שבדיה על הכוונת

 

isra5.10.14yediot5.10.14

maariv5.10.14haaretz5.10.14x


hamvaser5.10.14

הכותרות

כל העיתונים נותנים מקום מרכזי בשער שלהם לעוד רצח נתעב, הוצאה פומבית להורג של דאעש.
אלן הנינג הבריטי התנדב לעזור לאוכלוסייה המקומית בסוריה. זה לא עזר לו, והוא הוצא להורג.
הארץ מרחיב על המבצע למיגור דאעש.
הקורבן הבא: פיטר קאסיג האמריקאי, חייל משוחרר.
אם תשאלו אותי מאיפה הציטוט בשער ישר"ה, "את הברברים חייבים לחסל", אין לי שמץ של מושג.
בכתבה היחידה בעיתון בה מוזכרת המילה "ברברים" נאמר:

ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון גינה את דאעש והתחייב לעשות "כל שביכולתו" כדי להביא ללכידת רוצחיו של אלן הנינג. קמרון ציין כי הרצח האכזרי חשף "עד כמה ברברים ומעוררי שאט נפש יכולים להיות הטרוריסטים". 

אין לי התנגדות לחסל ברברים, אבל זה פשוט לא נאמר בשום מקום על ידי איש.

שגריר שבדיה יזומן לשיחה במשרד החוץ בעקבות הצהרת ראש הממשלה השבדי, סטפן לופבן, שיכיר במדינה פלסטינית (מעריב). זו הכותרת הראשית של העיתון, הנפתחת במילים: "חשש בישראל: ההכרה של שבדיה במדינה פלסטינית תסחוף את אירופה".
בישר"ה לופבן לא יוזמן לסתם שיחה, אלא ל"שיחת נזיפה", כי "בירושלים זועמים". ככה נראה העיתון שהוא שופר השלטון.
בידיעות הסיפור כלל לא מופיע בשער, אלא רק בע' 6, והכותרת היא "משבדיה בהכרה".
בידיעה עצמה מצוין שהשגריר השבדי בירושלים (מה בירושלים? השגרירות השבדית נמצאת בת"א) הוזמן ל"שיחת נזיפה במשרד החוץ בירושלים".
"אם המצב במזה"ת מדאיג אותו, מוטב היה לו להתמקד בבעיות בוערות יותר שיש באזור – כגון ההרג ההמוני היומיומי בסוריה ובעיראק", אמר שר החוץ אביגדור ליברמן.
בידיעה המופיעה בשער הארץ אין רמז לנזיפה, והקריאה לירושלים לשיחה מופיעה כמשפט רק במהדורה המודפסת, ללא השורש נ.ז.ף. נכתבה תגובה ארה"ב: הצעד מוקדם מדי.

רעיון טוב: הארץ סיכם את כל מה שקרה בעולם במהלך יום כיפור.

 דואר ישראל מרחיב את השביתה.

רביב דרוקר כותב על עופר עיני שהוא בסך הכל סוחר, שכך נוהגים כולם, ושאין מה להתמרמר.
יחד עם זאת, פסקת הפתיחה של דרוקר מטרידה:

לפני כמה שנים עשינו תחקיר על עופר עיני. לקראת הפרסום נפגשתי אתו. ״בפגישה הראשונה שלנו״, הזכיר לי יו״ר ההסתדרות, ״אמרת לי שאתה מוכן ללקק את השטיח במשרדי, אם אתן לך חומר על עמיר פרץ״. הרמיזה היתה ברורה: לא נתתי לך חומר, עשית עלי תחקיר. האמת, לא זכרתי את ההצעה שלי לשירותי ניקיון במשרד של עיני, אם כי היא לא נשמעה לי מופרכת.

דרוקר עצמו כותב שהמשפט שאמר לו עיני עליו לא נראה לו מופרך. זאת אומרת, מה ההבדל בין עיתונאים לפוליטיקאים, כולם סוחרים במידע, כולם מוכנים לעשות די הרבה כדי לקבל. המסחר מתנהל בין שני צדדים. אני נותן לך X, אתה תיתן לי בתמורה Y.
דרוקר יוצא גם נגד שלי יחימוביץ' המזועזעת: "כל השנים שהיא היתה בברית פוליטית עם עיני, לא שמענו ממנה מלה. היא איכשהו לא "ידעה" על כל מה שקרה בהסתדרות, לא היה לה מה להגיד על הדירה, האחים, המקורבים, בת הזוג". 

בעוד התקשורת הישראלית נוהגת לציין פה ושם שרה"מ אינו נותן טיפים (ואו משלם במסעדות), בידיעות מציינים את "הנשיא הנדיב", רובי ריבלין, שהתארח בבית מלון בראש השנה, ובתמורה לטוסט וסודה שעלו 58 ש' הוא נתן טיפ של 100 ש'. אני תוהה רק אם כל העסקה הזו נעשתה במהלך החג, שאז מן הראוי להדיח את הנשיא ולהעמיד אותו לדין.

