רה"מ מתראיין
כזכור וכפי שדיווחתי נפרץ הסכר, ורה"מ מתראיין לתקשורת הישראלית, מאז שעלה על המטוס חזרה לישראל.
הראיון שלו לישר"ה מככב בכותרת הראשית ומכסה את כפולת 2-3.
העיתון מביא, וזה מעניין, גם את ההתייחסות של רה"מ לשאלה מערוץ 2, כולל קרדיט, על פרשת אב הבית. כלומר, בישר"ה לא עימתו אותו עם עניינים מביכים.
"ברור שהדרישה היא שלא יחשוף", אמר נתניהו בעניין בראיון בערוץ 2, "אדם נכנס אליך הביתה, מדוע שיקליט אותך? איך אפשר לקבל דבר כזה בכלל? מה זה, אין פרטיות? גם לראש ממשלה מגיעה פרטיות. ריבונו של עולם, מחטטים בהכל? קיימת התנועה לחופש המידע על נתניהו, שבודקת באיזה נייר טואלט השתמש ראש הממשלה והאם היה מכרז לזה. אין לזה סוף, וזה עולה בכל מקום. יש נכונות ויד קלה על ההדק בכמה כלי תקשורת, שמטרתה לעודד את מי שמבקש להעלות דברים כאלה ולתת במה לאנשים האלה לומר את מה שהם רוצים. יש כאן הרבה חטטנות והרבה איפה ואיפה. יש חשיפה ויש חשיפת יתר".
וזה הראיון של אודי סגל עם רה"מ.
מאחר שהראיון דרך רשת נפתח באוטומט, אני מביאה רק קישור לראיון המלא, 11:51 דקות.
בהארץ אין שום ראיון. כזכור, בסופשבוע דיווחו שם על הראיונות האחרים לתקשורת.
גם לא בידיעות.
מתקלקלים ומאיימים
הבוקר: מסיבת עיתונאים מיוחדת של מוטי בן משה.
ארדואן מאיים שיסגור את פייסבוק ואת יו טיוב.
ובינתיים במעריב
הודעה לעיתונות:
ועד עיתונאי מעריב וארגון העיתונאים תקף אתמול בחריפות את שלמה בן צבי על החלטתו, דקות לפני כניסת השבת, לא להוציא בראשון בבוקר את העיתון:
"שלמה בן צבי רימה את כולם לאורך כל הדרך. אין לנו כל אמון בו. הוא פועל לחיסול סופי של מעריב ולשם כך הוא לא בוחל בהצגת מצגי שווא, העברת נכסים מחברה לחברה, הפרת הסכמים והפעלת לחצים כלכליים על העובדים. היום ברור לכל שמלכתחילה בן צבי לא התכוון למלא אחר ההסכמים שחתם עם העובדים. כל המהלכים שהוא עשה ועושה בימים אלה נועדו להכשיר את הקרקע לפיטורי עובדים ולקיצוצים נוספים ולהעביר את המותג לחברות אחרות שבבעלותו כדי לחסל את העיתון. מבחינתנו אין מעריב בלי עובדי מעריב – ולא ניתן לשלמה בן צבי להפריד בין השניים."…(המשך בעמוד הפייסבוק של הבלוג).
הבוקר הראשון בלי מעריב בדפוס.
הבנקים החזירו צ'קים בסך 650,000 שקל שמשכה קבוצת מקור ראשון לפקודת קופות של עובדיה בחודש ינואר. כך מגלה (יום ו', 7.3.14) הקבוצה בפרטים נוספים שמסרה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בעקבות בקשת כונס הנכסים הרשמי לקבלם לאחר שביקשה הקפאת הליכים.
אלי דסה, הצלם, העלה סטטוס וצילום שלו: "זהו, החבורה סיימה לערוך את העיתון הדיגיטלי של מחר".
(החבורה הזו עבדה בהתנדבות אמש).
