הכותרות הראשיות

"תם עידן נוחי דנקנר" אלו בערך הן שתי הכותרות של הארץ ושל מעריב במהדורת הערב שלו אמש.
הבוקר דנקנר יורד קומה בשער מעריב: דנקנר איבד את השליטה ולצד זה, שני בעלי הבית החדשים.
בישר"ה "איבד את השליטה" בכותרת הראשית ו"ייאלץ להיפרד מאי.די.בי" בכותרת הגג.
בידיעות, שם הדיווח על האירוע הדרמטי הכי מגומד בשער, מתייחסים לכך בצער, כמעט באבל: "הפסיד את אי.די.בי".
על אף ההבטחה לסיקור נרחב בממון, הוא משתרע על פני ארבעה עמודים. ידיעות יודע מהו "סיקור נרחב", למשל, אפשר לסקר סופת שלג על פני 22 עמודים. אבל פה הסיקור הנרחב הוא מצומצם במיוחד.
"ומה יהיה עכשיו", היא הכותרת לטור של סבר פלוצקר בממון, שמצהיר כבר בשורה הראשונה שהוא לא רוקד על הדם של אף בנאדם. גם לא של מי שכשלו בעסקיהם. השאלה במקרה של דנקנר היא, ואני מדברת על השאלה הבסיסית ביותר, האם מדובר פה בגזירת גורל, בכוחות שוק עצומים שאי אפשר היה להתמודד מולם, או בהתנהלות גרועה של האיש, למרות כל האזהרות שקיבל מכל סביבתו, וממה שקרה לעסקיו.
לפלוצקר יש במקרה תשובה לשאלה שלי:
"רוב הטעויות של נוחי דנקנר לא היו שונות מהותית מההסתברות השגרתית לטעות". שכה אחיה.
"רעידת אדמה במשק", מכריז רועי ברגמן בפתח הידיעה שלו בממון, כאילו נחתנו כרגע מכוכב אחר. כאילו לא מדובר בהליך התרסקות ממושך, להבדיל מרעידת אדמה שהיא אירוע קצר, מיידי ומטלטל.
מעט ביקורת אוהדת אפשר לקרוא אצל נווית זומר: "פולחן האישיות האדיר הוא שהוביל למפלתו של היזם הנועז הזה. אלמלא היוהרה שסימאה את עיניו, לא היה מאבד את מפעל חייו" (חרוז!).
באותה כפולה יש גם תחנות בזמן באירועי דנקנר. בין היתר אפשר ליהנות מהניסוח "נגרר לבית המשפט" (חסרה המילה נעבעך, או  הביטויים כשה מובל לטבח, או על לא עוול בכפו)

"טייקון לשעבר" מכריז אליק מרגלית בע' 4 של מעריב. בעמודי החדשות של ידיעות אין אזכור לדנקנר: הכל מרוכז בממון. כשרוצים בידיעות להבליט עניין כלכלי כלשהו המסוקר בממון, בהחלט מקצים לכך מקום בעמודי החדשות.

בהארץ גדולה החגיגה, כותרת ראשית המפנה לע' 2-8 במארקר: היום שבו שוק ההון המציא עצמו מחדש (עמי גינזבורג), "רעידת אדמה" (גם איתן אבריאל), דנקנר (שלי אפלברג) עדיין חושב שהדברים פתוחים. די מדהים שהוא חושב שהבעיה היא ש"הקבוצה השנייה" לא גילתה את המקורות הכספיים שלה.
רואים את תמונת השער? רואים את האיש המסומן בחץ? זהו ניר חפץ (המוזכר גם בהמשך הפוסט), שמלשכת הרה"מ עבר כזכור לעסקי דנקנר, ונותר שם גם אחרי שהטייקון נפטר ממעריב.

גלובס הבוקר: 4 עמודים. בין היתר: "נוחי דנקנר איבד עשתונות" (עדי בן ישראל)
כלכליסט: עד ע' 14. אפילו יותר מהמארקר. הגישה פה, רגיל, היא ביקורתית הרבה יותר מזו של ידיעות.
גולן חזני: מה יעשה דנקנר אחרי ההתרסקות | תומר גנון: תביעות בהיקף של 2 מיליארד ש' | גלית חמי: סוף עידן המנהלים הכוחניים | נעמה סיקולר: לדנקנר עדיף לא לערער.
יש לציין שחומרי הדנקנר בכלכליסט די מבולגנים ויש לכתת רגליים. ניסיתי לעשות קצת סדר בפינות.

