מאה שנים של בדידות ועוד כמה

haaretz18.4.14yediot18.4.14

isra18.4.14maariv cover 18-4-14 - big
871


הכותרות

שמו של העיתונאי העצור, מג'ד כיאל, הותר לפרסום והוא שוחרר למעצר בית.
צבי בראל מודיע שאם יוזמן להתארח במדינות אויב הוא יעשה זאת, ולכן מבקש להכין לו את תא המעצר.
בהארץ, שהגיש את הבקשה לביטול צו איסור הפרסום זו הכותרת הראשית.

לעניות דעתי הבלתי קובעת, כפסע היה בין תקלת הלונה פארק הקלילה יחסית לבין טרגדיה בנוסח אסון המעבורת הדרום קוריאנית.

מותו של הארכי-עבריין צ'רלי אבוטבול, ש"נמצא ירוי בביתו" הוא הכותרת המרכזית בידיעות ובישר"ה.

בראש עמוד הבית של ynet, הפניה לכתבה ב-7 ימים: עד המדינה נגד ריקו שירזי מדבר (אלי סניור).

בידיעות עקפו אותי בסיבוב, ואחרי הנבואה והתהיה שלי איפה עוד ירואיינו מדליקות המשואה, מתברר שביום ראשון, בגליון החג, יהיה בעיתון "ראיון משותף ובלעדי".

התאונה של פדהצור

מאז שראובן פדהצור, שנולד יחד עם המדינה, נהרג בתאונה, אני מנסה להבין מה קרה. מאז שאני רוכבת על קטנוע, בדיוק חמש שנים, אני קוראת על כל תאונה של דוג"ל, מנסה להפיק לקחים. התאונה המחרידה של פדהצור מעניינת מהרבה סיבות, בעיקר בגלל הפער העצום בין מכלול אישיותו של פדהצור לבין התנהלותו באותן שניות מכריעות על הכביש הלילי והמהיר. מצאתי דיון בפורום אופנועים בתפוז (ותמונות מהזירה ב-HNN), אבל אין רמזים לתשובה.

אסור לרדת לשול. הכי מסוכן שם. פדהצור היה טייס קרב, טייס מנוסה שידע להנחית מטוסים בסערה וברגעי מצוקה, בנאדם הכי אחראי שאפשר להעלות על הדעת, כך שקשה לי להבין מה קרה שם, בליל הסדר, בלילה. הקטנוע נראה עומד על מקומו, לא נפגע ולא ניזוק. הקסדה מונחת, או זרוקה, ליד הקטנוע. לא הייתה על ראשו, כנראה, בעת שנפגע. מצטרפת לכך עדות של אחת מבנותיו המספרת שכשעברו במכונית ליד מקום התאונה ראו שעל הכביש מוטל איש עם שיער לבן. כלומר, פדהצור ירד מהקטנוע, הסיר את הקסדה – לא יודעת היכן הניח אותה – והתפרץ לכביש. למה? תקלה? שכח למלא דלק? חש ברע? הוא צעד לכיוון הכביש, מה זה צעד, חצי מטר אולי. לפי דברי הנהג שפגע בו, הגיח אליו בפתאומיות, ולא הייתה לו שום דרך לבלום את הרכב.

הנהג הפוגע סיפר לשוטרים שהוא ראה את הרוכב נוסע לפניו, כשלפתע הוא ירד לשול הדרך, עצר את האופנוע ומיד לאחר מכן הרוכב עלה בפתאומיות על הכביש בלי שהייתה לנהג יכולת לבלום. את הגרסה של הנהג חוקרי משטרה של אגף התנועה מנסים לאמת או להפריך, כשבין היתר הם בודקים את האיכון הטלפוני של הנהג ובודקים האם בזמן הנסיעה הוא השתמש בטלפון הנייד.

מאז הדיווחים הראשוניים האלו לא שמעתי כלום.
אין לי ספק שפדהצור נקלע למצב קיצון. קשה לי, כמתבוננת מהחוץ, להבין או לדמיין טעות כל כך פטאלית (למעשה שרשרת קצרה וטראגית של טעויות) בשיקול הדעת שלו. הרי אין ספק שהוא ידע לפחות את העובדות הבסיסיות הידועות לכל דוג"לן, והציפיות ממנו הן בשמיים, תרתי משמע.

אני מניחה שאם היו כבר איזשהן מסקנות מחקירת בוחני התאונות היינו שומעים על כך. עוד אני מניחה שלא נערכה נתיחה שלאחר המוות כדי לבחון, אני יודעת, כמות אלכוהול בדם, אירוע לבבי או מוחי, או מה, שפדהצור חש בו. אני מקווה כמובן שגם הסלולרי שלו נבדק. המסקנה שלי היא שברדתו מהקטנוע היה בסוג של סכנת חיים, לפי הערכתו, וניסה להזעיק עזרה, ואז, יש לשער, מערכת החישובים שלו על הסכנה הצפויה מפריצה לכביש, נפגמה.

