מהנעשה בסו"ש
הסופרת יהודית הנדל הלכה לעולמה.
איור דניאל מורגנשטרן
ציפי לבני מתראיינת לאולפן שישי:
אי אפשר לנהל מו"מ רק על סמך הערכות מודיעין או מתווך, וכמו שאומר הבן שלי, טוב מראה עיניים מ-8200
http://rcs.mako.co.il/flash_swf/players/makoPlayer/VideoPlayer.swf?vcmid=ee6efd7641a26410VgnVCM100000290c10acRCRD&videoChannelId=c90c6603e7478110VgnVCM100000290c10acRCRD&galleryChannelId=f79cfd7641a26410VgnVCM100000290c10acRCRD&showlogo=0
הארץ הביא אתמול ידיעה שהתפרסמה לראשונה במעריב השבוע: נתניהו התכוון לפטר את לבני, לפיד הטיל וטו.
לבני הכחישה הכל. למעשה את כל שנכתב בעיתוני סופהשבוע על הפרשייה. עכשיו תחליטו למי להאמין.
ועוד שעשועים (על המירוץ לנשיאות): עמית סגל שואל את ח"כ משה מזרחי על רובי ריבלין (שנחקר בקדנציה שלו):
(תודה לקשבנו עומר)
שתי מדינות לשני עמים (או, היקום המקביל של לפיד):
יאיר לפיד: …כשנכנסתי לתפקיד אמרתי שתוך שנה וחצי יהיה פה טוב יותר. אם אתה ניצול שואה, או תלמיד בבית ספר בפריפריה, או זוג צעיר ממעמד הביניים שרוצה לקנות את הדירה הראשונה שלו, מצבך היום קצת טוב יותר ממה שהיה לפני שנה. דברים מתחילים לזוז, ואנשים מתחילים לראות את מה שאתם רואים: שיש סיבה להיות אופטימיים…
או: האטה במשק: …האם אנחנו בדרך להאטה, למיתון, ונתוני הצמיחה הם בבחינת סימן ראשון לכיוון שאליו צועד המשק, או שמא נתוני הרבעון הראשון של 2014 הם אקראיים, ואחריהם יבואו נתונים טובים יותר וטובים פחות, במשק מתנדנד, עד להתאוששות הכלכלה העולמית. הרי כלכלת ישראל, בהיותה כלכלה מוטת יצוא, תלויה מאוד במה שקורה בעולם הרחב. אין תשובה חד משמעית לשאלה הזאת. התשובה תינתן בעוד רבעון…
אזרחי ישראל חנוקים.
דוד הנח"לאווי מזווית אחרת. זוועת עולם. דוד אדמוב הוא דוגמה מבחילה להתנהלות חייל. סליחה, אדם. היחיד שמתגרה בנוכחים זה הוא עצמו. אבוי לכל המוחים שיצאו להגנתו.
http://c.brightcove.com/services/viewer/federated_f9?isVid=1&isUI=1
כותרות
חובה לקרוא את הידיעונת הזו על ח"כ זאב אלקין שהתפרסמה בישר"ה.
פייננשל טיימס: תומס פיקטי טעה בחישוביו.
רעידת אדמה בדרום.
הזדעזעתי ממחירי נעלי הריצה, אבל אז קראתי את התגובות וראיתי שאני לא לבד. אני מקווה שאתם לא קונים נעליים במחירים כאלו.
משתכשכים בביצה
מיכאל הנדלזלץ עונה לניב הדס ולאיתי טיראן בוויכוח על תיאטרון לעומת קולנוע.
נופשונים
על הנעשה בוולדורף אסטוריה סיפרתי אתמול.
לא שמתי לב שבחמישי עלתה בוואלה! כתבה על טינופת בתי המלון. רוב הדברים ידועים, או ששמעתם אותם, או את חלקם, פעם או עשר, אבל לקראת עונת התיירות, רצוי לרענן נוהלים.
7 ימים
אלמנתו של ראובן פדהצור מדברת. הפניה בשער המוסף. ככל שראיתי לא היה שום קד"ם לכתבה הזו, שחיכיתי לה. מה זה חיכיתי? חיכיתי לשמוע מה קרה שם על הכביש, בליל הסדר.
אבל כותרת המשנה הוציאה את הרוח ממפרשיי: איש אינו יודע מדוע ירד מהאופנוע שלו והתקדם לכביש.
למעשה היא אומרת בדיוק, אבל בדיוק את מה שכתבתי בפוסט הזה.
