יום המתים החיים

Yediot5.5.14isra5.5.14

haaretz5.5.1404.05.14.indd

הכותרות

– שובה של כותרת הא ודא, או הכפולה: "הכאב והשמחה" (ישר"ה).
– שימו לב למגן דוד בתוך הלוגו של ידיעות, בין הידיעות לאחרונות. האם עקלתנותו סמלית? מייצגת משהו?

הדו"ח שצה"ל העדיף לגנוז: ההונאה של שרון, בגין ורפול במלחמת לבנון (אמיר אורן):

…המחקרון של מינץ וקלמר הוא ככל הנראה המהלך הנועז ביותר בצה״ל להוקעת התרמית הגדולה של ראש הממשלה מנחם בגין, שר הביטחון אריאל שרון והרמטכ״ל רפאל (רפול) איתן בייזום מלחמת לבנון 1982. השיטה הישראלית המקוממת משאירה את חומרי הגלם הרגישים של תולדות המדינה בידי הצבא וזרועות המודיעין. הללו מסווגים את המסמכים "סודיים ביותר", מונעים מאזרחים גישה אליהם ומסייעים בכך לעיצוב תודעה מוטה ואף שקרית. המניע יכול להיות חשש מחיכוך עם בכירי הדרג המדיני והצבאי, בעבר ובהווה, יחד עם ציפיה לחיפוי עתידי גם על פרקים מביכים במסלול המפקדים הנוכחיים שעוד ישאפו להתקדם, במטכ״ל ובממשלה. אחד המחקרים שנגנז בכספות מחלקת היסטוריה, מאת שמעון גולן, עוסק במלחמת לבנון, שהתכבדה בשם המטעה ״שלום הגליל״. במקריות נוחה השתהה הפרסום עד לאחר מותו של שרון, ואף שהוחלט להפשירו מהקפאה, עודנו מתמהמה. לא זו בלבד שצה״ל, משטרת ישראל, הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ״ב) – השומר הקנאי של סודות דימונה – והיועץ המשפטי לממשלה פוחדים כולם ממשפחת שרון ונרתעים ממימוש כוונתם המוצהרת לאסוף את המסמכים הצבאיים המוחזקים שלא כחוק בחוות שיקמים, אלא שגם החומר שבידי המדינה עודנו מוסתר מעיני האזרחים שנשלחו בכזבי הממשלה והמטכ״ל לדמם בלבנון…


פעוט בן שנה וחצי
נשכח אתמול במכונית בבית חגי למשך כמה שעות ומת.
ארורים האנשים שלא לומדים לקח.
דומה שהעמוד הזה בישר"ה נערך בידי רובוט. מצד אחד, הילד שנשכח, מצד שני, הנהג הפדופיל באותה מסגרת אבל שחורה.
כן, זה אסון וזה אסון.
nehag

אף שעיתוני החג, כולל עמודי החדשות, מוקדשים ליום הזיכרון, הנה שלוש-ארבע ידיעות קצרצרות שמתפרסמות (גם) בידיעות (ע' 11):
– הממשלה אישרה לרכוש מטוס לרה"מ ולבנות מתחם חדש שיכיל את לשכת הרה"מ ומעונו. ובישר"ה.
איתמר אייכנר מציין שב-2009, כשנכנס נתניהו לתפקיד, ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לבטל את החלטת קודמו, אולמרט, לבנות מעון ומשרד חדשים.
– רשות השידור תיסגר, יוקם ערוץ ציבורי חדש והאגרה תבוטל. נראה עוד כמה עשרות שנים יעברו עד שזה יקרה, אם בכלל.
– קק"ל לא תוכפף למבקר המדינה אך תירשם כחברה לתועלת הציבור.

הקרב להתרת עגונות מלחמת יום כיפור.

שלמה אבינרי מבקר את מאמר המערכת של הארץ על הנכבה: "משמשות בו בערבוביה טענות נכונות וצודקות, עם חצאי אמיתות והתעלמות זועקת לשמים מכמה וכמה עובדות היסטוריות בסיסיות שאינן נתונות לוויכוח".

גידי וייץ: ילדים, מי זה היטלר?

לא הייתי שמה לב ברגיל, אבל בגלל שהתעמקתי בידיעה בהארץ על אסי דיין שנקבר בנהלל בערב יום הזיכרון – הוא לא יכול היה לבחור מועד מקאברי מזה בשום תסריט שלו – שמתי לב לזוכה הגדול בדאבל לוטו. מה זה 14 ועוד תשעה אפסים? לא סכום שאני יודעת לקרוא בכלל.
dayan

טרום אצבעות חג

שמעון פרס מתראיין למוסף החג של ידיעות.
peresyediot
ראיתם את זה? הזמנה לחתונה של שמעון וסוניה (57 אלף לייקים).
חתונתפרס

מיכאלה ברקו חוגגת קאמבק. לא חגגנו כבר (חגית רון רבינוביץ, ישר"ה)?
הנה ב-2005 וב-2008, וב-2010, וב-2011, וב-2012 וב-2013 וב-2014, 2014.

יאיר ניצני במסע לאילת על שני גלגלים בחסות זה וזה וזה. אבל בכיף, גם אני הייתי רוצה לעשות אחד כזה.

יפה מאוד השער של המארקר היום.
marker5.5.14

זכרונות/ בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

פיצ'פקעס, אתר ברנז'ה חרדי פרסם תמונות פפרצי של הזוג רהב-מאיר שצולמו בשבת. בבוקר, כשניסיתי להיכנס האתר לא היה באוויר.

בחדרי חרדים טוען ש"קצינים ערכו חפלה" (יעקב עמר) בערב יום הזיכרון באבו-גוש. אולי סתם ניגבו חומוס? אה, לא.
האייטם הזה מובא כאנטידוט לטענה שחרדים לא מכבדים את יום הזיכרון.

