– רכבות מיוחדות מירושלים לחיפה במהלך השבת מחמת המזג. אולי זה יוכל להפוך לעניין שבשגרה?
– חומת התשלום של אתר הארץ הוסרה עד היום בחצות לרגל המזג ותקיעתם של תשעה מיליון בני אדם בבית | ידיעות פתח את האפליקציה באייפד לכולם.
– 50 אלף בתים היו מנותקים מחשמל בלילה, 27 אלף הבוקר, 35 אלף בצהריים | נתיבי איילון נפתחו. הידיעה המתעדכנת של הארץ.
– השר לבטחון הפנים יצחק אהרונוביץ': "אני מאוד רוצה לפתוח את ציר 1 לתנועה. אם נצליח היום – טוב. אם לא, אני מקווה שמחר בבוקר נצליח להחזיר את העיר למצב נורמלי…תזכרו מה היה ב-2012 בניו יורק. 48 שעות מנותקת מחשמל, מיליונים בלי חשמל, נפגעים והרוגים" (ynet)
זה באמת דומה? שם הייתה סנדי, ואז סופת שלגים.
– האם התינוק והגבר שנהרגו אתמול והיום הם קורבנות הסופה? לא. הם קורבנות הרשלנות שלהם ושל קרוביהם.
– ענת גלילי-בלום מצלמת לא ביער מסתורי רדוף שדים בטרנסילבניה תחתית אלא במרכז ירושלים.
עלי הצילומים האלו מהלכים כישוף.
במעט הטלוויזיה שאני צופה אני צופה דרך המחשב, אחרי שהתנתקתי מ-Yes לפני חצי שנה, עם תום נישואים ארוכים שנמשכו מיום הקמת החברה כמעט. הניתוק היה במסגרת צמצום הוצאות מסיבי לטובת הסרט שלי ובשל הכנסותיי המצומצמות מאוד (שהרי אינני עומרי חיון כידוע). אמש לא יכולתי לצפות באולפן שישי (צופה דרך ישרמדיה, שנכנע למזג), ולכן צפיתי, כמו פעמים רבות, בשידור החי של החדשות בנענע10. לא הרבה זמן, אפשר להירגע, מאחר שהיה זה ערב שידורים בלופ, והדוברים כולם טחנו על מזג האוויר והאנשים שתקועים בירושלים ובדרך לירושלים, ועוד ועוד. ואז בא מישהו מחברת חשמל, והשר לבטחון פנים (3 ד'. הקשיבו נא) ועוד קצין במשטרה (אני יודעת לפי המדים, אל תבקשו ממני את שמו), והכתב בירושלים, והכתבת בנתיבי איילון שאוטוטו עוד שנייה וחצי חוסמים אותם כי מפלס הנחל עלה, ועוד ועוד. המשותף לכל הדוברים היה עילגות עצומה, והעובדה שחזרו על שני משפטים בלבד לאורך דברים, לרוב משפטים שאין מאחוריהם כלום, ואם היינו מחברים אותם ביחד על הנייר, היו הקוראים מתמלאים תימהון לא ישוער.
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf
על פניו הייתי צריכה לעשות מה שאני מבטיחה לעצמי בכל פעם שאני שומעת מפגע וורבלי ווקאלי כזה, להתחיל לכתוב מה אומרים האומרים, למען יראו וייראו. אבל אז אני אומרת לעצמי שני דברים: ראשית, זה המון המון זמן, עבודה טרחנית לחינם, ששכרה אינה בצדה: כי מה יקראו הקוראים? גבב מילים שלא יועיל להם בחיים בשיט? ואני אבזבז על כך שלוש ארבע שעות של תמלול מדויק, כולל כל אֵה- ו-בֵּה?
והסיבה השנייה שבשלה החלטתי (שוב) לוותר על עבודת התמלול היא שלמעשה, עאם נסתכל לשלג בלבן של השיניים, נודה: אנחנו צופים בטלוויזיה למען רצף התמונות הזזות, למען האקשן. בדיוק כמו מוביילים מסתובבים ומזמרים לתינוקות בני יומם מעל המיטה. הם מסתכלים על רצף הצורות והצבעים. כך אנו עושים לרוב בצופנוצפותנו בטלוויזיון, בעיקר במהדורות חדשות, אבל בעצם לא רק.
(אני כידוע לא צופה בשום ריאליטי שהוא – הן כי הטלוויזיה שלי הפכה לטבע דומם, והן כי החיים קצרים, אז אולי גם שם רבה חרטטת הכלום).
פסקול קריאה
לרגל מזג האוויר ומצב הרוח המלנכולי שנחת על בעלי המניות בבלוג, Christophe – Aline (ההטמעה הושבתה).
