הכותרות

לא מבינה את הסיפור עם פולארד. הרי הוא עצמו לא רוצה להשתחרר בתמורה לשחרור מחבלים, ולא הגיע לוועדת השחרורים. אז מה, בכוח?

"המו"מ נוטה למות" היא כותרת נפלאה.

תיירת מתה מאלרגיה לשומשום כשאכלה דג בטחינה.
מתברר שזה לא כורח המציאות. אותו ראיונצ'יק בדיוק יש בידיעות ובישר"ה. אמרתי לכם, תאומים. ולעתים תאומי מראה.

21% מהילדים בישראל בעלי כישורי חיים לקויים.
רוצים לפתור את מבחן פיז"ה שבו כשלו ילדי ישראל? לא בטוח שתצחקו עליהם לאחר מכן.

קצה האצבעות

אייל גולן מתראיין לידיעות ומספר על סבלו. המגיבים מתמרמרים.
בדיוק כמו שצפיתי. הקרקע הוכשרה במשך כל תקופת ההתייחסות לפרשת הקטינות.
טוב, וגם נינט. כמו שלא שמעתם אותם, את שניהם, מעולם.

מגזין המארקר הקרוב: 100 חקירות שצריך לפתוח.
הערב, תחקיר קק"ל בהמקור (רביב דרוקר). קק"ל נמצאת ברשימת המאה של איתן אבריאל.

ובינתיים במעריב

1992: יעקב נמרודי קונה (87% מהמניות) מעריב ממפרקי מקסוול בכ-58 מיליון ש'
מרץ 2010: זקי רכיב קנה את מעריב מנמרודי בכ-190 מיליון ש'
יוני 2011: דנקנר קנה את מעריב מזקי רכיב ב-147 מיליון ש'
ספט' 2012: שב"צ קנה את מעריב מדנקנר ב-85 מיליון ש'
אפריל 2014: אלי עזור קונה את מעריב משב"צ ב-4 מיליון ש'
ינואר 2015: ולווט קונה את מעריב ב-5 שקלים ומטמיעה אותו בבלוג

בעניין אדלסון שרכש עכשיו את מקור ראשון ואת nrg, אזכיר רק שכבר ב-2006 הוא רצה את מעריב.
כה כתב אז אלי ציפורי בגלובס (קִראו וצַחקקו)

האפשרות שהיהודי העשיר בעולם, עם הון של למעלה מ-20 מיליארד דולר, ירכוש את העיתון השני בתפוצתו בישראל, עשויה לשנות את כללי המשחק בשוק העיתונות. עם מלאי עצום של כסף, אדלסון עשוי לקרוא תיגר על ההגמוניה המוחלטת של "ידיעות אחרונות" בשוק. השאלה המתבקשת היא: בשביל מה אדלסון צריך את זה? ובשביל מה צריך שלמה אליהו את ההשקעה ב"ידיעות אחרונות", בסביבה עסקית כה מדכאת לעיתונים? בשביל מה צריכים אנשי עסקים השקעה בתעשייה שמשקיפים מהצד כבר התחילו לכתוב את ההספד שלה? בשביל מה הם מוכנים להשקיע עשרות ומאות מיליוני דולרים בשוק שסובל מחולשה עקבית במגמות הפרסום, מקור ההכנסה הראשי של תעשיית העיתונות? בשביל מה הם צריכים השקעה בתעשייה שיש בה חשש מבוסס לטווח הארוך, על רקע השחיקה בנתוני התפוצה, המגמות הדמוגרפיות השליליות והעלייה בהעדפת המפרסמים לאינטרנט?

אגב שיטוטים וחיפושים אחר מספרים נתקלתי בספר של יעקב נמרודי מלפני עשור: "התקווה והמחדל: פרשת איראנגייט"(יוסי מלמן בהארץ).

קראתם את הידיעה הזו מסוף מרץ על אדלסון ברון ההימורים, ב-nrg?

עיתונאים מספרים על אולמרט

[poll id="126"]

למעשה בזכות אולמרט הקים יואב יצחק את News1. אמנון דנקנר הצר את צעדיו במעריב (יפעת ארליך, nrg).

עוד בשנת 2005, כשיצחק היה עיתונאי במעריב ההוא החל לפרסם תחקירים על התנהלותו הבעייתית של אולמרט. העורך הראשי, דנקנר, ידידו של אולמרט, לא אהב את הקו הלוחמני של יצחק ופעל נגדו. יצחק הבין שאם הוא רוצה חופש עיתונות אמיתי, אין לו ברירה אלא להיפרד לשלום ממעריב ולהקים אתר אינטרנט עצמאי.

