אצבעות שחורות 30.5.14

חנה מרון

חנה מרון הלכה לעולמה

Hanna Maron-lower res
איור: דניאל מורגנשטרן
חנה מרון והדודאים, 1972, הפונדקית (תודה למיקי גוריון שהזכירה).

maronhaaretz
הארץ
maronmako
מאקו
maronwalla
וואלה
maronynet
ynet

maronmaariv
מעריב
nomaronrg
רק ב-nrg אין זכר למותה של מרון, כאילו אנחנו עדיין בימי שב"צ, לא מפעילים את האתר משישי בצהריים. וזה למה? ככה"נ כי מי שנשארו להפעיל אותו הם רק עובדי מקור ראשון, רובם ככולם שומרי שבת. בעיה. מה יעשה אדלסונסקי?
הבוקר ב-11:00 הועלה בתחתית, במדור התרבות, מקבץ לא חתום של קטעי יו טיוב, רגעים לא נשכחים בקריירה.

דיווחי הרשת: ynet, מרון ללאורה ריבלין לפני שבוע: "אני יודעת שאני בת 90 ושאי אפשר להמשיך לנצח, אבל פתאום אני מפחדת".
מעניין אם בערוב ימיה חל פיוס כלשהו בינה לבין בתה דפנה, לאור קרע עצום שהלך ונפער ביניהן במשך השנים כולל הצהרות בוטות בפומבי של כל אחת על השנייה. זה מה שאמרה בראיון שבקישור, לחדשות 2:

אמא שלי נתנה לי להרגיש חסרת ערך, היא נטשה אותי כילדה לטובת הקהל המריע שלה והותירה אותי פצועה ובוכייה.

בציפורי לילה עושות עניין, בגל"צ, ב-19 בדצמבר 2013 הודיעה רכטר שהיא מחכה לצו ירושה.
כל זה התחיל, סליחה, החמיר, בגלל ראיון של מרון להארץ בספטמבר 2012, בו אמרה

כל זה עד ספטמבר בשנה שעברה. מרון התראיינה ל"גלריה" ב"הארץ", ובתגובה לשאלה על פרישת בתה מהתיאטרון אמרה: "היא מקסימה והיא מוכשרת והיא חכמה והיא טיפשה בצורה בלתי נסבלת עם מה שהיא עושה עם החיים שלה. אין לי הסבר אחר. מה היא עושה כיום? תהרגי אותי אם אני יודעת. היא מנגנת על סקסופון, מוסיקה". רכטר נעלבה ולראשונה בחייה הטיחה האשמות באמה, בשידור בערוץ 2.
הראיון עם מרון התקיים עם כותבת שורות אלה, וההתרשמות היתה שמרון אמרה את הדברים כאמא אוהבת ודואגת. אך רכטר אינה מקבלת זאת. "תעשי לי טובה", היא מגיבה, "יש פה בעיה גדולה. תראי, זה סיפור ראשומון. אין פה צודק ואין פה טועה. אני אומרת לך דבר פשוט: אמא שלי, יש בה המון דברים מופלאים, היא בן-אדם מדהים, היא עשתה בחיים שלה דברים יוצאי דופן, היא חזקה בצורה בלתי רגילה. אבל לי היא לא עושה טוב בחיים. מבחינתה היא אמא נהדרת ואוהבת, והיא גם תגיד שהיא מעולם לא פגעה בי, היא תגיד כל מיני דברים".

ראיון של יובל אברמוביץ' עם מרון בישר"ה, אוגוסט האחרון.
עם נתי אורנן, 2008.
מיכאל הנדלזלץ סופד.
מרדכי חיימוביץ, 2010.
הסטטוס של דפנה רכטר.

אסונות

נהרגו שני רוכבי אופנוע. נפצע ביפו.
נהרג בהתהפכות טרקטורון.
נפצע מדקירה.
נפצעה בתאונה.
נפל באתר בנייה.

אל עראקיב

הכפר קיבל צו פינוי ל-12 ביוני.
הודעה לעיתונות מאתמול, 30.5.

ביום ב', 2.6, 9:00, ידון בית המשפט העליון בתביעת הבעלות הבדואית באדמות אל עראקיב: יישמע ערעורם של יורשי שייח' סלימאן אל עוקבי בעניין זכות הבעלות על אדמותיהם באל עראקיב ובזחיליקה, מצפון מערב לבאר שבע. הרכב השופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות וסלים ג'ובראן ידונו בערעור על פסק דינה של השופטת שרה דוברת מהמחוזי בבאר שבע, אשר פסקה כנגד היורשים.
נורי אל עוקבי, פעיל ותיק לזכויות הבדואים בנגב שהוא אחד המערערים, אומר: "בשנת 1951 גורשו בני השבט מכפרם ואדמתם באל עראקיב, והועברו בכח אל חורה הנמצאת במרחק של כעשרים ק"מ מזרחה, קרוב מאוד לגבול עם ירדן בשנים ההן. שלטונות מדינת ישראל נהגו בשיטות של הפחדה ומרמה בכדי להצדיק את הגירוש הנפשע של אזרחים מבתיהם ומאדמותיהם…"

ביתוניא

בין התגובות של אישתון יש אחת של רופא המסביר שכן, פגועי ירי נופלים עם הידיים קדימה, בכפוף לדעתם החולקת של אנשי "פאליווד, פאליווד". קוראים לזה אפקט הצנחן.
לאישתון יש גם נספח לאנשי הסרק סרק.

שבועות

שבועותידיעות30.5
לידיעות צורף כבר אתמול מוסף שבועות, אף שהחג, כלומר ערב החג, הוא ביום שלישי. כנראה צפויים לנו המון מוספים שיווקיים עד החג, ולכן צריך היה לחלק אותם על פני שלושה-ארבעה ימים. זהו מוסף חגיגי לכל המשפחה, כך כתוב על השער (עורך: יהודה שוחט), ומי שינסה לקרוא בו לא ממש יבין על מה ולמה, ואו מה רוצים מחייו.
יש שם כתבה הקשורה בחב"ד ומודעה של חב"ד ומודעת שער אחורי של ערוץ 20, הוא ערוץ מורשת המפורסם של-ynet יש בו חלק.

שישבת/ ישר"ה

shishabat31.5.14

רן רזניק ערך תחקיר (כתבת שער) על פרופ' שמעון סלוין, מומחה סרטן שנוי במחלוקת. הבעיה עם התחקיר הזה – סלוין סירב להתראיין או להגיב – היא שמדובר בתחקיר ניירת שולחני. עניינו עומד ותלוי כעת בביהמ"ש, כך שיש בתיק הרבה ניירות שאפשר להעתיק מהם ולצטט.
בכתבה אין ולו חולה אחד של סלוין (יש מישהו שפגש אותו וויתר לבסוף על טיפול), שום עדות ממקור ראשון. זהו תחקיר על חולי סרטן ללא חולים. כלומר יש חולה אחד, שלא טופל, ועוד חולת זאבת עלומה שטופלה וחזרה למקומה (היא לא תושבת ישראל). כמה חולים יש לו? מהם אחוזי ההצלחה של הטיפולים שלו? אין ולו מילה אחת. איך רזניק לא מצא אף חולה (בסדר גמור, לא בשמו, בעילום כל העילומים)?
מאיפה המשפט בכותרת המשנה על שטיפוליו אולי יזכו אותו בפרס נובל? לא ברור.
המילים "פרס נובל" מופיעות פעם אחת בכתבה, חלק ממשפט של פרופ' רוני גמזו:

לטיפולים שהוא מציע אין יתרון או אפקטיביות מוכחים. אם הם אפקטיביים, איפה רשימת החולים ותוצאות הטיפולים? הרי תיאורטית, השיטה שלו גם יכולה להקנות לו פרס נובל על ריפוי הסרטן.

