כעונש על השילוב המצוין של יום כיפור-שבת בשבוע שעבר, קיבלנו השבוע את הדפוק שבמיקסים: רביעי ערב חג חמישי חג ושישבת. ימים מבאסים לקריאת עיתונים ולחדשות. ואותו דבר בדיוק קורה בשבוע הבא. בעעע. אולי זה מוצלח לשכירים שיכולים לעשות לעצמם גשרים רבי מפלסים בשבוע וחצי האלו, אבל רע מאוד לעסקים לאנשים כמוני, שחיים את השגרה ואת הרוטינה, ומתבססים על ענייני דיומא. הרי כל העבודה בחג הזה היא פול גז בניוטרל, כפי שיודע כל אחד. מי שכבר מגיע לעבודה עובד חצי יום או חצי שבוע ואץ רץ לצאצאים או לעיסוקים או לנסיעות. כך שמה שאעשה פה מעתה ועד יום ראשון, 19 באוקטובר, הוא לקושש חלקיקי אירועים ולהתבאס עליהם, או לשבח, כשמגיע. הכל בקטנה, כראוי למדינה שעוברת להתנהל בחצי תפוקה, במקרה הטוב.
אם לכל חג יש איזושהי תמה, רעיון מרכזי, חירות, חקלאות, תחפושות, הרי שסוכות, עם הסוכות והלולבים שלו, הוא לא ממש כר פורה לכתבות נושא בגליונות החג, חוץ, נניח, מלמצוא אנשים שגרים בסוכות כל השנה, או בבתים חריגים, או מה. אז מה שיש לנו פה זה את הראיונות הרגילים של סופי שבוע: שחקנית ודוגמנית שהתגרשה, ליא קניג, המככבת בעוד שלושים הצגות נגררת בציצית ראשה לבילוי לילי בתל אביב (ממש מקומון בניינטיז), זמר נחשב מוביל לתחנות חייו, שני אנשי טלוויזיה שיש להם תוכנית מסעות בעולם, אותה מפמפמים בערוץ שלהם עד מוות, אראלה ממפעל הפיס (הנה ראיון עבר), ושאריות הפליטה מצוק איתן: פצועים שמחלימים, חללים ואלמנות חדשות שילדו באחרונה. כאמור למעלה, החג הזה תקוע, מאחר שמיד לאחריו יש לייצר גיליון סופשבוע (שנסגר כמובן כבר בתחילת השבוע, זה לא שמישהו התחיל לעבוד עליו היום).
אוקיי, הנה מצאתי משהו סביר: בממון של ידיעות מראיינת ציפי שמילוביץ את ינון קרייז, ילד פלא ולא מהיום, שמכר את Maker studios, החברה שמפיקה סרטוני יוטיוב קצרצרים לדיסני במיליארד דולר. איזה סרטונים? למשל סדרת האינטרנט המצליחה בעולם, Epic Rap Battles, שני אנשים מחופשים לדמויות היסטוריות מנהלים ביניהם מאבק ראפ. למשל מיילי סירוס וז'אן ד'ארק.
אוקיי, אז כדי שתבינו מה זה להיט, הנה:
או למשל, בחור שבדי המקריין עצמו כשהוא משחק במשחקי וידיאו.
זה רק שתדעו מה הולך בעולם, כן? ואו איך עושים כסף גדול.
יריב הורוביץ, קולנוען מצליח, מתלונן על משכורת של 35-40 אלף ש' בחודש ומעורר תרעומת בקרב קוראי המארקר.
למה לא קנה? לדבריו כי אין לו הון ראשוני. לדעתי, סתם לא מסתדר לו.
אבל תלונתי היא על כך שרק ברגע שרכשת בית אתה נחשב "מסודר". אז אני רוצה לומר פה שהורוביץ מסודר גם בלי שרכש בית.
ובכ"ז: איך תגיעו לעשירון העליון. כלומר, מה צריך כדי להגיע לשם.
