הכותרות בקטנה
מותן של שתי הילדות, אור קורן וקורל שרי בבריכה בסביון עדיין במרכז שער ידיעות. גם רוב כפולת 2-3 עוסקת בטרגדיה עם תמונות ענק שלהן, ועם רמי קלינשטיין שבא לשיר בהלוויה של קורל לבקשת אביה.
ויקטור ואחותו ולנטינה מסיניקביץ' (או מסניקביץ בישר"ה), שבאו מאוקראינה, נפלו מקומה שלישית בבניין בבאר-שבע. הם נשארו בחיים. הידיעה מופיעה בקצה כפולת הילדות.
התייחסות ופרופורציות דומות גם בישר"ה.
במעריב החליטו על דווקא, כנראה, ונפילת הילדים היא כותרת הגג. בהארץ אין לכך כלל אזכור בשער וגם לא בעמודי החדשות עצמם. הילדות המתות, שאתמול זכו לאזכור בשער לא מופיעות יותר בעיתון המודפס היום.
גם לא במקור ראשון, אבל זה כי אופי השער אחר.
הסיבה שנפילת הילדים מוזכרת בהבלטה יחסית היא שהם נישאים על גל שתי הילדות המתות. עדיין, הם חוסים בצלן, אבל זה גם בגלל שהם נשארו בחיים.
הסטטוס שלי בעניין מאתמול בערב. לא כולם מסכימים איתי.
יש עורכים בבית?
ייתכן מאוד.
nrg מכסה את כל האופציות. מה עם דבר, שחין, ברד וארבה?
ישר"ה VS ידיעות VS ישר"ה
ראשית, יום חופשה לנו היום: העמוד/ים נגד נוני מוזס לא מופיעים היום בישר"ה.
כמו שהסברתי השבוע, הסיבה לראיון המוצק עם דליה דורנר, המועמדת לנשיאות, הזוכה לכתף קרה בידיעות היא יציאתה נגד חוק החינמונים.
ומצד שני יש בידיעות ראיון שזכה לקידום בשער אתמול: ד"ר אורית גלילי-צוקר, עיתונאית לשעבר, חוקרת תקשורת היום ויועצת אסטרטגית בלשכת נתניהו במשך כשלוש שנים, חושפת בפני אמירה לם סוגות מהלשכה.
סיכומים:
– נתניהו הוא מנהיג מתגמל ולא מנהיג מעצב, אף שיש לו כל היכולות לכך.
– העדיף לוותר על מעט סיכון לטובת ביטחון פוליטי.
– בחר לא ללכת למהלכים היסטוריים גדולים אלא לעסוק בתחזוקה שלטונית.
– יש לביבי ראייה היסטורית רחבה, אך היא מתכווצת לחלוטין משיקולים טקטיים של הישרדות פוליטית יומיומית.
– כרגע שום מועמד לא מאיים על בכירותו בליכוד ומחוצה לו.
יש עוד תיאורים רבים של משנתו המדינית, אבל לא אעתיק עוד ועוד, זה משעמם מדי.
כמו שניבאתי אתמול, לא תמצאו פה עסיס רכילותי כמו למשל בראיון עם חגי בן-ארצי, אחי השרה, כשהוציא ספר על המשפחה. הרשו לי להניח שמשקיבלו עורכיה של ג"צ את הראיון הם התבאסו פחד, כי לא היו שם הצהלולים להם קיוו. את זה אפשר היה להסיק מהכותרת המאוד מאופקת בשער העיתון של אתמול.
ואכן, כותבת לם שג"צ
מתנסחת בזהירות. מתניידת בין הצורך לשפוך אור על מנהיגותו, ובין הצורך שלא לפגוע במי שעבדה איתו. כמה פעמים תדגיש, 'יצאתי משם כשאני ביחסי ידידות עם שניהם, נתניהו ורעייתו… הם נהגו בי בכבוד ובהגינות'.
ג"צ, שתויגה שנים כעיתונאית עם "אג'נדה שמאלנית", זכתה להרמת גבה מצד הברנז'ה: איך היא מתחברת לנתניהו. וההסבר שלה:
הגעתי לעבוד איתו משתי סיבות: האחת, הוא הפוליטיקאי שמגלם בצורה הטובה ביותר את הבנת המדיה ואת השימוש הנכון בדעת הקהל לקידום מטרותיו, וזאת ההתמחות שלי; והשנייה: לאחר שהכריז בבר אילן על תוכנית שתי מדינות לשני עמים, סברתי שהוא היחיד שיוכל לספק את הסחורה ולקבל לגיטימציה להשגת הסכם מדיני. בעניין הזה כאמור לא ניבאתי נכון, למרות שתמיד קיימת האופציה שהוא עוד יפתיע.
אבל מאחר שאתם קוראים את הקטע הזה רק כדי לדעת מה היא אומרת על השרה, אגיע לזה בקיצורים הנדרשים, כי כאמור מאוד משעמם אותי להעתיק.
שרה היא אישה נבונה ביותר, אך היא לכודה בדיסוננס פנימי. מצד אחד יש לה צורך בהתבלטות… הצורך הזה יוצר סקנדלים… אך היא חסרה את היכולת האישית לבנות את עצמה כדמות עצמאית… בדומה לנשות מנהיגים אחרות… דורשת שיכירו בה כפסיכולוגית חינוכית. אבל הציבור אינו קונה זאת… גם התביעות המוגשות נגדה וההתכתשויות המחזוריות עם מעבירי הביקורת סביב התנהלותה אינן מאפשרות לה לקבל את ההכרה שהיא הייתה רוצה בה… ודאי שהיא משפיעה, אין רעיית רה"מ בהיסטוריה… שלא השפיעה.
ולסיכום, למה נפרדו ג"צ ונתניהו?
הצוות שלי נאלץ בסופו של דבר לסיים את התפקיד כי הייתה לנו התנגדות במפלגה, ולנתניהו אין יכולת לטפל בגל האנטי-ביבי ששוטף את מפלגתו ולהסיט גם במקרה זה את ההגה לכיוון של שינוי.
