מהנעשה בחג
עורך HP חדש ב-ynet או מצוקת חג הביאה לנפילת ילדה בת שבע מעץ לכותרת הראשית?
למרות הידע הרפואי הנרחב שלי, החזון והקריירה המפוספסת, עבר זמן רב עד שהצלחתי להבין את הידיעה הזו על הרב עובדיה ומצבו. מתברר, אני אעזור לכם, שהקוצב בלבו הוחלף. אך לא בקוצב קבוע, אלא בקוצב זמני חדש. אבל רגע, לפי ynet הוחלפה רק אלקטרודה. כמו כן הוא מקבל תרופות "לשמירה על לחץ הדם". למה הכוונה? לא הבנתי. כמו כן מצבו ממשיך להיות קשה. כמו כן לא בטוח שהוא יוכל לחזור בעתיד לשגרת יומו.
נחשף שם האם שרצחה את ילדיה וכן תמונתה יחד עם הילדים: קרינה בריל. היא גם סיפרה למה רצחה את ילדיה, איגור ומריה: כי היא לא הייתה אמא מספיק טובה. בכתבה אין שום הסבר מדוע שמות המעורבים היו חסויים עד היום.
גם בהארץ מובא הסיפור, וגם פה אין הסבר מדוע השמות היו חסויים עד כה. מה שכן, יש פה שמות חדשים. לילדה המנוחה קוראים מירה, ולאמא הרוצחת קאטרינה. גם ב-ynet שמה קרינה. גם מוואלה לא ברור למה הותר שמה לפרסום רק ב-24 בחודש. פה שם הילדה מירה, ושם האם קרינה.
בראיון לוושינגטון פוסט אמר רוחאני שאפשר יהיה להגיע להסכם על הגרעין תוך שלושה חודשים.
הארץ
ד"ר אבן אלכסנדר (ס) לקה בתרדמת, התעורר וחזר עם סיפורים מהעולם הבא. ואז הוא כתב ספר. ואז התארח בתוכניות אירוח. ואז אירי ריקין כתב ביקורת.
שב"ח שנפצע הושלך לרחוב ומת (פ).
עמירה הס (ס) ביקרה את המשפחה. הטוקבקיסטים נותנים את המופע הקבוע שלהם.
למה הכותרת היא "שעותיו האחרונות של"? אין אף מילה על שעותיו האחרונות.
בחורה צ'רקסית, נדיה בושנק תחאוכה, כותבת בלוג בהארץ ומתארת ייסורים שלא מהעולם הזה, לכאורה, שאנחנו לא מכירים, של מה זה להיות צ'רקסית, למשל, דילמת המטפחת. אם תשים מטפחת, לא תוכל להתקדם בחיים. אבל היא רוצה לשים מטפחת. אז יום אחד היא תשים. היא מבטיחה.
על רגע הסיום המאגי של קריאת התורה וההתחלה החדשה (ס).
ווטסאפ, זו הרשת החברתית החדשה. ואני לא נמצאת בשום קבוצה. מה שמאשש את העובדה שאני מנודה.
למרות העצות השימושיות פה (תודה רבה שהסברת שלפרצופים קוראים אמוטיקונים.וולקאם בק 1999).
האדם שיסביר לי איך מפעילים (וזה באמת יפעל) את הצליל שמודיע על הודעה חדשה שם בבלקברי 9300 יקבל את הבלוג במתנה.
מוספחג/ מעריב
שר החינוך שי פירון (שרי מקובר-בליקוב) מספר איך יאיר לפיד פיתהו. את הראיון לידיעות נתן בסוף אוגוסט.
מה ראיון חג מה? מה? אוי, גם פה יש לו קטע עם ש"י עגנון, שלדבריו הוא קרוי על שמו. וגם שהיה מנהל בי"ס שחבל.
TheMarker
ד"ר עידן ירון מבלה שלוש שנים בבית ספר, ורואה איך מתנהלת מערכת החינוך.