אה, ולא נפקד גם מקומן של תיאוריות הקונספירציה: התנגדותו המסיבית לכל תמונת ההתגוננות של צה"ל (לביא, פטריוט, חץ), לסכומי העתק האסטרונומיים המושקעים בכך, ובכלל להתנהלות הצבא.
אבי בניהו כותב בסופהשבוע ש"אחד ממפקדי חיל האוויר הורה להפסיק את שירות המילואים שלו בחיל ואת טיסותיו כמדריך בבית ספר לטיסה; לחץ הופעל על מנהלו בחברת התעופה הפרטית לפטרו; נפתחו נגדו חקירות בגין החזקת מסמכים מסווגים".
שלי יחימוביץ' כותבת

בפעם האחרונה נפגשנו לפני חודש במשרד שלי בכנסת. הוא הציג לי פרויקט מחקר על ההשלכות האזוריות של הקמת מדינה פלסטינית. זה היה פרויקט משותף של חוקרים ישראלים, ירדנים ופלסטינים. כולם מדברים על מחיר השלום, הוא אמר. על הוויתורים הכואבים. על הסכנות. אף אחד לפנינו לא חקר באמת את היתרונות האדירים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים של השלום.

ההלוויה בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא, אתמול.

 יש עורכים בבית?

ב-nrg החליפו בין הגיטריסט העיוור, יליד 1945, חוזה פליסיאנו, לבין אמן הסלסה יליד 1935, חוזה צ'או פליסיאנו, שנהרג אתמול בתאונת דרכים.
jose
אחר כך הגולשים העירו חזור והער, אז החליפו שם את התמונה ואת הטיובית, אבל השאירו בטקסט את כל קורותיו של הגיטריסט עם תמונת הסלסיסט. הבוקר הורידו את הטיובית ואת התמונה. אלמלא זה היה עצוב הייתי צוחקת.

iver

ברויטרס הזהירו לא להתבלבל בין השניים.
[תודה לחגית יערי ולניר].

הלך לעולמו

Gabriel Garcia Marquez-lower res

הסופר הגאון והגדול גבריאל גרסיה מרקס (באיור של דניאל מורגנשטרן).
מאה שנים של בדידות נחשב לספר המשפיע והמעצב בעולם הספרות ברבע המאה האחרונה.
אהבה בימי כולרה הוא ספר חובה, כמו גם כרוניקה של מוות ידוע מראש. קראתם את שלושת הספרים האלו, אתם רשאים להיקרא בני תרבות. בין היתר כתב:
– "המוות לא מגיע עם הזקנה הוא מגיע עם השכחה"
– "איש אינו מסתלק מן העולם כשהוא צריך למות אלא כשהוא יכול"

פיצ'ס גלדוף

ההלוויה של פיצ'ס גלדוף תיערך ביום שני, אפרה ייטמן בבית המשפחה, שם גדלה.

לחם עבודה

חן קוטס-בר עברה לידיעות ממעריב הגווע. בהמוסף לשבת תוכלו למצוא את כתבת השער שלה על הדס מזרחי, אלמנתו של סנ"צ ברוך מזרחי אחרי שלא דיברה עם התקשורת ולא הצטלמה עם היתומים במשך שמונה שעות תמימות.
כותרת הסנאף: "ראיתי את הנשימה האחרונה שלו. הראש היה מוטה. שמתי אצבעות על הצוואר שלו, לבדוק אם יש דופק. הבנתי שזה כבר הסוף. ואז נתתי לו נשיקה".
hamusaf18.4.14

בתשובה לכל הספקולציות המטופשות, למה נחום ברנע לא כתב בשבועיים האחרונים על אולמרט ושמולמרט, מתברר ממדורו שחרש את מרוקו בזה הזמן. לפעמים חופשה היא רק חופשה, לידיעת הספקולנטים.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

טל שניידר מסכמת את המסע לארה"ב. פרק ראשון: וושינגטון פוסט וג'ימי קרטר.

אביב הורביץ בחופשה. תיאלצו להשתעשע איתי בלבד.

ריצ'רד סילברסטיין חוגג את נצחונו: שחרור מג'ד כיאל.

דניאלה על הסיבות למונוגמיה.

לפני פיזור

אוטוטו נגמר החג. בטח אתם מה-זה מפוזרים.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה דו"ח מיוחד, שישי קצר, שערים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

40 תגובות על מאה שנים של בדידות ועוד כמה

  1. לחם הגיב:

    ידיעות אחרונות וחן קוטס בר כמשל על מצב העיתונות: ככה בדיוק נראית העיתונות של רון ירון, ראיונות משמימים, עלאק רגשניים, לאומניים מאוד אבל חסרי כל חשיבות ציבורית, בושה למי שכותב אותם וחרפה לעיתון. האם מישהו בידיעות אחרונות באמת מעלה על דעתו שראיון כזה יגדיל את תפוצה? יאק, מעורר סלידה.

    אהבתי

  2. מג'ד עתידות הגיב:

    מעניין אם ארגוני השמאל האנטי ציוני, שוחרי החופש לערבים,יפגינו מול שגרירות תאילנד, על תנאי המעצר של הערבים האומללים שנעצרו בתאילנד, ולא זכו לעו"ד, ולא פרסמו את דבר מעצרם שבועעעע!
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4511127,00.html?utm_source=mivzakimnet&utm_medium=ticker&utm_campaign=mivzakimnet

    אהבתי

  3. שועלן הגיב:

    זה לגיטימי עדיין לבקר את מעריב?
    נו טוף.
    הכותרת הראשית (חשיפה!) של מעריב מתייחסת לפוסט שפרסם דחוח הלוי לפני 9 ימים!
    גם אודי סגל התייחס כבר לפני כשבוע למסמך הנ"ל בטור בסופהשבוע.
    בכל מקרה ההתייחסות למסמך האסטרטגי כאל "חשיפה שהכל היה מתוכנן מראש" היא פרשנות יתר. מותר לפלסטינים (כמו לישראל) לחשוב מראש איך להגיב להתפתחויות צפויות.