צריך להיות עורך רשלן במיוחד כדי לעוות את המשפט של גמזו בצורה כל כך מגושמת.

כתבות קודמות על סלוין: אחת מ-2004, כשעוד עבד בהדסה, הרצאה שלו באונ' ת"א ב-2007,
גיגול קצר, אגב, יכול להוביל לחולה אחת (אולי), כדוגמה. והנה עוד חולה אחד, בכתבה של בעז גאון מ-2008, מעריב. רזניק יכול היה לחפש אותו (מתניה איתן שמו), לשמוע מה שלומו. גאון לא הגיע לחולה הזה במחתרת, אלא להפך, סלוין הפנה אותו אליו.
לא המשכתי לחטט. כמו שאפשר לראות, אפשר היה להגיע לפחות לעשרה חולים או לבני משפחותיהם.

תוכן שיווקי

ערוץ גיבורי הסביבה של ynet, ידיעות וקק"ל, מודיע בידיעות: ע' 10: ביום ראשון ייערך טקס בחירת גיבורי הסביבה.

מוסף הארץ

מיה אבידן נגד הטלפון הנייח.
מדובר בטעות חמורה: ראשית, הנייח (לא אלחוטי) ימעיט את הקרינה שחוטפים מדי יום בשיחות ארוכות בסלולרי.
שנית, שיחות חו"ל (כן, לא לכולם יש סקייפ ולא כולם רוצים לדבר בסקייפ) ותאמינו לי ששוחחתי עם כל העולם בשנים האחרונות, הרבה יותר זול לעשות בנייח. ושלישית, איכות השיחה. נסו לדבר בסלולרי עם חוצה לארץ, ועכשיו נסו בנייח. לא מדברת על כסף, כן? אין, עדיין לא נולד הסלולרי שמשתווה באיכותו לנייח. לפחות אבידן מזכירה את עשרות השעות בחודש שאנחנו מבלים עם מוקדי השירות: לחץ המתן לחץ המתן וגו'. כן, גם לזה שווה להשתמש בנייח כמו שהיא אומרת בצדק, ולחלקנו הבית הוא גם מקום העבודה, אם שכחת.
מצדי, ותרו כולכם על הנייח. אני לא יכולה ולא רוצה לוותר עליו.

7 לילות

עינב שיף כותב על עמוד הפייסבוק של עמיר בניון עם כל שירי הילדים שפירק להם את הצורה. כבר סיפרתי לכם על כך וגם הבאתי לפינה לשיפוטכם את גרגמל, אבל לא שמעתי על כך רחש מאיש.
מה שמטריד אותי בטקסט של שיף זה שמדובר בעיבוד לסטטוס שפרסם דודו כהן, מנהל העמוד של בניון. אומנם שיף מזכיר משפט שלו (בלי לומר את שמו), אבל אך הוגן היה אם עורכי המוסף היו פשוט מבקשים מדודו להעלות את הטקסט שלו במוסף תמורת סכם צנוע, ולא לבקש ממבקר הטלוויזיה לשכפל אותו (לא מילה במילה. רעיונית).
אבל כהן הוא ברנש צנוע (מכירה אותו), מביא את הטקסט של שיף עם עקיצה קלה ולא מתלונן כמוני.

גלובס

לפני שבועיים הבאתי בקול תרועה את הטור של דרור פויר, שחזר לכתוב אחרי שהחלים מהשתלת הכליה שעבר.
לבושתי שכחתי לתור אחר ההמשך בשבוע שעבר, ואיש מכם, 50 אלף קוראיי היקרים לא הזכיר לי.
אז זה הטור השני: הכאב. והשלישי: החשש מדחייה.

מקור ראשון

אמנון לורד Vs העין השביעית.

מעריב המוסף

ליאור דיין Vs גדעון לוי. זה לא הסיבוב הראשון בקרב, שהחל אחרי הנסיעה של דיין לרמאללה.

רון מיברג Vs פארגו. סדרה שמפתיעה אותי בכל פרק מחדש.

מסביב לעולם

ישראל צותתה לשיחות של קלינטון, ולא רק.

מוסלמים לא אוהבים כלבים.

לפני פיזור

כתבתי בפוסט של אתמול שאני מוציאה מעט מאוד כסף על מזון, וזכיתי לאי אמון.
דומה שאינכם מבינים: אני לא קונה בשר, דגים, ביצים, גבינות, חלב, עוגות, עוגיות, חטיפים, משקאות קלים, בקבוקי מים, וגם לא אוכלת בבתי קפה/ מסעדות. כך שמה כל כך מפתיע בזה?

להתראות בלילה בפוסט סיכום חודש. לא יודעת בדיוק באיזה שעה, כי הפוסט הזה עולה מאוחר יחסית.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

82 תגובות על אצבעות שחורות 30.5.14

  1. ירמיהו הגיב:

    חנה מרון, אישה גדולה. שחקנית גדולה.

    גם אותי מעניינת במיוחד העמדה של דפנה רכטר היום.

    חנה, נפצעה קשה בפיגוע טרור וחרף זאת המשיכה בקריירת משחק מרשימה וכן החזיקה בעמדות יוניות בכל הקשור לסכסוך ישראל-ערב וזאת תשובה לאד הומינם מטופש, שלפעמים אנו שומעים, "נראה אותך שתיפגע בעצמך -אז תדבר" כאילו עמדות יוניות עומדות רק ככל שהאדם חי בנוחות ולא נפגע אישית.

    יהי זכרה ברוך.

    אהבתי

  2. אחד שיודע הגיב:

    "השתדרגת" מצמחונית לטבעונית?
    🙂

    אהבתי

  3. מאיר הגיב:

    ה"רופא" שמגיב אצל אישתון היה יכול באותה המידה להזדהות כמפעיל עגורן בנמל אשדוד. מה הופך רופא למומחה לרפלקסים? לעצם העניין הרופא טועה. רפלקס הוא תהליך מורכב ובניגוד לדברי הרופא יש מגוון גורמים שיכולים לבטל תגובה רפלקסווית שאינם מחייבים פגיעה בשדרה או במח. רפלקס מבוטל על ידי ציפייה (אם האדם צופה מראש הופעת הגירוי שגורם לרפלקס), הוא מבוטל על ידי גרייה של מערכת העצבים ההיקפית והוא מבוטל על ידי טראומה אקוטית רגשית (נניח כשקליע פוגע בחזה).

