בחירות לרשויות

תהיתי אתמול איך אפשר להסביר את הסקר הזה של ישר"ה על ראשי הערים המורשעים וחיפשתי הסברים למה אנשים מצביעים לחבר'ה. יגאל סרנה עשה סיבוב ואלו ההסברים ששמע (המוסף לשבת):
"הוכברגר כבר לקח. למה להחליף באחד שיתחיל לקחת?"
"אין לי בעיה עם האישומים נגד גפסו. כל עוד הוא ראש עיר טוב… מצדי שיהיו נגדו מאה כתבי אישום".
"לא אהבתי בכלל את התהליך שבו שבוע לפני הבחירות יוצאת החלטת בג"צ כזאת. התערבות ברגע הקריטי. יש לי בעיה שמדביקים תו על אדם טרם הורשע".

 7 ימים

כאילו לא נמאס לי מטחינת סוגיית הישראלים בברלין, בידיעות החליטו שזו צריכה להיות כתבת השער במוסף הדגל. והדובר: נתן זך, שנולד בברלין, עם כותרת ושער שנראים כמו מוסף הארץ ביום רע. וזו לא מחמאה.
במרץ 2010 טען זך שזה הראיון האחרון שלו.
כמה חודשים לאחר מכן התראיין לעפר שלח בערוץ 10.
זך, 83, מוציא ספר חדש, מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה.
הראיון לא מחדש, וחלקים ממנו אפשר למצוא בראיון לשלח. אבל מה שכן, בעקבות דבריו על כך שכל אחד יכול לחיות איפה שבא לו, ושהוא לא היה ממליץ לאף אחד לבוא הנה, לא אתפלא אם באווירה הציבורית הנוכחית איילת שקד ונפתלי בנט יקראו להוציא אותו מתוכנית הלימודים בישראל, לא להדפיס את ספריו, ובכלל לנשל אותו מדירתו שבסמוך לכיכר רבין.

7 לילות

מעניין: המסר של תחיו איפה שטוב לכם מחלחל גם במוסף הבידור. דודו זר עבר ללוס אנג'לס, ושולח מסר (כך בכותרת המשנה) "לילדים שגדלו עליו בטלוויזיה: תחיו רק איפה שטוב לכם, גם אם זה באוסטרליה או בברלין".

יפה מצד ידיעות שמביע את הדעה הזו בקול רם ובלי להתבלבל.

צופית גרנט מתראיינת על ההצלחה המסחררת של אבודים, הנוגעת קבוע ב-30% רייטינג.
התחלתי לספור: כמה מילים יעברו עד שרז שכניק יכתוב את המילה "שתן"?
עורכיו התאפקו בכותרת ובכותרת המשנה. המילים "לגימת כוס השתן" מופיעות בשורה הרביעית של הכתבה. עברו 15 שנים לפחות, והכוס לא יבשה עדיין.

ערב שבת/ מעריב

ערב שבת הוא המוסף ליהדות, חברה ותרבות של מעריב. הוא החליף את המוסף החילוני ז'ורנל.
בשער האחורי של המוסף הזה יש לדב אלבוים מדור הנקרא "בין השמשות". הכותרת היום היא "מה קרה לנתן זך?"
ראשית קובע אלבוים שספרו זה של זך הוא "כנראה האחרון". מאיפה לאלבוים?
אלבוים, שלא אהב את הספר של זך, זה שבעטיו מופיעה כתבת השער בידיעות, משים עצמו לאלוהים ויודע מתי יגיע יום הפקודה, לפחות היצירתי, של זך, וגם מבין שמדובר פה בשכר ועונש. הוא יודע למה זך כבר לא כותב כל כך טוב כפי שרצה

נתן זך הפנה עורף להוויה היהודית והישראלית בעשרות השנים האחרונות וזו הפנתה עורפה אליו והפסיקה להזין אותו.

הארץ, דעות

כמה תובנות נוספות על הישראלים בברלין של שלמה אבינרי.