50 שנה לסלאח שבתי, וידיעות תל אביב יפו בגיליון מיוחד המוקדש כולו לסרט. רעיון יפה, אבל למה להגזים, גיליון שלם? זו שאלה ראשונה. והשנייה: מה בדיוק תל אביבי בסלאח שבתי?
במעריב חגגו כבר ביוני ובתחילת השנה שמענו על הצגות ילדים לפי הסרט.
משתכשכים בביצה
לא שמתי לב שמי נגד מי עלה לאוויר ב-7 בחודש, כלומר לפני יומיים, ואיש מכם לא הסב את תשומת לבי. ככה מתנהגים? העיקר לנג'ס על גידון ועמירס וכספית.
גם אביב הורביץ תוהה מה עם כתבת התחקיר של הארץ על גדעון סער שכולנו מחכים לה.
הרהור מפלצתי עלה בדעתי: הייתכן שמשפרש השר (חכו, עוד לא זז מטר) מתפקידו, יצאה הרוח ממפרשי כותבי ועורכי התחקיר? לא. לא יכולהיות.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
לא מבינה את דפני ליף: חרם צרכנים על קורנפלקס? באמת? ששתלפים איש כבר עשו לייק?
איזו אומה משונה יש פה. קורנפלקס? אחרי שבוע עם מילקי נעבור לשבוע עם קורנפלקס, שישתלט על כל אינץ' פנוי? שבוע הבא, אני מבינה, יוקדש למקופלת.
נתחיל מהשורה התחתונה – אנחנו מתחילים חרם צרכנים.
נמשיך מהסיבות:
1. נשבר מהמחירים הגבוהים.
2. די להיות פראיירים. לא משנה מה מחרימים בכלל, חשוב להתחיל להבהיר לרשתות השיווק שהם לא יכולים להמשיך לעשות קופה על הגב שלנו.
3. צריך להתחיל מחדש להפעיל לחץ. צריך לאמן את השריר שלנו לעבוד ביחד בשביל להגיע לתוצאה.
ודבר אחרון – מה המוצר? לפני יום וחצי עליתי לשידור אצל רזי ברקאי. על הקו היה גם אייל עופר מ"ישראל יקרה לנו". אחרי דיבור שוטף על גובה המחירים בהשוואה לחו"ל, הצעתי לאייל אתגר. אל תדבר. אתה ברדיו, אנשים שומעים. תבחר מוצר ויאללה, בוא נקרא לחרם. רזי הציע שיגריל מכובע. בכובע היה גם המילקי כדוגמה. אבל מה שהוגרל זה קורנפלקס.
אז אנחנו קוראים להחרים קורנפלקס. של תלמה. ושל נסטי. ובכלל. זה גם מלא בעמילן, אז נראה לי גם בריא.
אפשר גם להחרים מילקי. אפשר להחרים את שניהם. העיקר להתחיל. לראות איך עושים מעשה ביחד וגורמים לכל המשווקים שמתאמים מחירים (הם יודעים לעבוד ביחד כשצריך) להבין שאנחנו לא מוכנים להיות פראיירים יותר.
פרויקט החזית
הצינור
ובאותו עניין, הסולידית מנתחת את ההגירה לברלין ואת דף הפייסבוק המגוחך.
עיתונים מעדיפים לסביות (בלומברג).
(תודה לנירית)
לפני פיזור
הרעיון לסקריר מי נשאר פה ומי עוזב (ר' בטור השמאלי או בפוסט של אתמול) לא היה כל כך מוצלח. כמו להתלונן באירוע מסוים "אף אחד לא בא", כשמולך עשרים אנשים שבוהים בך וממצמצים ותוהים: מה הכוונה אף אחד לא בא? הרי אנחנו כאן. הכוונה באירוע המתואר היא כמובן שזה שבעל/בעלת האירוע חפץ ביקרו, לא הגיע. וזה כמובן שגוי.
