TV
זה היה הסו"ש של הנריקה צימרמן, העיתונאי הוותיק, מערכת של איש אחד.
ראיון בגלובס, וכתבה שעוד לא נראתה פה באולפן שישי על נישואי תענוג בין ילדות ערביות סוריות לגברים קשישים בירדן.
נישואי תענוג זה מושג מכובס לסחר בנשים. הגבר קונה את הילדה, משלם עליה מוהר למשפחתה הענייה (זו הסיבה שהילדות נמכרות) ואחרי יום-יומיים חודש-חודשיים מחזיר אותה למשפחתה, ומחפש ילדה חדשה "להתחתן" איתה. הילדות שהושלכו כך נחשבות לסחורה משומשת ובלתי רצויה בהמשך חייהן. מקסימום הן יימכרו לגבר הדוחה הבא.
הכתבה, לצערי הרב, לא מופיעה ברשת:
– כתבה על נישואי תענוג מלפני כמעט שבע שנים.
מוסף כלכליסט
פרופ' מנחם מאוטנר: כך משתמשת האליטה האשכנזית בכלכלה הניאו־ליברלית כדי להחליש את המזרחים.
כמעט 9,000 מילים על משכך כאבים דמוי אקמול, ועל כך שאסור לחרוג מהמינון המומלץ, ורצוי גם בלי אלכוהול?
מי בדיוק יכול ואו צריך להתמודד עם כתבה כזו, אם הוא לא רופא למשל?
שישבת/ ישר"ה
מה שמטריד בראיון של אמילי עמרוסי עם יורם טהרלב זה שאם נכדתו לא הייתה משתתפת בתוכנית X פקטור, אוי, איזה קישור מופרך, איש כנראה לא היה חושב לראיין אותו. ואם אני טועה, ובמערכת ישר"ה החליטו שהוא שווה ראיון בלי שום קשר לכלום, הריני מסירה את הכובעון. כשלעצמי ממש ממש חשבתי עליו באחרונה, ואף חלקתי את מחשבותיי עם אחרים: טהרלב בהחלט ראוי צריך וזכאי להתהדהד בחיינו הרבה יותר מנו, אתם יודעים מי ומה. לא רוצה לחזור על עצמי.
כמו לכל אושייה רמת דרג ישראלית, גם לטהרלב עבר פתח תקוואי, ולא רק הבלדה על יואל מוישה סלומון, אך עמרוסי לא מזכירה את מגוריו בעיר עם נורית זרחי. השערורייה.
גלריה
סמנתה גיימר מספרת על היום שבו רומן פולנסקי אנס אותה.
וזו הכתבה במקור, בגארדיאן.
אורי קליין על יסמין הכחולה, סרט חדש, ועושה רושם שטוב, של וודי אלן.
מוסף הארץ
נרי ליבנה על אביבה לורי המנוחה.
סיפור חייה של נעמי פרנקל. אוטוביוגרפיה, ביוגרפיה, בדיות ואמיתות. איך אנחנו בודים ומספרים את סיפורי החיים שלנו ושל אחרים (דליה קרפל).
“אני יכולה לספר לך על דרמות וביוגרפיות שאמא בראה שלא היו להן ידיים ורגליים. גרשם שלום היה ידיד המשפחה ואני זוכרת שהתארחנו בקיץ בדירתו עתירת הספרים. אמא וישראל חיו במשך שנה וחצי בבירה אחרי שישראל רב עם השמאלנים בקיבוץ שאמרו שהוא בטלן. את עגנון הם פגשו פעם אחת בדירתו. אמא, פתיינית ומרתקת, התחנפה אליו. עם שובה לבית אלפא היא בדתה אגדה שלמה. היא וישראל כתבו לו כמה מכתבים ולבסוף הוא ענה שהפגישה איתם נעמה לו ושהוא יקרא את ‘שאול ויוהנה’”, אומרת ורד בארי.
ועוד סיפורי חיים (מוצא האדם): גולגולת עתיקה, שנחשפה באתר חפירות בדמניסי שבגיאורגיה מחזקת את עמדתה של האסכולה הגורסת כי לאורך האבולוציה היו רק כמה מינים בודדים של האדם.
סגנון
על הגיליון חתומה כבר העורכת החדשה, ליאורה שוסטר. בפתח הגיליון, ואולי זה סוג של הצהרה: דיון על החיים ללא ילדים.