    אהבתי

  4. קרו סל הגיב:

    "דרום קוריאה: סגן מנהל ביה"ס שניצל מהמעבורת התאבד"
    מי מנהל את הלונה פארק בת"א?

    אהבתי

  5. חייל זקן הגיב:

    אף אחד לפנינו לא חקר באמת את היתרונות האדירים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים של השלום.

    אין כמו ההצהרה הזו כדי לבטא את איכותו כפרשן בטחוני שחקר מה שאיש לפניו לא העז. ביקורתו האמיצה גרמה לגיוס הממסד הבטחוני כנגדו וכך מצא את עצמו אנוס לעבוד בארקיע ובגל"צ, מקומות שאפילו ענת קם היתה בוחלת בהם.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      פדהצור לא הבין בביטחון? לא הגזמנו? 😯

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        היה פורץ דרך בבטחון כשם שפרץ דרך (לפני חודש) בשלום

        אהבתי

      • עקיבא הגיב:

        אבל הוא צדק, ותעיד על כך המערכה האחרונה בעזה:
        ישראל הסתמכה על מערכת כיפת ברזל שתגן על תושביה, אבל אם הלחימה היתה נמשכת עוד יומיים, לא היו נשארים לנו טילים-מיירטים.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        פרשן רציני מנתח את מה שהיה בפועל ואילו פרשן דמיקולו כמו פדהצור מנתח את מה שהיה יכול להיות. גם אני סברתי (ועדיין סובר) שהשקעה בכיפת ברזל היא השקעה לא טובה אבל המערכה האחרונה בעזה דווקא שיחקה לידי המצדדים בהשקעה בכיפת ברזל. ודאי תשאל כיצד? ובכן, המצאות כיפת ברזל בזירה זירזה את רצון החמאס להפסיק את הירי ללא הישג פוליטי שכן המחיר היחסי ששילמו שני הצדדים שונה משמעותית (לטובת ישראל) עקב השימוש בכיפת ברזל.

        אהבתי

      • עקיבא הגיב:

        אבל אתה לא נופל בפח הזה, נכון?
        אז למה לא פשוט להגיד שבנושא כיפת ברזל פדהצור צדק?

        ולהבנתי הוא כתב בעיקר על מה יהיה אם המדיניות הנוכחית תימשך, ולא על מה יכול היה להיות.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        פדהצור לא צדק. כדי להעריך מערכת נשק כמו כיפת ברזל יש לשקלל את כלל הפרמטרים המשפיעים ולא רק מחיר טיל מיירט ביחס למחיר רקטה. פדהצור היה נמצא צודק אילו היתה מתפתחת מערכה שבה היו נורים רבבות קסאמים אבל המערכה שהתפתחה בפועל תאמה את הנימוקים של מצדדי כיפת ברזל.
        מה יהיה אם המדיניות הזו תמשך? זו לא שאלה מהתחום של פרשנות צבאית. פדהצור, כמו רוב הפרשנים הישראליים, עסק בהטפה פוליטית וכך יש להבין את פרשנותו.

        אהבתי

      • עקיבא הגיב:

        ניפרד מהדיון הזה ללא הסכמה – ונבחן את כיפת ברזל במערכה הבאה מול חיזבאללה, אז לפי מערכת הביטחון צפויים ליפול פה אלף טילים ביום.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        תודה לחז"ן
        הנסיון לסיים דיון טכני ב: "נראה מה יהיה במלחמה
        הבאה כשהמון נורא של טילים נוראים יפול על
        ישראל" מזכיר את הנאומים של השליט האמיתי
        בלבנון, נצראללה שסופר כמה טילים יפלו על
        ישראל. מדי פעם איזה נוצרי אמיץ, כבר לא
        נשארו שם רבים כאלו, מזכיר במקרים אלו
        את 2006 את יחסי עלות הנזק ומספר הנפגעים.
        רק מטורף מייחל למלחמה מכל סוג
        וגם בעתיד של מלחמת המחשבים, ראה היום
        את השטויות שבישראל היום. אנשים ידעו
        בקושי איך הם מתחילים מלחמה ולאף אחד
        לא יהיה לעולם !!! אף קצה של צל של שביב
        של זנב מידע איך היא תיגמר. רק ראה את
        הנביאים על סופו של אסאד. העיתונאי
        החוזר מלבנון כתב כבר על ערביי חיפה ואיומי
        נצראללה עליהם ב 2006. אני מקווה לטובת
        ערביי נצרת חיפה וישובי הגליל שבהיותו שם
        אמר משהו לטובתם. אבל גם כאן, לך תדע.

        אהבתי

      • עקיבא הגיב:

        וואו, זו פעם ראשונה שמשווים אותי לנסראללה, אני מסמיק.

