פסקול קריאה: מת נואל האריסון, מבצע Windmills Of Your Mind
כתבו והלחינו:
music by French composer Michel Legrand and English lyrics written by Americans Alan Bergman and Marilyn Bergman.
בחירות לרשויות
חולדאי בתל אביב, ברקת בירושלים, יונה יהב בחיפה, מהפך בבית שאן. וגם לחיאני ורוכברגר ניצחו. בג"ץ, שמג"ץ, לבוחרים לא אכפת. מה יהיה עכשיו?
כמעט שום דבר חדש, כמו שהבטיחו לנו.
קצת התחרפנה דעת העיתונים מספירת הקולות. בכותרת הראשית של מעריב הצליחו לספור רק 5% מהקלפיות, וקובעים שלניר ברקת יש יתרון על משה לאון. בכפולת 2-3 בידיעות הצליחו לספר 70% מהקולות ולקבוע שברקת מוביל. לעומת זאת, בשער ידיעות מסתפקים רק ב-60% מהקולות.
שיא האדישות בתל אביב: רק 31.3% הצביעו.
בשער האחורי של ידיעות יש דיווח מסעיר. איש אחד מאשדוד, מתן אליאס, הפתיע את חברתו רונית נעמת מאחורי הפרגוד והציע לה נישואין. היא הסכימה. הצלם של ידיעות היה שם כדי לתעד את הרגע.
רק שתי נשים זכו.
לישר"ה יש מהדורה שנייה.
בראשונה הכותרת היא "דרמה בירושלים" (והיא הגיעה אלי הביתה), ואת השנייה, "ירושלים של ברקת" אתם רואים פה.
שלומי לחיאני ממשיך לזכות לצ'ופרים בידיעות. אחרי שאתמול דווח על אהדת העם ולחיאני צולם עם בוחר פעוט הנשען עליו, גם היום יש בעמודי החדשות תמונת ענק של לחיאני, הפעם בקלפי, עם הכותרת "עם כל הכבוד לבג"ץ".
אבל מה פתאום? מה לידיעות וללחיאני? כלום.
גם במעריב יש תצלום של לחיאני, אבל צדדי, נידח, כמעט סולק הוא מהפריים, ובמסגרת תמונות רבות של מתמודדים.
חוץ מזה סלחו לי. בעיתונים כמעט מחצית מעמודי החדשות מטפלים בבחירות המקומיות, אך לא שרדתי אותם. כך שאין לי מה לומר למעט ויש קצר זה.
אה, ורק אחזור על הכותרת בהמבשר, שאני אפילו לא מבינה מה משמעותה:
"מאות אלפי בני היהדות הנאמנה קידשו שם שמים בהצבעתם בבחירות המקומיות".
–
רפי מן בפייסבוק
חוויה ישראלית נוסח 1951: בקלפי במבשרת ציון מתייצבים
עשרותמאות עולים מאתיופיה שקיבלו הנחיות ופתקים ממישהו איך להצביע.
אחוזי ההצבעה בבלוג הם 76%. ממש מלח הארץ פה. נקווה שדל נתרן.
אישה נרצחה
נאוה חן נרצחה על ידי בן זוגה לשעבר. היא התלוננה החודש פעמיים במשטרה על הטרדות מצדו. על פי כתבי ידיעות, "המשטרה התייחסה ברצינות לתלונותיה, הוצא צו מעצר לחשוד", אך המשטרה לא הצליחה לאתר אותו. לכן הוצע לחן לעבור למעון לנשים מוכות עם בנותיה. היא סירבה. בשער יש חיבור בין השואה לרצח: "חזרה ממסע בפולין וגילתה את גופת אמה שנרצחה".
כל הכבוד למשטרת ישראל, שעכשיו מחפשת את הרוצח (ידיעות, הפניית שער וע' 12-13). כיפאק.
הארץ. הידיעה מופיעה בשערו (ובהמשך בע' 9).
במעריב אין אף מילה. באתר מצאתי רק ידיעה אחת נידחת קבורה במעמקים, מאתמול בבוקר.
