הכותרות
ישר"ה מודיע שהתוכנית של אבו מאזן מובילה לשומקום. ובשער: "אבו מאזן הוכיח – הוא לא רוצה שלום".
בהארץ עבאס מוכן להמשך השיחות.
ובידיעות נצמדים עדיין לרצח של יפתח גריידי, עם צילום של החשוד המפוקסל המתואר בשטניות: הנה הוא, מערה לגרונו בקבוק בירה, גופו חשוף, קסקט של מוז'יקים על הראש וזקן פרא לפניו. למה בדיוק שווה התמונה הזו, מי יודע?
ארבעה עמודים, שתי הכפולות הראשונות עוסקות במקרה לפרטי פרטים. מה אירע בכל שנייה במועדון.
בשתי היממות האחרונות נרצחו שני גברים על ידי השותפים שלהם לדירות. ע"פ השמות הם היו ממוצא רוסי. הם גם היו מבוגרים. בני ארבעים, חמישים. על שני מעשי הרצח האלו קראתם אולי מאה מילים. על רצח נער במועדון ברעננה – אלפי מילים.
לא חדש. יש מדרג מובהק למעשי הפשע בישראל. מי ומה זוכה ליותר תשומת לב, מי פחות.
חייל> קרב על לב נערה (עלק)> רעננה> מועדון> הורמונים> "בני טובים" = סקסי.
גברים מזדקנים> ממוצא רוסי> בפרברים עלק> = לא מעניין תתחת לאיש.
נכון לא באמת חשבתם שיהיה שינוי בשוק הדיור בישראל בזמן הקרוב? לא, רק רציתי לוודא.
צעירות ישראליות במצוקה הוטסו לטורקיה לקציר איברים.
עיתונאי אמריקאי (בידיעות כותב יאיר נבות שיש לו אזרחות ישראלית וגם ב-nrg), סיימון אוסטרובסקי, נלקח כבן ערובה באוקראינה ע"י בדלנים רוסים בעיר סלוביאנסק.
השר פירון
אני כתבתי על השר, הריטלין ופולין ב-20 בחודש. טל שניידר כתבה על כך שלושה ימים קודם. אמש שודר הקטע בחדשות 2 ורק אחר כך נכתב על כך בהארץ (ראש עמוד הבית, הפניית שער). עכשיו עשו חישוב מהיר מה עדיף לצרוך: תקשורת ממוסדת או עצמאית.
ריאליטי
השופט מנחם קליין דחה את בקשת "טדי הפקות" לדחות על הסף את תביעת הפיצויים שהגיש זוכה כוכב נולד ג'קו איזנברג בעקבות הריאיון שלטענתו הרס את חייו. לשיטתו, האינטרס הציבורי לבדוק בכלים משפטיים את תחולת דיני הנזיקין במקרה זה מחייבת לא להפנות את הסכסוך הרחק מהעין הציבורית…
סמים בכל מקום
עד שאני מתחברת לאיזה אירוע ספורטיבי גדול, והנה עולה החשד שהכל פארש. אולגה לנסקי הפעוטה, ששברה לכאורה את השיא של אסתר רוט-שחמורוב בריצת 100 מ' לא התייצבה לבדיקת סמים (נדב צנציפר ואורן אהרוני). במקום זה שלחה הודעת טקסט לדובר איגוד האתלטיקה בשלוש לפנות בוקר שלא תגיע לבדיקה כי היא טסה לבקר את סבתה באוקראינה. בידיעות הצליחו לראיין אותה (חתום גם אבינועם פורת).
לנסקי, מתברר, יושבת בלבוב ובוכה כבר שלושה ימים "למה זה מגיע לי", כשסבתה סווטלנה במצב קריטי.
שואלים אותה המראיינים למה לא הבינה שאי התייצבות לבדיקה כמוה כהודאה בכישלון. עונה הנערה:
היינו במצב שלא יכולנו להבין כלום. קיבלנו טלפון שסבתא עברה אירוע מוח שני, לקחנו את המזוודה, זרקנו לתוכה כמה בגדים ויצאנו מיד לשדה התעופה… אני לא זוכרת שמישהו הודיע לי על שעה מסוימת בבוקר… מישהו בכלל יכול לדבר על סמים בריצה כזו? הרי בכלל לא התכוונתי לשבור את השיא… זו הייתה ריצה מוקדמת ולא הרגשתי שאני רצה לקראת שיא… גם אם ישללו ממני את השיא, אשבור אותו שוב כי אני בכושר מצוין.
עיינו בטוקבקים מרחיבי הלב והעורקים.
מתברר שסמי הזיה קשים מחולקים במעריב ובמקור ראשון. אחרת אי אפשר להבין מהו המניע לפרסום הקטע ההגותי על גיור המוני לפלסטינים ממוצא יהודי. חי נפשי. ככה כתוב (אסף גולן).
….בעית היסוד של מדינת ישראל והיא מה עושים עם הציבור הערבי הגדול שחי כיום בארץ ורואה במרחב הגיאוגרפי של ארץ ישראל את ביתו. בנוגע לכך נראה כי על המדינה לחקור קודם כל כמה חלקים מהציבור הזה הוא בעל רקע יהודי. שהרי על פי מחקרים שונים מדובר ככל הנראה בכ60 עד 70 אחוז מתושבי דרום הר חברון ומתושבים ערביים אחרים בארץ. על רקע מחקר כזה יש לנסות להגיע לדיאלוג עם קבוצות אלו במטרה לגייר אותן ולהחזיר אותן לעם ישראל. תהליך כזה ומאמץ לאומי להטמעת האוכלוסייה הערבית בתוך החברה היהודית יכול להוות פתרון ממשי אמיתי למציאות בארץ שבה קיים מיעוט ערבי גדול בתוך הרוב היהודי.