ספר התורה המיתולוגי מתמונת הניצחון בכותל המערבי במלחמת ששת הימים יוחזר לרשות צה"ל ויוצב בלשכת הרמטכ"ל. במסגרת הסכם פשרה הוחלט כי משפחתו של הרב הצבאי הראשי בתקופת המלחמה, שלמה גורן, תשיב את ספר התורה שנתרם בשנת 1949 על ידי משפחתו של ברוך שפירא, שנפל במלחמת העצמאות.

אורי ברייטמן מספר איך כחייל בגל"צ נשלח לראיין את אלמנת רס"ן עדן ישיש מאסון המסוקים 1997.

נחום אבניאל מתאר טקס יום זיכרון משונה במיוחד, שבסופו הפך לפוסט ציוני.


כשאני קוראת טקסטים כאלו, בא לי למות מצער על שאני משתייכת גנטית למין הזה: "אני בלונדינית בת 33 וחצי, עיניים ירוקות, חזה גדול ואני רווקה" [מכירים גבר שהיה מגדיר את עצמו כך בטור אישי? אני X ויש לי Y גדול?]. מי מחפיץ נשים מי? ואחר כך "גם אלו שחתונה אינה משאת נפשן, אף אחד מעולם לא חשבה שתגיע לגיל 30 ומעלה כשהיא לבד. אף אחד לא שואף להיות 13 וחצי שנים אחרי הצבא ועדיין להכנס לבית שבו איש לא מחכה לך". זה כל כך נורא בעיני, הכמיהה הנואשת וההגדרה העצמית, שלא שונה מהגדרה של נערת ליווי במודעה סליזית או בכרטיסי הביקור ששמים לי על הקטנוע ועל המכוניות שלהם. שנתיים וחצי אחרי שכתבה את הטקסט הנואש, גברת חזה גדול מתחתנת תודה לאל. כך קראתי אצל חברה שלה בפייסבוק. מה שמוזר בכל העניין זה שכשקוראים את העמוד שלה בפייסבוק, עולה ממנו בנאדם מצוין במיוחד (ממה שפתוח לציבור) שהקשר בינו לבין רווקה נואשת ודדנית לא קיים.

מדור תוכן שיווקי חדש ב-ynet, הפעם עם שליחות: "מצילים את הדסה", במימון קרן ירושלים.

שמעתם על ילדה פלסטינית בת שש וחצי שמתנחלים תקפו אותה באבנים?

למפקד גל"צ: תעשו משהו עם האתר שלכם. הוא מחריד, מלא תקלות ומפגר ב-12 שנים לפחות אחר הנעשה ברשת.

לפני פיזור

נהרג מאש חבריו, התוכנית בגל"צ על דודי בנימין למפל ששודרה אמש. זו הקלטה שעשיתי בנקסוס שלי. כי אין את התוכנית ברשת כמובן. אם אמא שלי נשמעת כמי שהאסון פקד אותה ממש אתמול, אז כן, ככה זה כבר 57 שנים.






התמונה האחרונה וקצה המכתב האחרון של בני:

אני מצרף לכם תמונה שהצטלמתי על האונייה על רקע ק. 28 ועל רקע של שארם א-שייח' לפני שעזבנו פעם אחרונה.
מזכרת טובה, נכון?
שלום

scan0003 (1)
בדרך.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

84 תגובות על יום המתים החיים

  1. לחם הגיב:

    במדינה מערבית דמוקרטית סבירה אמות הספים היו רועדות בעקבות אישור האחוזה והמטוס הפרטי לשימוש הקיסרית ובעלה, כאן ידיעות יוצא עם ראיון ממוחזר ומשעמם עם שמעון פרס ועם מוסף על האוכל הישראלי (מה זה?). אני חוזר על עצמי אבל העיתונות כל כך עלובה ומעוררת סלידה ומוחלשת ופחדנית ששום בן דרור ימיני לא יציל אותה.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      ראיון עם לחם לרגע יום העצמאות:
      1. אתה עיתונאי (בעבר/ בהווה/ בעתיד)?
      2. אתה עובד? אם אתה לא עיתונאי, במה?
      3. האם עבדת פעם באחד העיתונים?
      3 א. האם פוטרת פעם מאחד העיתונים (מעריב, הארץ)?
      4. למה כינית את עצמך לחם?
      5. למה את מקפיד על ארבע שורות בלבד בכל תגובה ולמה מעולם אינך מקשר לשום אתר?
      6. למה אתה שונא בעיקר נשים עיתונאיות, וכאלו שלדעתך נישואיהן עוזרים להן בעבודה?
      7. מה יש לך נגד נרי ליבנה/ ליאת רון?
      8. ומה בן כספית עשה לך?
      9. למה אתה קורא עיתונים בכזו דבקות אם ממילא יש בך רק בוז לעג ושנאה?
      10. יש משהו/ מישהו בעיתוני הדפוס שאתה כן אוהב?
      11. אתה יכול לשער למה אני חושדת בך שאתה אישה הכותבת כגבר?

      אהבתי

      • לחם הגיב:

        ראיון עם ולווט לרגע יום העצמאות:

        למה השאלות שלך כל כך לא מעניינות ולא קשורות בכלל לתגובות שלי?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אם הן לא מעניינות על תענה.
        התגובות שלך רפטטיביות במיוחד. או שאתה סובל מאלצהיימר ולא שם לב שאתה מעלה גירה או שנדמה לך שאנחנו סובלים מקוצר זיכרון.
        תודה ושלום.

        אהבתי

      • לחם הגיב:

        זה כנראה האלצהיימר.

        תודה ולהתראות.

        אהבתי

  2. שועלן הגיב:

    אלמנות רס”ן עדן ישיש

    לרגע חשבתי שמדובר בטייס בדואי.

    אהבתי

  3. חייל זקן הגיב:

    שמעתם על ילדה פלסטינית בת שש וחצי שמתנחלים תקפו אותה באבנים?

    מה, זריקת אבנים זו תקיפה? ממתי החלו אבנים לסכן ולפצוע?