בישר"ה (הפניונת עליונה בשער וע' 13) יש הסבר: בגלל שלחשוד אין כתובת קבועה המשטרה לא מצאה אותו. בחיי.
בישר"ה כתוב על בתה "שחזרה זה עתה מהמסע לפולין". אתם כבר מבינים איזה מסע. מסע לפולין יש רק אחד.
ynet. וואלה.
ריהאנה בפארק
מתברר שריהאנה הגיעה לישראל, אבל לא היה לה כוח לשיר. מסכנה. כך לפחות לפי הארץ. בכל שאר העיתונים ניכר בלבול מוחלט בין כותרות מתפעלות וטקסטים צוננים, או להפך, כותרות זועמות וטקסטים נמרחים. מה קרה אמש בפארק ולאחר מכן במערכות?
אז בהארץ מאוכזבים, בישר"ה הכותרת "היהלום שבכתר" ורוב הטקסט אוהד וחיובי. אלמלא הפסקה הבאה, הנראית כמעט שתולה בכוח, אפשר לחשוב שהכל היה מצוין.
ההופעה עצמה היתה לא יותר מסטנדרטית. למעט להבות האש, הפירוטכניקה היתה מוגבלת עד כמעט לא קיימת. גם מספר הרקדנים היה יחסית נמוך והסתכם בכשמונה בלבד ונוכחותם בקושי הורגשה. קטעי הווידאו ארט גם כן התאפיינו בחוסר השקעה בולט. לבקשתה של הזמרת, צלמי וידאו מכלי התקשורת לא הורשו לצלם את המופע ואף לא קטע קטן ממנו.
ריהאנה, שידועה ביכולות ווקאליות משובחות, שרה בחלקים גדולים בפלייבק, ולעיתים אף זייפה. אכזבה נוספת נרשמה כשהתגלה שהדיווה לא טרחה להחליף אף לא תלבושת אחת, וזאת בניגוד להופעה בפאריס ובמקומות נוספים.
למרות שסויסה כותב בביקורת שריהאנה אסרה על צילום וידיאו של המופע או של חלקים ממנו, בביקורת הארוכה עד מאוד של mako, שהקים ערוץ מסחרי מיוחד לאירוע, יש מלא קטעי וידיאו.
הכותרת היסטרית: "יהלום סקסי זוהר בשמי תל אביב. ריהאנה נצצה בפארק". ענייני הפלייבק זוכים לשלוש שורות אוהדות.
תוך כדי המופע וגם בסיומו התעורר ויכוח מה אחוזים מהשירים היא באמת שרה וכמה היה פלייבק. נדמה היה ששמענו ממנה הערב לפחות חצי מהשירים ב"חי", כלומר שירה "חיה" עם פלייבק לגיבוי. בכל מקרה, הסאונד היה בסדר גמור…
גם בוואלה לא עשו עניין גדול מהפלייבק, שטובע בים החיבה הכללי.
זה לא סוד שריהאנה משתמשת בפלייבק בהופעותיה, אבל המחזור המאסיבי שלו (בעיקר בפזמוני השירים, פחות בבתים עצמם) הוא משהו שזמרת בסדר גודל כזה לא יכולה להרשות לעצמה אפילו בהופעות מול ועדי עובדים.
בידיעות הכותרת בשער מבטיחה רק רע "אכזבת ריהאנה". בכפלות 14-15 "קצר ולא לעניין", כותרת מוזהבת על פני כל הכפולה, אבל הטקסט של רז שכניק אחר לחלוטין. התלונה המרכזית היא על האיחור, שגרם לקיצור ההופעה מפאת תקנות העזר העירוניות.
לטעמם של רבים מהנוכחים המופע עצמו היה מצוין. רבים אחרים נהנו פחות… ואז, ברגע אחד, אתה מבין למה ריהאנה היא הכוכבת הגדולה ביותר בעולם כיום. כריזמה אינסופית, גוון קול מהפנט, יכולת תנועה שגורמת לך להרגיש מגושם מאוד והגשה מתריסה, עם חיזוק בפלייבק כמו מדונה ובריטני ספירס – צריך להדגיש ולהסתייג – בקטעי ריקוד מפרכים.
