אצבעות שחורות 31.1.14

ב-31 בינואר 1955 הוצאו להורג בקהיר שמואל עזר וד"ר משה מרזוק, חברי רשת הריגול והחבלה הישראלית שפעלה במשך כמה חודשים במצרים. עונשים כבדים הוטלו על חברי החוליה שנעצרו.

כמי שעוברת ברחוב שעל שמם כמה פעמים ביום, אני חשה חובה להזכיר.

המוסף לשבת

הסיבה היחידה שהתעכבתי היום על טור הרכילות הפוליטי (כל הטורים האלו הם רכילות, לכלוכים והדלפות אינטרסנטיות של כולם על כולם, הוא ממש לא יוצא דופן) של נחומי ברנע היא התמונות וכיתובי התמונה (הקטנות. הענקית של ביביבנט לא מעניינת). כלומר, צל"שון (זמני) לעורך/ת. מימין היה צילום ראש של אורי אריאל, שר השיכון, כשכיתוב התמונה הוא "מכור לעטינים". מאחר שאני יודעת שלברנע יש פיקסציות מסוימות, מיד תרתי אחר המקור לצמד המילים הלזה. מצאתי בעמודה השנייה של הטור:

אורי אריאל הגיע סוף סוף אל הנחלה. הוא זכה במשרד השיכון ואיתו זכו שולחיו… הוא מחובר עכשיו לעטינים – לתקציבים, לניירות המסווגים, להחלטות. אריאל החולב. הוא לא יינתק מהעטינים בקלות.

אה משעמם. נו. מה כבר חשבתי. עולם הדימויים הברנעי.
oferrrr

התצלום השני יותר מסעיר: עפר שכטר בבגד ים, פלג גופו העליון חשוף ליד הקטנוע שלו (דנה קופל צילמה). מאחר שאני מאוד מעריכה את מפעלו האמנותי והתרבותי הזה של שכטר – טיפוח הטורסו והשרירים היפהפיים שבצדי הבטן (השרירים האלכסוניים? הוא בן 34, יש לו שנים ספורות ליהנות מהם*) – הבטתי ממושכות בתצלום  ותהיתי מה לברנע ולשכטר. ההתפקד למפלגת קש כלשהי? שתי העמודות האחרונות במדור מוקדשות למשפט תעבורה של שכטר בו זוכה אחרי שהואשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. מטעם שכטר העידו רותי רודנר וגיא פינס, שהיו איתו במכונית. שכטר זוכה בסוף (טען שיש לו אסטמה, דלקת ריאות, לא יכול לנשוף, לא משנה). בסוף מפגין ברנע יכולות שיטוט בפייסבוק ומציין שבעמוד הרשמי שלו מצולם שכטר כשהוא גולש בים, ומקווה שהוא יכול לשאוף ולנשוף, לפיכך. ברנע רצה לומר, כנראה, ששכטר זוכה שלא בצדק.
מעניין מי זרק לו את הסיפור הזה ומה היו מניעיו.

(*לבל יתבעוני: היוצא מן הכלל בטיפוח שרירים אלו לאחר גיל 40 הוא עו"ד א').

סופשבוע

מה עובר על הילדים שלכם ברשתות החברתיות. בעל זבוב זה פה, שם ובכל מקום.

ילדה אחרת פתחה קבוצה נגד ילד מהכיתה, "הקבוצה נגד אדם". "אדם צריך להתאבד?" היא שואלת, בפנים גלויות ובשם מלא. התשובות האפשריות: "כן" או "כן". ילדים מצלמים ילד משתין בשירותים ומפיצים את התמונה. ילדות שהצטלמו בבגדי ים מתויגות ככוכבות פורנו. ילדים פוחדים מהצל של עצמם, ממעטים להתלונן, לא תמיד משתפים את ההורים גם כשהם הופכים לשק חבטות של עשרות ילדים אחרים.
התעללות ילדים בילדים אינה תופעה חדשה, אלא שכאשר זה קורה ברשת, העוצמה, המהירות, התפוצה, הכוח וכך גם המחיר – גדולים הרבה יותר. "חמודה", מראה לנו דנה, שם בדוי, דברים ששלחה לה בווטסאפ חברה לכיתה." את יכולה להתאבד היום. ימכוערת, ינואשת (כך במקור, חק"ב). חבל שאת לא מתאבדת כמו שדיברנו היום בכיתה. הלוואי תתאבדי ומחר לא תבואי, יא בת זונה, שרמוטה, מי המציא אותך, נמאס ממך, איכסס… תפסיקי להיות ילדה צומי, להקיא מלהסתכל עלייך. לכי תתאבדי, מכוערת".
"לילה שלם קיללו אותי בווטסאפ, ולילה שלם לא יכולתי לישון", אומרת דנה, הלומדת בכיתה ח'. " פתחו נגדי קבוצה. יום אחד, אני זוכרת, ישבתי לאכול. זה היה אחרי טיפול שיניים. צילמו אותי באמצע הביס. נראיתי מגעיל. העלו את זה ופשוט התחילו לצחוק. יושבים עשרים ילדים עם תמונה בבית ספר, הם אפילו לא מכירים אותי, וצוחקים עליי".