    אהבתי

  4. רונהל׳ה הגיב:

    הבחור שחתום על הידיעה המלשינה בחדרי חרדים, אחד בשם יעקב עמר. כואב איך מזרחים נפלו בציפורני מערכת החינוך הליטאית. לספרדים לא היתה מעולם אותה התנגדות היסטורית למדינה. רק החינוך האשכנזי חרדי שטף להם את המוח.

    אהבתי

  5. ירמיהו הגיב:

    בידיעות אחרונות ובישראל היום, מציינים בכותרת הראשית את עצם האבל וחגיגות יום העצמאות. הכותרת הראשית של הארץ מקשרת הקשר פוליטי לחתירה לשלום.

    אתמול בהארץ ערב יום הזיכרון לא היה בכלל בכותרת ראשית ואילו בידיעות ובישראל היום הוא היה בכותרת ראשית.

    אהבתי

  6. שועלן הגיב:

    מי מחפיץ נשים מי?

    אני חושש שכלכך התעצבנת מהמשפט שכתבה שלא קראת את הקונטקסט.
    חוצמזה – בלונדינית רווקה בת 30+ עם חזה גדול = שחורדינית שמנה.

    אהבתי

  7. מישהי הגיב:

    עקלנותו מסמנת את הדגל.

    אהבתי

    • פאקט צ'ק הגיב:

      תמימה, היא לא באמת שאלה, אני חושב. ואגב, כנראה שכולם עברו להניף דגלים בפייסבוק או במסך של הסמארט, כי בבתים וברכבים אפילו דגלי ארה"ב, כבר אין (לא כולל כמובן משליכי אבנים באזור חוות מעון, שמיניפים דגלים שאפשר לראות מהירח).

      אהבתי

  8. Mosh הגיב:

    האם מפלגה שמגדירה גיוס ערבים נוצרים "מהלך מניפולטיבי" ושחבריה משתתפים ב"טקס זיכרון ישראלי-פלסטיני" יכולה להגדיר עצמה כמפלגה ציונית ?

    אהבתי

  9. דליה ו"ר הגיב:

    הקשבתי קשב רב. לחלק הקצר האחרון הקשבתי יותר מפעם אחת. לא ידעתי דבר על דודך שלמה, ששם קץ לחייו 25 שנה לאחר מות אחיו. האם ההורים היו עדיין בחיים? אמך אסתר נשמעת כה מיוסרת. עולה הרצון לחבק ולנחם אותה. מי אמר שהזמן מרפא את הכאב.

    אהבתי

  10. קורא מתמיד הגיב:

    כתבת שאינך יודעת בכלל לקרא את הסכום 14 ועוד 9 אפסים. אם היו מקפידים על אמת בפרסום היו מקלים עלייך. מהסכום הנקוב משלמים במקור 30% מס. את הסכום 9800000 הרבה יותר קל לקרא (בקרוב אצלי / אצלך)

    אהבתי

    • שועלן הגיב:

      לקחת 99.93% מס.
      ומיליארד זה אכן מספר שלא לומדים ביסודי.

      אהבתי

      • קורא מתמיד הגיב:

        אכן, לא רק שאיני יודע חשבון אלא יש לי גם בעיה בהבנת הנקרא.
        הקוראים יכולים להרגע. אין פרס של 14,000,000,000. הפרס של 14000000 ימוסה כפי שכתבתי.
        בכל מקרה זה לא היום שלי מבחינת הבלוג. בניגוד לוולווט בסיום יום העבודה המקוצר נסעתי ברצון בתחבורה ציבורית לביתי בפתח תקוה ואני מתעתד לחזות בהופעות שהעיריה מפיקה..

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        May the Lord bless you
        and protect you

        אהבתי

  11. ברטה הגיב:

    אמא שלך עדינת נפש ושברירית. אולי הסרט שלך יסגור אצלה את האבל האינסופי.

    אהבתי

  12. tc הגיב:

    בקשר ל"ארור ההורה ששכח את ילדו באוטו".
    כל הורה יוכל לספר לך על המקרים בהם הילד כמעט ונפגע. רגע של היסח הדעת בבריכה. פעוט הלוקח סכין ממגירת המטבח, דוחס אוכל לפה וכמעט ונחנק, מטפס על המגלשה ונופל ועוד.
    בואי ואשאל שאלה פשוטה. אם היית חיה מליון שנים, ובמשך אותם מליון השנים היית לוקחת את הילדים ברכב. האם יום אחד במליון השנים הללו היית שוכחת את הילד באוטו? אם התשובה היא כן ואם בישראל 4 מליון הורים, הרי שבממוצע ישכחו בישראל 4 ילדים ברכב כל שנה.
    מה הפתרון?
    יש את סאטיסטיקת הפגעות ילדים בתאונות ויוצא שלימוד ילדים לשחות+חיישני קרבה בפגוש+חיישן שכחת ילד ברכב יחסכו עשרות ילדים הרוגים בשנה.
    לאחרונה רכשתי בחו"ל 5 קסדות אופניים המכסות גם את העורף ו5 דגלים זוהרים לאופניים ו5 אפודות זוהרות. נסעתי בחו"ל עם רכב שיש בפגושים שלו מצלמות. שלחתי את ילדי ללמוד שחיה. שוחחתי עם רופא חדר מיון שהסביר לי עם עובדות מהשטח על הילדים שמגיעים אליו עם הקסדות ואלה שמגיעים בלי ועל ההבדל הניכר בין סיכויי ההשרדות שלהם.
    מי בדריסה ומי בשכחה ברכב, מי בטביעה ומי באש, רובם יכלו להינצל באמצעים פשוטים.

    חשבתי על המחיר הגבוה עד כדי בכי של מוצרי בטיחות בארץ ועל זה שרב חברי לא יכולים לרוקן בחנות מדף של קסדות מהסוג הטוב או ללכת לסוכנות הרכב ולבקש את האוטו עם המצלמה בפגוש.

