אחרי החדשות
שני הרוגים מפיצוץ בלון גז בעיר העתיקה בעכו.
הכותרות הראשיות
מחברת את הכותרות בשער של ידיעות וישר"ה. ראו איך השניים משלימים אחד את השני.
– "טרור ליד הגבול, ג'יהאד בגבול אילת"
– "שדה המוקשים של ניצב ארביב: המלון, הכסף, הדירה"
איזה סיבה יש לקוראי ישר"ה להבין ש"שדה מוקשים" הוא מטאפורה?
ניצב ארביב מכחיש הכל: שילמתי על כל לילה במלון, אין לי דירה בצפון תל אביב. "לא קיבלתי כפתור של חולצה", אמר יום לאחר פרישתו בקול ישראל.
בין כפתור לכל המתואר כאן יש כמה אלפי קילומטרים, לא?
ניצב ארביב הגיב מפריז, שם הוא שוהה עכשיו. נו הכל מצוין. לא יושב בבית אבֵל אלא חורש את שאנז אליזה.
ארבעה עמודים+שער עוסקים בידיעות בהטבות בעשרות אלפי דולרים שקיבל לכאורה מנשה ארביב לו וגם לבנו.
בישר"ה – כפולה ראשונה.
במעריב – רק ע' 6. פרשנות של ברוך קרא.
בהארץ כלל לא מתייחסים לפרשת ארביב הבוקר, אבל מכה קשה למשטרה ולתדמיתה: 20 התנקשויות בארבעה חודשים ואפס פענוחים. זו הידיעה המרכזית בע' 3.
הסיבה: גידי וייץ כתב על הטבות ארביב כבר לפני שלושה ימים.
פיגוע בטאבה
איזה מזל שלא היה אף ישראלי ואפילו לא יהודי באוטובוס, אלא תיירים מדרום קוריאה ומלווה מצרי. מזל גדול!
יפה מצד ישר"ה שזו כותרת עליונה בשער, למרות שמדובר בבני אנוש מדרג נמוך.
וחבל"ז על השילוב בין טרור לשדה מוקשים. אין דברים כאלו.
לקח אחריות: ארגון הטרור אנסאר בית אל מקדיס.
רק במעריב זו הכפולה הפותחת. בשאר העיתונים אפשר לקרוא על הפיגוע בעמודים הפנימיים, אם כי כולם מתייחסים בשער+תצלום.
כיפות
וידיעה פרטית ומחרידה לידיעת הקורא אמיר אורן: במעריב (ע' 9) כותב יוחאי עופר "בגלל בגידול במספר חובשי הכיפות: המוסד מעסיק רב במשרה מלאה". מה הבעיה? שהידיעה מתעתעת. לא בטוח שהעסקת הרב במוסד היא לא עניין חדש. מה שכותב עופר זה שבגלל שמספר חובשי הכיפות גדל, הרב "הפך לדמות משמעותית". "גורם בארגון" מספר שבעבר ניתנו שירותי הרבנות באמצעות הרב הצבאי הראשי לשעבר, תא"ל אביחי רונצקי, אבל עכשיו הרב של המוסד נותן את התשובות. בנוסף לרב הצמוד ששמו אסור לפרסום, אך הוא איש המודיעין ואגף הרבנות הצבאית לשעבר, מתייעצים אנשי הארגון עם רב נוסף, "מבכירי הרבנות הצבאית". נו, העיקר שלא עם פינטו.
הרב רונצקי, אגב, פרש לפני כמעט ארבע שנים.
לא רק השב"כ, גם המוסד. מה יהיה, אורן?
זוועות סוריה
נערה נרגמה למוות כי היה לה חשבון פייסבוק.
משתכשכים בביצה
בידרמן מצטט את בידרמן, פוסט מהבוקר.
המתיחות בין יפן לשכנותיה, כלומר במגזינים.
(הודעה לעיתונות):
טקס הפרס הישראלי לביקורת התקשורת של האגודה לזכות הציבור לדעת נערך אמש. הפרס הוענק לד"ר גיא בכור ולד"ר דרור אידר (שזוכה להפניה בשער עיתונו). הפרס לתקשורת כלכלית הוענק לאלי ציפורי.