מדינת כל גזעניה זה שם. כלומר כאן. דוחה.
ישר"ה/ שמחת תורה
עורך: אסי חיים
על הדיאטה של חגית רון-רבינוביץ' כתבתי כבר אתמול, אלא שדליה וירצברג-רופא טענה שאני טועה, ושיש בדיאטה זו פריצת דרך, כי היא מבלבלת את מערכת חילוף החומרים העיקשת. אז אני מחכה שדליה תוכיח לי, כלומר לנו, שמדובר בפריצת דרך גם בפועל ולא רק בעיתון, אם כי אני מאמינה לגמרי לכתבת שהשילה את הק"ג הרצויים. יש אפילו תמונה.
הילה אלפרט מראיינת את מאיר גולדברג (וזה הישג, מתי קראתם ראיון איתו? במרץ זכינו במעט בענייני פנים) כותב השירים (אבני שפה, יחסי הציבור של המוות, זן נדיר, המילים שזורות בכתבה), שדומה קצת ללו ריד.
גולדברג היה בן זוגה של ליקי אגינסקי, עיתונאית לשעבר (חדשות), שהלכה לעולמה, כנראה מהתקף לב, בשנתה, ב-26 באוקטובר שנה שעברה.
במהלך הראיון מוזכר סרט שנקרא ראיון מיוחד, שגולדברג מלווה את הארגון שגיבורי הסרט חברים בו. מי שרוצה לדעת משהו על הסרט ששודר בשבוע שעבר בערוץ 2 צריך לחפש במקום אחר.
ב־2005 הוא החליט לעזוב את הפרסום. "זה היה מאוד מעייף ומתיש. הביא אותי לשיאים אמוציונליים במקומות הלא נכונים. גם השעות הרגו אותי. פעם אני והחזות הנחמדה שלי שברנו קיר בגיתם. בשש בערב אחרי שאמרתי לדניאל, שהיה בן 4, שאני כבר בא הביתה, הודיעו לי שמנהל הקריאייטיב מבקש שאחכה לו כי הוא מגיע בנסיעה מהצפון. אז שברתי קיר והלכתי הביתה".
איך ב-2005 בנו היה בן 4 אם היום הוא בן 21?
אם אין קשר בין האירועים, הרי שהפסקה מבלבלת במיוחד.
חבל שלא כתוב כמעט כלום על ליקי, מה עשתה בחייה אחרי חדשות, חוץ מזה שהייתה "אישה של אוכל" ובישלה לבני ביתה, וזה שגולדברג מספר על "שנות מרורים" שהיו להם.
אוסיף רק מה שכתבתי בזמן אמת, שבשנים האחרונות עסקה בכתיבת ספר לאחוזת בית. אלפרט מזכירה זאת בשתי מילים.
המסקנה מהראיון הזה, הנדיר ביותר ביותר (תיקון, 15:44: דני ספקטור ראיין את גולדברג ל-24 שעות של ידיעות בסוף ה-30 למות ליקי) ואשר על כן, ולא רק, מעניין וחיוני, הוא שאולי כן צריך שיהיה לכותב/ת מרחק מהאדם עליו הוא כותב, כי כל כך הרבה סימני שאלה נותרו תלויים באוויר.
סופהשבוע
עוד כתבה שעלתה לאוויר, מהשבוע שעבר, היא של אבישי מתיה על אודות אריאל זילבר, במלאת לו 70. כתבה מעניינת באופן כתיבתה, אבל אני תוהה מדוע רעייתו, שושי, מוזכרת במילה אחת אגבית. הם יחד 30 שנה, יש להם ילדים, בנוסף לרועי, בנה של מאירה, המוזכר כיוצר הסרט אני והזילבר. לא סביר לתאר את משפחתו הנוכחית של האיש? הרי זו רפורטאז'ה.
שושי, אגב, היא בת של שלמה קאלו. למדה קולנוע בבית צבי. יש להם שלושה ילדים. שנים רבות ניהלה את עסקי בעלה, ולטענת ynet היא בעלת משרד עורכי דין. תוס': ובעבר מורה לתנ"ך בתיכון.
