הכותרות
הצהרתו של משה כחלון על שובו לפוליטיקה במלוא הכוח, סיפקה הרבה עבודה בדסק ישר"ה אתמול. כולל התייחסות מפורשת לידיעות, וגם פרשנות של מתי טוכפלד.
…אחרי שתקוותם הגדולה, אהוד אולמרט, עסוק בימים אלה בעיקר בהיערכות לישיבתו הממושכת הצפויה בכלא, וגבי אשכנזי מסובך עד צוואר בפרשייה משלו, מבינים מתנגדי נתניהו כי בעוד אלטרנטיבה שלטונית אין כרגע בנמצא, גורמים המסוגלים לכרסם במפלגת השלטון ולהביא אותה לבחירות הבאות מקרטעת ומוחלשת דווקא יש למכביר. מספר אחד חזק אין להם, אולם כמה מספרי שתיים ושלוש שחוברים יחד עשויים ליצור מסה קריטית שתכניע את מפלגת השלטון, על אף בינוניותם הבולטת.
פרויקט ארוחה משפחתית בשיתוף אסם הסתיים בידיעות בהצלחה רבתי. חצי ע' 30 מספר על שלוש משפחות שהשתתפו בפרויקט, שפתחו את הבית שלהן בפני צלמי ידיעות. המשפחה של מנכ"ל חברת גוליבר, המשפחה של מנכ"ל חברת הולנדיה, וקבלו גם משפחה מהכפר מראר (מג'אר), גם היא עסק לא קטן: מפיקה שמן זית כבר 150 שנה.
עוד הערה קטנה בעניין. אין ספק שארוחה משפחתית זה ערך מאוד חשוב. אין ספק שאסם לא דחפה פה ישירות את המוצרים שלה, אלא רק את הלוגו, סמל החברה, את הצבעים, אדום צהוב, שקישטו אתמול גם את שער 24 שעות, וכן בכל יום שהייתה בו התייחסות לפרויקט. זה סוג מאוד מסוים של שטיפת מוח.
מצד אחד, למה שחברת מזון לא תשתתף בפרויקט המקדם ערכים חשובים שכאלו? מצד שני, זוהי פרסומת מורכבת. החברה שילמה כסף, אני לא יודעת כמה, לידיעות, על השילוב בפרויקט. אם יצטרך ידיעות להתייחס לאסם בעתיד, כל התייחסות שהיא, איך יעשה זאת?
סילבן שלום
אז כמו שסיכמנו, הוא לא הגיע למסיבה של חדשות. רעייתו התקשורתנית דיברה רק אתמול לראשונה על "צונאמי", והשר עצמו הגיע לישיבת הממשלה רק אחרי שהמצלמות הלכו לישון. שיחות של המשטרה עם עובדת אחרת במחיצתו העלו חרס. היא לא רוצה להעיד ולא להתלונן.
שרה נתניהו
עוד עובד מתלונן: גיא אליהו. פרסום של חדשות 2.
מכל התיאורים המביכים ובתוקף הכשרתי כמאבחנת, עולה שהשרה, אם הכל אמת, סובלת מ-OCD. זו מחלה ואין מה לדון בכך, אלא לטפל בה. ולכל מי שמחפש עבודה, מומלץ כנראה להתרחק מבית רה"מ.
מציעה למני נפתלי להחליף עו"דית.
בידיעות אפשר לקרוא הפניית שער בולטת, וכן כל ע' 10, המתבסס על החומרים של חדשות 2. הכותרת: "אתה תחזור כשאני רוצה לאכול".
תגובת הרה"מיה לחדשות 2, המופיעה גם בידיעות:
מדובר בהמשך קמפיין מתוזמר ומאורגן שבו מגייסים עובדים ממורמרים לשעבר בבית רה"מ, מבטיחים להם את 15 דקות התהילה במטרה לסחוט תנאים ממשרד רה"מ, זאת תוך כדי הכפשה מרושעת של רעיית רה"מ, כדי לפגוע פוליטית ברה"מ.
גם בשער ישר"ה (ובתוככי הארץ טקסט לא חתום, ובמארקר) יש התייחסות לעניין. גונן גינת כותב "אותה שיטה, ונמאס".
אין שום מילה עניינית בדבריו, המתייחסת לאירועים. למה יש קמפיין? כי המתלוננים רוצים לזכות ב"15 דקות התהילה". זהו. סיבה מעולה אם אין לך שום קייס, ולכן סיכוייך לנצח אפסיים.
כל הטור שלו + עדנה אדטו על "מקורבי נתניהו" מכסה את ע' 15.
מותה של פיצ'ס גלדוף
מתברר שלא סתם נקשרה נפשי בנפשה של פיצ'ס גלדוף: היא יהודייה (ג'ואיש כרוניקל) שגילתה לפני שנה את יהדותה. וגם בן הזוג ואבי ילדיה, תומס כהן, הוא יהודי, הרי. ויש גם תמונה שלהם בסדר בשנה שעברה. ואם הייתה עושה עלייה הייתה נקראת אפרסקת גל-כהן. רק מה היו עושים עם שמות הבנים, אסטלה ופדרה, אני לא יודעת.
הטלגרף פרסם את הטורים שלה מ-2004. בראשון, למשל, היא כותבת על שמות טיפשיים שסלבז נותנים לילדים שלהם (למשל גווינת פאלטרו שקראה לבתה תפוחית).