ועם מי נראה אותך בעתיד?
אני בעיצומו של החיפוש אחר ראש הממשלה הבא.
השורה התחתונה היא נוק אאוט וסלטה באוויר. מפתיע שידיעות לא השתמש בה ככותרת.
ילדים
נמשך הקטל בדרכים.
התיקונים
אחרי כתבת ה"נמצאה תרופה לסרטן" (ידיעות) על החלמתו של חולה בודד ממלנומה, מובא התיקון הבא:
זוהי תמונתנו של פרופ' יעקב שכטר, ראש המכון לחקר סרטן המלנומה בבית החולים תל השומר, ולא כפי שפורסם. אנו מתנצלים על הטעות (ידיעות, ע'9).
התיקון מתייחס לידיעה הזו (3 ביוני):
חוסר אחריות משווע: “התרופה שתנצח את סרטן העור” (כותרת בשער ידיעות). בע’ 7 כותרת הענק היא “תרופה לסרטן העור”. נחמה דואק נשלחה לכנס לחקר הסרטן בשיקגו שם הוצגה תרופת הפלא (פרופ’ יעקב שכטר+תמונה). אדם אחד החלים אחרי שישה שבועות. כן, אחד. לא סיבה להכרזה מפוצצת? ברור שכן.
הנה עוד ידיעה בנושא מחדשות 2 מלפני ארבע שנים, גם היא משיקגו ועניינה תרופה אחרת לגמרי עם אילוסטרציה שתלבב אתכם מאוד.
משתכשכים בביצה
אביב הורביץ חושף במי נגד מי את הרשימה השחורה של ידיעות.
אבל מה שהכי אהבתי בטור זה את הציטוט של דברי אבי שושן, דובר איכילוב, בעמוד הפייסבוק שלו:
שבוע מהראיון של פרופ' גבי ברבש ל"הארץ" ואני יכול להיות רק משועשע מעוצמת הצביעות של עיתונאי ישראל שיוצאים נגד מה שהם מכנים "תעשיית הפרוטקציות". ביום שאני לא אקבל בין 5-10 טלפונים מעיתונאים – מכל כלי תקשורת ומכל תחום סיקור, בבקשה לזרז להם את הטיפול / להקדים תור / להיבדק רק ע"י המומחה המפורסם / לשחרר אותם מהר מהמיון / לעזור לבן משפחתם שכואב לו הראש / לסדר חניה כי החניון הסמוך יקר והטרנד הפופולארי ביותר – לסדר להם תור קרוב למכון הכאב בשביל לקבל אישור למריחואנה רפואית, אז אוכל להתפנות כל כולי לעבודה האמיתית שלי. רק בקשה אחת: נא לא להתקשר ולבקש פרוטקציה ביום שבת בבוקר תוך איומים שאם לא אז "כל המדינה תדע על זה" כי גם זה כבר היה לי. רק בריאות!
זה מתחבר למה שברבש עצמו אמר בראיון ולהמשך התחקיר המעמיק שלי בנושא. מתוך הפוסט של 25 במאי:
תהיתי אתמול מה בעניין העיתונאים מהארץ שקיבלו טיפול אקסטרה מגבי ברבש, כמו שציין בכתבה.
אלא שרק האליטה משתמשת בשירותיך.
“לא. אנשי משרד משפטים זה אליטה? שופטים זה אליטה?”
בטח.
“הבנתי, אוקיי. תוסיפו לרשימה גם עיתונאים ועיתונאיות מ’הארץ’”.
בתגובה כתב אחי לוב שגדעון לוי הוא אחד מהם. אז שאלתי את לוי האומנם, וכה ענה:
כשחליתי הייתי עיתונאי חסר חשיבות וזכיתי ליחס מסור (שלעולם לא אשכח אותו) כמו חולים רבים אחרים. האשפוז בהולנד בכלל לא קשור לאיכילוב.
– גדעון הוד ופינת הספורט.
– מוטי קירשנבאום מתראיין עוד פעם ל-7 לילות. למה?
בית המשפט המחוזי בירושלים הורה להעביר לבעלות מעריב את הדומיין maariv.co.il, בתוך שבועיים. זאת להסכמת מעריב וישראל היום המחזיק באתר nrg.
ישר"ה ממחזר
– ראיון שפורסם עם חנה מרון לפני שנה.
– קטעים מתוך הבלוג של אסי דיין. ביקשתם רשות?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
ממשלת פתח-חמאס צריכה לדבוק בהסכמים בינלאומיים קודמים (נתניהו מצייץ, שטוטית מדווחת).
לפני פיזור
חופשה יומית.
ולווט אנדרגראונד 
הנה המאמר החשוב,והמעניין ביותר בסופ"ש:http://www.themarker.com/markerweek/1.2341210
כמובן שאתם יכולים גם לבזבז זמן על איזה פואד…
אהבתיאהבתי
תודה
אתה (או את?) צודק (ת)
אהבתיאהבתי
במשך שנים צויין בארץ יום העיור, עכשיו החליטו שאם באמת אנחנו צריכים יום אחד בשנה להיזכר בעיוורים אשר בתוכנו, אאאאז צריך לקרוא ליום הזה:blind day!!!
עכשיו כולנו למען העיור!
זב….ם.(אסור לי לקלל!)
הברקה של ניר ברנד המקסים מגל"צ, הביא את ארז ביטון לתכנית,ועשה את התכנית בעיניים קשורות, לחוש עיוורות…ניר ענק כרגיל.
אהבתיאהבתי
עם פרסום דבר חקירתו באזהרה של בן-אליעזר, מתגאים באתר וואלה! שהחקירה
.
כוונתם כמובן לאותם טורים שהם עצמם הורידו, בגלל שהכילו רמיזות על שחיתויות כדוגמת זו של בן-אליעזר.
