הכותרות הראשיות

יש לברך את ישר"ה על שהכותרת שלו היא רק "בעיניים פקוחות", ולא "עיניים פקוחות לרווחה", מה שממש מתבקש מעיתונות החולין הישראלית. נתייעץ עם ישראל מבטיחה הכותרת המרכזית בכפולה הראשונה.

את מעריב יש לברך על היותו משבית שמחות: "פערים מהותיים בין אומבה לנתניהו".

בע' 2-3 בידיעות מדווחת אורלי אזולאי על נתניהו מפויס, שהפקיד את מילותיו הלוחמניות בדרכו לאמריקה. אזולאי כותבת שהוא נשמע כמי שהבין שעתה הוא זמן הדיפלומטיה.
דומה שכולם התמתנו. כל המצטרפים לפמליית רה"מ בוושינגטון מנמיכים את הטון בכמה דרגות, כולל נמל הבית של רה"מ.

ברק רביד הבוקר: אובמה דוחק בנתניהו לדון עם הפלסטינים בסוגיות הליבה.

אבל יש לאובמה צרות משלו: כל השירותים הפדרליים הושבתו. הוא לא הצליח להעביר את התקציב. והכל בגלל חוק הבריאות.

פעלולי בריאות

החלב שנלקח מאם נשאית HIV וניתן לתינוק שאינו בנה עורר שערורייה זוטא.
זו הכתבה של הילה אלראי בערוץ 10, שחשפה את המקרה. לפחות הכותרת פה היא שהסיכוי להידבקות – אפסי. לא לשכוח: מדובר בהאכלה חד פעמית מבקבוק שעמד במקרר.

http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf

ובכן כן, זה לא בסדר. אבל סיכויי ההדבקה מזעריים. למעשה לא ידוע על שום מקרה כזה. פשוט לא, אבל מה הבעיה לצעוק "מחדל" ולהזדעזע? המילה מחדל מופיעה בשערי תאומי המריבה ישר"ב וידיעות.
בהארץ הכל מתואר במתינות.
הכותרת בכפולת 14-15 בידיעות: "התינוק קיבל חלב נגוע באיידס". הצבע במקור.
פתיח הידיעה כל כך מקומם, שבא לצרוח.

האמא ישבה במחלקת הילדים של בית החולים שניידר. מולה: התינוק שלה. בידה: בקבוק חלב אם. היא נתנה לו לשתות, והוא ינק בשקיקה. סיטואציה כל כך תמימה, רגעים כל כך רכים. אלא שאתמול התברר כי הרגעים האלו עוד עלולים לעלות לתינוק ביוקר: החלב שניתן לו, כך גילתה בדיקה בהולה, היה שייך לאם אחרת, נשאית HIV.

כותב/ת הפתיח הנורא הזה יכול/ה להתחיל לכתוב ספרי פורנו. הכישרון בולט.

בתחתית העמוד הימני של אותה כפולה אומר במפורש פרופ' דן אנגלהרד, מנהל המרכז לאיידס בילדים בהדסה אעין כרם: "הסיכון כמעט לא קיים". זה לא מפריע לעיתון לעורר מהומה.

בע' 8-9 בישר"ה, בהם מופיעות הידיעות בנושא, הכותרת היא לפחות "טעות גדולה – סיכון קטן", כך שמקדם ההיסטריה מופחת. ד"ר מיכל חוברס, האומרת (כפי שגם כתוב בשער) שהסיכון להידבקות אפסי, מציעה בדיקת HIV חובה לנשים הרות. בבורותי לא ידעתי שנשים הרות לא עושות את הבדיקה הזו, הרי הן עושות כשלושתלפימחמשמאות בדיקות אחרות, אז איך את הבדיקה האלמנטרית הזאת הן לא עושות? משונה מאוד, בעיקר במדינה חובבת בדיקות הריון כמו ישראל.
אבל כן, דיברנו על חלם אתמול.