"אולי הוא לא הרגיש טוב. יכול להיות שהיה לו התקף לב או סטרוק או משהו והוא הרגיש שהוא לא יכול להמשיך בנסיעה וצריך לקבל עזרה מיידית. שמעתי שהנהג הפוגע אמר שהוא ניסה לנופף לעזרה".
אבל למה לא נערכה נתיחה או בדיקה? על כך אין פה מילה.
הפסקה הזו ביאסה אותי עד מאוד. למה? לא צריך להסביר.
את תמר דרזנר, אוצרת וסוחרת באמנות עכשיווית, פגש באוניברסיטת ת"א. היא הייתה סטודנטית שלו. "עשיתי תואר ראשון במדעי המדינה, הקורסים שלו בנושא תפיסת הביטחון של ישראל היו עמוסים בבנות. בואי נגיד, שהנושא לא בדיוק עניין רבות מהן, אבל הוא היה המרצה הכי חתיך והכי כריזמטי. כנראה גם אני הלכתי לקורס שלו מהסיבה הזאת, רק שלא רציתי להכיר בזה. התחלתי איתו רק אחרי שהקורס הסתיים".
וכן, יש את הראיון עם הכוכב הצהוב, טייריס רייס, שמבקש לשמור על פרטיותו.
Markerweek
הראיון העונתי עם אילנה דיין (איתן אבריאל ואמיר טייג).
מוסף הארץ
גידי וייץ ורוני לינדר-גנץ ראיינו ותחקרו את כל מפעלות בנ גבי ברבש ברחבי הארץ והעולם. הכתבה שתיקרא ע"י כל איש רפואה בישראל, וגם ע"י כל אנשי המקצוע שברחו מישראל, ועושים חיים משוגעים במדינות מתוקנות יותר. יש כאלו.
כבר 22 שנים שברבש ממנכ"ל את איכילוב, והביא לביה"ח תרומות של מאות מיליוני דולרים. במקביל הוא גם מלווה את טייקוניו התורמים להליכים רפואיים ברחבי ממלכתו יד ביד וגם יוצא איתם לקרוז ביאכטה כשצריך.
כתבי הארץ מנסים לעמת אותו עם קשרי ההון שלטון (ועיתון!) ועם שלל החלטורות שהוא מנהל במקביל לעבודתו באיכילוב, לו הוא מקדיש את חייו למעשה.
בין היתר אפשר לקרוא את הפנינה הבאה
אלא שרק האליטה משתמשת בשירותיך.
"לא. אנשי משרד משפטים זה אליטה? שופטים זה אליטה?"
בטח.
"הבנתי, אוקיי. תוסיפו לרשימה גם עיתונאים ועיתונאיות מ'הארץ'".
מה יהיה עכשיו? ואם עיתונאים מהארץ, או עיתונאים בכלל, זוכים להעדפות על פני האזרח הפשוט, ואם אלו גם עיתונאים מהארץ, לא צריך להוקיע אותם? לזמן אותם לוועדת האתיקה הלא קיימת?
פרופ' גדעון ארן על החוליגניזציה של נוער הגבעות.
תופעת תג מחיר בנויה מחומרים זהים לאלה שמהם בנויה תופעת "כיכר החתולות": בנים ובנות מיוצאי ההתנחלויות המבלים ימים ולילות במרכז העיר ירושלים, שותים לשוכרה, מסתממים ומתגרים בעוברי אורח ובראשם ערבים ומבקשי מקלט. שתי התופעות הללו מקבילות ומשיקות זו לזו. יש שהנוער מכאן מתחלף עם הנוער משם, או שאותם נערים נעים הלוך ושוב בין שני מוקדי ההגשמה/הבילוי האלטרנטיביים.
[…]
כדי שתהפוך לקבוצה אפקטיבית, גם תג מחיר צריכה להרחיב את בסיס הלגיטימציה שלה ולפלס דרך ללב המיינסטרים. לשם כך היא נזקקת למנהיגות כריזמטית ולדוברים בעלי יכולת קומוניקטיבית שיידעו לבטא ולהפיץ את המסר. אלא שבינתיים המסר אינו קיים. שלב חיוני מוקדם הוא שלב גיבוש המסר וחידודו. לצורך זה נזקקים הבריונים לאינטלקטואלים. לפני שתהיה לתנועת המונים, או למזער לכת אקסקלוסיבית, גם תג מחיר צריכה אידיאולוגיה. לשם כך יש מומחים מיוחדים – האידיאולוגים. כבר שכחנו את השפעתה של תנועת כך בזמנה. בניגוד למקובל לחשוב, היא לא עמדה רק על יסוד אישיותו המהפנטת של הרב כהנא וכישרונו הרטורי. תנאי להצלחתה היה אותה ברית בין צעירי שכונות למעגלי אינטליגנציה שהתייחדו בשיטתיות תורתם הפשיסטית.