        ולענייננו – ככה עובדים במערכת הביטחון: מנסים להעריך כיצד ייראו המלחמות הבאות (תרחישים) ונערכים בהתאם להערכות אלו.
        ההערכה שפורסמה לאחרונה מדברת על אלף טילים ביום, והשאלה היא אם נערכים בהתאם.

        כמי שגר באיזור שספג לא מעט טילים ומעורב מעט בנושאי הביטחון ביישובי, אני יכול להעיד שסומכים יותר מדי על כיפת ברזל.

        אהבתי

    • האמיר הגיב:

      הוא לגמרי צודק – לשלום יש יתרונות אדירים. כמו בבדיחה הישנה, יש יתרון משמעותי של חיסכון בדלק בבניית כל הכבישים בשיפוע יורד של שבע מעלות. נותרה רק בעיה אחת קטנה: זה בלתי ניתן למימוש…

      כשמישהו מדבר על היתרונות הגדולים של השלום, הוא תמיד מניח שאם רק נעשה את הצעדים הבאים, יהיה שלום. אותם צעדים הם בד"כ ויתורים שאותו מאן דהו מוכן לתת ולגמרי במפתיע מתברר שאלו בדיוק אותם ויתורים שדרושים כדי שהצד השני יסכים, לפחות לדעתו של אותו אדם.

      קחו למשל את זכות השיבה: רוב השמאל מתנגד לה, לפחות לאופן בו הפלסטינים רואים אותה, ולכן ברור לאותם אנשים שמשוכנעים שוויתורים ישראליים יביאו את השלום המיוחל, שהסכמה למימוש זכות השיבה לא תהיה דרושה. אבל הדרישה הפלסטינית למימוש שיבה לתחומי ישראל של כל מי שמוגדר ע"י האו"ם כפליט פלסטיני מוצגת ע"י הפלסטינים כ"יהרג ובל יעבור" בדיוק באותו האופן בו הם מציגים את שאר הדרישות שלהם, למשל מדינה בגבולות 67 או ריבונות מלאה במזרח י-ם, אז למה שדווקא כאן הם יסכימו להתפשר? במיוחד כשכבר היו להם כמה הזדמנויות להתפשר בנושא והם לא השתמשו בהן וכשעד היום, כל הוויתורים היו מהצד הישראלי.

      פשוט: מאחר שהשמאל המתון רוצה שלום אבל לא מוכן לדרישה הפלסטינית לזכות שיבה, הוא נאלץ להאמין שעל הדרישה הזו הפלסטינים יוותרו, כי אחרת לא יהיה שלום (או שברגע האמת הצד שלנו יתקפל, כרגיל, כי אחרי שוויתרנו על כל השאר, שהעניין הזה יפיל את שלום האמת?).

      הרעיון נהדר, המימוש שלו, לפחות כרגע, בלתי אפשרי. אבל בואו לא נטריד את עצמנו בזוטות שכאלו.

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        כותבת שלי:

        הוא הציג לי פרויקט מחקר על ההשלכות האזוריות של הקמת מדינה פלסטינית. זה היה פרויקט משותף של חוקרים ישראלים, ירדנים ופלסטינים.


        מאיפה אתה יודע? קראת את המחקר? למה סתם?

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        לאן נעלמו פרס, מרכז פרס לשלום, מכללת פרס…? האם לא מקובל בתקשורת לתת קרדיט?

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        קצת שכחת את המשפטים הבאים:

        כולם מדברים על מחיר השלום, הוא אמר. על הוויתורים הכואבים. על הסכנות. אף אחד לפנינו לא חקר באמת את היתרונות האדירים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים של השלום.

        זו בדיוק הנקודה שלי: ההנחה האוטומטית שהסכם שלום או, למצער, הקמת מדינה פלסטינית, יביאו שלום.

        לא צריך לשכנע אותי שיש יתרונות אדירים לשלום – זה מובן מאליו. התועלת הכלכלית, ולו רק מהחיסכון האפשרי בתקציב הביטחון, מאוד גדולה ובתורה יכולה להביא ליתרונות חברתיים משמעותיים. אלא מה, את שלב הביניים שבין מדינה פלסטינית לשלום, איך עוברים אותו, זה משהו שאף שמאלן עוד לא הסביר. הם בכלל לא מנסים, מתייחסים לזה כאל אקסיומה: תהיה מדינה פלסטינית, יהיה שלום. ולכן, מדינה פלסטינית תביא ליתרונות אדירים. מ.ש.ל.

        גם ח"כ יחימוביץ', לפחות באותה פיסקה שציטטת, עושה את זה: ההשלכות של מדינה פלסטינית? יתרונות אדירים של השלום!

        אז יתכן שפדהצור הסביר באותו מחקר בפרטי פרטים את הסוד הכמוס שיבטיח שממדינה פלסטינית נגיע לשלום, אבל שלי, בכל אופן, לא חושבת שנחוץ לפרט אותו. למה? כי ברור שזה יקרה! אין שום אפשרות אחרת. כשתהיה מדינה פלסטינית, יהיה שלום.