אחת הסיבות לכך שכל כך טוב להרבה ישראלים בברלין היא, שגרמניה אינה מדינתם ואין הם רואים בה את מולדתם. בגרמניה מתנהלים בימים אלה ויכוחים מעמיקים על מדיניות ההגירה, על אופיה של הכלכלה והחברה הגרמנית, על עתיד הכלכלה האירופית ועל הרכב הממשלה הבאה של הרפובליקה הפדרלית…
את הישראלים החיים בברלין כל זה ממש לא מעניין. לו היו נשארים בארץ הם היו צריכים להתמודד עם שיקולים הומניטריים בכל הנוגע ליחס כלפי רבבות מהגרים מאפריקה מול הדילמות של תושבי דרום תל אביב, החשים מאוימים וזרים בארצם; להכריע בין שיקולי ביטחון לבעיות של זכויות אדם בנושא הפלסטיני; לנקוט עמדה בסוגיות של צדק חברתי וחלוקת משאבים, וגם – שומו שמים – בענייני דת ומדינה, גיוס חובה של בחורי ישיבות, מרכז ופריפריה, שלא לדבר על מלחמה ושלום והאיום האיראני.
[…]
… בגרמניה יש לישראלים, וליהודים בכלל, פריווילגיה וחסינות… תהיינה המחשבות של הגרמנים על הישראלים אשר תהיינה, לא תמיד הם יבטאו אותן בקול רם, כי לפי התקינות הפוליטית הגרמנית אסור (verboten) למתוח ביקורת על יהודים. …הגרמני הממוצע, שקיבל חינוך דמוקרטי ואנטי־נאצי מעולה לאחר ההרס שהמיט היטלר… הולך סביב־סביב על קצות האצבעות ונזהר מאוד בדבריו כשמדובר ביהודים ובישראלים. העובדה כי ישראלים רבים עוברים לגרמניה היא גם מבחינתם של הגרמנים תעודת יושר לאומתם, שהשתחררה מן הדיבוק הנאצי. לכן קיימת נטייה לחבק את הישראלים, לשבח אותם וחלילה לא לומר בפומבי מלה רעה על התנהגותם, תהא אשר תהא.

סופשבוע

ביאליק הוא מוצר לוהט בתרבות המקומית.
יאיר קדר עושה עליו סרט דוקומנטרי (הנה למשל לובה אליאב על ביאליק).
וזה הארכיון של קדר על ביאליק בפרויקט העברים.
אז בעיתון נסעו מרדכי חיימוביץ ויוסי אלוני לאוקראינה, לתור אחר תחנות בילדותו לרגל 140 שנים להולדתו.

ומה יש לורדה רזיאל ז'קונט, גיבורת השער, לומר.

עדכנתי אתמול על טור הפרידה של יהונתן גפן, ועכשיו התגובות.
ומאותה משפחה: ליאור דיין, שעבר רהביליטציה כמו צופית גרנט לפחות, על דברים שיספר לבן שלו.
אני מבקשת: לאור הדברים הנוראים שהורים עיתונאים כותבים על ילדיהם, חדל אש מיד.

מוסף הארץ

ראשית אני מתמרמרת נגד הביטוי "סופיסטיכוסית". וזה בגלל שלפחות חצי מהמילה אני לא יכולה לסבול, ולא יעזור כלום, לא אזרחתי אותה בחיי או בכתיבתי. החצי השני הוא בכלל עברוּת של מילה קבילה באנגלית מדוברת. התוצאה היא יצור כלאיים מילתי בלתי עביר בשום מחסום.
ולדבריו של אלון עידן, אותם לא הבנתי:
ראשית, אני מבינה שהוא מתמרמר על שבר רפאלי אוחזת בכמה כובעים.
שנית, שהיא סתם דוגמנית ולא אינטלקטואלית.
ושלישית, שהיא יותר מדי יפה (לא לטעמו), ולכן יכולה לגרום לתאונות?
אז בשורה התחתונה, מה הבשורה? קמפיין נגד שלטי חוצות, או נגד דוגמניות יפות על שלטי חוצות, או נגד העובדה שאין אמת בפרסום (לגרסתו), ושאת המשקפיים לאינטלקטואלים לכאורה, צריכים לדגמן רק אינטלקטואלים? אנשי אקדמיה?
לא, אני לא יכולה להשלים עם הכאוס הזה.
אבל שישה מגיבים חושבים שזהו טור מעולה, וכנראה הבינו כל מילה. כך שמן הסתם אני צריכה לבדוק את עצמי.

תומר פרסיקו הצמחוני, חשוב לציין, התחיל את זה בפייסבוק, וההערות שלו על הלוחמים בטבח בעלי החיים (גארי יורופסקי ויובל נח הררי) עברו למוסף. שימו לב לתגובות. כמובן.