    אהבתי

    • עובר אורח הגיב:

      העניין הזה הולך והופך ביזארי מיום ליום.
      כמות המידע הסותר הולכת ומתעצמת.
      איזה רופא הגון ייתן הכללות מסוג זה
      כאשר הוא לא נגע בגוויה והכל מפי
      השמועה. כל המידע על איך נשק מגיב
      ומתי תרמילים קופצים הולך ומסתבך
      בסוף יגידו שמישהו מסבך בכוונה.
      יש בעיות שאין להן תשובה חד משמעית.
      בבחינת בגרות ובחלק מספרי
      הבלשים (הפחות טובים) יש תשובה
      אחת 100% . זה לא כך בעולם האמיתי
      אפילו לא במכונאות רכב רגילה ורק
      תחשבו על המטוס הנעלם.

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        ולווט עוברת התקף שני של תיקון עולם. היא גילתה שוב חוקר בעל שיעור קומה הבקיא ברפואת טראומה, בליסטיקה ופורנזיקה. עובדה!

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        שבוע טוב לכל
        דבר ראשון בכל זאת לקפטין אמנם אין
        לב פרה אבל ילד אתה לא. אז בכל זאת
        יש משמעות לניק.
        אין לי טענות לולווט ולאיש לא צריכות
        להיות, לי בודאי לא. מישהו או מישהי
        שאלני למה חתמתי פוסט ב"חבל".
        בן אדם משקיע שנים בללמוד וללמד,
        מפרסם מאמרים נוסע למקורות
        ידע בחו"ל כותב על נושא זה או אחר.
        ילד וקליפת ביצה על פדחתו חלב אם
        על שפתו חסר ידע וניסיון נשכר
        בפרוטה להיות עיתונאי. מתקשר
        לכסיל בור ואוויל גדול ממנו מקבל
        שטויות מעלה לרשת ויש מידע. לא
        חבל? זה העולם שיש.כנראה לי
        וולווט החליטה לקיים עצמה ביושר
        בעולם שיש לא בזה שכבר אין. מי
        אני שאבקר אותה.
        איני יחיד ב"חבל" למיליונים
        באירופה וארה"ב נמאס.אך אין
        מדריך, מנחה, מורה, ישר והגון.
        למי להאמין? לפוליטיקאים? למדיה?
        לאקדמיה? לנביאים מטעם עצמם?
        נקווה שהפיצוץ יקרה כשכבר ….
        אכן חבל ולי אין טענות לוולוט.

        אהבתי

      • Enter your name... הגיב:

        אז בכל זאת אסביר; אני היא זו ששאלה, התחלת את הפוסט ב״תגובה גרועה״ וסיימת ב״חבל״. חשבתי שהתכוונת אליי ואני בסה״כ הבאתי את הלינק לטמקא כדי לחדד את דבריה של v, שלא רק שהראיון נגד מוצרי החלב נגנז, הכניסו במקומו מאמר הקורא לסובלים מאלרגיה למוצרי חלב או הרגישים ללקטוז, לצרוך חלב בכל זאת.
        בלי קשר, אחרי יותר משנה של ניתוק מכל רשת חברתית אפשרית, התחלתי להגיב פה מידי פעם, וחייבת לציין שלמרות האדומים המוזרים, שלא היו בפייסבוק ושות׳, אני מתחילה לאהוב את זה, כיף יותר לקבל אדום מזר אמיתי, מאשר לייק מזר בכאילו.
        שבוע טוב.

        אהבתי

      • ברטה הגיב:

        את מזכירה ילד שחוטף מכות , בולע את דמעותיו ואומר אז מה לא כואב לי.

        אהבתי

  4. ענת הגיב:

    כל "בן של אמן" "סובל" מהעובדה שהאם או האב טוטאליים באמנות שלהם.
    בין אם זו שחקנית תיאטרון או פסל או זמר.
    אני יכולה להבין את הפגיעה של ביתה של חנה מירון. אולם אני מקווה כי עם הזמן יתרכך בה משהו והיא תבין שאמה לא יכלה להיות אחרת…

    אהבתי

    • ברטה הגיב:

      במקרה של דפנה רכטר שגם היא אמנית והייתה אמורה להזדהות עם אמה יש פגיעה מתמשכת שחיפשה דרך להתפרץ.

      אהבתי

    • שטוטית הגיב:

      הסטטוס הלקוני של דפנה רכטר בכל זאת מצליח לרגש.
      וכמו שענת כותבת קשה להיות ילד/ה של כוכב זוהר ומצליח
      הוליווד מלאה סיפורים כאלה
      אנג'ילינה ג'ולי לא נמצאת בשום סוג של יחסים עם אביה ג'ון ווייט שהסרט הראשון והמרשים שבו השתתף היה קאובוי של חצות עם דסטין הופמן
      Everybody's Talkin' . Midnight Cowboy
      למלאני גריפית' בתה של טיפי הדרן הזכורה ל"וותיקים" בינינו מסרטו המונמטלי של היצ'קוק "הציפורים"
      כאמור מלני גריפית' היא בעלת אישיות "בעייתית" .
      קצרה היריעה לא חסרים סיפורים כאלה

      אהבתי

    • ירמיהו הגיב:

      בנות הבימה. שיר של דן אלמגור, על חייהן של בנות של אימהות שחקניות בהבימה.

      אהבתי

    • הינשוף של מינרווה הגיב:

      דפנה רכטר אינה ילדתה היחידה של חנה מרון ז"ל.
      לא שמתי לב שאחרים מתלוננים (בטח לא בתקשורת).

      אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        יכול להיות שרק דפנה מרגישה פגועה יכול להיות שבאמת הייתה פגיעה מיוחדת בדפנה ויכול להיות שהאחרים נפגעו גם, אבל מגיבים אחרת [יותר באיפוק, פחות בכעס, פחות תגובה מוחצנת ויותר מופנמת]. יכול להיות שהיחס היה שונה לבנות ויכול להיות שהפרשנות, הציפיות והביקורתיות של האחרים היא שונה. גם אם היחס לדפנה היה שונה אולי בשל כך שהיו לה תכונות שלא היו לאחרים [לא שופט טוב או רע, אלא עצם ההבדל].

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        לחנה מרון ז"ל בת נוספת.
        הבעיה שלי היא הכביסה בפומבי.

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        דברים פומביים נאמרו גם ע"י חנה ז"ל וגם ע"י דפנה.

        לדעתי העיקר כעת אינו לדוש בעבר בקטגוריות של שיפוטיות ואשמה, אלא לגבש עמדה מכאן והלאה באופן שיגרום למצב נפשי מיטבי של השלמה מפויסת.

        אהבתי

      • שטוטית הגיב:

        יש ארבעה ילדים
        יוני רכטר, בנו של אדר' יעקב רכטר ז"ל בעלה של מרון ואב ילדיה
        מנישואיו הראשונים, מוזיקאי מחונן=אדם מצליח ומוצלח
        יש את אדר' אמנון רכטר שהיה שותפו של אביו במשרד ונחשב אדריכל מחונן=אדם מצליח ומוצלח
        ישנה ד"ר עפרה רכטר חוקרת קאנט ופילוסופיה של המתמטיקה,
        גם אדם מצליח ומוצלח
        ויש את דפנה רכטר שהיתה שחקנית וכנראה מרגישה שלא הצליחה להמריא או להיכנס לנעליה הגדולות של אמה.
        ובכלל איך היא מרגישה בין אחיה הכה מוצלחים והוריה ז"ל עתירי כישרון ופירסום.
        יכולהיות שכאן קבור הכלב או נכון יותר הבעיה .
        בכל אופן אותי מעניין גם הפן של חלוקת הירושה:)
        יש להניח שאצל אנשים כמו מרון את רכטר ז"ל הכל סודר כבר מניזמן.