רון מיברג: אמריקה לא מתכוונת להמשיך להיות השוטר של העולם.
אנטומיה של מעורבות אמריקאית בענייני הזולת נראית בערך כך: איתור "הטובים" בתקווה שהם מייצגים את רצון העם נגד "הרעים"; סיוע לוגיסטי בציוד וחימוש "הטובים"; שליחת סוכני CIA במסווה של יועצים אזרחיים המאמנים את הלוחמים "הטובים"; החדרת לוחמים אמריקאים מעטים לשם הקמת יחידות משותפות עם "הטובים"; השתתפות אמריקאית בחיסול מנהיגי "הרעים"; הגדלת הסד"כ הצבאי בתגובה להרג אמריקאים ועיוות הדיווחים מהשטח כדי להתסיס את העורף; מעורבות מלאה בלחימה, תבוסה ובריחה.
פליטים, מסתננים וידיעות
עו"ד ידין עילם אומר שדני אדינו אבבה המציא את ציטוטי הפליטים מדרום העיר. אחרים מעירים שאין פה פליט מדרום סודן שנמצא כבר תשע שנים בישראל, וגם, שסודנים לא יגידו "אנחנו הסודנים", שהביטוי "חמש דקות מעזריאלי" הוא ביטוי לא-פליטי, ועוד.
הוא העלה את הדברים גם בעמוד של ידיעות בפייסבוק, ותגובת ידיעות והכתב שם היא, במילותיי, הכל אמת, הציטוטים מדויקים.
גם רוית הכט בהארץ (ס) מזכירה את הכתבה חסרת השמות של אבבה.
משחזרים את הצילומים
ידיעות משחזר צילומים של סלבזים. קוראים לפרויקט "בחזרה לעתיד" (שמחת תורה, עורך איתי סגל).
ועוד פרויקט שחזורי צילום במוסף נוסף של ידיעות (מוסף חג, עורך יואב קרן): במטוס פייפר בן 40 (לו קורא הכתב "מפנק", אלוהים ישמור, עוד מילה פסולת חיתון) של המרכז למיפוי ישראל המצויד במצלמה שעולה רבע מיליון יורו, יצאו הכתב עופר פטרסבורג והצלם אלעד גרשגורן לשחזר ב"מכונת זמן וירטואלית" את הטיסה הראשונה בשמי הארץ ואת צילום האוויר הראשון.
במעריב מתעדים צלמיו מקומות שונים ברחבי המדינה. אז ועכשיו. גם פה הכותרת היא שם של סרט. "שחור לבן בצבע". השם המדויק אגב הוא שחור לבן בצבעים.
מדובר בטרנד רשתי/ עולמי. לא בהמצאה מקומית.
ארבע אחיות משחזרות את צילומי הילדות שלהן.
The Arrow of Time, דיאגו גולדברג. משפחה המתעדת את עצמה מ-1976 עד היום (טוב, זה לא שחזור, אבל לא יכולתי להתאפק מלהביא את זה פעם נוספת).
נדמה לי שנתקלתי פעם בעוד אתר, אבל אני לא זוכרת/מוצאת.
מח' מודעות/ צרכנות/ תוכן שיווקי
בעמוד לפני האחרון של ידיעות יש מודעת ענק (כל העמוד) של ענבל אור שמוכרת בתים כלשהם איפשהו. בקצה העליון של העמוד כתוב "מודעה", אבל כל העמוד הוא כתבה לכאורה.
הפונט של ה"כתבה" גדול מעט יותר. כמה קוראים יבחינו בכך ויבינו? אההה.
בנענע10 יש כתבה צרכנית על סמסוג גלאקסי משהו, מכשיר יותר קטן ממשהו. אבל בשביל מה התכנסתי? כדי לדעת כמה זה עולה. וזה, רבותיי, לא כתוב בשומקום.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לא ברור לי למה מנהלי, עורכי, מתחזקי, מתכנתי האתרים לא מבינים את חשיבות החיפוש בתוך האתר שלהם.
