באחד האתרים מתפרסמת דרך קבע ההודעה הזו:
אנחנו לא דורשות תשלום ולא מבקשות תרומות, אבל כדי להמשיך לעשות כאן עיתונות זקוקות לאהבה. ולשיתוף. תעשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב הכל ביחד
זוהי הודעה מתריסה, מקוממת, בלתי קבילה ולא נסלחת. היא מעוררת שאלות רבות: למה אתן לא דורשות תשלום? למה אתן עובדות בחינם? כי אתן כותבות ברשת? לא בעיתון מודפס? הרי בעיתון מודפס כן קיבלתן/ אתן מקבלות כסף על העבודה שעשיתן, אז מה ההבדל בדיוק?
האם בעזרת האהבה שאתן מקבלות מהקוראים אתן קונות במכולת? הולכות למספרה? משלמות קופ"ח, ביטוח לאומי וחשבון חשמל? כנראה שלא. אם כן אין לי ברירה אלא לשאול: מאיפה הכסף? איך אתן משלמות את הסכום שעולה לחיות בעולם הזה, ולו בצמצום רב? אה, יש לכן עבודות נוספות והאתר הזה הוא תחביב לשעות הפנאי? סבבה. ירושה? תומכים עשירים? משהו? אוקיי, בסדר, מקובל עלי.
או שלא הבנתי ואתן לא צריכות כסף וחיות רק מאהבה? קונספט מעניין, לא אכחיש. כן, אני יודעת שנשים מאוד זקוקות לאהבה, אבל לא חשבתי שעד כדי ויתור על לחם.
ועוד שאלה: נניח שאין לכן שום בעיות, לא כסף, לא כלום. ואתן זוכות באהבה לרוב. למה אתן מציינות בכזו גאווה שאתן לא דורשות כסף, ושאתן, רק אתן, יכולות לעשות עיתונות טובה בעזרת אהבה בלבד? אולי זה יכול לטעת רעיונות משונים במוחותיהם של מיני מעסיקים, אתן יודעות? הנה עיתונאים חביבים, קחו לכם חמישה קילו אהבה לסופשבוע וצאו לקניות.
ועוד משהו: חשבתן על כך שהמשפט "אנחנו לא דורשות תשלום ולא מבקשות תרומות", נועד למעשה להאדיר את עצמכן, לתאר אתכן כמורמות מעם, כמי שאינן זקוקות לכסף כדי לחיות, להבדיל מאיתנו, פשוטות העם הברבריות שנאלצות לבקש כסף על עבודה, ישמור האל? הסבטקסט הוא כזה: אנחנו נראה לכן, חלאות המין האנושי, אנחנו נראה לכן, רודפות בצע מתועבות: אצלנו עושים עיתונות טובה בלי כסף. תתביישו על שעולה בדעתכן לבקש כסף. טפי.
ולמה כוונתכן במילה "תרומה" בדיוק? האם אתן יודעות שכל שקל שמישהו משלם למישהו על משהו מחויב במע"מ ובמס הכנסה? ודאי שאתן יודעות. הרי עבדתן במוסדות כאלו ואחרים.
אבל לפני שאני סוגרת עניין, הנה, במקום אחר באותו אתר אפשר למצוא את המשפטים הבאים
אנחנו פועלים בתקציב מוגבל, אבל עצמאי. התקציב כולו מגיע בשלב זה ממימון עצמי. בהמשך נידרש לתרומות, נגייס כספים, ובשקיפות מלאה ננסה לבחון מהו המודל העסקי המאפשר לקיים בישראל אתר עיתונאי.
אה, אז כן תצטרכו מימון מתישהו ובינתיים הבאתן כסף מהבית? יופי, רווח לי, כי כך התברר לי שאתן בנות תמותה ולא מלאכיות שזקוקות רק לאוויר כדי לשרוד. זה מעורר תקווה שביום מהימים תוותרו על הפסקה הזו ותצטרפו אלינו, החנוונים הקטנים עם זנב העיפרון מאחורי האוזן והפנקס המשומן מלקרדה.
ולווט אנדרגראונד 
באמת משפט מעצבן. אם הן יזמינו אותי לשלם עבור התוכן שלהן אעשה זאת בחפץ לב.
אהבתיאהבתי
ועוד לא אמרת כלום על כך שבלוגרים בארץ באופן כללי שוברים את השוק לא רק בשביל לייקים- אלא בעיקר בשביל מתנות מבזות ואירועים 'נוצצים' עאלק. מפרסמים לא ישלמו לעולם על שירות כשהם יכולים לחלק מתנות זולות במקום זה.