ישמעאל זרח מתקן: לפי ויקי האתר הוקם ב-2000.
ויואב יצחק מוסיף, 28.5.2014

האתר הוקם בשנת 2000 (עלה לאוויר בדצמבר 2000), לאחר שבעיתונות הכתובה ניסו לחסום את דרכי בפרסום תחקירים שונים, ובמיוחד את פרשת ויצמן, שאותה חשפתי במסיבת עיתונאים שערכתי בינואר 2000.

גדעון סאמט (פה שם): מרגלית לא אמר אמת גם על יחסיו עם ראש הממשלה לשעבר והסיבה להפסקתם לפני שנים, לחלוטין שלא ביוזמתו.
ובאותו עניין: הפרשנות של מרגלית מלפני חמישה ימים, אולמרט נאחז בקש רטוב, התפוגגה מהאתר. הקישור פה מובא בחסות מטמון גוגל. וגם באתר הדיגיטלי.
[תודה ל-hunyuc]

יוסי שריד ממחזר את סיפורו (ותועה טיפה במבוכי הזמן, תודה לעידו אמין).

לפני כחמש שנים, נפגשתי עם חבר כנסת לשעבר, שאותו אני מחבב במיוחד בזכות משכילותו, חוש ההומור שלו ודרכו הארוכה בחזרה מארץ ישראל השלמה – למדינת ישראל. הוא הזכיר לי שיחה שקיימנו שלושתנו – הוא, אולמרט ואני – במזנון הכנסת לפני כארבעים שנה, ומאז נשכחה ממני לחלוטין. שוחחנו על הא ועל דא, עד שאהוד התנצל, קם ועזב, כי נועדה לו פגישה אחרת במשכן. אתה רואה את החבר המשותף שלנו, יום יבוא והוא ימצא את עצמו בבית הסוהר, אמרתי לבן שיחי על פי עדותו (הארץ, אתמול).

לא מזמן שיחזר לי חבר-כנסת לשעבר את מה שאמרתי לו על אהוד בעת ההיא, אחרי פגישה משולשת במזנון הכנסת. אמרתי שיום אחד אהוד יגמור לא טוב, כי יש בו את אהבת הכסף, ולאדם במשרה ציבורית זה מרשם בדוק לפורענות שבמוקדם או במאוחר, תכשיל אותו. האיש חשב אז שהגזמתי, אבל הזכיר את אבחנתי שאהוד גמר את עידן המלחמה בשחיתות כדי להיכנס לחוג הנהנתנים. איך הבחנתי? אנשים סיפרו לי שקרה להם דבר מוזר עם אהוד: הם באו לבקש את עזרתו בתור ח"כ ומצאו את עצמם מטופלים בידי עורך-דין. ההבדל בין שני הכובעים היה בחשבון המביך שקבלו ממנו. באותו זמן כפילות העיסוקים של חברי-הכנסת הייתה מותרת לפי החוק, אבל מי אמר שצריך חוק כדי להתנהג כאדם הגון? (ynet, 2008).

פגי סידור (היום ג'רוזלם פוסט) מספרת בפייסבוק על הרפתקאותיה עם אולמרט כשעבדה במקומון של מעריב, ואיך דאג לפיטוריה באמצעות חברו אמנון דנקנר.

[תגובה] כל העיר ואנשיל פפר היו דווקא היחידים שסיפרו על ההתעמרות של אולמרט בי (עוד הרבה לפני הפיטורין). בעין השביעית לא מצאו בזה עניין!

צר לי על שהתוכנית החשובה סדר יום נופלת גם היא לסטטוס בפייסבוק, מופרך ולא מבוסס, בלי להצליב, לבדוק ולבקש תגובה מסודרת כמו שעושים עיתונאים אמיתיים