אהבתיאהבתי
בן אליעזר: אם אתפוס את מי שליכלך עלי אחרב לה את הרמונט
אהבתיאהבתי
בן אליעזר מעניין אותי כנפיחה של יאק
בטיבט. מי שליכלך ליכלך על משטרת ישראל
הפרקליטות וכולנו. כי כך נראיית ישראל
כחבורת נוכלים שהם גם שוטים. כזכור למי
שזוכר באחד משלבי הקידום של בן אליעזר
הוא תפקד כזנבו של עזר ויצמן. והנה כשמצא
מי שמצא פגם בעסקי ויצמן וכסף דאג מי
שדאג להפחית ככל האפשר את הביזיון
לכלל הציבור ולמדינת ישראל בכלל כלל זה.
כאן, בכדי לפגוע בבן אליעזר דאג מי שדאג
לחזק את התדמית של העילית הפוליטית
הישראלית כחבורת נוכלים תאבי בצע
וכח שהם גם שוטים. לך תדע מי ניזוק יותר
בן אליעזר או מערכת המשטרה, הפרקליטות
והניהול של מדינת ישראל.
אהבתיאהבתי
לגבי הסיקור של המקרה מסביון,
אני לא מסתייג ממה שאמרת אבל מאיר כמה נקודות:
1. האם התקשורת מחנכת או משקפת? אולי כמעט כל הקוראים של ידיעות לא היו מתעניינים במיוחד בשער שבו מקרה דומה בקרב בני מיעוטים?
מה שמוביל ל:
2. האם התקשורת גרמה לקוראים להיות כאלה? ואם כן, כך היא צריכה לנהוג?
בקיצור. זה הביצה או התרנגולת…
אולי בעצם זה לגיטימי שידיעות מפרסם בהרחבה את מה שמעניין (או מה שהוא חינך לעניין) ועיתון בשפה הערבית יעשה בדיוק הפוך? יפרסם מוות של ילדים ערבים בהרחבה ועל הילדות בסביון יתפשר עם כמה שורות?
אהבתיאהבתי
בהמשך לאתמול עם "אחת מתוך אחת" והסטטוס של מירב מיכאלי:
הנה חלק מה"פנינים" שילד מקרית גת מתאר (ל"ידיעות דרום") על מה שנהגו לעשות:
בן 14: "ישבתי בצד וחברים שלי עשו אותה ביחד"
הילד מתאר את האונס הקבוצתי הזה כמשהו מעולה, נורמטיבי, היא באיזשהו שלב אמרה "לא" אבל "בטוח רצתה" שעוד חברים, אחד אחרי השני, "יתנו בה", תוך כדי שמרביצים ומקללים אותה.
זה החינוך שלהם, וככה הם כילדים/נערים (המרואיין התחיל את ה"לתת בה" מגיל 12), תנחשו איזה אנסים בבונים הם ימשיכו להיות בהמשך חייהם. 😡
אהבתיאהבתי
A New Golden Age for Media?
An era of investment in the news business is upon us. Will it last?
סקירה מעניינת (ואופטימית למדי!) על המודלים הכלכליים בעיתונות
אהבתיאהבתי
פני (יום) ירושלים כפני התקשורת
עמדה מעניינת על שבוע שעבר…
אהבתיאהבתי
כמה מאמרים הקדיש הארץ לברלין לעומת ירושלים. כמה מאמרים מנתחים את דברי הצד השני כשהוא מדבר אל עמו ולא לאמריקאים או לישראלים?
אהבתיאהבתי
בעיקר אהבתי בציוץ של נתניהו את העובדה שעברנו לטרנד חדש (ממשלת_פתח_חמאס) ר"ל סיימנו עם הפצצה האיראנית.
זה מה שצייצתי לו בתשובה:
shttutit @shttutit
אהבתיאהבתי
הערה אחת על תסמונת ברבש שזוכה, כרגיל במדינה שאזרחיה עייפים מכדי לחיות, בהבנה טוטאלית של "ככה זה אין מה לעשות".
מה אתה רוצה שואלים אותי, כמו ששאל העוזר לרב פירר בעמוד הדעות בהארץ – מה אתה רוצה שמי שתרם יחכה בתור כמו כולנו? ועכשיו הדובר מודיע לנו שכולם מבקשים פרוטקציה. כן, זה מה שהייתי רוצה, אבל אני אתמקד בעיקר:
שוטה שבעולם, אם הייתי מכיר אותו הייתי אומר לו, זו הבעיה עם ברבש? וואו, הוא לא מתפתל ולא ממצמץ אולי כי לא שאלו אותו את השאלות הנכונות? דוגמה אחת? בבקשה: בעשור האחרון, מספרים לנו גידי וייץ ורוני לינדר גנץ בכתבה המקורית, חברות הבנייה שבבעלות אריסון זכו לבנות את המבנים החדשים בבית החולים. למה זכו? מי עוד התמודד ולא זכה? האם זכו במכרז פתוח וכשר? האם היאכטה שיחקה כאן תפקיד כלשהו? מה מצב המאזן שבין התרומה לרווח שהתקבל? אח"כ נגיע לשאלה למה כולם רוצים כאן מריחואנה רפואית.
אהבתיאהבתי
מה ששרה לא תאהב בראיון עם גלילי-
האם מישהו יכול להעיד בשבועה ששרה אכן עבדה כפסיכולוגית בעיריית ירושלים אפילו שעה בחודש, רבע שעה?
אהבתיאהבתי
איזה מוצלחת הבליירית? יותר גדולה מעליזה אולמרט ואורי מסר ביחד.
אהבתיאהבתי
אוי נו די.
אהבתיאהבתי
כן.
אהבתיאהבתי
למה , כי זה כתוב בעיתון?
אהבתיאהבתי
את מצטטת פיסקה בעיתון ושואלת אם יש אישוש לדבר …
מביאים לך את הסתירה שמגיעה מאתר אינטרנט אמין (יחסית) ואת שוללת אותה בטענה שזה מגיע מ"עיתון" ?!
אוי ויי
אהבתיאהבתי
יש מי שמאכיל את העיתון. אתה ממסוממי נתניהו חבל על הזמן במובן הישן.
אהבתיאהבתי
אין כמו מנה טובה של ביבי ישר לווריד !!