משתכשכים בביצה
מיהו העיתונאי הבכיר שנעצר?
פוסט מאתמול בלילה.
בעקבות הדיון עם הקפטן בתגובות, טור של ניקולס כריסטוף ב-NYT. תודה למיכל.
“If we were starting over, we wouldn’t call it child pornography,” says Ernie Allen, president of the International Center for Missing and Exploited Children. “This is different. This is not pornography. These are crime scene photos. These are photos of the abuse of a child.”
להבדיל ממקרים דומים אחרים, בהם מזדרזים בידיעות לדווח על חקירת בכירים מכל מיני מגזרים, זמרים, רופאים, שוטרים, אין רבע ציוץ בידיעות היום על כך. בהארץ אפשר לקרוא על כך בע' 8, וגם באתר, כמלונקק בפוסט. ובישר"ה בע' 29.
יוסי ורטר ענה לשאלות קוראים. ורטר, שנרתע מחשיפה כמאש, לא הצטלם בלשכתו כשאר העיתונאים שהשתתפו במיזם, אבל עמוס בידרמן אייר אותו.
לטובת המעריצים, הנה תצלום של ורטר, שלא ראיתם ולא תראו אותו בחיים בשום אולפן טלוויזיה, מימי חדשות:
ורטר משמאל, משה פרל מימין. חמודים. צילם: מיכאל קרמר
הנה חלק ממה שאמר על יאיר לפיד, הרב פינטו וישר"ה:
…גם לפיד היה פעם בעל טור וכתב, בכישרון רב, את דעותיו האישיות על כל דבר שזז. אגב, הוא המשיך להגיש את אולפן שישי בערוץ 2, עמדה תקשורתית רבת עוצמה, גם כשהוא עמל על הקמת מפלגתו. במשך כשנתיים הוא היה גם פוליטיקאי בארון וגם מגיש בחלון. זו הייתה התנהלות פסולה, לא אתית, לא הגונה, שהקשר בינה לבין יושרה אישית הוא כמו בין הדרך הדיקטטורית שבה לפיד מנהל את מפלגתו, ל"פוליטיקה חדשה". יש לי בעיה עם אנשים שמטיפים מוסר לכולם, משימים עצמם לקדושים וטהורים, ובעצמם טובלים ושרץ בידם…
—
תופעת העיתונאים הסמוכים על שולחנו של הרב פינטו, שגם מדבררים אותו ומיח"צנים אותו, היא בעיניי מגונה, דוחה, פסולה… גם אני, בעוונותיי, פגשתי את הרב פינטו פעם אחת ויחידה. לפני כשנתיים-שלוש, פנה אליי אחד מאנשיו וביקשני לבוא לפגוש את הרב. שאלתי מדוע… "הוא קורא אותי? כבוד!" "לא", אמר המקורב, "אבל הוא שמע עליך …הוא מקור מצוין. מכיר את כל הפוליטיקאים ויש לו המון סיפורים, סקופים, כותרות ראשיות".
"נו", אמרתי, "אם כך אשמח לבוא". הגעתי בשעת לילה מאוחרת לטירה באשדוד. המתנתי שעתיים עד שנקראתי לשולחנו של הרב. הפגישה ארכה כחצי שעה, ומפאת כבודו של הרב לא אספר ואפרט את תוכנה… זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה. התבקשתי עוד פעמים רבות לאחר מכן לבוא לפגישה ובכל פעם סירבתי… מרגע שהבנתי עם מי יש לי עסק, הדרתי רגליי מהמקום וגם ייסרתי עצמי על שנעניתי בפעם הראשונה. טועים.
—
יש עיתון אחד שאני בוודאות לעולם לא אעבוד בו, גם אם יישאר האחרון עלי אדמות: "ישראל היום". בשביל כתב פוליטי שמבקש לעשות עבודתו נאמנה ולסקר את המערכת הפוליטית ביושר ובהגינות, לעבוד בארגון מסוגו של "ישראל היום", זה דבר לא לגיטימי. כמעט פשע נגד העיתונות. אני לא מעלה בדעתי שאהיה שותף להטיה הבוטה, חסרת הבושה, המביכה לעתים קרובות, לטובת בנימין ושרה נתניהו. אם כבר, אעדיף לעבוד בלשכת ראש הממשלה, לנסח את דף המסרים היומי ולהעבירו לחינמון הלה, מאשר לעבוד בחינמון ולקבל לידי את הדף (זו בדיחה כן? אני לא שוקל לעבוד בלשכת רה"מ)…
המארקר (נתי טוקר, אמיר טייג) מסקר את ידיעות, "העיתון שמקל בעונשם של הנחקרים הכבדים".
וגם (טייג): פרשנות לחוק כפיית המודל העסקי על ישר"ה.
כפיית מודל עסקי חדש על "ישראל היום", וחיובו בגביית תשלום, תשנה בוודאות את נתחי השוק בענף העיתונות המודפסת. כיום מחזיקים "ידיעות" ו"ישראל היום" בנתחי שוק דומים, ולפיכך ברור כי הגבלת "ישראל היום" תחזק מאוד את "ידיעות" – ועשויה אף להחזירו למעמד של מונופול, כפי שהיה עד 2010. רבים נסחפים אחר היריבות העסקית בין "ידיעות" ל"ישראל היום", אך חשוב לזכור כי המונופול של "ידיעות" היה גם מונופול אידיאולוגי. "ישראל היום" קם כמענה לפער שנוצר בין "ידיעות" ובין חלק ניכר, ואולי אף מרבית הציבור הישראלי. העובדה שנתניהו זוכה בבחירות פעם אחר פעם מצביעה כי קיים בישראל קהל ענק של בוחרים המתנגד לקו הנגדי לנתניהו שמוביל "ידיעות".
