הכותרות הראשיות

הכותרת הראשית של הארץ היא ככל הנראה המייצגת והמשמעותית ביותר: רוב ראשי העיריות יישארו על מכונם. הישראלים לא להוטים להצביע, בכל זאת, לא מדובר ביום שבתון, וצריך לדחוס את ההצבעה לתוך סדר יום עמוס כרגיל.
אבל אם תרצו בכל זאת להצביע: הנה מדריך הקלפיות. ומדריך מי תורם למי.
בשער מעריב קורא ברוך קרא למי לא להצביע, לאלו שהוגשו נגדם כתבי אישום חמורים: שלומי לחיאני, יצחק רוכברגר ושמעון גפסו. אלקנה שור מבהיר שם שלבת ימים ממש לא אכפת מהיחסים בין החוק ללחיאני שלהם. הם מרוצים מהטיילת, הכבישים והפארקים.
החסידויות בירושלים נוטשות את משה לאון. הארץ+מעריב הראשית.

בידיעות כותרת המשנה על לחיאני נפתחת ב"לא עוזב את העיר". אייטם מרכזי בע' 10 עם הכותרת "משפט הציבור" ותמונה חמודה של לחיאני "בסיור בחירות אתמול", כשתושב העיר, כנראה, נשען עליו ולחיאני נראה כאבא שלו.

אגב, גם באשר למספר בעלי זכות הצבעה אין תמימות דעים בין העיתונים, אבל כבר נמאס לי לחזור על כך.

[poll id="103"]

עוד רעידת אדמה בטבריה.

פייסבוק הושבת לשעתיים או לשלוש או לשעות ארוכות. תלוי בעיתון (ידיעות, ישר"ה, מעריב, הארץ).
בישר"ה ממש לא הגזימו: "כמו פעם: שלוש שעות בלי פייסבוק". לא נכון! יותר גרוע משלוש שעות בלי מים.
לא ייאמן הדבר הזה.

הנגידה

עוד קצת על הפרשה: מתי גולן מסביר את התנהלות נתניהו ולפיד. טוב, לא ממש מסביר. מתאר.

מילא שנתניהו עלה על בריקדות נגד פלוג, אבל בעשותו כך הוא פגע בה באופן מקצועי ואישי. הוא לא אמר שום דבר שלילי עליה. הוא רק אמר שאינו רוצה להסביר את מניעיו כדי לא לפגוע בה. ג'נטלמן, אה? אדרבא.
מה המסר העולה מהאמירה ה"ג'נטלמנית" שיש סיבות להתנגדות למינוי, והן מן הסוג הפוגע? זה כבר מספיק כדי להכתים שמו של אדם, אבל יותר מכך: סירוב לנקוב בסיבות מהווה אור ירוק לדמיון, ומכאן עלול אדם לחשוב שמי יודע מה היו מחדליה של פלוג, שעליהם מרמז ראש הממשלה.
[…]
לפיד היה הראשון בממשלה שהעלה את שמה של פלוג. ביבי אמר לא. בנקודה זו יכול היה שר האוצר לומר שהתנגדותו של ביבי אינה מקובלת עליו והוא מתכוון להיאבק נגדה. הוא בחר באפשרות האחרת – להיכנס למקלט.
וכך, מי שהציע את פלוג היה גם אחד הראשונים שנטש אותה. ואז לפיד מצא לו איזה מועמד אחר, ובסוף בא ביבי ואמר פלוג, ולפיד שוב התיישר. ואז הוא הלך לטלוויזיה ואמר שטעה. הוא נראה כמי שאינו יודע דבר בתחומו, ואינו מכיר את הנפשות הפועלות. יותר מעורר רחמים מאשר כעס.

המחקר היומי

במדורנו זה, יודעים היודעים, מובאים מחקרים שונים ומשונים שמסקנותיהם, העיתונאיות לפחות, מעוררות שחוק או בכי, תלוי. הנה מחקר המוכיח שמי שעוסקים ממושכות בעבודות בית נוטים להשמנה.
אה, וגם אם אתם נרדמים מאוחר ומתקשים לקום מוקדם.

פר-סו-מות

רופאת הבלוג מדווחת בזעזוע על פרסומת דליפת השתן:

אישה בעלת שיער פלטינה מוחלק בשמלת מעטפת מדווחת בפנים רציניים:
יש לי דליפת שתן! הנני לובשת את תחתוני הפלא כעת!
לא מאמינים?
מרימה השמלה ומראה תחתוני הפלא.
אז חוץ מהסטריפטיז המוזר, ונכון שדליפת שתן זה נושא כאוב, נשים מוצגות תמיד כאילו דולף מהן משהו בכל גיל. לעתים אסור להן להתקרב לאף אחד בגלל הדליפות, כי הן מצחינות.

מה יהיה, חבר'ה?