        אהבתי

      • שטוטית הגיב:

        אופס שכחתי עוד בת
        אחות של יוני רכטר מיכל לויט
        מהנישואים הראשונים של רכטר ז"ל האבא.
        גם כישרון.
        טופ על המשפחה הזאת אפשר לכתוב אנציקלופדייה
        יכולתי לחסוך לעצמי את כל העבודה כי על כל הילדים והנישואין
        והעבודות והפרסים ניתן לקרוא כאן:
        יעקב רכטר

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אבל היא לא קשורה לחנה מרון ולא גדלה בבית כלל.

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        המשך תשובה לינשוף:

        אם אתה מבקר את התגובה הפומבית של דפנה, אז התגובה הזאת הייתה תגובה לדברים הפומביים של חנה ז"ל. אם כבר אומרים על אדם משהו פומבי אפשר להבין את הצורך להגיב בפומבי, בגלל שציבור שמע את הדברים והתרשם ויש צורך לתקן את הרושם של הציבור, משיקולי תדמית והערכה חברתית, יחסי ציבור [יחצ"נות]. במיוחד כשאומרים על אדם בפרהסיה שהוא נהג בטיפשות, אז יש צורך נפשי לא להשאיר את הדברים כך ושהציבור ישמע גם תגובה.

        הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר דפנה לעומת האחאים האחרים, היא ידוענית, והיא יותר מהאחרים תלויה בתדמית ציבורית והקריירה שלה מתבססת יותר מהאחרים על פרסום ואהדת הקהל וכפי שאמרה בצדק דבורית, בשל כך גם עיתונאים ונשות תקשורת, יותר שואלים אותה על כך בראיונות.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        לינשוף: למה, כל הילדים חשים אותו דבר כלפי הוריהם? היחס לכל הילדים באותה משפחה זהה? לא ולא.
        דפנה מדברת כי היא באור הזרקורים, וכי היא רוצה לדבר על אמא שלה. הילדים האחרים, שלא נמצאים בעסקי הזוהר, לא מדברים. או לא רוצים. או לא שואלים אותם.

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        אני באמת לא יודע למה האחת מדברת, והאחרים שותקים. לבטח משהו מציק לה. אני רק לא חושב שזה מעניינו של הקהל הרחב (ולו משום שעוד אנשים מעורבים). וזאת למרות שלא הייתה כאן חשיפה נוסח מה שהפך מקובל בתוכניות טלוויזיה (גירושים בשידור חי וכדומה).

        אהבתי

  5. ברטה הגיב:

    מבלי להפחית מכאביו הרבים של דרור פויר, תיאוריו מזכירים לי את עיתונאי הארץ יהודה קסטן ז"ל שכתב ספר על ניתוח הלב פתוח שעבר ביוסטון טכסס בידיו של פרופ' דבייקי שנחשב לגדול המומחים. מאחר שזה היה לפני עידן האינטרנט אין כמעט איזכור עליו , הספר היה פעם בביתי. על תיאורי הכאבים שלו העבירו ביקורת רופאים ואנשים שעברו ניתוח דומה (סבל מתסמונת מארפאן) על כך כך שהוא מגזים, היסטרי ובכיין. אני מאחלת לדרור רפואה שלמה וללא כאבים.

    אהבתי

  6. חייל זקן הגיב:

    בין התגובות של אישתון יש אחת של רופא

    V, האם לפי ההגיון הוולווטי יהיה זה נכון להניח שלקפטן שלנו יש אכן לב בקר?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אז הוא לא רופא אלא מתקין פרסות.
      יש לך איזה מידע רפואי אחר? אפקט הצנחן זו בדיה?

      אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        וודאי שיש מקרים שלאחר פגיעה הנפגע ימשיך לתפקד אבל בנתונים יש סתירות שהרופא נמנע מליישב, במקום להתייחס אליהם בחר בשיטה האישתונית של היפותזה לא רלוונטית. יתכבד הרופא ו/או כל רופא אחר ויתייחס לנתונים הבאים:
        על פי הצילומים ממצלמות האבטחה לא נותרו בשטח כתמי דם. זה אפשרי כאשר אין פצע יציאה (אין לי השכלה רפואית אבל ראיתי לא מעט נפגעי ירי) אבל במקרה כזה הגוף סופג את כל התנע של הקליע וחזקה שהוא יהדף לכיוון הירי. אם דנים ברפלקסים ולא בפעולה מודעת אזי כאשר מופעל כח על הגוף הגוף יפעיל שרירים שיתנגדו לכח המופעל עליו. האם הרופא יכול להצביע על פעולה כזו של השריר?
        אפקט הצנחן? מכיר אותו. צנחן ששומע יריה דופק פזצטא.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        תוספת לאפקט הצנחן:
        אם הכוונה לצניחה ממטוס אזי הידיים מקופלות ומגינות על הראש אבל אינן מושטות לפנים

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        חבל סתם לחרטט. יש קישורים, אתה לא מעלה בדעתך להיכנס אליהם, אבל לבלבל תמוח, למה לא.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        צודקת, חבל סתם לחרטט ולהביא דוגמאות לא רלוונטיות. לגוף האנושי יש רפלקסים ולM16 יש מכלול שמחליק לאחור. מה הרבותא בכך?

        אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        בקישור שניתן אב מחזיק תינוק חזק
        בשתי ידיים ומניח אותו על הרצפה
        והתינוק מושיט שתי ידיו קדימה.
        מה זה נוגע לאדם שחטף כדור
        הנה קישור של אדם חוטף כדור
        גם זה לא מוכיח כלום
        וכל זה מוכיח שמתבשלת כאן דייסה
        שאין קשר לכלום.
        http://life.time.com/history/robert-capas-falling-soldier-the-modest-birth-of-an-iconic-picture/#1

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        זאת הייתה רק תשובה לשאלה למה ידיו נשלחות קדימה להגן על עצמו מנפילה. חסידי תיאוריית פאליווד טענו שזו הוכחה שהוא לא נורה, לא מת וגו'.

        אהבתי

      • מאיר הגיב:

        הקישורים מראים רלפקס אצל תינוק. זה לא רפלקס צנחן זה רפלקס מורו. אין רפלקס צנחן אצל תינוקות. רפלקס הצנחן מתפתח מאוחר יותר וההבדל המרכזי בינו לבין המורו הוא שהוא נשלט על ידי מנגנונים קורטיקליים נוסף על הצרבלום (זה מאפיין את רוב הרפלקסים המצויים אצל תינוקות כשהם מתבגרים). ברגע שהרפלקס נשלט על ידי הקורטקס הוא כפוף לקונטקסט. אם ניקח לדוגמה פגיעה בחזה אז יש תחרות בין שני רפלקסים מנוגדים- האחיזה במקום הפציעה ושליחת הידיים קדימה. קיצורו של עניין, כל אחד נהיה פתאום מומח ואדון אישתון (כמו כולנו…) מחפש מתחת לפנס שהוא עצמו הדליק.