הנה הוא.
פול אנקה – את גורלי
הארץ
אוניברסיטת חיפה לא תעניק ד"ר לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן בשל דעותיו הפוליטיות.
האוניברסיטה היא במה לכל עמדה וגם פרופ' אומן פרש את עמדותיו באוניברסיטה. זה לא המקרה… המקרה הוא לא האם אנחנו מאפשרים במה חופשית להבעת דעות, אלא איזו דעה אנחנו מעריכים, כך שניתן את התואר המכובד ביותר שאוניברסיטה יכולה לתת… מדובר בדוקטורט כבוד, לא נותנים לו דוקטורט. זאת הוקרה, זאת לא ועדת פרס נובל. זה נועד לתת הערכה לאנשים שמצוינותם האקדמית תרמה למחקר של דברים חשובים. אומן הוא דמות פוליטית וזה ברור לגמרי שמתן דוקטורט כבוד הוא התייחסות גם לעולם שהוא מייצג וזה לא מבטא את עולם הערכים של אוניברסיטת חיפה (מקורות באוניברסיטה).
ההיסטריה בתגובות היא כי אנשים לא מבינים את ההבדל בין עבודה מדעית, או תואר ד"ר או פרופ', לבין תואר לשם כבוד. זה מצד אחד. מצד שני, לתאר אוניברסיטה (או כל מוסד אחר) כנקי מפניות, וכמי שמעניק לכל מי שראוי את מה שראוי ללא כחל ושרק, זו בדיחה.
סופהשבוע
טקסט מפוכח של רון מיברג על אריק איינשטיין. קפטן, זהירות, הבטחת. השנה טרם הסתיימה.
מאוד אהבתי.
לא כל חלל הוא ראש ממשלה. לא כל מת הוא הרב עובדיה יוסף. מי שלועגים לעבודת האלילים של ש"ס ולהפצת תרבות הקמעות, הבאבות והרנטגנים, אינם יכולים להתמקח עם האומדן של כמה אבלים צעדו אחרי ארונו של הרב ולפצוח אחרי חודש ביללות-לשון של נשים מרוקאיות. המת של הזולת אינו יקר פחות מהמת שלנו ותת-הקטגוריה של ביקורת-אבל מגונה מיסודה.
[…]
במהלך שנותי ככותב עלה בגורלי – לטוב או לרע – לראיין חלק ניכר מגיבורי התרבות הישראלים. מעולם לא ראיינתי את איינשטיין ומעולם לא פגשתי אותו. אולי משום שלא הכרתי אותו, אין לי סבלנות לטענה שהספיקה להתגבש מאז מות איינשטיין, כי רוב הכותבים עליו על עצמם כתבו. אלה תמיד אותם נמוכי המצח שאינך יודע מה מניע אותם, המסרבים לקבל שאנחנו הגיבורים האמיתיים של חיינו ואם הכרנו את המנוח והיו לנו איתו יחסים כאלה ואחרים, עלינו להיות נטולי אגו לחלוטין כדי לא להידחף לדברים. אינך יכול להזמין טקסט מנתן זהבי על איינשטיין או דן בן-אמוץ ולהיות מופתע שהוא מככב בו, כשם שאינך יכול לבקש ממני לכתוב על אדם ברוך ודנקנר ולהתרעם ששוב כתבתי על עצמי.
[…]
"פראג" היה חריגה כה אמיצה מהקנון הישראלי של אותם ימים, שמעטים הצליחו לעכל אותו. זמר ישראלי שר על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה בפסטיבל הזמר הישראלי? מה קורה פה.
[…]
לא בטוח שההספד שכתב [יהונתן] גפן על איינשטיין במדור הדעות של "הארץ" עולה בקנה אחד עם מה שכתב עליו ב"חומר טוב". אחרי מות, קדושים אמור וכל זה.
7 ימים
פעמים רבות אני מתלוננת בקרב שומעיי שעבודתי פה היא בעיקר לריק. כלום לא משתנה, התקשורת בשלה. אבל אני מודה, אני נהנית לא פעם לראות השפעות של הבלוג, ולו זעירות, בכל מיני טקסטים של כותבים, ואני יודעת שהם קוראים. תגידו: לא יכול להיות שכמה אנשים חושבים על אותו דבר? ברור שיכול להיות, קורה בכל פעם ופעם, למשל היום, חנוך דאום מעלה את השאלה עם אריק איינשטיין היה אגורפוב (מילה שעלתה בהקשרו של א"א רק פה). ברור, הוא לא יכול לפסוק וגו', אבל הוא בוחן את שלל הפרעותיו הקטנות של האריק שנידונו גם פה.
