ פרסומות
במי נגד מי דווח שאתר ynet מוכר כתבות תוכן שיווקי בערוץ התיירות תחת המדור אטרקציות לסוכות עם לוגו החברה העוסקת במכירה, כמתברר, משמאל למעלה. המתחם הזה, יש לציין, מעוצב אחרת משאר האתר. אבל את זה רק אני רואה. או אתם. הקורא התמים לו ייכנס, אכן לא יכול להבין שמישהו שילם עבור הפרסום של חוות פקעות השמן במכתש עפאים. עד כאן הכל נכון וכל הכבוד על החשיפה.
עכשיו נסתכל מה קורה ב-mako. האם שם אין מיזמים כאלו? תוכן שיווקי? ממומן? מאתרים שונים? מכירות וכו'? היכנסו לערוץ אחר ערוץ ותוכלו לראות מטעם מי הוא מופק. ושוב, סומכים אנשי האתר על הקוראים שיבינו לבד, שאם נניח בפרקליטי IL עו"ד יכול לפרסם את עצמו, יבינו שזה אתר תוכן שיווקי.
או מקרה אחר: איך אני צריכה לדעת שהגוש הזה, הצמוד לידיעה המרכזית בשער הארץ, אותו הקפתי במסגרת בצבע אוקר, הוא פרסומות? לא, תגידו לי.
או למשל הכתבה הזו ב-nrg, שהיא תוכן שיווקי לכל דבר ועניין ונראית, לפחות מעמוד הבית, ככל כתבה.
מה טיב ההסדרים הכספיים בכל האתרים בין המפרסמים לבין המערכות? האם ההפרדה ברורה בכולם? אם כבר עוסקים בכך ומתחקרים את העניין, שווה לבדוק בכל אתר ואתר.
ממון
חברות ישראליות מספקות למדינות אפריקאיות לוחמים מובחרים מצה"ל, שיכשירו עבורן כוחות מיוחדים, ומקבלות עשרות מיליוני דולרים בתמורה.
זו כותרת המשנה לכתבה של צח שפיצן. כן, הלוחמים המהוללים שלחמו בשם האידיאולוגיה על הגנת מדינתם וחיסול כל אויביה, מוכרים את הידע שלהם לכל המרבה במחיר, ולא משנה לאיזו מטרה. אני חושבת שזו הציונות החדשה.
החברות המנפקות את כוח האדם מוכרות גם ציוד לוחמה, וכעת שתיים מהן (פור טרופ וניפ) מתקוטטות בבית המשפט. האם זו העילה לכתבה?
(יש כמובן עוד חברות: דפנסיב שילד של גל הירש, או נירטל).
בנושא זה, מכירת הנשק, עוסק סרטו של יותם פלדמן, המעבדה, המוזכר בכתבה.
העניין לא חדש וממוסד לגמרי: במשרד הביטחון פועל אגף פיקוח על היצוא הבטחוני.
תזכורת: מעורבות ישראל בזוועות רואנדה.
TV
http://teamcoco.com/embed/v/70303
לואי סי.קיי אצל קונן אובריאן נגד טלפונים סלולריים לילדים. למה הקהל צוחק בצחוק מוקלט ומטורף (אני מקווה לפחות שהוא מוקלט, אחרת זה חמור יותר)?
מח' הגהת רחוב
מרחק נגיעה
יש לשמור מכל המשתמשים במילים אלו:
– פח: אתר פח, ידיעה פח
– עבש: תיאור עבש, ידיעה עבשה, שיר עבש וכנהלאה
– סמול: במקום שמאל
– הקרן החד"שה: במקום הקרן החדשה
– הקרן לישראל חד"שה (או חדשה): במקום הקרן החדשה לישראל
– ממתק: שלא לתיאור ממתקים אלא בני/בנות אדם חמודים
– המרענן הרשמי: שלא לתיאור מגבונים לחים או קוביות קרח
לפני פיזור
ניצלתי את ההזדמנות שמיליון וחצי ישראלים משוטטים בעולם ועשיתי מעשה.
[poll id="98"]
ולווט אנדרגראונד 
ממליץ לך לראות את בית לחם.
אהבתיאהבתי
יש רמתגני באולם?
אהבתיאהבתי
מעניין לכולם. טוב לדעת. יש עוד.
אהבתיאהבתי
שווה קריאה.
אהבתיאהבתי
דברי יונה בנחת נשמדים.
האדומים עלי.
