מי פה אובססיבי

נפתח בסוף, בהתנצלות של בוגי יעלון

בנוגע לפרסום הבוקר: היחסים בין ארצות הברית וישראל הם אינטימיים ובעלי משמעות רבה עבורנו. ארצות הברית היא ידידתנו הגדולה ביותר ובעלת הברית החשובה ביותר שלנו, וכשיש מחלוקות אנחנו מלבנים אותן בתוך החדר, כולל עם מזכיר המדינה קרי איתו אני מקיים שיחות רבות בנוגע לעתידה של ישראל. אמשיך לשמור בנחישות, באחריות ובשיקול דעת על ביטחונם של אזרחי ישראל

אומנם ידיעות הוא זה שכתב אתמול שבוגי יעלון הוא זה שכינה את ג'ון קרי אובססיבי, אבל האמירות על האובססיביות ריחפו בעיתונים האחרים כבר בשבוע שעבר.

למשל, זה מה שכתב שלמה שמיר מניו יורק ביום שלישי, 7 בינואר, ב-ThePost:

בשיחות שלא לייחוס ציינו גורמים דיפלומטיים בכירים בניו יורק כי בעוד שקרי מפגין מה שהגדירו "מחוייבות אישית אובססיבית" במאמציו הבלתי נלאים להשיג פריצת דרך משמעותית במו"מ – הנשיא ברק אובמה שומר על שתיקה מוקפדת בכל הנוגע לדילוגיו של שר החוץ שלו במזרח התיכון.

ואילו מתי טוכפלד בחמישי האחרון, 9 בינואר, בישר"ה (מפי "גורמים בכירים"):

ההתנהלות של מזכיר המדינה האמריקני אובססיבית. יש האומרים כי יותר מאשר הוא בא לקדם שלום, הוא בא לנצל את הסכסוך לצרכיו הפוליטיים. לפי פרשנות זאת, קרי כנראה סבור כי הדרך לבית הלבן מבחינתו עוברת דרך חתימה על הסכם שלום במזרח התיכון.

זה אומר שגם בניו יורק יש מי שמכנים את קרי אובססיבי. ואת ההתייחסות הזו דומה שאיש בישראל לא ראה.
הייתכן שיעלון בכלל משמש כפיתום לגורמים חתרניים בניו יורק, או ששמיר פשוט טעה?

חשיפת המקור, יעלון, כאחראי אובסס כיתתי, עוררה דרמה רבתי. האמריקאים נעלבו, יעלון התנצל ואמר לא, לא התכוונתי.

והיום, בישר"ה, די מרוצים, בניגוד לפרשנותי מאתמול, וגם לא דורשים קרדיט.
אומנם, גונן גינת חובט בידיעות כי יש דברים שלא מפסיקים, אבל זו חבטת צ'אפחה. לא מז'אנר אימפריית הרשע של נוני מוזס.

אחרי שהאבק שקע, מותר להבהיר לאמריקנים: רובנו הגדול עם יעלון, האיש שאמר לא רק את מה שהוא חשב – אלא ביטא את תחושת רובנו. כי משה (בוגי) יעלון מעולם לא הצטיין בגינוני נימוס ובלשון מכובסת. הוא אולי אפילו קצת נאיבי. בעצם מאוד נאיבי: הוא הרי האמין להתחייבות של אנשי "ידיעות אחרונות" כי הוא יכול לדבר בגילוי לב והדברים לא יוצאו החוצה. הבטיחו לו, אבל מי מאמין היום למילה של "ידיעות"? רק אדם מאוד נאיבי.

מעניין: בהארץ יש דווקא חיזוק מסוים לפרשנותי: בצמרת הליכוד, כך יהונתן ליס, יוצאים נגד יעלון, וטוענים שהוא "מנסה לקדם את עצמו בהתמודדות נגד נתניהו".
בהמשך להתגוששות מהעת החדשה בין הארץ לידיעות, גם ליס לא נותן קרדיט לידיעות בעניין.

בעת האחרונה פורסמו ציטוטים המיוחסים ליעלון בכלי תקשורת שונים ולפיהם קרי הוא "אובססיבי ומשיחי" וכי הוא (יעלון) מקווה ש"קרי יקבל כבר פרס נובל ויניח לנו". הביקורת האישית החריפה שמתח יעלון הובילה לתגובות חריפות בבית הלבן.

אך בכתבה מוקדמת יותר עושים ליס וברק רביד ביקורת תקשורת, ופה הם מזכירים חלק מהעיתונים המעורבים (כאמור, איש לא מתייחס לדברי שמיר ב-Thepost). רביד מכנה את ההתנצלות של יעלון "רפה". תלונת ארה"ב נגד יעלון היא הכותרת הראשית של הארץ.

בימים האחרונים תקף יעלון, לייחוס ושלא לייחוס, את שר החוץ האמריקאי… הבוקר התפרסמו ב"ידיעות אחרונות" דברים שאמר יעלון "בשיחות סגורות"… בשבוע שעבר הופיעו ציטוטים זהים לחלוטין … בכותרת הראשית של "ישראל היום". אף שבסביבתו של יעלון הכחישו אז כי הוא עומד מאחורי הדברים, הפרסום הבוקר הצביע על כך ששר הביטחון אכן אמר אותם או שהם לפחות שיקפו בצורה מדויקת את דעתו. יעלון לא הכחיש היום את הציטוטים שהובאו מפיו ב"ידיעות אחרונות". בסביבתו אמרו כי העיתונאי שחתום על הכתבה, שמעון שיפר, הפר את הכללים של שיחת הרקע שקיים עם יעלון.