צרות בכותרות
כותרת המשנה אתמול בשער ידיעות באמת מביכה: "לא כך צריך להסתיים בילוי של לוחם בגולני". לא כך, חברים, צריך להסתיים בילוי של איש. לא ברור מה חשבו עורכי השער.
משתכשכים בביצה
ככה עושים היום עיתונות. שולחים מייל ב-16:00 ליחצ"נים, דוברים וכו', ומודיעים להם שיעבירו חומרים עד ארבע שעות וחצי לאחר מכן, ויאללה שיתקתקו עבודה.
מישהו יעתיק את הקומוניקטים שלהם, ישבץ את התמונות, ולאוויר.
———————–
– למה לא לראות גם את הצד הבהיר של הירח? הכותבת כתבה קרישי דם ולא כרישי.
– וברצינות: למה לא כתבתי את השם ואת שם הגוף המעסיק אותה? כי אני חושבת, ליתר דיוק מקווה, שפרסום המייל ירתיע בעתיד. ואולי אני סתם מדמיינת ורוב העיתונאים רואה בהתנהלות הזו דרך סבירה, הגיונית ותקנית לכתוב כתבה.
השר לפיד ומשגב לעם
אורי משגב החליט להתייחס לחלק אחר בטקסט המעצבן של יאיר לפיד, ההתייחסות שלו לפלסטינים. לכאורה צודק, אבל הנה, לפיד אומר פה, ממש היום, שאם המו"מ ייגמר, הוא פורש מהקואליציה. טוב, ברור שלא מאמינים יותר, ובכ"ז.
מסקנה: פרסום התפילה הפרטית מלפני 21 שנים הייתה טעות.
בפסקה הזו של משגב יש שגיאות שכבר תיקנתי כמה פעמים:
…כידוע, לפיד לא טרח לעדכן את חבריו ועוקביו בפייסבוק שהוא ממחזר עבורם באופן חגיגי טקסט שראה אור כבר ב-2005 במדורו השבועי, ואף הופיע בספר שקיבץ מדורים כאלו ונקרא "עומדים בטור". ובכן, מדובר בטקסט שהתפרסם לפני כמעט עשר שנים, ונכתב על ידי בעל הטור יאיר לפיד – ששר האוצר והפוליטיקאי הבכיר יאיר לפיד ראה לנכון לפרסם שוב, מלה במלה (למעט תוספת קטנה על מנהיגות, וכולל – פשוט להתגלגל מצחוק ולא להאמין – גם המשפט "נכון שאפילו כשהיינו במדבר, עגל הזהב הקים לעצמו מפלגה, אבל אתה הרי תמיד ידעת איך להציל אותנו מעצמנו")…
1. מה משמע "כידוע"? איך ידוע? כי מישהי כתבה על כך פוסט.
אוקיי, מתברר שמשגב פשוט לא קורא את הבלוג, והוא עדכן את הפוסט (בעקבות קריאה אצל יוסי גורביץ) ואף העניק קרדיט אמש ב-21:04. מסקנה, זה לא מתוך כוונה רעה: משגב פשוט צריך להתערות קצת יותר ברשת ובבלוגוספירה, בעיקר אם הוא כותב בלוג.
2. הטור לא נכתב ב-2005. הספר של לקט הטורים יצא לאור ב-2005.
3. הטור נכתב ב-1993. איך אני יודעת? בגלל האזכור של המחבל עם הסכין בבית ספר בירושלים. הנה פה, ע' 36 ("התמודדות מול טרור בירושלים 1967-2002", מכון ירושלים לחקר ישראל).
"בבוקר ה־23 במרס 1993 פרץ נאסר חמידאן שקיראת, תושב שכונת סוואחרה, לחצר בית הספר ״אורט קנדה״ ברחוב פייר קניג…".
ותודה רבה למגיב נטול השם.
4. הטור לא פורסם מילה במילה, וזו לא "תוספת קטנה על מנהיגות". להפך, את הפסקה המביכה על המנהיגות הוא השמיט, זו הפדיחה.
אבינו שבשמיים,
אולי אפשר לקבל את משה רבנו בחזרה? מן רועה צאן כבד-פה, נבוך, שאיננו רוצה את הג’וב. אנחנו זקוקים למישהו שידבר עם אלוהים, במקום כל אלה שחושבים שהם אלוהים. פעם שלחת לנו את בן-גוריון. אי-אפשר היה להבין מילה ממה שהוא אמר, אבל תראה מה הוא עשה. כל הרהוטים והמתנסחים האלה, שאינם מגמגמים לעולם, מפחידים אותנו קצת. לא חסרים לנו אנשים עם פתרונות, אבינו שבשמיים. חסרים לנו אנשים שישאלו את השאלות. וגם אז, אלוהינו ואלוהי אבותינו, לא דיינו.
5. כולם טועים. כולם. הבעיה עם הטעויות של לפיד על אודות זנון היא שהן הופיעו שלוש פעמים: בטור, בספר ובפייסבוק. מחמת היהירות הלפידית והחלטוריזם הישראלי הן לא תוקנו. לא רק זה. כבר בביקורת שכתב גלעד סרי-לוי על ספר הלקט עומדים בטור ב-2005 הוא ציין את טעויות זנון, אך מי שהיה צריך לשים לב שם זין במקום.
בינתיים במעריב
תגידו, מי מנהל את מה שנקרא מעריב עכשיו. מי מעלה ידיעות ל-nrg? מי כותב אותן? מי עורך? למה המהדורה הדיגיטלית לא התעדכנה מ-14 באפריל? האם יוצאות עדיין מהדורות ערב בין ימי ראשון לחמישי? מי יוצר את עיתוני סופהשבוע? מתי אלי עזור ייכנס לתמונה? מה קורה עם עובדי מעריב, nrg ומקור ראשון באשר למשכורותיהם? מתי יקבלו אותן? תשובות? מישהו?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לכל האתרים הישראלים עם הווידיאו הנפתח אוטומטית ומוציא מהדעת את כולם, ללא יוצא מן הכלל, הנה, כך עושים את זה במקומות בהם מתחשבים בקוראים/ צופים. ואני מודיעה: עוד לא נולד הווידיאו שישכנע אותי לצפות בו כשהוא נפתח אוטומטית. לא רוצה לצפות במה שמתנגן אוטומטית.