אהבתיאהבתי
אהבתי את הטור של דאום השבוע. האומלל הגיע עם ילדיו לשיט קיאקים (ת-קאנו אותי אם אני טועה) באחד מהיובלים של הצפון. דרשו ממנו 70 שקל לראש והפראייר שילם. אחר כך הוא סחב את הסירה לבדו. הוא סבל נורא, פחד לנפץ את ראש ילדיו בצמחייה ועוד ועוד. מה אגיד לכם, אנשי המרכז שמגיעים אלינו לפריפריה, תהיו מוכנים שיפשטו את עורכם הוורוד. המחירים כאן מופקעים לגמרי והסוחרים ממולחים להפליא. אגב, דאום עצמו היה איש הצפון בנעוריו, אני מתפלא עליו שהוא נופל בפחי התיירות ומלכודות הפתאים של הפריפריה 🙂
אהבתיאהבתי
גם לפטל(הקדוש) הקוצני יש רגשות משלו, וטעם יוקרתי, יפה שתושבי הפריפריה למדו מנסיונו.
יש להם עוד למה להתקדם בדיסניוורלד חוטפים ילדים במחיר כפול.
אם דאום היה משלם לי שבעים שקל, הייתי קורא את הטור, ומבין למה אתה מתכוון.
אהבתיאהבתי
שתי מדינות לשני עמים
אהבתיאהבתי
מה לעשות ושמה של הקרן הוא New Israel Fund. בתרגום מילולי מדויק – קרן לישראל חדשה. העובדה שנציגיה הישראליים של הקרן מעדיפים להשתמש בתרגום מוטעה יכולה להיחשב כשגיאה תמימה וחסרת משמעות או כהטעיה מכוונת, אך מכיוון שהNIF נוסדה ורשומה בארה"ב, המקור האנגלי הוא הקובע.
אהבתיאהבתי
בחנו את עצמכם ותרגמו:
Old Palestine Bank
|סמיילי עם כאפיה|
אהבתיאהבתי
מה לעשות שאתה (וכל שאר המתורגמנים החובבים) לא מבינים? מה נראה לך, שהמתרגמים לעברית לא בחנו ובדקו ואימתו, ואו שהקרן באנגלית לא יודעת מהו התרגום לעברית? ואו שהיו מאפשרים טעות? זה ארגון רציני ולא חלטורה ישראלית.
כמה אפשר להתמרח על הקשקוש חסר השחר הזה?
אהבתיאהבתי
את העלית את ה"קשקוש חסר השחר" הזה בפוסט שלך, אז צפי לתגובות. מה לעשות שבמקרה הזה דווקא את לא מבינה, והחובבנית זו את.
אני מניח הנחה מבוססת שהכרותי את השפה האנגלית לא נופלת מרוב אנשי הקרן, ואף עולה על רובם, וגם טובה משלך. יש רק דרך אחת לתרגם את שמה האמריקאי של הקרן. אין לי מושג לגבי מקור הטעות, מדוע לא תוקנה וכו' וזה גם לא מעניין אותי.
אהבתיאהבתי
מעניין שבערבית עשו תרגום מדוייק וכתוב, ללא עוררין, הקרן לישראל חדשה.
האם המתורגמים עשו דוקא באי דיוק בעברית? צריך להיות גבול לתמימות.
ובגלל, כפי שאת טוענת, שזה ארגון רציני ולא חלטורה ישראלית, אז ברור שזה נעשה בכוונת מכוון.
מה שאת קוראת לו קשקוש חסר שחר הוא האמת לאמיתה.
ועכשיו סתם שאלה, איך מתרגמים לעברית את
The New Fund For Israel?
אהבתיאהבתי
העימות בבקעה בין צה"ל לדיפלומטים האירופים: ב-ynet מוסיפים כמה פרטים, כולל תגובת צה"ל כלשונה, וכן תגובה של דובר משרד החוץ, לפיה שוקלים להתלונן נגד אחת הדיפלומטיות המעורבות.
כמו כן, שם המקום נמסר שם כ-"חירבת אל-מחול", שמצלצל לי יותר נכון מ-"מקהול". יכול להיות שהארץ מתעתקים בחזרה לעברית את התעתיק הלועזי Makhoul? אולי מישהו מוסמך ממני יעשה סדר בשמות.
אהבתיאהבתי
השם השגוי מראה מה הם מקורות המידע (הבלעדיים) של הארץ וכמה הם מנותקים מהמציאות המקומית (בדיוק כמו האירופאיים).
אהבתיאהבתי
מה יש לך נגד כפרים סקוטים?
אהבתיאהבתי
אין לי שום בעייה איתם בסקוטלנד, אבל שהם לא ינסו לייצא אותם לכאן.
אהבתיאהבתי
הדבר היחידי שהסכמתי ללעוס משל הניירת לחג היה המאמר המבטיח על גינת הירק בגג. כאחד שמגיש לטרמיטים עשרות ק"ג של ירקות ופירות שהסכימו לגדול בשטח הכבוש נאלצתי לדפדף פעמיים לאחור כי הייתי בטוח שדילגתי על הפואנטה- יש מאגניבים בתל אביב וגידול הידרופוני זה סופר-מאגניב. וואלה וואלה.