        אהבתי

  7. Mosh הגיב:

    שמעתם את זה ?
    אין זעקות שבר, אין קריאות "ניאו נאצים", V לא מוסיפה בדף קישור תחת 'מדינת כל גזעניה' …. כלום !

    טוב, אפשר להבין – כולה כמה בתי כנסת שרופים… אפילו את התיוג 'מעשה קונדס' לא שמו .

    אני מת לשמוע את הסיבה להתעלמות הזו…ולא, לעשות כתבה ולהחביא אותה בכותרות המישניות של המישניות לא נחשב להתייחס !

    אהבתי

  8. סתם מתוך סקרנות – מה את כן אוכלת?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      פירות, ירקות, לחם, טחינה, חומוס, פלאפל, תמרים, שקדים, ועוד פה ושם.

      אהבתי

      • דבורי הגיב:

        מדוע את מתנצלת/מדווחת/עונה? חשוב שתהני מכל הוצאה אף אחד מהמחטטים הללו לא משלם את הוצאותיך!

        אהבתי

      • מעלי הגיב:

        את לא מבינה את ההבדל בין שיחה,שאלות,תשובות… מעניין את ה"חברים"!,אפשר ללמוד,: בבחינת "ראה דרכיה וחכם..".איפה את רואה "התנצלות…"
        איזה תגובה אווילית-חנפנית.

        אהבתי

  9. מישהי הגיב:

    ולווט, העניין הזה בתגובות אחרונות נמשך. תסתכלי עליהן ב-velvetunderground.co.il לעומת בתוך אחד הפוסטים. שמחתי לראות שמוצגות עכשיו 30.

    אהבתי

  10. מישהי הגיב:

    500 ש"ח לאוכל בחודש לא מופרך בעיני, אבל אם בזמן המחאה פרסמו ללא בושה במסגרת כתבות לא סוגרים את החודש שגרוש עם שני ילדים הנמצאים אצלו חצי מהזמן מוציא 6000 ש"ח בחודש על אוכל אז 13,000 למעון ראש הממשלה נראה לי סביר לחלוטין.

    אהבתי

  11. עופר הגיב:

    בעניין תחקיר סלוין:
    זה לא הקטע שלי לצטט את עצמי – אבל לפעמים אין ברירה: בכתבה שלי שלינקקת אליה מטמקא מ-2004, כותב מאן דהו "הטיפול החדשני, שניתן באישור משרד הבריאות, הוא עדיין בבחינת ניסוי, ורק תוך חמש שנים יידעו הרופאים אם הוא אכן עובד". 5 שנים עברו מאז, לדעתי אפילו איזה עשור קטן הלך חלף לו. אם זה היה באמת עובד (ואפילו קצת, ואפילו בשברי אחוזונים) – היינו שומעים על כך (הקהילה המקצועית, כמובן, ואח"כ בטח הציבור הרחב). זה לא קרה. מכאן נובע: ניסויים בבני אדם. לכל הפחות.

    אהבתי

  12. עובר אורח הגיב:

    גם אמריקה נותנת אסירים עבור שבויים אמריקאים
    העולם משתנה
    http://www.naharnet.com/stories/en/133075-u-s-soldier-released-in-swap-for-guantanamo-detainees

    אהבתי

    • Mosh הגיב:

      ההבדל הוא שלארה"ב לא היה אכפת … והטרוריסטים הבינו שעדיף להם לצאת בהפסד מאשר למשוך זמן ולעלות השמימה

      איזה הבדל תהומי לעומת ישראל – שהקמפיין לגלעד פשוט הכניס אותה למעמד של המפסידה בעסקה .

      אהבתי

      • עובר אורח הגיב:

        ראשית שבוע טוב
        שנית אם אין לך קשר טוב עם אובמה
        קשה להניח שאתה באמת יודע מי נגד מי
        ומי סחר עם מי ואיך זה התנהל.
        שלישית ארה"ב היא מדינה ואזרחיה והתקשורת
        נוהגים ברובם הגדול בהתאם
        רביעית אכן הבדל תהומי

        אהבתי

  13. ZIKI הגיב:

    ראיתי היום ראיון עם הבת הזאת של חנה מרון והיא נראית לי טיפוס דוחה ולהפליא. בעיקר התעצבנתי מזה שהיא תוקעת כל מני משפטים באנגלית.

    אהבתי

  14. האמיר הגיב:

    ראשית, הנייח (לא אלחוטי) ימעיט את הקרינה שחוטפים מדי יום בשיחות ארוכות בסלולרי.

    נו, דיי כבר עם הפאניקה הזו. בדיוק סוג הדברים שכשמביאים אותם לקיצוניות, שורפים דירה ומפוצצים בניין.

    העובדות: יש שני דברים שיכולים לגרום לנזק בקרינה: תדר והספק.

    כשהתדר גבוה מספיק, הקרינה יכולה ליינן אטומים בהם היא פוגעת ולגרום למוטציות, אם הפגיעה היא ב- DNA של תא רביה. התדר בו עובדים טלפונים סלולאריים נמצא הרבה מתחת לתדר הדרוש. קרינה סלולארית (כלומר גלי רדיו – נכון שזה נשמע פחות מפחיד?) לא יכולה לגרום לנזק ביינון, גם אם אתם עומדים מטר מהאנטנה בעלת הספק השידור הגבוה ביותר שיש במשך שנה.

    קרינה לא מייננת יכולה לגרום לחימום רקמות כשהיא נספגת בהן, בדיוק כפי שקורה במיקרוגל. החימום יכול במקרים מסויימים לגרום לנזק לרקמות. אבל עוצמת השידור היא מאוד נמוכה: מכשירי סלולאר משדרים במקרה הגרוע ביותר, כשקשה מאוד לקלוט את האנטנה אליה הם מחוברים, ב- 2W. מאחד שהשידור נעשה ב- 360 מעלות, במקרה הכי גרוע אפשר לקלוט 1W וזה, כאמור, בתנאים של קליטה גרועה ובזמן שיחה. אם יש קליטה טובה, עוצמת השידור נמוכה יותר וכמובן שהיא נמוכה עוד יותר כשאין שיחה.

    גם כשיש שיחה, הטלפון לא משדר כל הזמן: הוא עובד בפרצים קצרים וביניהם לא משדר כלום. בממוצע הוא משדר רק כשמינית מזמן השיחה. כלומר עוצמת השידור הממוצעת, במקרה הגרוע ביותר, היא 0.25W והגוף יכול לקלוט לכל היותר 0.125W או 125mW. עוצמתו של מיקרוגל, ברמה הכי נמוכה שלו (הפשרה), היא בערך פי מאה מזה, העוצמה המקסימלית היא בסביבות פי אלף. כלומר במקרה הגרוע ביותר, האזור שליד הטלפון יתחמם בכמה שברירי מעלה. החימום מהצמדת המסך שדלק עד לפני רגע אל האוזן גדול יותר.

    במילים אחרות, אין שום מנגנון שיכול לגרום לנזק. אבל מה עם כל המחקרים? טוב, זה קל: כולם אומרים את אותו הדבר בדיוק: אין ראיות ששימוש מוגבר בטלפונים סלולאריים מגדיל את הסיכון לסרטן. אין שום גידול בשכיחות הגידולים במוח או בפה בעשורים האחרונים, ויש שימוש אינטנסיבי סלולאריים כבר כעשרים שנה.