כתבה מתורגמת מהטיימס: שיחה עם הבנות של בנות.
קשה לי להגיד שתתעלפו. אפילו לא המעריצים המושבעים.

אראל סג"ל נגד יחס הארץ לשואה.
לפרופ' דניאל בלטמן: "מניפולציה גסה וחצופה".

TheMarkerweek

המתרגמת בטסי בנימינסון משדרות הפכה לחושפת מחדל חמור בטויטה (אשר שכטר).

״אדם יוצא לארוחת צהריים עם אשתו. הם מחנים את המכונית ופתאום הם עפים מעל צוק היישר לתוך האוקיאנוס. אתה חייב להיות סוציופת מוחלט כדי לומר ׳זאת לא הבעיה שלי׳״, היא אומרת. לבסוף, היא קיבלה החלטה: היא תדליף את המסמכים. כשהיא מתעלמת מהעצות של עורכי דינה, היא החלה לשלוח מסמכים מפלילים לעיתונאים, כשהיא מסבירה להם בדיוק מה המשמעות של מה שהם קוראים ומסמנת עבורם פסקאות רלוונטיות. היא החלה ליצור קשר עם הקורבנות ולסייע להם. היא נהפכה לחושפת שחיתויות.

7 ימים

yamim31.1
אפרופו הסיפור של מי נגד מי על בח"לה של מירי בוהדנה, בבו קובו, סיפור שלא הוזכר בראיון שערכה עימה דנה ספקטור (המשפט נערך מסיבות משפטיות), כתב לי רבנו יצחק טסלר את התגובה הבאה:
tesler

עכשיו אעצור לעוד רגע: נניח שבוהדנה הייתה משתתפת במאסטר שף (קשת) ולא במשחקי השף (רשת). האם גם אז הייתה תזכורת כל כך נרחבת לעברו הפלילי של קובו?
לטובת כל הצדדים המעורבים אני רוצה לקוות שכן, אבל ליתר ביטחון שאלתי את אביב הורביץ:

השאלה עד מתי עברו הרחוק של אדם צריך לרדוף אותו היא שאלה מורכבת. במקרה של 7 ימים הדילמה פחות מורכבת, כי אותו מוסף ממש מצא לנכון לעסוק בעברו של בבו קובו לפני שמונה שנים. כעת – למרות שהמראיינת דנה ספקטור הייתה מודעת לסוגיה הפלילית ואף העלתה אותה בפני המרואיינת – אין לכך זכר בכתבה, בגלל תנאים מוקדמים ותכתיבים מצדה של סוכנות הטאלנטים המשפחתית, שאליה בוהדנה משתייכת.
באשר אליי, אם וכאשר אייל גולן ו/או מרגול יזכו בעתיד לכתבת שער קידומית ב-7 ימים לרגל תוכנית חדשה בקשת או בערוץ 24, ובאותה כתבה לא יהיה זכר כלשהו לעברם הבעייתי (שחומרתו נמוכה דרמטית מהרשעה באונס) – בהחלט ארצה לעסוק בכך בהרחבה המתבקשת.
אם חלילה רצוני לא יתגשם, חוששני שלא יהיה זה צירוף מקרים.