…זו היתה רק היריה הראשונה של אולמרט במערכה נגד העיתונים הירושלמיים שהעזו להעלות שאלות נוקבות בעקבות אסון ורסאי. הקורבן הבא הייתה פגי סידור, הכתבת לעניינים עירוניים של המקומון "כל הזמן" מקבוצת "מעריב". "כל הזמן" יצא בכותרת שלפיה אולמרט צריך להתפטר. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בבניין מועצת העיר עם אולמרט אמרה סידור: "כרגיל, השיטה הישראלית, קודם קורה אסון, אחר כך בודקים". היא לא צפתה את התגובה של ראש העיר. "אולמרט הסתובב אלי בתפנית של 180 מעלות ושאל: 'באיזה זכות את יושבת פה? את צריכה לבקש ממני מחילה על מה שכתבת'. הוא נראה רע ומאיים ומפחיד. אני בת 50, אני לא מרגישה נוח כשמישהו צועק עלי בפומבי. זו ההתנהגות שלו, והיא הולכת ומחריפה מיום ליום".
המתח בין סידור לאולמרט החל קודם לכן, כשנשלחה לראיין את ראש העיר לקראת יום ירושלים האחרון. סידור זוכרת את הראיון כחוויה קשה: "אחת הסיבות שביקשתי את הראיון היתה שרציתי לטהר את האווירה הרעה בינינו", היא אומרת. "בתשובה לשאלות שלי אולמרט תקף את העיתונות, ובמיוחד את 'הארץ'. שאלתי אותו: 'למה אתה לא תובע אותם?'. אולמרט אמר שאין לו כסף. אמרתי לו שהוא נחשב לאדם אמיד. ואז הוא התנפל עלי: 'מה את יודעת מה יש בחשבון הבנק שלי?', 'מה את יודעת מה יש לי?'. אני לא יודעת למה הוא התנהג ככה. אולי הוא פשוט מרגיש מאוים כשנמצאים מולו עיתונאים".
מנקודת מבטו של אולמרט נראות שתי ההתקלויות עם סידור אחרת לגמרי. "אני מאוד מקווה שהיא הרגישה מושפלת", אומר ראש העיר, "אני לא שחקן. הגבתי בכעס. כשמאשימים אותי ברצח אחרי ורסאי, אני צריך לעשות פוזה של אין תגובה? דיברתי אתה באותו קול שאני מדבר אתך עכשיו. אבל בוא נבחן את הדברים רק לפי הדרך שהיא מתארת אותם. היא אמרה לי בראיון שאני אדם אמיד, כלומר היא מראש באה עם כל הדעות הקדומות עלי. מאיפה היא יודעת את זה? מאיפה היא יודעת איך אני חי?"
אבל למה זה מרגיז כל כך?
"כי כשאתה הולך בסוף החודש לבנק כדי לסדר אשראי, והעיתונות שוב ושוב מציגה אותך כעשיר ומושחת, זה מעצבן".

דנקנר התמנה לעורך מעריב ב-2002. את ישיבות המערכת בימי ראשון היה דנקנר מתחיל במשפט "מה כתבה הפסיכופטית מירושלים על אולמרט?", מזכירה סידור היום.

ועוד על עיתונאים מתוך הכתבה הלא תיאמן.
על מרדכי גילת, התחקירן הבכיר של "ידיעות אחרונות" (היום בישר"ה, V), אמר בראיון ל"מעריב":

…חבורת עיתונאים המפעילה את אגף החקירות במשטרה. היא מכתיבה חקירות, מאלצת אותו לקיים אותן בלוחות זמנים המתאימים למועדי הפרסום שלהם בעיתון. מי שעומד בראש המערכת המגונה הזו, ואני מדגיש – מגונה – הוא אדון בשם מוטי גילת. אמרתי כבר בשידור טלוויזיה, ואני חוזר על זה עכשיו, מר גילת מוליך שולל פעמים רבות, מטיל איומים ומשתמש בשיטות כוחניות ואלימות נגד אישי ציבור, באופן שיש בו שיבוש של כל כללי האתיקה האלמנטריים של התנהגות עיתונאית מקובלת. ואני מזמין אותו לתבוע אותי לדין אם הוא רוצה.

על חנה קים מהארץ: "ערפדית", "ראש זדוני".
על כל העיר ויוסף כהן עורכו (דאז, היום בעל הוצאת ספרים):

בתחילה הפסיק דובר העירייה, חגי אליאס, להעביר ל"כל העיר" תגובות לשאלות, בטענה שהעיתון מסרס במגמתיות את התגובות. בשבועות האחרונים הפסיקה העירייה גם לפרסם מודעות ב"כל העיר". לטענת השבועון זהו חרם מודעות לכל דבר שבא כסנקציה של העירייה וראשה נגד העיתון; לטענת אליאס, הסיבה היא כלכלית טהורה… אולמרט השתלח קשות בעורך "כל העיר", כינה אותו "גנגסטר" וטען, בין השאר, שהוא פסול מוסרית מלכהן כעורך בגלל הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים. בראיון ברשת ב' טען אולמרט ש"כל העיר" מייצג "את הזרם האנטי ישראלי, האש"פיסטי, האנטי ציוני, והוא בין הביטויים היותר קיצוניים של הזרמים הללו". הגיעו דברים לידי כך שלפני שבועיים פירסמה עיריית ירושלים מודעה בתשלום במקומונים המתחרים, ובה הסבירה את מדיניות הענישה שלה כלפי "כל העיר".

פרסום ראשון

לוואלה ברנז'ה שלום
בכל פעם שאתם רוצים לכתוב "פרסום ראשון" ספרו עד עשר וגגלו. או ולווטו. או שניהם.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

טל שניידר מצאה ושתתה. כל קשר למקור מקרי בהחלט:

מאחר שהבנתי מכם שאין לכם סבלנות להיכנס לקישורים, אני מביאה בבלוג הרבה יותר ציטוטים מתוך כתבות, ולכן הפוסטים ארוכים יותר. מתאים?

לפני פיזור

תודה רבה לתומכי הבלוג.
ואיך שומרים על הכסף שלכם בפייפל. קישור ממומן. סתם, נו.