עבור אלה שחושקים בחסה טריה ומלפפון שנותן פייט לטוחנות, הנה מה שחיפשתם בהארץ ובקיצור כי הגברת מרימה גבה:
1) מרפסת לכיוון דרום או גג או מקום עם שמש ישירה רוב שעות היום.
2) עציץ עגול בעומק 50 ס"מ + אדמה + שתיל אחד. להלן- יג"ע. (יחידת גידול אורבנית על-הכיפאק)
3) השקיה פעם ביום-יומיים.
מה לא מומלץ לנסות לגדל ביג"ע הבתולי שלכם:
עגבניות רגילות, פלפלים מכל הסוגים, חצילים, אבטיחים, בטטות, פירות ותרנגולות. להרחיק כלבים וחתולים.
מה פשוט, עמיד וטעים:
עגבניות שרי, מלפפונים, כל סוגי חסות, גזר, כרוב, כרובית, סלק, קישואים, מלונים, טבק, תירס.
איך: שתיל (לא זרעים) אחד ליג"ע ואפשר לצופף יחידות. המרפסת או הגג יחזיקו עציצים גם אם לא מדובר בחניון מכונית או מקלט אטומי.
לקומבינטורים- קנפוג מי מזגנים מעולה לגידולי קיץ וחוסך אנרגיה.
היג"ע הראשון שלכם יחזיר את ההשקעה הכלכלית בתוך עונהת גג שתיים, והטעם -ז'ונגלר.
אהבתיאהבתי
הוא לא מודה בפשיזם בשום מקום באותו ראיון. אולי כדאי בכל זאת לקרוא את דבריו של האיש לפני שמבקרים אותם, גם אם הם לא נעימים לאושן (עין)?
אהבתיאהבתי
הקדמת אותי. עם זאת יש משהו מוזר בראיון שבחציו בכלל משיב נדב העצני שהוא העו"ד של שובל, וגם בעל טור במעריב. מה שכן, הסיפור ממחיש את סכנת התביעה באין מתסיל.
אהבתיאהבתי
הוא מתראיין אם העו"ד כמחווה לפחד ותיעוב בלאס וגאס. כמובן שבמסגרת הפחד והתיעוב הוא מתקשה להבין את הבעיה. לאום או מדינה אינה אמת עובדתית שדעות נבחנות לפיהן. זה לא דמוקרטיה זה השני.
אהבתיאהבתי
אחרים, גם משמאל, חושבים אחרת. למשל, לשיטתו של גדי טאוב, לאומיות ודמוקרטיה הם מושגים משלימים ולא סותרים. כך גם פרופ' רות גביזון.
אהבתיאהבתי
נו, ומי טען שהם סותרים. השאלה מי מהמושגים קובע את נקודת הגבול של השני.
שובל קובע עמדה ברורה.
אהבתיאהבתי
כל הראיון המגוחך הזה הוא הודאה אחת גדולה בהיותו פשיסט.
הייתכן??? שחיילי צה"ל הקדושים יעמדו לדין?? מי ישמע.
אהבתיאהבתי
You keep using this word. I don't think it means what you think it means.
אהבתיאהבתי
that word
אהבתיאהבתי
נו שועלן, המילים של האמיר מקבלות את המשמעות שהוא מתכוון אליה.
מזכרונות טראומת המפטי דמפטי.
אהבתיאהבתי
צודק.
אהבתיאהבתי
ממה שהספקתי להפיק מהטריילר הקצרצר של "בית לחם" חיתוך הדיבור והתמונות מזכירים מאד את "24".
אהבתיאהבתי
מי שקורא תזכורות לפני שמלנקקים אליהן יחסוך מעצמו האשמות שווא.
אהבתיאהבתי
איפה צולם השלט?
שמת לב שהטעות הודבקה מעל השלט המקורי?
ההסבר הוא שככה היתה נכתבת פונטית בערבית המילה מציל, כי ה-צ' שלהם נשמעת כמו ס', ועל מנת לשמור על הגיה נכונה של מילה זרה היא מפורקת לעיצורים תס (כמו באנגלית).
אהבתיאהבתי
האם זה נחשב לנורמטיבי אצל הזועוביז? לשכב עם 100 מורדים
אהבתיאהבתי
מילא, לשכב עם שהידים כטיול בת מצווה- אבל המוסיקה שמשמיעים להן כל הדרך מתוניס עד חאלב? אללה יסתור. זה מה שדופק להם את הראש.
אהבתיאהבתי
מה בין מורדים לטייסים? האין זו מורשת סימה קדמון בבגאז'?