שר התקשורת, גלעד ארדן:
כשאנחנו מדברים על זכות הציבור לדעת, אנחנו מתכוונים שהציבור צריך לדעת את כל המציאות על צדדיה. ציבורים רבים סובלים מהדרה בתקשורת, סיקור חסר, סטריאוטיפים, סיקור מוטה. יש לי כוונה לתת מענה לחוסר האיזון הזה בשידור הציבורי. כשנלך לשידור יותר רלוונטי ומשפיע שנותן לציבור את המידע השלם וההוגן ומשקף את כלל חלקי החברה הישראלית ונקדם את התהליך של דה רגולציה והרבה יותר חופש, אבל יחד עם עקרונות שנצטרך לשמור עליהם בקפידה, כלי אכיפה מידיים וברורים. ביחד, בתהליך של פתיחות ודה רגולציה ועם ערוץ ציבורי שלוקח את שיקוף החברה הישראלית, ניצור חברה טובה יותר ומלוכדת יותר שמקבלת את כל המידע שמאפשר לה להיות עם תחושת שותפות.
בכור:
בכמה וכמה שיטות הפחדה ניסו גורמים שונים לבצע מניפולציה במוח שלנו, ולהשתלט על תודעתנו כחברה: הטענה שאיראן מפתחת נשק גרעיני נגד ישראל ולכן חייבים הסדר מדיני, הטענה שהרוב הערבי בארץ ישראל יחסל דמוגרפית את המדינה היהודית, הטענה של דה-לגיטימציה גוברת של ישראל, עד שנוחרם כמדינה כמו המשטר הגזעי בדרום אפריקה, הטענה העיקשת שאנחנו הבעיה במרחב הערבי, והטענה שהכלכלה הישראלית מתפוררת… הטענות הללו הומצאו ובושלו כולן בידי יהודים ואפילו ישראלים, והן שרירות וקיימות יום יום בתקשורת הישראלית, בערכיה, במה שמדווח ובעיקר במה שלא מדווח. זהו המקרה ראשון בהיסטוריה האנושית, שבו לוחמה פסיכולוגית מופעלת נגד הצד שלך, ולא נגד היריב. כמו נחיל נמלים טורדני ואינסופי, מתפרצות הטענות האלה כמעט בשמחה, יום יום ושעה שעה בתקשורת הנקראת, המושמעת והנצפית בישראל.
אידר:
הגעתי אל התקשורת משום שלא היה בי כוח לידום. מאז עמדתי על דעתי הפוליטית חוויתי השתקה. התחושה השלטת הזכורה לי מקריאה בעיתון היתה אלם, אלימות שהופעלה עליי ושכמותי, שקולם כמעט לא נשמע במרחב הציבורי… רוב הציבור רוצה לקרוא עיתון המשמיע את קולו ואינו מתנשא עליו. "ישראל היום" שבר את המונופול של קבוצה קטנה, נחשבת בעיניי עצמה, שהחליטה מה טוב לעם הזה ומה ראוי לחשוב.
ציפורי:
למדתי שעיתונאים אינם קדושים ולא משיחים, לפעמים אנחנו מפריזים ולפעמים אנחנו טועים. כתבתי אינספור מאמרים, ותקפתי לא מעט אנשים. אם טעיתי תיקנתי… אם מישהו נפגע מביקורת שלא הייתה מוצדקת אני מצטער על כך… גלובס עושה ככל שביכולתו לחשוף נושאים מתחת לזרקור, כדי שתהיה לנו כלכלה טובה יותר, כלכלה בשירות כל אזרחיה.
יש עורכים בבית?
– לידיעת עו"ד ד"ר גדעון פישר: החיסול לא היה בלב תל אביב אלא בגבול יפו.
"לא 'סופרים' את האזרח הקטן" – אין צורך במרכאות ב"סופרים" (שם, שם).
"כילד 'בילה' צחי הרבה שבתות בבסיס הימ"מ, שם שירת האב" – אין צורך במרכאות ב"בילה" (ידיעות, 4).
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
נתקלתי במיזם הזה, מיקרוסינמה, סרט לשם שינוי, והוא נראה לי חשוב במיוחד.
מי זה מרקו טלמון?
פולואו לפוסט (אה, לא ממש לפוסט, לא צריך להגזים, לרעיון) בגלובס, ועינת מירון דיברה בצינור לילה אמש, אך לא צפיתי.
לפני פיזור
כן, אף מילה על ספיר סבח. מה תעשו לי?