הכותרות הראשיות של מעריב ושל ידיעות שונות:
ידיעות מסיט אש וממשיך בסיפור הבנק הסיני ונתניהו: "יחידה חשאית לסיכול הזרמת כספים לארגוני טרור". היחידה, כך שיפר וברנע, גייסה משפחות שכולות להגיש תביעות. כך, לדבריהם, ממסמך משפטי שהוגש לבית המשפט הפדרלי בניו יורק. את הידיעה מלווה תמונת ענק של הנתניהוז בביקור משפחתי בסין. מעניין למה.
במעריב מדברים על נתק בין נתניהו ללפיד. מה יהיה? כל יום הבחור מתנתק ממישהו אחר? אה, לכאורה.

הרופאים וה-greed

הפתעה: בידיעות, ע' 18, יש כותרת "בסכנת השעיה". כותרת המשנה אומרת: "לאחר שרופאים בכירים באיכילוב תועדו בתוכנית עובדה דורשים תשלום מתחת לשולחן עבור ניתוחים לתיירים: בביה"ח שוקלים להשעותם | משרד הבריאות מבקש לפתוח בחקירה | הרופאים: "הטיפול בישראלים לא נפגע" (מה הם, סתומים? איזה מין תירוץ זה?). הידיעה, המופיעה בראש העמוד, עם לוגו של "המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי", מלווה בשני טקסטים: ניצן שירזי, מאמן הפועל ת"א שנאלץ לפרוש: "פרופ' רם הוא מלאך שהציל את חיי". וטקסט נוסף תחת הלוגו "הפציינטים מדברים": "להשעות אותו זה לפגוע ילדים" (הטעות במקור) – הידיעה מתייחסת לפרופ' שלומי קונסטנטיני. עכשיו מה, את ההצהרה על גדולתם של שלושת הרופאים ויכולותיהם וכישוריהם נתנה אילנה דיין כבר בפרומו (לא צפיתי בתוכנית), ומן הסתם חזרה על כך. כך שמה הקשר? האם בגלל זה עומדת להם הזכות לגרוף כספים מתחת לשולחן? הרי לא מדובר במצוקה ובמתן אוכל לילדיהם הרעבים שהביאו אותם לפעול כפי שפעלו.

גם במעריב יש היום עמוד (18) העוסק בסוגייה. אבי יופה מתאר את הסיטואציה אחרת לגמרי: "כנראה שגם שלושת המומחים… רצו לעשות מעט לביתם. האם הדבר לגיטימי? במערכת שלא מאפשרת לך לעבוד אחרת כנראה שאין כל כך ברירה". כך ולא אחרת. כמו כן מציין יופה ש"כולם פועלים כך בבתי החולים".
מעניין, גם במארקר (רוני לינדר-גנץ) זו הגישה הבוקר: ההשעיה תהיה מכה לחולים.
רן רזניק בישר"ה: ההשעיה מוצדקת.

תוספת:
המודעה המתפרסמת בהארץ היום.

סיגריות

המחירים עלו שוב. "מכה למעשנים" מכריז ישר"ה בשער. "מכה למעשנים" מכריזה גם כותרת הגג בידיעות.
צטערת, לא תוכלו לרכוש את רחמיי.