אהבתיאהבתי
בחיל האוויר הציוני אין קמיקאזות- אלא אם ארגוני הזיוע יחליטו שיש. חייבים להודות שהג'יהאד הסקסואלי של בנות המגרב עולה על התעוזה שהפגינו חלק מפעילות ארגוני אקיבוש בכמות, בבתוליות ובהקרבה העצמית של הלוחמים. זה הכל של המוסד, רק שתדע. בשלב הבא, שת"פ רב משתתפות ומשתתפים מכל רחבי הלבנט כולל נציגות אנטי-ציונית בחזיות כחול לבן באצטדיון ענקי שיקל על הג'האדיסטים את המסע לעולם האחר וכולם ייהנו מהשיתוף הרב-תרבותי וזיעת העמים. אפילו פוטין תומך.
אהבתיאהבתי
תעמולה פרו-אסדית.
אהבתיאהבתי
עורכת הדין לא מצדיקה משפטית את הרצח, אלא מתארת את התרחיש שמביא למצבים האלה בחסות המדינה כמובן.
המציאות מקוממת, מה לעשות.
אהבתיאהבתי
דווקא המדינה, במקרה הזה, הציעה לאם להצטרף לתוכנית הגנה או לעזוב את הבית והיא סירבה. לא פחות מקומם. ותמוה.
אהבתיאהבתי
לא הצדקה ולא נעליים קורים לזה הסבר, מדובר בהסבר אמיתי ונכון של מי שמסתכלת למציאות בעיניים, חיה בעולם האמיתי ומחפשת פתרונות פרקטיים. לטעמי המאמר הנכון והחשוב ביותר שנכתב בימים האחרונים על המקרה המזעזע.
אני לא איש מקצוע בנושא אבל מדיווחים וסיפורים לא מעטים של אשתי שהינה עובדת סוציאלית עולה בדיוק אותה תמונה.
בעוד גברים משתמשים באלימות פיזית כלפי נשים ככלי לפריקת זעם ותסכול בעיקר לפני ולפעמים גם במהלך הליך הגירושין, אצל נשים
נפוץ מאוד השימוש בילדים כאמצעי להשיג ייתרון בהליך הגירושים עצמו וככלי לנקמה באב. המקרים האלו קורים שוב ושוב ודווקא נגד עצתם של העובדים הסוציאליים.
בעוד העצה המקצועית של השירותים הסוציאלים היא לנסות להפריד ככל האפשר את הילדים מהסכסוך בין ההורים נשים רבות לא פעם בעצת עורכי דינם עושים בדיוק את ההפך. גברים רבים שלא היו מסוכנים בעבר הופכים למסוכנים דווקא בגלל הרחקתם מילדיהם והשימוש בהם ככלי במאבק בין ההורים המתגרשים. זה לא יהיה מופרך להניח שגם כאן הרקע לטרגדיה היה דומה.
אהבתיאהבתי
התגובות מאבי עד אנימה(פחות) הם חלק מתופעה. רציחת ילדים מוציאה מאנשים תגובות של שמאלן סהרורי המסביר רוצחי ילדים.
אם רק תוותרו להם ותתנו את הילד לפסיכופט הכל יסתדר.
אהבתיאהבתי
בחייך אורן כמה דביל אתה יכול להיות. מי כאן מסביר רצח ילדים??
אתה חוזר בדיוק על אותה שטות שכתבה בעלת הבית שראתה בניסיון להסבר אובייקטיבי לתופעה וניסיון לתת לה איזה שהוא מענה, סוג של הצדקה.
זו גישה שכל כולה צדקנות וצקצוק לשון שבסופו של דבר מתעלמת מהמציאות ותגרום למקרים כאלו לחזור שוב ושוב.
המקרה הוא טרגי ומזעזע. חומרת המעשה שעשה רוצח ילדיו מובנת מאליה וברורה מאליו לכולנו אבל אחרי שאמרנו את כל זה, בוא תתקדם שנייה ותוציא את הראש מהמקום שאתה טומן אותו. כמו שכותב שועלן המציאות היא מקוממת.
מי שמודע לנעשה בשטח כמו אותה כותבת המאמר, יודע שישנה בעיה חמורה מאוד בכל הנודע להסדרי הראייה של אבות את ילדיהם או יותר מדויק מניעת ראייה.
למרות המעשה שהנורא האב לא היה פסיכופט והאבחנה הפסיכיאטרית שנעשתה לו מעידה על כך. השאלה שצריכה להישאל היא איך אדם שאובחן כנורמלי ולכאורה שפוי לחלוטין עושה מעשים שאופייני לפסיכופט כהגדרתך.
התשובה היא שהאיש לא היה כזה כל הזמן. איך הוא הגיע למצב הזה ולמעשים שכאלו זו בדיוק השאלה שצריכה להישאל.
אהבתיאהבתי
השטות שאתה מיחס לוולווט היא חשיבה ראיה מצידה. חוסר הרצון לגלוש מדעה לאפולוגטיקה לרצח ילדים.
אם המחשבה שהתגובה לאלימות לא צריכה להיות ויתור גורף נחשבת לדבילית, אשמח להקרא גם אוויל משריש.