ולווט אנדרגראונד 
בוויכוח התקשורתי בין הרב והניצב, אני מאמין למנשה ארביב. זו תחושת בטן בלבד, אבל היא מתחזקת בידיעה שארביב לא קנה שום דירה מאפריקה ישראל, לפיכך לא קבל מאות אלפים הנחה (שוחד?).
כרגע יש לנו מלחמה של יחצ"נים מצד אחד וניצב בדימוס שמתייצב רק עם עורכי דין (וזה נשמע פחות טוב מאשר סיירת היחצ"נים של הרב. ויחצ"נים באופן מקצועי מועדים לאי אמון. זה תפקידם.
אני ממתין לראות מה מח"ש תגיד (אם יתנו לה לחקור) ואינני מסתפק בשיפוט על ידי התקשורת.
😯
אהבתיאהבתי
מקריאה ראשונה ברור שחבורת הרב
הכינה באופן רצוף ומסודר תיקים על
כל מי שהסתובב בשטח. לא יפליא
איש אם ייתגלה שבמלון הזה גם צלמו
והקליטו כשהיה צריך. לא מעט
אנשים יפים וחשובים היו רוצים לדעת
מי ומה בתיקים הנ"ל ומה בתוכם.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לאלי ציפורי, שזכה בפרס ודיבר דברים של טעם. פחות כבוד לגיא בכור, המפחיד הלאומי. עתונאי מוכשר שמשתמש בכשרונו להגזמה והפחדה.
🙂
אהבתיאהבתי
הפרכה של עלילות הפחדה הופכת עיתונאי למפחיד לאומי?
אהבתיאהבתי
אם תקרא את מאמריו של גיא בכור בתשומת לב וללא דיעה קדומה, תראה את המופרכות שלהם. אם תקרא עם דיעה קדומה, לא תראה בהם פגם.
עם זאת, צריך לזכור שגיא בכור מוכשר ויודע להציג היטב את עמדתו. לכן, קשה יותר לחלוק עליו. גם לחיילים זקנים, אך לא קשה למילואימניקים זקנים כמוני.
אהבתיאהבתי
לצערי, אנחנו בעלי האיי קיו הנמוך, קוראים כל מאמר עם דעה קדומה. רק אתם, בעלי האיי קיו הנעלה, יודעים להתייחס לכל נושא בהגיון גמור נטול דעות קדומות.
אהבתיאהבתי
אילנה דיין :ספיר, אני רוצה להחזיר אותך לרגע שבו הקוקסינל הזה מתהפך עליך בקטע לא טוב של אשכנזים..בדיוק כשהפרח'ה המרוקאית שבך, שעד לפני רגע עוד לא ממש ירדה מהעצים, רוצה לצאת עליו בחזרה, אבל אומרת לעצמה ספיר, תרגיעי ותני לבן גביר המקצוען לפתוח לו ולחברים ההומואים שלו בהארץ תפרים עד לתריסריון.. ואת יודעת שזה הולך להיות הפעם כואב ואכזרי, אבל כבר אי אפשר לסגת לאחור..ומה אז? מה אז עובר לך ספיר הקטנה, ואני מתכוונת הפעם ממש ספיר במלעיל, בראש? את יכולה לחזור איתנו לרגע הזה?
אהבתיאהבתי
אהבתי
אהבתיאהבתי
אף מילה על המתנחלות הציוניות על חשבון הערבים בעכו?
אהבתיאהבתי
איפה? מתי? מי? למה? כמה?
איך זה שאפחד לא מספר לי שום דבר אף פעם?
אהבתיאהבתי
מי לימד אותך, אדם ורטה?
עכא נועדה להיות חלק מפלשתין אבל הקלגסים של חטיבת כרמלי חשקו ברכושם של הערבים המסכנים. בתחילה הכריזו על מבצע בן עמי שבו השתלטו על הכפרים הערביים בסביבתה כדי שיוכלו לחלק את אדמותיהם לשמרת ובוסתן הגליל. לאחר מנוסת הכפריים החליט ראש הקלגסים משה כרמל לנצל הצלחה ותקף את העיר שוחרת השלום והביא לכניעתה תוך שהוא מגרש את מרבית תושביה ומסדר דירות לשטוטית שלנו ולחבריה החמסנים הציונים.