ישראל השבוע/ ישר"ה
העובדה שיש נוירו-פסיכולוגית בת 95, פעילה מאוד ועוסקת במחקר, המבקרת כעת בישראל, מעודדת במיוחד.
קבלו את פרופ' ברנדה מילנר (עדי רובינשטיין).
גם הידען ראיין אותה, אם תרצו הרחבות והשלמות.
למה, ליתר דיוק למי מתכוון מרדכי גילת כשהוא כותב את הפסקה הזו?
לפני שלושה חודשים, עוד לפני שצחנת הבחירות לנשיאות המדינה טיפסה לשמיים – הבענו כאן תקווה שחתן פרס נובל לכימיה, פרופ' דן שכטמן, ייבחר לנשיאות. איש נקי עם רקורד מרשים בארץ ובעולם – מועמד ראוי שהכנסת אמורה היתה לחזר אחריו ולא להפך.
מי בדיוק אחראי לצחנה? אני?
מעריב / המוסף
רון מיברג מתאר היטב את פרשת פיטוריה של ג'יל אברמסון מעריכת NYT. חוסך קריאת כמה עשרות אלפי מילים באנגלית. אביא אותו לבלוג משיעלה לאוויר.
ליאור דיין מראיין את נמרוד ניר מוזס שלום שעושה כל מיני דברים חמודים בפייסבוק לטובת אביו המאמץ. בתחילת הראיון שואל דיין את נ"נ אם יצא לו לשאול את אבא סילבן שלום אם הסיפור על הביקור במלון לפני 16 שנה אכן קרה. מספר הבן הטוב שכשהחלה הפרשה הציע לאבא להודות ולהגיד כן, זה קרה, כן, אני לוקח את מלוא האחריות. אבל אבא אמר לו, ממש צעק: "אבל לא עשיתי את זה, אבל לא עשיתי את זה".
ועכשיו תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
בהמשך מספר נ"נ את סיפורו של אביו של סילבן, אותו הבאתי כאן, בפוסט האישי שלו ביום השואה.
ועוד סיפור מרעיש: לפני כעשור עבר הטרדה מינית ע"י איש טלוויזיה גדל גוף, עת הגיע להצטלם לפיילוט כלשהו.
כפי שהבטיחה, ליאורה ממשיכה את הקרב נגד יהונתן גפן (בהמשך לאירועי השבוע שעבר).
[***]
המוסף לשבת/ ידיעות
השער המוצלח שיגרום להתקף זעם במעון רה"מ בסו"ש.
השער הזה, ואני לא יודעת את מי לשבח עליו ולמי לתת קרדיט, מאייר את המדור של סימה קדמון, שאת עסיסו קראנו למעשה באמצע השבוע בידיעות. מדבריה עולה שלמעשה כל שהיה חשוב זה מי ישב לצד השרה. מי תהיה הגברת הראשונה, ושהשרה לא יכולה הייתה להרשות לעצמה דמות ססגונית כג'ודי נמ"ש. נחמה ריבלין אנונימית מספיק.
מוסף כלכליסט
סופסוף הרשת החברתית לה חיכיתם, הרשת למיזנתרופים. למעשה טעיתי: הרשת החברתית לה חיכיתי.
מחבר הברבור השחור, נאסים טאלב, מתראיין (אורי פסובסקי).
בסיום הראיון טאלב ממהר לארוחת צהריים עם בנו. הוא לא אכל כבר 17 שעות. זה עוד כלום: הוא מספר כי בתקופה האחרונה הוא צם במשך 46 שעות לפחות פעם בשבוע. "זה עובד נהדר. ריפאתי כל מיני בעיות שהיו לי, ואני גם מצליח לעבוד הרבה יותר טוב". מאחורי ימי הצום האלה עומד הרצון להחזיר מעט מהמגוון שאבד לנו: הרי בעבר המין האנושי לא נהנה מאספקת אוכל סדירה. זה לא מקרה, הוא מסביר, שימי צום כאלה קיימים בכל אחת מהדתות הגדולות: "הדתות, ובמיוחד דתות מהאזור שלנו, הבינו שיש הכרח לשחזר חלק מגורמי הלחץ שקיימים בסביבה הטבעית". מעבר לכך, הוא מוסיף, הצום מאפשר לו לקיים בעצמו את ההמלצות שלו לאחרים.