ואז קייט ספייסר מדיילי מייל כתבה את המאמר הזה, שהדהד ברשת בחודשיים האחרונים.
'Any woman who says she's happy to be childless is a liar or a fool': Take it from a woman who's given up her dreams of motherhood at 44, says KATE SPICER
זכותה לומר שחייה ריקים ושהיא מרגישה צער רב. אין לה זכות לומר שנשים אחרות ללא ילדים, כולן ללא יוצא מן הכלל מרגישות כמוה. פה החוצפה וחוסר היושר.
אבל אל דאגה, בהמשך הגיליון כתבה שלא קראתם מעולם: "שלוש אמהות קרייריסטיות מנסות להסביר איך הן מתמרנות בין המשפחה לעבודה ונשארות בחיים".
סופשבוע
על השער: עיתונאי. אהוד יערי. למה? כי עיתונאים זה הכי מעניין, כלומר חוץ מבר רפאלי.
והוא לא מודאג מהאיראנים.
אתה מודאג מהאיראנים?
"אני תמיד אומר שהאיראנים לא ממהרים לפצצה. אין מבחינתם שום יתרון בחצייה מהירה של הסף הגרעיני, מפני שיש לזה מחיר. אם תהיה לאיראן פצצה, תהיה גם פצצה סעודית שתגיע לפקיסטן. גם מצרים חידשה את תוכנית הגרעין שלה, שסאדאת קבר, למרות שהיא בפשיטת רגל. הם יודעים שלא תהיה רק פצצה שיעית, אלא גם ערבית-סונית. תהיה גם תגובה מערבית קשה אם הם יעשו ניסוי גרעיני. הם רוצים טכנולוגיה בחזית רחבה, קרובה לנקודת השבירה, אבל לא בוער להם להגיע אליה. השאלה היא אם אובמה יסכים למצב כזה".
למה העולם זקוק ל"ראיון מיוחד עם הפרשן האגדי לענייני ערבים"?
וכל הכבוד לכותרת המיוחדת, "עבודה ערבית".
משער דיוקן של מקור ראשון נלקחה הכתבה על הפצוע אהרון קרוב. גיבור לאומי שמתכונן למרתון ניו יורק.
ראיון מתורגם עם מנדי פטנקין היהודי.
מתברר שלרגל תפקידו בשיקגו הופ צפה ב-17 ניתוחי לב פתוח.
ליאור דיין מתנתק מהחיבור. העונה הנוכחית, כך סיפרו לו, היא הכי רייטינגית.
כתבה על מפלגת נשים חרדיות התפרסמה ב-ynet לפני חודש, והיום במוסף.
מתקלקלים
סיפור הכנס אותו ערך ליאוניד נבזלין בשבוע שעבר בהרי ירושלים, כנס קרן נדב שדן בחופש הביטוי בו השתתפו עיתונאים משכמם ומעלה שלא חשבו שתוצר חופש הביטוי מהכנס צריך להופיע בתקשורת, עוד היכה גלים פה ושם. אני כתבתי על כך ביום ראשון, ואביב הורביץ, חושף הכנס, חזר אליו גם השבוע: הודעה לעיתונות מהכנס של נבזלין הפכה בהארץ לידיעה בלתי חתומה שהתפרסמה בהארץ ביום שני.
חשבתי שגיא רולניק יכתוב משהו בטור השבועי שלו, אבל לא. כאילו לא היה דברים מעולם הוא מדווח מעמק הסיליקון על שיחה עם מיליארדר הייטק ואחרים. אגב,למה העובדה שרולניק חי בארץ המובטחת צריכה לגרום לו לעברת את הביטוי הידוע, ולכתוב שרצה לוודא שאנחנו "באותו עמוד" (ועוד פעמיים תוך פסקאותיים), ועוד במרכאות. אם זה לא עובד בעברית, אז לא, אין שום צורך לאנגלז את שפתך רק כי אתה חי שם.
מה שעוד מעניין זה שתיאור מפעלות נבזלין בכללי מופיע רק במארקר, לא בהארץ, ולא כתוב שם שהוא אוחז ב-20% מהעיתון.