אהבתיאהבתי
אז מחבלים מתאבדים זה לא בגלל הכיבוש?
וויתורים מדיניים לא יעזרו?
אהבתיאהבתי
אני חושב שהייתי מובן, אבל יפה שפרטת שועלן. בפועל אני מביט עכשיו בעגמומיות על תמנון חוטים ומפצלים המתנקזים לשקע בודד. במקום שיש לי עליו עדין שליטה מינמלית, הראש שלי למשל, אני מעדיף לא לרכז את כל הבעיות למוצא אחד.
בפרפראזה לדברים של אחר: היהודים היו במשך ההיסטוריה המצפון של האנושות, מקור של ערכים ומוסר, לא כולם אבל חלקם, וזה נותן מקום לתקווה.
איש שמאל הרוצה בפתרון לסיכסוך, ורוצה להמשיך את המסורת המוסרית הזאת, ראוי שימנע מאפולוגטיקה ופיוס של רוצחים.
אהבתיאהבתי
אז היית נגד הסכמי אוסלו או שערפאת או לא רוצח?
אהבתיאהבתי
אתה יודע את התשובה. אנשי שמאל הם אווילים משרישים, הזקוקים לתמיכה של חוכמת הימין הקולקטיבית, בכדי להבין את המניע האמיתי ביסוד הדעות שלהם.
אהבתיאהבתי
אפילו המתכנן המקורי, האמא הקדומה והרוח הגדולה לא יודעים כיצד להסביר את פשר הנגיף המנטלי שדבק בחלק מהעם הנבחר. היית מת להיות שמאל, אתה רחוק מהמהות של המחנה.
אהבתיאהבתי
בחלק ניכר מהמקרים מדובר במאבק כוחני בין הגבר לאישה.
הילדים הם לרוב פיונים.
כמו שכבר אמרתי, אני בעד ועדת שניט ומתקוממת על שמסקנותיה לא יושמו.
אני בעד משמורת משותפת.
אלא מה, חלק מהאבות (לא אכנס לאחוזים כדי לא לפתוח עוד חזית) מתעניין בילדים כבקליפת שום.
מצד אחד רבים מהם לא היו רואים את הילדים שלהם ברגיל ימים שלמים, כי עד שהיו חוזרים מהעבודה החשובה שלהם הילדים ישנו, מצד שני, לא חסרים סיפורים על אבות שמשהתגרשו מהאם איבדו עניין בילדים. כך שהתמונה מורכבת.
ומי שסכסוכי משמורת מביאים אותו לרצוח את ילדיו, כנקמה באם, נו, אזלו המילים מהלקסיקון שלי.
אהבתיאהבתי
את מתעלמת באלגנטיות מכך שלפי המומחים הסכסוכים הקשים הללו הם על רקע המשמרת, מכאן שאלו שרוצחים את ילדיהם דווקא מאוד רוצים בקשר איתם (באופן פרדוקסלי) והמצב המשפטי של היום מביא את חלקם הקטן לפתרון מהסוג של ההיא שהפסידה במשפי שלמה. האחרים סתם מאבדים כל קשר עם ילדיהם. כמובן שיש גם את אלה שלא אכפת להם, אבלהם לא הנושא כרגע, כפי שאמהות שרוצחות את ילדיהן הן לא הנושא.
אהבתיאהבתי
אני לא מתעלמת, ומה לי ולאלגנטיות.
תבין, המשמורת היא קלף מיקוח. חלק מהמאבק הכוחני. מי שכה רוצה להיות עם ילדיו לא רוצח אותם. זה די פשוט.
אהבתיאהבתי
חלק קטן ממי שמאוד רוצים להיות עם ילדיהם והדבר נמנע מהם מפתח בתגובה סינדרום תמות נפשי עם פלישתים.
המשמורת היא קלף מיקוח של האם. זו בדיוק הבעייה כיום.
אם לאב לא היה אכפת מהילדים הם לא היו יכולים להיות קלף מיקוח.
אז מסתבר שזה לא כזה פשוט, ונפש האדם זה דבר מורכב, ולא כולם אותו דבר.
להתעלם מהמציאות זה הכי גרוע.
אהבתיאהבתי
במקרים רבים הילדים הם קלף מיקוח בשביל להשיג מהאם ויתורים כספיים, ולא משום שהאב מעוניין במשמורת בעצמו. ויש אבות שמעדיפים שהילדים יהיו אצלם כדי לא לשלם מזונות לאם ולא משום שהם מתים לגדל אותם לבדם.
אהבתיאהבתי
רק האבות רשעים מרושעים והאמהות הן תמימות וזכות?
אהבתיאהבתי
ממש לא, הרי יש גם אמהות רוצחות.
מה קשור?
וגם אם האם מפלצת, זו לא סיבה לרצוח ילדים.