לפי עולמך הפתוח והליברלי :
אם יש כתבה באור טוב על אחד ממשפחת נתניהו => צריך לקחת אותה בעירבון מוגבל וכל מצטטיה הינם הכבשים הפועים אחרי הקיסרים
אם יש ציטוט ששם את המשפחה באור לא מחמיא => הטיעון שריר וקיים עד שיתברר ההפך ממקור מוסמך שלא חולה על ביבי (וגם זה בעירבון מוגבל)
יא אללה … איזה מפחיד להיות את !
אהבתיאהבתי
אומרת גלילי-
ועכשיו לכאורה לכאורה – מה היה עושה נניח פלוני אשל- בוחר מקרה של ילדה מסכנה, מסכם עם "משלנו" מה שמסכם, מוצא תמונה חד פעמית של שרה עם פנים מביעות חמלה וצער, פונה למי שפונה ("משלנו") עם החומרים (לכאורה כן?) והתבשיל מוכן.מוש קורא ומתפעל, ומתנפל על אחת ברטה שמקלקלת לו. =>
אהבתיאהבתי
V, ברשותך ברצוני לצרף את תרומתי הצנועה לפסטיבל 10 שנים לשוברים שתיקה. להנאת קוראייך אספתי מספר תיאורים מזוויעים על מעשי הקלגסים הניאו נאצים של צבא הכיבוש. גולדסטון, לעיונך:
1. המרק, אוי המרק:
הזאתי האישה הזאת עשתה כזה סיר של מרק כאילו, כזה סיר של מרק והיא קיללה את המג"ד, כאילו עמדה, זה היה אישה, בעל וילד והיא קיללה אותו "אני, אני" היא צעקה לילד "תזכור ת'פנים שלו, אתה תהייה שהיד, תתנקם בו" וזה והיינו אני והמג"ד והמפקד יחידה שלי ואז הוא פשוט בא כאילו לסיר של הזה, עשה (קולות הקאה) וטו ירק לה בתוך, ירק לה בתוך המרק אבל זה לא קשור…
2. התמונה עם הכלב:
שהייתי יחד עם עוד 3 חבר'ה שלי בפעילות, מהיחידה, היינו כולנו עם הכלבים. נפגשנו כולנו באותו בית במקרה, ואמרנו לאחד המבוקשים שיישב באמצע והושבנו את הכלבים לידו, 2 מכל צד, וצילמנו אותו והוא עמד מת מפחד. ושאלנו אותו: "מה אתה מפחד?" ופה ושם… אבל הם לא עשו כלום, פשוט היינו חייבים ת'תמונה. זה בדיעבד די…
3. המארב הרצחני:
זה היה מארבים שההוראה היתה: מזהים חמושים אז, את הנוהל בדיוק, אם צריך לקבל אישור או לא, אבל מבחינת מי שחמוש הוא מופלל ואז מותר ירי. שוב, אני לא זוכר אם זה דרש אישור קודם, כלומר אם אתה מזהה מישהו שהוא מופלל אתה צריך לקבל אישור כדי לירות או שאתה רשאי לירות ישר.
4. היהודים המעצבנים:
עם היהודים אין לך מה לעשות יותר מדי. מה תעשה? היהודים זה הכי מעצבן. יש מקרים שאתה רוצה כבר להרביץ להם. סתם דוגמה, הייתי בזה, אתה יודע איפה זה ציר המתפללים? ילד כזה יהודי הולך, ילד ערבי לידו, בום בעיטה לפנים מביא לערבי. הערבי רק יחזיר לו, ישר אני צריך לתפוס אותו, להביא לו איזה שתי סטירות, אתה מבין? היהודי מותר לו לעשות מה שהוא רוצה.
אהבתיאהבתי
אני חושב שאנחנו מסכימים בעיקרון, אולם אני חולק על התגובה הנוכחית (על חלק מהנקודות, ואתמקד בראשונה).
תיאור של עוולה הוא תיאור של עוולה; גם עם זו "רק" יריקה מזון. טוב עושים החיילים שהם חושפים זאת. אדרבא: אסור שיהיה במקרה זה קשר של שתיקה.
עד כאן באופן בלתי-תלוי.
יתרה מזו: הטיעון הזה משחק לידי היריב שלך. משתמע ממנו שהצבא עצמו אינו מוסרי, בעוד שלמעשה מדובר באנשים שיכורי כוח, שעושים בו שימוש לרעה. הצבא אינו מצדיק כזה דבר, ובטח שלא מצווה זאת (על-ידי נהלים).
אני מניח שהבעיה שלך, כמו שלי, היא שהחיילים מ"שוברים שתיקה" אינם מתלוננים בפני חבריהם שעושים את המעשים, או בפני מפקדיהם (שרשרת פיקוד), אלא בפני ארגונים שמשתמשים בזה באופן ציני כדי לנגח את ישראל.
אחרון חביב:
על כל חייל ש"שובר שתיקה" עם עדויות כדוגמת אלו שהביא חז"ן, יש רבים אחרים, "אילמים", שקולם לא נשמע.
כוונתי הן לקולות בצד השני, שישברו שתיקה כנגד ה"צד שלהם", ויעידו כי הפגנות מצולמות, למשל, נערכות (גם בוידיאו) באופן פרובוקטיבי כדי להציג תמונה מעוותת של המציאות; או שיודו כי הם מפרים חוק ונהלים כדי להתגרות בחיילים, בתקווה שאלו יאבדו שלוותם (מה שלא היה קורה אם לא היו מתגרים בהם מלכתחילה [או, נכון, אם לא היה כיבוש]).
בנוסף, כוונתי לאותם חיילים, אשר באים במגע עם אוכלוסיה פלסטינית, ומתלוננים שאין להם גיבוי (בנהלים, בציוד ובלויאליות מצד מפקדיהם). התמיכה הספונטנית בדוד הנחלוואי הדהדה את שתיקתם (כוונתי, כמובן, לתגובה לידיעה, שהתגלתה כמוטעית, כי דוד הודח מתפקיד לוחם משום שפעל כשורה בסיטואציה מבצעית).