ואם אני מסתכלת על הראיון הזה מנקודת המבט של קוראי ועורכי ידיעות. סיפור אהבה מקסים לשבת: הדוגמנית היפהפיה שהתבייתה, אוהבת את הבעל המבוגר ממנה ב-25 שנים, מגדלת שלושה ילדים, פה ושם מפציעה לאיזה קוויקי בתעשייה (אופס, עוד תוכנית בישול), וזהו. אין שום סיבה להעכיר את האווירה בשבת. מספיק סבל העם כל השבוע. והרי אנחנו רוצים צילום שער של ה-דוגמנית מ-הסוכנות ה-משפחתית ADD, לא בלגאן. הבנתם?

לפני קצת יותר משנה נפגשה אמירה לם עם שולמית אלוני לראיון פרידה, כמתברר. כנראה באותה עת היו לה כבר כמה רגעים של אי צלילות, כך במשתמע מדברי לם. "לאחר התייעצות עם בנה, פרופ' נמרוד אלוני, החלטנו שלא לפרסם את הכתבה במלואה בזמן אמת. לאחר מותה, ולאחר שקיבלנו את ברכתו של פרופ' אלוני, אנו מפרסמים קטעים נבחרים מהשיחה".
הראיון (שכולו כאמור "קטעים נבחרים") נוגע ללב ומפויס, וחלילה לי מלרצות שאדם שלא במיטבו או חולה יצוטט או ידבר או יצולם, אבל לא הצלחתי להבין מה ההבדל: ואם היו מפרסמים את הדברים בזמן אמת מה היה קורה?

מוסף הארץ

שרית רוטשילד בשיחה מלפני כעשור עם אלוני על צעירותה.

איילת שקד

כמה עלצו בישר"ה (בשער!) על שאיילת שקד נתפסה על חם משנה את דעתה בעניין המתנחלים. מזל שזה לא קורה לאף פוליטיקאי אחר. שקד לא התייחסה לפדיחקה בפייסבוק.

מוספשבת/ מעריב

לפעמים אני קוראת כתבה שלמה בגלל פסקה או משפט. לפעמים להפך.
הנה דוגמה של הלהפך.

פעם, בימים רחוקים, הוזמנתי גם אני לצריף של שולמית אלוני. נחשבתי אז לחלק מהמחנה. השנים עברו, העמדות שלי לא השתנו. לאלוני, שהובאה השבוע למנוחות, כמו למחנה, קרה משהו. פעם עסק המחנה בקידום השלום, והיום הוא בעיקר משתלח בישראל. פעם עסק המחנה בקידום זכויות, והיום הוא עוסק, לפחות חלק ממנו, בשלילת זכות הקיום של מדינה יהודית.

אני לא מביאה קישור כי עוד אין, ולכן אני יכולה לחוד חידה: מי חתום על הטקסט? מאחר שבינתיים הוא עוד לא באוויר, לא תוכלו לרמות.

ושוב קישור לליבסקינד על אמיר אורן. חפירה עמוקה ומתמשכת בעברו של אורן וביחסיו עם כל זרועות הביטחון לאורך השנים. מה שעולה מדברי ליבסקינד זה שמדובר באדם כוחני שהיה רוצה למעשה לחלוש בעצמו על שלל המינויים בכל המוסדות הבטחוניים של ישראל. מעניין אם אורן יגיב על כך, מתי וכמה ואיך.
זו הכתבה מ-2005 (יניב זך) שהביאה לתביעה של אורן את מעריב, פרשה שהסתיימה לפני פחות משנה.
היה מקום להביא קישור אליה במדור של ליבסקינד.

שישבת/ ישר"ה

הראיון המלא עם מתי כספי (יובל אברמוביץ').

ממון

ממון31.1
ברוטר נסרקה הכתבה של שושנה חן על קניות באינטרנט כולל כתובות מפורטות. ישראל היא כמובן מעצמת רכישות אינטרנטיות, אם חשבתם לרגע אחרת. כתבה בנושא בגלובס לפני חצי שנה. ובערוץ 10. ובכלכליסט.

אגב ממון, ליעל דרומי, העורכת הקודמת, היה קרדיט בעיתון. לעידן מוטולה, המחליף, אין.