לגבי היכולת לסבול, גם היא כמובן נגזרת מהמודעות. חלק גדול מהסבל האנושי קשור לזיכרון, לדמיון וליכולת שלנו לספר לעצמנו סיפורים מורכבים על מה שהיה, מה שייתכן שיהיה, ומה שהיה יכול להיות. ציפייה, געגוע וחרטה הם גורמים ישירים לסבל אנושי אדיר, כמו זיכרון אהובינו שהלכו, או החרדה ממותנו בעוד שנים רבות. כחובב בודהיזם הררי ודאי יודע שהבודהה מייחס לאותם רשמים נפשיים תפקיד מרכזי בסבל שאנחנו גורמים לעצמנו ‏(ולאחרים‏). בעוד שבעלי חיים יכולים ודאי לחוש כאב, מכיוון שאין להם מערכת מורכבת של המשגה ודמיון, הם אינם יכולים לחוש את אותן עוצמות של סבל.
לא זאת אף זאת: אם נחזור לרגע לממצאים האמפיריים, והפעם כאלה שאכן קיימים, הרי שנגלה שאין למחקר המדעי כל ספק בכך שמערכת העצבים והמוח האנושיים מורכבים ומתוחכמים יותר מאלו של הזבוב, החתול ואף הקוף. למעשה, אם לא כן ניאלץ לטעון שהגורם ליתרון התודעתי של האדם על הבהמה אינו מבנה מוחו, אלא נשמתו האלוהית. מכיוון שעומק התודעה קשור קשר ישיר והכרחי במערכת העצבים ובמוח, אמור להיות לנו ברור שככל שאלה מורכבים יותר, גם התודעה וגם הסבל שהיא יכולה לייצר רחבים ועמוקים יותר. כושר הסבל של האדם גדול עשרות מונים מאשר לחגב, וגם מאשר לפרה. לשמחתנו אנחנו גם יכולים להיות מאושרים הרבה יותר.

מאורעות תרפ"ט (דליה קרפל) לא מעוררים התרגשות כה גדולה בקרב המגיבים כמו בעלי החיים ואכילתם.

בילדותי רציתי להיות אסטרונאוטית. זה לא הסתייע ובמקום זה אני כותבת בלוג.
עודד אברהם על מצב האסטרונאוטיות בעולם.

חגי מטר טס למקסיקו לבדוק מה מצב המחאה שם. לב המחאה: שביתת ארגון עשרות אלפי המורים הרדיקלי.

כתבת השער: האם לסגור את כלא הנשים.
אלינור דוידוב בבידוק עובדות:

בילי מוסקונה-לרמן טעתה ודי בגדול. ההנחיה של לבני וגרוניס תתממש וכל השופטים שעוסקים בעבירות מין יחויבו לעבור סדנאות בנושא.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

ברק רביד בבלוג שלו על הניו יורק טיימס, שתיקן התייחסות שלו לשרה נתניהו.
בישר"ה יש ידיעה על כך בע' 11.
הידיעה התפרסמה גם בוואלה. אבל זהירות, הווידיאו נפתח אוטומטית.
השוו את הנוסחים.

למה אין נשים בהנהלת טוויטר?

[poll id="104"]

רוצים להיגמל?
הדבר הכי טוב בק"ק זה שהוא לא גורם לעששת.

לחם עבודה

ביום חמישי הקרוב, 31.10, יפרוש לגימלאות (67) עיתונאי הרכב והביטוח הוותיק של ידיעות, בני ברק, אחרי 45 שנים בעיתונות, מתוכן 38 בידיעות.
ברק גם השתתף במאבקים מקצועיים וארגוניים בתוך ידיעות.
הוא ביקש לא לערוך לו מסיבת פרידה, ולהעביר את עלותה כתרומה לעמותה המסייעת לנזקקים.

נשים

כתבה על הנשים החזקות בפיננסים התפרסמה, כמו שכבר הזכרתי, ב-mako וגם במוסף ממון "איך פילסו את דרכן לפסגה, על מה נאלצו לוותר, מה חושבים עליהן בתוך בוסיות ולאן הן בורחות כדי לנוח קצת מהמאזנים".

משהרתה, אליסיה בלטרן כתבה בהצהרת הבריאות שלה שבעבר הייתה מכורה לגלולות כלשהן אך נגמלה. אלא שהמדינה לא הסתפקה בכך וכפתה עליה גמילה במכון.

אובמה רוצה שהמארינס יחבשו כובעים נשיים.

צרות בכתוביות

"הבית שלי יעמוד ברעידה חזקה, אבל לא הבית" (המוסף לשבת, ידיעות, ע' 13)

לפני פיזור

תודה רבה לתומכי הבלוג הקסומים:
ג, ר, י, ע, א, ק, ש.

שאלה פתוחה למוולווטים:
אילו מילים בכותרת או בכותרת המשנה יגרמו לכם לדלג על הידיעה/ כתבה, ולהפך: אילו מילים הן מגנט מבחינתכם.
התוצאות יתפרסמו בהרחבה אם תשתפו פעולה.
אם אתם לא רוצים להירשם להגיב אפשר לשלוח לי מייל מאיפשהו. ואם גם זה לא, פייסבקו, טייטו או נקססו.