אלדד יניב: אני לא בטוח ששלדון אדלסון מסוכן יותר מנוני מוזס.
יש עורכים בבית?
הידיעה הזו של ניר דבורי אמש במאקו עלתה לאוויר וירדה תוך דקות ספורות.
דבורי לא הבין (או לא קרא) את המייל שנשלח אליו מסוכנות תצפית.
מצורף וידיאו שצולם לפני זמן קצר מחורבות הריסות הבתים שנהרסו הלילה על ידי כוחות מנהל אזרחי מג"ב ומשטרה. בנוסף לבית אבן בבנייה שנהרס בשכונת להבה, נהרסו כאמור גם שני בתים יבילים ובקתת עץ בחוות שקד, שם אף הוחרם מבנה יביל נוסף | צילום: סוכנות תצפית
—
מספרת טלי חרותי-סובר שקיבלה הודעה לעיתונות מדוברת בית הדין על רומן במקום עבודה של פלוני ופלונית. ההודעה הייתה לטעמה של טח"ס מפורטת מדי. נו, אז מה בעיה? עשי מה שעושה כל עיתונאי: מקבל הודעה לעיתונות שלא נראית לו? זורק אותה לפח או מתייק אותה. אבל לא, טח"ס מעתיקה את כל ההודעה לעיתונות לעיתון שלה, ואז תוהה בקול:
ייתכן כי מטרת בית הדין לעבודה הייתה להתריע בפני עובדות שלא ישתמשו בנשק ההטרדה המינית על כל צעד ושעל. נשאלת רק השאלה האם באמת היה צורך בשיתוף הציבור בכל הפרטים כולם?
אם לא היית משתפת את הציבור בפרטים, הוא לא היה יודע וההודעה לעיתונות הייתה נשארת על שולחנך. משהפצת אותה, מה את רוצה? נגד מי את מתלוננת?
בידיעות כותב עינב שיף ביקורת טלוויזיה קטלנית על זגורי אימפריה של הוט:
הדמות של יערה פלציג… כל כך מאולצת, שנראה כי זגורי שתל אותה מחשש שצופים מסוימים יזדקקו למתורגמן… לעתים היא (הסדרה, V) תיאטרלית מדי… ולפעמים היא נופלת לנלעגות… בצמתים דרמטיים מסקרנים היא בורחת לקלישאות ולדאחקות, ובקטעים מצחיקים לובשת פנים רציניות להחריד. חוסר הביטחון שלה נוגע ללב… יודעת מאיפה היא באה, אבל קשה להבין לאן היא הולכת.
מממעניין וראוי. מחכה להמשך בדריכות (לא צפיתי, אין לי שום דעה).
מתקלקלים
קרן מקרסטון רוצה להיפטר מסטימצקי.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
רביב דרוקר: התעריפים של עורכי הדין שעובדים עבור קק"ל.
טוויטר משנה את פניו. קפטן אינטרנט: טוויטר הפכה לפייסבוק. שטוטית שדרגה ולא מרוצה.
—
ראיון של יובל סער עם ענת קציר, ראש תחום עיצוב גרפי-טיפוגרפי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, על קורס פאנזינים שהעבירה, ועל עיתונות בכלל.
—
עיתונאית מהגארדיאן יצאה להטריד גברים ברחוב, ממש באותו נוסח המושמע לנשים.
—
לפני פיזור
אז מה נהיה עם המטוס המאלזי? זהו? צלל לנצח איפשהו או שנוסעיו מסתלבטים על אי בודד?
ולווט אנדרגראונד 
בטח שאני לא מרוצה מהטוויטרפייס הזה שסידרו לנו
טוויטר מיקרובלוגינג- היה אתר אנארכיסטי, אתר כייפי,
מקום בו יכולתי לנהל שיחות עם עצמי, לכתוב כל העולה על דעתי
היה שם פיד לילה מאלף ומעלף, היה שמייח היה מעצבן לעתים,
מקום לנוח מטרדות היומיום בריאלייה ובוירטואליה – נגמר לצערי.
צפיתי זאת ברגע שהונפקו בוול-סטריט אט אט האתר שינה את פניו
עד שהגיע שלשום הבום הסופי=להתיישר בקו אחד עם צוּקי ועם גוגל+
כולם בראש אחד
טוויטרפייס הגיע חג לאילנות
אהבתיאהבתי
עשר הדקות הראשונות של אתלטיקו בבית מול ברצלונה- מהמדהימות שנראו בשובך אי פעם. הלחץ האבוסולוטי, רוקנרול של כדורגל. מוטרף, אופטימי, מחשמל. שבט של בני חורין. הלילה הזה, הלילה הזה.
אהבתיאהבתי
אף על פי שאני בא ויוצא בה 150 שנה, גיליתי השבוע דברים חדשים שלא ידעתי על עזה. לאו דווקא מה שלא היה בה בביקורי הקודמים. ההפך; כל מה שהיה בה כמעט רוב הזמן ולא יכולתי בלעדיו. כל מה שבולמוס קדמוני גורף-כל הפך אותי בגללו לחיה רעבתנית ומגירת ריר המסתערת על חנויות שלא עשו רע לאיש, שודדת את מדפיה, מגישה כרטיסי פלסטיק שקריים באדנותיות של עבד-אל-טושטוש ממציאות של עובד בעיתונות הפלסטינית.