כל עוד זה המצב המפרסמים יודעים שאין שום צורך לשלם על פרסומות באתרים שנותנים להם אחלה קהל יעד מפולח.
את מזהה נכון ששורש הבעייה נעוץ בשיח המתבטל הזה שמלמד את כולם שאפשר לקנות עבודה רצינית בשני לייקים או סט לקים.
אהבתיאהבתי
אני דווקא מזהה כאן קריאת מצוקה מוסווית: "זקוקות לאהבה"
אהבתיאהבתי
שועלן, או שאתה טועה או שאתה מנומס, ובדר"כ אתה לא טועה.
הדבר היחיד שגרם לבעלת הבית לצאת במתקפה לילית הוא: "אנחנו לא דורשות תשלום ולא מבקשות תרומות". היא ראתה בכך, ובצדק, עקיצה המופנית כלפיה.
לבעלת הבית קשה להשלים עם העובדה שהיא חיה על תרומות. הנה תראו, היא אומרת, אדם שמקבל כסף עבור עבודתו חייב להפריש מס, וגם אני מפרישה מס. זה בכלל לא תרומה, זה שכר עבור עבודתי.
אז זהו שלא. שכר נקבע מראש ומותנה בכמות העבודה ובאיכותה, ואילו כאן התשלום הוא וולונטרי ואף אינו מותנה בכמות העבודה ובאיכותה.
למעשה, שכר הוא פרי הסכמה של שני צדדים, נותן השירות ומקבל השירות, ולכן האופן שבו צד שלישי (למשל המדינה) רואה תשלום מסוים כשכר או תרומה אינו רלוונטי.
אני לא אומר שיש פסול להתפרנס ממערכת יחסים כזו שבין בלוגר לבין קוראיו. חלילה. אני רק אומר שהבלוגר לא צריך להתכחש לעובדה שהוא חי על תרומות ותלוי בחסדי אחרים. כן, חסדי – כי התשלום הוא וולונטרי. אומנם הוא עובד קשה כדי לתת שירות ברמה גבוהה (כמו בבלוג זה), ובכך הוא שונה מאוד ממקבץ נדבות שאינו מספק כל שירות, אלא שעדיין אלמנט הוולונטריות הופך את העניין למביך מבחינת הבלוגר, ובמיוחד בלוגר עם כבוד עצמי, כמו בעלת הבית.
מה שאני אומר הוא שעל הבלוגר להכיר במבוכה הזו, לחיות איתה בשלום ולא להתפלץ בכל פעם שמישהו מזכיר את המילה תרומה. שליפת פנקס החשבוניות לא תביא את הגאולה לבלוגר.
אהבתיאהבתי
אתה טועה.
התשלום מותנה בכמות ובאיכות העבודה כפי שהקוראים המשלמים רואים זאת.
כפי שכבר הסברתי פעם, פייפל אוסר על השימש במילה תרומה.
ועצה אחרונה: לך לרו"ח שאין לך ולמד דבר או שניים.
ואת הניק אתה יכול לשנות ל"דעה בערבון מוגבל מאוד".
אהבתיאהבתי
אה, אז אם החודש עבדת פי 2 מהרגיל, התשלום "המותנה" (מותנה זה מראש, לא?) צריך להיות כפול?
תפסיקי לעבוד על עצמך. לא הרו"ח שלך ולא הוראות פייפל רלוונטים להגדרת היחסים שבינינו.
ושוב, אני ממש לא יוצא כנגד הסידור הזה שנותן שירות מאפשר למקבלי השירות לגמול לו על השירות בתשלום כספי לפי טוב ליבם והערכתם אליו, כשהערכה זו אינה קשורה בהכרח לטיב העבודה ולהיקפה.
ומכאן התשובה לשאלה שהעלית בפוסט הזה – הנה מתברר שעם אהבה כן קונים במכולת.
אהבתיאהבתי
מה אתה, פקיד ממשלתי? ראית פעם עובר אורח ליד מסעדה נותן טיפ למלצר בגלל שהמלצר זקוק לאהבה?
אהבתיאהבתי
אתה ממשיך לנפנף בבורות שלך. לא חראם?
הרי אין לך מושג מה זה תרומה.
קח את פקודת מס הכנסה:
מי שמשלם לבלוג משלם עבור שירות שהוא מקבל. זו הגדרת החוק, כך נכתב בחשבוניות שלי.
עכשיו תתנצל ותודה שאתה בור.