יאיר נתניהו

פרופיל (איילת רוזן ב-mako) מלבב למדי: יאיר ואמא ואבא יכולים להיות מרוצים. נקודת החושך היחידה היא שהיה חייל מעאפן עמוס פריבילגיות שלא התחבב על חבריו ולא ממש היה קרוע על תפקידו הנחשק.
אור על היחסים עם השיקסע? לא ממש.
dfdfdfdfd

בניגוד לדברי סימה קדמון בידיעות, יאיר והנורווגית לא לומדים ביחד: היא בבינתחומי בהרצליה, הוא, כך לפי רוזן, באונ' העברית בירושלים. גם במקומות אחרים ב-mako כתוב שהוא לומד בבינתחומי.
ועוד תופעה משונה: הכתבה מ-mako מתפרסמת גם במארקר. וזו לא הפעם הראשונה. מי יכול להסביר לי את פשר השת"פ המוזר בין כל האתרים? האין זה סוג של הסדר כובל?
שני האתרים משלמים לכתבת? מה?
כבר התייחסתי בעבר לא פעם לכל החיבורים המשונים של mako, וואלה, גלובס, nrg. לא מבינה.

וזה מה שמצאתי ב-7 לילות בנושא. קטע מתוך מה מעיק על פורטנוי.
shikse

רשת ב'

על תוכנית הרדיו מחוץ לשעות הקבלה שהגישה שולמית אלוני (איריס לביא בימי הרדיו).
אלימלך רם מספר, ד"ר רפי מן מדבר, ועוד.

גדי ליבנה מודיע כי מיום ראשון הקרוב, 2 בפברואר, 14:00, יתחיל לערוך ולהגיש את התוכנית המיתולוגית של רשת ב', רגעי קסם. "שעה עם השירים היפים של פעם", הוא כותב. בימים הקרובים יעלה דף פייסבוק של התוכנית, שבאמצעותו תוכלו לבקש שירים שיושמעו בה.

מתקלקלים

ענבל אור אמרה לגלובס שלמרות שהספידו אותה בלילה כלכלי, גם אם פרויקט אור בבלי ייכשל, זה לא יפגע בה, כי יש לה חברה יציבה.
וזה העימות יום קודם בין ליאת רון לאור, שהוביל להצהרה הזו. טוב, זה התדרדר פלאים למחוזות אישיים. חובה לצפות, אם כי לא ממש נעים.
(ומהו התחקיר המשפחתי שרון עוברת? הטוקבקים בגלובס טוענים שקובי טרייביטש, בן זוגה, לא רשם אותה כעובדת בחברה אבל זה סיפור מ-2010).
http://f.nanafiles.co.il/Common/Flash/Nana10Preloader.swf

פייסבוק/ בלוגלנד/ רשת

כל העיתונים כתבו שסקרלט ג'והנסון היא זו שעזבה את ארגון אוקספם והעדיפה לדבוק בסודה סטרים.
הארץ טוען שאוקספם זרק אותה (את שני המשפטים האלו תוכלו לקרוא בפוסט ארוך בפרספקטיבה).
(תודה לנירית)

סוחרי הגומי: עד שקראתי את הכתבה של נועה יחיאלי ב-mako לא ידעתי שיש כמה מותגים של גומיות בישראל, ושיש מלחמה. רכשתי גומיות לבקשת הממונים: שתי חבילות ב-15 ש'. "הכי זול בעיר", אמרה לי המוכרת מהכל בדולר שבדיזנגוף סנטר. אבל בכתבה המחירים הם 60-90 ש' והזולים 40-50 ש'. ובכן, כל הכבוד לי, או שקניתי חיקוי של חיקוי. עד כה לא נרשמו טענות. מה שאהבתי ברעיון זה שגם בנים וגם בנות משחקים בגומיות. נחמד מאוד.

שבוע סוער עבר עלי בפייסבוק, והנה כמה סטטוסים מהדהדים שלי:
שיקסע (ליסה גולדמן וסול תרגמו לאנגלית) | אירוניה | 012 | יום המשפחה בלפידומטור | המגירה | בייבי בום | בטל"א | אמא של יאיר | לה גווארדיה.

מותם של בנקאים בכירים (הכלכלה האמיתית).

הקומדיאנטים שותי הקפה שוברת שיאי צפייה. ומי הביא לכם אותה ראשונה לפה? מי מי מי?
תודה. אין בעד מה.