    אתם קולטים הרבה יותר קרינה כשאתם יוצאים מהבית, וכאן חלק ממנה כן מיינן!

    אהבתי

    • האמיר הגיב:

      סליחה, מה אני מקשקש? שכחתי אפס אחד. בהפשרה, מיקרוגל פולט קרינה בעוצמה גדולה פי אלף, לא פי מאה, מהסלולר. העוצמה המקסימלית של מיקרוגל היא בערך פי עשרת אלפים מהמקסימום שאפשר לקלוט מטלפון סלולארי.

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        מי שיצר את הפניקה זה אתה, לא אף אחד אחר. כל הנאום שלך מיותר.
        כולה הסברתי את יתרונות הבזק.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        ראשית, הנייח (לא אלחוטי) ימעיט את הקרינה שחוטפים מדי יום בשיחות ארוכות בסלולרי.

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        הגבתי לך לגבי המטא אנליזה שהצגת לי על התרופות נוגדות דיכאון בפוסט "הקליע שיכריע"

        https://velvetunderground.co.il/?p=57821#comment-123845

        אני לא יודע אם אתה מודע לתגובה, לכן למען הספר ספק, אני מיידע אותך.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        ועוד אומרים שאני כותב הרבה…

        יפה מצידך שהכנסת לפי (ולמקלדתי) טענות שלא טענתי, כמו "הרוב חושבים שאין בעייתיות בנוגדי דיכאון". וגם הבאת בלוג של מישהו שמתנגד לנוגדי דיכאון בו הוא מגיע למסקנה שניתוח שמראה שיש לנוגדי דיכאון השפעה חיובית מעבר לפלסיבו שגוי! בחייאת. אז הנה בלוג של מישהו שטוען שקירש הגיע למחקר הזה כשהוא מוטה מראש.

        כמה שניות בגוגל סכולר והנה עוד שני מחקרים שטוענים שיש הבדל משמעותי בין התוצאות של תרופות נגד דיכאון ואפט הפלסיבו, שניהם אחרי הניתוח של קירש:
        http://archpsyc.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1151020
        http://archpsyc.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1107437

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        פרשתי את דבריך כטענה שהרוב חושב שהתרופות יעילות.

        כתבת כך

        o "שנויות במחלוקת בער כמו שההתחממות הגלובאלית שנויה במחלוקת. כלומר כן, יש כמה בודדים שלא מסכימים, אבל הרוב הגדול חושב אחרת.
        התרופות הפסיכיאטריות עובדות. למה? אנחנו לא ממש יודעים, אבל הן מאפשרות לאנשים שמצויים בדיכאון, למשל, להמשיך לתפקד, מה שקשה מאוד לעשות ללא התערבות תרופתית"

        כאן טענת שהרוב הגדול חושב אחרת ורק בודדים חושבים שהתרופות לא יעילות מעבר לפלצבו.

        מה הבעיה להתבסס על טיעונים מבלוג שמישהו טוען שאין לנוגדי דיכאון השפעה מעבר לפלצבו? אם אתה חושב שהטיעונים שלו שגויים, אז דרך המלך היא לנמק ענינית למה הם שגויים. אבל, לפסול אותם רק בגלל שהוא טוען נגד נוגדי הדיכאון? זו פסילה לגופו של טוען, אד הומינם [argumentum ad hominem] ולא תשובה ענינית לטיעונים שלו [argumentum in rem]

        האם רק בלוגים שהכותבים שלהם תומכים בתרופות הם לגיטימיים?
        גם לגיטימי שאתה תציג בלוגים וטיעונים התומכים בעמדה ההפוכה. לא טענתי שיש פסול בכך.

        לא כל הביקורת מסתמכת על הבלוג. חלק מהביקורת היא שהמטא אנליזה שהצגת טוענת שלגבי 25% התרופות מזיקות יותר בהשוואה לפלצבו. זו לא ביקורת שמסתמכת עלך הבלוג [לא שאני מוצא פסול בהסתמכות על הבלוג]

        לא הצגת שני מחקרים נוספים.

        המחקר השני שהצגת

        http://archpsyc.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1107437

        זו אותה מטא אנליזה שהצגת לי בפעם הראשונה ושעליה הצגתי את הביקורת, בין השאר, על סמך הבלוג.

        הקישור הראשון שהצגת

        http://archpsyc.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1151020

        זו המטא אנליזה של רוברט גיבונס, המוכרת לי ויש כלפיה המון ביקורות על פגמים מתודולוגיים וסטטיסטים שנפלו בה
        את הביקורות האלה ניתחתי ברשומה בבלוג שלי כאן

        http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2723271

        הביקורת על המטא אנליזה של גיבונס נמצאת בחלק ב' לרשומה שלי

        כך זה יתנהל עכשיו? כל פעם שאני אציג תשובה לקישורים שאתה נותן, אתה תתעלם מהתשובה ותציג קישורים חדשים?

        אני היתי רוצה לדעת מה דעתך על הביקורת העניניות לקישורים שלך. מה דעתך על הביקורת על המטא אנליזה הראשונה שהצגת? יש לך דעה ענינית? אתה מסכים עם הביקורת? לא מסכים?

        לגבי הבלוג שאתה הצגת אני מתכוון להתייחס אליו עניינית אבל זה ייקח קצת זמן, קצת יותר משבוע וחצי, אבל התייחסות עניינית תהיה.
        אבל לפני שאני טורח אני רוצה לשאול. אתה הצגת לי את הבלוג הזה כי אתה מסכים עם מה שכתוב שם? או רק כדי להראות שיש מישהו שטוען נגד קירש? כלומר, אתה מסכים עם הביקורת על קירש?
        זה שיש ביקורת על קירש, לא סותר טענה שטענתי. הרי אני טענתי שיש חילוקי דעות. השאלה היא האם זו ביקורת שצריך לקבל אותה או לדחות אותה.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        נו, בחייך. אתה ממשיך להגיב לדברים שלא כתבתי!

        אני כתבתי (ועדיין עומד מאחורי הדברים) שרוב (הפסיכיאטרים) ממשיכים לחשוב שתרופות אנטי דיכאוניות מועילות מעבר לפלסיבו. אם אתה חושב שהרוב הגדול של הרופאים בתחום לא מעודכנים, זכותך. אני לא כתבתי שהרוב חושב שאין בעיות עם נוגדי דיכאון. אתה פשוט תוקף כל פעם איש קש אחר.

        כן, לנוגדי דיכאון, כמו לתרופות אחרות, יש תופעות לוואי, חלקן ממש לא סימפטיות. כן, במקרים מסויימים נוגדי דיכאון יכולים להחמיר את מצב החולה. לכן לוקחים אותם בפיקוח רפואי! ואם יש בעיה, מחליפים.

        גם את הבלוג "ההוא" לא הבנת, אבל מילא.

        באנדקוטה האישיות שלי, היו תרופות שהועילו והיו תרופות שלו. לו זה היה אפקט הפלסיבו, מדוע חלק מהתרופות לא עזרו? הרי הם נרשמו ע"י אותו רופא, סופקו ע"י אותו רוקח, ארוזות בצורה דומה ועם רשימה דומה של תופעות לוואי אפשריות.