– לרגל השלג (?) הועלה גם טורה של דנה ספקטור, "הריב שלי עם רן", במלואו, לעמוד ידיעות בפייסבוק.
– והטור של רענן שקד המופיע פתע ב-ynet? מדיניות או חד פעמיות?
– ועוד כתבה באוויר: "היה קמט?" (גאיה קורן) על טרנד ההחלקות. כמוטו לחיים אמצו נא את דברי המאור הגדול, טל נדל: "עדיף למות יפה מאשר לחיות מכוערת". זה עמוק, אז תתרכזו.
העיתונים מתחלקים: פה מראיין עופר פטרסבורג את אדוארדו אלשטיין (הבוז לכותרת), המחליף של נוחי דנקנר. מתברר שהוא מוצ'ילר שאוהב לישון על ספסלים בטרמינלים, ברכבות ובמכוניות שכורות. הכתב שואל אותו אם יהיו פיטורים באי.די.בי והוא עונה שתהיה התייעלות. מה משמע? "החברה סבסדה בשנים האחרונות סוללות של עורכי דין". הבנתם? יופי. במוטי בן משה, שותפו, הוא מאמין, ביושרו, בנכונותו ובכסף שלו.
markerweek
זה החזון של מוטי בן משה, שמתראיין למארקר בהרחבה.
מה החזון שלך לגבי אי.די.בי?
"לאי.די.בי יש כמה נכסים שנחשבים לקונגלומרט צרכני כגון שופרסל, סלקום וכלל. יש להם ממשק עם הצרכן הישראלי. עם זאת, יש לה קונגלומרט הוני – נכסים ובניין, מכתשים אגן והשקעות בתחום ההיי־טק. החזון שלי קשור לקונגלומרט הצרכני. שם אני חושב שאני יכול לייעל תהליכים ולהביא מוצרים נוספים שכרגע לא נמכרים תחת הפלטפורמה הזו. באמצעות עבודה יעילה והנגישות של הקונצרן הזה לצרכן הישראלי אפשר יהיה להניב רווח עצום הן לצרכן הישראלי והן לבעלי המניות.
"אני חייב להדגיש: עבורי התייעלות אינה פיטורי עובדים. הנכס העיקרי של הקבוצה הם העובדים שלה, ואנחנו מתכוונים לשמר אותם. המטרה שלנו היא להביא מנהיגות שונה מהמנהיגות הנוכחית. מנהיגות מעורבת שתשיא ערך רב יותר לבעלי המניות".
עכשיו קחו את שני הראיונות הללו, עם החבר'ה הטובים, ותגידו אם יש סיכוי לאי.די.בי לעלות על דרך המלך.
מוספשבת/ מעריב
מעריב, שלא קיבל ראיון עם האחד או עם השני, בכתבת פרופיל על בן משה ממנה אי אפשר ללמוד הרבה (שרה ליבוביץ דר).
חבר לכיתה בנחלים: אה, זה הוא? לא ידעתי. עכשיו אני אספר לתלמידים שלי.
קלמן ליבסקינד במדור שכולו ביקורת טלוויזיה. למה עובדה בקשת מציעה לאנשים להתאבד (לא, היא לא מציעה, היא מעלה את האופציה למי שרוצה בכך) ולמה מיקי חיימוביץ לא עושה ברשת תוכנית תחקירים אלא פרובוקציות.
והשאלה שלי היא למה מעריב צריך שני מבקרי טלוויזיה. הרי על שתי התוכניות האלו כתב המבקר בזמן אמת.
המוסף לשבת
בשער ראיון של נחמה דואק עם איילת שקד. הכותרת המגוחכת בשער: "איילת קרבית".
שקד טוענת שבכלל לא הבינו אותה
לבית היהודי אין בעיה לתת זכויות לזוגות הומואים. הצענו שלוש חלופות הכי שוויוניות. האחת שכל הורה, גבר או אישה, יקבל רבע נקודת זיכוי. האוצר מתנגד, כיוון שרוב הגברים מרוויחים יותר וזה יעלה לאוצר הרבה כסף. השנייה, לתת נקודת זיכוי להורה עובד וכך כל אחד מהם יקבל נקודה ושיהיו בריאים וירוויחו. וההצעה השלישית, לעשות תיקון להצעת החוק בלי ההכרה בזוג חד מיני. מה שעדי קול ניסתה לעשות למעשה זה להכיר בנישואים של זוג הומואים. אם רוצים לעשות את זה, זה מצריך חשיבה, הסכמות, דיאלוג, ולא שינוי סטטוס קוו במחטף…
מאחר ומדובר בחקיקה ראשית, ומאחר שיש לנו בית משפט מאוד אקטיביסטי, הרי שברגע שיכירו בזכות שלהם לנקודת זיכוי כזוג הורים הומואים, בית המשפט מיד ירחיב את זה לזוגיות ולהכרה בנישואים של בני אותו מין. אין בעיה. אם זה מה שרוצים, שיביאו לדיון בקואליציה ולא בשינוי פקודת מס הכנסה.