פה ושם הוקדשו כמה שורות לעניין חג הקורבן שעבר בשלום. אף אירוע לא נרשם בשומקום. ביפו היו פזורות ניידות רבות במהלך החג, אבל כלום, אפס מוחלט. שום מנגל לא נצפה אתמול במדרון יפו. אולי החגיגות היו בצהריים והתקפלו עם השקיעה אבל קשה לי להאמין. המדרון היה נטוש כמו בעת סערת חורף. גם חגיגות שדרות ירושלים, כולל מנגלים בערב החג, כבכל שנה, היו צנועות השנה. מכוניות בהחלט הסתובבו ברובע. עד כאן דיווח שליחתכם לגזרת יפו.
אבל היכונו היכונו, מה שמחכה לנו בסוכות. אוהו. כל המדינה תבוא להתנחל פה שבוע.

השער האחורי של ידיעות מוקדש לספר משחקי הסוף | המפגש, שבישראל יראה אור בהוצאת ידיעות ספרים.

פוסט מורטם/ לא הספקתם לקרוא בחג?

המחזה האבוד של יעקב שבתאי (הארץ).

פרופ' יוסי גולדשטיין, שכתב ביוגרפיה על גולדה, יוצא להגן עליה מפני המתקפה הקבועה בהארץ.

שי להב מספר דברים מטרידים על אריק איינשטיין.

…בשחר ימי כעיתונאי, בסוף שנות ה-90, כתבתי ביקורת על סינגל חדש שלו. הביקורת לא הייתה טובה, אבל נוסחה בכבוד הראוי, תחת המוטו של "מאריק איינשטיין אנחנו מצפים ליותר". הטקסט התפרסם בשישי, ובמוצאי שבת, ב-23:00, קיבלתי טלפון. על הקו הייתה היחצנית היקרה, מירי בן יוסף ז"ל, שפשוט נזפה בי – בקולה הנמוך והמעושן – על עצם פרסום הביקורת השלילית. "שתדע לך שאריק לא ישן כל השבת", היא הטעימה. אחרי שיחה קצרה אך תקיפה, שבה הזכרתי למירי את עקרונות חופש הביטוי, היא נשברה ונאנחה. "אתה צודק, אבל אתה לא יודע מה הוא עשה לי. הוא שבור מזה". הסיטואציה הייתה לא הגיונית. למה שאריק איינשטיין הגדול ייקח כל כך ללב ביקורת של עיתונאי מתחיל במקומון ירושלמי? אבל עם השנים למדתי שהוא קורא הכל וזוכר הכל. בייחוד כשזה נוגע למוניטין שלו.
דוגמה שנייה, כמעט עכשווית. כמה חודשים לפני מותו של אריק, עמלתי על כתיבת סדרה דוקומנטרית גדולה על תולדות הקולנוע הישראלי, שתצא בקרוב. אחד הפרקים סקר בהרחבה את סרטי חבורת לול. באופן טבעי וצפוי צצו גם סיפורי הסמים, השוביניזם וגו', שחלקם (הקטן, והלא מאוד משמעותי) גם עשה את דרכו אל התסריט.
הסיפור המעניין הוא שהתסריט עשה את דרכו לאיינשטיין, בנסיבות שלא היו תלויות בי, וזה התעקש להכניס בו סימנים – באופן הכי מילולי – כך שהקטעים המביכים לכאורה מבחינת אנשי החבורה יושמטו. אחרת, מרואיין מסוים שהיה איתו בקשר לא יסכים להשתתף בצילומי הפרק. שיהיה ברור – אני חושב שזה לגיטימי. אדם זכאי להגן על שמו הטוב, להיעלב מביקורת שלילית ואם צריך גם להפעיל כוח והשפעה. אני רק מתעב את הצביעות, שציירה אותו כמלאך ולא כאיש בשר ודם, עם חולשות לצד מעלותיו הרבות…

אני רוצה להבהיר פה שוב: אין בנאדם שלא קורא את כל (כל) הביקורות על עצמו, כולל ממבקרים מתחילים במקומונים נידחים. כל אדם שאומר לכם אחרת, משקר. אנשים קוראים כל טוקבק שנכתב עליהם, זוכרים כל ביקורת שלילית, כל מילה. כל הבעת תודה שנשכחה. שעל כך נאמר: החץ לא זוכר, המטרה לא שוכחת.
הקטע השני הרלוונטי הוא ההתייחסות הנון שלנטית של להב לסיפורי הסמים, שוביניזם וגו', כמו שהוא כותב, שרק חלק זעיר מהם מצא את מקומם בסדרה על הקולנוע הישראלי שכתב. יש פה שתי שאלות: ראשית, למה רק חלק זעיר מכל מה שלהב יודע ותחקר מופיע בסופו של דבר, ולמה התחושה העוברת ממה שכתב פה היא שהדברים הללו זניחים בעיניו? והעניין השני, הלחץ שהופעל עליו כדי שלא יהיה שום אזכור בסדרה לדברים, לפי ציוויו של איינשטיין. זכורה לרע הכתבה של אורלי וילנאי וגיא מרוז על מציצים, שעוררה תרעומת רבה.
אבל אם בכל זאת היה ללהב המון זמן לטפל בנושא, מה קרה פה בסופו של דבר? לפי עדותו הוא, לא הרבה. מצד שני, נכון שהסדרה עוד לא עלתה לאוויר, ואני לא יודעת איך נראית ההתייחסות לנושא זה.