    ברצוני להעלות כאן סברה קיצונית אולם מבוססת על העובדות הפשוטות שלעיל. לאחרונה קראנו על זיסר מאלביט שחי כיום באחוזה עם קולנוע, בית כנסת, בריכה והנפיק ספר על ביתו בו מצולם כל רכיב ומאיפו הטיסו אותו, מה שמזכיר את המטוס הפרטי. אתם כבר בטח מבינים את הכוון שאני חותר אליו.
    זיסרים ודנקנרים כאלה שמימנו את כל העושר הזה מהמליארדים שמחקו לנו אחראים לעלית יוקר המחיה (בהשוואה לברלין למשל) ולמותם של ילדים רבים.
    אנחנו יכולים להתווכח על כמה מ 172 הילדים שמתים מוות לא טבעי כל שנה (הקישור למטה) ניתן היה להציל. אולי ניתן היה להציל בכסף הזה מאה ילדים, אולי עשרה ואולי אחד. או קי, אז יש לנו ויכוח על מספר הילדים שנהרגו בגלל הטייקונים. אבל אין לנו ויכוח על זה שאנשים נהרגים בגלל התספורות. בגלל כסף שיכל לשמש למטרה טובה.

    ומי מכם שחושב שאני טועה, נסה לנסוע ברכב עם מצלמות פגוש וחיישני תנועה כפי שאני עשיתי. בהתקרבך למכשול מופיע צפצוף שהופך מטריד יותר ויותר תוך שהעצם מוקף בצבע צהוב ואחר כך אדום. צריך ממש להשתדל מאוד כדי לדרוס ילד ככה. עכשיו חזור על הניסוי בלי המצלמה כשאתה שם קרטון בגודל ילד בן שלוש מאחורי האוטו. כל כך פשוט וחסכנו פרוסה משמעותית מאוד בעוגה הסטיסטית של ילדים הנהרגים בכניסה לחניה. חסכנו אמהות רבות מלבא בקהל השכולות.
    רק שזה לא קורה כי זה לא משתלם לשום טייקון.
    לכן מעתה אמור "ארור הטייקון שהורג את מעמד הביניים"

    מפאת חשיבות הנושא, אודה אם תקדישי פוסט לנושא

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מאוד מרשים כל מה שעשית. באמת. לא צינית.
      ועדיין, בלי שום אמצעי מיגון:
      לא, לא הייתי שוכחת ילד במכונית.
      לא, לא הייתי משאירה ילד בן שלוש ארבע חמש שנתיים ליד מקווה מים
      ללא השגחה. יודע לשחות, לא יודע, לא משנה.
      לא הייתי רוצה לערב את הטייקונים בזה. זה קצת קיצוני. ולא שיש לי משהו טוב להגיד עליהם, ועדיין.

      אהבתי

      • tc הגיב:

        כן, הפחד מתאונה והעיסוק במניעתה הוא דבר חשוב בחיי.
        אולי שני משפטים למחשבה.
        1) מניעת תאונה באמצעי טכנולוגי תמיד עדיפה על הסתמכות על הגורם האנושי.
        2) האם פעם היית אחראית על מספר ילדים במצב שאולי לא ישנת טוב בלילה וכדומה עם כל מני ארועים בלתי מתוכננים שפתאום צצו. ממש בשטח, לא מול המקלדת.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לא. אני משגיחה על ילד אחד בלבד בזמן נתון.
        לא בכדי בחרתי להימנע, בין היתר בגלל החרדתיות

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        אני משער שחלק מאלה ששכחו ילדים במכונית, גם אם היו שואלים אותם היו עונים שאין סיכוי שישכחו. קל מאוד לדבר באוויר או בסלון הממוזג באופן תיאורטי. בני אדם לא רק שעלולים לשכוח ילדים הם גם עלולים לשכוח למרות שהם בטוחים במאה אחוז שלא ישכחו. הם רוצים להאמין על עצמם שהם לא יגיעו למצבים כאלה אבל אין הכרה מספיקה בחולשות אנוש וחולשות המוח האנושי ששוכח לפעמים דברים לרבות הילדים של ההורה.

        במיוחד במצבים של דחק [סטרס] לחץ, מתח, עצבנות, התרגשות, מחסור בכמות השינה, מצוקה נפשית אדם עלול חלילה להגיע למצבים כאלה. וגם סתם היסח הדעת הוא דבר שיכול להפתיע אדם.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        אם היו מידעים את האזרחים על אפשרות
        השיכחה באותה תדירות שבה מפורסם נניח
        מפעל הפייס היו מקטינים בדבר מה
        את אומרים ה"לי זה לא יקרה". אם היו
        מורידים את המכס על ציוד בטיחות
        ומכריזים על יבואניו כמונופול היו מקטינים
        במידת מה את הסיכוי להמתה בגלל
        בעיות של מיסוך שדה הראייה ואי תשומת
        לב. האין זאת מה שאומר TC

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        אני מסכים, התגובה שלי ל TC הייתה תגובה של הסכמה ולא של ביקורת.

        מספר דברים כלליים על "לי זה לא יקרה". הדברים להלן מתייחסים לתופעה הכללית של ביטחון עצמי מפני איומים ולא מיוחסים אישית לדבורית.

        הביטחון של אדם "לי זה לא יקרה" ביחס לאיום כלשהוא יכול לבטא מנגנון הגנה שנקרא הכחשה [denial]. הכחשה, בניגוד להדחקה, היא מנגנון שבו תוכן מאיים נכנס למודעות אבל הוא מלווה בטענה שהתוכן אינו נכון. [אירית ביטמן, אירית בן-עטר כהן, חן פוך, אישיות: תיאוריה ומחקר: תיאוריות דינמיות: דור המייסדים, כרך א', יחידה 2,
        חלק א', ע' 107]

        הטיה אחת הקשורה ב "לי זה לא יקרה" נקראת הטיית האופטימיות. זו הטיה שמתבטאת בכך שבני אדם מתעלמים מסיכונים.