לא הבנתי. אז יכירו. אז זה בדלת האחורית. אז מה? מה זה משנה?
ובקטנה: בטור שלפני הדיון הזה מוזכר שאמה של שקד מתה כששקד הייתה בת 24. שקד אומרת, "אני מתגעגעת אליה". ואילו המראיינת כותבת (ואני לא יודעת כבר אם זה מפיה או מפי שקד): "כואב לה שאמה לא זכתה לראות אותה מתחתנת ומביאה לה נכדים".
אה? אולי כואב שאישה מתה צעירה? שלא חייתה מספיק? שלא ראתה את בתה משגשגת בקריירה שבחרה? זה מה שחשוב? שלא ראתה שהתחתנה ושהביאה "לה" נכדים? בשביל זה אנשים יולדים? כדי להביא להורים שלהם נכדים? איכססס.
והטור של מאיר שלו.
גם לצמחים יש רגשות ותחושות, וגם אם זעקתם לא נשמעת, הם יודעים דאגה ומצוקה, חרדה וכאב. את זאת אני אומר גם לכל הטבעונים הישנים והחדשים, הטובים והרעים, התמימים והמניפולטיביים, שנזכרים באחרונה בחדשות – יש צדק מסוים בדבריכם, אבל חשבו גם על הצמחים שאתם מתאכזרים אליהם, מבתרים עגבניות לסלט או דנים בצלים חיים למוות נורא בתנור.
בתחתיתו (עוד) צ'ופר: כל הכתבות מידיעות שהועלו לאתר.
מעניין אם זה חד פעמי, כפי שכבר תהיתי.
מוסף כלכליסט
כתבת השער היא על הטבעונות שהופכת לדת, עם כל סממני הדת (ארי ליבסקר).
מה שמעצבן בה זו הכותרת הפופוליסטית: "כשגארי יפגוש את ביבי". כן, נתניהו מוזכר בכתבה, אבל בשולי השוליים, ואגב איזו אנקדוטה. הכותרת היא רעה רעה רעה, כי היא מסיטה את הכתבה למקומות אחרים לגמרי. אוף.
"בחלק מהתנועות האקולוגיות, ובכללן תנועות טבעוניות, טמונים מאפיינים דתיים בכך שהן מקדשות את הטבע והחי", אומר פרופ' ברון טיילור (Bron Taylor) מאוניברסיטת פלורידה, המתמחה בדתות ובתנועות רוחניות. בספרו "Dark Green Religion" מסביר טיילור שהטבעונים קידשו את בעלי החיים ויצרו למעשה הפרדה דתית שמזכירה מתודות של יהדות ואסלאם בכל הקשור למזון. הוא מדבר על דת טבעונית שיהיו לה חגים ומועדים משלה במקביל לאלה של הנצרות או האסלאם. "ייתכן שכשם שישנם כיום מוסדות כמו מוזיאון השואה בארצות הברית, כך יהיו מוזיאונים שילמדו את תולדות השואה של החיות", אומר לי טיילור בראיון במייל. ההקבלה בין השואה להרג בעלי חיים מופיעה כבר היום ברבים מהראיונות שמעניק יורופסקי.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לא רלוונטי של חנן כהן, אתר השמועות והדואר הזדוני והתולעים וזה, בעיצוב חדש.
טריילר לספיישל סטנלי קובריק של צ'אנל 4. וואחד one shot.
–
סדרת האינטרנט של סיינפלד, CCIGC חוזרת לעונה שלישית. הטריילר, אציין, לא גרם לי לשאוף אדי אספרסו בתשוקה.
–
זה מה שעלה בגורל המצוד שלי אתמול לפני המצור.