אין לי מושג על איזה עיתון דיגיטלי הוא מדבר, כי המהדורה לא קיימת:
Service Unavailable היא ההודעה שמקבל מי שלוחץ על אחת משתי הלשוניות הללו ב-nrg:
בהמשך עלה עמוד השער (ראו למעלה, בין כל השערים), וזהו.
–
שימו לב, הנאמנים והעובדים, למייל לא ייאמן שקיבלתי הבוקר.
אנחנו מנויים של נשיונל ג'יאוגרפיק, העיתון המודפס בהוצאת חברת תכלת (גם היא של שב"צ, V).
בדו"ח האשראי של חודש ינואר ראינו שני חיובים.
התקשרתי לשירות הלקוחות ואמרו לי שמחודש ינואר, החיוב יהיה חודש מראש ולכן ראיתי שני חיובים.
מה שהם עשו, למעשה, זה ללוות כסף מהלקוחות שלהם, אני מניח בגלל חוסר במזומנים.
מעניין לדעת האם יום אחד נקבל הודעה שאנחנו מפסיקים לקבל את העיתון שכבר שילמנו עליו.
האתר עדיין מתעדכן הבוקר, פחות או יותר.
בהארץ יש הפניית שער לכתבה של נתי טוקר מהמארקר. הוא מדווח הבוקר על ההתפתחויות הבאות: בקשת העובדים לבית המשפט דרך נאמני החברה, למנוע את העברת פעילות החברה לגורמים אחרים.
אין מילים, באמת. אין.
[gview file="https://velvetunderground.co.il/wp-content/uploads/2014/03/בקשה-מעריב-1.pdf"%5D
תגובת מעריב ההזויה הבוקר:
הוצאת העיתון תתחדש כסדרה מיד לאחר אישור בית המשפט לבקשה להקפאת הליכים ואישור תוכנית ההתייעלות הכולל הזרמה תקציבית נוספת של הבעלים לצורך המשך הפעלת העיתון.
על הנעשה במעריב אפשר לקרוא רק במארקר בהרחבה, ובגלובס בצמצום.
ידיעות וכלכליסט לא מוצאים לנכון לעדכן את קוראיהם. הידיעה הקצרצרה באתר כלכליסט היא משישי לפנות ערב, וזהו.
דיווח נרחב אפשר לקרוא גם פה, כמובן.
לכל כתבות העובדים הקודמות "להציל את מעריב".
חיים שיין VS יגאל סרנה
על מי כותב היום ד"ר חיים שיין בע' 7 בישר"ה תחת הכותרת "סליחה שהצלחנו" (זהירות אם אתם פותחים את הקישור, מארש צבאי נורא [וסליחה אם טעיתי בהגדרה המוזיקלית] מקבל את פניכם בווידיאו שנפתח, כרגיל, אוטומטית, בלי להתחשב באף אחד. האתר מנפץ המוח של ישר"ה נעשה מחריד יותר ויותר)?
במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" מגדיר בעל טור קבוע בעיתון את פעולת צה"ל "פיראטית" ועורך השוואה בין לוחמי צה"ל ל"פיראטים סודאנים" המטפסים על אונייה ישראלית. צריך מידה רבה של עזות מצח וכפיות טובה להגדיר את לוחמי צה"ל כשודדי ים. כאילו מדובר בספינה תמימה שללא סיבה שודדים תאבי בצע משתלטים עליה. לרגע סברתי שאני קורא טור בעיתון איראני המתפרסם בטהרן. עכשו רק נותר לחכות שהאיראנים יאמצו את ההגדרה בעיתון "ידיעות אחרונות" ויבקשו להוציא צווי מעצר בינלאומיים נגד מפקדים וחיילים שהשתתפו במבצע.
אז מיהו הכותב שאסור משומה להזכיר את שמו, ואיזה פשע הוא עשה?