אפרופו הראיון הנדיר עם אלי זעירא בידיעות, הנה ראיון איתו באולפן שישי מ-1998.

והנה מהבוקר: התקוטטות בין בני הדודים זעירא (עוד עדויות מוועדת אגרנט).

התיקונים

ערכם של תיקונים בעיתונים שווה אפס מאופס בערך. התיקונים מתפרסמים לעתים זמן רב אחרי דבר הפרסום, ולקוראים הנבוכים אין בכלל מושג במה מדובר. מבחינתם התיקון הוא כתב סתרים.
הנה דוגמה מהיום בידיעות, בתחתית ע' 20:

הבהרה
ממאמר שפורסם ביום 11 בינואר 2013 ניתן היה להבין כי פניית אתר יזרוס לסגן השר דני איילון בעניין קמפיין פרסומי נעשתה בנובמבר 2012. יובהר כי הפנייה נעשתה בנובמבר 2011, ולא היה במאמר כדי לרמוז על קשר בין פנייה זו ובין אי הכללתו של איילון ברשימת ישראל ביתנו בבחירות לכנסת, או לייחס ליזרוס התנהלות פסולה בהקשר זה.

בקישור שהבאתי למעלה, אותו לא תוכלו למצוא כמובן בעיתון המודפס, מסופר שאתר יזרוס תבע את נחום ברנע בגין לשון הרע.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

כנרת מעיין, שבנה החייל נפצע בצוק איתן, מספרת על עזרת הצבא בטיפולים. עזרה במרכאות, כן?

לפני פיזור

ואלו אצבעות כיפור, אם צמתם או אם הייתם עסוקים בהכאה על חטאיכם בדרכים אחרות.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שערים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

67 תגובות על שבדיה על הכוונת

  1. הינשוף של מינרווה הגיב:

    די לדיכוי תרבות הברברים על-ידי ההגמוניה האשכנזית.
    למה אין שטרות עם דיוקנאות של ברברים?

    אהבתי

    • רמב"מברי הגיב:

      הוא לא מספיק ברברי?

      אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        זה הרבה יותר גרוע!
        זה לא סתם ברברי; זה ברברי משתכנז! קורא אריסטו, במקום לשמוע אייל גולן (הראשון אולי מדבר על "אושר", אבל השני יודע לעשות "שמח"!!!).
        אגב אריסטו הוא כזה אשכנזי מאנייק, עד כי ניתן היה לחשוב שהיה פעיל במפא"י. שכן הוא נתן בהם סימנים:
        ברברים של הצפון לעומת ברברים של הדרום. זה אפוא רק עניין של זמן עד שהארכיאולוגים מהקשת המזרחית יחשפו כי השלטון האשכנזי איכלס בכוונה את כל הפליטים ממסופוטמיה אצל הברברים בדרום.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        בעיה תיאולוגית שרק ידען ינשופי יכול לפתור.
        בדרכי לשמיעת השופר אתמול נתקלתי בשכני "ש" אוהד הפועל שהיה עסוק במילוי חובתו האזרחית כנאמן הזהירות בדרכים של המדוושים. כדרכנו פרץ ועלה הויכוח התיאולוגי הרגיל על קיום האלוהים. בעוד אני נשארתי מאמין בן מאמינים למרות השלישיה שחטפנו בבאר שבע מהשפיץ של ברדה דבק "ש" באפיקורסיותו שקיבלה חיזוק מהשלישיה שחטפה הפועל מקרית שמונה. הויכוח התלהט ללא הכרעה עד ש"ש" העלה קושיה שלא הצלחתי למצוא לה מענה. וכך הקשה "ש":

        האם אלוהים שלכם יכול להמציא בעיה שאינה ניתנת לפיתרון באמצעות הקמת מדינה פלסטינית?

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        אלוהים כאוהד הפועל ב"ש ניצח את אלוהים כאוהד הפועל ק"ש.