מעיל הגשם של קסטרו (מייד in צ'יינה) חדיר למים מהכתפיים | גם מגפי הפרווה (חיקוי, נו) ספוגים כלוטרה | המטרייה (כמו אצל כולם), נשברה אחרי דקה | בהום סנטר אין תנורי ספירלות רגילים (יש רק מוצרים אווירודינמיים מפונפנים) | וגם לא בשוק הפשפשים! | רק החומוס שגרפתי אחרי שאת נפשי מול הרוח חירפתי | ירפד חלקית את הסערה היפואית
–
רעות פרנקל הירושלמית מחפשת חתן מאז 21 בנובמבר, אם כבר מדברים על חתונות. היא פרסמה סטטוס בפייסבוק, זכתה ל-8,100 שיתופים אך החתן לא בא. עדיין. אבל היא מופיעה בגליון את האחרון בראיון, עם הכותרת "הרווקה הכי אמיצה בפייסבוק". ביזאר.
אני נשברתי ב"היום אני יודעת שיש שלושה ערכים שלא אוכל להתפשר עליהם בבחירת בן זוג: הוא צריך להיות משפחתי, חברותי ואינטליגנטי"
but you know me, a freak of nature
הלך לעולמו האנימטור יוסי טיאר. בן 54, בשנתו.
השליחים
הנה דיווח של עידו בלומנטל בפייסבוק
משמעת? פינוק? מחויבות למעסיק? תנאי שכר? הנה העובדות, תסיקו בעצמכם/ן:
כבר יומיים המעלית בבניין מקולקלת (בשעות הבוקר): "ידיעות" מגיע בכל זאת עד סף הדלת (קומה חמישית) – ו"הארץ" נותר בתיבת הדואר למטה…(בשירות שם לקוחות יודעים, כי השליח ציין "מעליות מקולקלות")
לפני פיזור
זה היה קשה. עזרו לכתיבת הפוסט: עשר כוסות תה, פומלית, תפוח, שקדים, סלט עם חומוס, תנור עם ספירלה אחת, שלוש שכבות של חולצה/ סווטשירט סוויטשירט.
[poll id="113"]
ולווט אנדרגראונד 
תתנחמו בזה שלפחות יש שלג 🙄
אהבתיאהבתי
היונה הצליח להבקיע את המחסומים בנחישות ובזהירות והביא את השבט לנחלה על פסגה מיוערת ליד ההתנחלות כסלון כדי לבנות בובת שלג עם 613 מאזדות וטויטות שבאו להשתלג ולחזור עם בובה שלג עקומה על הוישר שמול פרצופה הקפוא של האישה. היה קסום בהחלט.
אהבתיאהבתי
V, לא נמאס מהשלומאות? תני לראות קצת דם. הקפיטן VS מיברג זה אחלה מטש-אפ. יכה יוסי את יוסי…
אהבתיאהבתי
הצבע בצילומי השלג נורא ואיום.
אהבתיאהבתי
במהלך כל השבת ניסיתי להבין את דבריו של יו"ר האופוזיציה .
האם הוא טוען שראש הממשלה שלנו, שנבחר בצורה דמוקרטית (ובפעם האחרונה שבדקתי – זכה ביותר מפי 2 קולות ממפלגתו של הדובר ) צריך לפרוש כי הוא לא עומד ביעדים שאותו יו"ר חדש דורש ומציב ?
למה מידי פעם צריך לשמוע את אחד מהמתיימרים לייצג את הליברלים/הדמוקרטים מגדיר מחדש את דרך בחירת השלטון שלנו ?
אני באמת מתקשה להבין זאת ומוזר שיש כאלו שמגדירים עצמם דמוקרטיים טהורים שמאמינים בתפיסה זו.
אהבתיאהבתי
ראש הממשלה לא זכה בפי שתיים קולות משל שר האוצר. ראש הממשלה הצליח בקושי להשיג חבר כנסת אחד יותר מיש עתיד. היתר אלה קולות של ישראל ביתנו.
אהבתיאהבתי
בבחירות אמרתם "זו רשימה מסוכנת שמאחדת את הימין הקיצוני יחד עם הליכוד המתון" /"הליכוד הדרדר ונקשר למפלגה פאשיסטית" ועוד ועוד…
כעת כשזה מתאים, אתם מפצלים סיעות, מפרקים פלחי הצבעה ומדקדקים כל קול וקול.
קצת… מצחיק לא?
ועוד משהו… נלך על התיזה שלך והליכוד קיבל 20 מנדטים, ראש הממשלה הוא היחיד שיכול להקים קואליציה יציבה.
בוז'י עם כל הכבוד הוא אפילו לא השני בתור…. וגם לא מובטח כלל שיוכל אם בכלל תינתן לו ההזדמנות.
יו"ר האופוזיציה באמת לא מכיר את רזי הדמוקרטיה שלנו שהוא ממליך ומפיל ראשי ממשלות?