מדובר ביגאל סרנה, שכתב במדור שלו בכלל על ילד משדרות שלפני שש שנים נפגע מהדף רקטה, הפך לחרד מאוד, ושמשפחתו בנתה לו בסלון תא ברזל עד שבנו ממ"ד. אז סרנה כותב על הילד הזה, שהפך ללוחם בצבא ועל המוזיקאי מיכה ביטון, ואז על פסיכולוג אותו ראיין בעבר, בעניין הפגיעה בנפש בילדי שדרות.
בקצה המדור שלו, תחת הכותרת נ.ב כתב סרנה
אחת משש יצואניות הנשק הגדולות בעולם (ישראל) לכדה השבוע (פיראטית) לקול תשואות עצמה באמצעות מאות לוחמים ספינת מלט ונשק קטנה של יצואנית אחרת (איראן) שנשאה נשק (לסודן) או לשכנה הזעירה (עזה). תארו לכם פיראטים סודנים מטפסים על אחת מעשרות אוניות המכולה הנושאות טילים ישראליים או אמריקאיים מפה או לפה. ימים מביכים ללוחמי הדממה.
(התייחסות דומה גם ברוטר).
ובכן מר שיין, סרנה כתב מה שבא לו כי יש חופש מערכתי, לפחות מסוים, בידיעות. כי זו נקודת המבט שלו על הדברים, כי מותר לפעמים לשבור את שורת המקהלה, מה שאסור כנראה בעיתון הפטריוטי והמצונזר ישר"ה, שערכיו מדברים על:
מה שנכון, נכון. חופש הביטוי הוא לא אחד העקרונות של העיתון זה. הוגנים ומאוזנים? בחלומות שלכם.
העיקרון האחרון הוא המופרך ביותר. אבל זו התוצאה: מעבר בזכוכית מגדלת, כאילו הייתה זו הצנזורה הצבאית, על ידיעות, והוקעת העריקים שלא הולכים בתלם האורגזמה הפטריוטית המתמשכת של ישר"ה.
למרות ההצלפות של שיין, בידיעות השער הוא "חזרו הביתה", כולו כחולבן, וכפולת 2-3 הבוקר עוסקת בחיילינו גיבורינו המהממים, עם הכותרת החדשנית באמת "ים של אהבה", וכתבות המספרות על החגיגות באילת לרגל שובם של הגיבורים. אפילו בישר"ה לא צהלו כך. לא יפה, תתנצל, ד"ר שיין.
בוואלה שוב מצנזרים
חודש וחצי אחרי הסאגה המפרכת עם המדור של אלדד יניב (שהוחזר אחרי שבוע לאוויר), מצנזר וואלה, שוב אחרי פרסום, את המדור של מנחם בן.
על פי המגיב hunyuc בוואלה הסירו את הקטע הביקורתי על גיא מרוז ואורלי וילנאי מהטור של בן זמן קצר אחרי שעלה לאוויר (בתגובות בוואלה יש שאריות וגם בתגית).
…בפרומואים לקראת הקרנת הסרט הצהוב שהכין עם זוגתו אורלי וילנאי (פדרבוש) על חבורת “לול”, נראה גיא מרוז זועק ככרוכיה “על מה אתה מדבר? זה בית סוהר”. משמע: מה שעשו חלק מחברי חבורת “לול” שווה בית סוהר, וגם אם זה קרה לפני ארבעים שנה, וגם אם אורי זוהר למשל חזר בתשובה (לא שאני אוהב את סוג החזרה בתשובה המטופשת שלו), אנחנו לא מוותרים. אנחנו נרדוף אותו עד הקבר. כי אנחנו צדיקים והוא לא, ואנחנו לא עשינו מימינו מעשים ששווים בית סוהר. ואנחנו גם לא נדבר איתו לעולם.
יפה. אבל האם כל מה שלא שווה בית סוהר, הוא מוסרי? בואו נבדוק לרגע את אישיותו של גיא מרוז, שאולי לא שווה בית סוהר, אבל שווה בהחלט סטירה…
וגם בגוגל.