        אהבתי

      • חייל זקן הגיב:

        בחיאת ינשוף, "ש" יקרע אותי עם התשובה הזו. הרי ב"ש ניצחה 3:2 ואילו ק"ש שיחקה אותה עם 3:0

        אהבתי

      • הינשוף של מינרווה הגיב:

        אם "ש" זה שפינוזה, אז אין בעיה.
        בכל מקרה אחר: אלוהים אוהד בית"ר, ומכאן שמדובר בעמלק שמנצח את ישמעל או להפך. סיים-סיים.

        אהבתי

      • אדום כהה הגיב:

        שאלוהים יעזור להפועל ת"א!
        שאלוהים יעזור להפועל ת"א?????

        אהבתי

  2. לחם הגיב:

    [***]

    אהבתי

    • לחם הגיב:

      עשרים תגובות באתר של מעריב לסקופ הענק של כספית על רון לאודר. עשרים תגובות!!! איפה זה ואיפה 150 אלף קוראים? כן, אני יודע, זה פרינט וזה אינטרנט, ובכל זאת התגובות הן מדד לרמת העניין. אני חוזר: עשרים תגובות!!!

      אהבתי

  3. רועי הגיב:

    לא לגמרי הבנתי – 1. מה הגילוי בזה שעיתונאים סוחרים במידע? זו נראית לי פחות יותר הגדרת המקצוע, או רכיב מרכזי בו; 2. איך זה משווה אותם לפוליטיקאים? אלה האחרונים אמורים לעשות עוד כמה דברים.

    ואיינשטיין – מה הדברים המטרידים? זה שהוא קורא ביקורת ונעלב, אמרת בעצמך, לא מטריד. זה שהוא מנסה להוציא דברים לא מחמיאים עליו מתסריט, אם הוא חושב שהם שקר (כפי שטען בפני גיא לרר) לא מטריד בכלל, אם הוא יודע שזו אמת ומנסה להשתיק אותה, פחות יפה אבל כמו שכתב להב, מקובל לגמרי.

    ואני חושב שלהב טועה – לא ניסו לצייר אותו כמלאך. ניסו לספר עד כמה למרות גודלו התרבותי, הוא היה בן-אדם. זה הקסם, והוא עדיין קונה אותי.

    אהבתי

  4. חייל זקן הגיב:

    אין לי התנגדות לחסל ברברים, אבל זה פשוט לא נאמר בשום מקום על ידי איש.

    נאמר כאן:

    חצאי אמיתות, עבודה בעיניים, זו מהות הספר.

    לוולווט ספר בלי לקרוא אותו? צל"ש ממפקד שלום עכשיו.

    אהבתי

    • חיליק הגיב:

      כמובן שחיסול הברברים יעשה בדרך הוגנת, אחרי מעצרם כדין ומשפט צדק. עד אז, הם בגדר חשודים כברברים, ועומדת להם חזקת החפות.

      אהבתי

      • שולמית הגיב:

        סליחה על הבורות. אודה למישהו שיסביר לי לאילו ברברים מתכוונים בדיון זה. באיזה הקשר?

        אהבתי

      • velvet הגיב:

        בשביל להבין צריך להסתכל על כותרות העיתונים מהיום, ולקרוא את השורות הראשונות של הפוסט.

        אהבתי

      • שולמית הגיב:

        תודה, V . את מאתגרת את האיקשב שלי. אבל אתאמץ. אני לא זוכרת מדוע נרתעתי מהכותרות. אולי בגלל המשהו הקשור לברברים.

        אהבתי

      • שולמית הגיב:

        אה. באאארור. זה כבר עניין של הדחקה, ישמור השם. חבל שהסתכלתי למעלה. הייתי צריכה לזכור מה קרה לחתול

        אהבתי

  5. ראשתחילה הגיב:

    "כתוב עליך" בממון

    אהבתי

  6. דניאלי הגיב:

    אנחנו מאמינים לו.
    אנחנו ממשיכים להאמין בו.
    אנחנו תומכים באמת שלו.

    השקרן.


    עד אשר מוכח שהוא שקרן וגם אז אנחנו נגיב (עלאק) במילים רפויות.

    קישור.

    אהבתי

    • דניאלי הגיב:

      תוספת.

      אנחנו נגיב (עלאק) במילים רפויות.

      וגם זה רק בעמוד בעברית וחלילה לא בעמוד הלועזי (נכון לעכשיו).

