קצת מהראיון עם ענת קם

yediot7.2.14haaretz7.2.14

isra7.2.14maariv7.2.14

861

זהו יום הכאילו חופשה שלי מהבלוג.
ולכן מובאים השערים, כדי שתוכלו לבחור איזה עיתון לרכוש הבוקר, אם בכלל.
הפכים הנוספים שמופיעים בפוסט שישי הם עניינים שאינם סובלים דיחוי או שסתם בא לי לספר עליהם.

hamusaleshabat7.2.14

הראיון המסעיר של היום הוא הראיון עם ענת קם. ואולי גם בזה אני טועה, והוא יסעיר יותר את הביצה. עינת פישביין ראיינה.
כמה כתבות ארכיון עליה: מדברת בתחילת המשפט, 2010. ראיון עם ההורים מאותה שנה. ראיון קודם של פישביין איתה מ-2011.
הראיון מתפרסם לא ב-7 ימים אלא בהמוסף לשבת. אולי כי פישביין בחרה למכור אותו ולהתנהל מול המוסף בו עבדה שנים רבות. אולי כי קם היא הכי רחוק שאפשר מהקונצנזוס של ימים.
הנה כמה משפטים ממנו. קשה לומר שהדמות של קם העולה ממנו היא של אדם שכיף להימצא במחיצתו. פישביין בראיון חכם אך עצור, יוצרת קרבה מועטה וריחוק סטרילי מהדמות שהיא מראיינת. גם סתם אינפו חסר לי: אוכל, ספורט, אינטרנט, מחשב (יש? אין?), איזה ספרים קראה, מה למדה, גמרה תתואר? רגעים קשים, ועוד ועוד. על פי התיאור בראיון, קם ניתקה מכל העולם למעט משפחתה. לא כל כך מסתדר עם מסיבת השחרור המתועדת עם כתבי השטחים יום לאחר צאתה לחופשי. גם על האדם החולה במשפחתה, אחת הסיבות לשחרור המוקדם, כך בתקשורת, לא נכתב פה דבר. האם קם פתחה את סגור לבה? לא.

עוד לפני שנכנסתי ידעתי איזו טעות זו היתה, ועכשיו עוד יותר. זה מעשה שלא הייתי חוזרת עליו לעולם, בשום צורה. מעשה שבכלל לא הייתי צריכה לעשות. אני מתחרטת על הכל, מרגע שהחלטתי להוציא מסמכים מהצבא. מה טוב יצא מזה? כלום.

אני חושבת שהייתי אידיוטית שימושית כזו: אני יודעת לכתוב אז ניסחתי מכתבים ופניות בכל מיני עניינים, ניצלתי קצת קשרים. נגיד הפסיקו לתת מפזרי חום אז הרמתי טלפון לח"כית שאני מכירה ואחר כך הביאו רדיאטורים. אין לי מושג אם זו הסיבה.

לעבוד במשהו חברתי זה בהחלט בתודעה שלי עכשיו, אבל היכולת מוגבלת, כי עבריין מורשע לא יכול לעבוד עם חסרי ישע. הייתי רוצה לעבוד עם נערות במצוקה, זה הי קרוב ללבי כרגע ושם אפשר לשנות… זה המקום שבו את עוד יכולה להציל. אם חצי מהמאבק של השמאל בנושא מבקשי המקלט היה מופנה לנערות במצוקה – העולם היה שונה.

כחלק מהתנאים ההכרחיים לקבל חופשות ולהורדת שליש, השתתפה קם במפגשים קבוצתיים בכלא… "אין קבוצה של מרגלות, ולא התאמתי למרמה. אז הלכתי לקבוצה של 'התמודדות עם מאסר ראשון' שהנחו שתי סטודנטיות לעבודה סוציאלית. בהתחלה התווכחתי אתן שראשון זה אומר שיהיה עוד, אצלי זה מאסר יחיד. אמרו לי 'או-קיי, את רוצה לדבר על זה?'… היה יום של התערבות שהטיחו בי כל מיני דברים… שאני קצת אגו-מניאקית ונורא אוהבת לשמוע את עצמי מול קהל. הטיחו בי את זה, שהעבירה שלי, חלק ממנה, היה הצורך בהכרה. אמרו לי את זה גם בחוץ, שרציתי להיתפס. זה קצת סוציופאטי, לא? אומרים את זה על רוצחים סדרתיים, שהם צריכים הכרה".