        בנגע לקישורים למחקרים, בהחלט יכול להיות שהעתקתי אחד פעמיים.

        אבל האמת היא שנמאס לי, במיוחד עם שיטת הוויכוח שלך.

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        אתה כתבת שרק מעטים טוענים שהתרופות "שנויות במחלוקת" ואני הצגתי את דבריך כטענה ש "אין בעיות".

        אז, אם אתה חושב שלא דייקתי בניסוח, אז אתה יכול לתקן. פשוט תאמר, לא טענתי ש "אין בעיות" אלא ש "לא שנויות במחלוקת".
        במקום זאת, אתה לוקח קשה את חוסר הדיוק הזה, עושה מזה דרמה של תקיפת קש. למה אתה לוקח קשה את הדברים, ולא מסתפק בתיקונם?

        אתה טוען שתקפתי יותר מאיש קש אחד וכי עשיתי זאת "כל פעם". אני לא יודע על מה אתה מדבר.

        לא שזה משנה לטיעון שלי שהרי אני טוען שהן שנויות במחלוקת בלי קשר ליחסי רוב-מיעוט וכי הטיעונים של מתנגדי התרופות [גם בהנחה שהם מיעוט] צריכים להישקל עניינית לפי תוכנם ולא לפי מספר והיקף הטוענים והפרופורציה שלהם לטוענים הפוך.

        לא מדובר רק בתופעות לוואי ואף הבעיה העיקרית אינה תופעות לוואי [אם כי זו בעיה רצינית בפני עצמה]. הבעיה העיקרית היא נזקים ארוכי טווח. יש ראיות על כך שהתרופות מגבירות אלימות, אובדנות וגורמות לדמינציה. יש לי רפרנס לכך אם יתעורר הצורך בעתיד להציג זאת.

        בינתיים, אציין את ספרו של רוברט ויטאקר אנטומיה של מגפה: כדורי פלא, תרופות פסיכיאטריות, והעלייה המדהימה של חולי נפשי באמריקה"

        הספר פורסם באנגלית:
        Robert Whitaker, Anatomy of an Epidemic: Magic Bullets, Psychiatric Drugs and the Astonishing Rise of Mental Illness in America

        הספר לא עוסק רק בנזקים ארוכי טווח של תרופות נוגדות דיכאון, אבל בין השאר גם בהן.

        סקירה על הספר, ברשומה של דורית שייקרבסקי באתר "פסיכולוגיה עברית" מתוך סדרת המאמרים "תרופות פסיכואקטיביות-לא מה שחשבתם" הרשומה "תוצאות ארוכות טווח-לא מה שחשבתם"

        http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3048

        כך שהצעת הפתרון של "פשוט מחליפים תרופות" אינה פותרת את הבעיה. נזקים ארוכי טווח אינם תופעות לואי. הם מתקיימים מכך שממשיכים להשתמש בתרופות האלה ואף לאחר שמפסיקים להשתמש בהן.

        איזה בלוגים לא הבנתי? מה זה הבלוג ההוא?

        קשה להתמודד עם טענות "באוויר" של לא הבנת. אם אתה חושב שלא הבנתי , אנא הסבר ופרט.

        את הטיעונים בבלוג כנגד המטא אנליזה שהצגת על המסלולים, קרא גם מומחה ומנה שכתבתי משקף גם את ההבנה שלו. אבל, אתה לא התייחסת עניינית לשום דבר שכתוב שם.

        לגבי הבלוג שהצגת נגד קירש, אלה ביקורות שמתייחסות למטא אנליזה של קירש מ 1998. אבל, הייתה מטא אנליזה עדכנית יותר שחלקה הראשון פורסם ב 2002 וגרסתה הסופית ב 2008 והספר המסכם של קירש ב 2010. אני מסתמך על המטא אנליזה השנייה שהיתה יותר מקיפה מהראשונה כי היא כללה גם מחקרים שלא פורסמו. הבלוג ההוא לא מתייחס בכלל לביקורות על מטא אנליזה זאת.

        טענה בעלמא שלא הבנתי לא מקדמת את הדיון.

        אגב, נמצא שהמחקרים שלא פורסמו היו [משום מה] מחקרים שלא הצליחו להראות יעילות. מעניין למה.

        למה אתה לא מביע את דעתך לגבי הביקורות על המטא אנליזות שהצגת בלינקים? הרי אתה הוא זה שהצגת אותם. למה אתה לא מתייחס לביקורות עליהם? או מתיחס ענינית [לומר "נו באמת" לאור דעתו של המבקר, זה לא נקרא תשובה עניינית]

        לגבי תרופות שלא הועילו ואחר תרופות שהועילו

        הטענה אינה שהדרך היחידה להחלמה מדיכאון היא אפקט הפלצבו. זו רק אחת האפשרויות. אפשרות אחרת היא החלמה ספנטנית [רמיסיה ספנונית]. דיכאון יכול לחלוף מעצמו, עם חלוף הזמן בשל כל מיני אירועים שמתרשים. מכך שאדם נטל תרופות שלא הועילו, אחר כך נטל תרופה ואז החלים, מכאן לא נובע שיש קשר סיבתי בין התרופה האחרונה להחלמה. ייתכן שזה קשר מתאמי [קולרלטיבי] ולא סיבתי.

        כבר לוגיקנים בימי הביניים עמדו ע כך שהאימרה post hoc ergo propter hoc היא כשל, [מ ב' בעקבות א' לא נובע ב' עקב א'. או מ ב' אחרי א' לא נובע ב' מפני א'] דיויד יום פיתח רעיון זה.

        יתכן שאלמלא התרופה שכביכול הועילה הייתה החלמה באותה מידה.

        אהבתי

      • ירמיהו הגיב:

        בינתיים התחלתי לעבור על הרשומה בבלוג ששלחת לי שלדעתך, טוען שקירש הגיע למחקר מוטה.

        הרשומה הזאת

        http://www.psychologytoday.com/blog/the-skeptical-sleuth/201203/irving-kirsch-d-j-vu-all-over-again

        אבל, יושם אל לב, שכותב הבלוג מתייחס לפולמוס שהיה בין קירש לכמה מתנגדים ב 1998. כל הקישורים של כותב הבלוג הזה, הם קישורים לרשימות מ- 1998.

        אבל, אנחנו מדברים על המטא אנליזות של קירש שהאחרונה שבהן הייתה ב 2008 וספרו של קירש יצא לאור ב 2010. מאז הפולמוס ההוא נעשו מטא אנליזות של קירש שהן יותר מקיפות מפני שבמטא אנליזות החדשות, קירש דרש מה FDA גם נתונים על המחקרים שלא פורסמו, על יסוד חוק חופש המידע.

        עכשיו אני שואל אותך, האם יש טעם שאני אגיב על הפוסט בבלוג ששלחת לי שמתייחס רק לנתונים שעמדו בפני החוקרים ב 1998, ואינו מתייחס לתמונת המצב העדכנית לאור המטא אנליזה מ 2008?