(תוספת): מרוז שלח מכתב התראה לוואלה ובו הבהיר שלא יהסס לנקוט בצעדים משפטיים.
יום האישה
הדס שטייף טוענת ש:
בניגוד לכל מה שכתבו ופרסמו כולם: הנערה (מפרשת ברלד, V) לא נחקרה באזהרה, והיא לא חשודה בנסיון סחיטה. ברלד מעורר אמפטיה, נכון, אבל הוא גבר בן 37 והיא נערה בת 17.
ראיון עם רידה ג'אבר בראנסי (נעמה תורן, אייס), העורכת הראשית של קבוצת פנורמה, הכוללת את השבועון פנורמה, אתר פאנט ופורטל הנשים ניסוואן. האישה החזקה ביותר בתקשורת הערבית בישראל.
מה זה bossy.
(תודה לנורית).
נפוטיזם
ורדה רזיאל ז'קונט, בעלת טור בידיעות, מראיינת בידיעות את בן זוגה, אמנון ז'קונט, המוציא ספר חדש.
לפני פיזור
נגיד ככה. אם שישי הוא חצי יום חופשה, אז ראשון יהיה חצי יום חופשה גם הוא.
ותודה לתומכי הבלוגצ'יק.
ולווט אנדרגראונד 
מה למדנו מפרשת האווי מרמרה?
שלמדינה מותר, לפי החוק הימי הבינלאומי, להטיל מצור על מדינה אחרת ושלפי האו"ם, זה תקף גם על רצועת עזה, למרות שאינה מדינה.
שבמקרה של מצור ימי, מותר למדינה הצרה לעלות על ספינות שהיא חושדת שיעדן הוא המדינה הנצורה כדי לאכוף את המצור.
מותר לעלות עליהן גם כשהן במים בינלאומיים וגם אם הן שטות תחת דגל של מדינה שלישית.
לכן לקרוא ללכידת מטענה של הקלוס סי "פירטיות" שקול לקריאה למעצרו של פורץ שנתפס "על חם" בידי המשטרה "חטיפה", שהרי גם בחטיפה תופסים את הקורבן בכח וכולאים אותו בניגוד לרצונו. חבל שסרנה לא מבדיל בין פעולה חוקית ולגיטימית לפעולה לא חוקית ולא לגיטימית.
זו לא בעיה של נקודת מבט. מה שסרנה כתב פשוט לא נכון. ישנם מקרים שבהם אפשר להתווכח על נקודת המבט, אבל שאלת החוקיות בלכידת הקלוס סי אינה אחת מהן – ישנה הגדרה ברורה לפירטיות בחוק הבינלאומי והפעולה הזו אינה פירטיות.
חושבת שמותר לסרנה, במסגרת חופש המערכתי (המסויים) שלו, להגדיר מחדש את הפירטיות כפי שנראה לו? אם כך, מותר גם לשיין להגדיר את מה שכתב סרנה כפי שבא לו.
אהבתיאהבתי
לידיעה: בפורום פוליטיקה ואקטואליה ברוטר (לא 'סקופים' הפופולרי) יש את כל הקטע המצונזר מוואלה! על אורלי וגיא שהועלה שם די מיידית אחר וואלה!. מעניין.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד לנתן זהבי שבתוכנית הרדיו שלו היום ב-103 התפוצץ בעצבים על גיא מירוז ואורלי וילנאי וכינה אותם (בין היתר) "צמד אפסים" ו"מסריחים".
אהבתיאהבתי
למה כל הכבוד? נתן זהבי שייך לדור המכוער ההוא שכביכול הביא לארץ את האהבה החופשית והמהפכה המינית של שנות השישים. הוא כנראה ראה בזה פגיעה אישית
אהבתיאהבתי
האמת – שקלתי אם להזכיר את נתן זהבי או לא.