אהבתיאהבתי
זה פתטי הניסיונות שלך להיעזר בכל מיני צדדים שלישיים כי לחלץ אותך מהמבוכה שיש בקבלת כספים הנסמכת על רצונם הטוב (ללא שום מחויבות, כמו שיש בשכר) של הקוראים.
מחר תקבלי ממישהו 1,000,000 ש"ח + מע"מ דרך הבלוג, זה גם שכר עבודה, נכון?
(ותחסכי ממני את התשובה שמבחינת פקודת המסים זה שכר עבודה).
אהבתיאהבתי
הבורות שלך+היעדר אינטליגנציה בסיסית והבנה אלמנטרית בנושא מעוררים חמלה גדולה.
אהבתיאהבתי
מעדיף לקבל ממך מטר של איבה, אם כך את מבטאת חמלה.
לעצם העניין (את שמה לב שכבר פעם שניה את תוקפת אותי אישית ואני, מתוך גדלות נפש יש שיאמרו, מנסה להתעלם?), מעניין באמת מה יקרה אם יום אחד מישהו יעביר לך דרך התשלום בבלוג 50,000 ש"ח, 100,000 ש"ח. תסרבי לקבל ותגידי שאת לא מקבלת תרומות? מאיזה סכום יהיה לך ברור שזה לא שכר עבור עבודה אלא משהו מעבר?
אני מאוד בעד בלוגרים שגם מנסים להתפרנס מזה, וזה בסדר גמור. אני אפילו חושב שגם אומנים ובעלי כישורים אחרים יכולים לאפשר למוקיריהם להעביר אליהם כספים באופן וולונטרי כזה. אני רק נגד עצימת העיניים שהכבוד העצמי כופה עליך. צאי מזה. זה בסדר גמור שפרנסתך תלויה ברצונם הטוב של בני האדם להביע את הערכתם לך ולעבודתך באמצעים כספיים, עבור עבודה שאת מספקת ממילא בחינם, אבל זה רחוק מלהיות שכר עבור עבודה.
אהבתיאהבתי
אין לך שמץ של מושג בכספים, שכר, גמול, תרומה, מס הכנסה, חוק, משפט, כלום. למרות שהבהרתי לך בעזרת מראי מקום אתה ממשיך לנפק הבלים שאין להם קשר למציאות. מסבירים לך ואתה מתעקש שאני "נעזרת בצד שלישי". מסקנה: אתה בור, מסרב להבין ומסרב ללמוד. או שפשוט אינך מסוגל. נעלבת? מה לעשות. תפסיק להתעקש ותנסה להבין מאנשים שיודעים יותר ממך בנושא. כי אתה, כמתברר, לא מבין כלום. אפס מוחלט.
אהבתיאהבתי
לילה טוב, מאיפה זה ומה הקונטקסט? תודה, יעל
אהבתיאהבתי
למי שלא שם לב כבר יש סקריר חדש בצד
כך שלא צריך להודיע לאדונית הבלוג ש:
https://twitter.com/tnynewsdesk/status/408725008429502464
אהבתיאהבתי
שוב פעם יחסי הציבור של המוות. אפשר אולי לבקש מהרוכלת להוסיף דמויות מפרקי סיום עונה של המתים המהלכים או הטיילת לטובת מאותגרי הפרספקטיבה.
אהבתיאהבתי
אולי תזחל כבר למאורה שלך?
אהבתיאהבתי
אורן אתה יכול כבר לצאת
הגשם הגיע
אהבתיאהבתי
הפוך, מנהרה, הפוך. הם לא רוצות אהבה ושיתוף. אלא "אהבה" ו"שיתוף" ככלי הפצה. אזכור התשלום או התרומה הוא אמצעי רטורי של הקטנה, להפוך את הצפת החברים בכתבות (טובות) ל"רק".
אהבתיאהבתי
לא אחזור על עצמי פעם רביעית. הן מנגידות את האהבה והשיתוף לבקשת כסף. כסף זה רע, שיתוף זה טוב.
אהבתיאהבתי
חצי אוקי, זה המסר שהם משעתקות בשימוש הרטורי.
אהבתיאהבתי
פאק, הן, אלו עם הפמס על בסיס פיזיולוגי.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שהעמסת על המשפט הדי תמים הזה תלי תלים של פרשנות. אין בו שום שלילת האחר ומאף מילה לא נובע שכסף הוא דבר רע.
מהאמירה שהן לא דורשות תשלום או מבקשות תרומות לא משתמעת ביקורת על מי שכן עושה כך. אני לא רואה כאן התרסה ואפילו את הגאווה שאת מייחסת להן אני לא מוצאת במשפט הקצר הזה.