        כך שזה לא נכון מה שכתבת ש "אז הנה בלוג של מישהו שטוען שקירש הגיע למחקר הזה כשהוא מוטה מראש"

        הטעות היא בביטוי "המחקר הזה". לא מדובר ב "מחקר הזה" [המטא אנליזה מ 2008] מפני שהבלוג מתייחס לפולמוס ישן מדי. מאז, הטיעונים של קירש אושרו ושוחזרו אבל הפולמוס אליו כותב הבלוג מפנה לא מתייחסים למה שקרה מאז ועד היום.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        פעם שנייה: ואיפה הפאניקה?
        ובעקיפין: טווח הזמן של השימוש בסלולרי, בטח ובטח באינטנסיביות של העשור האחרון, לא מאפשר תוצאות של שום מחקרים. ידוע לכל אוויל ששינויים ברמת התא קורים בהליך שנמשך עשרות שנים.

        אהבתי

      • האמיר הגיב:

        כדי להשתמש פחות בסלולרי בגלל הקרינה – הנה זה.

        הקרינה היא לא שיקול כי היא אפסית, זניחה, חסרת משמעות ולא ידוע על שום נזק שהיא גורמת. תשווי את זה לטלוויזיות שק"ק, שהשתמשנו בהן במשך עשרות שנים, רובנו כמה שעות ביום, שפלטו קרינה מייננת ובעוצמה גבוהה יותר מאשר הקרינה הלא מייננת של הסלולריים – איפה הגידולים הנוראים שהיינו אמורים לפתח?

        בעשור האחרון וגם בעשור שלפניו, חלק נכבד מהאוכלוסיה במערב השתמש בסלולר במשך לפחות חצי שעה ביום, לא מעט למשך כמה שעות. לשיחות כמובן, שימוש בטלפון כמחשב הוא חדש יחסית ובכל מקרה מערב הרבה פחות קרינה, כיוון שהטלפון לא צמוד לגוף באותו זמן. קרינה פוחתת ביחס ישר לריבוע המרחק.

        ובנוגע למה שכל אוויל יודע – עדיף לא להסתמך על אווילים. לא ידוע לנו היום על שום מנגנון שיכול לגרום לשינויים בתאים עקב שימוש בטלפונים סלולריים (כאמור הקרינה לא מייננת ובקושי מחממת) ואין שום ראיה לכך שנגרם נזק כלשהו, באמצעות מנגנון כלשהו שאולי עוד לא ידוע לנו. במילים אחרות, מאחר שכל אזהרה מהפני "קרינה ססלורית" לא מתבססת על שום דבר מעבר לכך שזה קרינה וקרינה זה מסוכן, מדובר בהפצת פאניקה.

        כשאת יוצאת מהבית, את סופגת קרינה שעוצמתה גדולה בכמה סדרי גודל מזו של טלפון סלולרי, והקרינה הזו היא גם מייננת וגם מחממת. כדאי להישאר בתוך הבית כדי להמעיט את הקרינה שחוטפים מידי יום מהשמש.

        אויש.

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        אני באמת נשארת רוב היום במקום שאין בו שמש, תודה ששאלת.
        באשר לסלולרי, סבבה, שום בעיה. אתה צודק. אין ולו טיפת נזק אפשרי בסלולרים. ועדיין: רמת הנוחות והמחיר תביא אותי לדבר עם חו"ל בטלפון נייח ברשותך. תודה שוב.

        אהבתי

  15. רן דומלי הגיב:

    "אפשר היה להגיע לפחות לעשרה חולים או לבני משפחותיהם."
    איך את יודעת?
    אולי הם חותמים על משהו?
    מה האינטרס אם כן של רזניק, לדעתך, לא להביא עדויות מ"חולים לשעבר"?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      1. כתבתי במפורש איך להגיע+2 דוגמאות משיטוטון קצר ברשת. בלי שום מקורות.
      2. הוספתי גם: אוקיי, בלי שמות ותוך עמעום.
      3. אין לי מושג. טבע בניירות? שכח שיש אנשים? לא יודעת.

      אהבתי

  16. רכטר מרון הגיב:

    למה זה עניינו הקשר בין דפנה לאמה?
    נכון,הן ערבו אותנו בזה,במסגרת רכילות על סלבס,אבל מכאן לפתח תאוריות על אמנים ובניהםותיהם? חסר אלפי הורים שב"ברוגז" עם ילדיהם שהם אומנים בנהיגה באוטובוס,שופל,בגר,גידול בקר,או מסעדנים?
    ד"א1, כל מי שהיה בתחרות רובינשטיין, הבחין בהתנהגותו ה"רצינית" של יוני שהיה שופט בתחרות,רבים ידעו למה.
    ד"א 2,בתחרות רובינשטיין צפו לפחות 50 אלף איש בכל שלביה,אבל מה זה לעומת איזה טימברליק שראו אותו 49 אלף,מבחינת הסיקור בעיתונות הציונית לגווניה.

    אהבתי

    • ירמיהו הגיב:

      למה זה ענינו של מי?

      אולי התכוונת למה זה עניינינו?

      העניין שלי בזה הוא לא בגלל שמדובר בידוענים [סלבריטאים] אלא בשל ההתענינות הכללית בסיטואציות אנושיות, ומצוקות נפשיות. הייתי מגיב גם אילו היה מדובר באלמונים.

      אבל, אני מסכים שצריך להיזהר מפסיכולוגיה בגרוש והכללות יתר על יחסי הורים-ילדים ובפרט אימהות-בנות, או הורים שהם אמנים וילדיהם. במשפחות שונות הדברים הם שונים לרבות במשפחות שונות של אמנים, כי טיפוסי האישיות והאופי הם שונים. גם באותה משפחה יחס ההורים לילדים השונים אינו בהכרח זהה וגם ילדים שונים לאותם הורים לא מרגישים בהכרח יחס זהה או מפרשים פרשנות זהה את התנהגות ותכונות הוריהם.

      אהבתי

  17. ברטה הגיב:

    יתכן שמישהי מתכוונת לתגובות המעוכבות.

    אהבתי

  18. ברטה הגיב:

    בנו הצעיר של רבובדיה – משה זכה בכל הקופה. בכל משפחה נפתחת חיבת פנדורה לאחר מות אבי=אם המשפחה.

    אהבתי

  19. שלמה הגיב:

    ראוי לקשר לסטטוס נוסף של דפנה רכטר (מרחק שני קליקים מהקודם):

    בוקר טוב – חברים שלי- אני מתנצלת מראש- לא אוכל ממש לתקשר היום, לצערי, אומר כמה מילים אצל יעל דן בגל׳צ ב׳עושים צהרים׳ היום בין 12.00-14.00- אם תרצו, ואקדיש עצמי לאמא שלי ועצמי, לאבל שלי- ולאושר שהיה לי בלעשות איתה שלום לפני לכתה– אז איתכם הסליחה, תודה לכולם על המילים המנחמות- זה מאד עוזר!!! היום ב18.00-נביא אותה לאבא, בבית הקברות בשפיים, אהבתי אותה כלכך, גם בקושי, ובעיקר בסליחות… היתה לי חברות גדולה איתה בימים האחרונים, ואהבה והערצה ענקית. עכשו אני מפנה את עצמי להתכנסות, תודה לכולכם!!!!

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s