זה היה בימים שבספינת הדגל של חמיד אבן בארתוחה בעומר-אל-מוכתאר ואל-וואחדה היו מברכים אותי בקומה השלישית "טוב לראות אותך שוב, מר ביפהארט", ב"אום טלאל" הגישו לי "כרגיל" בשולחן "שלי" והניחו לסובחי אל-מאסרי, לפני שפתח את רשת סובחי, לשרת אותי, וב"חינטאג'", המלון בבעלות ירדנית בשכונת זייתון, קראו לי "חוואג'ה קבטן" והקידות ההדדיות לבדן לקחו חמש דקות.
בחוגים רבים מדי השיח התרבותי בימים אלה בעזה הוא על סאחלב. אני שוחחתי על סאחלב ברצינות בשנות ה-30 עם זליגה לשנות ה-40. אילו היה דחוף לי, הייתי מוכיח שהתחלתי את השיח התקשורתי על סאחלב בעיתונות. בעיקר משום שאף אחד אחר לא יתן לי קרדיט.
חלק מלהזקין הוא התחושה שזכות ראשונים נשמטת מידיך. אני משוכנע שקודמי חשו כך. אני יכול עדיין לחוש דחוי ומושפל כאשר אני נגרע מהכתבה העונתית על ההיסטוריה של מבקרי מסעדות בפלסטין או כשאני קורא ביקורת טלוויזיה מזדמנת. אינני מצפה שג'אוודת סרור וחבריו יודו כי הביקורות שהם כותבים היום לא היו אפשריות ללא הביקורות שכתבתי בתחילת שנות ה-50 ב"תישרין" ואני משוכנע שנאבילה יונאס הרגישה אותו דבר בדיוק. אבל "הכחשת סאחלב" דומה בעיני להכחשת הנאכבה. לכן אינני יכול לשאת את כל אותם פלסטינים סובאי תמרהינדי שעדיין ממחזרים את המנטרה העבשה בדבר הסאחלב הרע שמגישים בעזה.
אהבתיאהבתי
אתה הבן של שגיא כהן וגדעון לוי?
מה הנמשל?
אהבתיאהבתי
כן, לקח לי עוד שניה בדיוק.
אהבתיאהבתי
בתור מומחה הבלוג בחשיבה בכתב ובתעתיק מערבית, האם השימוש ב "סאחלב" ו " מאסרי" הן סיכות מכווונות באנלוגית רון?
אהבתיאהבתי
כן, גם "הנאכבה".
אהבתיאהבתי
כן, אני חושב שאמור להיות tazza.
אהבתיאהבתי
ואני חשבתי שהקפטן הצטפר. נו, נרגעתי.
אהבתיאהבתי
ומשהו לגמרי לא קשור לעניין הפוסט.
משהו מעניין שמצאתי בכתבה של רחל טלשיר מהארץ, בנוגע לדיאטת הפליאו, מיועד למי שענייני תזונה מעניינים אותו (אני למשל). אנגלית עם תרגום לעברית.
אהבתיאהבתי
היא סותרת עצמה כמה וכמה פעמים במהלך ההרצאה, תוקפת בהתחלה ומצדיקה בסוף. מציע לקרוא חומרים יותר עובדתיים וזה בטח אומר להמנע מהדרשות של טלשיר שאינן מחוברות לעובדות.
אהבתיאהבתי
החגיגה באמצעי התקשורת בארץ בענין הביקורת של ג’ון קרי על נתניהו וישראל, הפתיעה אפילו את קרי עצמו:
וליברמן דווקא מדבר אנגלית מצויינת.