אהבתיאהבתי
את לא איתי.
אהבתיאהבתי
בזמנו היא כאן פוסט אורח של גיל רונן, מהתגובות לו ומתגובות לכתבות בקישורים, ראיתי את הבעיה.
יש פחות טענות של אבות גרושים:
א. לקחתי חלק שוויוני בגידול הילדים, ולכן ראוי שהמצב הזה ימשך.
ב. אני מודה שלא לקחתי חלק שוויוני, אך אני מעונין בהדרגה ללמוד, בכדי לקחת חלק משמעותי.
יותר היו טענות על האשמה בפרוק הקשר, חוסר איזון בהכרעות בנושא מזונות, השפעה של ארגוני נשים, וכו'.
על כן אני לא מקבל את העמדה של ולווט בנושא חזקת הגיל הרך.
שינויים נכונים כהתאמה לסגנון חיים מודרני, שבו לאבות חלק משמעותי יותר בגידול ילדיהם.
משמורת משותפת ראויה במצב של הסכמה ובמצבים אחרים זה רק עוד אחד ממנופי לחץ במאבק משפטי.
ראוי שיהו חוקים אזרחיים, ולא שילוב של הלכה, שריעה, ותקדימים.
ולעשות את המעבר מראיית גירושים כפריבלגיה מודרנית מפונקת או חלק ממאבק מינים, למציאות קיימת ולעתים הכרח.
אהבתיאהבתי
ודאי שלא, שועלן. אבל העובדה שהילדים הם קלף מיקוח בידי אחד הצדדים לא מעידה על אכפתיות מוגברת של אותו צד.
אהבתיאהבתי
אתה מתעלם מהמציאות ואין לך מושג איך היא מתנהלת.
המשמורת, וכל דבר אחר היא קלף מיקוח של שני הצדדים.
חוזרת על עצמי: זהו מאבק כוחני. הילדים על כל הכרוך, הם סתם ניצבים שבמקרה הם גם יצורים חיים ולא כלים על הלוח.
אהבתיאהבתי
רוני רון הרג את בתו/נכדתו לא בגלל סכסוך עם אשתו. שניהם לא אהבו את הילדה רוז והחליטו להיפטר ממנה. כל מקרה מצער כזה קובע שיא חדש באכזריות המפלצתית.
קיימות 2 תאוריות בנוגע להורה המתאבד. הראשונה קובעת שהאב רואה בילדיו חלק מאמם והורג אותם כדי להכאיב לה. בשניה רואה האב בילדיו שלוחה של עצמו ולכן לוקח אותם איתו . במקרה אלי פימשטיין ילל האב ומרט שערותיו שבוע שלם לאחר שבתו המשותפת עם אמה נעלמה, כולם התפעלו מהצטרפותו לצוות המחפשים בזמן שהוא היה הרוצח שקבר אותה ביער.
אהבתיאהבתי
מקרה רוז פיזאם הוא חריג מבעית.
לא קשור לזוועות האחרות וכמובן שלא עומד בסתירה לכלום.
אהבתיאהבתי
אינדיד.
אהבתיאהבתי
קשור מאד לזוועות האחרות. בכל המקרים נרצחו הילדים ע"י אחד מהוריהם. מה עובר בראשו של הורה ש ילדו/קורבנו הולך אתו לדרכו האחרונה באמון מלא ואינו נרתע מביצוע תוכניתו השטנית. כל הילדים האלה הם קורבנות של ענייני מבוגרים ולא משנה אם בגלל משמורת או ויכוח כלשהו. משה הנגבי כותב (תאריך הפרסום של מחר) על הרשלנות של המשטרה בהגנה על האשה והילדים. מי שמאשים את האשה שסירבה לעזוב את ביתה אינו יודע כמה קשים התנאים בבתי המסתור לנשים מוכות. גם על רוז פיזאם היה ידוע למשטרה לפני הרצחה על האלימות בביתם . הנושא אמנם רצח בעקבות סכסוך בין ההורים אבל היריעה רחבה הרבה יותר.
אהבתיאהבתי
ומה עם אימהות מתעללות?
אהבתיאהבתי
הוא יכול להיות הרבה יותר דביל… 😆
זה בלתי מוגבל אצלו
אהבתיאהבתי
הוא צובר תאוצה מסיעור מוחות עם מגיבים אחרים, סמיילי גם לך.
אהבתיאהבתי
מעניינת החלוקה באתר הארץ לכתבות פתוחות לעומת נעולות.
סקריר קטן, רק מהקישורים לעתון (אתר) לאנשים חושבים/חשובים, מהפוסט הנוכחי ונכון לעכשיו:
חאלד מקהול – פתוחה.
מטוסי קרב מעל יפו – פתוחה.
אם הילדים – פתוחה.
להצטרף לתוכנית הגנה או לעזוב את ביתה – פתוחה.