תודה רבה לעופר.
השקל: למה עזבתי את גולן טלקום.
תחשוב טעים, יהיה טעים: ועדת גרמן, סוף מסלול.
לפני פיזור
יאללה חִזל"שנו?
ולווט אנדרגראונד 
יובל אלבשן בהארץ סוקר היום את ספרו של בעז סנג'רו וכותב כך:
"סנג'רו מאמין שהיקף התופעה של הרשעת חפים מפשע עומד על כחמישה אחוזים (!) מכלל ההרשעות. המשמעות בישראל היא שבכל רגע נתון יושבים בממוצע בבתי הכלא שלנו 1,136 אסירים שהורשעו לשווא. אלה הם 1,136 אנשים שחייהם נהרסו, בשעה ש–1,136 פושעים אמיתיים ממשיכים להסתובב בחברה ולסכן את כולנו. מבהיל למדי. לא בכדי קובע המחבר ש"אין עוול שגורמת המדינה לאזרח הגדול יותר מהרשעתו של אדם חף מפשע".
זה פשוט לא נכון. לא כל המורשעים על לא עוול בכפם יושבים בכלא (יש ששילמו קנס או על תנאי וכ"ו). בנוסף יש שהורשעו ברצח למשל בעוד שהיו צריכים להיות מורשעים בהריגה. בנוסף, זה לא נכון שעל כל עבירה בה מורשע אדם לשווא יש אדם אחר שהוא הפושע האמיתי הממשיך להסתובב בחברה (למשל אם הורשע אדם באונס שלא התרחש, אין פושע שלא הורשע).
אהבתיאהבתי
חבל שאתה עושה טעות של טירון, כאשר אתה מתלונן על כותב אחר. קנס ועל תנאי מקבלים גם המורשעים בצדק. בהנחה שהיחס נשמר לכל הקבוצות אז חמש אחוז גם מהיושבים בכלא.
חף מפשע לא יכול להיות אשם בהריגה.
סעיף אחרון נכון, אך לך תדע מה חלקו.
אהבתיאהבתי
מי שעושה טעות של טירון הוא אתה ידידי. החמישה אחוז שייך להתפלגות ההרשעה בעבירות ולא להתפלגות הענישה. אלה שתי התפלגויות שונות.
אהבתיאהבתי
אין על אורן המסוקס
מאת הבתדודה של מיילי סיירוס 😛
אהבתיאהבתי
בנושא הדקירה במועדון, ידיעות נשאר היחידי שיכול לדווח בהרחבה על ארוע פלילי (להבדיל מסקפים שיכולים להגיע למאירי, שטייף, הרמן, פלג וכו'), ולכן ימשיך להדגיש ארועים פליליים.
סיפור אולגה לנסקי בעבר אולי היה של ספורט מעריב, כיום שוב נשאר ידיעות בודד אפילו בתחום החלש שלו. באשר לטרולים המציפים כל סיפור בתגובות עדתיות/ שובניסטיות, זה מה יש. לך כרגע נותר עכברוש זקן אחד שאיבד את הלהקה 😕
אהבתיאהבתי
שר”ה מודיע שהתוכנית של אבו מאזן מובילה לשומקום. ובשער: “אבו מאזן הוכיח – הוא לא רוצה שלום”.
בהארץ עבאס מוכן להמשך השיחות….
גם אני שמתי לב לשתי הראשיות של העיתונים האלה…
יכול להיות שהשם עבאס(הארץ) מעורר פחות שנאה מאבו מאזן?
יכול להיות שהארץ כדרכו מודיע כמה הערבים נחמדים ומתוקים ,(וכמובן "אנחנו" חארות) ורק לפעמים מזכיר גם מה ה"תנאים שלהם"….למשל הם "מוכנים בתנאי" ש…היהודים ינפנפו לשלום,ויחזרו לאן שבאו? יעשו שלום בינם לבין עצמם, בקיצור יסכימו ל"שלום על ישראל"….
אהבתיאהבתי
נראה שבערבית, "שלום" פירושו "נסיגה ישראלית לקווי 67". כשמתרגמים זאת כך, ההצהרות הפלסטיניות הופכות הגיוניות:
"אנחנו רוצים שלום", פירושו אנחנו רוצים שישראל תיסוג לקווי 67.
"הבניה בהתנחלויות מוכיחה שממשלת ישראל לא רוצה שלום", כלומר הבניה בהתנחלויות מוכיחה שממשלת ישראל לא רוצה לסגת לקווי 67.
הבעיה היא שהשמאל המתון הפך זאת לאקסיומה: שלום הוא נסיגה ונסיגה היא שלום, מה שמסביר מדוע כשהשמאל המתון בשלטון, הם תמיד ממש רגע לפני החתימה על הסכם השלום ומדוע כשהימין המתון (סליחה, הימין הקיצוני, המשיחי, הפאשיסטי!) בשלטון, בשמאל המתון טוענים שישראל היא זו שמתנגדת לשלום ומחבלת בהשגתו. השמאל הקיצוני (כמו הימין הקיצוני) לא מדבר על שלום אלא על בעלות וצדק – צריך לסגת לקווי 67 כי השטח שייך להם ולא צודק שאנחנו נחזיק בו – ולכן לא סובל מאותו חוסר קשר למציאות.