      אהבתי

      • בעמוד פרסומים אין תגובה לפרשה, כנ"ל בהודעות לעיתונות. בקיצור- דממת אלוהים שוכנת על משכן המוסר היהודי ישראלי והחנה פועה בקול:
        האם ימשיכו להעסיק את הקבלן או שיקבל צל"ש ומצנח זהב?
        האם ביררו עם קבלני האשמות נוספים אם לדעתם השואה התרחשה?
        האם קבלני האשמה יעברו תדריך מונע ע"י יועץ תקשורת לפני שיחזרו לעסוק בקברים ההמוניים של קורבנות הכיבוש?
        האם תחקירני השטח מצויידים במסמך אקדמי המעיד שהוכשרו לעסוק בפעילות מחקר סוציולוגית, אנתרופולוגית או מדינית?
        האם בשם השקיפות הציבור היהודי זכאי לדעת מהו התהליך המלא וכיצד נבדקים הנתונים והעדויות שקבלני האשמה מביאים מהשטח?
        אין שמאלנים דוברי ערבית שיבצעו את תפקידם של קבלני האשמה הנמצאים בשטח- מה עם גיבורי 8200?
        הרי כולם גויים חרמנא ליצלן:
        כרים ג'ובראן, מנהל
        מוסא אבו השהש, תחקירן שטח, אזור חברון
        סלמא א-דיבעי, תחקירנית שטח, אזור שכם
        עאטף אבו א-רוב, תחקירן שטח, אזור ג'נין
        מנאל אל-ג'עברי, תחקירנית שטח, העיר חברון
        איאד חדאד, תחקירן שטח, אזור רמאללה
        נאסר נוואג'עה, תחקירן שטח, דרום הר חברון
        מוחמד סבאח, תחקירן שטח, רצועת עזה
        עבד אל-כרים סעדי, תחקירן שטח, אזור קלקיליה-טול-כרם
        מוחמד סעיד, תחקירן שטח, רצועת עזה
        עאמר עארורי, תחקירן שטח, מזרח ירושלים
        ח'אלד אל-עזאייזה, תחקירן שטח, רצועת עזה

        אהבתי

      • נחמד שאת הקריירה אנשי בצלם זוקפים לגופים שמזרימים תרומות מחו"ל , כגון:
        Catholic Relif Services
        או
        Dan Church Aid
        שוב הקומיטיס, האורגניזיישנס והוועדישנס שדיוניהם מוסתרים מעיני הציבור הרחב ומחוסנים מפני ביקורת. אכן, אין גבול לתאוות השקיפות וחמלת המוסר הנוצרי המלהטים בחשבונות העו"ש של חברי בצלם.
        – תכביר!

        אהבתי

  7. שושו הגיב:

    "דרוקר עצמו כותב שהמשפט שאמר לו עיני עליו לא נראה לו מופרך. זאת אומרת, מה ההבדל בין עיתונאים לפוליטיקאים, כולם סוחרים במידע,…
    זה לא מה שעושים כל מי שכותב בתקשורת ו/או על התקשורת? או בכלל?
    למה זה יותר "מטריד" מכל עיתון (ניר או רשת) או בלוג תקשורת או סרט תעודי על דמויות מקסימות מספרי ילדים? לא סוחרים במידע?

    אהבתי

    • טום ג'ואד הגיב:

      לפוליטיקאי, שמדליף מידע לעיתונאי על פוליטיקאי אחר, יכולים להיות כל מיני מניעים וחלקם גם בלתי נאצלים.
      כל זמן שהפוליטיקאי לא מבקש תמורה מהעיתונאי (קונה אותו) ומסתפק בפרסום המידע – זה בסדר. אם מתברר שיש בתכנים חשיבות ציבורית ושהם אמיתיים, מדוע לא להביאם לידיעת הציבור? זה תפקידו.
      בעולם אוטופי עיתונאי לא אמור לעבוד למען פוליטיקאים כדי לקבל מהם טובות הנאה.
      וולווט עשתה סרט מבלי לשיר "מה יפית" או להגן על אינטרסנטים. איך זה דומה?

      אהבתי

  8. דניאלי הגיב:

    שלום, אחווה ואהבה ביפו המעורבת.

    אהבתי

  9. לחם הגיב:

    ומילה לדרוקר: עד כמה אתה האדם המתאים לכסח נפוטיזם של אחרים בזמן שסידרת לאשתך עבודה מתגמלת מאוד במקור?

    אהבתי

  10. מצב קוהרנטי הגיב:

    יש ספר של יונתן גפן על איינשטיין שיסל וכו'. למי שמעוניין לשמוע ממקור ראשון. (שכחתי את שם הספר – אולי "מנת יתר")

    אהבתי

  11. הסמל פפר הגיב:

    הספר נקרא ״חומר טוב״.
    מתאים למתעניינים באשר התרחש אצל אורי, אריק, שלום, ג׳וזי וחבריהם (רמז, קצת סמים, קצת מין, שום דבר חדש או מיוחד, אותם הדברים שמעסיקים צעירים בכל העולם, חוץ מאלה שמתאמנים אותו זמן לקראת הגיבוש).
    מתאים גם לשמאלנים האוהבים חיטוט כפייתי ובלתי פוסק בפצעים, בעוולות, בטעויות, חיפוש אובססיבי של רוע, כיעור, שוביניזם והתנשאות, ״פשענו״, ״עוולנו״, ״בגדנו, בעיקר בגדנו״.
    בקיצור, אם לא ברור אז אהבתי וממליץ.
    ואם אתלה באילן גבוה, אשר הלך ולא ישוב (דניאל רוגוב ז״ל) אז אומר: ההחלטה לקרוא את הספר חומר טוב של גפן התבררה כנכונה.