יובל אדלר – סגורה.
ירקות ברחוב זבולון – סגורה.
נכדת האדמו”ר – סגורה.
בשר סוס – סגורה.
תיכון עיוני או מקצועי – פתוחה.
מסקנה/ות? אין לי שמץ.
מעניינת גם כמות הכתבות מהארץ בפוסט. הבחירה של דבורית.
בנושאים אחרים.
– השינוי בעיצוב: ממש לא קריטי אבל אם זה עושה טוב לבוסית אז נהדר. נתרגל.
– מרחק נגיעה: יש להישמר ממני, משתמשת ב-3 עד 3 וחצי אמירות מתוך הרשימה המכובדת.
– לואי סי.קיי.: רוב הזמן הוא לא מצחיקני.
– יורים ומוכרים: אהבתי את איור חלוקת הכסף בעתון. כ-30% מהעלות הולכת להוצאות אמיתיות/עבודה פרופר (כח אדם, ציוד, טיסות וכו') וכל השאר זה הרווח האדיר של היזמים פלוס הוצאות שוחד.
– תוכן שיווקי/ פרסומות: רוב הזמן ניתן להבחין בקלות בין כתבות לבין פרסומות, ואם לא אז לא. הרבה יותר גרוע זה האינטרסים החבויים השונים בכתבות עצמן. הרבה יותר גרוע…
– ליאור דיין הוא ממש לא הממתק שלי.
חג שמח.
אהבתיאהבתי
לנוחיות הקוראים, קישורים פתוחים (נכון לעכשיו) ל-4 הכתבות הסגורות.
יובל אדלר
ירקות ברחוב זבולון
נכדת האדמו”ר
בשר סוס
וכן, כן הגעתי למסקנה קטנה (לא בדוקה לחלוטין אבל תבדקו אותי) בעניין פילוסופיית החלוקה של אתר הארץ בין כתבות סגורות לפתוחות.
כתבות שיש בהן להתריס כנגד המדינה או להראות מה לא בסדר בה (לטעם הארץ כמובן) הן כתבות פתוחות שהרי את הפצת הרעל אסור להפסיק לשיר ואילו כתבות 'סתמיות' – יאללה תחפשו אותנו.
אהבתיאהבתי
כבר טענתי כנגד הפניה למאמרים סגורים ביהארץי . הרי מי שמנוי בכל מקרה רואה את המאמרים הללו ומי שאינו מנוי מבזבז את זמנו ומתיש את קצות אצבעותיו . תודה רבה לתופרת
אהבתיאהבתי
ראשית אני מקשרת ללינקים פתוחים ככל שאני יכולה וגם לסגורים, אבל יש תקלות אלו ואחרות. אני רואה שציניות לא עובדת פה בתגובות (בפעם האלף).
שנית, לעתים לינקים נסגרים לאחר שאני מלנקקת אליהם.
שלישית, אני ממש מצטערת על שאני מטריחה את אצבעותיך העסוקות. ורביעית, לפי התיאוריה שלך, אין שום צורך ללנקק לשום דבר, כי ממילא מי שכבר נכנס לאתר איקס, קרא.
אהבתיאהבתי
כדי להתעקב על הנושא שסמי פרץ בדה מארקר מעלה על החינוך המקצועי מול העיוני ״שהבן שלך יהיה מכונאי״. במשך שנים, אקדמאים מזרחים עם ריגשי נחיתות (הקשת המזרחית) יצאו בקמפיין נגד החינוך המקצועי. הם קראו לזה ״הסללה״ שפגעה בעדות המזרח והנציחה את נחיתותם. גם אני קניתי את המוסכמה הזאת שנאמרה בשצף קצף. אבל בשנים האחרונות מתגלה תופעה חדשה שמוכיחה שההסללה פעלה כבומרנג. בעצם מה זה המחאה החברתית אם לא מחאה של צעירים אשכנזים שהוסללו לחינוך עיוני, סיימו בי.אי כלל או למדו אומנות (עלק יצירתיים) וגילו שאין מה לעשות הרבה עם מקצוע כמו עורך וידאו. סמי פרץ חוזר על כל התובנות החבוטות של הקשת המזרחית בלי לראות את המציאות האקטואלית.
כן, צריך להשקיע בחינוך מקצועי טכנולוגי. לעבוד זה לא בושה. בטוקבקים לכתבה יש יותר מידע חיוני. למשל שבגרמניה שם יש חינוך מקצועי יש הרבה פחות אקדמאים (רק 20% ) אבל גם הרבה פחות אבטלה של צעירים.
מצחיק שדוברים לעניין המזרחי עדיין חיים בעבר.
אהבתיאהבתי
כמה שטויות עוד ייכתבו בתגובות בבלוג שלי?
אין מה לעשות עם מקצוע כמו עורך וידיאו? יש לך מושג על מה אתה מדבר?