חשוב לי לחדד: ההתנשאות שלי היא אימננטית למי שאני. לא קשורה לעבירה שלי. אני לא חושבת שאני טובה יותר מאסירות אחרות כי כאילו אין לי קורבן לעבירה, כי לא רצחתי ולא מכרתי סמים לילדים. אני לא טובה יותר מרוצחת כי לא רצחתי. ההתנשאות שלי, כאילו אני טובה יותר מאחרים, היא כי זו אני…

ברמה האישית אני כועסת על אורי (בלאו)… הדבר הכי קשה שעבר עליו בארבע השנים האלה… זה גל הקור בארצות הברית. מסכן, תקוע שם בהרווארד… מה שאני מאחלת לו זה ביני לבינו.

הכי דחוף לי זה למצוא עבודה ולחזור לשגרה. אני מחפשת בתקשורת כי זה מה שאני יודעת לעשות, אבל מוכנה לעשות כל דבר. אני אינטליגנטית, עובדת קשה ולומדת מהר. אני מבינה שיש עדיין אנשים שחושבים שמישהו שילם בחייו על המעשה שלי, או כאלה שמבחינתם מסרתי את הסודות הכי כמוסים של ישראל לישמעאלים. אנשים לא יודעים את העובדות, כלום מזה לא קרה. אני מעדיפה היום שיחשבו עלי טוב, כי אני צריכה עבודה ולחזור לחברה.

מאוד מרשים, נכון? אבל בהיותי הקטנונית שאני, הרשו לי להיטפל לעניין פעוט שלא קשור בשיט לעניין הכתבה, שבעיני הוא ענת קם בקליפת אגוז.

יומיים לפני הכניסה לכלא התכנסו חבריה בדירתה השכורה של קם ליד כיכר רבין בתל אביב… "שתיתי מלא ועישנתי ואיפרתי על הרצפה כי זה היה הלילה האחרון שלי בדירה, ולמי אכפת"

קאט לעכשיו:

אל הדירה האפלולית שבה היתה כלואה במשך שנתיים… היא מוכנה לחזור ברגע שתתפנה, כי "תנאי השכירות טובים".

כלומר, מדובר באישה שרכושו של הזולת לא מעניין אותה. אז היא איפרה על הרצפה שלא שייכת לה. נכון, היא לא שרפה את הקירות ולא שברה מרצפות (אני מקווה). אבל שום דבר לא נראה לה לא בסדר, היא רוצה לחזור לשם עכשיו. אם להגדיר קווים סוציופאטיים באישיותה, נראה לי האפר על הרצפה כסימפטום.

המדור של אלדד יניב חזר לאוויר

תקלה? זכויות יוצרים? חוזים? אלוהים, ינון מגל, אנחנו לא מפגרים!
הרי אם ככה היית צריך להוריד את כל הטורים של יניב, נכון?
(מה בוער עם רינו צרור, גל"צ, דקה 48:25).
וזה המדור הנעלם עם התאריך המקורי, 30 בינואר, אף שעלה שבוע לאחר מכן. תיהנו.
takala

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

ניר גונטאז' על רשימת עורכי הדין המשפיעים של ערוץ 10.

קומדיאנטים במכוניות שותים קפה. סיינפלד עם הווארד שטרן.
וזה הקטע הקצר עם ג'ורג', שהוכן לסופרבול.
חיים הנדוורקר על טום'ז רסטורנט, הדיינר שמככב לכאורה בסדר, שלמרבה הפלא דווקא רק הריוניין הזה צולם בו.
מומלץ לתקן את טעות ההגהה הגסה בבלוג. גם בתגובות העירו עליה.

george

מי נגד מי בחופשה (סקי?) השבוע.

לפני פיזור

וגם אני יוצאת לקניות.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שישי קצר, שערים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

40 תגובות על קצת מהראיון עם ענת קם

  1. שועלן הגיב:

    ראית את הדבר המרשים הזה?