        באותה מידה, יש יתרונות גדולים מאוד לזכיה (לבד!) בפרס הראשון בלוטו. עכשיו נשאר רק לשמוע מה השיטה הסודית שתבטיח שהכסף שלנו באמת יוביל לזכיה הזו, אחרת נישאר גם בלי הכסף שהשקענו בכרטיסים וגם בלי בפרס הגדול.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        שלי לא פירטה כי זה הספד על האיש ולא דיון על המחקר.
        הפסקה הזו מתארת את המפגש האחרון ביניהם.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        לא פרטה, רק כתבה מהי נקודת המוצא (מדינה פלסטינית) ומה התוצאה המובטחת (יתרונות אדירים). בסדר. ומה עם כל שאר ההזדמנויות שהיו לה להסביר איך מגשרים על הפער בין המדינה ליתרונות? הרי עבר חודש מאז שראתה את הדו"ח ועד שפדהצור מת. ובכלל, בטח היה לה רעיון טוב איך לעשות את זה עוד קודם, הרי היא בעד שלום, לא?

        ומילא שלי, מה עם כל שאר האנשים שמסבירים לנו השכם והערב שצריך מדינה פלסטינית כי שלום זה דבר נהדר? הם בטח יודעים להסביר מדוע מדינה פלסטינית שווה שלום, הרי זה בדיוק מה שהם אומרים, למה אף אחד מהם לא טורח להסביר? נראה שלכולם יש תשובה נהדרת, אבל השוליים המאוד רחבים תמיד צרים מידי כדי להספיק לה ורק בגלל זאת הם לא מסבירים. או אולי רק היתה להם הרגשה שזה יצליח ורק חיכו לפדהצור שיגלה את הסוד?

        אבל למה לדבר באוויר? חיפשתי בגוגל "פדהצור מדינה פלסטינית" וכבר התוצאה הראשונה היתה המחקר המדובר. תתפלאי לשמוע, אבל הם מניחים שיהיה בסדר – שיהיה שלום "צודק", שבעיית הפליטים תיפתר "באופן מוסכם", שכל הצדדים יפעלו בתום לב ועוד כמה הוקוס פוקוסים ואז, אולי סביר יתכן ואפשרי שתהיה נורמליזציה. יש לקוות.

        החלק הפלסטיני של המחקר הזה מעניין במיוחד:

        יחסי נורמליזציה בין מדינות הם רק צד אחד של מטבע הנורמליזציה.
        הצד השני הוא היחסים בקרב/בין עמי המזרח התיכון וישראל.
        נורמליזציה בין עמים, הידועה גם בשם פיוס מדיני, מושגת כאשר
        הצדדים מכירים זה בזה כעם. משמעות הדבר היא הכרה בזכויותיו
        של האחר, חירויותיו, ההיסטוריה, הטראומות והחיבור שלו לנרטיבים
        לאומיים ודתיים.

        רק שהעמדה הפלסטינית העקבית, מיום ייסוד הפתח ועד לרגע זה, היא שאין בכלל עם יהודי ושאין לעם הלא קיים הזה שום קשר היסטורי לפלסטין. הם גם מסרבים בתוקף להכרה כלשהי בקיומו של העם הזה או בקשר שלו עם הארץ כתנאי לחתימה על הסכם שלום.

        סכסוך אמנם נסוב בדרך כלל בעיקר על גאוגרפיה, אך הסכסוך
        הישראלי-פלסטיני הוא גם סכסוך על היסטוריה. שני הצדדים
        מחזיקים בנרטיבים המונעים זה את זה, השוללים את לאומיותו
        האחר ומכחישים את הקורבנות של האחר.
        כתוצאה מכך, נרטיבים אלו מחזקים את הסכסוך ומחבלים
        באפשרות לנורמליזציה לטווח ארוך. פיוס אמיתי – נורמליזציה
        בין עמים – תדרוש אם כן שינוי, וישנם כאלה שאף טוענים משא
        ומתן, ברמה של נרטיבים היסטוריים.

        בסדר. מה ישראל צריכה לקבל מהנראטיב הפלסטיני?

        מנקודת מבט פלסטינית, הסכסוך על נרטיבים היסטוריים מתרכז
        בהכחשה הישראלית של היותם עם ולאום. הכחשה זו החלה
        בשנת 1948 והיא עדיין נמשכת, ככל שישראל תופסת שטחים
        נוספים, ומכחישה היסטוריה נוספת.

        בסדר.

        אין
        משמעות הדבר, עם זאת, כי על שני הצדדים להכיר בנרטיבים
        הומוגניים וטהורים מבחינה אתנית. נרטיבים כאלו אינם קיימים. על
        הפלסטינים והישראלים לאמץ מספר נרטיבים המעצבים את אדמת
        פלסטין ההיסטורית, ובכלל זה נרטיבים מוסלמים, נוצרים ויהודים.

        אבל הפלסטינים דורשים מדינה נטולת יהודים, כלומר נראטיב טהור מבחינה אתנית! דווקא היהודים מוכנים לקבל נוכחות ערבית בקרבם. אפילו ליברמן, הסמן הימני מהבחינה הזו, מדבר על חילופי שטחים על אוכלוסייתם באופן שיעביר רק חלק לא גדול (כ- 15%) מהאוכלוסיה הערבית בארץ לפלסטין.

        חושבת שלא לזה היתה הכוונה בשימוש בביטוי "נרטיבים הומוגניים וטהורים מבחינה אתנית"?