להארץ יש מנוע חיפוש מצוין. ל-nrg היה עד לפני כמה חודשים מנוע טוב והם דפקו אותו, ומסרבים להחזירו למוטב למרות הפצרותיי. לסופהשבוע אין מנוע כלל. כלומר יש בתיאוריה, אבל הוא לא פועל. נראה אתכם מוצאים את כל כתבי מיברג למשל.
חבל חבל. תגידו, מי בכלל משתמש במנוע חיפוש חוץ ממך? בני אדם נכנסים, בוהים בעמוד הבית ויאללה שלום. אולי, לא יודעת.
אני בכל מקרה מתבאסת מאוד וזה מקשה על העבודה שלי.
באשר לאתרים המפציצים עם וידיאואים ברגע שנכנסים לכתבה. ובכן, כעת זה כבר בכל האתרים למעט נענע10. מדובר בסיוט. למה אין מרד גולשים? אני לא מספיקה.
לפני פיזור
כל העולם כולו הוא גשר אחד ארוך עד יום ראשון.
ולווט אנדרגראונד 
אצל גוסטב זה לא היה עובר
לדידי זו היתה חווייה מרגשת ומרתקת הצפייה ב:
ש"י עגנון – מוקדש לִנְוַת ביתי
(אמש הוקרן הפרק השני)
לא כן אצל גברת מיה סלע סוג של מלכת טוויטר
זו הביקורת שלה עם מילות היופי טופי שלה
(ממליצה לעבור על התגובות)
מעניין איך אחיה של רחלי אידלמן לא התייחס לסרט הזה כלל וכלל
ובעיקר איך כתבת שכזו מתפקדת בתפקיד כתבת הספרות של מוסף גלריה.
נו והרי כתבתי אצל גוסטב-גרשום (אבא של עמוס שוקן ורחלי אידלמן)שוקן זה לא היה עובר
כ]ח
אהבתיאהבתי
סביר להניח שכבר ניסית את הדרך הזו, אבל ליתר בטחון.
התראת הודעה חדשה בווטסאפ
אהבתיאהבתי
הנבחר, השותף לדרך, ממשיך דרכו של המצרי הגאה, מממן הטבח במינכן, ההיסטוריון:
וממיס לבב יונים:
האם הפרזידנטה חושב שגם רוב הפלסטינים תומכים בפתרון 2 המדינות?
האם בדק, אולי העם העתיק מעדיף את החמאס ודרך המקוואמה?
ואולי, שומו שמיים, אזרחיו מעדיפים לחיות תחת שלטון יהודי ברברי ומטונף מאשר לראות את פרצופיהם של הנהגת הפת"ח האצילית וישרת הדרך?
ובעת ההיא עיתונאי חכם ישתוק.
אהבתיאהבתי
מאוד קשה ללכת לזאפ ולכתוב את שם הטלפון.
הסיבה שלא היה שם מחיר זה שזה לא כתבה צרכנית של נענע10, אלא סקירה מקצועית של wisebuy (אתר שעוסק בסקירות מוצרים). אגב, אם היית לוחצת על הלינק בסוף לסקירה המקורית, היית מגיעה לאתר של wisebuy שם יש טווח מחירים המבוסס על נתוני זאפ.
אהבתיאהבתי
כן, מאוד קשה ולא לעניין.
הנימוק שלך: "כנסי לאתר שמופיע בסוף הידיעה, כי זה לקוח משם, ושם תמצאי קישור" – מגוחך. לא כך מתנהל אתר מול קוראיו.
זו ביקורת, ועדיין אתה רוצה לדעת כמה זה עולה בלי לשלוח אותי לדלת ממול. זה א-ב. אני מתפלאת עליך.