ומה הנמשל? הרוב המכריע של מי שהשיבו לסקריר כאן, לא הולכים לשומקום. אבל מי שכבר התעופפו לחג אינם, ולכן כבר לא השיבו על הסקריר של אתמול. שורה תחתונה, תודה לכל הנשארים.
אני ממש לא מחפשת מישהו שאיננו, הכל בסדר.
ולווט אנדרגראונד 
גשר פה גשר שם.
השיטה הנכונה היא לא לעבוד כלל. כך יוצא שכל הימים הם חופש אחד גדול, לא אכפת לך מה התאריך, מתי שבת, מתי חג מתי קמים מתי הולכים לישון, מתי אוכלים ומתי קוראים עתון.
הדבר היחיד שאולי יש לו איזה השפעה זה מזג האויר.
אהבתיאהבתי
גל"צ שידר כל היום(12 שעות) שירים עבריים אותם בחרו כל מיני זמרים,כל אחד קיבל שעה.
הפליא אותי שזמרים מתלביב עדיין אוהבים את השירים שלנו(ישראל).
יכול להיות שגם בברלין הם שומעים את זה?
שמעתי את כל היום חוץ מהפסקות (גלישה בסאפ).
שמתי לב שלא היו אף שיר של יהורם גאון,הפרברים,דודו זכאי(הזמר הטוב ביותר חוץ מאינשטיין),דורית ראובני.
בשעה האחרונה הגישו יורם רותם ודלית עופר ב"חי", וכנראה גם הם "סבלו" כמוני, ופשוט השלימו את כל שחסר במשך היום! תארו לכם את השערוריה שנמנעה,יורם גאון! הפרברים!
יווווופפפפי!
אהבתיאהבתי
דודו זכאי?
אתה רק מסתכל עליו נעשה לך רע.
חינני כמו כרוב שמתגלגל מהמדף בירקניה.
אהבתיאהבתי
"אתה רק מסתכל עליו נעשה לך רע"
אז אל תסתכל, תקשיב!!!!
V הורסים לי את החיים……!
אהבתיאהבתי
בתכנית סקירת עיתוני הבוקר של רשת ב' "אור ראשון" כאשר היא בהגשתו של איזי מן, לעולם ישמיע בכל תכנית את צל ומי באר של הפרברים.
אהבתיאהבתי
"איך תגיעו לעשירון העליון. כלומר, מה צריך כדי להגיע לשם"
שימו לב!
צריך 13! מי שיש לו 12 הלך עליו!
אין מליונרים ערבים,דרוזים,מזרחים,עוזבי קיבוץ,…..בממוצע.
אהבתיאהבתי
"לא מבינה את דפני ליף: חרם צרכנים על קורנפלקס?"
זה לא היא, זה תוצאה של ההגרלה אצל ברקאי,שעשה עם איל עופר,אין לה יד בזה, היא רק הצטרפה. זאת תוצאה של שתי תכניות של רזי,אחרי שהוא דיבר עם איל, הוא שלח אותו הביתה להכין כמה מוצרים ולבוא מחר להגרלה, עופר התייעץ עם חבריו, והביא בכובע כמה מוצרים שקל להשוות את מחיריהם לח"ול.
לכו לים אין דבר כזה!!!!
אהבתיאהבתי
מאחר והטוקבקים הוזמנו ועלו לפוסט לרגל החגים, אחרוג ממנהג המקום ואפספסט בתגובות.
בהתחלה התלוננה על אנשים שמדברים מברלין, ולמה לא יכולים להסתיר ולהגיד שנוסעים לחיפה, כמו אז במושבה או בדירתו של בעל טור אשר נמאס לו להתלונן על צאצאיו.
אחר כך במקום יוקר מחיה, העדיפה לעסוק במסיונריות מזון בטענת מילקי הוא רעל. ובכן, בתור מי שנשך את צווראך וגם אכל מילקי, ביג ביג דיפרנס.