אהבתיאהבתי
אני מחזיר את הפוקוס לצד המאשים.
בארגונים יודעים על מפגינים ומפגינות שמקבלים שכר מהפת"ח- כולל זקנות וילדים שעובדים במפגינות כמקצוע ראשי. מכירים גם מתפרעים שמתפרנסים ממעצרים וכליאה כשהביטוח הלאומי משתתף בפארסה. יודעים גם יודעים כמה בקבוקי תבערה נזרקים על כוחות הביטחון מדי יום- ולמרות כללי הפתיחה באש ברובם אין מענה באש חיה. הארגונים יודעים היטב מה מקבל מיידה אבנים שרגם רכב שהסיע משפחה בכביש מהיר ומדוע דווקא נערים מתחת לגיל 16 נשלחים ליידות אבנים. הם אלה שמייצגים אותם בבתי משפט.
וכל המקרים ההומאנים שלא יספרו עליהם לעולם. הקצינים שיעבירו זקן כדי לחצות שלולית וחיילים שיטפלו בעובר אורח שהתמוטט.
הארגונים ממוקדים בהשחרת פני הצבא תוך מימון ותמיכה באלימות וטרור שמופנה אלינו ולכוחות הביטחון. זאת הסיבה שלא זכו או יזכו ללגיטימציה רחבה בציבור הישראלי. הצבא רחוק מלהיות מושלם, הארגונים עקומים בהרבה.
אהבתיאהבתי
אתה צודק. זה בדיוק מה שעליו לא שומעים כל כך ("כלב נשך איש", כנראה). עם זאת, אין בכך כדי לבטל תיעוד, בהנחה שאינו שקרי, של עוולות מצד כוחות הביטחון.
אהבתיאהבתי
הנחת היסוד היא שכל מה שהארגונים מייצאים לחו"ל ולישראל מהשטחים חשוד בהשחרה. אני לא יכול לבטוח בשום תיעוד ערוך, מבויים, מטושטש. הם הוכיחו פעם אחר פעם את העדפתם למציאות מפוברקת כל עוד התיעוד משרת את האג'נדה.
אהבתיאהבתי
עובדות והערות
היו זמנים (שעברו?) שנשות מחסום
נתנו "שטויות" לחילים שנהגו כפי שנשים
אלו רצו שינהגו. בביתי היו כמה "שטויות"
כאלו. כרגע אין איש מבני ביתי שמשרת
שרות צבאי ואין לי מושג עד כמה מנהג
זה היה או הנו נפוץ. מנהג זה, שלנו,
בעצמנו, בתוכנו, עבורנו (בהנחה שיש עוד
"אנחנו" שמנהג זה גם יוצר)בתמיכה
תקשורתית ראויה עשוי היה להפוך למנהג
נפוץ במקביל או במקום עושי רעש שוברי
שתיקה ועיתונאי וצלמי חוץ. במידה ויש
עוד משמעות למילים הריקות שמאל ימין
וכ"ו הימין פועל כך ראו את סיפור "דוד"
ואילו הארגונים לא. האם שוברי שתיקה
מוכנים לספר גם על מעשים חיוביים לצלם
ופשוט לשפר ולתקן במקום להרעיש?
אהבתיאהבתי
הבעיה שחיילי צה"ל לא פועלים מול אווויר, יש בני אדם שם. זה דבר שהמוח הגזעני שלך מתקשה לקלוט.
אהבתיאהבתי
חילי צה"ל
בני אדם
ומגיבים
ומתנהגים
ככל אדם.
אורן שונא
את האחר
מייצג דעה
קדומה ורוע
אמיתי ולא
רואה זאת,
מבדיל בין
בני אדם
ושונא את
שלא חושב
כמותו.
כל אדם
הנו אדם.
גם מי
שמתכתב
עמי. לא
אקלל,
ואטנף אותו.
פלשתינים
חילי צה"ל
סתם אזרחי
ישראל הם
בני אדם.
יש להתיחס
לכולם כך.
גסותו
כאן, בפוסט
זה, ממראה
כי אינו
קולט אמת
בסיסית זו.
חבל
אהבתיאהבתי
עשיתי חיפוש גוגל למענך למעשים חיוביים שחיילים עושים והגעתי לעמוד הזה. מאוד באקראי. אתה מוזמן לבדוק תמונהתמונה בקפידה. לא שוברים שתיקה ולא כלום. תאמין לי שדו"צ מודיע על כל רבע יולדת שעברה את המחסום בשלום.
אהבתיאהבתי
אני מניח שגסות
מוכיחה אמינות
ואנושיות. איך זה
בכלל שאת עוסקת
באנשים שיש להם
מוח גזעני.
רבע יולדת לא תעבור.
משונה שפתאום דו"צ
הנו אמין נאמן ויודע כל.
גם גוגל אינו יודע כל.
מניסיוני האישי ונסיון
בני משפחה טוב
שיהיה יה מאמץ
מתמיד של הארגונים
המסתובבים
בשטח להגיב במקום
וחיובית למעשים
חיוביים ולו מעטים
ונדירים. אלו
מעשים קטנים
שנעשים בלי גוגל
והדובר. זה מידע
אישי. כך תגדל
אמינותם. זה מאמץ
סיזיפי לרכוש אהדה
שנעשה ע"י
המתנחלים מחד
והפלשתינים מאידך.
אם חפ"ש שנתן מים
במחסום בלי הדובר
וגוגל יקבל פרח נייר
מגברת זה יעודד
חפ"ש שני לעשות
כך. זה יותר טוב
מלהזכר ברוע
בבית קפה
בתל-אביב או
לכנות אנשים
בכינויי גסות. אך
ייתכן שיש
מי שחושב
שכך מקדמים
את דעת גס
הרוח. הלך
דעת הציבור
אינו מאשר
את הרווח
מגסות
וטינוף פה.
המאמץ היום
יומי של
המתנחלים
לאהדת
החילים
נושא פרי.