זה מזכיר לי את המחשבה לחוקק שראש הסיעה בעלת מירב המנדטים הוא היחיד להקים ממשלה…
לסיכום… בשתי התפיסות (שלי ושלך) הוא לא יכול לדרוש מראש ממשלה להתפטר כי לא עמד בדרישות שלו!
אהבתיאהבתי
גירסה מחורבנת של פול אנקה.
הוא נשמע מנוזל.
אין על הגירסה המקורית של ה BIG 15.
וחבל על המאמצים לשכנע אותי שאני טועה
אהבתיאהבתי
זה מ'58 הגירסא של BIG 15
אהבתיאהבתי
ואין מה להשוות כמובן.
והנה הדיאנה המקורי (הזהרו מזיופים)
נראה אם הצלחתי ללנקק
אהבתיאהבתי
אתה מודע לזה שבגירסא המקורית אנקה היה בן 17. הקול משתנה עם השנים. בסוף שנות ה50 המסיבות היו נערכות בבתים- התקופה היתה טרום טרום מועדונים ותקליטנים. אפשר היה לראות בני תשחורת בדרך למסיבה זה עם פול אנקה תחת בית שחיו, ההוא עם הפלטרס והשלישי עם אלביס. אומרים שהיה פה שמח.
אהבתיאהבתי
ואם הזכרתי את הפלטרס- שווה להאזין
אהבתיאהבתי
שכחת את קליף
אבל אין ספק שהסלואים היו מסמרי הערב.
אהבתיאהבתי
היה גם ריצ'רד הקטן.
אהבתיאהבתי
נראה אותך בחידת היום: איזה שייק היה הכרחי בכל מסיבה שהיתה בשנות השבעים?
(רמז – ארוך).
אהבתיאהבתי
סלרי עם ג'ינג'ר ואספרגוס על חלב סויה נטול גלוטן
אהבתיאהבתי
לא היית שם.
אהבתיאהבתי
קרציה, לך תדחוף את את הקישורים שלך לבלוג התקשורת הטוב בישראל. מה אתה רוצה ממני, שרץ?
אהבתיאהבתי
איילת שקד מצולמת בכתבה במוסף ידיעות כשהיא שרועה על ספה. אמנם לא במהופך כמו מריסה מאייר, אבל מריסה אינה ח"כ מטעם מפלגה דתית.
אהבתיאהבתי
פעם היינו צריכים ללכת להפגנות של שלום עכשיו כדי לשטוף את העיניים אבל, הנה, אחרי 2000 שנה אפשר לברך מה יפו דודייך. לנו יש את שקד ואת לוי אבוקסיס. מה יש לכם? שלי וזהבית?
אהבתיאהבתי
תמר זנדברג לוקחת את שתיהן בהליכה לאחור. היא גם חכמה.
אהבתיאהבתי
ויקטוריה סיקרטס מחפשים נואשות סקאוט כמוך שימצא להם דוגמניות חכמות שהולכות לאחור
אהבתיאהבתי
למה שלא תמליץ להם על שקד ולוי אבוקסיס? כמו כל המלאכיות של ויקטוריה'ס הן צריכות להיות יפות ולשתוק.
אהבתיאהבתי
בינתיים כל הזעם שיוצא עליהן הוא בגלל שהן לא שותקות …
האם לשמאל קשה להאמין שגם בימין יש מקום לנשים חזקות ודעתניות, בניגוד למחשבה שבימין מקום האישה במטבח ?
אהבתיאהבתי
קשה להם במיוחד עם אנשים שמדברים לעניין. זנדברג עוד תהפוך לאלילה.
אהבתיאהבתי
זה מה שמעניין…. הם מאמינים שצריך לקדם את המזרחים, עד שמתגלה שהם מצביעי ליכוד ואז קוראים להם "בבונים"
הם רוצים לקדם את זכויות האישה אבל כאשר אישה מביעה דעה הפוכה משלהם הם מכנים אותה בכינויים סקסיסטיים
הם מאמנים בחופש פולחן אבל מריצים קמפיינים של "נעצור את ההשחרה של ירושלים"
עם יד על הלב…. לא נשמע לכם סותר?
אהבתיאהבתי
אתמול באיילה חסון עבר הלפיד מתפקיד שר אוצר לתפקיד קמב"ץ הסופה. הסביר לעמישראל שצריך להתמקד בחלשים והזקנים. דיברתי עם X שיגיע ל Y ויספק לו Z תוך חמש קטנות. דברי טעם ובכל זאת משעשע.