אחר כך קידמה בפוסט תאוריית קונספירציה מבוססת על הוכחות מובהקות ברמת הקרן לפאר והדר בלוג ביקורת התקשורת.
אחר כך התלוננה שדפני ליף היא דפני ליף.
ואגב קורנפלקס, מי שגר בדירת שותפים, או ביקר בכזאת, יודע הכל מתפרק במי גמר לי את הקורנפלקס (והשאיר את הקופסא במקומה עם שלושה פלקסים). אנשים כותבים מגילות איומים על הקורנפלקס שלהם כאילו היו חפיסות אמירקן ספיריט שהביאו מחו"ל.
אני מניח שכשל השוק (עושה סולידית) ימשך כל עוד לא תמצא טעות הגהה במוצרי החברות הגדולות.
שיטת הפאסיבאגרסיב למחאה חברתית- לבוא לשפר את החשבון הסלולארי, ולצאת עם טאבלט בתשלומים לשבע שנים בש"חים זכריים.
דברים אחרים-
אחר כך יחצ"נה כשבעה ימים ישראלי שמכר במיליארד, אז נזכרתי במשהו שעלה בקצה הגיימרגייט, הקשור לחברה ולהישג ישראלי נוסף בהוליווד.
אגב הוליווד, ראיתי את הפרק הראשון של האפאייר, עד "המקופלת" לא שמים לב למוצא הישראלי, חוץ מזה הילדים הם פרסומת להפלות כולל זאת מבאנהאדס. דומיניק ווסט הוא סופר אז בהכרח לא אמין, אבל שרה וילסון היא אישה בטלוויזיה, כך שכנראה מניפולטיבית. אבל כללית שווה לראות.
מי זו ז'אן ד'ארק?
אהבתיאהבתי
בגירסה המוקדמת והקיימת של התגובה נכתב בטעות ששם השחקנית הוא שרה וילסון במקום רות וילסון.
אהבתיאהבתי
אני מבינה שגם אתה פה כדי לקרוא פרקי חזנות
אהבתיאהבתי
חז"נות
אהבתיאהבתי
אני פה בצפייה שדניאלי ועו"ח יתמזגו ויווצר הdsDNA של הטרול המבולבל.
אהבתיאהבתי
מי זה וולפגאנג?
אהבתיאהבתי
זה לא שעיתונים מעדיפים לסביות – הם מניחים שהקוראים שלהם (ואולי גם הקוראות) מעדיפים/ות נשים.
אהבתיאהבתי
ואולי לעורכים הגבריים נוח יותר עם הנשים המתחתנות מאשר עם הגברים, כי הומואים זה מאיים (עליהם, על הגבריות שלהם, לשיטתם) וזו פשוט הומופוביה קלה פלוס חיבה לזיווג אישה-עם-אישה שיותר נעים לעין? (ולא מאיים/מרתיע את העורכים באותה מידה)? כמובן שאם הם גם חושבים שזוהי העדפת הקוראים- הסבר הגיוני…
אהבתיאהבתי
מחאה בכלל דבר מסוכן.
היא מערערת את הקיים, את הנוח והיציב.
חסרים עורפי ראשים ומתכנני משטים מסביב?
עכשיו זה הזמן למחאה פנימית? אנחנו במצב חירום שהחל ב 1948 (או בתרפ"ט, או בזמן זוועות חמלינצקי, או כשהמן הרשע חתם על צו ההשמדה).
בקיצור אנחנו אי של יציבות, וילה בג'ונגל, נושאת מטוסים בים גועש ועוין והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון (בניכוי יהודה ושומרון ואורית סטרוק).
הכל הרי בסדר, הליכוד, מולדובה ביתנו, האח המיטיב בנט ויאיר בלי עתיד בשלטון, החמאס מוטט, נכתש, מוגר, בוקע ונגרס, אבו מאזן התגלה כאיום על השלום, דנינו עדיין מפקד על משטרת המלחמה במעשני הגראס, התנין עוגנת לבטח במפרץ חיפה ויאיר שמיר מתכנן את פעולת הנקמה באנשי נחל עוז.