    אהבתי

  12. איש השלג הגיב:

    לחם, למה אומר שלא חוקרים, הנה תחקיר אמיתי של חברת החדשות

    אהבתי

  13. ירון נוי הגיב:

    השיטה אל ישראל היום לצטט משפטים שלא נאמרו, מתאימה גם לחביב העתון, ראש ממשלתנו.

    אהבתי

  14. הסמל פפר הגיב:

    דניאלי,
    המידע שהבאת חשוב ומעניין, תודה.
    בהזדמנות זו אשאל אותך מדוע סמול?
    יש לתנועה הפוליטית הזו, שברור שאינך מתומכיה, שם והוא ידוע לך היטב – שמאל.
    כשאתה מעוות את השם אתה מביע התנשאות ולעג.
    האם זה השיח הדמוקרטי בעינייך? הרי חלק מהאנשים נאטמים כשלועגים להם ולא מקשיבים כלל לטיעונים. אתה רוצה הרי להרביץ תורתך ולשכנע. מה אתה משיג באמצעות הבוז והלעג?
    לא ביקשנו ממך להביע אחווה, שלום ואהבה כלפי כל תושבי המזה״ת, אבל מה עם קצת כבוד בסיסי כלפי כמה מאות אלפי ישראלים שאוחזים בדעה פוליטית אחרת?

    אהבתי

    • דניאלי הגיב:

      תגובה, עלאק מכובדת, לסרג'נט פלפל.

      יש הרבה כבוד לאנשי שמאל. שמאל ציוני.
      השמאל הלא ציוני הוא בעיני, כנראה לא רק בעיני, סמול.
      הכיתוב הוא להבדלה.
      בדיוק כפי שהקרן היא הקרן לישראל חדשה ולא הקרן החדשה לישראל. New Israel Fund. לדייק צריך. במשחק מילים נוסף הקרן הופכת לקרן לישראל חד"שה.

      בטוחני שרוב (אולי הכל) מה שמגיע ממני הוא לצנינים בעיני רבים מקוראי הבלוג, די בטוח שהבוסית לא מתה עלי.

      קטונתי מלשכנע, השינוי הוא איטי אבל הוא מחלחל.

      קראתי, אולי פה, על השמאל הציוני הגא של מפ"ם ואחדות העבודה. רחוק כמזרח ממערב מהסמול המצוי כעת.

      מה שהכי חסר לי זה עוד כמה 'סמולנים' מקרב הערבים. כלומר סמול בעיניהם שיתמוך בישראלים/יהודים. יש בודדים והם פשוט מתמעטים.

      בעיני השיח הדמוקרטי הוא חד שיח ולא דו שיח. פשוט אין עם מי לדבר. כנראה נגזר עלינו לחיות על חרבנו כי אם נהיה תלויים בחרבם אזי פשוט נהיה תלויים (במקרה הטוב).

      דוגמאות רעות קיימות גם מהצד הציוני אבל מספרן בטל בשישים מול השאר/האחרים.

      אהבתי

      • דניאלי הגיב:

        דוגמית.

        דבורית בחרה בתור כותרת את הסיפור השבדי. להבנתי כל מי שיש לו עיניים הבין שאחרי הקשקוש הדיפלומטי תבוא הירידה מהעץ הגבוה והסיפור יהפוך מאדם נשך כלב לכלב עשה האו האו.

        כריתת ראשים לעומת זאת זה דבר נכון וצודק. ללא ספק האיסלם רולז.

        אהבתי

  15. דניאלי הגיב:

    דבורית, כשלוחצים על "הארץ" מקבלים הגדלה של "המבשר".

    אהבתי

  16. טום ג'ואד הגיב:

    אני בענייני לשון:
    בתחילת הראיון מסביר זעירא שהוא לא אשם, אבל אחראי.
    מה ההבדל?

    אהבתי

    • ציפור קטנה לחשה לי שאחריות היא בדרג המבצע ואשמה היא בדרג המחליט. מכיוון שהדרג הכפוף לזעירא ביקש להפעיל את האמצעים המיוחדים ולהתריע ע"י הבאת ידיעות שונות לראשי מערכת הביטחון וזעירא בחר שלא להפעילם ולהשאיר את הידיעות על שולחנו בעיני, -לאחר שקראתי את "נעילה" של יואל בן פורת פרוטוקולים של ממשלת הציונים ומאמרים בנושא זעירא נושא מטען אשמה חריג בנוסף לאחריות.

      אני מודע לאפשרות שהעשן הסמיך העולה ממלחמות האגו של כל המעורבים מונע מאיתנו לצפות באמת כולה- אך הסר דאגה מליבך. עוד נשוב ונפגוש במחדל במוספי יום הכיפור הבאים עלינו לטובע.