אהבתיאהבתי
שנים לא ידעתי למה המחבלים בלבנון קוראים אחרי כל פעולה לחזור לעכו וליפו. כל פעם שהערבים הזכירו את יפו ועכו אמרו לנו שזה קוד להשמדת ישראל. למה לא סיפרו לנו שהפלמ״ח כבש שטחים של פלסתין ומכאן הסכסוך?
הזמרת הלבנונית פיירוז חולמת על עכו ויפו
אהבתיאהבתי
ועדיין, היכן שעבד אורי אבנרי נשארו
פחות ערבים מאשר בגליל המערבי
והמרכזי. ועדיין, לגליל החזירו אחרי
מלחמת השחרור מאות אם לא יותר
פליטים מלבנון
אהבתיאהבתי
רק שכחת לציין ששמרת הוא קיבוץ שמוצניקי כמובן. וכמו רבים מקיבוצי
"אבא סטלין אמא רוסיה" הם יושבים על אדמה כבושה.
תמיד היתה דואליות באידיאליות
הקיבוץ הוקם במאי 1948 על ידי חברי השומר הצעיר מרומניה, הונגריה וצ'כוסלובקיה, על חלק מאדמות הכפר הערבי אל-סומיריה, שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות (לאחר מבצע בן עמי), ולא הורשו לחזור לאחריה. היישוב קרוי כך משום שבאזור הייתה נחלתו של שמרת, בנו של אשר.
אהבתיאהבתי
אין שום צורך. זה ארכאי. הסלנג צריך לדבר בפני עצמו.
אהבתיאהבתי
לעומת זאת עם 'שדה מוקשים' יש לך בעיה. גם זה ארכאי. זאת לא מטאפורה זה מטבע לשון.
אהבתיאהבתי
“לא ‘סופרים’ את האזרח הקטן”, דווקא לדעתי יש צורך במרכאות, מדובר בסלנג.
אהבתיאהבתי
שמישהו יגלה אחריות פדגוגית וישלח את ספיר סבח להסתכלות. הנערה ירדה לגמרי מהפסים. לא הספיקו לה 15 דק' התהילה המפוקפקת וערב ההוקרה הבזוי על תרומתה לשיח, לשפה ולתרבות הישראלית המידרדרים מדחי אלי בכי, שהיא מתעקשת להמשיך עם הפרובוקציות הזולות שלה.
Haven't the Jewish people suffered enough?!
אהבתיאהבתי
ושוב אתם (את) סותמים את הפה לציבור שלם של ספיר סבח. אלימות מתנשאת.
אהבתיאהבתי
אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה 😉
אהבתיאהבתי
המזל מכה פעמיים. דין טאבה כדין עכו.
V, לא הגיעה העת לקמפיין לשיחרור שטוטית?
אהבתיאהבתי
לאט, לאט, בשלב ראשון ולווט תוציא אותה לחצר עם זמם.
אהבתיאהבתי
תמשיכו
לבינתיים חמישה ימים אני מנסה לצוד את "סופרגז" כדי לבקש מהם שיעיפו מהבנין שלי את בלוני-הגז הפיראטיים שהוצבו כאן כי אצלנו יש מרכזת-גז
והשכנים, אלה מהקיפוח, שבאו לגור כאן הציבו בלונים משלהם למרות שזה בניגוד לחוק הבתים המשותפים (למקרה שיש מרכזת-גז)
נכון שאני גזענית?
אורן זמם זה רעיון רע לא אוהבת להיות קשורה אני עלולה לבעוט ואם זה לא יעזור לנשוך.
אהבתיאהבתי
הא שכחתי להוסיף שביום רביעי היתה אצלנו דליפת גז בידי בידיוק מתחת לדירה שלי גרה בקומה ראשונה. ועדיין אף אחד לא קם נכון יותר לא טיפל בזה. אז תמשיכו:)
אהבתיאהבתי
תנשכי חופשי, את עם זמם.
אהבתיאהבתי
נכון בלבלתי עם הרצועה.
בסוף יסתמו לי את הפה כך או אחרת
אהבתיאהבתי
בקיצור אחרי כמה וכמה סבב טלפונים עם הנהלת "סופרגז"
וסיבוב באתרים השונים הגעתי למסקנה ש
א-כיבוש אשם במה שקרה ובמה שיקרה
אהבתיאהבתי