        הפלסטינים דוחים את הרעיון של נרטיב בלעדי באופן מוחלט
        (אקסקלוסיביסטי). מנקודת מבט היסטורית, מגוחך לטעון כי
        לאדמה היסטוריה אחת לעם אחד. כפי שמגוחך לתמוך ברעיון
        הזוכה לתמיכתם של ציונים רבים כי ההיסטוריה קפאה בדרך
        כלשהי, כאשר היהודים יצאו לגולה והוקמה לתחייה על ידי התנועה
        הציונית בתחילת המאה ה- 19.

        זו הסיבה מדוע הפלסטינים ומדינות ערב אינם יכולים להכיר
        בישראל כמדינה יהודית בלבד, מאחר שאין זה סביר או מוסרי
        לצפות מהם זאת.

        והנה שורש הבעיה: דורשים מאיתנו להכיר בפלסטין כבמדינה פלסטינית/ערבית בלבד בעלת אוכלוסיה הומוגנית, אבל מסרבים להכיר בישראל כבמדינה יהודית, שיש בה מיעוטים שאינם יהודיים. מישהו אמר משהו על שלילת הלאומיות של הצד האחר?

        ישנן סיבות רבות מדוע הכרה בישראל כמדינה יהודית מסוכנת.
        ראשית, תנאי מוקדם למשא ומתן הוא תוצאה של היגיון לוקה
        בחסר, מאחר ששינוי בנרטיבים יכול לנבוע אך ורק מהסכמים
        מדיניים, ולא להקדימם.

        אז זו סיבה שככל שהמו"מ מתקדם, הפלסטינים מעלים עוד ועוד תנאים מוקדמים? הדרישה להכרה בישראל כבמדינה יהודית לא היתה תנאי מקדים למו"מ אלא תנאי לסיום המו"מ – בלי הסכמה פלסטינית לזה, לא נסכים לחתום על ההסכם שיושג בסופו של המו"מ. רק ההתעקשות הפלסטינית על תנאים מוקדמים הביאה לכך שגם ממשלת ישראל הציבה תנאי מוקדם אחד משלה. הרי אם הפלסטינים לא מוכנים לשנות את הנראטיב שלהם כהוא-זה, מה הטעם בכל הוויתורים הישראליים?

        שנית, אש"ף כבר הכיר במדינת ישראל
        בשנת 1988, הכרה אשר חזרו עליהם שוב בשנת 1993. ישראל
        לא השיבה באותו מטבע, ורק הכירה באש"ף כנציגו הלגיטימי
        של העם הפלסטיני.

        משווים תפוחים לאגסים (אגב, תפוחים שווים יותר, במיוחד מלך מלכי התפוחים, הסמית). אש"ף הכיר בכך שקיימת מדינה בשם ישראל, יפה מאוד מצידם שהכירו במציאות. אבל אנחנו מדברים כאן על נורמליזציה בין עמים ולא בין מדינות, שתושג ע"י הכרה בנראטיבים של הצד השני, לא? באותה מידה, ישראל הכירה במציאות, שאש"ף הוא נציגו של העם הפלסטיני. הרי לא ציפו שנכיר בקיומה של מדינה שעדיין אינה קיימת, נכון? זו אמורה להיות התוצאה הסופית של המו"מ, לא שלב ביניים. תמורת הכרה בפלסטין כמדינתו של העם הפלסטיני (שהרי את הצעת פתרון "שתי המדינות" שלי, שתיהן לעם היהודי, כבר פירטתי לא מזמן ואני משוכנע שאין אדם אחד שחושב שהיא יכולה להוות בסיס לפתרון הסיכסוך היהודי-ערבי), מבקשים הכרה בישראל כבמדינתו של העם היהודי. אבל הפלסטינים דורשים שנכיר בנראטיב שלהם בלי להסכים להכרה בנראטיב שלנו.

        שלישית, להכרה בישראל
        כמדינה יהודית יהיו השלכות שליליות על הפלסטינים המחזיקים
        באזרחות ישראלית, והיא תצדיק את מעמדם כאזרחים סוג ב'.

        שטויות. החזרה על השקר הזה לא תהפוך אותו לאמת. אף אחד לא יכחיש את היותה של צרפת מדינה צרפתית, נכון? אבל ישנם בה אזרחים שווי זכויות שאינם חלק מהלאום הצרפתי. גרמניה היא מדינה גרמנית, נכון? זה לא מונע מטורקים להיות אזרחים שווי זכויות בה. אז למה שההכרה בישראל כבמדינה יהודית אמורה לפגוע בדרך כלשהי בזכויות אזרחי המדינה בני הלאום הערבי? בנוסף, טוענים שהגדרתה של מדינת ישראל היא עניין פנימי ולכן אין לדרוש מהפלסטינים הכרה שכזו. אם זה נכון, הרי שישראל יכולה להגדיר את עצמה (ואכן מגדירה את עצמה) כמדינה יהודית ואזרחיה שאינם יהודים הופכים דה יורה לאזרחים סוג ב, בין אם מדינת פלסטין תכיר בכך ובין אם לאו. אז למה לא להכיר במציאות?

        לבסוף, הכרה בישראל כמדינה יהודית משמעה ויתור על בעיית
        הפליטים הפלסטינים וזכויותיהם.