בר רפאלי
מה שמעניין בסיפור על בר רפאלי זו התהודה שלו. רפאלי מתראיינת לכל עיתון, ובהפרשים של כמה חודשים. כמו שהזכרתי אתמול, רק לפני ארבעה חודשים התראיינה לאת מבית מעריב עם צילום שער מקסים ביותר לטעמי. הראיון לא עורר אוושה, חוץ מאשר פה, בבלוג. אבל הנה, ראיון שער ב-7 ימים, שהוא למעשה עוד ראיון בו רפאלי מארחת בביתה המקסים והמראיינ/ת הולכים שבי אחרי תכול עיניה, יופיה ופשטות הליכותיה, ויש לו אזכורים אינספור ברחבי הארץ והעולם.
למי שעוד לא שבע, הנה הילדה עם אביה רפי. לפחות יש לנו דבר אחד משותף.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
רביב דרוקר על הדו"ח שכתב מבקר המדינה על סטס מיסז'ניקוב והכספים שהעביר לפסטיבל הסטודנטים באילת.
ופוסט קודם שפספסתי, על הנאום של יאיר לפיד.
בר רפאלי לבד כי היא סינקדוכה של עם ישראל.
אחד הטוקבקים ה. אם לא ה.
האתאיזם במצרים גובר: בשנים האחרונות יש מגמה גוברת של אתאיזם במצרים, מגמה שאפשר למדוד לפי מספר דפי הפייסבוק שעוסקים בנושא ואפילו דיונים מחוץ לעולם הווירטואלי. יש פרשנים שאומרים שבאופן פרדוקסלי, מגמה זו החלה זמן קצר אחרי העלייה של האחים המוסלמים לשלטון, אולי כתגובה למה שאנשים ראו כממשלה דתית חלשה ולא רלוונטית.
(תודה לרחל ק.)
בריחת מוחות, מדור הסאטירה של מקור ראשון.
לפני פיזור
תודה רבה לתומכי הבלוג: נ, ד, ע, א, ל, ג, י, ש, א, ט, ל, ד, י, פ, א, ב, ע, א, ש, ש, ג, י, א, י, א, י, י, ר, ר, א, מ, ש, ד, ע, ח, ר.
ולפני שתשיבו על הסקריר תוכלו לקרוא את השיחה של יובל נח הררי עם גארי יורופסקי על טבעונות, מיליטנטיות ועתיד האנושות.
[poll id="102"]
ולווט אנדרגראונד 
התרופה היא לא דמויית אקמול אלא זהה לו (פאראצטמול) והכמות המרבית עליה מדובר בכתבה היא 4000 מ"ג, שווה ערך ל-8 כדורי אקמול (בדר"כ 500 מ"ג פאראצטמול כאן אצלנו במדינת כל גזעניה).
אהבתיאהבתי
Any woman who says she’s happy to be childless is a liar or a fool‘: Take it from a woman who’s given up her dreams of motherhood at 44, says KATE SPICER
זה כשל לוגי די מטופש. אחרי ה…take it from…
ציפיתי למשהו בסגנון – …מאישה שמעולם לא רצתה ילדים ועכשיו, כשזה מאוחר מדי, מתחרטת…
ברור שמישהי שהחלום שלה היה להביא ילדים לעולם תהיה פחות מאושרת שלא הגשימה את החלום. ולחשוב שאחרים חשים כמוה קשור לחוצפה אבל גם כנראה לאותו סוג של טיפשות.
אהבתיאהבתי
כבוד גדול לאורי משגב.
לא על שהוא קולע לטעמי האישי (בדרך כלל), אלא על שהפך את הבמה שניתנה לו בהארץ למעוז מנצח של עניין ורייטינג.
כעת, על זילות השואה בעוד כמה דרגות והפיכתה לכלי עזר בשירות הפוליטיקאי המתחיל
אהבתיאהבתי
כבוד לאורי משגב? להיען עוד יתדרדר אסמול? מה השלב הבא? גיספן == טהרלב?
אהבתיאהבתי
בעוונותי, יש לפחות 10 שירים של טהרלב שאני אוהב מאוד (ומי שיעלה את הביצוע של "היה לי חבר" שבו, בעיבוד של מתי כספי, יש גיטרות בין הבתים – יזכה ממני לתהילת נצח)
אהבתיאהבתי
הביצוע הכי מרגש – בטח לא לזה התכוונת למרות שיש גיטרות
אהבתיאהבתי
ריגושים אינסטנט מעדיף כבר לקבל מסינרומנים
אהבתיאהבתי
טהרלב אחד הגדולים, אפילו בלי גיטרות.