לפני פיזור

ממש התכוונתי ששישי יהיה יום החופשה היחיד שלי בשבוע. אפילו קיבצתי את פוסט השערים (עלק) עם סיכום ינואר (המחשבה שזה ייקח לי רק רבע שעת עבודה הייתה כה מטופשת, "שערים וזהו"), אבל אז, בערב, פתאום הייתי חייבת לספר על המדור של אלדד יניב שנעלם מוואלה.
eldad3
כן, קראנו בעבר ראיונות עם ינון מגל העורך ועם אילן ישועה המנכ"ל. הראשון טען שהכל עביר, השני אמר שכן, יש אינטרסים פה ושם. העובדה שנתנו ליניב להעלות את טוריו שיתקבצו לספר פניית פרסה באתר הייתה מרשימה. מתברר שחיש מהר קיפל מישהו את זנבו.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

65 תגובות על אצבעות שחורות 31.1.14

  1. ירושלמית הגיב:

    מישהו יודע אם מועדון הקלרה הוא מועדון גייז? בכתבה במאקו מצולם יאיר נתנייהו במועדון ההוא, אני תוהה אם בגלל הביקור התמים ההוא נולדו השמועות. האם זה אאוטינג מרומז? רק שואלת. אין לי מושג

    אהבתי

      • ירושלמית הגיב:

        תודה. מישהי שם כתבה בתגובות

        Danielle Bezalel
        בחור בן 23 שאין לו חברים בנים , מסתובב רק עם בנות ומתלבש יפה ויוקרתי? זועק לשמיים שהוא גיי. רק שאם יצא מהארון אמא שרהל'ה תצא מדעתה. אופס .. את זה היא כבר עשתה.
        Yesterday at 9:31am

        בכלל לא ידעתי שלהסתובב עם בנות בלבד בלי חברים בנים זה סימן שאתה גיי

        אהבתי

  2. קרן שלום הגיב:

    לא ברורה הבריונות של ליאת רון בעימות עם ענבל אור.
    אולי אני נאיבית. קשה לי לראות אישה שעושה את זה לאישה.

    אהבתי

  3. קרן שלום הגיב:

    הראיון עם שולמית אלוני במוסף הארץ מעורר השראה. לא יכולתי לעזוב את הכתבה.

    אהבתי

  4. anima הגיב:

    פעם, בימים רחוקים, הוזמנתי גם אני לצריף של שולמית אלוני… פעם עסק המחנה בקידום זכויות, והיום הוא עוסק, לפחות חלק ממנו, בשלילת זכות הקיום של מדינה יהודית.

    בן דרור ימיני?

    אהבתי

  5. marganit הגיב:

    גם בניו יורק טיימס סקרלט ג׳והנסון עזבה את אוקספם, עם קונטקסט רחב הרבה יותר.
    הכתבה

    אהבתי

    • עו"ד הגיב:

      לא מעט שכירים נחשפו בחייהם לאפשרויות הפשוטות לגרום להם להתפטר ממשרה וזאת כדי שהמעסיק יוכל להיתמם ולטעון שהעובד התפטר. טכנית, העובד התפטר, מעשית – גרמו לו להתפטר. אגב, לשם כך גם נקבעו בחוק אפשרויות לפיהן גם אם העובד עשה את הצעד, זה ייחשב כאילו המעביד פיטר אותו. נזכרתי בזאת כשנחשפתי לעליצות הימנית המבקשת להוכיח לי שהארץ הוא העיתון היחד שמוסר אינפורמציה מוטעית לקוראיו, בזדון כמובן. אם נחזור לגברת ג'ונסון, אף אחד לא יודע בוודאות איך התנהלו הדברים, גם לא אתר פרספקטיבה. סינריו סביר יכול להיות:

      אוקספם – ראי, גברת, היית שגרירה עולמית מצוינת ואין חולק שקידמת את מטרות הארגון. עם זאת, התנהלותך כיום עם הסודה אינה עולה בקנה אחד עם מטרות ומדיניות הארגון. אין צורך להסביר לך שההתנחלויות אינן חוקיות וגו' ועל כן עליך יהיה לבחור, להמשיך איתנו או להמשיך עם החברה שיושבת על שטח כבוש ומנהלת משם עסקים, את תאלצי לבחור. סקרלט – חכו רגע, בחייאת. אוקספם – מחכים. סקרלט – שלום לרו"ח שלי, תגיד כמה אני מרוויחה מאוקספם? 0 דולרים גברתי, וכמה מסודה סטרים? כמה אפסים טובים עם מס' גדול מאפס בתחילה, גברתי. סקרלט – אוקספם? אוקספם – שומעים. סקרלט – בחרתי בסודה.