כקוראת תמימה שאינה מכירה את הנפשות הפועלות, המשפט הזה ממש לא קומם אותי.
אהבתיאהבתי
גם אני לא מכירה את רוב הנפשת הפועלות באופן אישי.
ידוע הדבר שאנשים שונים קוראים דברים שונים באופן שונה.
אהבתיאהבתי
ומעניין לעניין באותו כיוון: נניח שמחר בבוקר יקום משרד עו"ד גדול שיפנה לציבור ויאמר שלמו לי בליטוף חיבה על הראש, לא צריך כסף. דמיון? מציאות! הסנגוריה הציבורית, הסיוע המשפטי, שכר מצווה של לשכת עורכי הדין, עמותת סנגור קהילתי, עמותת בזכות, עמותת ידיד, התנועה למלחמה בעוני, עמותת המשפט בשרות הזקנה, האגןדה לזכויות האזרח, כל תוכניות הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות – מכל עבר צצים גופים שנותנים שירותים משפטיים חינם, מדהים שעדיין יש אנשים שמשלמים עבור ייצוג משפטי.
אהבתיאהבתי
ועם כל הטוקבקיסטים שכותבים בחינם קשה להאמין שעדיין יש טוקבקיסטים בתשלום.
אהבתיאהבתי
נוסטלגיה לימים שערכים ועקרונות היו שווים משהו. היום הכל סקס, סמים ומיילי סיירוס.
אהבתיאהבתי
להבנתי מדובר ב"סטארט אפ" אידיאליסטי (אם ניתן לכנותו כך) שבשלב ראשון מנסה להגיע לתפוצה רחבה ככל הניתן וחושב שבשלב 2 ייפול המודל הכלכלי מהשמיים.
אני לא מבין את המשפט החוזר שלהם בצורה שאת מבינה אותו, אבל נראה שנגעו לך בנקודה רגישה.
לדעתי זו פשוט דרך ילדותית ותמימה לבקש מאנשים לעשות לך לייק.
אין מה לעשות, הדרך למקום הכי חם בגיהנום רצופה כוונות טובות.
אהבתיאהבתי
זה לא שאתה לא מבין כמוני, חביבי, אתה פשוט לא מבין.
אין שום סיבה לבקש לעשות לייק/ ווטאבר תוך שלילת אמצעי הקיום של 99.9% מהאוכלוסיה: שכר על עמל.
כן, נקודה מאוד רגישה, עלית על משהו:
אני מתפרנסת מהבלוג. איך שמת לב?
אהבתיאהבתי
הרבה סטארט אפי "גראז'" מתחילים כך.
זכותם להחליט שהם בשלב ראשון עובדים "בחינם", מתוך מחשבה שאת פרי עמלם ייראו בהמשך.
אני אישית לא אוהב את המסחטה הרגשית הילדותית הזאת.
אהבתיאהבתי
אני רוצה להדגיש שאני מתייחס בעיקר לפסקה הראשונה שלך:
שהפעם הן בעלות המניות, והן החליטו שעסקית כרגע הכי נכון זה לצבור תפוצה רחבה ככל האפשר על חשבונן. אחרי זה אללהו אכבר.
גם את פנית לתשלום מהקוראים רק לאחר שהיתה לך תפוצה רחבה שנצברה במשך שנים של פעילות.
אהבתיאהבתי
– באשר למודל העסקי שלי אתה שוגה, אבל מאוחר מדי הלילה מכדי לפרט.
– אני בעיקר מעוצבנת ככתוב משלילת האחר, כפי שהסברתי: "אנחנו לא" בלה בלה בלה.
אהבתיאהבתי
אני יודע שאצלך היה שלב ביניים ארוך של ספונסרים, ואולי גם הן חושבות על ספונסרים (או כל סוג של שת"פ אחר) בהמשך (שיהיה יותר קל להשיג לאחר ביסוס מעמד).
הבנתי שהבעייה שלך היא בעיקר עם השלילה, לכן אני אומר שחלקים מהפוסט פה נראים כמו מתקפה שיורה לכל הכיוונים במקום לצלוף באופן ממוקד.
אהבתיאהבתי
אני לא נוטה אף פעם להגן על מה שאני כותבת, אבל ההגדרה שלך חוטאת לכל ההוויה של הטקסט הזה המסודר כשביל בצד. אני מנסה להבין מה מניע אותך לפרש הכל הפוך. אין לי תשובה, למעט התפלפלות לצורכי ויכוח. אולי אלו הימים האלו שלך בחודש.
–
ועוד לא דיברתי על המילה "ספונסר" שהקשר שלה אלי לא קיים.
אהבתיאהבתי