אהבתיאהבתי
אני מבין שעלו כאן ספקות (הקפטן) בנוגע לאיסורים המנויים בסעיף 214 לחוק העונשין, בהקשר של העיתונאי הבכיר שחיפוש בן שתי שניות ברשת מעלה מיד את שמו המלא. כן, קיימת בעיה. הרקע לחקיקת סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין האוסר על החזקת פרסומי תועבה הכוללים קטינים היה, כפי שכבר כולם מבינים, לצורך הפחתת הביקוש בדרך של הרתעה. המחשבה היתה שאם נכניס אנשים לכלא, אנשים יחששו מלצרוך סרטים ותמונות שכוללים ילדים באקטים מיניים, ולכאורה הפחתת הביקוש תפחית את הרצון לייצר את התועבה הספציפית. נו… כדאי להדגיש שהאיסור בחוק פורש על ידי בתי המשפט כאיסור על החזקת קבצים ולא על צפייה בחומרים הכוללים קטינים. כיום קיים שיתוף פעולה הדוק בין סוכנויות אכיפת החוק במדינות השונות, והאתרים המציעים חומר מסוג זה מנוטרים תדיר, ונוכח עובדה זו וזה די מפליא שאנשים עדיין נכנסים לאתרים מסוג זה ממחשבם האישי ללא כל סוג של הסוואה ומורידים קבצים מבלי להבין שהתעבורה מנוטרת ברמת וודאות גבוהה ביותר. אבל אם נחזור לחוק בישראל – החוק יצר בעיות שונות כגון: המונח "תועבה" אינו ברור ולא מוגדר או למשל קטין הוא גם זה שגילו פחות מ 18, וזה מקים אבסורד כי גיל הסכמה הוא 16, כלומר אתם יכולים לשכב עם נערה בת 16 אבל אתם לא רשאים להחזיק בסרט שבו היא מופיעה בערום. בעיה נוספת היא ההיגיון, או שמא סוג הצביעות הנלווה לעניין כולו; אני יכול להחזיק סרטון שבו מבוצעת הוצאה להורג אמתית לגמרי אבל החזקת סרט שבו מקיימים יחסי מין עם נערה בת 17 יכול להביא להרשעה בדין. ויש בעיות רבות נוספות, כגון הורים מעלים בתום לב תמונות של יורש העצר שהוא תינוק ערום, מה אז? ובכלל האם זה תפקידו של המשפט לחנך אנשים שלא לצורך סוג של חומר פורנוגרפי? וגם היכן ההוכחה שמי שצורך חומר כזה יפגע בכלל בילדים מחוץ לוירטואליה? המחשבה של משפטנים רבים בישראל שהאיסור יוצר יותר בעיות ממה שהוא פותר. ייתכן שגם השופטים חשים כך כי הרוב המכריע של תיקים שנידונו בעניין הסתיים בעונש על תנאי או בעונש מאסר קצר שהומר לעבודות שרות, ויש צורך בהסכמת פרקליט המחוז לגשת כתב אישום. בקיצור, בואו נסכם: אין התנהגות אנושית שיצרה יותר בעיות, בכל תחומי החיים, מאשר sex.
אהבתיאהבתי
סליחה כבודו.
יש הגדרה לפדופיליה, והיא ל א קיום יחסים עם נערה בת 17. לזה יש מילים אחרות.
אהבתיאהבתי
פדופיליה אינה קיימת בחוק, או לפחות אני לא מכיר מונח כזה בחוק.
אהבתיאהבתי
וכמובן יש להפריד בין ההגדרה הרפואית לבין המינוח המשפטי.
אהבתיאהבתי
אתה בנית פה איש קש. עם כל הכבוד, ה-FBI לא פונה למשטרת ישראל בגלל שמישהו הוריד איזה סרטון עם ילדה בת 17. ה-FBI מתעסק עם זה רק כשמדובר במשהו שיטתי וכשמדובר ביותר מפעם אחת, ותרשה לי להניח גם שמדובר בפדופיליה הרבה יותר קשה.
מנגד, אני מעריך כמוך, שזה ייגמר בעל תנאי או עבודות שירות, והבעיה האמיתית היא איך עיתונאים אמורים עכשיו לעבוד עם האיש הדוחה הזה.
אהבתיאהבתי
להלן כמה תתי סעיפים נוספים בסעיף 214 (אך ללא קשר לקטינים):
מה זה תועבה? הרבה אזרחים במדינת ישראל יגדירו הרבה מאוד חומרי פרסום נפוצים כתועבה.
למה הסעיפים הללו לא מופעלים בפועל כמו סעיף 214ב3?
כל פרסומאי בישראל אמור לשבת בכלא.
אהבתיאהבתי
שוב סתם מכפישים את שרה.
במקרה, אני יודע ממקור ראשון מה בדיוק קרה שם בליל המרק-גייט.
המדובר בליל חורף ירושלמי קודר במיוחד, כשפתאום נשמעת דפיקה בהולה על דלת בית רה"מ.
שרה קופצת בבהלה מהמיטה, שמה חלוק, פותחת את הדלת, ורואה את ידידה הקרוב ד"ר יוסי כהן קודח מחום על מפתן דלתה…
ואידך זיל גמור.
אהבתיאהבתי
טוב, נראה לי שאנפח מחדש את בובת "לעשות שועלן" 😕
אהבתיאהבתי
הבנתי שהקינק שלך זה לנפח בובות שועלן ולהצליף בהן, אבל למה עכשיו?
אהבתיאהבתי
הקפטן ניסטלג לעולם המושלם מלפני שנתיים. כאשר מיזוגניה היתה אגדת עם טרנסילבנית על ערפדית המבשלת מרק אבנים סטרילי לילד דמיוני. ואני הייתי עושה GMFB 😉
אהבתיאהבתי
מה התרגיל הזה ניסה להמחיש חוץ מאת איך שהגברים מדמיינים את גן עדן.
אהבתיאהבתי
גן עדן זה כאן, אתה מעליב את תפוחית.
אהבתיאהבתי
נראית יותר כמו תפוזית.
מה קורה כשלוחצים? (יש לי חוסם פרסומות)
אהבתיאהבתי
היא קופצת מהמסך למקלדת ומישהי מרוויחה אגורה ישנה.
אהבתיאהבתי
אני מעדיף שמישהי תקפוץ מהמסך למקלדת ושאת תרוויחי אגורה ישנה.
אהבתיאהבתי
בקרוב מישהי תלחץ ותודיע שכלום לא קפץ למקלדת.
אהבתיאהבתי
התבלבלו לך המישהי (למדרב"ש).
אהבתיאהבתי
אז למה את מגיבה אלי במקום לחלץ את תגובת המילניום שלי, אשלם לך אגורה חדשה.
אהבתיאהבתי
זריזה 😐
אהבתיאהבתי
אתה לא מדרב"ש.