אלה אם כן החיים על פי טאלב: חיים שבהם משתלם לרשום הרבה הפסדים קטנים בציפייה לרווח הגדול, שבהם נוחות היא דבר מזיק, שבהם כדאי לשבש את השליטה על סביבתנו כדי להחזיר את המגוון שאבד לנו. כך, באמצעות אורח חיים אנטי־שביר, נהיה מוכנים לאירועים קיצוניים שאין לנו שום דרך לצפות.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
אנשי הפינגווין: ההיסטוריה הסודית של ת"א. אריאל סמל גייס כסף למיזם ברשת.
לפני פיזור
הקליע שיכריע. פוסט שישי חמוד ביותר לעניות דעתי הבלתי קובעת.
ולווט אנדרגראונד 
עמירה הס לא נחשבת לאינטלקטואלית?
אהבתיאהבתי
עדי רובינשטיין כותב(ת?):
לזוכרי פרצופו של עמירם ניר בטלויזיה הוא נשקף מפני בנו. כולל הפזילונת הקטנה החוצה בעין שמאל.
אהבתיאהבתי
עמירם ניר איבד את עינו.
אהבתיאהבתי
עמירם ניר? זה לא ההוא שיש כוכב לכבודו על הקיר בלנגלי?
אהבתיאהבתי
יהודית הנדל פרסמה את ספרה הראשון "אנשים אחרים הם" ב 1949 ושם היא לא נתנה ביטוי לאליטה הצברית ההרואית, אלא לדמויות של אנשים בשוליים, מהגרים, בודדים, שלומיאלים, לעיתים מנודים. לא דמויות הרואיות, לא מיטב הנוער, לא אנשי קיבוץ ויחידות צבאיות אלא כתיבה פסיכולוגיסטית על מצוקות, אנשים הנאבקים על פרנסה, חיים בבתים משותפים בעיר. ב 1954 היא פרסמה את ספרה השני "רחוב המדרגות" שהיה הרומן הישראלי הראשון שעסק בשכונת מצוקה ואפשר לומר שהיה מעין נבואה על מהומות ואדי סאליב.
שמעתי אותה בתוכנית רדיו אומרת שהסיפור הראשון שכתבה היה על אדם זקן שקם בבוקר ומחפש את נעלי הבית שלו ולא מוצא אותן. כאשר היא פגשה לראשונה את אלתרמן [המשורר יהודה קרני הפגיש ביניהם], אז אלתרמן אמר: את המחברת של הסיפור עם הזקן ונעלי הבית.
היא השתוממה, האמנם הוא קרא את הסיפור? אחר כך התברר לה שלא היה דבר שאלתרמן לא קרא. הכל הוא קרא.
בהיבט הפמיניסטי, בשני העשורים הראשונים למדינה בסך הכל שלוש סופרות ישראליות הוציאו רומנים. אחת מהן הייתה יהודית הנדל "רחוב המדרגות" שעליו זכתה בפרס אשר ברש לעידוד פרוזה צעירה, ומלבדה רק יונת סנד ונעמי פרנקל. זה הכל.
עוד בהיבט הפמיניסטי, הנדל טיפלה בנושא של אלימות נגד נשים בתוך המשפחה בספרה "כסף קטן" שיצא לאור ב 1988.
יהי זכרה ברוך.
אהבתיאהבתי
אם זו זוועה, כיצד נכנה את מעללי הבדואים שקיבצה ליאת שלזינגר הודות לפעילי עמותת א.ס.ף -ועוד בסופשבוע אחד?
21.05.2014 המסע האמיץ של שני ילדים מאפריקה לישראל
23.05.2014 עדויות מסיני | "ואז חתכו לי את האצבעות עם סכין"
24.05.2014 עדויות מסיני | כאן רדיו קול העינויים
אמנם הגדר בדרום מאיימת על תקציבי ארגוני הזיוע אבל אין גבול למינון. עבור האנטי-ציונים זה לא מספיק. את מינון האשמה במנות השבועיות יש להעלות בהדרגה, עד שתתרגלו ותהפכו לאנשים שחושבים בדרך הרצויה.
והרי המינון הסופשבועי:
עמ' 42 עד 47 – אטומים לסבלות המסתננים.
50 עד 52 – שקר הגרעין של ישראל.
53 עד 54 – החוליגניות של נוער הגבעות.