גם במעריב מדווחים בע' 10-11, בלי הפניה בשער ובלי היסטריה.
בהארץ יש הפניית שער קטנה וידיעה מינורית בע' 6. על סיכויי ההדבקה המזעריים כתוב בליד מצורף.

מכאן, שבפרס מחולל המהומות הצהבהבות זוכה הבוקר לצערו ידיעות.

ידיעות מהכנס השנתי של איגוד האונקולוגים, שנערך ביוני בשיקגו, מטפטפות לישר"ה ביומיים האחרונים.
אתמול סרטן העור במיגור. כתבה תמוהה: זה מחקר שהשלב הראשון שלו הצליח, אלא שהדרך עוד ארוכה (כחמש שנים).
והיום, סוג מסוים של סרטן ריאות. רן רזניק מספר שהיה בכנס, כמו עוד עיתונאים. אבל הנה כתבה מיולי על כך שהתרופה שהוא כותב עליה בדרך לישראל.
למה רק השבוע מפורסמות הידיעות הללו? מה פה קורה?

קריקטורה מאוחרת

פספסתי שלשום. שלמה כהן, ישר"ה. לא נורא, צחקתי היום. גם מהעכשווית (משמאל).

אבל רגע, כל הקריקטוריסטים בכל העיתונים עוסקים בימים האחרונים רק בכך.

קפה בחמישה ש'

אבל עזבו אובמה, איראן, נתניהו, איידס. הכל שטויות. בתל אביב, למעשה אבן גבירול 92, אם תרצו ממש לדעת, נפתח בית קפה, cofix, שכל מוצריו עולין חמישה שקלין הפריט. בני ישראל לא יודעים את נפשם. גם לא רועי ארד.
כאמור, זה אבן גבירול 92, ולא 93, כמו שכותב ארד, שזה ממש בגדה השנייה ועלול לבלבל את הרעבים והצמאים.
מעניין אם הפתיחה הזו תוביל למהפכת בתי קפה בעיר, שיפסיקו לגבות 40 ש' על סלט.
מה אגיד לכם, אולי בכל זאת לא אהגר לברלין מחר.

בני ציפר, ברלין והבעיה היהודית

בני ציפר, עורך מדור הספרות של הארץ אוחז בדעות משתנות בעניין גרמניה, ברלין ותרבותה.

כשם שיהודי גרמניה החילוניים ביקרו בבית הכנסת בלי להבין דבר בלשון התפילה, ואף-על-פי-כן השתתפו בפולחן הדתי מתוך כבוד גרידא, כך אולי אפשר לייסד גם כאן בית כנסת כזה, שבו גם מי שאינו בקי בתרבות הגרמנית או האירופית יוכל לחלוק לה כבוד באופן פאסיבי. בית הכנסת הזה היה בעיניו כמדומני המוסף לספרות של העיתון שבבעלותו (2012).

או מתוך יקינתון, 2010.

כדי להציל את העם היהודי שלא ישקע בריאקציה דתית ובבערות הלאומנית והמסורתית בהשראת כוחות החושך, צריך היה לחשוב בכל הרצינות על תכנית טרנספר של ישראלים חילונים לברלין, כדי שיגבשו בה גרעין חילוני פרוגרסיבי שישמש כנקודת כובד אלטרנטיבית לישראל כפי שהיא היום.
[…] ישראל… לא תצלח לעולם להיות המרכז הרוחני של העם היהודי. היא שקועה בחומר ובדם. צריך לחשוב על מקום אחר. ברלין היא בהחלט מקום ראוי.

(תגבור: האתר אור יקרות, ארגון יוצאי מרכז אירופה, מאבק להצלת יקינתון)
והשתא, רוחות ציפריות חדשות.