במעריב יש ביקורת צנועה בשער האחורי, גם פה הכותרת היא "יהלום בפארק", ויש תלונות חלושות על הפלייבק.
ולטובת המעריצים – ריהאנה בביקיני, ריהאנה בגלבייה.
משתכשכים בביצה
רשות השידור אישרה הבעת דעות אישיות בשידור.
מהפך בתפיסת התשלום? הארץ מציע ניוזלטר ובו מבחר כתבות השבוע, ובחינם.
הודעה לעיתונות
ועד עובדי הרדיו בקול ישראל בתל אביב הודיע למנהל הרדיו, מיקי מירו, כי ביום ד' (23.10), עיתונאי הרדיו בתל אביב לא יקיימו את שידור התוכנית הכל דיבורים, מאחר שעיתונאי הרדיו אינם משובצים להגשת התוכנית ובמקומם, מזה שנה וחצי, משובצים עיתונאים מהטלוויזיה. הוועד הודיע כי הוא מתואם עם עיתונאי קול ישראל בירושלים שלא לשתף פעולה עם התוכנית המדירה, במקרה ויידרשו לכך…
"מנהלי קול ישראל ורשת ב' שלא פעם מבקשים את סיוענו, וטוב שכך, תחת שיהיו מדירים שינה מעיניהם לנוכח המצב, מדירים אותנו, עובדיהם העיתונאיים, מתוכניתנו. ממשיכים הם בתוכנית החלוקה לכל, רק לא למי שהקים וקיים (משך 22 שנים של מצוינות מקצועית!) ואמור לקיים את תוכנית הרדיו: אנו עיתונאי הרדיו", נכתב במכתב ועד העובדים בראשותו של עו"ד ברוך אסקרוב לעובדי הרדיו.
כמו כן, צפויים העיתונאים להחריף את העיצומים: "אם תתרחש פעולת העברה או מהלך מחפיר ונקמני אחר, נודיע מיידית ובתיאום על אי שיתוף פעולה של עיתונאינו גם בתכניות אחרות, לרבות בחצי היום".
אנשי חטיבת המגזינים של מעריב, שהם היחידים שנשארו בבית מעריב בעוד אחיהם לנשק חצו את הצומת, כמעט טבעו בהררי הזבל בבניין שלא פונו מהשבוע שעבר. רק אתמול הגיעו מכסחי הפחים לחלץ אותם.
באשר לתמיכה טכנית, מחשבין ושאר מרעין בישין: תשכחו מזה בינתיים.
צמחונות בע"מ
תודה רבה לפייסבוק, שבגללה הפך הדיון על הרגלי האכילה והיחס לבעלי חיים לנדל"ן לוהט ועז יצרים. המאבקים להכריח אנשים לאכול או לא לאכול משהו נראים עקרים ומטופשים. אני צמחונית מגיל 18. עשרות שנים עברו מאז. אף פעם לא חשבתי לשכנע אנשים להמיר את הרגלי האכילה שלהם. נראה לי סביר שיבחרו ויגיעו להכרה באופן עצמאי, או שלא. לכן, מעניין לראות איך במהלך השנים יותר ויותר אנשים מתקרבים להרגלי האכילה שלי, שפעם נראו אולי חריגים וביזאריים משהו.
אנשים לא הופכים לצמחונים ואו טבעונים רק כי צורחים עליהם שהם רוצחים תרנגולות, פרות ועוד. או, כמו שנילי לנדסמן אומרת, אם כבר אתם בעניין של מיסיונריות, עשו זאת בדרכי נועם.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
המודיע יתד נאמן מתבלבל בין מולטי ויטמין לנוזל לניקוי אסלות.
על פלוג והפלוג. דברים שלא ידעתם.