        והנה לך הפתרון הצודק והמוסכם לבעיית הפליטים. הפלסטינים לא מוכנים לוותר על זכות השיבה. בלי ויתור שכזה, איזה יתרונות אדירים כבר יהיו להסכם? היתרונות לפלסטינים ברורים – שדי מדינות ממערב לירדן, זו שלהם וזו גם כן, אבל מה ייצא לנו מזה?

        אהבתי

  6. חייל זקן הגיב:

    צבי בראל מודיע שאם יוזמן להתארח במדינות אויב הוא יעשה זאת

    בראל בערבים כפדהצור בבטחון. הזמנות לישראלים על ידי ערבים הם מצרך שאינו מצוי יותר כפי שיעידו הטיביז והזועביז שאין עליהם קופצים יותר מאז החל האביב הערבי. מה שנותר לערביי 48 הוא הזמנות מהחיזבאללה שכן הם הסונים היחידים במזרח התיכון החדש שאינם רואים בו אוייב.

    אהבתי

  7. עו"ד הגיב:

    אני מחבב ציטוטים קצרים שנפלטו מאישים שכתבו ספרים נחשבים שאם קראתם את חלקם הנבחר אתם נחשבים כבני תרבות. כשאתה תוקע ציטוט שכזה, באמצע משפט על-פה או טוקבק כתוב, זה מעלה מאוד את ערכך כבן תרבות חכם או את ערך תגובתך לתגובת משכיל. ציטוטים כאלה יש לגבי כל עניין ועניין, והחוכמה היא כמובן לזכור אותם ברגע המתאים. בכתיבה זה קל הרבה יותר: למשל ספרים שמאגדים ציטוטים על פי נושאים, כמו שכולנו ראינו שיש לשר האוצר שלכם מאחורי הגב, בספריה. אבל זה לא פותר את הבעיה כיצד להעלות את ערך התגובה על-פה, בהנחה כמובן שאין לך את המשקפיים של גוגל ואתה לא מדבר עם אנשים תוך כדי גלישה בנייד. אז מה עושים? זוכרים לפחות ציטוט אחד של אושיה כזו, ציטוט שאפשר לדחוף אותו לכל מקום עם הפתיח "כמו שגבריאל גארסיה מרקס כתב במאה שנים של בדידות" ולאחר מכן הציטוט. עכשיו, אתם שואלים, נו איזה ציטוט אפשר בקלות לזכור והוא מתאים לכל סיטואציה כמעט? הו, בשביל זה אני כאן. שימו לב למשפט הבא, שננו אותו, זה קל, זה מתאים לכל סיטואציה כמעט, והוא באמת באמת (לא צוחק אתכם) קיים במאה שנים של בדידות בעמ' 355 "העולם הוא ודאי חרא אחד גדול". זהו. אתם בני תרבות.

    אהבתי

  8. אחד הגיב:

    פדהצור היה טייס קרב, טייס מנוסה […] בנאדם הכי אחראי שאפשר להעלות על הדעת

    מנסיוני בחיל האוויר, טייסים הם הנהגים הכי מסוכנים והכי בלתי אחראיים שיש.

    בבסיס בו שירתתי צחקו על הטייסים שהם מתבלבלים וחושבים שקו ההפרדה בכביש הגישה לבסיס הוא קו המראה. טייסים היו נוסעים במרכז הכביש על שני הנתיבים במהירויות מופרזות. הם לא קלטו שהרשיון לטוס לא תופס בכביש. היו לא מעט תאונות חמורות, אבל לפחות אף אחד לא נהרג (לפחות בזמן שירותי שם).

    כמובן שיש טייסים אחראיים רבים שהם גם נהגים מצויינים, אבל עדיין היו מספיק טייסי כביש כדי להוציא סטיגמה רעה לכל השאר.

    אהבתי

  9. ורד הגיב:

    בקשר לתאונה של פדהצור ז״ל, לצערי עברתי שם עוד לפני כוחות ההצלה ואף התקשרתי למשטרה. התאונה אירעה בקטע הכביש מצפון למחלף קיסריה, השול היה צר מאוד וראינו את הקטנוע בצד ללא פגע. פדהצור שכב על אמצע הכביש ומעיל עור שחור שלבש עף כלפי מעלה וכיסה את ראשו. לצערי הוא לא לבש שום סממן זוהר על בגדיו הכהים. בגלל מיקום הגופה, היתה סכנת נפשות לגשת אליו, כי מכוניות המשיכו להגיע במהירות מצפון ובלמו רק סמוך למקום. ואכן כל מי שעצר בצד לא ניגש אליו. רק שהגענו לנתניה, ראינו בנתיב הנגדי אמבולנס שיצא מנתניה לכיוון התאונה. לא הבנו למה לא יצא אמבולנס מחדרה? המשטרה לא נראתה באופק…. נותר לי רק לציין שממיקום הגופה הבנו מיד שמשום מה יצא והלך לכיוון הכביש. היתה חוויה קשה מאוד, ולצערנו לא יכולנו להושיע

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      וואוו. כמה נורא.
      בעניין מד"א יש כמה אופציות, אם כי ככל שאני מבינה ממילא לא היה סיכוי:
      או שבגלל תורנות החג האזור היה מכוסה חלקית, או שהתורנ/ים בחדרה היו בנסיעות אחרות, או שאולי בכלל האמבולנס שראיתם לא היה קשור.