אהבתיאהבתי
כן? זו דעתך? (מצאתי בעזרת גוגל)
אהבתיאהבתי
איפה קונים פנקסים כאלה?
אהבתיאהבתי
אתה מתייחס ל"גוגל"? אני לא מבינה.
אהבתיאהבתי
גוגל מוצא, לא זוכר.
אהבתיאהבתי
גוגל זוכר הכל. אני, רק חלק קטן.
אהבתיאהבתי
את מיתממת.
ואין שום סיבה שאפרט.
אהבתיאהבתי
בעיני חלקים מידיעה חדשותית שצריך לינק ללא הפניה ברורה כדי להגיע אליהם זה חמור יותר מהמקרה כאן. בכל מקרה זאת את שמביעה דעות הפוכות מאוד החלטיות בשני מקרים דומים.
אהבתיאהבתי
עניין קטן.
במקרה (בשרותים, TMI) יצא לי לדפדף במוספחג של מעריב מאתמול.
אגב, בכל המוספחג כתוב בכל עמוד למטה שזה מוספחג ומספר העמוד פרט לעמוד 36 שבו כתוב מוספשבת.
בעמוד 36 מופיע לוח הטלויזיה לערב החג ולחג.
אין לי מושג אם זה דבר חדש אבל בלוח הטלויזיה לא מופיע הערוץ הראשון שהוא הערוץ הכי ותיק במדינה.
יש 22, יש 10 ויש ערוצים מהוט ומיס אבל אין את הערוץ הראשון.
האם זה חדש או מקרי או כבר חדשות ישנות?
בידיעות (עדיין?) מופיע הלוח עם הערוץ הראשון.
אהבתיאהבתי
במסגרת דברים שקרו בעולם אבל ככל הנראה(אלא אם זה דווח באיזה עיתון ברובריקה קטנה שלא ראיתי) השבוע נפטר
הירושי יאמאוצ'י, נשיא
לשעבר של נינטנדו העולמית, אדם בעל השפעה אדירה שהביא את הגל
של משחקי הטלוויזיה של שנות ה-80 בכך שהפך את החברה המשפחתית שלו ממשחקי חברה וקלפים למשחקים אלקטרוניים.
מישהו ראה ידיעה על כך בעיתונות הישראלית?
אהבתיאהבתי
אתר ממר"י מפרסם רשימה של מחבלים שנטלו חלק בפיגוע בקניה. ברשימה 16 שמות, רובם מהמערב ובהם 6 אמריקאים.
אהבתיאהבתי
אם הרשימה נכונה, ליועצי ביטחון ישראלים יש דם אמריקאי על הידיים.
אהבתיאהבתי
עוד על פעילות אל-שבאב בקרב הקהילה הסומלית בארה"ב. וישנה גם האלמנה הלבנה: סמנתה לות'ווייט, בריטית כבת 30, אלמנתו של אחד המחבלים מפיגועי התחתית בלונדון ביולי 2005 נחשדת כעומדת מאחורי הקלעים בפיגוע בקניה (במימון או בתכנון).
אהבתיאהבתי
בסוף עוד יתברר שהשמות היו אסורים לפרסום כי לא הצליחו לוודא מהם…
אהבתיאהבתי
ש"י פירון:
1.
ומצד שני,
2.
אכן, מסתבר שבהחלט אפשר להחליק…
3.
לא תמיד הפקיד המטפל הוא אדיש, אטום, חסר הבנה או חסר הקשבה. מה שבטוח, זה לבטח הכי קל להתערב לפנים משורת הדין, במיוחד שאתה ניצב בראש המנגנון. הרבה יותר קשה לבורג הקטן לאכוף את הדין.
4.
ולשים בכלא אדם שקוראים לו שמעיה אנג'ל?
5. חשוב, אך כרוך בהרבה קאט-אנד-פייסט ולפיכך בקטנה: על ביטול בחינות הבגרות ושיטת הציונים. בגדול, לדעתי כבוד השר אינו מבחין בין חינוך להוראה. את יתר הבעיות אני מזמין למצוא לבד. לא יינתן ציון.
