אובסס

isra15.1.14yediot15.1.14
maariv15.1.14haaretz15.1.14

Þ

מי פה אובססיבי

נפתח בסוף, בהתנצלות של בוגי יעלון

בנוגע לפרסום הבוקר: היחסים בין ארצות הברית וישראל הם אינטימיים ובעלי משמעות רבה עבורנו. ארצות הברית היא ידידתנו הגדולה ביותר ובעלת הברית החשובה ביותר שלנו, וכשיש מחלוקות אנחנו מלבנים אותן בתוך החדר, כולל עם מזכיר המדינה קרי איתו אני מקיים שיחות רבות בנוגע לעתידה של ישראל. אמשיך לשמור בנחישות, באחריות ובשיקול דעת על ביטחונם של אזרחי ישראל

אומנם ידיעות הוא זה שכתב אתמול שבוגי יעלון הוא זה שכינה את ג'ון קרי אובססיבי, אבל האמירות על האובססיביות ריחפו בעיתונים האחרים כבר בשבוע שעבר.
yediot14.1.14

למשל, זה מה שכתב שלמה שמיר מניו יורק ביום שלישי, 7 בינואר, ב-ThePost:

בשיחות שלא לייחוס ציינו גורמים דיפלומטיים בכירים בניו יורק כי בעוד שקרי מפגין מה שהגדירו "מחוייבות אישית אובססיבית" במאמציו הבלתי נלאים להשיג פריצת דרך משמעותית במו"מ – הנשיא ברק אובמה שומר על שתיקה מוקפדת בכל הנוגע לדילוגיו של שר החוץ שלו במזרח התיכון.

ואילו מתי טוכפלד בחמישי האחרון, 9 בינואר, בישר"ה (מפי "גורמים בכירים"):

obses

ההתנהלות של מזכיר המדינה האמריקני אובססיבית. יש האומרים כי יותר מאשר הוא בא לקדם שלום, הוא בא לנצל את הסכסוך לצרכיו הפוליטיים. לפי פרשנות זאת, קרי כנראה סבור כי הדרך לבית הלבן מבחינתו עוברת דרך חתימה על הסכם שלום במזרח התיכון.

זה אומר שגם בניו יורק יש מי שמכנים את קרי אובססיבי. ואת ההתייחסות הזו דומה שאיש בישראל לא ראה.
הייתכן שיעלון בכלל משמש כפיתום לגורמים חתרניים בניו יורק, או ששמיר פשוט טעה?

חשיפת המקור, יעלון, כאחראי אובסס כיתתי, עוררה דרמה רבתי. האמריקאים נעלבו, יעלון התנצל ואמר לא, לא התכוונתי.

והיום, בישר"ה, די מרוצים, בניגוד לפרשנותי מאתמול, וגם לא דורשים קרדיט.
אומנם, גונן גינת חובט בידיעות כי יש דברים שלא מפסיקים, אבל זו חבטת צ'אפחה. לא מז'אנר אימפריית הרשע של נוני מוזס.

אחרי שהאבק שקע, מותר להבהיר לאמריקנים: רובנו הגדול עם יעלון, האיש שאמר לא רק את מה שהוא חשב – אלא ביטא את תחושת רובנו. כי משה (בוגי) יעלון מעולם לא הצטיין בגינוני נימוס ובלשון מכובסת. הוא אולי אפילו קצת נאיבי. בעצם מאוד נאיבי: הוא הרי האמין להתחייבות של אנשי "ידיעות אחרונות" כי הוא יכול לדבר בגילוי לב והדברים לא יוצאו החוצה. הבטיחו לו, אבל מי מאמין היום למילה של "ידיעות"? רק אדם מאוד נאיבי.

מעניין: בהארץ יש דווקא חיזוק מסוים לפרשנותי: בצמרת הליכוד, כך יהונתן ליס, יוצאים נגד יעלון, וטוענים שהוא "מנסה לקדם את עצמו בהתמודדות נגד נתניהו".
בהמשך להתגוששות מהעת החדשה בין הארץ לידיעות, גם ליס לא נותן קרדיט לידיעות בעניין.

בעת האחרונה פורסמו ציטוטים המיוחסים ליעלון בכלי תקשורת שונים ולפיהם קרי הוא "אובססיבי ומשיחי" וכי הוא (יעלון) מקווה ש"קרי יקבל כבר פרס נובל ויניח לנו". הביקורת האישית החריפה שמתח יעלון הובילה לתגובות חריפות בבית הלבן.