      אהבתי

  10. חוקר הגיב:

    הערה קלה על דבריו ההזויים של הנהג:
    אם הוא ראה אותו לפניו, מאט ועוצר בצד, אין שום אפשרות בעולם (!) בה פדהצור הספיק לרדת ולקפוץ לכביש. זה מופרך.
    מכיוון שהוא נהג מאה קמ"ש לפחות, הוא עובר (הנהג) כ-30 מטרים בשנייה. זה חושך, ואם הוא זיהה את רוכב הקטנוע לפניו, הוא היה במרחק של שלוש שניות נניח מאחוריו. נגיד אפילו כפליים. הזמן שלוקח להאט קטנוע ממהירות של 100 קמ"ש לעמידה בטוחה, עם ג'ק צד פתוח, להוריד קסדה ולרדת מהקטנוע, הוא עשר שניות במקרה המאוד מאוד מהיר וזריז.

    אהבתי

  11. עובר אורח הגיב:

    על בראל וביקורים בארצות אויב.
    והרי על זה כל הדיון, מתי עיתונאי הופך לתועמלן אפילו לא
    מתוחכם. הוא סופר את הנוסעים לארצות ערב ומראה
    הפלייה אנטי ערבית לטובת יהודים ישראליים. שכח למשל
    את אודי אדיב שעד כמה שידוע לי לא התאסלם והוא בן
    ליהודיה. יצא בראל יחזור ויתוחקר. באשר לביקוריו בארצות
    שונות זו אינה פליטת קולמוס הרשימה המתוכננת היטב
    מזכירה לגנאי ידיעות מסיאטל. בעירק ביקר בחסות כידונים
    אמריקאים שיסע לשם עכשיו ונראה. כתודה הוא זורק
    השמצה על צבא ארה"ב, אופייני. בכורידסאן ? נובמת
    טובי מערכת הביטחון נוסעים לשם בהפסקות מאז שנות
    החמישים ועשרות ישראלים ביקרו שם אחרי הקמת
    האטונומיה הכורדית. תוניסיה? הוזמן ע"י יאסר ומי שצריך
    ידע לפני קודם באמצע ואח"כ כל מה שעשו. סייר
    בלבנון "תחת חסות צבאית" צבא סוריה? תורכיה? קוריאה
    הצפונית?. כתוב אצלו שחור על עץ מת:"שום נציג שב"כ
    לא הוליך אותי לחדר צר וחשוך…" אחרי הביקור בלבנון
    עירק וכורדיסטאן. מי היה מאמין אפרטהייד שכזה.
    אבל מה אני כותב, זה נועד להיתרגם לאנגלית ושם זה
    יעשה את העבודה.
    שנאת ישראל בלבנון התקבעה מזמן לפעמים יותר
    משהיה בארצות ערב האחרות (הנה ראה מה קרה ליורשי
    הפיניקים – כנאמר : אחרי שבת בא יום ראשון) כל מגע
    אסור, סרטים, ספרים ספורט, אומנות, מוזיקה וכל זה
    מטובל בשנאת יהודים. אין במצב הנוכחי כל מגע
    לבנוני עם יהודי ישראלי שמקבל, מצדיק או מבין את
    קיום מדינת ישראל. כמו אודי אדיב? בודאי, אהלן וסהלן.
    יקח לו הרבה הרבה זמן ועמידה בתנאים עד שיקבל
    הזמנה רשמית לארץ ערבית. בכלל למה לתת לו? הוא
    עושה את הנדרש מכאן.

    אהבתי

    • חייל זקן הגיב:

      בראל סתם חרטטן. הנושא היותר מעניין הוא הקשר ויחסי הגומלין בין ערביי 48 למדינות ערב. אחרי השיא של אריה הגולן ומלך מלכי אפריקה מה נותר? בל"ד היא התנועה הערבית היחידה בעולם הערבי סוני שתומכת באסד ובחיזבאללה. כיצד יתאחדו עם התנועה האיסלמית, חסידת האחים, בבחירות הבאות בצל אחוז החסימבה הגבוה? כיצד ייתנהלו מול התנועה הסלפית המתפתחת ביהודה ושומרון?

      אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        כאן בא מי שהביא לנו את הויכוח הישן. ב"ג
        שהעכשווים רחוקים ממנו. הנ"ל דאג שתמיד
        אבל תמיד יהיו כמה מפלגות ערביות עם
        סיכוי להכנס לכנסת וכפי שפועלות קופסאות
        הקלפי חלק יכנסו וישומנו וחלק יורחקו
        מהצלחת וחוזר חלילה. לא רצוי משום
        בחינה ולו רק הצגות בחו"ל והבאת
        מבקרים מחו"ל לביקור בכפרו של הח"כ
        שכולם יהיו בחוץ. זה לא אסטטי לא
        מועיל ועשוי גם להזיק.
        נ.ב. אומרים שזה למד ב"ג בקורס
        מבוא לאומנות הממשל באיסטנבול
        הייתי שולח לשם כמה מבחירינו כיום.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        דיבידה את אימפרה?

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s