      אהבתי

    • חרקירי הגיב:

      מה אתה מיתמם? ראש מערכת נוטל אחריות מתוקף תפקידו אך אינו אשם ישירות. מעליו נמצא שר הביטחון וראש הממשלה.

      אהבתי

      • טום ג'ואד הגיב:

        יש אחריות (מיניסטריאלית) ויש אחריות אישית. באחריות מיניסטריאלית אין אשמה. מי שלוקח אותה מתחייב שהארגון בראשו הוא עומד יבדוק את עצמו, ילמד את הכשלים, יתקן טעויות, יפצה נפגעים וכיו"ב. ההחלטה אם להתפטר או לא היא שיקול מוסרי פרטי שלו ( או של המפגינים נגדו…).
        ועדת אגרנט קבעה שלזעירא אחריות אישית ובזו – יש אשמה.
        זעירא מנסה להטיל את האחריות האישית לפתחו של הדרג המדיני ולקחת רק אחריות נטולת אשמה ( גם אם יש אחריות אישית של הדרג הפוליטי, אינני בקי עד כדי חריצת מסקנות, זה לא אומר שלו אין כלל אחריות אישית, או שכן?).
        הנימוקים שלו מעוררים אי נוחות:
        א.התנהלתי בצורה דומה להתנהלות של גדולי עולם אחרים שטעו כי אין מצב שבו ניסו להפתיע צבא כלשהו ולא הצליחו..ההפתעה הזו היא חוק טבע?
        ב. הדרג המדיני הבכיר קיבל חומר מודיעיני גולמי ( מה משקל הפרשנות של אמ"ן? האם דינה כדין החומר הגולמי?) ולכן ההחלטה הייתה בידיהם.
        ג. לא הייתי "בורג" גדול במערכת.
        בקיצור, לא מחדל, לא אשם. אמ"ן טעה.
        אני כותב את זה רק על סמך הקטע הקצר בראיון ולא שופט. בכל זאת זה מטריד.

        אהבתי

  17. דניאלי הגיב:

    נדמה לי שאימאם זה עובד מדינה,דרך משרד הדתות.

    טוב להיווכח שגם צבי יחזקאלי מציץ באתרי האנטי סמול לשאיבת מידע. זה פורסם שם לפני כמה ימים.

    אהבתי

  18. הסמל פפר הגיב:

    דניאלי,
    אתה מאוד כועס, אתה מבולבל, הכל מעורבב אצלך, השמאלנים, הארגונים שלהם, דבורית, השגריר השבדי, החמאס, דעאש וערביי ישראל, כולם נגדך, כולם לא מבינים אותך, כולם עורפים ראשים או לפחות תומכים בעריפת ראשים.
    אפילו הלינק של "הארץ" בוגדני כמובן ומפנה לעיתון אחר.
    זה בטח נורא להרגיש כל כך בודד.
    זה לא עוזר לך שאנחנו כאן מקשיבים לך, מתייחסים ברצינות למה שאתה כותב ועונים לך באופן ענייני?
    אתה לא לבד!
    ממני,
    הסמל פפר (לא קשור לפלפל, קשור לחבורת נגנים עם לבבות שבורים מרוב בדידות, אשר ממש מבין אותך).

    אהבתי

    • דניאלי הגיב:

      אתה מאוד כועס, אתה מבולבל, הכל מעורבב אצלך, השמאלנים, הארגונים שלהם, דבורית, השגריר השבדי, החמאס, דעאש וערביי ישראל, כולם נגדך, כולם לא מבינים אותך, כולם עורפים ראשים או לפחות תומכים בעריפת ראשים.
      אפילו הלינק של “הארץ” בוגדני כמובן ומפנה לעיתון אחר.
      זה בטח נורא להרגיש כל כך בודד.

      מ.ש.ל.

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      LOL (פפר)

      אהבתי

  19. אני הגיב:

    המשך עלילותיה של "היי זאת שלי" הקדושה:

    בעקבות ראיון לאחת מערוצי החדשות שראיתי אתמול מסתבר שהיא פנתה לנגידה קרנית פלוג בבקשה שתקבל את לקץ' מלקו – עובדת הקבלן שבנה נפל במבצע עוק איתן ואשר במודעת האבל שפירסם הבנק צויין שהיא עובדת קבלן – כעובדת קבועה.

    שאלתי את עצמי האם הבקשה הזו נובעת מהתקנה הממשלתית המחייבת לקבל כל עובד קבלן שעובד בחברה או משרד ממשלתי, ואשר שכל קרוב מדרגה ראשונה במלחמות ישראל כעובד קבוע (מה עם מוות בתאונת אימונים?) אבל, לא, היא החליטה שזו מחווה ראויה כפיצוי על זה שצויין "עובדת קבלן" במודעת האבל.