אך בכתבה מוקדמת יותר עושים ליס וברק רביד ביקורת תקשורת, ופה הם מזכירים חלק מהעיתונים המעורבים (כאמור, איש לא מתייחס לדברי שמיר ב-Thepost). רביד מכנה את ההתנצלות של יעלון "רפה". תלונת ארה"ב נגד יעלון היא הכותרת הראשית של הארץ.

בימים האחרונים תקף יעלון, לייחוס ושלא לייחוס, את שר החוץ האמריקאי… הבוקר התפרסמו ב"ידיעות אחרונות" דברים שאמר יעלון "בשיחות סגורות"… בשבוע שעבר הופיעו ציטוטים זהים לחלוטין … בכותרת הראשית של "ישראל היום". אף שבסביבתו של יעלון הכחישו אז כי הוא עומד מאחורי הדברים, הפרסום הבוקר הצביע על כך ששר הביטחון אכן אמר אותם או שהם לפחות שיקפו בצורה מדויקת את דעתו. יעלון לא הכחיש היום את הציטוטים שהובאו מפיו ב"ידיעות אחרונות". בסביבתו אמרו כי העיתונאי שחתום על הכתבה, שמעון שיפר, הפר את הכללים של שיחת הרקע שקיים עם יעלון.

בידיעות דוהרים על הסיפור במלוא הכוח ("עוד בכירים בליכוד טוענים: קרי הזוי ונאיבי"). אבל בניגוד להארץ, הטוען (כאמור לעיל) שבצמרת הליכוד יוצאים נגד יעלון, ההתייחסות פה הפוכה לגמרי: "בימין דווקא בירכו וטענו: "בוגי צודק" ולא רק זה: "הקול קולו של בוגי – המחשבות של נתניהו". זה מה שכותב, בסופו של עמוד (ע' 4), גם אלון פנקס.
אגב, בע' 6 מופיעה הכותרת "נתניהו כפוי טובה", המתייחסת לספר הזכרונות של מזכיר ההגנה לשעבר, המתפרסם היום בארה"ב, ושופך אור על מערכת היחסים העכורה ששררה בינו לבין נתניהו.

גם במעריב מתייחסים לפרשה בכותרת הראשית ומזכירים שידיעות הוא שחשף את דברי יעלון,  שנאמרו בשיחות סגורות.

חבצלת השרון

אמיר אורן מוולווט את מודעת האבל של הרמטכ"ל, בני גנץ, לאריק שרון.
קטע לא בלתי משעשע, בכפוף לנסיבות.

הרב פינטו

– בשער הארץ (גידי וייץ): היחסים הסבוכים בין פינטו לשוטרים בכירים עולים על שרטון.

בשבוע האחרון העלו אנשים רבים… סיפורי פולקלור על הקשר הגורדי שהתפתח בשנים האחרונות בין שוטרים בכירים לחצרות רבנים – קשר שמעיד על מוקדי הכוח החדשים שהתפתחו בישראל, כמו גם על תרבות מרכז הליכוד שאחזה במשטרה. במובנים רבים, חצרות הרבנים הן המראה שממנה משתקפת הבבואה האופורטוניסטית של כמה מאוכפי החוק המרכזיים בישראל. שוטר לשעבר נזכר איך הובא ליחידה שבה שירת רב מקובל שהיה קרוב משפחתו של אחד ממפקדיו. הרב קיבל בחדר את הקצינים הבכירים שנכנסו אחד אחר השני לחלות את פניו. אותו מקובל הוזכר בעבר כמי שמדגדג את שולי החוק. קצין בכיר אחר חזה בביקוריהם הסדרתיים של ניצבים לשעבר בהילולות של באבות, שחלק מהם או ממקורביהם נמנו עם מסדר החשודים. "הם הבינו שזו צומת דרכים", אומר קצין בכיר לשעבר, "שמשם אפשר לטפס". בחצר אחד הרבנים הללו נפגשו לפני שנים ספורות, חוקר משטרה ועו"ד בכיר. המפגש הזה הוליד מאוחר יותר חשד להדלפה מאחד מתיקי הצווארון הלבן הרגישים ביותר שנחקרו בישראל בשנים האחרונות. הקצין נזרק מהיחידה החוקרת והתיק נגדו נסגר לבסוף מחוסר ראיות.

– משטרת ישראל מבקשת להרגיע עם השמועות (ישר"ה) בנימוק שהן לא קרובות למציאות.
– גם היום מפרשן ברוך קרא במעריב את ההתפתחויות. לדבריו (עוד לא עלו הדברים לאתר), לו גרסת תנ"צ ברכה נכונה, "מדובר אולי במעשה ההירואי ביותר שנעשה ע"י קצין חקירות במשטרה". לו גרסת פינטו נכונה, ובמשך שנים העביר לברכה כספים, הרי ש"ברכה חשוף להליך פלילי נגדו".
קרא גם מלגלג על הודעת המשטרה.