בידיעות דוהרים על הסיפור במלוא הכוח ("עוד בכירים בליכוד טוענים: קרי הזוי ונאיבי"). אבל בניגוד להארץ, הטוען (כאמור לעיל) שבצמרת הליכוד יוצאים נגד יעלון, ההתייחסות פה הפוכה לגמרי: "בימין דווקא בירכו וטענו: "בוגי צודק" ולא רק זה: "הקול קולו של בוגי – המחשבות של נתניהו". זה מה שכותב, בסופו של עמוד (ע' 4), גם אלון פנקס.
אגב, בע' 6 מופיעה הכותרת "נתניהו כפוי טובה", המתייחסת לספר הזכרונות של מזכיר ההגנה לשעבר, המתפרסם היום בארה"ב, ושופך אור על מערכת היחסים העכורה ששררה בינו לבין נתניהו.

גם במעריב מתייחסים לפרשה בכותרת הראשית ומזכירים שידיעות הוא שחשף את דברי יעלון,  שנאמרו בשיחות סגורות.

חבצלת השרון

אמיר אורן מוולווט את מודעת האבל של הרמטכ"ל, בני גנץ, לאריק שרון.
קטע לא בלתי משעשע, בכפוף לנסיבות.

הרב פינטו

– בשער הארץ (גידי וייץ): היחסים הסבוכים בין פינטו לשוטרים בכירים עולים על שרטון.

בשבוע האחרון העלו אנשים רבים… סיפורי פולקלור על הקשר הגורדי שהתפתח בשנים האחרונות בין שוטרים בכירים לחצרות רבנים – קשר שמעיד על מוקדי הכוח החדשים שהתפתחו בישראל, כמו גם על תרבות מרכז הליכוד שאחזה במשטרה. במובנים רבים, חצרות הרבנים הן המראה שממנה משתקפת הבבואה האופורטוניסטית של כמה מאוכפי החוק המרכזיים בישראל. שוטר לשעבר נזכר איך הובא ליחידה שבה שירת רב מקובל שהיה קרוב משפחתו של אחד ממפקדיו. הרב קיבל בחדר את הקצינים הבכירים שנכנסו אחד אחר השני לחלות את פניו. אותו מקובל הוזכר בעבר כמי שמדגדג את שולי החוק. קצין בכיר אחר חזה בביקוריהם הסדרתיים של ניצבים לשעבר בהילולות של באבות, שחלק מהם או ממקורביהם נמנו עם מסדר החשודים. "הם הבינו שזו צומת דרכים", אומר קצין בכיר לשעבר, "שמשם אפשר לטפס". בחצר אחד הרבנים הללו נפגשו לפני שנים ספורות, חוקר משטרה ועו"ד בכיר. המפגש הזה הוליד מאוחר יותר חשד להדלפה מאחד מתיקי הצווארון הלבן הרגישים ביותר שנחקרו בישראל בשנים האחרונות. הקצין נזרק מהיחידה החוקרת והתיק נגדו נסגר לבסוף מחוסר ראיות.

– משטרת ישראל מבקשת להרגיע עם השמועות (ישר"ה) בנימוק שהן לא קרובות למציאות.
– גם היום מפרשן ברוך קרא במעריב את ההתפתחויות. לדבריו (עוד לא עלו הדברים לאתר), לו גרסת תנ"צ ברכה נכונה, "מדובר אולי במעשה ההירואי ביותר שנעשה ע"י קצין חקירות במשטרה". לו גרסת פינטו נכונה, ובמשך שנים העביר לברכה כספים, הרי ש"ברכה חשוף להליך פלילי נגדו".
קרא גם מלגלג על הודעת המשטרה.

חבל שלא הוגה הטקסט של קרא.

בשעה טובה, גם בידיעות מתייחסים היום לפרשה, במקרה או שלא במקרה, בצמוד לביקורת הטלוויזיה. בתחילת דבריו מביא ירון דורון את הודעת המשטרה מאתמול. בהמשך הוא מביא את דברי גיא פלג מחדשות 2 אמש.

מתקלקלים

למה יאיר לפיד לא עשה כלום וסתם הדביק את המדינה בהיסטריולוזיס (חזי שטרנליכט).

הנשיא והמאהבת

כותרת מקוממת במיוחד במעריב (לא בגלל מעריב, אלא בגלל הדובר ודבריו): "הולנד: בקרוב אבהיר מהו מעמדה הרשמי של בת זוגי טריירווילר". יאללה יאללה, לך ת%$$#@@.
אויש באמת. סובלת מלחץ דם נמוך? אפילו רופאה חובבת כמוני יודעת שזה אידיוטי.
אבל הוא אומר שהשיג ניצחון על האנטישמיות, נו, אז מה אכפת, מאהבת, שמאהבת. העיקר שימגר את כל שונאיכם.
גם המגזין של מעריב עוסק בסוגייה וסוקר את כל תולדות המאהבות.
הארץ מתרגם כתבה מהאקונומיסט.

מדינת כל גזעניה

תג מחיר בתל אביב? לא. יובא מג'רוז.

מח' הגהה

פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת/ טיוי

הספריה הלאומית חושפת מכתבים של לאה גולדברג במלאת 44 שנים למותה. ומכתבים סרוקים בהארץ (כל ע' 3 המרכזי), שגם מקדמם בשערו. גם בידיעות מוקדש עמוד שלם למכתבים שנחשפו ואף בישר"ה. נחמד לראות שיש נושאים שכל העיתונים מתעניינים בהם, ובאופן חיובי.
והנה כל המכתבים באתר הספריה הלאומית, אם יש את נפשכם לקראם ללא תיווך.

22:00, ערוץ 2, חוזרת העונה השנייה של פלפלים צהובים.

אז חדווה ושלומיק ואני. 2005.

לפני פיזור

להת'.