שהרי – גם הוא לכאורה אבדאי שהמציא עצמו כעיתונאי. היה ילד מצילים, גידל שיער ובעצמו היה חלק מעדת מעריצי הרב אורי. ופתאום הוא מתחיל לדבר על אתיקה עיתונאית, שליחות וכאלה…
מעורר חשד.
ועם זאת – בשורה התחתונה – אצלו זה עובד. לא יודע למה, אבל ה"נתן זהביזם" לא נתפס אצלי כפוזה.
אהבתיאהבתי
התכנית של מרוז ווילנאי על לול היתה סתם משעממת.
השיעור הזעיר של עובדות, הצנזור של מילות ארבע אותיות, מסגרת המשקפים של האדון מרוז והרווח בין השיניים של אורלי הספיקו לי לעשר השנים הבאות.
אהבתיאהבתי
תגובות עפות וחוזרים והיא במטקות. עד מתי קישורים יאבדו?
אהבתיאהבתי
שכננו, חוקר השואה הצהיר שלא יכיר במדינה יהודית והוסיף וביאר :
הצהרה שלעולם לא תקבל את החשיפה התקשורתית הראויה.
במיוחד עבור אנשים חושבים, המשמעות בערבית מדוברת:
1- למילה פלסטין יש אלסטיות תודעתית וגיאוגרפית. בשיח הערבי לאומני הוא כולל את האדמה שעליה אתם דורכים ולכן במוסדות החינוך של הפרטנרים מפת ישראל לא קיימת. בשיח השלום הישראלי המילה לפסטין מקושרת לאדמות המתנחלים. לא רלוונטי, אבו מאזן דיבר לקהל ברמאללה.
2- כל ההצעות להסדר, כולל הסדרים אבסורדיים שתמצאו בקישורים זכו לתגובה ערבית אחידה: לא נקבל שלטון יהודי על האדמה הקדושה!
ועדת פיל, 37.
הצעת החלוקה ב- 47.
גבולות 67.
3- אבו מאזן הסביר שישראלים לא יישארו בפלסטין. מדוע בחר במילה ישראלים ולא ביהודים? כי הוא עלול להתפס במקומות מסויימים כמו גזען קטן ומכחיש שואה והאתוס הפלסטיני גורס שהבעיה היא ישראל (הציונית ) ולא היהודים. אוכלוסיית הפלסטינים הישראלים לא קיימת מבחינת העולם הערבי. לא נעים, חופש דיעות, דמוקרטיה וזה.
אהבתיאהבתי
גיא מירוז ואורלי וילנאי הם סוג של בדיחה עצובה. ה"תחקיר" שלהם אתמול על מציצים היה מופת לעיתונות רעה, פופוליסטית, רכילאית ומרושלת, כפי שסבורה גם לילך וולך ב"וואלה".
אני כבר לא יכול לראות את הזוג הצדקני הזה מגלגל עיניים לשמיים על כל נושא ועל כל דבר. מצד אחד הם מצאו דרך קלה להתפרנס מצד שני לצופי ערוץ 10 לא מגיע העונש הזה.
לגיא מירוז אין בעיה לכנות את גפי אמיר ג'יפה אמיר ולנהל נגדה במשך שבועות ארוכים מסע הכפשות מרושע, מצד שני כשמנחם בן חושף מה עומד מאחורי הבלוף הקרוי גיא מירוז הוא מיד משגר ל"וואלה" מכתב איום בתביעה. איזה גועל נפש.
אהבתיאהבתי
גיא מרוז הוא ליצן חצר וחסרים לנו ליצנים בתקשורת. כאלה שמאווררים טאבויים וצדים פרות קדושות. ליצנים צריכים מישהו מבוגר שירחיק אותם ממשחקים קטלניים ומוקדי כוח. במקום תכנית לוחמנית ראוי שיככב בפינה היתולית. מי יכול לנבור בעבר התרבותי ואגמי הבוהמה מבלי ליפול להערצה והסכמות שבקריצה אם לא ליצן?
