דקה לחצות, לפני שאני הופכת לדלורית, והצפרדע לאיש קומנדו ימי:

מר היה חודש מאי, אבל שתי נקודות אור מלבבות היו בו:
ראשית, העברתי סדנת תחקיר [בעקבות הסרט שלי] לכיתת ילדים מחוננים. שלושה ימי חמישי מלבבים במיוחד, בהם למדתי ולימדתי, יותר נכון חלקתי חלק מחוויית התחקיר והחיפושים שליוו את הסרט שלי.
מה אגיד לכם, ילדים מחוננים זה כיף גדול. בעיקר כשמדובר בכיתה שלמה. הלוואי והייתי יכולה לבלות איתם כל שבוע, אולי מעט ממחוננותם היה דבק בי. וברצינות, נהניתי ברמות על.

ילדים מחוננים אחרים, קצת יותר גדולים, פגשתי השבוע באוניברסיטה העברית בירושלים. יודעים קוראי הבלוג הוותיקים שכל נסיעה לירושלים עבורי היא כמו מסע לקוטב, אבל היה די כיף (למעט העובדה שהדרך חזרה נמשכה שעתיים וחצי). איתם דיברתי על הבלוג ועל תקשורת בכלל. גם פה ממש ממש נהניתי.
כמו שוודאי יודע כל מרצה, חלק גדול מהצלחה של הרצאה תלוי בטיב הקהל ובמידת המעורבות שלו. קהל קשוב, משתוקק ועירני משדרג את איכות ההרצאה בעשרות אחוזים. כך לפחות בהרצאות שלי, בין אם על הסרט ובין אם על הבלוג, ואני אוהבת לשתף ולערב את המאזינים.

את הפוסטים הכי נקראים החודש תוכלו לקרוא בטור השמאלי, בבוקסית "להטו בחודש האחרון". לא ממש מפתיעים, הפוסטים המנצנצים, נכון?
ואם כבר אני בטור השמאלי, עשיתי בו כמה שינויים. למשל, הסרתי את התמונה שלי. איש לא שם לב. אמממ.
אבל לא נורא, אבלע את עלבוני בשקט.

תודה רבה לכל תומכי הבלוג בים, באוויר, ביבשה ומעבר לאוקיינוס, וקיץ חף משרבים. as if.