תמצאו גם כתבה על חולי במערכת הבריאות עוד אחת על מליונר הודי קצת שטויות, ענייני אוכל, מסעדות, תשבצים וטורים אישיים. האשמה תופסת בערך שליש מהמנה העיקרית. אף אחד לא מגיע למסעדה בשביל הראשונות או הקינוחים.
—
ליאת שלזינגר וקרן שעיו (יוצרת הסרט) נבחרו השבוע לדקלם את מרכיבי מנת האשמה שמובילה לפתרון הרצוי ע"י ארגוני הזיוע -"הפתרון ההומאני". לא מסתננים- הם מבקשי מקלט. מה יש להסביר זה כמו ההבדל בין אטריות ונודלס, אדיוט.
שניה, אולי תסבירו לקוראי הארץ כיצד לא זכו מעולם לשמוע על המנות עם שאלות מליון הדולר:
כמה זמן נדרש מאריתריאה לחסוך אלפי$ כדי לצאת למסע?
—
כיצד בכלל שמע על ישראל מלכתחילה, בלימודי התואר באוניברסיטה?
—
מי משכנע את האריתראים להגיע דווקא לישראל -למרות שידעו על הסיכונים והעלות הפנטסטית?
—
הגיוני שמשפחות מגייסות עשרות אלפי$ עבור כופר נפש במדינה שהשכר החודשי נמוך מ- 100$?
—
כבר שנים שהמלצרים בכמו-עיתון הזה נזהרים משאלות רגישות. כל עוד אי אפשר למנף אשמה המידע והתשובות חסרות ערך. ואם הבעיה תיפתר כבר שם במדינות אפריקה?
-ארגון א.ס.ף ושאר ארגוני הזיוע לא יקבלו שקל. האק.
עדיף לסגור כבר עכשיו.
—
גם את דברי השגריר האריתראי שהשווה את מוצקות הראיות והמידע שבו מנופפים הארגונים לנזיד חסר עצמות וטעם הקוראים לא ישמעו. זה מסובך או קשה לראיין אותו? בוודאי.
הרי השגריר משתוקק לספר לכל המעוניין את האמת ובניגוד לחוקרים מטעם שמצטטים אחד את השני לעייפה הוא מכיר את המדינה מעבר להיכרות אקדמאית דרך האיטרנט. עכשיו הקשה מסתלסל לרגשנות. בלי לבדוק עובדות בחיאת, לא חראם על האג'נדה שהקימו כאן? יש מינון שנקבע ויש לי קריירה על הראש. נו, תתעלם מהקקי שצף במרק, תגיד שזה זבוב. מה אכפת לך. נו, תוותר כבר.
—
נ.ב
הפלסטינים בירמוק שהגיעו לקניבליזם כדי לשרוד מוסרים דרישת שלום חמה.
אהבתיאהבתי
הביטוי "זוועת עולם" משקף דעה שמאחריה הציפיה
שמקומי ינהג כפי שנוהג מקומי תחת כיבוש בכל
מקום בעולם (עד מה שאני לא מכיר את העולם)
ואדמוב ינהג לפי ספר נימוסים של "הצבא הכי
מוסרי בעולם". כפי שאמר לי יהודי חביב לשעבר
סמל צלפים במרינס בדיון על צה"ל: בסוף היום אם
למפקד יש ברירה בין הצבא הכי ממושמע בעולם
לצבא הכי מוסרי בעולם מה ייבחר? מה שיצא כאן
זה צבא לא ממושמע ולא מוסרי. בזה צריך לטפל
ומהר זה מתחיל להיות מסוכן.
באשר לעיתון "הארץ"? עזוב את "הארץ". האפיפיור
כאן בסביבה. יהיה מעניין באמת מה נשמע על הזוועה
האמיתית (בחברון איש לא נפגע) בניגריה והנערות
הנוצריות שנחטפו התאסלמו ולא נמשיך. אלו שחורים,
נוצריים והוא לפי תורתו ראש וראשון לכל הנוצרים.
האם בערב בבית הלבן האדון והגברת דנים ביתרונות
האיסלם, ספק רב. אבל האם בזכות הגדר בנגב/סיני יהיו
פחות אפריקאים בסיני ופחות סבל זה כבר טוב.
אהבתיאהבתי
בשם כל השדים, מה קשורים כל הסיפורים שלך (לונג יון סילבר), כל נקודת המבט שלך (שלא נתווכח עליה עכשיו) אל מול חייל שהתנהגותו מתחת לכל ביקורת ולא עומדת בשום קריטריון שהוא?