6. קשור ישירות לנושא לעיל, על ידי כבוד השר עצמו:
מילים כדורבנות! אולם מאחר שהרמאים משתדלים, שובבים שכאלה, להסתיר את רמאותם, כיצד נאתר אותם מקרב האזרחים האמינים?
אני מציע לוותר גם על המבחן של "ארזת לבד?" בבידוק, ופשוט לתת אמון. אבל את שמרמים במבחן, ונעזרים במומחה צ'צ'ני, יש לקרוע!
7.
אז זהו, שמצב הצבירה לא השתנה.
8. עוד קצת על ביטול בגרויות:
בלי מבחנים המצב במדעי הרוח יהיה גרוע אפילו יותר.
הייתי ממשיך, אולם תרמתי זמן לרב עובדיה (במשרד).
חג שמח
אהבתיאהבתי
שמע, לזכר ימי קאנט העליזים: גם אם מאה אחוזים מהכותבים ברשת טועים, בעברית: "דברים כדרבונות".KADARVONOT. תציץ באב"ש בהזדמנות.
אהבתיאהבתי
מקבל בהכנעה!
🙂
אהבתיאהבתי
ד"ר עידן ירון מסכים איתך, ואף טוען שהמבחנים הם פחות או יותר הדבר האחרון שמחזיק את התלמידים בכיתה:
אהבתיאהבתי
זה נכון מסיבה נוספת אבל לא מצדיק. מי שקובע (מלבד בגרויות) מה ילמדו בפועל הם מנהלי בתי הספר. אם משרד החינוך היה אוכף בנק שעות לכל מקצוע לא היתה בעיה. לא מצדיק -כי לימוד אמור להתבסס על סקרנות טבעית ונטיה אישית. יש בתי ספר שמוכיחים כבר שנים שאפשר אחרת וגם לשלב מבחני בגרות למי שרוצה. טענת נגד פופולארית גורסת שהדבר אפשרי רק בכיתות קטנות ובבתי ספר שבהם המורים "מיוחדים". ומה עשה משרד החינוך כדי לבדוק את העניין? כינס עשרות ישיבות מטה והחלטה החלטית להחליט כשיבשילו התנאים באופן מוחלט. למרות המסקנות המובהקות מהשטח (ביקוש מתמשך) לא נעשה שום ניסיון אמיץ לבדוק אם אפשר אחרת. התבונה המקסימלית שהמשרד הפגין היה להערים פחות קשיים על יוזמות של יישובים שצמחו מלמטה.
אהבתיאהבתי
מצטרף ומוסיף:
אמנם היה יוסי שריד והיתה יולי תמיר, אבל מעולם לא היה שר חינוך שהוא עד כדי כך אנטי-ציוני.
(אגב, המשפט הנ"ל המופיע בכותרת כציטוט לא באמת נאמר, אבל כן משקף את רוח הדברים).
אהבתיאהבתי
כשהילדים שלי למדו (יותר נכון להגיד שהו) בבית הספר אמרתי שיותר גרוע לא יכול להיות.
אהבתיאהבתי
שתי ידיעות הנזכרות בפוסט הטרידו אותי והעכירו את שמחת החג. הידיעה הראשונה היא על הפועל הפלסטיני שנפצע, ננטש ומת. נקודת האור היחידה בסיפור הם עוברי האורח שניסו לבצע החייאה בפצוע וקראו למשטרה.