מתברר שהטרנד החדש בבלוגוספירה הוא בלוגים של אבות המתלוננים על האבהות ועל הילדים. טוב טוב, לא רק מתלוננים, גם מספרים כמה זה נפלא וזה. כתבה על כך מתפרסמת בזמנים מודרניים והנה רשימת הבלוגים המוזכרים בה.
מדברים אבהות – כפיר לב סיני.
תשאלי את אבא – אסף רותם, גיל קדרון.
גם אבא יש רק אחד – ארנון הרשקוביץ.
ועל הטראפיק הכה משמעותי מפייסבוק לבלוג סיפרתי לכם כבר מזמן. אני לא לבד.
מדינת כל גזעניה
או סתם מחלקת הגהה בשביתת בחירות?
(תודה ל-ziki)
נשים
"למרות שהפכה לאם כבר בגיל 20" זו המקבילה של "היא בת 50 ועדיין עובדת".
(תודה לרלי).
לפני פיזור
לידיעת ראש העיר של תל אביב. עד שלא תהיה גם ראש העיר של יפו אין על מה לדבר.
ולווט אנדרגראונד 
מה הוא אומר לעצמו כאן-"ססססססס…א*ק למה הוא הכניס אותי ליברמן"
אהבתיאהבתי
מצביאי צה"ל בהמצאה גאונית, חרמ"ש. בקרוב: פלוגת רגלים מסייעת בגדודי השיריון
אהבתיאהבתי
לתשומת לב הח' נילי לדנסמן (בנועם)*
*צילום תומר אפלבאום
מתוך הבלוג משגב לעם.
אהבתיאהבתי
לנדסמן
אהבתיאהבתי
אחוזי ההצבעה הנמוכים בבחירות מושכים (בצדק) את שבט ביקורתם של אריאנה מלמד (מי שלא מצביע אידיוט, ביוונית עתיקה) ואמנון לורד (רמת האזרחות יורדת לרמה של בטטות). לתשומת לבך, כבוד הסגן.
אהבתיאהבתי
הכותרת “יהלום סקסי זוהר בשמי תל אביב" מצאה חן בעיני. מי שרוצה לראות את ריהנה בלי גלביה, יגגל rihanna nude ויגגל ויגגל ויגלה את מכמניה הסקסיים.
אהבתיאהבתי
שום ״מכמניה״ הבחורה מתגססת כאילו התחנכה בבית זונות. למה. זה טוב? הרי יש לה קול טוב.
אהבתיאהבתי
יכול להיות שהעורך מכיר והושפע מכאן:
אהבתיאהבתי
אתמול לאחר דין וחשבון פנימי התברר שהיונה לא מכיר שירים של אריאנה. בבר בבר עוד פעם אחת היה הניחוש הכי קרוב. התקששתי כהוגן, מפחיד. בבוקר מיהרתי להאזין ברוב קשב לשיר המטריה יה. היי. היי. יה. אה. היי.
מאוד התרשמתי ןהפזמון ממש השפיע עלי. על המקום ירדתי לעשרים שכיבות סמיכה. גם קיבלתי חשק מוזר לקעקוע. פרפר קטן על הכתף (בין התלתלים) או נחליאלי על המצח מעל המקור. העיקר שיהיה ציפור.
אהבתיאהבתי
שמע את Man Down.
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
עכשיו מוטיב הווספה. סקוטרמן דאון, רם פם פם.
אהבתיאהבתי
בשולי הבחירות-
ז'קי לוי (להבדיל מג'קי לוי)- כבר לא. עמוד הויקי עדיין לא עודכן. כשמתים- להבדיל נוסף- העדכון לא מתמהמה.
רמת גן אמרה לא לשאמה ("הדרוזי") וליאון חוזר לגבעתיים. זינגר ישיר לנו סולו.
אהבתיאהבתי
העיקר שבובת המריונטה חסרת הכריזמה והחן של הצמד דרעי את ליברמן (ההימנעות משמות גנאי מכוונת), חוזרת לקופסא.