האמת היא שאין סתירה בין הכותרת של ישר"ה לזו של "הארץ", שתיהן נכונות: אבו מאזן/מחמוד עבאס בהחלט מוכן להמשך השיחות והוא בהחלט מוכיח שלא יצא מהן שלום. הרי גם להשקפתו של השמאל המתון, הפלסטינים יאלצו לוותר על חלק מהדרישות שלהם, כאלו שעד היום הם לא הסכימו להתפשר עליהן כלל ומציגים אותן כ"יהרג ובל יעבור" – זכות שיבה גורפת, למשל. אם נסכים לוותר על קלף המיקוח העיקרי שלנו, השטח עצמו, בראשית המו"מ, איך נוכל ללחוץ עליהם כשנגיע לשלב בו נדרוש מהם לוותר?
מבחינת השמאל המתון אין בעיה, כיוון שברגע שנקבע את הגבולות, שיתבססו כמובן על קווי 67 עם אולי כמה תיקונים, יעלמו כל שאר הדרישות, יגור זאב עם כבש ויכתתו את רוס"ריהם לאתים וקסאמיהם למחרשות. בהתחשב בעובדה שכבר הציעו להם עסקה שכזו והם סרבו לקבל אותה בגלל אותן דרישות נוספות, אני לא רואה איך זה אפשרי.
אהבתיאהבתי
אפשר לחשוב שרעננה זה מרכז היקום…..
אהבתיאהבתי
לפני פוסט או שניים הזכרת את ההתנהגות האיומה של עיריית אמסטרדם, שרוצה לגבות מסי רכוש מניצולי שואה שהיו במחנות על התקופה הנאצית.
הערתי שממשלות ישראל מונעות שילומים מניצולי שואה, כספים שהתקבלו לשם כך מגרמניה.
לא שמתי לב שמתקרב יום הזיכרון לשואה והתקשורת (בעיקר רדיואים) מקדישים הרבה מאד והרבה תיאורים למצבם האיום של ניצולי שואה בישראל.
על הפרסום המתלהם נגד עיריית אמסטרדם כדאי לומר: טול קורה מבין עיניך וקיסם מעיני אחרים.
אהבתיאהבתי
למיטב ידיעתי המוגבלת, זה לא נכון.
גרמניה שילמה פיצויים ליהודים בשתי דרכים: האחת היא רנטה לניצולים. אלו כספים שהועברו ישירות לניצולי השואה והמדינה לא נגעה (ולא היתה יכולה לגעת בהם. הדרך השניה היא הסכם השילומים, במסגרתו פיצתה גרמניה את מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, על היהודים שנרצחו בשואה. הכסף הזה נועד לבניית המדינה ולא לתשלום פיצויים לניצולים, שכאמור יכולים לקבל פיצויים אישיים.
אהבתיאהבתי
מבריקה כתמיד!
אהבתיאהבתי
בעניין משתכשכים: לדעתי, אם ממילא מפרסמים קומוניקטים של יחצנים, אז לפחות שזה יהיה ביוזמת העיתונאי, בעיתוי המתאים לו. ולפחות מי שרוצה ביוקרתם של המותגים/אנשים/מוסדות המסוימים יעשה את מלאכת כיתות הרגליים.
(אמנם לא כרישי דם, אבל צ"ל היות ש…)
אהבתיאהבתי
מסתבר שלנה דל ריי וחוף חדרה הביאו את ערוץ 10 לשיא, כבוד
נ.ב. לא עודכנתי שלדבר כמו רשג"דית מתלהבת זה השחור החדש. 🙂
אהבתיאהבתי
צפית בשקיקה בתועבה?
אהבתיאהבתי
בחייך, יש גבול. רק לקחתי קרדיט על מרכיבים בפרומו שאחראים להישג.
אחכה לך בעד סוף העולם סלבס.
אהבתיאהבתי
אצלנו (תחום הטקסטיל) מקבלים באופן קבוע מיילים של "עיתונאי עיצוב" בנוסח שפרסמת, רק מעט יותר תובעני. מבקשים רעיונות לכתבות, הדד ליין קצר (שעות בודדות), רשימת התפוצה לא בררנית וארוכה במיוחד, אבל היי, הם תמיד כותבים מה צריכה להיות הרזולוציה של התמונות המצורפות
אהבתיאהבתי
זה אומר שהעיתונאים היום הם כתבנים ומפעילי יחצנים? יפה.
אהבתיאהבתי
אני מחדשת משו?
אהבתיאהבתי
לא
אהבתיאהבתי
על יאיר:
נביא שקר-
וגם הפואטיות של אישתון-
❗
אהבתיאהבתי
בעניין הכנת ידיעה שכולה מבוססת יח"צנות- כבר ממזמן מקובל לחלוטין.
היכנסי נא לקבוצת הפייסבוק PRגורו, זה פרקטיקה שבשגרה- שיתוף פעולה הדדי: עיתונאים מבקשים חומר מיח"צנים שמציעים את מרכולת לקוחותיהם.
במיוחד נפוץ בתחום כמו זה שהבאת. מדורי בריאות הם לחלוטין תוכן שיווקי
אהבתיאהבתי
אם כך, מצוין, תמשיכו ליהנות מהמקצוע.
אני לא בטוחה שכל היחצנים (ואו כל העיתונאים) חושבים כמוך וכמו נירית.
אהבתיאהבתי
אני לא במקצוע, אני לא נהנית, אני חושבת שזה זוועה
לא אמרתי שכולם חושבים כמוני, רק ציינתי בצער שזו כבר שגרה….
😦
אהבתיאהבתי
אה, מתנצלת. חשבתי שאתן חושבות שזה קביל.
אהבתיאהבתי
הלו, זו אני נילי מ"האגודה לזכות הציבור לדעת" 😉 מבכה עיוותים אלו למחייתי
אהבתיאהבתי
אוקיי אוקיי, לא בדקתי:)
אהבתיאהבתי
אני מצטער על מותו של יפתח גריידי ז"ל. יהי זכרו ברוך. תנחומים למשפחה.