אהבתיאהבתי
כאן סיימתי
בעניין זה
אהבתיאהבתי
היום יש התייחסות לאמה של אור האם החד הורית שאור הייתה בתה היחידה, ולאביה של קורל שביקש מרמי קליינשטיין לשיר בהלוויה. לא ראיתי התייחסות לסבתא שבבריכה שלה התרחש האסון.
אהבתיאהבתי
האם הסיבה לכותרת הראשית היא שהאירוע קרה בסביון?
הטיעון שהתשובה חיובית, מתבסס על כך שאירועים אחרים של טביעה בבריכה לא הגיעו לכותרת ראשית.
מצד שני, האם כל פעם שהעיתונות יודעת שילד/ה להורה תושבי סביון שנפטר/ה [למשל ממחלה, נהרג/ה בתאונת דרכים] אז המוות הזה יהיה בכותרת ראשית?
אם אין זה נכון, שכל מקרה פטירה של ילד/ה לתושב/ת סביון יהיה בכותרת ראשית [גם כאשר התקשורת יודעת על הפטירה ועל מקום המגורים], משמע לא רק סוג היישוב הוא הסיבה אלא גם נסיבות המוות, סוג האירוע.
אם אין זה נכון שאירוע טביעה של שני אנשים זקנים תושבי סביון בבריכה באותן נסיבות, יהיה בכותרת ראשית, אז לא רק מקום מגורים או מקום האירוע הוא הסיבה, אלא גם העובדה שמדובר בילדות.
אהבתיאהבתי
הלכת לאיבוד. נקודת המוצא הייתה: התייחסות לאסונות של ילדים מכל מיני מקומות בארץ וממגזרים ומוצאים שונים.
אהבתיאהבתי
אבל, ילד מסביון שנהרג בתאונת דרכים זהו מקרה אסון. האם מקרה כזה יגיע לכותרת ראשית?
ילדה מסביון שנפטרה ממחלה זהו אסון. האם הידיעה תהיה בכותרת ראשית, גם בהנחה שהעיתונות תדע על כך?
נראה שלא רק [אולי "גם" אבל לא "רק"] מקום התושבות הוא סיבה, אלא גם נסיבות האסון. התנאים, המצב, הסיטואציה.
מקום היישוב הוא לא תנאי מספיק לכותרת ראשית [לשם כך נחוצים תנאים נוספים] והוא גם לא תנאי הכרחי. יש אסונות של ילדים שיגיעו לכותרת ראשית גם כשהם גרים ביישובים לא יוקרתיים כמו סביון.
אבל, אני לא שולל שהמגורים בסביון הם אחת הסיבות לכותרת הראשית. לא הסיבה [בהא הידיעה] אלא, סיבה בין שאר הסיבות.
אם כי אני גם לא שולל שלא היה קשר למגורים בסביון. אולי הקשר הוא למגזר היהודי-חילוני להבדיל מהמגזר החרדי או הערבי?
אולי בשל כך שמדובר היה בילדות בנות 12 שידעו לשחות ולכן האסון היה פחות צפוי ולכן כאשר הוא התרחש, הוא יותר מכה רגשית? אולי בשל ההיבט של התעלומה מדוע בכלל התרחש האסון, מה שלא היה במקרים האחרים?
חוץ מאשר הבדל המגורים יש עוד הבדלים שאולי מסבירים את הכותרת הראשית.
זה נכון שכל אסון הוא שונה בפרטים העובדתיים. אבל מכך לא נובע שההבדלים העובדתיים לא רלבנטיים. אולי חלקם רלבנטיים?
אהבתיאהבתי
הפעם אני חושב שסביון לא קשורה לעניין, אלא האכזריות הכפולה של האירוע עצמו. למרות זאת, ספק בעיני אם אירוע דומה, שהיה מתרחש חו"ח ביישוב ערבי למשל, היה זוכה לסיקור בהיקף כזה.
אהבתיאהבתי
ריאליסט וירמיהו: חד משמעית: שתי ילדות טובעות בבריכה בכפר ערבי בגליל, ידיעת טור צד ע' 32. אין בכלל על מה לדבר. חותמת לכם.
אהבתיאהבתי
רביב נוה הזכיר לי בפייסבוק את האירוע הבא:
שני אחים מחולון, שי וניר חכים התחשמלו למוות במהלך מסיבת קצף במלון בחופשה שנתית באנטליה לפני שש שנים. האם אלו היו כותרות ראשיות?
אהבתיאהבתי
אני לא בטוח שאם הם היו גרים בסביון הם היו בכותרת ראשית. לא ניתן להסיק מהאסון בסביון שבכל פעם, תמיד, ללא יוצא מהכלל שיקרה מקרה ששני אחים מסביון ייהרגו בתאונה, אז המקרה יהיה בכותרת ראשית.
מדובר בשיקולי עריכה ועורכים שונים יכולים להיות בדעות שונות לגבי כותרות ראשיות.
לגבי המגזר הערבי, אני מסכים, אבל זו טענה שונה. טענה על המגזר היהודי לעומת הערבי שונה מהטענה על סביון או יישוביים ברמת חיים גבוהה כמו סביון.
אני לא שולל את הטענה לגבי השפעת היישוב היוקרתי מצד שני יש מקום להטיל ספק מפני שיש גם אפשרויות אחרות שגם הן סבירות.
אהבתיאהבתי
שני אחים מחולון, כלומר שניים מאותה משפחה, בשנייה איבדו ההורים שני ילדים זה לא שוה ערך לאסון הבריכה? אולי יותר אפילו?
אהבתיאהבתי
אני מסכים אבל זו לא השאלה. השאלה אינה מה לדעתי שווה ערך, אלא מהם השיקולים של העיתונים לכתוב בכותרת ראשית. לי אין וודאות שמכך שמקרה כזה היה בכותרת ראשית הפעם, מלמד שכל מקרה דומה יהיה בכותרת ראשית. אני לא בטוח שיש כאן חוק מדעי או הכללה אמפירית: כל פעם ששני ילדים אחאים ייהרגו חלילה, והם תושבי סביון [או יישוב ברמת חיים דומה] אז האירוע יהיה בכותרת ראשית.