גרמניה נחשבת היום בעיני ישראלים לידידה ותיקה ואוהבת, שרק שפכטל יוכל להפריד ביניהם לבינה. ברלין נהפכה למחוז החפץ החשוב ביותר של צעירים ישראלים, ודרכון גרמני נעשה יעד נכסף שלמענו ישראלים יהיו מוכנים לדרוך על גוויות באופן הכי סימבולי של המלה.
[…]
…גם בגרמניה הכל בסדר, חוץ מזה שכאשר אתה נוסע לפעמים ברכבת התחתית בברלין המעטירה, עולים נוסעים שנדמה לך שלא חסר הרבה כדי שהם יתקעו בך סכין סתם כך. מפני שהם מיואשים, או מפני שמשעמם להם. ובעיקר, מפני שממשלים שמרניים לא באמת מתעניינים באדם. מה שמעניין אותם הוא להעמיד פנים.

(תודה לנחום אבניאל).
אבל ציפר, הם הגיעו לברלין כי אתה אמרת, אז קח אחריות.

משתכשכים בביצה

אביב הורביץ חזר מפריז, הביא לי גבינה אורגנית, 28% שומן, וכתב על שקרירי הלייקים של ישר"ה, נתניהו, לפיד ובנט.

וויי, לא תאמינו. ממש בהמשך לדבריי אלו, מ-22 בספטמבר:

האתרים דיווחו על הרצח בארבע וחצי לערך (ynet, הארץ, וואלה, ישר”ה, mako, סופהשבוע)
ב-nrg – כמעט שעתיים לאחר מכן. מה הסיבה? פעילות האתר במתכונת שבת? הירדמות העורך התורן? ככה לא יכול להתנהל אתר חדשות. אם אתם רוצים לסגור אותו לשבת מטעמי דת ומצפון, סבבה, רק תודיעו. אי אפשר להיות חצי בהריון.

במעריב, עכשיו זה רשמי, הודיע שב"צ שלא יעבדו בשבתות. אין יותר גויים של שבת, האתר לא יתעדכן.

ישר"ה ביטל לעובדיו את המנוי על ידיעות.
אז איך גונן גינת ודרור אידר יוכלו לכתוב על אימפריית הרשע של מוזס? ככה יפה?

מח' הגהה

(הארץ, תודה לרם אזרח).
אני באמת חושבת שאבות המשפחה מתהפכים איפה שזה לא יהיה.

(תודה לגידי)

בניגוד לכתוב במעריב, אמבוש היא הפקה של ערוץ 10.

—
עינב שיף מדווח בידיעות שבפרק הראשון בעונה החדשה של הומלנד פוברק שער ידיעות עם לוגו העיתון בעברית, ואילו שאר הטקסטים בעמוד היו בערבית. חלטורה בהוליווד? הכישראל נהייתה?
כן, אנו מוולווטים גם תוכניות טלוויזיה.
והנה זה (תודה לרונן טל):

גונן גינת מוסיף:

בין כל המגיבים אצלך אין אפילו אחד – עד לרגע זה – ששם לב לכך שהמלל בערבית שהודבק על העמוד של ידיעות – הוא חסר פשר (בליל של אותיות סופיות).

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

שוקי גלילי מלך החומוס על הפלאפליות של בני ברק, שם אפשר למצוא פלאפל גם בארבעה שקלים לחצי מנה ושישה למנה. שוקינג. חומוס ופלאפל הם מהמזונות המרכזיים בחיי, אבל ספק אם אדהר לב"ב לרכוש לי מנה. בכ"ז, לתשומת לבכם, עניי וחסכני ישראל. זה יחד עם הקפה ומאפה, כ"א בחמישה ש', ואפשר לגמור תחודש במאה ש' לגולגולת.

ליסה פרץ, עורכת גלריה, ענתה אתמול לשאלות קוראים. מאחר שאין פה דיוני שמאל ימין, לא התלהטו הרוחות והמגיבים הקבועים באתר קיפלו זנבם.

רחלי רוטנר (מבקרת הטלוויזיה המצחיקה של וואלה, אבל גם קומיקסאית ובלוגרית ואנימטורית, מכירה אותה מרייטינג כפעוטה) ואריאל ויסמן התחתנו. הנה הנדרים שלהם.

לפני פיזור

אם חלילה לא קראתם אמש את סיכום ספטמבר העגמומי.
ותודה לתומכי הבלוג הקשובים.