    כמובן שהקדושה לא התכוונה לפרסם את התכתובת עם הנגידה אבל, היות שבאופן מפתיע הנגידה סירבה (ונימקה למה) הקדושה נתקפה זעם (קדוש) ופרסמה את התכתובת. אני מניח שאם היתה מצליחה לגרום לקבלת לקץ' כעובדת קבועה, אף אחד מעולם לא היה שומע אודות המתן בסתר הזה של הקדושה.

    כמובן, שהיא (יחימוביץ') צירפה לזה נימוקים ופרשנויות ממיטב הדמגוגיה היחימוביצ'ית: אדונים ומשרתים, בנק עם משכורות גבוהות לעובדים, אטימות ועד ועוד (לא יכולתי לקרא הכל – בטח יש עוד פניני דמגוגיה משובחות לרוב).

    מצרף פה את אחת התגובות לסיפור שהופיעו בדף הפייסבוק של יחימוביץ' (העתקתי משם – אני מניח שזה סביר מבחינת וחוסך לעצמי המשך תגובה:

    "מברט אייסו אני בתור בן העדה דורש ממך לא למענף את עצמך בעזרת התקרית המביכה הזו ….. וההרגשה שלי שאת לא יותר טובה ממהם כי מה שאת עושה זה לרקוד על הדם של המנוח ! הצביעות שלך בכל הקטע הזה של האכפתיות בשל ההגדרה של האמא כעובדת קבלן נודפת ממך ולי זה לא נראה בעין יפה אז הנה ממך אם את רוצה לעשות מעשה תעשי אותו בלי יותר מידי דרמה וסרטים בשקט בלי רעש תקשורתי של עזרה ודאגה כי רק ואבל רק זה יהפוך את ״אכפתיות ״ שלך לאמיתית וכנה
    28 · יום ‏16 אוגוסט‏ בשעה ‏13:15‏"

    אני לא בא לטעון שהנגידה לא התנהלה פה בקורקטיות נוקשה במידה מסויימת או לזלזל במצב העגום של שוק התעסוקה בתחום של עובדי קבלן וכו'. כמו כן, אל מבין את עצמי למה היא כל כך מעצבנת אותי וגורמת לי להשקיע זמן בתגובות.

    אהבתי

    • אני הגיב:

      העתקתי משם – אני מניח שזה סביר…
      מבחינת זכויות יוצרים: דף פומבי, תגובה פומבית של מישהו אחר (לא יחימוביץ) וכו'

      קישור לדף המדובר (מאוחר מידי לחפש איך עושים קישור תחת מילה)
      https://he-il.facebook.com/ShellyYachimovich/photos/a.216050819217.130874.162319074217/10152705474499218/?type=1

      דבר נוסף: מתיאור עניין מודעת האבל כי שמתואר ע"י יחימוביץ' הבנתי שמודעת האבל שבה צויין בסוגריים "(עובדת קבלן)" ליד שמה של מלקו, נתלתה, בכלל, על לוח/ות מודעות בבנק, לצד מודעת אבל לעובד של הבנק. היא לא פורסמה בעיתון בתפוצה רחבה.

      גם אצלינו, בחברה הפרטית הגדולה בה אני עובד, נתלים מודעות אבל באופן שוטף. הרבה פעמים מופיע לצד שם הנפטר ציון הקשר שלו לחברה (למשל, גמלאי החברה וכד'). ד"א, גם אצלינו יש עובדי נקיון, הובלה וגם עובדים טכניים שהם עובדי חברה קבלנית. לא מפרסמים אצלינו מודעות לעובדים שאינם עובדי/גמלאי חברה ישירים.

      אני מניח שגם במקרה של בנק ישראל הציון בסוגריים בא להבהיר לקוראי המודעה מי זו האשה ומה הקשר שלה לבנק. כמו שצויין עובד המחשוב ששכל בן במבצע ושהמודעה שלו נתלתה ליד. ככל הידוע לי בבנק ישראל יש מאות עובדים ובוודאי הרבה מהם מכירים הרבה אחרים. למקרה ומישהו שיקרא את המודעה של מלקו וישאל את עצמו איפה היא עובדת בבנק – הובא ההסבר בסוגריים.

      רק שקרה המקרה ועבר שם איזה יפהפה נפש (ולא מזלזל ביפי נפש) שליבו החל לשתות דם למראה ההשפלה הנוראה בציון העובדה שמלקו קשורה לבנק בהיותה עובדת קבלן. אין דבר משפיל מזה לרמוז שאדם עשוי להיות, חס וחלילה, מקסטת הטמאים: אותם עובדי נקיון של חברות הקבלן שמנקים את המשרדים ונורא מכל את השרותים. יפיפה הנפש הזה מייד פירסם את ההשפלה הזו בפייסבוק ומכאן זה הפך להיות ויראלי ופומבי.

      אהבתי

  20. שבדיה על הכוונת הגיב:

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s