      אז נכון, טכנית, סקרלט עזבה. האם עזבה כי קמה בבוקר והגיעה למסקנה שחרם על עסקים ישראליים בשטחים זה דבר שאינה יכולה לחיות איתו? לא ממש. לחצו אותה לקיר, והיא בחרה.
      הסינריו הזה או דומים לו, שאין לי מושג אם נכון, נראה לי סביר בהחלט. אז מי עזב ומי נעזב, זה כבר פחות ברור.

      בקיצור, שטות.

      אהבתי

  6. ירושלמית הגיב:

    במאקו כתבה על ירדנה ארזי. אם גם בשיא הצלחתה היא מעולם לא פתחה קופות, איך יודעים אם ל״הצלחה״ שלה יש כיסוי? בזה שאנשים שמעו אותה בחינם ברדיו? הרי מדובר בקהל שבוי.

    בראיון הם דנים אם פעם היה יותר טוב, איך בדיוק זמרת שלא עמדה מעולם במבחן הקופות היא עדות לאיזשהי איכות?

    אהבתי

  7. קרן שלום הגיב:

    רחל גץ-סלומון ב 'תרבות וספרות' הוציאה לי את המילים מהפה:
    (הפסקה האחרונה:) "הביקורת האוריינטליסטית מבקשת לרסן שוב ושוב את הפרא השורף ספרים, המכנה בשמות גנאי, ללמד אותו שכדאי לעבור את מתקפות היצרים של המזרחים לפני שהוא ניגש לכתוב, ללמד אותו דרך־ארץ ספרותית."

    המאמר בשלמותו:
    http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.2228137
    * סליחה וולוט, לא הולך לי עם ההיפר קישור.

    אהבתי

  8. אורן הגיב:

    אני לא רק אומר לך תודה אלא גם מביא לך תשורה חוזרת. אפשר לראות את הכל, ולנוח מהאין חופשה של שישי.

    אהבתי

  9. לירון הגיב:

    בשבת הבאה, המחזור המסקרן:
    ליאת "טיב טעם" רון – ז'ורז' "קלאס קלאן" ברטה
    אנימה "אגו" יונג – ענבל "ענבל אור" אור

    אהבתי

  10. velvet הגיב:

    הכתבה על בבו קובו (הוספתי גם בפוסט).

    אהבתי

    • עו"ד הגיב:

      הכתבה הזו העציבה אותי משהו. לא בגלל הבחירות המוזרות שאנשים עושים בחייהם, או בגלל הנחת שהם חשים לחשוף את פרטי הפרטים של חייהם לכולי עלמא, אלא בגלל הבחירות המוזרות שאני עושה בחיי; קראתי ולפתע הכתה בי המחשבה המעציבה שבתשע השנים האחרונות קראתי את הכתבה הזו פעמיים, לא פחות. ולא פחות מטריד – מאז חלפו תשע שנים, תשע! לאן הוא רץ הזמן. עם זאת, מהבחינה הארכיונית מדובר בהישג, גם הסריקה מוצלחת.

      אהבתי

  11. שועלן הגיב:

    זכור לי שפעם לכלכו פה על ליאת רון.
    עכשיו אני מבין למה.
    שמה את רני רהב בכיס הקטן.

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      וגועל נפש שגלובס כותבים שליאת רון אמרה להם בתגובה "הכל ספוקלנסיות" וכותבים שהטעות במקור.
      הכי מעצבן בגלובס ורון שהם גורמים לי לרחם על השרלטנית הזאת.

      אהבתי

  12. סאיב עריקאת מתקן: יהושוע בן נון כבש את הארץ מידי החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי- והפלסטיני.

    אהבתי

  13. עינת הגיב:

    הכתבה על בריונות הרשת נגד וע"י ילדים זעזעה אותי, למרות שהתיאור לא חדש. אולי כי שלי מגיעים לגיל..
    מה שמדהים, שהפוגעים, ששמם ידוע, לא נפגעים. אין צורך להתבייש במחליאות. אין סנקציות חברתיות נגדם. ילדה שמוצמדת לה תווית של שמנה, או חס וחלילה נותנת לא יכולה להראות את פרצופה בעולם, אבל ילדים שקוראים לילד להתאבד, אנשים שמציעים הצעות מיניות לאותה ילדה, יכולים להתהלך בראש מורם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s