        מחקרים מראים שרוב האנשים מעריכים שהסיכוי שלהם להתגרש הוא נמוך מהממוצע. הם מדגישים את הגורמים שמנבאים להם נישואים מוצלחים ומזניחים את הגורמים המציבים אותם בקבוצת סיכון לגירושין. למשל, העובדה שאחד מבני הזוג כבר התגרש פעם הוכחה סטטיסטית כגורם סיכון, אולם כשמציגים לאנשים עובדה זאת הם מתעלמים ממנה וטוענים שבמקרה שלהם הדבר דווקא מחזק את הנישואין כי לדעתם אם אחד מבני הזוג עבר פעם חוויה לא נעימה של גירושין אז הפעם הוא ירצה יותר לשמור על יציבות.

        רוב האנשים מעריכים שיקרו להם דברים טובים למשל שיקבלו עבודה מעניינת, משכורת טובה, שיוולדו להם ילדים מחוננים כגבוה מהסיכוי שהדברים האלה יקרו לאחרים. יש נטייה לראות סיכויים לאירועים שליליים כקטנים בהשוואה לאנשים אחרים. במחקרים נמצא שאנשים מעריכים את הסיכוי להיקלע לתאונת דרכים, להיות קורבן פשע, להיות מובטל, לחלות, כקטן בהשוואה לאחרים. אנשים נוטים להאמין שבעתיד מצבם יהיה טוב יותר מאשר בהווה. מאמינים שהם ישפרו את הביצועים שלהם בעתיד למשל שיוכלו להספיק לעשות אותם דברים בפחות זמן. להצליח יותר ולהתאמץ פחות.

        תופעה זאת נקראת אופטימיות נאיבית [naïve optimism] בהקשר יותר לדיון שלנו, בני אדם מעריכים את עצמם בחיוב יותר משהם מעריכים אחרים. הם מייחסים לעצמם תכונות חיוביות יותר מלאחרים ותכונות שליליות פחות מלאחרים. הם זוכרים יותר את הצלחותיהם מאשר את כשלונותיהם. מידע שלילי על עצמם פחות מעובד בקלות והם פחות זוכרים אותו ויותר שוכחים אותו. את תכונותיהם הטובות הם מעריכים כנדירות באוכלוסייה.

        הסיבה שלאנשים יש הטיית אופטימיות היא על מנת לשמור על הבריאות הנפשית.

        הטיה נוספת היא אשליית שליטה לבני אדם יש נטייה לחשוב שאירועים שונים נמצאים בשליטתם. יש נטייה להמעיט בחשיבות גורמים שרירותיים ומקריים.

        חלק מאשליית השליטה היא הצורך להאמין ב "עולם צודק". יש לאנשים צורך להאמין שהעולם צודק וכל אחד מקבל את המגיע לו. למשל, שמי שחלה בסרטן כנראה עישן הרבה, ומי שנקלע לתאונת דרכים כנראה לא נהג בזהירות, מי שפשט את הרגל כנראה היה מושחת. מחקרים מראים שאפילו את אלה שהפסידו בהימורים אנשים תופסים כבעלי תכונות שליליות יותר מאלה שזכו בהימורים.

        הסיבה לכך היא הצורך להאמין בעולם צודק כי כאשר העולם צודק האדם מרגיש שהוא יכול לשלוט במאורעות ולנבא אותם. אם הדברים קורים באשמתו של הקורבן אז "מגיע לו" ואז אני יכול להימנע מאסונות ולכן "לי זה לא יקרה".

        [על הטיית האופטימיות ואשליית השליטה, נירה ליברמן, קוגניציה חברתית, בתוך פסיכולוגיה חברתית, כרך א', יחידה 2, עמ' 144-147]

        כאמור, אלה דברים כלליים על תופעת האמונה ש "לי זה לא יקרה" ולא טענה אישית כלפי דבורית.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        רק למען הסר ספק, ה"לי זה לא יקרה" זה בגלל חרדתיות יתר, בגלל אלרט נצחי (בעניין שמירה על ילדים בלבד אני מתכוונת).

        אהבתי

      • tc הגיב:

        ברצוני להחמיא לירמיהו על דבריו. הן מבחינת תוכנם המגדיר את הבעיה בדיוק רב והן מבחינת סגנון הכתיבה היפה הכולל הגדרות ומובאות.

        באותו עניין,
        נכון ולווט שב99.9999% לא תשכחי ילד ברכב השנה.
        יש סיכוי של אחד למליון שכן תשכחי ילד ברכב השנה.
        הנקודה היא שבנתונים כאלה, על כל מליון משגיחים על ילדים, יהיה אחד השנה שיפשל.
        אז אפשר להתווכח שאת טובה מהממוצע בפקטור של 10. אז במקום 172 ילדים הרוגים בשנה בישראל יהיו 17 אם כולם היו טובים כמוך. את פי מאה טובה מאחרים, ילך רק ילד בשנה.
        אני לא מקבל את זה שאת או אני חסינים בצורה מוחלטת מכל סוג של טעות שכזו. ושוב, טכנולוגיה, לימודי שחיה וכדומה יכולים לעזור ברב המקרים. כשהיינו ילדים נסענו בלי חגורות בטיחות, המצאה שחסכה הרוגים יותר משנהרגו בשתי מלחמות עולם. אני זוכר את השר שהצביע נגד חגורת הבטיחות ואמר ש"במקרה של תאונה אתן קונטרה עם הידיים". בואו לא נהיה כמוהו.

        אהבתי

      • ברטה הגיב:

        אם הורים ישננו את המלצות בטרם ימנעו לפחות חלק מאותן תאונות איומות, לפחות אלה שאינן פורס מז'ור.

        אהבתי

      • Mosh הגיב:

        V גדולים ממני אמרו לך את זה לפני …

        אל תגידי "לי זה לא יקרה"

        זה מכאיב, זה מתסכל ומרגיז – הידיעה שחיי עוללים נתונים לטעויות של האחראים עליהם , אבל אין אדם שיכול להבטיח במאה אחוז שהמוות המיותר הזה לא יתדפק על מפתן דלתו .