למה תמיד כל הנימוקים שלך נגד משהו הם מקטגוריית: "אבל גם ההם עושים ככה וככה"?
כל כך קשה לראות דרך האדמוב הזה את כל הפירות הבאושים של הצבא, עם מחאת ה-A4 והטושים של עדר סתומים כמוהו?
אהבתיאהבתי
ההתנהגות של אדמוב לפחות בחלק השני של הסרטון היתה טיפשית ובכל זאת:
ניתן לראות בחלק הראשון שההתנהגות של שניים מהמקומיים חשודה כאשר אחד מהם מביט בצורה חוזרת במצלמה כמי שממתין שיקרה משהו חריג (ולא מכיוונו של אדמוב) וגם הסרת הג'קט נראית לא טבעית.
בהמשך, משום מה, הסרטון חתוך לחלוטין ואנחנו חוזרים מייד להתפרצותו של אדמוב.
ככל שהוא אכן הרגיש מאויים, אזי התנהלותו האלימה (בדיבור ובדריכת נשק) נועדה להרתיע ולמנוע שימוש בפועל בנשק.
הדרך היחידה לשפוט את התנהגותו (שלא בקריטריון של טיפשות, שכן חייל לא אמור להכניס את עצמו למצב של סכנה) היא לראות את הסרטון המלא.
אהבתיאהבתי
חייל הצבא הישראלי- צבא הגנה לישראל-צה"ל, המשרת בנוער חלוצי לוחם-נח"ל, דןד אדמוב, נראה בסרטון זה מתנהג באופן נפשע, פוגעני ומשפיל, אלים נראה כמי שמאיים ברצח באמצעות נשק ומבצע תקיפה שלא בתנאי הגנה עצמית או התגברות על התנגדות לאכיפת חוק.
במסמך "רוח צה"ל" המהווה את הקוד האתי של צה"ל נכתב
כבוד האדם – צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, דת, לאום, מין, מעמד ותפקיד.
וכן
טוהר הנשק – החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.
בתגובות לפוסט קודם כאשר טענתי ששימוש בכוח ע"י חיילים/אזרחים מותר בגבולות ההגנה העצמית, או התגברות על התנגדות לאכיפת חוק ולא מוצדק למטרות ענישה/הרתעה/גמול קבלתי תשובות שנונות שכל עניין כותביהם היה נראה לייצר יצירה אמנותית-שנונה, סאטירה על מישהו שמוצא פורץ או שודד בביתו ומנהל איתו משא ומתן לכריתת חוזה פריצה או שוד וזאת במקום להשיב תשובה ענינית ורצינית.
כלומר, תשובה שאינה תשובה עניינית לדיון המוסרי אלא העדפת התשובה האסתטית, האמנותית, הספרותית. במונחי הבלשן רומן יאקובסון, תשובות שעשו שימוש בפונקציה הפואטית של השפה ופחות בפונקציה הרפרנציאלית שלה.
נראה מה יקרה עכשיו.
אהבתיאהבתי
איך שוברים ידיים ורגליים לפי רוח צה"ל?
אהבתיאהבתי
בנחישות וברגישות.
אהבתיאהבתי
השאלה הזאת נשאלה בעקבות משהו ספציפי? אם כן, מהו?
אהבתיאהבתי
מורשת רבין
אהבתיאהבתי
או קיי, לדעתי הנחייה כזאת הייתה בניגוד לרוח צה"ל כך שאי אפשר היה לקיים אותה בהתאם למסמך.
אהבתיאהבתי
אני מוחה נגד הנסיון הערמומי לערבב בין הזכויות
והחובות של חיל ואזרח בכדי לקדם עמדה בויכוח.
לא סתם יש חוק שיפוט צבאי בכל הצבאות. לא
לחינם יש שיפוט מהיר וכלא צבאי. כל זה בניגוד
לאזרחות. כידוע למי שטרח ללמוד ולדעת
משמעת הצבאית לא נועדה ליצור אלימות
או לכוון לאלימות היא נועדה לרסן אלימות ולשלוט בה.
הזכות והחובה לשאת נשק מלווים בחובות מיוחדים
וחד משמעיים. מדים, פקודות, סדר יום הכל כפוי
מעל, חד משמעית, חד כיוונית. המפקד מפקד
והפיקוד מבצע. כל זה להבטיח אלימות מפוקחת.