—
בשישי מככב אצלנו שי שטרן, שכפול גנטי של חבר. טיפוס שנכנע לתביעות המוח לספק ריגושים בכל מחיר ומביא את עצמו והסובבים לסיטואציות ביזאריות שלפעמים נגמרות רע ולפעמים בדמעות צחוק. שלמה מעוז שיחק לצידו וליהג על פיג'מות של עיראקים אבל כשהגיע השאלה הנוגעת להצעתו לצעירים לכבוש" קרקעות בסגנון "חומה ומגדל נזהר בלשונו וגמגם דוגמאות ביזאריות פן ייצא גזען. ההבדל בין כלכלן לליצן.
—
רבים מהנצורים בערים הקפואות חיממו בעבר בנפט וסולר. לפני עשור ליטר עלה כ- 2 ש"ח ומאז טיפס לאזור 8 ש"ח, יקר אש. אלפים מכרו את קופסאות העונג ועברו למזגנים ורדיאטורים חשמליים שיעילותם במצבי חירום הוכחה בימים האחרונים. הירוקים שדחפו למיסוי הסולר והנפט ניצחו והזקנים משלמים את המחיר. הגיון שכזה.
אהבתיאהבתי
עיקר שכחת, לפני סערה לעשות גיבוי על דיסקטים
אהבתיאהבתי
אולי כדאי שתתעדכן. תנור נפט גרמני עם הצתה אלקטרונית, ללא ריח מפיק BTU שמזגן טושיבה יפנטז עליו.
אהבתיאהבתי
והנפט מגיע עם המזל"טים של אמזון?
אהבתיאהבתי
רדיאטורים ומזגנים זה כיף, כשאין הפסקת חשמל לשלושה ימים בקור אימים.
אהבתיאהבתי
שנים מדברים על איינשטיין בהקשר של אגורפוביה. חפשו בגוגל.
אהבתיאהבתי
מישהו הזכיר לאחר מותו?
אהבתיאהבתי
לא יודע אם קרא בבלוג או לא.
אבל לפעמים, גם אם נדמה שמישהו קורא אדוק, הוא לא.
אהבתיאהבתי
הכפפות $4 ולא 47
אהבתיאהבתי
הצעות יעול- מעיל גשם מתקפל (18 ₪)
– כפפות TEXTING GLOVES 47 באמזון. חליטת תה ויסוצקי ג'ינג'ר לימון 20 ₪.
-להרבות בתנועה.
– לזכור כמה נורא היה באוגוסט.
אהבתיאהבתי
ללא ירושלמים אספר לכם פכים מהווי המצור. אתמול לא היה קר באופן קיצוני לכן יצאתי למרכז המסחרי הקרוב לעשות קניות לשבת. השנה השלג נערם בכמויות ונאלצתי ללכת עקב בצד אגודל במגפיים מרחק של כמה מטרים מביתי לסופר שלקח לי שעה ארוכה. אם כמה נפילות בדרך. המגפיים הצילו אותי. הגעתי לסופר ושם חיכו מספר אנשים לחלות שיצאו מהתנור. לא היו חלות של אנג׳ל או ברמן והיה צריך לחכות לחלות מהתנורים של הסופר. סופסוף יצאו החלות ותוך דקה זה נעלם כי החברה ( מותר להגיד שהם היו חרדים? ) בכלל לא עלה בדעתם שעליהם להתחשב. להתחשב במה? במי? כל אחד לקח 4-5 חלות. ומי שלא נדחף או התנפל או מיצמץ לא נותר לו דבר. זה היה מחזה מכוער.
אהבתיאהבתי
חשוב מאד שהזכרת שהחבר'ה שחטפו חלות היו חרדים. אפשר לחשוב שהחילוניים "מתחשבים" ואינם לוקחים חלות (או מה שניתן) גם בשביל חברים ושכנים.
אנטישמית!
👿
אהבתיאהבתי
אבל זה מה שזה היה. זה היה מכוער באותה מידה אם זה היה חילונים אבל משהו בחרדים מעורר דיסונאנס כי הם מציגים את עצמם כערכיים. הרי הם חטפו את החלות בשביל קיום הדת, אז מה יותר חשוב בין אדם למקום או בין אדם לחברו? ככה זה שהטקסיות היא חזות הכל והדת היא הוראה מילולית ולא רוח החוק.
אהבתיאהבתי
גם צפרים חוטפות תולעים זו מפיה של זו. זה טבע הבריאה .לחרדים יש שיטה לבוא עם כל המשפחה כך שהם יוצאים עם שלל גדול יותר מירושלמית צנועה אחת.
אהבתיאהבתי
פתטית
אהבתיאהבתי
א. לחרדים יש 15 נפשות סביב שולחן השבת, ולמשפחה חילונית מעט פחות. הם צורכים יותר, וזה המינימום עבורם.