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        "לא, לא הייתי משאירה ילד בן שלוש ארבע חמש שנתיים ליד מקווה מים
        ללא השגחה. יודע לשחות, לא יודע, לא משנה"

        no chance. לא עובד במציאות.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        שטויות במיץ. כך נהגו הוריי, כך נוהגים כל ההורים שאני מכירה ה י ו ם.

        אהבתי

      • captain beefheart הגיב:

        מה שאת רואה (אצל מכרייך) וראית (אצל הורייך) זה רוב התמונה, לא כולה.

        "השגחה" ו"מקווה מים" הן הגדרות עגולות, שבחיים האמיתיים מקבלות צורות שונות.

        סיטואציה א': אתה בפארק מים עם עוד משפחות וילדים בגילאים שונים. התשאיר את בן השלוש באחת הבריכות המושגחת בידי מציל מוסמך, כשבסביבה נמצא גם אחיינך בן ה-16? (לא)

        סיטואציה ב': בחצר של השכנים יש בריכה גובה מים חצי מטר. בת חמש שיודעת לשחות משחקת בה עם חברה בת 8 ללא השגחה רצופה, כי אתה עם השכנים בבית ובחוץ חליפות (כן, לפעמים)

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לא הייתי משאירה את בני השלוש והחמש לשנייה לבד.
        לא מציל ולא נעליים. מצטערת.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        באמת? את משגיחה ליד הבריכה בשבע עיניים כשלפתע את שומעת קול נפץ רם מהבית. את:

        קוראת לילד לצאת, מחכה שיצא, לוקחת איתו איתך הבית כדי לבדוק מה קרה (קחי בחשבון שהילד הבוגר שנשאר בבית יכול לדמם בינתיים מהפציעה שאולי נגרמה לו וכל שניה חשובה), או

        רצה רגע הביתה לבדוק מה קרה ואז רצה בחזרה החוצה?

        אנשים עושים הרבה דברים שבמבט שני נראים טיפשיים. למשל להוריד לרגע את העיניים מהכביש בזמן נהיגה. בד"כ לא קורה כלום, לפעמים זה לא נגמר בטוב (הלך לי הרכב ככה). לא קל לחיות בדריכות מתמדת.

        אהבתי

      • אין הגיב:

        אין לה ילדים

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        באמשך האמיר. ייתכן גם שבדיוק ייפול קסאם ותחול רעידת אדמה. אולי גם מתקפת אב"כ.
        אתה יודע טוב מאוד שלא זו הכוונה. שלושת הילדים שטבעו בשבוע שעבר, הילד שנשרף למוות במכונית שלשום: אף אחד מתרחישי הבלהות שלך לא קרה. סתם פיזור דעת או סטלבט (האמא נסעה לעשות קניות בעיר וחשבה שהאבא יהיה עם הילדים בבריכה). בחייאת. וכנהלאה.
        כן, יש אנשים שחיים בדריכות מתמדת. אני לא אומרת שזה מעלה את תוחלת החיים שלהם, אבל ככה זה.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        יש מקומות בעולם שיש אפשרות
        שהשכן הזה יכול להסתבך בתרומה
        למוות ברשלנות. הוא חייב למגן את
        הבריכה. חלק גדול מהבריכות בישראל
        לא מוגנות לא בגדר ולא מכוסות
        אף פעם. שנים שלושה משפטים
        והרבה רעש במדיה. ישפרו את מיגון
        הבריכות בישראל. זה הכל מאבק מתמשך
        בהורדה ובמזעור של הסכנה בהפעלת בריכות
        שחיה. אין 100% בטחון אבל המאבק
        לקראת זה עשוי להציל חיים.

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        עובד ועוד איך. קיטנת קיץ בארץ רחוקה.
        הבריכה מכוסה בטרפולין נעול במנעול. למנעול
        מפתח אחד. ורק 3 אנשים מותרים בהפעלתו.
        שעות הפתיחה ושמות 3 האחראיים כתובות על
        לוח גדול בכניסה היחידה לבריכה המגודרת.
        הפותח תולה את המפתח על הצוואר ועומד בתוך
        מסגרת המאפשרת השענות על שפת הבריכה.
        לא יושב, לא על מגדל. הוא עומד שם או מסתובב
        על שפת הבריכה כל הזמן שהטרפולין לא ננעל.
        מי שמחליף אותו לרגע חותם כשעולה למסגרת וחותם
        כשיורד. בארץ ההיא כל מקרה מוות או טביעה לא
        נחקר ע"י המשטרה אלא על ידי הקורונר. טביעה של
        אדם בתנאים אלו סוגרת את הקייטנה ועשויה להכניס
        אדם שלקח את המפתח לכלא להרבה מאוד שנים.
        עבדתי שני קייצים במקום כזה.

        אהבתי

    • שועלן הגיב:

      מזעזע.
      אתה, כלומר.

      אהבתי

    • האמיר הגיב:

      אף ילד לא נהרג בגלל "טייקונים". אם כבר, להפך: כמה אנשים עובדים עבור טייקונים ולכן יכולים להרשות לעצמם התקנים מצילי חיים? הרי מישהו עם הון צריך להקים את הגופים שבהם האנשים עובדים, מישהו עם הון ונכונות לסכן אותו. ולפעמים, כשמסכנים את ההון, מפסידים.

      מדהים אותי בכל פעם מחדש לראות אנשים שמצפים להשתתף ברווחים של מישהו אחר, מתלוננים כשהם נדרשים להשתתף גם בהפסדים.

      אהבתי

  13. ירמיהו הגיב:

    לומר להורה שהילד שלו מת בגלל שהוא שכח אותו ברכב שהוא ארור זה אכזרי.

    אני גם לא הסכמתי על ההערה באחד הפוסטים הקודמים על ילדים שטבעו בברכת שחייה, כששאלת למה לא מגישים כתבי אישום?

    אני כבר לא מדבר על העובדה שהפוסט ככתב ימים ספורים אחרי המקרה ואולי לוקח זמן להגיש כתב אישום.