משתכשים בביצה

– רציתי לכתוב אתמול אחה"צ איזה סטטוס נוקב בו אני מנבאת מה ייכתב היום במדור "אימפריית הרע של נוני מוזס" ומי יכתוב, אפרופו הידיעה על ההצעה שקיבל בועז ביסמוט מישר"ה לתפקיד מטעם רה"מ. לא עשיתי את זה ולכן איני יכולה לטעון לנבואה.
מי שכתב בסוף זה עורך העיתון, עמוס רגב, בטקסט עצבני, שבחלקו נכון. אני הזכרתי אתמול את ניר חפץ. הוא מזכיר גם את יועז הנדל ואת רוני סופר מ-ynet, ששירתו בלשכת הרה"מ אף הם.
רק מה הבעיה, שאין רגב שונה ממוזס בשום צורה. הוא לא יותר טוב. זה לא שהוא עצמו מייצר איזו עיתונות נטולה מפניות. הוא מייצר עיתון המשרת את רה"מ ומשפחתו בכל דרך שהיא. כך שהאחד נבלה והשני טריפה.
– בועז ביסמוט מגיב, ומספר את סיפור ההצעה, שהייתה לפני יותר משלוש שנים ("במהלך 2010" כותב ביסמוט; "לפני כשנתיים" כותב רגב). עוד כותב ביסמוט שהתבקש להגיב על הידיעה בגלובס, והגיב, אך תגובתו לא התפרסמה. וזה לא יפה.
– גם דרור אידר התגייס למשימת הטיהור וההכפשה. יש לו בינהיתר נימוק ממש מטופש במסתו: "רוב הציבור הישראלי לא אוהד את אובמה". ראשית, איך הגעת לזה, מהסקרים של ישר"ה? שנית, אם רוב הציבור הישראלי (כלומר היהודי) לא אוהד, יאללה, בוא נפטר את החצוף הרופס, שעוד לא יצא למלחמה נגד איראן. למה, רה"מ שלך כן יצא למלחמה?
– ואילו גונן גינת מגן על ביסמוט הצח והנקי (תוספת).
לסיכום: כל כפולת 10-11 מופקעת לטובת הקרב.

בידיעות, מצד שני, ממשיכים לדוש בעניין ביסמוט. הכותרת בע' 12 היא חתיכת צרה, מאחר שהיא יוצרת מצג שווא:
"הליך המינוי של ביסמוט נעשה במחשכים".
מאחר שלא היה שום מינוי, וביסמוט לא קיבל את ההצעה, אי אפשר לתאר בצורה כזו את הדברים, בעוד שככל המדווח, מדובר היה בהצעה בלבד שלה סירב ביסמוט לאחר התלבטות.
חלק גדול מהידיעה חוזר על מה שנכתב כבר אתמול, ציטוטים מכתבות של ביסמוט, המתארים את משנתו של רה"מ, ואז הודעה מטעם ח"כ איציק שמולי, "שביקש הבהרות על כוונתו של רה"מ למנות את ביסמוט מהחינמון ישראל היום לתפקיד פרויקטור להרחקת מסתננים".
ידיעות מתייחס לאירוע כאילו הוא קורה עכשיו, וזו הטעיה מכוונת, גם אם ההצעה לא סבירה בשום צורה שהיא (להבדיל מכל אנשי ידיעות שהיגרו ללשכה לזמן מה, שהם כנראה כשרים בעיני העיתון המעסיק/שהעסיק אותם).

ואם כבר: על שלדון אדלסון והמסים (בלומברג).

ברוטר מוולווטים

מר זבנג וגמרנו מוולווט ידיעה על ג'ל לניקוי ידיים בישר"ה. אומנם אני מביאה את הוולווט כציטוט, אלא שערכתיו.

1. כמו שאפשר לראות בהודעה הרשמית של ה-FDA, היא לא עוסקת בג'ל לניקוי ידיים אלא בסבון אנטי-בקטריאלי.
2. מהציטוט של "סטיוארט לוי מאוניברסיטת טאפט" (צ"ל טאפטס, Tufts): "סוף סוף רשות התרופות מחליטה ודורשת מהיצרנים להראות שהמוצרים הללו טובים ממים וסבון. אין מדובר בחומרי החיטוי הרפואיים שרוב תכולתם היא אלכוהול" אפשר לחשוב שהכתב התקשר לפרופ', אך לא. יש כאן העתקה מ-AP אלא ששם מיוחס ללוי הציטוט הבא בלבד:
The FDA is finally making a judgment call here and asking industry to show us that these products are better than soap and water, and the data don't substantiate that
כלומר המשפט השני שמתחיל ב"אין מדובר בחומרי החיטוי…" הוכנס לפי לוי ע"י ישר"ה, שניסה להבהיר שלא התכוון לג'ל לניקוי ידיים, מה שלא בא לכדי סיוע כשלאורך הידיעה מופיע הביטוי "ג'ל ניקוי ידיים" ולא נכתב על סבון אנטי-בקטריאלי שבו עסק ה-FDA. מה גם שמשפט ההבהרה לא נכון והג'ל הסטנדרטי לניקוי ידיים הוא לא "רפואי", וגם אם כן, אף קורא של הידיעה לא יוכל להבין במה היא עוסקת.

לפני פיזור

התברר, אם לא עקבתם אחרי העדכון שלי, שעידו קינן עבר לקנן בטוויטר. לכן לא רואים אותו בפייסבוק. אבל למה לא עדכן את הקהל?