אהבתיאהבתי
לא התבלבלתי, זו היתה תגובה מעדות המישהי.
אהבתיאהבתי
השגיאה שלה היתה שהיא אישה נאה. לו היא היתה נראית רע, התגובה אולי היתה אחרת. אבל עדיין, גברים בד"כ מוחמאים כשנשים פונות אליהם בהערות סקסיסטיות.
אהבתיאהבתי
ברור.
הרי זה לא שמכוערות נמשכות למכוערים (הן רק מתפשרות יותר בסופו של דבר בגלל כללי השוק החופשי).
אהבתיאהבתי
ברור שלא!
היא גם העו"דית של אליהו.
הזונים יפרכסו זה את זה במשפט.
אהבתיאהבתי
מאוד בעייתי הקטע הזה.
האם במשפט אחד ניתן להשתמש בעדויות ממשפט אחר כראייה?
מה הבעייה לדאוג שהעדויות של השניים יתאמו פלאים ויציגו שיטתיות, במיוחד כשהשניים מיוצגים ע"י אותה העו"ד, ולכולם יש את אותו האינטרס.
אהבתיאהבתי
בכל משפט יצטרכו להביא ראיות מחדש. ניתן כמובן להביא לעדות במשפט של נפתלי את השני ולהפך.
הבעיה היא שהחלק היחצני השתלט על התביעה וטובת התובעים נמצאת אי שם מאחור בשיקולים של עורכת הדין המכובדת.
לפחות נפתלי יתקשה להסביר את הקשר בין תובענה לקבלת קביעות לבין סביבת עבודה עויינת.
אגב מקורותיי מוסרים כי אין זה מקרה שדווקא הוא הצליח לבצע את המעבר בין מאבטח לאב בית.
אהבתיאהבתי
התרצה להרחיב את המשפט האחרון?
אהבתיאהבתי
נאמר לי שהוא תמיד ידע היכן מרוחה וגו'.
בכדי לעבור מאבטחה לאב בית, עליך להיות מקורב למקורבים שיסדרו לך להתקבל לעבודה בבית ראש הממשלה ושיבטיחו לך מעמד של עובד מדינה/קביעות.
אני מעריך שאחוז המאבטחים שעשו הסבה מעין זאת, עומד על 0.01% והאחוז מתוכם שקיבלו הבטחה למעמד עובד מדינה/קביעות שואף לאפס.
אהבתיאהבתי
רק אותי זה דוחה שעיתון מסקר את המתחרה הישיר שלו? איזה תום לב ויושר עיתונאי אפשר לייחס לדה מרקר כשהוא מסקר את ידיעות? זה מריח רע, נראה רע, ולא מוסיף כבוד לעיתון הזה, שביומיים מתוך השבוע האחרון פירסמו ידיעות בכותרת שלהם שהתבררו כלא נכונות והוצאה עליהן הכחשה רשמית מצד הנוגעים בדבר – אפרופו רמת העיתונות שם.
ומתוך כל הכתבה הזאת, לא הצלחתי עדיין להבחין בשום דבר רע, בעיקר הציטוט שאומר שידיעות לא נוטה לשמאל ולא לימין ושאי אפשר לדעת מה מניע אותו. אולי מה שמניע אותו זה פשוט תפישת העולם שלו לגבי פוליטיקה נקייה מול פוליטיקה מלוכלכלת? אולי אינטרסים? אבל הכל שמועות, שום תחקיר – העיקר 2000 מילה על כלום.
אהבתיאהבתי
כמה טפשי היה מצדי לנסות ולהגן על אדם (עיתונאי בכיר) שאינני מכיר, ושחקירתו נפתחה בלינץ' משטרתי בכיכר המערכת. כעת אני משוייך למחנה ה"מקלים" וצריך להסביר לי שפדופיליה זה פשע.
לגבי יוסי ורטר – מישהו שאל אותו כ"ברל רפטור" והוא השיב "טוב לשמוע ממך אחרי כל כך הרבה שנים". כשלא מוסיפים קריצה למשפט כזה אתה יוצא די טאמבל.
אהבתיאהבתי
אין שום צורך בקריצה בעניין ברל רפטור, בדיוק כמו שמרכאות בכל עניין דומה (לא ציטוט) מיותרות. מי שהשם לא אומר לו כלום, זה לא משנה לו. מי שיודע, מצחקק לעצמו, וזהו.
אהבתיאהבתי
לא אכפת לי לצאת קצת "טאמבל", אבל לי ברל רפטור נשמע כמו סוג של ציונוזאור.
אהבתיאהבתי
צודק (תמיד יהיה לך גוגל).
בוא נאמר שזה החז"ן של ורטר.
אהבתיאהבתי
כשקראתי את תגובות יוסי ורטר הייתי בטוח כמו הקפטן (?) שהוא נפל בפח. (למרות גילי המופלג יחסית נאלצתי לבדוק בגוגל האם ברל רפטור חי. גם לדעתי היה צריך להוסיף קריצה)
-ולמרות שזמן רב מאד לא כתבתי שום תגובה אני חייב לציין שבזמן הקצר שלא היו תגובות בבלוג ההרגשה היתה שמשהו מהותי חסר
אהבתיאהבתי
מי שזה ברור לו מאליו שהוא כבר 25 שנה לא מטקבק לא מרגיש צורך להוסיף סמיילי ובצדק.