אגב, בנאום הבחירה שלו חולדאי הזים את הטענות נגדו והצהיר שהוא גם ראש העיר של דרום ת"א ויפו. ולווט, אולי כדאי שתשלחי לו את התמונה מלפני הפיזור.
מה הקטע של הנבחרים עם המשפט המאוס (והשקרי!): "אני אהיה ראש העיר של כולם" ???
אהבתיאהבתי
אהוד ברק היה הראשון
אהבתיאהבתי
איפה הייתם כשנתניהו הפסיד לברק?
אהבתיאהבתי
היינו באדמה, אבל אחר כך ברק התחיל למלא את האדמה והבריח אותנו החוצה.
אהבתיאהבתי
המהפך בגבעתיים הרבה יותר משמעותי.
אהבתיאהבתי
לפני 10 שנים הוגשה הצעה (שנפלה)לאיחוד ערים.
אם זה עובד יפה בפרדס חנה כרכור זה יכול לעבוד גם בר"ג גבעתיים.
אהבתיאהבתי
בהתלהבות רבה אצתי רצתי להירשם לניוזלטר החדש של "הארץ".
מה רבה היתה הפתעתי כאשר ראיתי, בניוזלטר הראשון, שאת אותן כתבות שביקשתי לכלול בו עוטפת אותה חומת תשלום כמו באתר.
אז בשביל מה נחוץ הניוזלטר (שברגע זה מחקתי את עצמי ממנו), למעט הכוונה לפמפם עוד ועוד את אפשרות רכישת המנוי?
אני תמים לגמרי, אני.
😡
אהבתיאהבתי
עדיף כבר להירשם לאתר ולהשתמש באפשרות של 10 כתבות חינם בחודש. אם לא השתמשת או לא סיימת את המכסה, בסוף החודש שולחים לך למייל כתבות "נבחרות", לפי פופולריות, תחומי עניין שונים וכיו"ב.
מומלץ גם להכין רשימת קריאה ומדי פעם לבדוק אם הכתבות ברשימה נפתחו לציבור הרחב. זה קורה לא מעט.
אהבתיאהבתי
למה לא לשלם?
מעניין אותך, חשוב לך, עשוי לטעמך – תשלם.
אהבתיאהבתי
סובל מבעיה ציונית? נפגעת מיהודים? חשוב לך?
שלם לנו ונדאג להחזיר את הזכויות לבעלים האמיתיים של הארץ.
זכותם.
אהבתיאהבתי
נפגעת מיונים משוחררות?
יסולח לך.
אהבתיאהבתי
חנוך באמת, קצת סובלנות ולא יזיק גם פלורליזם. אם יונתי עדייין משלמת לסופשבוע אז הניוזלטר של הארץ יעמוד ביני ובינך? הרי אחים אנחנו.
אהבתיאהבתי
סוף סוף תגובה לעניין
אהבתיאהבתי
שווה הנקסוס 4?
אהבתיאהבתי
שווה למקום שממנו צומחות הרגליים.
אהבתיאהבתי
התמונה נוראה גם עבור צילום לילה.
אהבתיאהבתי
לתושבים צריכה להיות מודעות לנקיון הסביבה. אם מיכל הצפרדע מלא עד אפס מקום, יטריחו עצמם זורקי הזבל למיכל מרוחק יותר במקום להשליך על המדרכה. גם חסרי הבית תורמים לפיזור שקיות האשפה בשעה שהם מחטטים. לעומת זה חתולי יפו חוגגים.
אהבתיאהבתי
צפרדע מלאה זו לא גזירה משמים, זה בעיקר עניין של סדר עדיפויות של ההוא של כולם.
אהבתיאהבתי
כלומר אם באיזור X התושבים זורקים יותר זבל על העיריה להוסיף ימי פינוי? ומי ישלם? אני, לדוגמא כאשר הפח מלא מחכה עד למחרת עם שקית אטומה ולא משליכה לרחוב. או שלדעתך קשה לדרוש התנהגות כזאת מתושבי יפו..