אהבתיאהבתי
בזאת אפרוש לדרבו"ק.
אהבתיאהבתי
כמו רבים מהראיונות בידיעות גם הריאיון עם הצוקר הזאת סתמי ונועד, כפי הנראה, לקדם את עסקיה. למעשה היא לא אומרת שום דבר, לא מגלה שום סודות, סתם מחרטטת ומקשקשת את מה שכל אדם בר דעת יכול לראות בעצמו. הרי כל אידיוט רואה מה מישל אובמה עושה ומה הקיסרית עושה, בשביל זה לא צריך את הצוקרית. אפשר היה לשאול אותה מיליון שאלות שלא נשאלו. מעניין למה.
אהבתיאהבתי
יש משהו, מאמר, טור, ידיעה, פרסומת, משהו, באיזשהו עיתון, שאתה מעריך ושעומד בסטנדרטים שלך? למה כל כך הרבה מרירות כלפי כל עיתון וכל עיתונאי?
אהבתיאהבתי
ביקורת חיובית אינה ביקורת. המבקר חיים גמזו היה קוטל כל הצגה ועקב כך נגזר משמו הפועל לגמוז.אינך יודע (גם אני לא)מה הרקע של לחם, אני יוצאת מתוך הנחה שיש לו על מה להסתמך וגם אם לא -זכותו.
אהבתיאהבתי
בוודאי שכן.
ובטח שאי אפשר להסיק ההפך מהעובדה שגמזו היה גומז (קישון).
אהבתיאהבתי
ההגדרה של ביקורת
אהבתיאהבתי
בקישור שהצגת מופיעה דעה לגבי הגדרה, אבל ללא נימוק.
גם בקישור הזה הופיעו שתי הגדרות ואחת מהן לא הייתה שביקורת מחייבת התנגדות.
ביקורת אינה מחייבת התנגדות. ביקורת היא ניתוח היסודות הקריטיים, מיונית κριτικός kritikós
קריטיקה היא לאו דווקא התנגדות. אפשרי שביקורת תהיה התנגדות, אבל לא בהכרח ולא תמיד. ביקורת התבונה הטהורה, ספרו של עמנואל קאנט, אינו ספר שהוא נגד התבונה. ביקורת היא דיון ביסודות המכוננים של דבר. במקרה הזה היסודות המכוננים של התבונה.
ביקורת היא דיון ביסודות המכוננים של הפעילות ובחינה האם התנהגות פלוני עומדת בהתאם או לא בהתאם, ליסודות ולעקרונות. התשובה יכולה להיות שלילית ואז זו ביקורת שלילית, אבל גם יכולה להיות חיובית ואז זו ביקורת חיובית ויכולה להיות ניטראלית, לא חיובית ולא שלילית, אלא דיון בעקרונות וביסודות גרידא.
ביקורת היא מתודה, צורת ניתוח של הדברים ללא מחויבות אפריורית או הכרחית למסקנה או לתוצאה שלילית בהכרח.
אהבתיאהבתי
לא מסכימה אתך. לבקר פירושו להצביע על כשלים. כשמעבירים ביקורת חיובית המושג הוא ביקורת בונה. אתה מתכוון ל מתן מחמאות- וזה סיפור אחר.
אהבתיאהבתי
אז איך תסבירי את הדוגמא שלי על ביקורת התבונה הטהורה של קאנט? למעשה כל ספרי הביקורות שלו, גם ביקורת התבונה המעשית וביקורת כוח השיפוט.
ספרים אלה אינם ספרי הצבעה על כשלים.
זכותך לא להסכים אבל את לא מציגה נימוק, צידוק, ביסוס או טעם [reason] לעמדתך. הצגת אתר אינטרנט שבו אחת ההגדרות אינה מדברת על פגמים וכשלים
ההגדרה הזאת
to look at and make judgments about (something, such as a piece of writing or a work of art)
ביקורת בונה אינה בהכרח ביקורת חיובית. ביקורת בונה יכולה להיות ביקורת שלילית, אבל האדם המבוקר נבנה ממנה, לומד ממנה דברים המועילים לו.
אהבתיאהבתי
יש להבחין בין ביקורת וסקירה .ולווט סוקרת תקשורת וכשצריך גם מבקרת .
אהבתיאהבתי
קאנט כתב ביקורת [kritik] ולא סקירה.
דברייך, שביקורת היא רק שלילית, הם טענה [פרופוזיציה proposition] אבל לא טיעון [ארגומנט argument]
אהבתיאהבתי
אתה זה שחוזר לקאנט. שאל אותו.
אהבתיאהבתי
הערה לירמיהו.
השימוש שלך בקאנט מעט מטעה, וזאת למרות שהטענה העקרונית שלך נכונה.
1. לפי קאנט, "בכך [ביקורת התבונה הטהורה] אינני מבין ביקורת של ספרים ושיטות, אלא ביקורת של כושר התבונה בכללו, מבחינת כל ההכרות שאליהן התבונה עשויה לחתור בלי שום תלות בניסיון." (Axiii).
2. לאור בעיות בסעיף השביעי של המבוא, בנוגע למובן שמייחס קאנט ל"ביקורת התבונה הטהורה", לא הייתי מעלה זאת.
אהבתיאהבתי
לינשוף, הטענה שלי הייתה שביקורת התבונה אצל קאנט לא הייתה נגד התבונה ונראה שזה אכן כך. יש מגבלות לתבונה, התבונה קובעת את גבולותיה אבל הרעיון הוא לא להיות בעמדה מתנגדת, אלא לחשוף את היסודות המכוננים. עמדה חוקרת-בוחנת ולא עמדה מתנגדת. אין כאן גישת אנטי.
בכך שיש ביקורת על כושר התבונה ולא ביקורת של ספרים ושיטות אין בכך לשלול את הטענה שלא מדובר כאן על ביקורת במובן של התנגדות.
אהבתיאהבתי
ביקורת היא בטח שלא רק שלילית.