אהבתיאהבתי
לא צובע באדום, לא צובע בירוק והוספת סמיילים אני
משאיר לנכדים שלי. ואגב: התגובות של שועלן (וחייל זקן) היו חסרות לי בתקופת היובש..
אהבתיאהבתי
דיברתי על הדרישה מורטר לקריצה, כן?
בתקופות יובש ניתן למצוא תגובות שלי מסתובבות בשוק השחור במחירים מופרזים.
אהבתיאהבתי
קרי, מאחוריך. תכנית הבריאות של הבוס מגשימה את הציפיות מהמו"מ. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?
אהבתיאהבתי
V, נסיונך האישי פוגם באיבחון. כל גבר נשוי נוטה לאחר מספר שנות נישואים להתחיל לחפש פגמים בגברת. אבל, כשהוא נתקל בידיעות שמגיעות מקיסריה, הוא אץ כצבי לחנות הפרחים הקרובה וחיוך זחוח נמרח על פרצופו כשהוא משווה עם מה שיש לו בבית. מדובר בקמפיין גאוני של ביבי לשימור המשפחה הנורמטיבית.
אהבתיאהבתי
שטות מיזוגנית.
אהבתיאהבתי
מצד שני ייתכן שביבי מנסה להזהיר את הטסים בפירסט קלאס לא להתעסק עם דיילות. אמנם על פי אסכולת ולווט 5 דקות של עונג עם דיילת לא יגרמו לעיוורון אבל אל מול הנזק הפוטנציאלי העקיף הסיכון בלתי כדאי בעליל.
אהבתיאהבתי
אני מעריך וגאה בעיסוק שלך בפיצ'ס גלדוף. רק שתזכרי שלקרוא על שושלת גלדוף בדיילי מייל זה בערך כמו להתעדכן על ישראל בסוכנות הידיעות האיראנית.
שמות זה לא ממש חשוב, הבעיה היא כשמגדלים את הילד כפתית שלג מיוחד 😕
אהבתיאהבתי
למה, קראתי ב-JC לא במייל.
אדם ששמו אורן לא יודע כמה שם הוא חשוב.
לא תמיד מגדלים ילד כפתית, לפעמים הוא יוצא כזה לחרדת ההורים.
אהבתיאהבתי
הוספת קישורים למייל. למען האמת ההיסטורית שמי המקורי הוא אורן?.
למרות הכל לא מקבל את הפרדסטינציה שלך בנושא שמות.
אפשר שאחראים לפתיתות המיוחדת גם לא במודע, אך לא צריך להסביר את זה למאבחנת.
אהבתיאהבתי
מאיפה לי לדעת מהו שמך המקורי?
נניח שאתה אורן שם גנרי: אורן, אלון, ארז, אלעד, איתמר, אביעד, אלדד, אדם, אמיר, אופיר, איתי, אסף, ארנון.
אהבתיאהבתי
לא הבנת.
שמו המקורי הוא אורן?
עוד ברחם הוא היה פוסטמודרני.
אהבתיאהבתי
ורגע, לא הבנתי, גם אתה עושה פה פרדסטינציה 😕
אהבתיאהבתי
חדשות מאבו כביר Kent, England
אהבתיאהבתי
ורד ריבלין רמון כמשל על העיתונות: בליידי גלובס אתמול היא כותבת על הצורך להשאיר חותם. הלו, בעל חמוד שלך השאיר חותם גרוע במיוחד, בבית זכוכית לא מיידים אבנים. נכון שאת לא אשמה במעלליו של רמון אבל נשארת איתו שזה סוג של אישור והבנה. יש בארץ שכבה של טפלונים, בן כספית שעליו כתבתי אתמול, ורד ריבליניות כאלה. זה כל כך הזוי ומנותק מהמציאות אבל אלה האנשים שחיים לא רע, מתפרנסים טוב מאוד וצוחקים על העם בפרצוף.
אהבתיאהבתי
מעניין לדעת לפי איזה קודים מוסריים מתנהלים חייך ועד כמה יש קשר בין ההטפות הבלתי נלאות שלך נגד כל מה שזז לבין חייך הצחים.
אהבתיאהבתי
לא יודע עד כמה אני צח אבל דבר אחד בטוח: מעולם לא נישקתי חיילת בניגוד לרצונה לפני ישיבת ממשלה קריטית. רמון הנ"ל השאיר חותם עמוק כשפסק הדין בעניינו הוא פסק דין מנחה בעבירות מין. ולמרות שלא השארתי חותם מהסוג הזה אני עדיין משוכנע שחרטוט כמו זה של רמון ריבלין מביך במיוחד. בפעמים הספורות שקראתי את הגיגיה הייתה לי תחושה שהיא חיה ביקום סגור שאינו קשור כלל למציאות הישראלית, יקום שמתנהל בין הקבבים לעלי החסה (כך היא פתחה את ה"מאמר" שלה), אבל לא קשור לשום הוויה ישראלית.
אהבתיאהבתי
אז מה אתה רוצה? שהיא תתגרש מרמון? שיעל טבת תתגרש מדורי קלגסבלד? שגילה קצב תתגרש מבעלה? שאשתו של רומן זדורוב תעזוב אותו? מה אתה מתכנן לאנשים את החיים? מה אתה יודע על המורכבות שלהם?