הידיעה השנייה היא על האלימות והגזענות בבתי הספר. מה לא נכתב כבר על אובדן הסמכות המורית וההורית שעומדת מאחורי התופעה, שלא לדבר על חתירת ההורים תחת סמכות המורה. בכתבה, למשל, הדבר מודגם ע"י המנחה בסדנה נגד הגזענות שאינו מצליח להשתלט על הכיתה (ובכלל, למה מנחה חיצוני ולא המחנכ/ת? אולי כי המורים מפחדים משיעורי החינוך כאמור). אבל אובדן הסמכות אינו הגורם היחיד. אליו צריך להוסיף את בלבול הערכים הפוסט-מודרניסטי, שבמסגרתו הילד נמצא במרכז, ונסיונות המורה להנחיל לו סולם ערכים כלשהו נחשבים ככפייה על רוחו החופשית. וכמובן, שהפוסט-מודרניזם גם עקר את האפשרות לדרג ערכים: למורה פשוט אין כלים להתמודד עם המצב שנוצר כשערכי הסובלנות סותרים את ערך חופש הביטוי של התלמיד. פן נוסף הוא הדגשת האני "האמיתי", בו כל רגש בסיסי ראוי לביטוי, וכל ריסון נחשב לזיוף וצביעות. ולבסוף, בניגוד לעבר, האינטרנט יוצר אפשרויות לילדים להתחבר ללא פיקוח וליצור לעצמם תאי הדהוד לשנאה (לאו דווקא על בסיס גזעני, לפעמים על בסיס אישי), בלי יד אחראית של מבוגר שתמנע זאת. וכפי שנאמר אתמול בפוסט, אם שיח ברשת בין מבוגרים על כל נושא מדרדר במהירות לשיח שנאה, בין ילדים על אחת כמה וכמה.
מעניין שלמרות הכל ד"ר ירון אינו מיואש לחלוטין ממערכת החינוך, ורואה את המצב שם כלפחות "נסבל".
אהבתיאהבתי
לגבי סעיף 6- בארה"ב התקינה בשוק הרכב רופפת לעומת אירופה וישראל. החשש מפני תביעה הביא את המהנדסים להקשיח ולחזק ולבדוק שבעתיים כל מוצר. בצד השני, משרד התחבורה הישראלי. טסט שנתי, אסור לשנות ברכב כלום, אסור לייבא ללא אישורים ומה קיבלנו- תאונות וקומיבניטורים שמסדרים עניינים מול הרשויות.
אהבתיאהבתי
התגובית שייכת לכאן
אהבתיאהבתי
בהארץ מצמיחים כנפיים:
ובפוסט מצטטים את היונה על זילבר:
ולו הייתי ציפור הייתי מאושר הייתי מתעופף כל היום והייתי שר.
(המקור)
אהבתיאהבתי
אפשר להשתמש במילה "מדעני" כמו שהם משתמשים בה?
אהבתיאהבתי
אם נסיכות מהאקדמיה ללשון מעדיפות לצרוח בזמן אמת 'אמאל'ה ג'וק' על פני 'אימי תיקן' -מי אנחנו שנתקן אחרים?
אהבתיאהבתי
את יכולה להכין לך קיצורי גוגל קבועים לחיפוש בתוך האתרים שמעניינים אותך.
זה כנראה גם יעבוד טוב יותר מכל מנוע פנימי של האתר.
אהבתיאהבתי
חלק בלתי נפרד מהדיאטה הנ"ל הוא פעילות גופנית והגברתה ההדרגתית, ולכן לא אוכל לצערי להוכיח ששיטה זו מהווה פריצת דרך.
כתבתי בפירוש בהודעה שקושרה: "לי אישית היא (השיטה) לא מתאימה, כי פעילות ספורטיבית – מחוץ לתחום שלי".
נסו אתם ודווחו לוולווט.
אהבתיאהבתי
אבל אין דיאטה בלי פעילות ספורטיבית
אהבתיאהבתי
מתחילת 2004 עד אמצע 2005 הפחתי ממשקלי 17 ק"ג ללא כל פעילות ספורטיבית.
אהבתיאהבתי
ו?
אהבתיאהבתי
* כל דיאטה נוספת שאדם עושה מורידה את קצב חילוף החומרים בגופו, ומאז עלו וירדו אצלי המוני ק"ג (אבל עדיין, למזלי, אני ביתרת זכות של 9 ק"ג לעומת המשקל ההתחלתי ההוא).