ראשית, בקישור שנתת מופיעה הגדרה שאינה תואמת את העמדה שלך:
to look at and make judgments about (something, such as a piece of writing or a work of art)
בשום שלב לא מצויין שהביקורת חייבת להיות שלילית.
שנית, הבחירה שלך במונח Criticize שגויה. בפועל, מבקרים הכותבים באנגלית משתמשים במונח Review, ומבקרים בעברית משתמשים במונח ביקורת. בשני המקרים את תמצאי אותם עומדים על דברים חיוביים ושליליים.
http://www.merriam-webster.com/dictionary/criticize?ref=dictionary&word=review#
אם תיכנסי לאתרים שעושים בהם ביקורות על סרטים, מוצרים וכו', המדורים האלה יופיעו בד"כ תחת Reviews.
אהבתיאהבתי
התגובה לעיל היא שלי (ממחשב זר).
ירמיהו צודק.
בין קאנט לברטה, אני, משום מה, מעדיף את קאנט.
אהבתיאהבתי
ידעתי שתגיע במרוצה. אם נחזור ללחם הוא כתב קריטיסיזם ולא ריוויואינג. עם כל הכבוד לקאנט ולמעריציו.
אהבתיאהבתי
בל נשכח כי, קריטיציזמוס הוא אידיאליזמוס.
אהבתיאהבתי
בעיקר טרחניזמוס.
אהבתיאהבתי
עם כל הכבוד לקאנט ומעריציו, לחם כתב קריטיק וזה נכון. אבל, מה לעשות, גם קאנט כתב קריטיק.
סליחה, גברתי המלכה, ירןם הודה, אם הדבר נקרא לך טרחני אבל גברתי אינה חייבת לקרוא את קאנט [או כל פילוסוף, הוגה אחר] או להתעניין בכתביו. קאנט אינו טרחן, מפני שהוא לא כופה את עצמו עלייך.
בהקשר לזה, יש כאן הטעיה שצריך לחשוף אותה. מי שבוחר בתואר טרחן, כביכול מתיימר לתאר תכונה של מישהו אחר, אבל בעצם הוא מתאר תכונה של עצמו ומשליך אותה, מבצע השלכה [ פרויקציה] על אחר.
בעצם, הוא מתאר מצב פסיכולוגי, נפשי של עצמו. הוא מוטרח מאותו מישהו אבל במקום לומר שהוא מוטרח הוא טוען שהאחר טרחן. אבל, לא מדובר בתכונה של האחר אלא בתכונה שלו שהוא מוטרח.
שהרי לא כל בני אדם מוטרחים מקאנט אלא, למשל, הוא וכיצד זה יכול להיות אדם טרחן כאשר לא כולם מוטרחים ממנו?
אפילו כולם היו מוטרחים ממנו אז עדיין התכונה הזאת תלויה בכך שאחרים מוטרחים ולא בתכונה שמי שמייחסים לו טרחנות, נושא אותה בלי קשר להשפעה על אחרים. אלמלא אחרים היו מוטרחים [בשל תכונות אישיות שלהם] הוא לעולם לא היה מטריח.
במילים אחרות, טרחנות היא תכונה סובייקטיבית כמו "טעים". לכנות מישהו אחר טרחן, בהקשר לכך הוא לעשות אובייקטיביזציה של התכונה הסוביקטיבית. טרחנות מקאנט היא בעיני המתבונן.
זכותו של אדם לא להתעניין בקאנט או בפילוסופיה בכלל. אבל להסתפק בלא להתעניין זה דבר אחד, ולבקר או להאשים בטרחנות זה דבר שני. הדבר השני הזה גובל בחוצפה. אמנם, צריך לכבד אנשים כאלה אבל אין טעם להעריך במיוחד את התכונה לייחס טרחנות לאחרים. לפעמים הדבר מעיד על חוסר אינטלקטואליות ואופקים צרים. אנטלקטואלו-פוביה, פוביה מכל משהו שמזכיר אינטלקטואליות. אם פילו-סופיה היא אהבת החכמה, אז כאן יש אנטי-סופיה, התנגדות לחכמה ואולי אף קסנו-סופיה , שנאת החכמה.
אהבתיאהבתי
תיקון: מיזו-סופיה היא שנאת חכמה ולא מה שנכתב קודם.
אהבתיאהבתי
את טועה: ביקורות אוכל, קולנוע, טלוויזיה, ספרות, אמנות, כל דבר, יכולה להיות גם חיובית.
אהבתיאהבתי
השימוש במילה ביקורת למה שציינת מוטעה מיסודו. ביקורת חיובית היא אוקסימורון. כמו הסטירות של הרב עובדיה.
אהבתיאהבתי
"הביקורת גומרת את ההלל"; "הביקורת משבחת" וכדומה.
אהבתיאהבתי
את טועה. במקצועי הייתי מבקרת קולנוע.
כך ולא אחרת.
אהבתיאהבתי
המושג הזה קיים מימים ימימה , אולי טעה מי שקבע את שהמילה ביקורת מתאימה לקטגוריה הזאת.
אהבתיאהבתי
אותו אחד שטעה בקבעו שזנון לא פעל בימי הביניים.
אהבתיאהבתי
זאת בדיחה שרצה אצלכם חזק הא?
אהבתיאהבתי
ישנם סוגים שונים של ביקורת מכאן שכולם צודקים. הגדרת הקריטיסיזם עברה שינויים במאה העשרים, ואת זה הינשוף לא יהיה מוכן לקבל.
אהבתיאהבתי
הצוקרית התבלבלה במקצת. היא נשכרה לתפקיד היועצת לאחר שהתבטאה בחיוב לגבי התנהלות הזוג נתניהו. מטרת העסקתה היתה שיפור הדימוי של האירופאית העדינה ולא תכנון מהלכים היסטוריים עבור בעלה של הגברת. נראה שלביקור בלישכה יש השפעה לא מבוטלת על המערכת האורולוגית.
אהבתיאהבתי
כשיועצת של פוליטיקאי בכיר אומרת על הלקוח שלה שכל מה שמעניין אותו זה לשמור על הכסא זו כותרת יפה.
אהבתיאהבתי