בחברה שבה שולט הרעיון של זכויות
בלי חובות, שיטת קדמן, גם בכביש, ראו למשל
רוכבי אופניים בישראל והולנד. בחברה שאין בה כל
מדרג וכולם שווים בכל כל הזמן מורה=תלמיד,
חיל=מפקד, זקן=צעיר, נפרעת גם המשמעת
הצבאית. לדעתי ודעת חכמים ממני סיפור אדמוב
החל בטלפונים של אם למפקדים, ללא המשפטיזציה
המופרזת של החברה הישראלית אדמוב היה
בכלא מזמן. מתי אדמוב הצדיע לקצין? גם ההצדעה
וכל הטכסיות סביבה נועדו להבטיח שנשק ישלף
וידרך רק בפקודה. כל ההתנהגות של אדמוב גם
הקרבה הפיזית למקומיים והפטפוט אתם
נשמעים כמימוש הסיסמה הישראלית "כך זה בא לי
מה תעשה לי" גם לא ניתן לדעת מה אדמובים כאלו
יעשו תחת אש. ואם בניגוד לכל פקודה ושכל ישר
ישחקו בטלפון באמבוש. כן, פעמיים בשנה האחרונה
נתקלתי בצפון בג'יפ צבאי חונה בשטח שכל הנמצאים
בו ישנו לחלוטין.
אבל להגיע להתחלה אין בין אדמוב זה ואזרח המגן
על רכושו שום דמיון. המשווה את הלא שווים
עושה מעשה רע ולא מועיל.
אהבתיאהבתי
המדור הכי מצחיק וכיפי בתקשורת הישראלית: בלוג הקומיקס של תמר בלומנפלד באתר הארץ "קשקושי רחוב". נסו ותתאהבו.
אהבתיאהבתי
בהחלט.
ואם כבר, אז יש להזכיר גם את הבלוג של רפי וספגטי, שהוא בעצם של אילנה זפרן.
תענוג.
אהבתיאהבתי
ציפי לבני טועה ומטעה:
האמירה הזו מיוחסת לאנשי החוזי של חיל המודיעין (בלי לערב מספרים), ונועדה לדרג את מקורות הידע. אין הכוונה לטעון בכך ש"אי אפשר להסתמך על הערכות מודיעין". אדרבא: הכוונה שעדיף מודיעין שמקורו בראייה מאשר מודיעין שמקורו האזנות.
אהבתיאהבתי
לא מתיימר להבין ולו כזית בנושא התגובה, אבל תודה לך בר נוצה על השימוש במילה "חוזי", שלא התאזרחה וחבל, שהלא מדובר בתחדיש גאוני וגאיוני כאחד. אולי עוד יש תקווה!
שבת שלום שתהיה
אהבתיאהבתי
אבל זה לא מה שלבני אמרה, היא אמרה שאי אפשר להסתמך רק על המודיעין, לא שאי אפשר להסתמך על המודיעין. כלומר צריך להסתמך על המודיעין ועל משהו נוסף.
אהבתיאהבתי
אתה צודק. מה שאומר שלאזכור החכמה של הבן אין כל מקום זולת "ראיתם כבר את הסרטון של הבן שלי עושה גרפץ?".
אהבתיאהבתי
נייקי באליאקספרס, 39$ FREE SHIPPING
אהבתיאהבתי
תמר גלבץ כתבה את דעתה על מד-מן וספגה תגובות קשות
* תוציאי לצל שלי קערית מים שלא יתייבש.
אהבתיאהבתי
אליאקספרס: ביטוי סיני שמשמעותו בעברית היא "זיופים סוג ג". לפעמים יש שם מציאות אמיתיות, אבל אל תצפו לקנות מוצרים מקוריים.
אם רוצים ללכת על בטוח, אפשר לקנות בארה"ב/אירופה. יקר יותר מאשר בסין, עדיין זול יותר מהארץ.
אהבתיאהבתי
אתה באמת מאמין שיאהו – מחזיקת המניות העיקרית של אליאקספרס תתן גיבוי לפרסום מותגים עם הטרייד מרק, התוויות, האריזה המקורית -מזויפים? מותגים כנייקי ורייבאן נמכרים עם סימון היצרן – בדקתי- ואכן כך, בפחות מחצי המחיר. החיסרון העיקרי הוא המשלוח האיטי עד 60 יום, בעיקר בגלל הדואר הסיני, וגם דואר ישראל לא ערוך למבול החבילות שסותם את המחסנים. כשמגלים את פער המחירים במוצרים כמו נורות לד וכד' מבינים כמה עובדים עלינו בחנויות.