אהבתיאהבתי
כן, ההיגיון העקום שלי אומר שבאזורים שבהם התושבים יוצרים יותר זבל, על העירייה לדאוג לפינוי תכוף יותר. אולי אם תציבי במשוואה שלך במקום ה X את הרכיב המכונה "אזור מסחרי", יהיה לך קל יותר לדמיין את זה. ולעניין התשלום – הספתא שלי, ואם לא היא אז זבל מיוצר בכמויות גדולות יותר באזורים מסחריים. אזורים האלה מאופיינים בארנונה לעסקים שהיא גבוהה בהרבה, ולמעשה הם אלה שמחזיקים את צד ההכנסות התקציב. ואין לי מה לבוא בטענות ליפואים גם ליד הבית שלי – אם פחי הזבל מלאים התושבים זורקים לצדדים. ימנים כולם.
אהבתיאהבתי
לאחר שהגדלתי את התמונה ובעין לא מזוינת מצאתי שהמיכל אינו מלא ואולי אפילו ריק, ומישהו שבדק את תכולתו השאיר את השיירים על המדרכה. כמו כן המדרכה מרוצפת באבנים נאות ומסוגננות והתאורה טובה, כך שהזנחה אין פה. צריך להחליף את התושבים.
אהבתיאהבתי
עוד סיבה לתמוך בזכות השיבה. הניקיון משחרר.
אהבתיאהבתי
ואף אחד לא מדבר על זה שאם התמונה היא מיפו אז יש סיכוי סביר שהלכלוך המוגזם הזה מקורו בזלזול המובנה של בני הדודים לנקיון יהודי. קצת מזכיר את יחסם הכולל לחוקי המדינה בתחומים רבים מאוד.
*מדינת כל גזעניה זה פה, בבלוג.
אהבתיאהבתי
הנקסוס מעולה והתמונה עברה עיבוד. מוזר שלא שמת לב לזה.
אהבתיאהבתי
יש בו תמורה לשקל מצויינת אבל הגב זכוכית שלו עושה אותו
קצת יותר שביר מהרגיל. מומלץ קייס עמיד מהרגע שהוא אצלך ביד.
אהבתיאהבתי
ועוד בענייני נשים: מתוך 191 רשויות שבהן התקיימו בחירות, רק שתי נשים נבחרו לעמוד בראש יישובים בישראל.
הנתונים המאכזבים הללו מחזקים את הטענה רבת השנים שלי, שמלבד אחוז קטן יחסית של נשים בפוליטיקה ובעסקים, הרוב הגדול של נשות ישראל עדיין תקוע בקונספט (שמקורו בדנא היהודי הקולקטיבי) שקריירה זה בסדר, אבל בית ומשפחה קודמים.
אהבתיאהבתי
אכן כך.
להשוות את מספר הנשים שנבחרו לעומת מספר הגברים בלי להשוות את מספר המועמדות למספר המועמדים? הרי אם רק שתי נשים התמודדו, שיעור הנצחונות שלהן הוא 100%, לעומת הרבה פחות מזה אצל הגברים. אם ארבע נשים התמודדו, שיעור נצחונות של 50% עדיין עדיף בהרבה על זה של הגברים. יודעים מה, גם אם עשר נשים התמודדו, קרוב לוודאי שעדיין שיעור הנצחונות הנשי גבוה יותר מאשר הגברי.
בגיגול מהיר, האתר הבא טוען שרשימת כל המועמדים מופיעה בו. מאחר שאין לי שום כוונה לבדוק ישוב-ישוב ולסכם, הנה כמה שנבחרו באקראי (ללא ישובי בני מיעוטים או חרדים, ששם הסבירות למצוא מומעדת הוא אפסי):
כרמיאל – שני מועמדים.
פתח תקווה – חמישה מועמדים.
הוד השרון – ארבעה מועמדים, מועמדת אחת.
קדומים – מועמד אחד…
מודיעין – שני מועמדים.
חיפה – חמישה מועמדים, מועמדת אחת.
טירת הכרמל – ארבעה מועמדים.