אהבתיאהבתי
פרויקט החיים שלהם היה העבודה על ״מוסר תשלומים״. השואה כנקודת זכות כלכלית. התכנית הזאת היתה תיבת פנדורה היסטורית. רק לאחר מכן התחילו השאלות, מי הם ניצולי שואה? פושעי מלחמה שסייעו בהשמדת אחיהם? עולים מרוסיה שמצאו קרדום לחפור בו? אנשים שברחו בזמן אבל נזכרו בקלף השואה כדי להסתדר? למה מהמיסים שלנו צריכים לממן את זה? גיא מרוז עדיין זחוח לגבי תרומתו להשבת הזכויות הגזולות של ניצולי השואה הקדושים שחיים בינינו.
אהבתיאהבתי
לגבי העקרונות של ישראל היום. הם כל הזמן מתהדרים ומנמקים את תמיכתם הבלתי מסוייגת בממשלתנו, בראש הממשלה וברעייתו בכך ש"אין לנו ממשלה אחרת" וש"אין לנו צבא אחר" וכו'. לכן כל פדיחה צהל"ית או מדינית לא מדווחת או מדוווחת ללא כל אחריות של מי מאנשי נתניהו וכל הצלחה מנוכסת מיידית לביבי. העניין הוא, שיש דבר שמפיל לגמרי את גישת ה"אין לנו ממשלה אחרת". ישראל היום הרי יצא לאור מספר שנים עוד בזמן ממשלת קדימה ואז, או אז, כל פדיחה הייתה פדיחה והצלחות אם היו ישר זכו לפרשנות של ראש האופזיציה נתניהו ואמריות זה בזכות נתניהו… בקיצור יהיה מעניין לבדוק את כותרות ישראל היום בימי קדימה ולחפש את הפטריוטיות אז…
אהבתיאהבתי
אתמול קיטר רידר על המימון האובדני ועכשיו מגיעים העקרונות והיושרה החד כיוונית בישר"ה.
ברוב כלי התקשורת תמצא נקודת סיקור רחוקה מהדיעות של הצרכנים. תמיד עטופה בפרשנויות שמעוותת בשם האג'נדה את המציאות כדי לקדם את המתן ומתן. לפי הגישה האלטיסטית הכמיהה לנייר שלום קודמת לעקרונות הדיווח ולכללי האתיקה עתונאית.
ישר"ה בניגוד לרוב התכנים שהציבור מקבל מהתקשורת בחר בקו פטריוטי סיקור נאמן למציאות שאותו מייצג ביבי. אם ביבי יחזיר את חדרה וישר"ה ימשיך לתמוך בו אפשר לדבר על שערוריה.
אהבתיאהבתי
ההבדל הוא בצביעות. הארץ לא מסתיר את דעותיו ואפילו גאה בהם ואילו ידיעות בהחלט רחוק מאובייקטיבי אבל לפחות לא מציג עקרונות ילדותיים ומעוררי גיחוך. אבל יותר מהכל המדור האינפנטילי "אימפריית הרשע של נוני מוזס" מצליף בידיעות אחרונות על כל מילה שנכתבת שם בעוד ישר"ה הולך בשמש עם גוש חמאה כל כך גדול שישבור כל משקל מזון…
דוגמא להחזרת חדרה – ראה החזרת גלעד שליט תמורת כמות בלתי נתפשת של מחבלים. בלי קשר לדעתי בנושא, אם אולמרט או כל אחד שאינו ביבי היה עושה זאת, ישר"ה בעידוד נתניהו היה גומר אותו על עשרות עמודים, אבל נתניהו, שכתב ספרים שלמים למה אסור לשחרר מחבלים, קיבל סיקור אוהד ללא כל דיון וביקורת בחינמון הבית…
אהבתיאהבתי
אני עדיין חושב שמדובר בקו ולא באיש ואני לא סובל את ביבי ולא קורא ישר"ה, כן? בניגוד לעמדות בטחוניות אחרות רוב הציבור נחלק לגבי פרשת גלעד שליט ושחרור המחבלים.