* יש הבדל בין 40 ומשהו ל-50 ומשהו (גיל) מבחינת קצב חילוף החומרים.
* מאז אובחנתי בתת פעילות בלוטת התריס, מה שאכן הופך דיאטה-ללא-ספורט לבלתי יעילה.
* ונגיד והצלחת והגעת ליעד. עכשיו לכי תשמרי על ההישג. זהו מאבק סיזיפי בלתי נגמר עד הסוף המר (או עד שכבר לא אכפת לך איך את נראית, מה שיבוא קודם).
אהבתיאהבתי
אני בקושי משתמש במנועי החיפוש הפנימיים.. גוגל נותן פתרון להכל – לדוגמא
אהבתיאהבתי
לא ממש.
למשל, זה לא לפי סדר כרונולוגי כמו בהארץ.
בקיצור, לא שכנעת אותי.
אהבתיאהבתי
אם מסננים לפי זמן כלשהו, זה נותן אח"כ אפשרות למיין מחדש לישן.
למשל כל הטורין של מיברג בשנה האחרונה, מחדש לישן.
(מקווה שהלינק עובד, עשיתי במובייל).
אהבתיאהבתי
טוב, האתר של דה פוסט בנוי מחורבן כך ששמות כותבים משתרבבים לכל ידיעה באתר בערך.
כדאי לבדוק איך עובד באתרים אחרים. בכל מקרה יכול לעבוד, תלוי מה מחפשים.
אהבתיאהבתי
אמרתי בדיוק מה אני מחפשת.
אני רוצה פתרון פשוט כמו החיפוש של הארץ (או שלי, אמרה בגאווה), בלי תכמונים ומחשבות איך לכתוב מה.
לכתוב "שועלם" ולקבל את כל הכתבות על שועלם בסדר כרונולוגי בלי להרהר מה אני צריכה לכתוב בשורת החיפוש של גוגל.
אהבתיאהבתי
הפורטלים בישראל ויתרו על מנוע חיפוש עצמאי עוד כשגוגל דשדש את צעדיו הראשונים בכנען (2002). ממש לא מסובך לשלוף כתבות לפי כותב תאריך כותרת. יותר מכל, מעיד על הערך של התוצרת.
אהבתיאהבתי
אתה לא מקשיב.
להארץ יש מנוע חיפוש פנימי מצוין. גם לבלוג שלי.
ל-nrg היה מנוע מעולה עד לפני כמה חודשים.
ב-ynet המנוע ככה-ככה.
לדהפוסט יש חיפוש דמי. ואי אפשר למצוא גם לפי גוגל חיפוש כרונולוגי.
עיין בהשתלשלות התגובות.
אהבתיאהבתי
למיטב זכרוני לאף אחד מהפורטלים לא היה מעולם מנוע חיפוש מעולה- כולל NRG והארץ.
נגדיר מעולה: חיפוש לפי כותרת ושם כתב מביא תוצאה ראשונה. תגיות הם לא מנוע חיפוש במובן המנועי של המונח.
אהבתיאהבתי
אני מדווחת לך על משהו שקורה עכשיו. מה קשור הזיכרון שלך לפה?
יש להארץ מנוע חיפוש פנימי מצוין. למה אני צריכה לחזור על כך פעם שלישית?
אהבתיאהבתי
נראה שאת צודקת לגבי הארץ ועצבנית- ואני לא טועה אף פעם.
אהבתיאהבתי
אלוהים, הושיע נא.
צוק מעט בינה בקודקדו. פקח את עיניו.
העלה מינון: ענווה, דלל מינון: יהירות.
דבר כזה עוד לא ראיתי.
אהבתיאהבתי
גם הבלוג שלך לא מכיר את שועלם.
רק הטקסט שלך קדוש.
בשביל למצוא טוקבקים את כן מרגישה בנוח לשלוח אנשים לחטט בגוגל.
אהבתיאהבתי
כזו אני. חשה תצמי
אהבתיאהבתי