מדוע התיאור של העיתונות [וגם כאן] באירוע כאירוע רצח?
רצח הוא מושג משפטי במשפט הפלילי. החשוד עדיין לא הורשע ברצח, יש לו חזקת חפות. ייתכן שיורשע בהריגה ולא ברצח, ייתכן שתתקבל טענת הגנה עצמית. השימוש ברצח הוא נואל, והוא חלק ממשפט השדה שמבצעת העיתונות והתקשורת לחשודים בפלילים.
פגיעה נוספת של תקשורת ההמונים בזכות החשוד היא פרסום עבר פלילי והרשעות קודמות. על פי דיני הראיות בישראל, ראיות על הרשעות קודמות אינן קבילות כל עוד לא הורשע הנאשם [הן קבילות כראיות לעונש בשלב הטיעונים לגזר הדין] למעט חריגים כגון עדות הזמה לראיות על אופיו הטוב של הנאשם, הוכחת מעשים דומים ושיטת ביצוע, הליכי מעצר.
פרסום העבר הפלילי עלול ליצור דעה קדומה הן בקרב השופט/ת והן בקרב דעת הקהל והוא חלק מתופעת הלינץ העיתונאי-ציבורי ופגיעה בזכויות חשודים.
אהבתיאהבתי
התמיהה שלך לגבי הפרסום הנרחב והפרטים הרבים בידיעות אחרונות – מיותרת. איסור הפרסום גרם לעתון לפרסם כל מה שאפשר על חשוד שיש לו כבר נסיון. תפקידו של עתון למסור מידע לקוראים. לא תפקידו של השופט להתפרע במתן צווי איסור פרסום.
העתון עשה את תפקידו וטוב עשה.
אהבתיאהבתי
זו לא הייתה תמיהה היות ופרסומים אלה היו צפויים, בלתי מפתיעים. זו הייתה ביקורת
הטענה שתפקידו של עיתון למסור מידע לקוראים היא נכונה באופן חלקי ובאופן חלקי היא גורפת מדי, כללית מדי ולא מדויקת. יש בה אמת אבל לא כל אמת.
לדעתי תפקידו של עיתון לפרסם מידע אבל באופן מוגבל וההגבלות הן למשל פגיעה בשם הטוב ובפרטיות של בני אדם לרבות חשודים. הימנעות מפגיעה במוניטין, בכבוד האדם, שמירה על חזקת חפות. זאת נראית לי הגדרה יותר מדויקת לתפיסת התפקיד הרצויה והראויה של עיתון, להבדיל מתפיסת התפקיד המצויה של עיתון.
אני תומך שעיתונים ימסרו אינפורמציה לציבור אבל לא כל אינפורמציה. היות והזכרת "התפרעות" אז כמו ששופט לא צריך להתפרע עם צווים, כך עיתון לא צריך להתפרע בפרסומים.
בכלל לא טענתי ששופט צריך להוציא צו איסור פרסום. האידיאלי הוא שעיתונים ירסנו את עצמם ולא יפרסמו מידע זה, וכך יתייר הצורך בצווי איסור פרסום.
אבל אם כבר הזכרת בית משפט, אז המקבילה של תפקיד העיתון לפרסם הוא תפקיד בית המשפט להוציא צווים. אני מסכים שלא צריך להתפרע בצווים [וגם עיתון לא צריך להתפרע בפרסומים] אבל אני תומך בצווים מוצדקים שאינם בגדר התפרעות [כמו גם בפרסומים עיתונאיים מוצדקים שאינם התפרעות]
התפקיד של עיתון לתת מידע לקוראים הוא לתת מידע נכון ומדויק. האם לקבוע שהיה רצח זו הגדרה נכונה ומדויקת? הרי בית המשפט מוסמך לא קבע את זה נכון לעכשיו. כאשר עיתון מתייחס לאירוע כרצח הוא לדעתי מטשטש מידע משפטי מדויק לגבי הבחנות בין סוגים של עבירות ופשעים: רצח לעומת הריגה למשל.
אבל כאמור, אפילו פרטים נכונים ומדויקים לדעתי לפעמים צריך לצנזר [בראש וראשונה צנזורה עצמית]. מה לעשות שזכות הציבור לדעת, חופש המידע וחופש העיתונות הם אמנם ערכים וזכויות חשובים אבל לא היחידים. גם חזקת החפות, הזכות לשם טוב, הזכות למוניטין, לכבוד האדם, הזכות לפרטיות [צנעת הפרט] הם ערכים וזכויות חשובות. לפעמים צריך לאזן את הזכויות הראשונות עם האחרונות ולדעתי במקרים שהצבעתי עליהן גוברות הזכויות האחרונות על הראשונות.
אי אפשר להפריך את דעתי רק ע"י הצבעה על תפקידו של עיתון כי השאלה איזה פרסומים תפקיד העיתון לפרסם ואיזה לא, נגזרת מההשקפה המוסרית, האתית, הערכית, הנורמטיבית [השקפה בתורת המידות] והאידיאולוגית. נקודת המוצא היא ההשקפה המוסרית ונקודת הסיום הנגזרת היא תפקיד העיתון. להתחיל מתפקיד העיתון פירושו לרתום העגלה לפני הסוסים.
אהבתיאהבתי
לאן נעלם הרווח שעל העיתון לייצר לבעליו?
אהבתיאהבתי
הנה אשבור חגיגה.
Spoil sport
לדעת הכותב המאוד נכבד אי אפשר לדעת מה
קרה ובכלל. לדעתי רצחו בן אדם. היה איש ואינו
ולא ישוב, זהו, חד כיוני. מת הלך נגמר, לא יהיה,
באדמה.