כמובן שלא, והסיכויים שלך להרוויח אי פעם כמו עורך וידיאו קלושים במיוחד.
זה אחד המקצועות המבוקשים ביותר, ואין רבע עורך וידיאו מובטל.
והעורכים והעורכות לא ממוינים לפי מוצאם.
תתבייש
אהבתיאהבתי
נו, דפני ליף עורכת וידאו אז אמרתי עורך וידאו. המחאה החברתית ייצגה מגזר מאוד מסויים על זה אין ויכוח. זאת לא היתה המחאה של הפריפריה. מבחינה חברתית, למה בתי ספר לאומנות מלאים במעמד החברתי המבוסס בלבד? מה הם יותר יצירתיים? טוב שהם נדפקו.
אהבתיאהבתי
כדי ללמוד עריכת וידאו נדרש ציוד יקר ולמיטב ידיעתי לימודי עריכה לא נכללים במסלול אמנות אלא בלימודי קולנוע. יש מעט מגמות קולנוע ואליהן מתקבלים תלמידים עיוניים. תלמידים "חלשים" יותר לא זוכים ללמוד עריכת וידאו או דרמה. גם מגמת דרמה הוא מסלול עיוני.
אני חושבת שצריך לפתוח את מגמות דרמה, מוסיקה ומחול לכל התלמידים להעשרה אך לא לעמוד בבחינות בגרות במקצועות אלו.
אהבתיאהבתי
אני בכלל לא מדברת על לימודים תיכוניים. ואפילו בר הפלוגתא שלי לא, וזה לא היה נושא הדיון בכלל.
נכון, את צודקת, עריכת וידיאו כלולה בלימודי קולנוע. מה כל כך מוזר בזה?
ואת המקצוע לא לומדים בתיכון (כמקצוע הכוונה).
למגמות קולנוע מתקבלים מי שאוהבים את התחום ומתאימים לו.
אלו מקצועות בחירה.
ונכון, לומדים קולנוע בתי ספר עיוניים, או לאמנויות.
אהבתיאהבתי
הפסקת החינוך המקצועי פגעה בתלמידים רבים שנאלצו לבזבז את זמנן בלימודים לתעודת בגרות חסרת ערך או שלא עשו בגרות כלל. הם סיימו 12 שנות לימוד בלי ללמדו דבר מועיל שיעזור להם להשתכר שכר ראוי. חשוב מאד להזכיר שלגופים רבים יש אינטרס בהסללת כל התלמידים למסלול עיוני מפני שארגונים רבים מתפרנסים מ"קידום" תלמדים המתקשים בלימודים עיוניים. הממשלה שמחה לוותר על החינוך הטכנולוגי מפני שזה דורש רכישת ציוד ומספר תלמידים קטן בכיתות. בכיתה טכנולוגית מותר ללמד כ15 תלמדים ואילו בעיונית גם 45.
אהבתיאהבתי
מסכים עם הנאמר מעל.
כבר שנים שאני שומע מאנשי כוח אדם בענפים הטכנולוגיים המקצועיים(ה"גבוהים" יותר והפחות על המחסור האדיר באנשי מקצוע
עקב סגירת בתי הספר המקצועיים. ע"ע הסרט "לאן נעלמו המחרטות".
וזאת לא הפעם היחידה שאני נתקל בקולות נגד התואר הראשון הכללי.
ידוע לי על לא מעט בוגרי תואר ראשון במדעי החברה/תקשורת/אחר
שלא מוצאים בתחום עבודה וממלאים את מוקדי השירות לקוחות.
* הוזכרה דפני ליפ – פעם אחרונה ששמעתי עליה(למעט עלעול בראיון משותף איתה ועם ויקי קנפו בידיעות טבריה) היא עזבה את תחום העריכה לאיזו משרת בהיי-טק.
אהבתיאהבתי
אגב, אייר סמל, אחד מהשלושה שמרואיין בכתבה בהארץ על גידול ירקות, הוא הבן של נועם (מנכ"ל הקאמרי) ונאווה (סופרת) סמל. העובדה הזו לא מוזכרת בכתבה אבל נורא מעניין הכיוון שאייר לקח, הכי רחוק שאפשר מהוריו.
אהבתיאהבתי
ומה אומר הדוד שלמה?
אהבתיאהבתי
היי דבורית,
כינוי בעיית הגזענות של חלק גדול מהיהודים ממוצא מזרח אירופי, "השד העדתי", יכול להעניק לך אזרחות כבוד במדינת כל גזעניה.
אהבתיאהבתי
יצא המרצע מהשק
אהבתיאהבתי
חצי מהזמן הם מגדלים חצי מהאוכל שלהם ובשאר הזמן הם אוכלים אותו בלעיסה איטית ויסודית.
לא פלא שאין להם זמן לכלום.
אהבתיאהבתי