אהבתיאהבתי
כאן אנחנו באמת חלוקים. דווקא עסקת שליט מוכיחה את התזה שזה האיש. בן אדם שאידיאולוגית עשה סיבוב של 180 מעלות בנושא הזה, קיבל 100% גיבוי מעיתון הבית, שהתנגד נמרצות לשחרור מחבלים כאשר היה אדם אחר בראש…כנ"ל כאשר עשרות טילים נחתו במהלך מבצע "עמוד ענן" בכל הארץ כולל גוש דן, ישראל היום גיבה ותמך, אבל במהלך עופרת יצוקה, נתניהו מיהר להכריז שללא מיטוט החמאס זוהי תבוסה וישר"ה כמובן הוביל אמירה זו תקשורתית, לכן, ישראל היום הוא נתניהו ולהיפך.
אהבתיאהבתי
חלוקים כי אתה מתעלם מהציבור הנלווה לאיש הציבורי. לגבי עופרת יצוקה, הוכח שהוא צדק.
אהבתיאהבתי
צדק? כשהיה הוא בשלטון ויזם את עמוד ענן הוא ביצע דבר ממה "שהבטיח"….אני מדבר על הקטע ההזוי הנ"ל
אהבתיאהבתי
בוודאי שצדק. הציבור רצה לחסל את הטילים ולמוטט את החמאס, ביבי זיהה את רצון הבוחר והגיב כמו פוליטיקאי. העובדה שיצא שמוק לא משנה את רצון הציבור. רוב הציבור היהודי חושב שאי אפשר לסמוך על אובמה בשיט ובכל זאת מפמפמים לנו את קמפיין ההפחדה. ביבי שוב מזהה את החשש ומצהיר 'אני לא לחיץ', ישר"ה מפרסם את ההצהרה בכותרת. אתה תטען שביבי הרוויח ואני שהמענה ניתן לציבור הלקוחות שביבי נמצא שם בזכותו- לצערי.
אהבתיאהבתי
״על מה אתה מדבר? זה בית סוהר״. בוקר טוב, אליהו. בראשית שנות השבעים הרבה ישראלים לא-ותיקים התלוננו שהם לא יכולים לצפות בסרט ישראלי בגלל הבהמיות והוולגריות. המיניות הזולה הזאת שיקפה כנראה את הערכים של הישראלים הצעירים של אז נשים כמו גברים. מה נזכרו בזה אורלי וגיא? האם זה מקרה פרטי של מונה ואורי? כולם היו פה בארץ חמדת אבות כולירות.
אהבתיאהבתי
זה שאורי זוהר היה בהמה – לית מאן דפליג.
לשאלתך "מה נזכרו בזה אורלי וגיא?" יש שלוש תשובות: רייטינג, ריייטינג ורייטינג. זה הדבר היחיד שמעניין אותם כי מזה מטה לחמם. אין לי בעייה עם זה אלא אם האופן שבו הם מציגים את הדברים לעצמם ולצופיהם. כאילו הם נושאי בשורה חברתית כלשהי, כאילו באמת דחוף להם לתקן את העולם וכאלה… יאללה – CUT THE CRAP. אתם מנסים להתחמם קצת מהחביתה הפושרת שנקראת "אריק אינשטיין מת לא מזמן" וזה כל הסיפור. תפסיקו כבר עם פלבולי העיניים ורוח הצדקנות שעל פני המים.
אהבתיאהבתי
פשוט נזכרתי בהורים שלי שרצו מאוד לראות סרט ישראלי וכל פעם נדהמו מחדש. הכתבה של אורלי וגיא החזירה אותי לתיעוב שלהם.