אהבתיאהבתי
שורה מנצחת:
"במשחקי ילדות קלי השכרון"
😛
אהבתיאהבתי
דרך קישור פייסבוקי הצלחתי להכנס לכתבה של נח הררי ויורפסקי, הקישור בבלוג מביא משום מה לאותה חומה בצורה של דרישת תשלום
אהבתיאהבתי
הכתבה על נישואי העונג גרמה לזוגתי מצוקה ואי נוחות שהתחלפו בזעם נשי כלפי אומות העולם. אין, מת עליה. שכחה את הסכום בכתובה והפרש הגילאים. הסיבה שהחרון הפמיניסטי מתמקד בכיוונים יותר קצת כאלה-'פרוגרסיב', מקוממת ומדהימה שבעתיים. בעל הכנף מסביר.
—
ארי שביט אתמול שם על השולחן את משנתו של אובמה כפי שעולה ממעשיו. הילד היחידי שמצביע על לבושו של המלך, ולפני כולם. התקשורת לא מעיזה לדון באפשרות והמשמעויות הדרמטיות. שלטון האחים המוסלמים כמופת דמוקרטי. אמן.
—
איילה חסון נכנסה לתפקיד האמא הגדולה. מרגיעה את הילדים, מחלקת זמן מסך, נוזפת בטרחנים ובעיקר נהנית מכל רגע. גם אני. כבוד גדול לשביט, צימרמן וחסון.
אהבתיאהבתי
אפשר לצפות בכתבה המקורית של צימרמן כאן החל מדקה 31:30.
אהבתיאהבתי
מקבץ קישורים תעמולתיים לאחר הצהריים של שבת (זהירות, תעמולה פרו-ציונית לפניך):
1. יוסי מלמן בסופהשבוע על חשיפת רשת הריגול הישראלית-איראנית ע"י טורקיה: "מעשה בגידה שפל ביותר". במאמר תאום באנגלית בג'רוזלם פוסט הניסוח חריף אף יותר: "מעשה הבגידה השפל ביותר שניתן להעלות על הדעת:
2. פורום קוהלת (לא הכרתי עד היום), פרסם דו"ח משפטי מדיני על חרם המענקים של האיחוד האירופי כלפי ההתנחלויות (תקציר מנהלים בעברית בעמוד האחרון). אחת הטענות המרכזיות בדו"ח היא שישראל מופלה לרעה, שכן האיחוד האירופי אינו מיישם מדיניות כזו במקרי כיבוש אחרים. בפרט מצוין המקרה של כיבוש צפון קפריסין ע"י טורקיה, שם האיחוד האירופי מקדם באופן פעיל תוכניות סיוע לאוכלוסיה הטורקית ללא הבדל בין אוכלוסיה מקורית למתנחלים טורקים. האוכלוסיה היוונית של חלק זה גורשה במהלך הכיבוש הטורקי ב-1974.
3. פטריק ריילי, עיתונאי אירי לא-יהודי המתגורר במאלמו, שבדיה, החליט להסתובב יום אחד ברחובות חבוש כיפה, וחווה שינוי מיידי באווירה. על חוויותיו אפשר לקרוא כאן.
אהבתיאהבתי
מגיע לך בירה על עבודת הקישורים ובכלל סבבה שאתה פה.
אהבתיאהבתי
תודה רבה!
אהבתיאהבתי
אמנם פיזיקלית אתה קטן מיון, אבל לא כך מנטלית
אהבתיאהבתי
מבחינתי כבודו של יון במקומו מונח, ואין צורך בהשוואות.
אהבתיאהבתי
לא כריתי לו בור, הרמתי לך תלולית
אהבתיאהבתי
טוכעסלעקר
אהבתיאהבתי
נפתחו שערי הגליציה 😯
הייתי כאן
אהבתיאהבתי
זה לא מיועד לך.
אהבתיאהבתי
בר חונכה להיות תלותית, ולפיכך בן זוגה לעתיד יצטרך למלא את הפונקציה שהוריה ממלאים .כשתהיה "מי שהייתה" יהיה לה קשה להסתדר וקיימת סכנה שתהיה מנוצלת.