לפי סיפור המעשה. בהנחה שחלקו שקרים,
חלקו בדיות וחלקו סתם פטפוטים
נלקח מזלג ואדם הומת בו ע"י דקירה אל
אבר חיוני. בית המשפט ועורכי הדינים ידברו
ויחרטטו ואדוני המלומד וגברתי המלומדת.
לרצח היו מספר עדים במרחק של סנטימטרים
לא מטרים. לעניות דעתי הלא מלומדת ניתן
להתחיל את המשפט כבר בשבוע הבא.
הרוצח (כן רוצח) ותומכיו יסחבו את זה עד בוש
כבר היינו בהצגה הזו. הנה כבר כאן
אנשים טובים, נוטפי צדק, הומניות, זכיות
אדם, נופת צופים, סוכריות מכוסות דבש
מכינים אותנו למשפט ארוך לבירור והבהרה
האיש מת הרוג, באדמה. רק משפחתו והרצון
של זרים למכור נייר עיתון וצבע עושים דבר מה,
איזה רעש קטן זניח.
לעניות דעתי המאוד לא מלומדת רצח כמו זה
בנוכחות קהל מבטל ודוחה כמה
זכויות אדם.לא צריך לצנזר כלום. צריך לצעוק
כותב האיש הטוב: "מה לעשות שזכות הציבור
לדעת, חופש המידע וחופש העיתונות הם
אמנם ערכים וזכויות חשובים אבל לא היחידים.
גם חזקת החפות, הזכות לשם טוב, הזכות
למוניטין, לכבוד האדם, הזכות לפרטיות
[צנעת הפרט] הם ערכים וזכויות חשובות".
ולטעמי הזכות לחיות ולא להרצח מבטלת דוחה
מאיינת חלק מזכויות אלו. חלק גדול אפילו.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שהזכות לחיות או הזכות לחיים יכולה להצדיק פגיעה בזכויות אדם, אבל זאת שאלה שיכולה במחלוקת איזה כן ואיזה לא ומתי כן ומתי לא, ולא כל זכויות האדם ולא תמיד, אלא רק לפעמים.
אם יימצא אדם אשם ברצח ויורשע ברצח ייפגעו בצדק זכויות האדם שלו. אני גם מסכים שייתכן ויש מקום לפגוע בזכויות האדם עוד לפני ההרשעה. ייתכן ויש הצדקה לעצור אותו. גם אם יימצא אשם ויורשע "רק" בהריגה, גם אז ייפגעו בצדק זכויות האדם שלו. וייתכן שהם ייפגעו קשה אפילו אם זו תהיה הרשעה רק בהריגה.
השאלה היא אם בנוסף לכל זכויות האדם שמוצדק לפגוע בהן יש לפגוע גם בזכות נוספת שהיא לכנות [ועוד בעיתונות ועוד בכותרת בעמוד הראשון, כמעט כותרת ראשית] אדם כרוצח, לפני שהורשע [אין אפילו סבלנות לחכות לפסק הדין] היא זכות שיש לפגוע בה למען הזכןת לחיים.
אני לא אתפלא שגם אם יורשע בהריגה ימשיכו להצדיק שהעיתונות תקרא לזה רצח.
לדעתי אין הצדקה לפגוע בזכות הספציפית הזאת [ומכאן לא נובע שאין הצדקה לפגוע בזכויות אחרות] . אני כרגע לא אנמק אבל אם יהיה נימוק למה יש הצדקה אני אנמק למה אין הצדקה [אלא אם כן הנימוק למה יש הצדקה ישכנע אותי]
אהבתיאהבתי
מי שזה הכי נוגע לו, עמוק בלב
לא יכול לומר כלום. הדברת שלך
מדגישה את ההבדל התהומי בין
המתים והחיים. אני שותק
אהבתיאהבתי
לדעתי מבטלי זכויות אדם והדוקרים הם שני צדדים של מטבע שחוק.
אהבתיאהבתי
לא היה דיון בביטול זכויות האדם
כולם לעולם ואין אפשרות כזו. הדוקר
הרג בן אדם תהליך סופי
חד משמעי שאינו בר תיקון. זכויות
אדם שונו צומצמו הורחבו תוקנו. מתים
הם מתים. אין שום דמיון בין שינוי זכויות
אדם (לא ניתן לבטלם לתמיד)
להרג מכוון של אדם.
אהבתיאהבתי
הרג או רצח?
אהבתיאהבתי
אתה חוזר על עצמך, הבנתי, אתה רוצה זכויות אדם תלוית בעצבים הרופפים שלך, כמו אחר שדוקר כאשר הוא עצבני. לא עובד.
אהבתיאהבתי
"רצח" אינו רק מושג משפטי, זו גם מילה בשפה העברית והמשמעות שלה אינה זהה למשמעות המשפטית. עיתונים יומיים נכתבים לציבור הרחב ולא למשפטנים בלבד ולכן משתמשים במונח שלא במשמעות המשפטית שלו.
בעברית, מי שדקר אדם למוות הוא רוצח, אלא אם עשה זאת כהגנה עצמית. אבל גם אם בית המשפט יקבל שהנאשם הוא זה שדקר את הקורבן, עדיין ייתכן שהוא לא יורשע ברצח – הרשעה שכזו דורשת בד"כ את הוכחת היסוד הנפשי של כוונה תחילה, מה שיכול להיות קשה מאוד ולפעמים אינו קיים, ואז הנאשם יורשע בהריגה בלבד, או יתכן שהוא יוכר כמי שאינו אחראי למעשיו (בעת הרצח או בכלל) ואז הוא יזוכה מחמת אי שפיות.