חבל שלא הוגה הטקסט של קרא.
kra

בשעה טובה, גם בידיעות מתייחסים היום לפרשה, במקרה או שלא במקרה, בצמוד לביקורת הטלוויזיה. בתחילת דבריו מביא ירון דורון את הודעת המשטרה מאתמול. בהמשך הוא מביא את דברי גיא פלג מחדשות 2 אמש.

מתקלקלים

למה יאיר לפיד לא עשה כלום וסתם הדביק את המדינה בהיסטריולוזיס (חזי שטרנליכט).

הנשיא והמאהבת

כותרת מקוממת במיוחד במעריב (לא בגלל מעריב, אלא בגלל הדובר ודבריו): "הולנד: בקרוב אבהיר מהו מעמדה הרשמי של בת זוגי טריירווילר". יאללה יאללה, לך ת%$$#@@.
אויש באמת. סובלת מלחץ דם נמוך? אפילו רופאה חובבת כמוני יודעת שזה אידיוטי.
אבל הוא אומר שהשיג ניצחון על האנטישמיות, נו, אז מה אכפת, מאהבת, שמאהבת. העיקר שימגר את כל שונאיכם.
גם המגזין של מעריב עוסק בסוגייה וסוקר את כל תולדות המאהבות.
הארץ מתרגם כתבה מהאקונומיסט.

מדינת כל גזעניה

תג מחיר בתל אביב? לא. יובא מג'רוז.
88

מח' הגהה

ukav

פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת/ טיוי

הספריה הלאומית חושפת מכתבים של לאה גולדברג במלאת 44 שנים למותה. ומכתבים סרוקים בהארץ (כל ע' 3 המרכזי), שגם מקדמם בשערו. גם בידיעות מוקדש עמוד שלם למכתבים שנחשפו ואף בישר"ה. נחמד לראות שיש נושאים שכל העיתונים מתעניינים בהם, ובאופן חיובי.
והנה כל המכתבים באתר הספריה הלאומית, אם יש את נפשכם לקראם ללא תיווך.

22:00, ערוץ 2, חוזרת העונה השנייה של פלפלים צהובים.

אז חדווה ושלומיק ואני. 2005.

לפני פיזור

להת'.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על אובסס

  1. ziki הגיב:

    לא הבנתי כלום.
    אני קורא בשקדנות את כל הסיפורים, מזילברשטיין ועד כץ וקרא ובכל זאת אני לא מצליח להבין כלום.
    מי נגד מי, מי נתן למי, מי לקח ממי, מי אמר למי, מי הרויח, מי הפסיד, מתי למה ומדוע.

    אבל מה שידעתי לפני כן שריר וקיים – כל הבאבות הללו הם זבלים ונוכלים.

    אהבתי

    • אם תתבונן היטב תבחין בבאבות באקדמיה, בצבא, בממשל, במגזר השלישי ובכל מקום שזורם בו כסף וכבוד על בסיס אמון. רופא במרפאה ציבורית שמפנה חולים לקליניקה הפרטית- זה לא סוג באבא? מנהל לשעבר במשרד ממשלתי שמייעץ כיצד לצלוח את המבוך שיצר במו ידיו חף מבאבאיזם יא באבא?

      אהבתי

      • ziki הגיב:

        זה לא אותו הדבר וגם לא דומה.
        לקחת או לשלם כסף תמורת שירות מקצועי מבוקש זה לא תמיד יפה ולא תמיד חוקי אבל זה בהחלט מובן.
        לקחת או לשלם לנוכל רוחני זה דבר אחר. (אבל אני מסכים שיש כאלה מהם שלא מתחפשים לדתיים)

        אהבתי

      • רוב היהודים מאמינים ברופא שלהם יותר מהרבי. ואם הרופא מוכר לוקשים, יש הבדל? אין כאלה?

        אהבתי

  2. חייל זקן הגיב:

    מורשת שרון טייק 2. הקרב במיתלה.
    קרב המיתלה שהתרחש במלחמת סיני מצוייר במור"ק של צה"ל והצנחנים כקרב גבורה הירואי של הלוחמים והוכחה לאיכותם של מפקדיהם. שניים מהמג"דים בקרב, רפול ומוטה, הפכו לרמטכ"לים ורבים אחרים קודמו לתפקידי פיקוד בכירים. אז מה מספרים הנתונים היבשים על מה שהתרחש שם?
    תפקיד חטיבת הצנחנים היה למעשה הטעייה ללא לחימה. משימתם היתה למשוך כוחות מצריים מאזור התעלה מזרחה ולייצר בכך עילה להתערבות המעצמות (בעיני עצמן…) צרפת ואנגליה. המבצע החל בהצנחה של גדוד 890 ממזרח למיתלה שאר הכוחות נעו ביבשה וחברו לגדוד המוצנח. הכח, בפיקודו של שרון היה חטיבה מוגברת רב חילית. מלבד כח החי"ר (שכלל גם שתי פלוגות קורס מכ"ים, של שייטת 13 ונח"ל) היו בו גם גדוד מרגמות כבדות, גדוד תותחים, פלוגת טנקים וכוחות עזר רבים. במונחי אותה תקופה כח דיביזיוני. לאחר ההצנחה שלחו המיצרים גדוד מוגבר, 5 פלוגות, שהתמקם להגנה סביב ובתוך מיצר המיתלה. שרון תאב האקשן מוציא, בניגוד להוראה מפורשת, צוות קרב גדודי בפיקוד מוטה גור, הנקרא בפיו סיור, לתוך המיצר. בהיתקלות הראשונה, הכח של מוטה מתפרק ומוטה מאבד שליטה. שרון מטיל על מג"ד שני, דוידי, לחסל את הכח המיצרי ולחלץ את הכח של מוטה. דוידי מייצר מספר התקפות פלוגתיות שנהדפות, שולח את השאהיד העיברי הראשון, קן-דרור, למשוך אליו אש ולבסוף תוקף עם שתי פלוגות ומצליח לטהר את המעבר. במשך כל הקרב שהה המח"ט שרון מאחור ולא היה מעורב כלל במהלכי הלחימה של כוחות המשנה שלו. מפקדי הצנחנים, כולל (בעיקר) שרון לא ידעו להפעיל מסגרת גדולה מפלוגה, הקצינים לא ידעו להפעיל ולטווח אש מסייעת (מי אמר הצנחנים בחווה הסינית) והיחידי שעשה כן הוא הקת"ק שצורף לכח והיה בנקודה אחת במשך בקרב. לא נעשה כמעט שימוש בטנקים. רמת חיילות הפרט הגבוהה שהופגנה בקרב שימשה להסתרת רמתם המיקצועית העלובה של קציני הצנחנים שמאוחר יותר הפכו לשלד של הפיקוד הבכיר בצה"ל. המח"ט שרון, הפר פקודה, התגלה כחסר ידע בתפעול מסגרות גדולות, פחד להתקרב לשדה הקרב, איבד שליטה על כוחותיו והוסיף כהרגלו דיווחי שקר. בעקבות הקרב התארגנו הקצינים ודרשו את הדחתו אבל המפלגה הגנה עליו.
    ולקינוח, החוליה החסרה במור"ק הצה"לי. הטיפול המסור בשבויים ערביים לא נעלם עם פירוק הפלמ"ח וצץ לפתע בקוו 300. גם השבויים המיצרים במיתלה זכו להנות ממנו אבל ללא איזכור במחקר ההיסטורי.

    אהבתי

  3. אורן הגיב:

    למרות שזה נשמע מוזר, הדברים שאמר אהובך הולנד אינם מתייחסים לפרשה. הוא מתייחס לדיון קודם האם תצטרף אליו טרירויילר לנסיעה לארצות הברית במעמד רשמי.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      זאת ראייה צרה מאוד של המצב.

      אהבתי

      • אורן הגיב:

        מה קשור ראיה, הבהרתי למה קשור הציטוט, והעובדה שהוא אינו מתייחס לפרשה. לפני הפרסומים שאלת מעמדה של טרירויילר ואופן הצגתה בביקור העסיק את התקשורת.
        ככלל טרירויילר זכתה לביקורת רבה בתקשורת, ומאחר ולא חולקים את הפוריטניות של דיכוטמיית מלאך-נבל בנושאי בגידות, לא בטוח שיתאהבו בה מתוך רחמים.

        אהבתי

  4. אחד שיודע הגיב:
  5. עינת הגיב:

    הבוקר בתוכנית של קרן נוייבך ברשת ב' היה דיון מעניין על רני רהב כדוגמא ליחסים לא בריאים בין עיתונות להון ושילטון. ניסו להגיע למסקנה לגבי איך למנוע את התלות הזאת, ללא הצלחה רבה. בתוכנית השתתפו איתן אבריאל, חנוך מרמרי, ועינת פישביין.

    בתור מי שנמצאת מחוץ לברנג'ה, חשוב לי לשמוע על משיכת החוטים מאחורי הקלעים, כמו שנעשה גם אצלך וולווט. גם אם לפעמים נזרקים מונחים "ליודעי חן" או סתם בדיחות פנימיות..

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s