    אהבתי

  2. שועלן הגיב:

    למי שהתעדכנה לו האפליקציה של הארץ והכתבות חסומות, שיסיר אתהאפליקציה, יוריד את הגרסא הקודמת מ ואח"כ יחפש את האפליקציה בחנות play בלי להתקין, רק ללחוץ בחנות על כפתור תפריט ולהוריד את העדכון האוטומטי של האפליקציה.

    אהבתי

  3. bokovsky הגיב:

    בגליון הארץ מנתח בני ציפר את איכויותיו הווקאליות של אריאל זילבר וקובע שלא מגיע לו פרס מפעל חיים, הואיל וקולו נשמע כניסור של צרצר.
    ציפר ההדיוט אינו יודע שפרס מפעל חיים הוענק לזילבר ע"י אקו"ם בשל פועלו כמוסיקאי, ולאו-דווקא בשל יכולותיו הקוליות.
    תופעה זו של עתונאים הדיוטים המביעים את דעתם בעניינים שבהם הם אינם מבינים דבר וחצי דבר אופיינית לעתונות הכתובה בארצנו בימים אלה בכללה – והארץ, המחשיב עצמו עתון אינטלקטואלי, אלק, אינו נקי מתסמונת חולה זו.

    אהבתי

  4. אורן הגיב:

    אינני חושב שלא לאפר על רצפה לא בהכרח שולל אי לקיחת מסמכים מסוווגים. לא שהאבחנה מרובת השלילות הזאת אינה מקשה על אי הבנת המשמעות הנסתרת.

    אהבתי

  5. nirit הגיב:

    איפה הממשלה ואיפה הניהול הראוי של כספי הציבור… הנה דוגמא חדשה להפקרות (חשיפת "טלקום ניוז"):
    צבא עורכי הדין של משרד התקשורת בפטורים ממכרזים כדי לכסות על מחדלי המשרד

    אהבתי

  6. reader הגיב:

    הראיון מאיר בצורה מאוד לא נעימה את עיתון הארץ. אנשים שם בטוחים שהם משנים את העולם ושהם עובדים במקום הכי טהור ונקי וצודק ובעל אתיקה עיתונאית משובחת. ובכן, המציאות מראה שמישהי ישבה בכלא שנים בגלל העדר האתיקה של המקום הזה ובגלל העיתונאות הגרועה שהם עושים.

    מעניין איך חבריה במערכת מרגישים עם זה שמצד אחד הם עובדים שם ומקבלים כסף ומצד שני המקום שהם עובדים בו עובד בצורה לא מקצועית ואשם בהכנסתה לכלא של חברתם.

    העיקר שאפשר לעשות עוד תחקיר על רני רהב ולשים עוד תמונה של ציצי בעמוד הראשי, ולהחזיק במקביל את הדימוי האליטיסטי.

    אהבתי

    • ziki הגיב:

      אני מעריך שהם מרגישים רע מאד.
      קרה להם בזמנו מקרה דומה עם הפרקליטה שהדליפה בפרשת סיריל קרן.

      אהבתי

    • anima הגיב:

      כמה עובדות:
      1. ענת קם לא עבדה בהארץ, אלא ככתבת בוואלה! ברנז'ה.
      2. המסמכים הסודיים שאספה בעת שירותה הצבאי נמסרו לאורי בלאו שכותב בהארץ.
      3. קם הורשעה בעבירות ריגול חמורות בגין הוצאת אלפי מסמכים מסווגים מצה"ל והעברתם לעיתונות.
      4. בתביעת נזיקין שהגישה בבית משפט המחוזי בת"א נגד עיתון הארץ היא טוענת כי הרשלנות של בלאו ושל מערכת העיתון, היא זאת שהביאה לחשיפתה כמקור העיתונאי של הפרשה וגרמה להרשעתה.
      5. עו"ד אילך בומבך המייצג אותה טען: "אם יש עבריין עיקרי זה אורי בלאו. הוא היה צריך להגיד לה, בתור עיתונאי אחראי ומנוסה, 'מה את עושה?'. היא חיילת בת 21 ללא כל ידע. הוא היה צריך להגיד לה 'לא מוציאים מסמכים כאלה. אני לא רוצה לקחת את זה אלי, תחזירי את זה חזרה. היא באה וסמכה עליו".
      6. טיעון מצוין. במיוחד כשהוא בא מיד אחרי "היא חיילת בת 21 ללא כל ידע", שכאמור גנבה אלפי מסמכים מסווגים במודע ומתוך כוונה לעשות בהם שימוש כלשהו. וזאת אכן עשתה.

