כחלק מנענע10, גם ישרא-בלוג, פלטפורמת הבלוגים הישראלית הוותיקה, נמצאת בסכנת סגירה.
מנהלת הבלוגייה, מריאט כהן, מתארת את המצב.
על הפרק: דרכים שונות להצלת המיזם, אותו הקים ב-2001 יריב חבוט. ב-2006 מכר חבוט את הבלוגייה לנענע. הנה ראיון שערכתי איתו יחד עם ליאור הנר, על הבלוגייה ועל המכירה ועל בכלל. ראיון מומלץ לקריאה כמובן.
ללא היסוס אני יכולה לומר שישרא-בלוג שינה את חיי.
אני חוזרת פה, לטובת הינוקות מחד, והדמנטים מאידך, על קיצורו של סיפור. כל החזקים האמיצים ואלו שיודעים הכל, יכולים לדלג.
זה החלק הפותח בהרצאה שלי על הבלוג.
היה זה ליל חורף קר, סוף דצמבר 2005. יום שישי. ישבתי מדוכאת בביתי דאז הנושק לכיכר רבין, הגשם הטריד את תריסי הפלסטיק, המזגן לא חימם ותנור הספירלות הפיץ חום על פני 30 סמ"ר, כדרכו.
ישבתי על השז לונג השחורה שלי וקראתי עיתונים. שישי בערב, יו נואו.
היה זה בדיוק חודשיים אחרי שהודיעו לי (באמצעות ידיעה ברשת) שלא אני אערוך את רייטינג מחמל נפשי דאז. חיי היו עתירי דיכאון וייאוש.
תוך שאני מעלעלת בעיתוני השבת, נושפת ורושפת בבוז על המחדלים הנוראים שמצאתי בהם, מצאתי את עצמי קמה בספונטניות מהשז לונג שכבר חיממתי כדבעי, ואצה לחדרון העבודה הקט, גוררת איתי את תנור הספירלות הנאנק מצער על שהזזתי אותו ממרבצו.
בגוגל כתבתי את המילה "בלוג". למה? לא יודעת להסביר. תחושה, אינסטינקט, משהו. התוצאה הראשונה הביאה אותי לישרא-בלוג. לא הבנתי כלום, לא ידעתי מי נגד מי, אבל ראיתי שאני יכולה לפתוח בלוג בעצמי תוך שניות. צריך להבין שלא הייתי אז חכמה ונבונה כמו שאני היום, אלא אהבלה ברמות.
כישורי הרשת היחידים שלי היו אליפות ב-IMDb, מנוי על Variety, שיטוט ב-Entertainment Weekly, ושנים קודם, רומנים שהנייר אינו סובל ב-Odigo. אגב הדומיין למכירה. מי ירים את הכפפה וישחזר את עלומינו. אם בשבוע הבא יש מסיבת 30 שנים לחדשות, הכל יכול להיות. אבל למה אני סוטה, כשהנושא הוא להציל את ישרא-בלוג?
תוך כמה דקות פתחתי בלוג, והבנתי שאני מתכוונת לבקר בו את מה שאני קוראת בעיתונים. לא היה לי איזה רעיון או תוכנית מתאר איך, כמה ולמה. הכל נבנה תוך כדי תנועה. בתחושה הבנתי שאני לא יכולה לכתוב בשמי הייחודי, והייתי צריכה לבחור שם לבלוג. עוד שלושים שניות, אפילו פחות, והחלטתי על Velvet Underground בלי להבין את ההשלכות, זכויות יוצרים על השם, משמעויות נוספות למעט זו שמדובר בלהקה משנות ה-60-70 של לו ריד.
[עוד מאמר מוסגר: למה קראו כך ללהקה, משהו שלמדתי לאחר מכן, מאוחר מדי]
The Velvet Underground by Michael Leigh was a contemporary mass market paperback about the secret sexual subculture of the early 1960s that Cale's friend Tony Conrad showed the group. Lou Reed and Sterling Morrison's friend, filmmaker Tony Conrad, found a copy lying in the street. MacLise made a suggestion to adopt the title as the band's name. According to Reed and Morrison, the group liked the name, considering it evocative of "underground cinema", and fitting, as Reed had already written "Venus in Furs", a song inspired by Leopold von Sacher-Masoch's book of the same name, which dealt with masochism. The band immediately and unanimously adopted the Velvet Underground as its new name in November 1965.