ב. את צריכה את החלות כי זה 'כיף יותר', לחרדי זו חובה. לפי ההגיון, את צריכה להתחשב בו.
אהבתיאהבתי
היית צריכה לקנות לחם שיפון.
חלות זה קלוריות ריקות.
אהבתיאהבתי
קניתי בסוף לחם דגנים לא טרי. אבל כיף יותר לשים על שולחן השבת חלה.
אהבתיאהבתי
יוצא יהודי בליל חורף קר ומושלג להביא פת לחם לילדיו הרעבים. למרות שהוא נמצא בירושלים בירתנו הקדושה עליו לעבור מספר רחובות שבהם אורבים פורעים ערבים. הוא שם נפשו בכפו ומצליח, בס"ד, להגיע לבית ממכר המאפיה. ושם, ריחות עזים ומשכרים מזמן לו הקב"ה של חלות אפויות, המרחיבות דעתו של אדם. מפאת שיהודים רבים נוספים התקבצו לאותו מקום מאותה סיבה, ומספר החלות מצומצם הוא ויש חשש שלא יספיק לכולם, מפלס לו היהודי דרך והקב"ה מצליח בידו והוא אוחז בכל החלות שאיוותה נפשו להביא לביתו.
אלא מאי? למקום מזדמנת גם מתייוונת אחת, שתעתה למחוזות העכו"ם והיא כולה אפיקורסית גמורה, ומביעה דעתה נגד היהודי המסכן, הנרדף, הגלמוד והאומלל, שלקח לכאורה בחוזק יד ועבר עבירת "גזל".
כמו שנאמר: אנטישמיות 2013. בושה!
(הוכן לשליחה לרוטר, בטעות פרסמתי כאן)
אהבתיאהבתי
אי.די.בי כמשל על עולם העיתונות: הריאיון החנפני עם אלשטיין בידיעות שלא הזכיר פרשיות לא נעימות מעברו. הריאיון היחצני עם בן משה בדה מרקר שיעשה הכול כדי לפגוע בדנקנר, כולל נסיעה מיותרת לגרמניה שלא הייתה נחוצה כלל מבחינה עיתונאית מלבד היותה צ'ופר לעיתון, לא הביאה משם שום מידע חדש מלבד עוד כמה ליקוקים לבן משה, הפרופיל במעריב שהיה היחיד שלא היה נגוע ביחצנות והצליח להגיע גם לחבריו בישיבה וגם לשותפו בגרמניה וגם להוריו. בדה מרקר נכתב שאמו לא הסכימה לדבר עם העיתונאי, במעריב היא ואביו דיברו וקשקשו וחרטטו. כמו תמיד במקרים כאלה, מי שנסמך רק על יחצנים נופל בפח. ובסופו של דבר, אחרי כל הקשקושים והיחצנות והדוברות והמאמצים העיתונאיים בית המשפט הוא שיכריע ביום ראשון. יהיה מעניין.
אהבתיאהבתי
בצפותנו בטלוויזיון (פסקה 3).
–
tnx :V
אהבתיאהבתי
באותה פסקה, 2 שורות מעל: אם נסתכל לשלג
אהבתיאהבתי
ניצלתי את המצור בצפיה בסרט שולווט המליצה עליו פה לא אחת. הדירה של ארנון גולדפינגר. עכשיו חינם ב VOD. סרט מטלטל ומדהים. סרט שיכול להשלים את החוליה החסרה בפרשת קסטנר. במשפט קסטנר נטען שגם אם פעולות ההצלה שלו שנויה במחלוקת למה היה צריך להציל פושעים נאצים אחרי תבוסתם? לחוקר האמריקני בנירנברג שתהה על כך הוא אמר ״בסנטימנטליות״ שהוא התרשם ממושג הכבוד שראה אצל האס אס. פה מדובר בזוג שהאישה איבדה אמא על ידי המרצחים ובכל זאת אחרי המלחמה הם איתרו את הנאצי שלהם כדי לחדש איתו את הקשר. וכך כל שנה ביקרו אצלו מבלי לספר על כך ממי מהמשפחה. מדובר באדם דהיה פעיל ציוני בכיר בתנועה הציונית בגרמניה . אי אפשר להבין את הפסיכולוגיה הזאת. הפרופסור הגרמני מיכאל וילדט מנסה לתת תשובה בתחום הערך העצמי אבל הצופה נותר המום. לפחות יוצר הסרט לא מצדיק את ההתנהגות הזאת בניגוד לנכדה הנאמנה של קסטנר שעדיין חיה בהכחשה.
סרט מומלץ. חובה לכל ישראלי!
אהבתיאהבתי