יהוד – שישה מועמדים, מועמדת אחת.
נתניה – שני מועמדים, מועמדת אחת.
ראש פינה – שלושה מועמדים.
תל אביב – שלושה מועמדים.
סיכום הסקר הלחלוטין לא מדעי שלי: 34 גברים, ארבע נשים. עשרה גברים ניצחו לעומת אישה אחת. יחס נצחונות למועמדים: 0.29. יחס נצחונות למועמדות: 0.25.
מישהו עדיין מופתע שיש הרבה פחות נשים ברשות רשויות מקומיות מאשר גברים?
אהבתיאהבתי
המדד שאתה מציע בודק אם ציבור הבוחרים מפלה לטובת מועמדים גברים, בהנתן יחס גברים-נשים קיים בקרב המועמדים. אמנם אם יחס הנצחונות הוא דומה, היה אפשר לטעון שהציבור לא מפלה. הבעייה היא שבמספרים קטנים המדד הזה הוא סופר-רגיש: אם מספר המתמודדות היה משתנה באישה אחת, המדד שלך היה יורד ל-0.2 או עולה ל-0.33. אם מספר המנצחות היה משתנה באחת, הוא היה יורד ל-0 או עולה ל-0.5. במצב כזה קשה להסיק מסקנות.
בנוסף, אם נקבל את ההנחה שציבור הבוחרים לא מפלה לרע נשים, אנו רק דוחקים את השאלה שלב אחד אחורה, כלומר, בדוגמא שלך – למה יש רק 4 נשים מבין 38 מועמדים, יחס של יותר מ-8 גברים מועמדים לכל אישה?
אהבתיאהבתי
כתבתי שזה מאוד לא מדעי, נכון? בסה"כ בחרתי די באקראי 11 ערים. אם הייתי זוכר שפיינברג היא ראש עיריית נתניה, הייתי בוחר בעיר אחרת ואז היו אפס ניצחונות לנשים. אם הייתי מוסיף עוד עיר, יחס הניצחונות היה מוטה לטובת הנשים. אני די מופתע שקיבלתי יחס קרוב כ"כ… אתה יכול להאמין לי או לא, אבל זה יצא בפוקס.
אבל הנקודה היא לא להראות שהיחס דומה – אין לי מושג מהו. יכול להיות שהוא לטובת הגברים או שהוא לטובת הנשים. הנקודה היא שהשוואת מספר הניצחונות של הנשים למספר הניצחונות של הגברים הוא חסר משמעות כי התחרות לא היתה בין כלל הגברים לכלל הנשים, כלומר בין אוכלוסיות שפחות-או-יותר שוות בגודלן, אלא בין המועמדים הגברים למועמדות הנשים, אוכלוסיות שונות מאוד בגודלן. כשבהרבה ישובים לא התמודדה אף אישה, מה הפלא שכ"כ מעט נשים ניצחו?
לכן הסכמתי עם הטענה של אנימה.
נכון, צריך לקחת את השאלה שלב אחד אחורה. אלא מה, כשאתה מאשים את ציבור הבוחרים שלא בחר בנשים, אתה מאשים חלק נכבד מהאוכלוסייה בשוביניזם גברי על לא עוול בכפו, חלק לא קטן מאותה אוכלוסיה הן נשים. כשאתה שואל למה נשים לא התמודדו, אתה מפנה את השאלה למקום הנכון, אל הנשים עצמן. לכל אישה מותר להתמודד על תפקוד ראש הרשות המקומית בדיוק כפי שלכל גבר מותר. זו המשמעות של שוויון – שוויון הזדמנויות, לא שוויון תוצאות. אם פחות נשים בוחרות להתמודד על תפקידים מאשר גברים, טוב, זכותן המלאה.