אהבתיאהבתי
לא רק מאמין, יודע בוודאות מקניות שעשיתי שם. גם אם זה מקורי, בטח מדובר על מוצרים עם פגמים קלים או ש"שנפלו ממשאית".
אליאקספרס לא מוכרים בעצמם, הם בסה"כ מהווים פלטפורמה שעליה המוכרים הסיניים מגחיעים ללקוחות ברחבי העולם, בערך כמו ebay. אם קנית ב- ebay מותר מזוייף, זו אשמת ebay?
Caveat Emptor.
אהבתיאהבתי
המוכרים הסינים מתחננים לפידבקים חיוביים כי הם נבדקים כל הזמן. החברה מבקשת ממי שקיבל סחורה פגומה, או משלוח שלא הגיע בזמן או כל תלונה אחרת להודיע להם והם נוקטים באמצעים כמו סילוק המוכר. לפני חודש לאחר שביצעתי הזמנה קיבלתי הודעה מהחברה שהתגלה להם שהמוכר לא עומד בקריטריונים הנוקשים וזיכו את חשבוני בסכום הקניה. ליפול בקניה לא מוצלחת יותר נפוץ בארץ.
אהבתיאהבתי
"זוכים להעדפות על פני האזרח הפשוט, ואם אלו גם עיתונאים מהארץ, לא צריך להוקיע אותם? לזמן אותם לוועדת האתיקה הלא קיימת?"
תשאלי את גידון לוי ששכב שם בחדר לבד בתנאים מלכותיים…..ואח"כ
בהולנד בבבי"ח "מיוחד" שסידר לו בר אבש .
לך ? זה לא יקרה.
אהבתיאהבתי
בני ציפר קולע ומתסיס
http://www.haaretz.co.il/misc/iphone-article/.premium-1.2329331
אהבתיאהבתי
אם בן כספית חתום על הסקופ לגבי לבני אני נוטה להאמין ללבני. ובקשר לבן כספית: זו לא האמינות שלו בפרשת תיאודור אור שכה זעזעה אותי, למרות שהייתה הזויה מאוד, אלא דווקא קריאתו, על גבי העמוד הראשון של מעריב, לשופטת ורדה אלשיך לבחור את אלי עזור למו"ל של מעריב. ליקוק כזה למו"ל לא זכור לי. הוא הציב נורמות חדשות של חנופה לאנשי עסקים והפך למשל ולשנינה בעולם העסקים. הטייקון שאני עובד אתו שואל אותי השכם והערב למה אני לא יכול להיות כמו בן כספית. אז זהו, את זה יכול לעשות כנראה רק בן כספית. והנורמה שהוא הציב אכן השתרשה היטב וכמה עיתונאים בקבוצה של עזור מתחנפים למו"ל שלהם בפייסבוק שלהם כדבר שבשגרה. שכל אחד יחליט לבד מה הוא חושב על זה. אני כבר החלטתי.
אהבתיאהבתי
שב"ץ קנה את מעריב ונעלם עם החובות המובטחים. אלי עזור הוכיח את עצמו כמו"ל מצליח. מחייה עתונים מתים.
השופטת ורדה אלשיך נתנה את מעריב לחדל אישים, שהתמוטט איתו.
בן כספית עשה את הדבר הנכון: חיפש מו"ל שיקיים את העתון. זה לא הון עתון. זה ממון לעתון.
אהבתיאהבתי
אוי שוריק יצור תמים שכמוך, אני מניח שכספית הבין שעם עזור כמו"ל הוא יקבל עבודה ועם בן צבי כמו"ל הוא יקבל קדחת. אלטרואיזם זה סבבה אבל קשה לי לייחס לכספית תכונה נאצלת כמו הרצון לקיים את העיתון, במיוחד כשאני רואה איך העיתון המקויים הזה נראה.
אהבתיאהבתי
אתה מקשקש.
כספית עבד אז במעריב.סופהשבוע עוד לא היה קיים.
מתברר שדבריו היו נבואיים. אתה אשכרה עיוור.
אהבתיאהבתי
סופהשבוע יצא לראשונה כחודש וחצי לאחר המאמר של בן כספית.
צריכה מידה גדושה של תמימות לסבור שסופהשבוע עוד לא היה קיים במועד זה.
מצד שני, כפי שכתבת גם את כבר אז(שלא על מנת לתמוך בטייקון אחד על חשבון משנהו), שב"צ הוא משמיד ערך ידוע ודינו של מעריב נחרץ מראש.
אהבתיאהבתי