אהבתיאהבתי
הקולנוע הישראלי היה פשוט מסריח עד שנות התשעים. להוציא את קישון אף אחד כאן לא ידע להחזיק מצלמה ולבנות תסריט. בעיקר לא היה כאן כבוד לאסתטיקה והדבר ניכר בעיקר בסרטיו של "הגאון" אורי זוהר.
אהבתיאהבתי
כלומר הם לא טעו. המבקרים האנינים שהכתירו אותו כגאון הגדול ביותר שקם לקולנוע הישראלי טעו.
אהבתיאהבתי
מה עם ג'ורג' עובדיה?
אהבתיאהבתי
לפחות לא נקשרו לו כתרי איכות
אהבתיאהבתי
בדיוק. הרי ג׳ורג׳ עובדיה מאוד נעלב באחרית ימיו שיונה אליאן וששי קשת מתחמקים ממנו ולא רוצים לעבוד איתו יותר. המניות שלו בביקורות היו בזבל אז הם זילזלו במי שגילה אותם.
עדיין סצינת המיטה בנורית בין השניים היתה יותר אירוטית מאשר וולגרית.
אהבתיאהבתי
אני חושב שששון קוסובסקי היה על מסלול ההצלחה גם בלי "נורית". בכולזות אשכנזי יפיוף, סולן בלהקה הנח"ל…
זה שג'ורג' עובדיה נעלב – בעיה שלו. פעם הבאה שלא יעשה סרטים נחותים (כמו שאר "יוצרי" הקולנוע הישראלים בדורו, ללא יוצא מן הכלל)
אהבתיאהבתי
במוסיקה הוא היה מספר אחד. אבל מה שנשאר זה רק הקולנוע. אם אינני טועה זה היה הסרט הישראלי הראשון שלו. אחר כך, קצת הרבה יותר מאוחר ״הלהקה״.
סצינת המיטה הפכה אותם לזוג. יונה היתה לפני כן החברה של חיים רמון.
אהבתיאהבתי
האיכות נקבעה לפי הזהות
אהבתיאהבתי
אורי זוהר כבמאי? באשה גדולה בסד"כ שפ"דני. ה"מבקרים" חשבו שאם הוא מעשן כל כל הרבה, מזיין בקלות את נשות חבריו ופקודיו, כנראה שהוא גם פליני קטן.
אהבתיאהבתי
מה שכבר ברור: כשמנחם בן היה במעריב העורכים שלו היו גרועים בכך שלא ידעו לשים לו גבולות. כעת, כשהאיש לא מפרסם הבלותות בריאתניות ותנ"כיות וזכרונות סאטלות עבר – פתאום מתברר שמדובר באיש חכם, מקורי ומשכיל.
כל מה שהוא כתב על האורגניסט – אני מאמץ. מהיום הראשון שראיתי את המדובלל הזה, אי שם בסוף שנות השבעים כילדון-קלידים, הוא לא מצא חן בעיני. ישר רציתי לתת לו כאפה על סגנון הנגינה הרע ועל כל הפוזה האשכנזיסטית המוגזמת שלו.
אחר כך הוא הופיע בתור בדחן-טרחן בערוץ 2 הראשוני, וגם זה היה מעיק. אם ככה נראה "הומור מטורף" ואללה – עדיף לי כבר עם הלצות רגילות של משה טימור.
והגרוע ביותר: מופעו כעיתונאי לוחמני, רודף צדק ונביא מוסר. פיככסע. אני רק רואה אותו – ישר בא לי לחטוא 🙂
לסיכום (אם מישו תמה איך אבדאי כזה מוציא ממני כל כך הרבה איבה): זה משהו ששמור רק לצדקנים שמטיפים לאחרים, אך ארונם האישי מלא שלדים כמחסניו של יודה היס. טיפוסים כמו גיא מרוז ורונאל PISHER
אהבתיאהבתי
עם גישה כזאת לא תוכל להפוך לאשת תקשורת נשואה.
אהבתיאהבתי
טוב לי ככה כמו שאני – חוטבת עצים אלמנה
אהבתיאהבתי