אהבתיאהבתי
הראיון עם בר רפאלי, והדברים שהיא אמרה לגבי תפקידים מגדריים של גברים ונשים במערכות יחסים, מאוד מזכיר לי את המחקר שבמאמר הבא – על זה שנשים שחשות תחושת זכאות (entitlement) נוטות בדרך כלל לדעות שתומכות ב-benevolent sexism (סקסיזם נדיב? לא בטוחה איך לתרגם את זה…)
http://www.rawstory.com/rs/2013/10/16/women-who-feel-entitled-more-likely-to-endorse-benevolent-sexism-study-finds/
אהבתיאהבתי
שירי, למה את קוראת ״תחושת זכאות״? היא כבר אמרה בראיון אחר שהיא מחפשת בבן זוג (שאף פעם לא היה לה, ליאו תמיד נראה לי הומו בארון עם רומנים מופרכים בנוסח הוליווד) את אביה. למעשה היא לבד מאז ומעולם. באמת סיפור טראגי.
אהבתיאהבתי
״אמא וישראל חיו במשך שנה וחצי בבירה אחרי שישראל רב עם השמאלנים בקיבוץ שאמרו שהוא בטלן.״
אח! השמאלנים של פעם! איפה הם היום? היום שמאל זה להקות הבטלנים שמשוטטים בשינקין ורוטשילד באפס מעשה.
כתבה מרתקת על נעמי פרנקל.
אהבתיאהבתי
מילים חודרות כסכין מפי הבת: ״היומרה לכתוב ספר מונומנטלי מגוחכת. אמא לא היתה דמות מובילה ולא אישיות ציבורית. מי זוכר היום מי היתה פרנקל. היא שייכת לדור שהיה וכמעט איננו.״
מי אשם שלדור המדהים הזה אין זכר? לא הדמוגרפיה (הימין, מזרחים, רוסים), אלא השמאל עצמו איבד את זהותו.
אהבתיאהבתי
ברור!
מי שרף את החביתה אתמול? אסמול!
מי הביא לעצירת הגשמים? אסמול!
מי גרע מחייו של הרבובדיה 27 שנים שלמות? אסמול!
מי גנב את הנפט מהמאגר של גבי אשכנזי? אסמול!
מי פצע את ליאו מסי? אסמול!
מי הטפיש את יוסי גיספן? אסמול!
מי אנס את א' מבית הנשיא? אסמול!
מי מנע מהאמריקאים להפציץ את אושוויץ? אסמול!
(ומי יצא היום לחופש והשאיר את כל הזירה לאסמול? גולדשטיין!)
אהבתיאהבתי
ענק רק בשביל זה היה שווה לקרוא את הבלוג !!!
אהבתיאהבתי
תודה!
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
החביתה, הגשמים, הנפט ואושוויץ זה בגלל אקיבוש.
את מסי אסמולנים אוהבים ואת הטיפשות של גיספן אנחנו אוהבין
אהבתיאהבתי
להשלמת התמונה – עוד מבט ביקורתי, מכיוון אחר, אולי מאוזן יותר, על הביוגרפיה של פרנקל:
http://tsurehrlich.blogspot.co.il/2013/03/blog-post.html
אהבתיאהבתי
מתברר שב"מי נגד מי" של אביב הורוביץ, העוסק בבקורת התקשורת, לא ממש מוכנים לקבל מידה קטנה ואגבית של בקורת/שונות כשמדובר בהם.
לא ביג דיל.
בפוסט ב"מי נגד מי" מחמישי האחרון, יש התייחסות קטנה לאתר וואן, בתת הכותרת "גול עצמי", על אי עדכון במשך כרבע שעה של תוצאת משחק הנבחרת בפורטוגל. מדובר כנראה בגרסה לסמארטפון. לדברי הכוותב קוראים הביאו זאת לתשומת ליבו.
אני עצמי הגבתי בעניין הזה פה בבלוג כבר ביום ראשון האחרון.
בלילה שבין חמישי לשישי ניסחתי שם תגובה ובה הבאתי צילום מסך של האתר הרגיל עצמו ובו שגיאה שלטעמי יותר גרועה, צילום שהובא גם פה בבלוג לפני כשבוע. רשמתי 'תופרת' בשם.
הכוונה היתה שלאחר שחרור התגובה אוסיף קישור נוסף לתגובה שהעליתי פה בבלוג.
אז מה יש לנו? פתיחות או השמטה או מה?
אהבתיאהבתי