אהבתיאהבתי
דעתי שגם לאור ההבחנה בין רצח במובן משפטי לרצח בשפה המדוברת , עדיין יש מקום לביקורת על השימוש במילה רצח. אם לא מדובר ברצח במובן המשפטי אז מבצע העבירה לא ראוי לסטיגמה של רוצח. העובדה שבציבור המילה "רוצח" מורחבת מעבר לשדה הסמנטי המשפטי, היא הבעיה ולא התשובה ולא הפתרון. היות ובציבור מרחיבים את הסטיגמה של "רוצח" מעבר למשמעות המשפטית, אין זה ראוי שהעיתונות תשתף פעולה עם הרחבת היקף הסטיגמה. לא מדובר כאן בדיוק לשוני נוקדני בלבד, אלא בטענה מוסרית של מניעת סטיגמטיזציית יתר.
זו דוגמא מובהקת לטענה שמשפט שדה בתקשורת מוסיף ומחמיר על המשפט הפלילי ולדעתי לא כך ראוי.
אילו היו משתמשים במילים חלופיות כמו נדקר למוות או נהרג בקטטה, הדבר לא היה גורע מההבנה. השימוש ברצח לא רק שאין לו ערך מוסף של הבנה ודיוק הוא פוגע ואם יש חלופות פחות פוגעניות וגם לא גורעות מההבנה והדיוק, עדיף להשתמש בהן.
מעבר לכך, אם כבר בכל זאת מעדיפים להשתמש ברצח, בשפה המדוברת, עדיף לפחות לציין שהשימוש במילה רצח הוא במשמעות "הרחוב" ולא מדובר ברצח משפטי בשלב זה. שבכתבה עצמה יובהר שהשימוש ברצח הוא לא משפטי. זה יהיה יותר מדויק וגם יתאר יותר במדויק את הבחירה הלשונית וגם יפחית את הסטיגמטיזציה.
אבל, אני הייתי מעדיף שבכלל תהיה הימנעות מהשימוש ברצח. לא חושב שצריך לתת חיזוקים ואישורים להתלהמות הרחוב שגם כך לא מפנים מספיק את הנושא של זכויות חשודים שהם חלק מזכויות אדם.
אהבתיאהבתי
כתב המתכנה ירמיהו, לעניות דעתי
ניק שגוי.
"אבל, אני הייתי מעדיף שבכלל תהיה
הימנעות מהשימוש ברצח".
וללה יש אנשים יחודיים עם העדפות קיצוניות
על התחלקויות לשון כאלו פסיכופתולוגים
עושים קריירה.
אהבתיאהבתי
הפוך, גוטה, הפוך. השפה המדוברת לא מרחיבה את המונח המשפטי, המונח המשפטי מצמצם את המשמעות בשפה המדוברת. מה לעשות שהשפה המדוברת גם נפוצה בלא מעט סדרי גודל מהשפה המשפטית, אלא גם היתה כאן קודם? תתכבד השפה המשפטית ותשתמש במונח חדש, נטול משמעות אחרת בשפה המדוברת.
רואים בעיה דומה גם בריגול, שמוגדר באופן שונה בשפה המדוברת ובשפה המשפטית. כך אנשים יכולים לתהות מדוע הרשיעו את ענת קם או את מרדכי וענונו בריגול, כשהם לא עבדו עבור שום גורם זר.
כשאתה בוחר להשתמש במונח קיים אבל ליצוק בו משמעות אחרת, אתה לא יכול לדרוש מכל השאר להתאים את עצמם אליך.
אהבתיאהבתי
אין סתירה בין הטענה שהשפה המדוברת מרחיבה והשפה המשפטית מצמצמת. מקובלות עלי שתי הטענות כפי שכאשר אחד גבוה מהשני אז השני נמוך מהראשון. אלה יחסים הפוכים.
ההרחבה והצמצום הם מבחינת האקסטנציה [extension] של המילה "רצח" האקסטנציה של ההגדרה המשפטית מכילה את הלקסמה על פחות דברים והאקסטנציה של השפה המדוברת על יותר דברים.
הנקודה שלי היא מוסרית והשיקול המוסרי יש לו גוברות [overriding] על כל שיקול אחר, לרבות אד פופולום [argumentum ad populum] כלומר "בשם הרוב" ולרבות זכות קדימה בזמן או זכות ראשונים
היות ורצח זו מילה סטיגמטית והיות ולדעתי ההבחנה המשפטית בין רצח להריגה היא כזאת כך שמוצדק שרק למה שמוגדר משפטית כרצח תהיה סטיגמה של רצח ולא למה שלא מוגדר משפטית כרצח, אז משיקולים מוסריים לדעתי עדיף שהציבור גם יאמץ את ההבחנה המשפטית ואם לא, אז לפחות שהעיתונות תקפיד על כך.
לגבי "אני לא יכול לדרוש" מדובר בדעתי המוסרית ולפי דעתי, מה לעשות, רצוי שהציבור ישנה את דרכיו במקרה הזה דרכיו הלשוניות. מדובר בדעה כמו כל דעה מוסרית אחרת שבה בני אדם חושבים שהרוב לא נוהג כראוי.
לא מדובר בלהתאים את הציבור אלי אלא להתאים למה שלדעתי רצוי וראוי מוסרית. עקרונית אין כאן הבדל מכל דעה מוסרית אחרת בה אדם יש לו דעה על הראוי והרצוי, הנורמטיבי והערכי.
אני מסכים שבעיה קיימת גם לגבי ריגול והדוגמאות הספציפיות שנתת הן דוגמאות טובות לבעיה דומה. יכול להיות שבסקר דעת קהל רוב הציבור יגדיר מעשים של ריגול בתור בגידה. האם זה לכשעצמו ינביע שבשפה המדוברת צריך להשתמש בבגידה למה שבמשפטים [law] מכנים ריגול? ובעקבות כך העיתונות תנהג?
אם יתפתח נוהג לשוני שגם גרימת מוות ברשלנות תיקרא רצח האם יהיה זה מוצדק מצד הציבור ומצד התקשורת, להשתמש במילה רצח גם לגרימת מוות ברשלנות?