אהבתיאהבתי
לא הייתה לי כוונה להטיל ספק בכשרות המספרים, חלילה, אלא רק לומר שקשה להסיק מהן מסקנות גורפות. אעפ"כ, אני מוכן להאמין שציבור המצביעים הכללי-חילוני לא מפלה בין מועמד למועמדת. אני מסכים גם לעקרון שוויון ההזדמנויות ולא שוויון התוצאות, כלומר, אני לא מצפה ליחס אוטופי של 1:1 בין גברים לנשים בכל תחום. עם זאת, כאשר בוחנים את היחס המגדרי בקרב המועמדים ורואים שהוא מוטה ביותר, זה מעורר תהיות האם שוויון ההזדמנויות קיים רק להלכה ולא למעשה, שכן ההזדמנויות אינן מנוצלות. כאן נכנסת לתמונה הטענה של אנימה. האם זה אכן הלך הרוח אצל נשים, ואם כן האם זה מרצון חופשי או מתוך לחצים חיצוניים? בנוסף, נשאלת השאלה, האם לישראל כמדינה או כחברה יש עניין לשנות את המצב הזה ע"י עידוד של נשים להשתתף בבחירות, או שאנו מטילים זאת רק על כתפיהן מבלי להתערב.
אהבתיאהבתי
בתרבויות שבהן נהוג שמקומה של האישה הוא בבית, בעיקר הערבית והחרדית, ברור שיש לחץ על הנשים שלא להתמודד. לכן נמנעתי מלדגום ישובים ערבים או חרדים (בהתחלה בחרתי בשלושת השורות הראשונות, אבל יצא שהיו שם הרבה ישובים ערביים ללא מועמדות, אז הלכתי על בחירה אקראית יותר).
אבל בתרבות היהודית-חילונית? מה פתאום. גם אם יש לחץ, האוכלוסיה מספיק גדולה כדי שבכל זאת יהיו מועמדות לתפקיד. הרי לא מדובר על אחוזים נכבדים מהאוכלוסיה אלא על אנשים בודדים. מה, אין בכל ת"א נשים שיכולות להתגבר על הלחץ החברתי שלא לרוץ בבחירות? הרי צריך רק שלוש ממאות אלפי התושבות כדי שיהיה שיוויון בין המועמדים למועמדות בת"א.
בכל מקרה, לחץ חברתי זה סיפור אחר. אני מדבר על איסור חוקי. יכול להיות שבסעודיה, למשל, אסור לנשים להתמודד בבחירות. אם זה נכון, אין שם שיוויון הזדמנויות. את זה קל לבדוק, אבל לחץ חברתי? לך תוכיח שהוא קיים וגרוע יותר, לך תנטרל אותו. איך אתה יודע שיש לחץ חברתי נגד ריצה בבחירות? נכון, כי יש פחות מועמדות ממועמדים… מה אתה יכול לעשות כדי לנטרל אותו? אולי לבחור בהרגלה מספר נשים בכל ישוב ולחייב אותן לרוץ? אולי לקבוע שכל קול שאישה שמתמודדת תקבל יחשב לקול וחצי? אולי נמנע פרסום של תמונות ושמות המועמדים כדי שהמצביעים לא ידעו אם הם בוחרים בגבר או באישה (כולל עונש מאסר למי שידליף מה מינו של מועמד כזה או אחר)? זה מגוחך. זה מביא למצב שבו במכרזים לתפקידים בשירות המדינה, לא מספיק שהם פתוחים לגברים ולנשים, ועדת המכרזים חייבת לחפש מועמדות באופן פעיל אם אף אישה לא הציגה את מועמדותה.
לחץ חברתי מנוטרל באופן טבעי ככל שהזמן עובר. אישה אחת מעיזה התמודד והשמיים לא נופלים? בפעם הבאה יתמודדו שלוש. אישה אחת ניצחה? בפעם הבאה יתמודדו שש. אישה נבחרה לכהונה שניה? בבחירות הבאות יהיו עשר. כמה נשים בנתניה חושבות שאישה לא יכולה לרוץ לרשות העיר, אחרי שפיירברג ניצחה בפעם הרביעית ברציפות עם יותר מ- 70% מהקולות?
אהבתיאהבתי
בג”ץ, שמג”ץ: להחליף את העם
אהבתיאהבתי