משתכשכים בביצה

בחדשות 2 אמש דיווח יואב אבן, כתב הבריאות, על כך שחברות הביטוח הפרטיות לא מציעות למתעניינים בביטוח בריאות ביטוח משלים לשב"ן, בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח (ההקלטות שהוצגו היו של שני סוכני ביטוח, בלי תגובה מהחברה).
רק חברת ביטוח אחת יצאה צדיקה (ואז דיברו ישירות עם מוקד המכירות של החברה) וזכתה לזמן מסך מחניף למנכ"ל, שניצל את הבאזז של קופיקס עם 5 ש' ליום (למרות שהביטוח זול יותר מזה) – AIG.
בימים אלו מפרסמת AIG ביטוח בריאות משלים לשב"ן.
את הפרסומת אפשר היה לראות אחרי מהדורת החדשות הנ"לית.
(מאת שועלן, סופר הבלוג לעניינים מיוחדים)

יחצ"ני ישראל מספרים סיפורי זוועות על עיתונאי ישראל.
בין היתר מוזכרות בכתבה שתי אחיות, עיתונאיות ותיקות מתחום הלייף סטייל. אם תשאלו כמה אחיות עיתונאיות עובדות ביחד כבר שנים בתחום, הרי שהתשובה היא אחת בלבד. מעניין איך יגיבו האחיות.

אביב הורביץ המשיך לעסוק בכנס במלון כרמים, אותו חשף, והעלה אתמול שיחה משועשעת עם השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות. דורנר, מתברר, הייתה במקום כשעתיים גג, ושתתה רק אספרסו קצר בלי חלב בלבד (זה הקפה או האלכוהול שמקצר או מאריך את הטלומרים?).
מו"ל מנ"מ מבטיח לה, בתשובה לטרונייתה, שהיה זהיר בדבריו ולא דיבר בה סרה.
ואכן, בטור מ-10 באוק' שמה איננו, ורק נותר מיותם בכותרת המשנה.

וואלה ב. על הערוץ המסחרי הממותג של mako לענייני הופעתה של ריהאנה. כמו שכבר כתבתי בעבר, הערוצים הממותגים האלו, והקידומים הפרטיים, הם נחלת כל הערוצים והאתרים. אין מי שחף ממנו. כך שלא ברור לי למה האתרים מדווחים אחד על השני, כשכולם טובלים ושרץ בידם.
אגב, דיווח על הופעת ריהאנה הבוקר גם בשער ידיעות. וגם בשער ישר"ה.

נשים

מרב מיכאלי עונה לנילי לנדסמן ומסבירה למה צריך לדבר בלשון נקבה.

השפה העברית מדברת על "המורים", כשיש בקושי 14% מורים מכלל המורות, מה שמאפשר להסתיר את העובדה שמדובר באפליה קשה של נשים עובדות. כך גם "רופאים", "עובדים סוציאליים", וכמובן "עניים", כשיש יותר עניות. הדיבור בנקבה גורם לך לבדיקה מתמדת של המציאות: האומנם "הרופאים" או שמא "הרופאות"? האומנם "מנהלות", או שמא בעצם "מנהלים"? האומנם "עושות" או שמא "עושים"? ומה עושים ולמי? ומי קובע את התקציב ולמי נותנים את התקציב?
כשהתחלתי לדבר בלשון רבות הבנתי באופן מוחשי ומשחרר למה מתכוון הפילוסוף ויטגנשטיין כשהוא אומר "גבולות עולמי הם גבולות לשוני". הדיבור בלשון נקבה הוא השלב הבא של הזכות שאנחנו נאבקות עליה כבר מאתיים שנה: להשמיע את הקול הנשי. הקול שנובע מתוך חוויית החיים הנשית, מתוך ההוויה הנשית – תהיה זו מהותית או תרבותית, זה לגמרי לא משנה. עד לפני שלושים שנה, כשלא היתה לנו מלה להטרדה מינית, לא יכולנו להסביר מהי, ולא יכולנו להילחם בה. האם זוהי מלחמה מיותרת?

הלך לעולמו

זה מה שכתב ועד עיתונאי מעריב על סרגיי חליופין, השומר שהלך לעולמו בשבוע שעבר.
הצלם אלי דסה ראיין וצילם אותו לפני המעבר של אנשי מעריב לצד השני של הצומת.
הדיווחים במי נגד מי.
בעמודי הדעות של מעריב פורסם אתמול ההספד של חן קוטס-בר.
ביום ראשון קיבלו עובדי מעריב את המייל הזה:

בהמשך להודעה על מותו הטרגי של סרגיי חליופין.
שוחחנו עם קרובת משפחה רחוקה שלו שעדכנה אותנו כי להערכת המשטרה מדובר כנראה במוות טבעי.
עובדי מעריב ומקור ראשון המומים וכואבים את לכתו בטרם עת.

ההלוויה נערכה אתמול, שני, בבית העלמין ירקונים.

סרגיי חליופין כמה ימים לפני מותו

לפני פיזור

תודה רבה לתומכי הבלוג: ר, י, ג, א, ע, א.