אהבתיאהבתי
שתישאר נשואה לו בעושר ובאושר, זה בכלל לא העניין שלי. מה שמביך זה מאמרים מופלצים שכל קשר בינם לבין החיים הזוי ומופרך. לקרוא אותה ב"מאמר" על השארת חותם כשהחותם שבן זוגה השאיר הוא פסק דין מנחה בעבירות מין זה טיפהל'ה הזוי ומביך. אלף בית של כתיבה זה סוג מסוים של מודעות עצמית. אני חושש שב"מאמר" הזה אין הרבה מודעות כזו.
אהבתיאהבתי
טוב שאתה עושה מעצמך צחוק. על חוק הבריאות שמעת?
אהבתיאהבתי
נכון.למרות שהחוק לא טוב, לדעתי.
אהבתיאהבתי
צודק במאה אחוז. גם אני, מעולם, לא נישקתי חיילת בניגוד לרצונה לפני ישיבת ממשלה קריטית. ולעולם גם לא אעשה זאת. ומכיוון שהביטוי "קריטית" תמיד יכול להיות נתון לויכוח הרחבתי את האיסור ואינני מנשק חיילות בניגוד לרצונן לפני ישיבות ממשלה כלשהן. to be in the safe side.
(צחוק בצד: אני מבין את כוונתך ומזדהה עם חלק ממנה. ריבלין כמובן רשאית לכתוב על מה שבא לה, אבל עם היסטוריה בעלית כמו שלה, לא תזיק תבונה על מה לא לכתוב. ובאשר ל"מיזוגניה" – לכי, לכי לך מפה מילה שטוטית ונפוחה שכמותך. עד לפני שנתיים לא שמענו עלייך וברגע שהפצעת בשפה, פתאום כל מי שכותב משהו שלילי על אדם שהוא אישה הוא "מיזוגן". כמו שכל שטות נהיית "הדרה").
אהבתיאהבתי
אנטישמי, פשיסט וכו'
אהבתיאהבתי
אתה בטוח? בהנחה שנישקת חיילת בזמן כלשהו (נאמר כשהיית חייל בעצמך) ושהיא אולי לא ממש רצתה בזה (לא הבנת אותה נכון, קורה), האם בדקת שבזמן סביר כלשהו אחר כך לא התנהלה ישיבת ממשלה?
אהבתיאהבתי
אוף, לחם. האם המיזוגניה שלך תנוח עכשיו שבוע. לעיתונאיות יש קריירה לפני ובמקביל לבני הזוג שלהם.
אהבתיאהבתי
מסטולה ופודרה
אהבתיאהבתי
בכל פעם ופעם מרתקת אותי חוסר האמינות של העיתונות בארץ .
במקום להיות אחת שמביאה את האמת הכואבת בפנים היא מייצרת את הכותרת כדי שתכאב – כי אז זה אומר שהדרך שלהם היא הנכונה .
אתמול בדיון עם קרי נאמרו כמה משפטים שלא זכו למיקוד – מסיבה מובנת , מבחינת העיתונים והאתרים .
האם שחיטת הילדים בסוריה היא לא נושא חשוב (במיוחד לאחר הדיווחים על שימוש בנשק כימי לפני חודש למרות כל ה'הסכמים') ? האם פלישה רוסית ופירור המזרח לאוטונומיות הוא לא נושא מדיר שינה ?
איך תאפיינו אדם שמאמין שהסכסוך הישראלי-פלסטינאי הוא מקור כל הרוע ופתירתו תוביל לשלום על פני האדמה ? משיחי 🙄 ?
לזכותו של הארץ נאמר שהוא שם זאת על הכתב אבל דאג להמעיט במשפט זה, כי אחרת קרי יוצא – אפעס – קצת לא בפוקוס
מדבר קרי על יכולות הגרעין של איראן, כלומר תוך חודשיים איראן יכולה להגיע ליכולת גריעינית בקרוב מאוד .
YNET וWALLA שמו את הציטוט בכותרת לזמן קצר אבל כאשר הגיע הבשר וקרי התחיל בהאשמות (שהיו הדדיות ד"א – אבל למי אכפת) הצניעו את הציטוט ולא נדבר בכלל על 'הארץ' שדאג להתעלם ממשפט מטריד שכזה … כי אז ייצא שנתניהו צדק, ואיך הם יחיו עם זה
********
היו כאלו שטענו שהמספר של 900 אלף הוא מוגזם ולא מדויק, מסיבות שונות .
היום עלה לרשת כתבה שמסכמת יפה את דעתי שאומרת שגם מהעוני יש כאלו שמרוויחים ומרוויחים טוב .
יום טוב !
אהבתיאהבתי
הוא לא אמר שזה הנושא היחיד החשוב בעולם, או שהוא מקור כל הרוע ופתירתו תוביל לשלום עולמי. הוא בסך הכל אמר שלסכסוך כאן יש השלכות מעבר לאזור שלנו – טענה שאינה חסרת יסוד.
אהבתיאהבתי
דבריו של חיים שור ז"ל, מזכיר הקיבוץ הארצי ועורך העיתון "על המשמר":
העורכים ומיסטר קרי מעולם לא הפנימו את ההבדל בין הסכם שלום לשאיפה לחיות בשלום. הציפיה שהאחר ינהג כמוני הובילה קונספציה מערבית-נוצרית שמערבבת בין פנטזיה ומציאות. הנטיה לצבוע את ביבי כאשם היא רק סימפטום של הקיבעון.
אהבתיאהבתי