טוב, לא משנה. הנה velvet בגרסתו הראשונית בישרא. זה היה הפוסט הראשון (היכנסו לתגובות. כבוד למגיבה הראשונה והחמודה, המלווה אותנו עד היום. לא תאמינו את מי עוד תמצאו שם. וגם: המכונה "עמיר פרץ" הוא אושייה-אושייה שהכרתי משנות עבודה משותפת. נודע לי רק בדיעבד מיהו). כל הפוסטים מופיעים בטור השמאלי. אפשר לדגום אותם אחד אחד. היה זה עולם אחר. מגיבים אחרים. עבור רבים מאוד מאנשי התקשורת הייתה זו ההתוודעות הראשונה לבלוג, והם נחשפו לעולם הזה יחד איתי.
אוקיי, זה לא הזמן לשקוע בנוסטלגיה על איפה הימים שלא היו (כל הזכויות שמורות לא"ר).
ולווט אנדרגראונד 
למה להציל את ישראבלוג? אפשר להציל את מעריב. אולי צריך להתגייס לטובת הארץ או אפילו ידיעות אחרונות.
עתונים מאריכים ימים עד שבא יומם. גם אתרי בלוגים כך. 😡
אהבתיאהבתי
כל אחד בוחר להתרפק על משהו אחר.
אהבתיאהבתי
גם על חבוט מישהו שם עשה סיבוב…
עם נתוני כניסה כאלה היית צריך לקבל הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר ממה שכנראה קיבלת.
כן, למרות שזה רק שמועות ולמרות שזה היה לפני מיליון שנה…
אבל לא בוכים על חלב שנשפך, העיקר שיצילו באמת את הפלטפרומה הזאת, חייבים להציל את Shox…
אה, ישרא-מה-זה-היה-תזכירו-לי?
אהבתיאהבתי
אתה לא יודע כמה הוא קיבל, אז על מה אתה מתמקח בדיוק?
אהבתיאהבתי
בדר"כ אתם בבלוגוספירה לא טועים בהרבה..
סתם, האמת היא שברור שאני אומר את זה בחצי צחוק, ומתוך קנאה והערכה שלמה ליריב. ברור שהזמנים שונים, וכיום גם ICQ היה שווה מילארדים…
כל הכבוד על הרעיון, היוזמה והיותו חלוץ בחברה הישראלית.
אהבתיאהבתי
חבוט מסביר אז את היום. מכר בול בזמן.
אהבתיאהבתי
מי שננטש על ידי ולווט, אללה ירחמו.
חדשות, מעריב, ישרא-בלוג…
אהבתיאהבתי
רייטינג, orangetime
אהבתיאהבתי
דנקנר (א)…
אהבתיאהבתי
אפשר להוסיף גם את אלו שלא קוראים ולווט:
דנקנר (נ), שב"צ (וחותנו)…
אהבתיאהבתי
אני מאד נוסטלגית מטבעי. לכן בהחלט מתחברת למה שכתבת למרות "זה לא הזמן לשקוע". תמיד יש זמן לשקוע בנוסטלגיה. האיש ואני עושים זאת בכיף. "את זוכרת כשנסענו בפעם הראשונה לחו"ל?" מיד מזכיר כי זו היתה הפעם הראשונה של האיש, אני כבר הייתי. מדוע לונדון? החלטתי להזכיר לו נשכחות (שהיו פעם בריטים בארץ) וסחבתי אותו ללונדון ומהמטוס (עם חניית מזוודות במלון) העלתי אותו לאוטובוס תיירים בלי גג (אלוהים ישמור איזה רעיון עיוועים. בלונדון?) והוא נפל שבי אחריה.
יחי הנוסטלגיה. יופי ששיתפת.
אהבתיאהבתי
המגיבה הראשונה (החמודה לפי עדותך)
חדרה ברגל גסה לפרטיותך בבלוג שלה. (לא צרפתי לינק כדי לא להעלות שוב את הנושא הפרטי שלך) .
והקפטן יכול להתגאות שהיה ראשון לזהות 😆
אהבתיאהבתי
א ת מדברת על חדירה לפרטיות? אין גבול? 😯
אהבתיאהבתי
רוח המפקדת
אהבתיאהבתי
את היית המגיבה הראשונה? כבוד.
אהבתיאהבתי
מעין גלברד החמודה הייתה המגיבה הראשונה. כפי שאפשר לראות בקישור לתגובות.
אהבתיאהבתי
אפשר להשתמש בישראקוין כדי להציל את ישרא-בלוג?
😀
אהבתיאהבתי