    ההורים האלה לא הרגו את הילד/ה בכונה. עולמם חרב עליהם ולהוסיף על זה עוד התלהמות כמו ארור במקום אמפתיה, זה לא לעניין.

    ענישה פלילית לא תועיל כי אם המוות של הילד/ה לא מרתיע אין שום סיכוי שענישה תרתיע. שום סיכוי שבעולם. סתם להוסיף סבל נוסף על הסבל האינסופי הקיים. זו ענישה שאין בה תועלת. היא לא תפחית מקרים עתידיים כאלה.

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      לא התכוונתי "למה לא הגישו כתב אישום דקה אחרי", אלא בעיקרון.
      לא עושים את זה בישראל.
      יש מדינות שכן מעמידים לדין. קוראים לזה גרימת מוות ברשלנות. אני לא ממציאה פה כלום.
      עמדתך היא שהמוות מספיק. אני לא בטוחה.

      אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        גם בישראל יש עבירה של גרם מוות ברשלנות ומעמידים עליה לדין. חלק גדול מתאונות הדרכים הקטלניות גוררות כתבי אישום, העמדה לדין וגם הרשעות.

        אני לא מתנגד לקיומה של עבירה של גרם מוות ברשלנות ולא מתנגד להעמדה לדין והגשת כתבי אישום במקרים המתאימים, בשל גרם מוות ברשלנות. לדעתי, המקרים המתאימים הם מקרים בהם המוות נגרם תוך כדי פעולה שלא סיכנה את הפועל עצמו או אדם קרוב לו.

        כאשר הפעולה מסכנת את חייו האדם הפועל או קרוב משפחה מדרגה ראשונה [למשל ילד/ה שהוא הורה שלו] לדעתי אין טעם בהעמדה לדין כי ממילא האינטרס שהוא עצמו לא יהרג או קרוב משפחתו לא ייהרג אמור להרתיע ואם הוא לא מרתיע אין טעם לחשוב שענישה פלילית תרתיע.

        המדיניות לפיה בישראל לא מעמידים לדין בגרם מוות ברשלנות במקרים כאלה [אבל מעמידים במקרים אחרים] נראית לי נכונה. גם אין תועלת עונשית-פנולוגית וגם להוסיף אסון של ענישה על האסון של המוות זה הוספה של סבל עצום על סבל עצום שממילא קיים.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אנחנו חלוקים כפי ששמת לב.

        אהבתי

      • tc הגיב:

        שלושה מטרות לענישה:
        1) הרתעת אחרים מביצוע הפשע
        2) הרחקת האדם המסוכן מהציבור
        3) הפיכת הפשע ללא משתלם
        ויוסיף אולי עורך הדין והשופט במקומות שהחסרתי.
        מה תשיגי בענישה של הורה?

        אם ניקח בחשבון שגם טייסים עושים טעויות, הגורם האנושי הוא הדבר האחרון שאנחנו רוצים לסמוך עליו. ראיתי סדרה על איש שהציל 200 מליון ממוות באמצעות החיסון לאבעבועות. יכלו במקום לבקש מהחולים לא לדבר כי המחלה עוברת דרך נתזי רוק.
        רבותי, יש טכנולוגיה והיא זולה והיא לא עייפה והיא לא צריכה לקנח את האף בדיוק כשהילד מביא את עצמו למצב מסוכן. ואם הוא נופל, יושבים טובי המהנדסים ואנשי החומרים על המבנה שיספוג את האנרגיה הנוצרת בנפילה במקום שהגולגולת תספוג. ואם הוא רצ מאחורי האוטו יש את מצלמת הפגוש. ושוב, אנשים בשכר ממוצע לא יכולים להגן על ילדהם בעוד שבאותו זמן משתכשך זיסר בגאקוזי של שמפניה.

        תגובות בסגנון "לעולם לא הייתי עושה כך…" ללא סימוכין כלשהם, עדיף היה אלמלא נכתבו.

        אהבתי

      • שועלן הגיב:

        כמה אפריקאים אתה יכול להציל?
        עזוב אפריקאים. פלסטינים.

        אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      גרימת מוות ברשלנות במדינת חוק אינה עניין פנים משפחתי.
      כבר היו מקרים של ילדים לא רצויים שמתו במקרה וכ"ו וכ"ו. או
      בני משפחה אחרים כנ"ל. במקרים אחדים של רצח על כבוד
      המשפחה הבכי של כל המשפחה והצער הנראה מרקיעים
      שחקים. לפי הנטען בבתי משפט בעלים בד"כ לא הורגים נשים בכוונה ובכל מקרה הם מצטערים נורא. נשים לא הורגות גברים בכוונה ואם זה קורה כנ"ל. כל שנה נהרגים בישראל אנשים ע"י רכב נוסע נהוג ע"י בן משפחה שמצטער נורא. לפעמים בנסיעה אחורנית לפעמים
      200 קמ"ש.

      אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        אני התייחסתי למצבים שבהם באמת יש רשלנות ולא רשלנות במסווה להריגה מכוונת. אם זו הריגה מכוונת הטענה המשפחתית לא חלה. אבל אם זו רשלנות אמיתית לדעתי לאור מטרות הענישה הפלילית אין כאן מטרה ראויה שענישה יכולה להשיג. לכן, לדעתי פרקליטות המדינה נוהגת בצדק כאשר כעניין של מדיניות היא לא מגישה כתבי אישום כאשר מדובר באמת ברשלנות.

        אפשר לומר שבמצבים כאלה את העונש הנורא הם כבר קיבלו רק שהעונש הזה הוא לא פורמאלי-משפטי-פלילי אלא התוצאה של מעשיהם.

        אגב, מקרה יחסית ידוע כזה היה המקרה של ח"כ לשעבר חיים אורון [ג'ומס] שדרס למוות את בנו.

        אהבתי

  14. imanuel הגיב:

    אני מביע תמהון לוגי:
    למה לא אכפת לך כשילד מופרך נולד (לא שמחה, לא עצב, לא כעס – ממש מאום)
    אבל כשאותו ילד מופרך מת (נשכח באוטו, טובע בבריכה, נדרס על ידי דוד שלו בפזורה) זה מכעיס, מעציב, מעורר צורך לחנך או איזה אינסטינקט אחר?