      נכון, הארץ חשף אותה כמקור ובכך פגע בעיקרון המקודש של החיסיון העיתונאי. אבל, האחריות והאשמה על גניבת המסמכים והדלפתם מוטלת אך ורק עליה (לכן גם נענשה), ואת זה כמה שלא תנסה אין לשכוח.

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        מי אמר שעבדה בהארץ?

        אהבתי

      • reader הגיב:

        1. הבנת הנקרא: בשום מקום לא טענתי שהיא עבדה בהארץ, כתבתי שיש לה חברים במערכת, וזה המצב, ע"ע, הראיון שנערך לאחרונה עם מורן שריר בו הוא אמר בפירוש שהוא חבר שלה.

        2. לא טענתי שהיא לא אשמה, טענתי שהיא הוסגרה על ידי רשלנות של מערכת הארץ, ושזו בעיה אתית ומקצועית של העיתון, ולמעשה, זו הפעם השנייה שזה קורה בהארץ. במקומם הייתי עושה בדק בית. על הטענה הזו לא השבת, כל התגובה שלך לא קשורה לתוכן של התגובה שלי אלא מאירה נקודות נכונות – אך לחלוטין לא קשורות למה שכתבתי.

        אהבתי

  7. תודה על הקפה. המכוניות נהדרות, הצילום מעולה -אבל ג'רי כזה שמוק. הזמין את השטרן לתכנית כדי לצאת מסוייג והפך אותו לאידיוט שימושי. מעדיף פקיד מצחיק מקומיקאי פקידותי. "הטמבל" צודק, ג'רי צריך טיפול.

    צפיתי שהמחנה יהפוך את קם לסבח ואת בלאו לרובין הוד. המסכנה הצטרפה לרשימה ארוכה של אידיוטים שימושיים שנזרקו לכלבים כשהפכו לחסרי תועלת. השליח לא מעניין, הפוקוס צריך לעסוק בראש.

    אהבתי

  8. hagitc הגיב:

    לגבי:
    המדור של אלדד יניב חזר לאוויר
    סתם זורקת רעיון, רינו צרור לא שאל את ינון מגל את השאלה הזו (לגבי הורדת טורים אחרים-ישנים) למה שאת לא תעשי את זה?תכלס זו שאלה נכונה, ותשובה אין, ובאמת מוזר כל הסיפור הזה.

    אהבתי

  9. חייל זקן הגיב:

    גם סתם אינפו חסר לי

    האינפו שחסר לי הוא על ההתנהלות הנפשעת של הגנרל מאותגר הפדף, יאיר נווה, שאיפשר לכל דיכפין לשזוף את עיניו בתוכניות מבצעיות של המטה הכללי. יש דרג ויש *רג…

    אהבתי

  10. shitrit הגיב:

    כפי שאראל סג״ל זיהה לאחרונה, ״הארץ״ ממשיך בפרוייקט שלו לקעקע את הניצול את זכרון השואה בידי מדינת ישראל

    http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2237359

    נא לא להתבלבל בין הגישה הזאת שבאה לשרת אידאולוגיה דיאספורית גלותית (ביחד עם התמיכה במסתננים וכל מה ומי שיפרק את המדינה) לבין הטענה נגד הזיכרון ההיסטורי המעוות של מה שקרה באמת שם. האם הסופר ה״שוודי ישראלי״ יהיה מוכן להיות ביקורתי גם כלפי הפן הזה? לא. גם בשבילו זה קדוש.

    אהבתי

  11. ziki הגיב:

    מה קנית?

    איפה?

    אהבתי

כתיבת תגובה