לדעתי לא כי השיקול הסטיגמטי והגנה על השם הטוב של האדם הם לדעתי שיקולים שגוברים על טיעון לפי המספרים [argementum ad nomerum] טיעון לפי הפופולאריות, טיעון לפי הקונצנזוס [consensus gentium] הסתמכות על הקהל.
אהבתיאהבתי
המייל המתועד מהכתבת: דבר שבשגרה. כל כתבי התחום שהכרתי (יכולה להעיד על עבודתי ביחסי ציבור משנת 2006) פועלים ככה מול המקורות שלהם, קרי אנשי היח״צ. בסגנון ״יש לי תמה מסוימת שצריכה לפרסם עליה כפולה, אנא שלחו אליי את כל החומרים במהירות, כל הקודם זוכה, אני אסדר אותם פנימה. תודה.״ ואז שם הכתבת מתנוסס בכפולה. חזיתי בזה בעיקר בנושאי צרכנות שונים (אופנה, טכנולוגיה וכו׳).
אהבתיאהבתי
V, אם יש לך עדיין קשרים במעריב, אולי את יכולה לסדר שיגמרו לגייר קודם את הכו*יות הבלונדיניות לפני שהם עוברים לערבים?
אהבתיאהבתי
שאתה תשכח? בן גוריון עסק בזה מזמן, לא בלונדיניות,
ערבים. גם עורך "הארץ" מהראשונים איתמר בן יהודה (אב"י)
להפתעתי מצאתי סימוכין בגוגל בעברית. המאמר המלא
של שפר החיפוש תחת "בן גוריון גיור ערבים" (לא שמתי סימני קריאה רק סימן שאלה כי יש כאן רגישים להל, חילבה שום וסימני קריאה)
in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/7/21.pdf – עותק שמור
בן־גוריון היה לא רק מגדולי הפוליטיקאים אלא גם מגדולי המנהיגים היהודים. והישראלים בעת
החדשה. ….. לערבים בארץ־ישראל, המוכנות של היישוב, ההתרחשויות הבין־לאומיות אחרי.
מלחמת העולם …. התפיסה שפיתחו הוא ויצחק בן־צבי בעת שהייתם בארצות־הברית בזמן מלחמת. העולם הראשונה … טענה כזאת בראשית המאה, ודבר אחר הוא להציע את הצעת הגיור הזאת אחרי
אהבתיאהבתי
במקום לגייר ערבים צריך לבלום את הגזענות נגד יהודים ולאגף את בני הדודים באותות ומופתים. להסביר ולשנן ואם צריך במשך דורות ובפוסטרים של פמיניסטיות טבעוניות משוחות בחמאת שיאה אורגנית מקריאות שירת ימי הביניים בערבית צפרותית עד שיפהימו:
בסה"כ החיים תחת שלטון יהודי הם דבש.
דבש ניגר. לעומת השחיתות בפת"ח, אכזריות החמאס המלך הבריטי בירדן ועשרות השליטים המטורללים? כאן המוחבארת לא מעלים אנשים, יש שופטים, חופש ביטוי, מערכת בריאות והשכלה בעלות ערך. השלטון לא אוסר על אנשים ללמוד ואין סוחרים שמוכרים ילדות לזקנים ואין עבדים כלואים בחצר או תרופות שפג תוקפן ומים עכורים בברזים וביוב פתוח ובורות איומה כסטנדרט. דבש נו. מה בסעודיה, קטאר, עמן, עירק, לבנון, אלג'יר, טוניסיה, סודאן, מצרים, סוריה- תחת איזה שלטון כדאי לפלסטינים לחיות?
מוזר, אבל עד עכשיו בני דודנו הלומי השנאה לא מודעים עד כמה השלטון היהודי יכול להיות מתוק (כל עוד אתה לא מתנחל ודתי).
אהבתיאהבתי
חבר רק שבשל תחושת החובה להגיר דבש על הפלסטינם, נמנעים מאיתנו מנעמי החיים של בני דודנו היהודים באמריקה.
אהבתיאהבתי
אתה פשוט מורגל למנגינה הבלתי פוסקת של הארץ. לגייר ערבים זה שטויות לעומת האמונה שאנחנו בני שטן, אשמים בכל מקרה ונסיבות. הסימנים מראים שהערבים מתחילים להבין את היתרונות בישראל, תאמין.
אהבתיאהבתי
הארץ או יונת קוקימן למי להאמין?
הלוואי שכל הדילמות בחיי יהיו קלות כל כך.
אהבתיאהבתי
יפה, עלית על הבעיה לבד. אתם מאמינים במקום לחשוב.
אהבתיאהבתי
הלינק לאמסטרדמסקי (ועדת גרמן) לא עולה אצלי, בטח המחשב הדפוק שלי או ה-IE שלי.
אהבתיאהבתי
בפסקה שלפיד השמיט, כמובן שהוא היה חייב להתבלבל בין 'מין' ל'מן'.
אהבתיאהבתי
לא ראיתי במייל של העתונאית מחירון עפ"י איזכור שיבוץ תמונה. מדובר בצדיקה בסדום.
אהבתיאהבתי
מתערב אתכם שביום שישי חן קוטס בר תראיין בידיעות את אימא של גריידי לראיון בלעדי מצמרר ומרגש כולל תיאור מפורט של רגע המוות ואזכור תכוף של גולני המהולל שלנו. איזה מזל שהיא התחילה לעבוד שם בימים כל כך מצמררים.
(דרך אגב, ולווט, מה עם קרדיט? נדמה לי שאני הצבעתי על הביזאריות של השער של ידיעות אתמול)
אהבתיאהבתי
מה תאמר על השלדוניזם החדש של שוקן שמציג את סגולותיו המופלאות של ביבי בעולם התלת מימד?
אהבתיאהבתי
אני רואה תלת מימד בלי משקפיים.
אתה לא?
אהבתיאהבתי