    כל אחד יכול להיות הורה, גם היותר מוכשרים בנינו וגם הפחות מוכשרים, למה לא לתת לאבולוציה לעשות את זה ולעזור לפרטים פחות מתאימים להעלם?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מה? בטח שאכפת לי מילדים מסוימים.
      מה, בגלל שלא ידעתי על הולדתו של ילד אני לא יכולה להזדעזע ממותו?
      לא, לא כל אחד להיות הורה. הגזמת.
      זאת ועוד: לא כל אחד רוצה להיות הורה

      אהבתי

    • ברטה הגיב:

      עמנואל- מה אתה מנסה לרמוז? הבוקר שמעתי באחת מתוכניות סקירת העיתונים ברדיו על כך שהמשטרה חוקרת חשד שהייתה כאן "שיכחה" במזיד. חיפושי במוקלטות העלו חרס.

      אהבתי

    • שועלן הגיב:

      מה לא לתת לאבולוציה לעשות את זה ולעזור לפרטים פחות מתאימים להעלם?

      זה בדיוק מה שהיא עושה…

      אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      במקרה הזה מי שלא מתאים זה הרשלן שהרג ילד
      ברשלנות. האבולוציה שאתה ממליץ כלומר חיסול
      הלא מתאים פירושה חיסול האב הרשלן אבל מה
      עושים עם צאצאיו שלפי התיאוריה האבולוציונית
      שלך נושאים גנים דטרמיניסטיים שהפנוטיפ שלהם
      מוחצן ברצחנות רשלנית או רשלנות רציחנית.
      אחד כבר חוסל ע"י האב וזה תהליך אבולוציוני חיובי
      ומומלץ אבל מה נעשה עם יתר הצאצעים, אם יש כאלו,
      אם נחסל את האב מי יאפשר לאבולוציה לפעול גם עליהם.

      אהבתי

  15. כתV הגיב:

    נחום אבניאל מתאר טקס יום זיכרון משונה במיוחד, שבסופו הפך לפוסט ציוני

    נמחק

    אהבתי

  16. כתV הגיב:

    כל שנה אנחנו שם,קומץ יהודים,נכבדים מהממשל,ובדואים,באנדרטה שלהם.
    אין יותר יפה מבדואים בבגדי א', תמיד זה נראה שהם נולדו למדים האלה,והמדים האלה נתפרו עבורם.
    כל חירני"ק מכיר את ההליכה של הגשש,אנחנו עושים עשרים צעדים,והם צעד אחד,תמיד הנשק תלוי עליהם כאילו יוצר בשבילם…
    כל שנה "אנחנו" שם,כי אנחנו מודים,מודים לאלה שלא חייבים,לאלו שחיברו את עצמם אלינו ואנחנו אותם.
    לולי חסן לא הייתי שם כל שנה-לא הייתי,גם בגלל זה אני שם כל שנה,חסן כבר לא. והייב אומרים שאנחנו משפחה…
    אתמול בערב יום זיכרון בישוב שלי ,היום לאלו שאני מודה להם.
    הם באים במדים,הם גאים במדים,כ7 סא"לים,כ10 רס"נים ועוד בעלי כנפיים מהאיכותיות של צה"ל.
    אלוף,שר,שוטר,אורן נהרי ,ירי כבוד, דברים,זרים…
    ו…התקווה, התקווה? נפשיהודי הומייה? ואתה מסתכל לצדדים במבוכה,קומץ יהודים שר,ברמקול מקהלה ש"יראה ש הרבה שרים".
    חיבוקים, זכרונות,חנופה, בקשות, וח'(מנהל בי"ס בכפר) מספר לי, מספר לי בהתרגשות, על משלחת תלמידים(25,כל אחד שילם 2500 ש"ח מהכיס!) ל א ו ש ו ו יץ! והחוויות…."כל אלה שנסעו הם לא אותם ילדים"!

    אהבתי

  17. לכבוד יום הזיכרון, לבש עיתונאי ציוני לבן והצטייד במיטב התארים כדי לתקוף את אסד וצבאו במלחמת נגד אזרחי סוריה:

    קרחון של שקרים
    תוכניות אפופות היתממות
    אזרחים שנשלחו לדמם
    הונאה וזריעת אליבי
    התרמית הגדולה
    מונעים מאזרחים גישה למידע
    השם המטעה
    מתבייש במחקרים
    והמהם מכולם- תודעה מוטה ואף שקרית.
    לא יעלה על הדעת שאנשים חושבים יסכימו שמישהו יטה את דעתם באופן שקרי ולאור השימוש של אסד הג'וניור בגזים בטח ובטח שלא במימון גרמני.

    אבוי תודעתי הסוררת, מה יעלה בסופך.

    אהבתי

  18. חוטהשני הגיב:

    החרדים כורים לעצמם בור…
    בסוף גם דתיים לאומים שתמכו בהם (כמוני…) יבינו שהם 'פרזיטים'… (למרות שלידי יש קהילה חרדית שמאד אוהבת לעזור ולתמוך…)

    אגב, לא יודעת אם התייחסת אליהם – בתקופה האחרונה בנוסף לאסי דיין שנפטר נפטר גם ראובן פוריישטיין – מי שהציל המון ילדים לקוי למידה… וכן נודע לי היום שהשבוע נפטר הניצול היחידי מאונית סטרומה…

    אהבתי

  19. velvet הגיב:

    התייחסתי בקטנה.

    אהבתי

  20. hunyuc הגיב:

    וואו!!! אחד הגדולים: "אני קקי מטומטם" בדק' ה-1.09 https://www.youtube.com/watch?v=a8yhrG7To98

    הו, אקוודור אהובתי…

    אהבתי

  21. ברטה הגיב:

    בקצ'ואה- אחת השפות המדוברות באקוודור- הפירוש הוא המלך הוא עירום.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s