חג שמח יהודים, תשמחו במה שיש לכם, שזה לא הרבה אבל יותר משיש ליזידים או לבריטי בלי ראש, אז אל תבלבלו עכשיו את המוח עם מחאה.
אהבתיאהבתי
דפני ליף היא ג׳אנקי של מחאה ותשומת לב. כמו שהיא אומרת בעצמה העיקר המחאה, לא חשוב על מה. הקורנפלקס הוא רק תירוץ. באותה מידה זה היה יכול להיות הקפה נמס או שקדי מרק. העיקר שאפשר לתפוס כותרות להתבכיין ולדפוק חברה גדולה בדרך. הבחורה הזו היא מסוכנת, אפילו לעצמה.
אהבתיאהבתי
כמה שטויות בפסקונת קטנה. ממש נח בשבעים שגיאות.
אהבתיאהבתי
הבחירה בקורנפלקס שרירותית והיא התפל.
העיקר הוא המחשה לכוחם של ההמונים המסוכסכים לעשות משהו כגוף אחד, לשם שינוי, תרתי משמע.
גם בפייס, חשוב ההקשר. לו היית קוראת ומתעמקת באייטם הזה היית מבינה.
אהבתיאהבתי
באמת יש מה להתעמק ב"יש בזה עמילן, אז זה נראה לי בריא".
אהבתיאהבתי
V, אם יש לך דיבור עם דפני ליף אולי תוכלי לסדר לי את תואר גיבור המחאה? מעולם לא נגעתי ולא אגע במילקי ובקורנפלקס (חלב פרה ותירס מעובד הם מזון לעגלים)
אהבתיאהבתי
אוקי, אז במקום יוקר המחיה נקרא לזה מס בריאות פרוגרסיבי, נאמר תלמהקר, או אולי ציונות תזונתית- שטראוסקר.
ואגב אנשי תזונה בריאה עם ראש פתוח הנה שרשור על עישון שחוגג בר מצווה.
אהבתיאהבתי
געוואלד!
שהסמל לא יראה ולא ישמע, אני די מחבב את הראש שלך…
אהבתיאהבתי
אם כבר ח. לוינסון, אז "טפל".
למרות שתלוי בסוג הקורנפלקס.
אהבתיאהבתי
המחאה, שהוציאה בשעתה המונים לרחובות, הבהילה כהוגן את הממסד ואת החברות הגדולות. כדי לעצור את המומנטום המפחיד היה צריך לעשות שני דברים פשוטים: לנצל את המנהיגון הטירונית המסוכסכת של המוחים ולהקים וועדה שתמסמס לאיטה את ההבטחות ובעיקר – להפסיק להזרים כסף לפרסומות במדיה. המדיה מתפרנסת מהפרסומות האלה וזה חולל שינוי גדול, כי הפסיקו לסקר את המחאה.
מחאת הקורנפלקס היא פאתטית ומטופשת ולא בגלל הנימוקים הבריאותיים. הניתוח של 'הסולידית' בפוסט של וולווט הוא מבריק. הפיתרון הוא בשינוי הרגלי הצריכה, כי כל הכלכלה המערבית מבוססת על זה שאנשים צורכים יותר ממה שהם צריכים. ובעיקר צורכים דברים שהם לא צריכים וחיים מעל לאפשרויות.
ממה עושים כסף? הדוגמאות שוולווט הביאה מטופשות במיוחד, אבל היום עושים כסף מזה שמשכנעים אנשים לקנות זבל ממותג, קיטשי ולא נחוץ, וגורמים להם לחשוב שזה הופך אותם למעודכנים, מגניבים או נכונים.
אני לא מטיף לנזירות, אבל ו – האם הילדים זקוקים לכל שפע הצעצועים הממותגים הנוראיים שקונים להם? ממתי הפך הבילוי האולטימטיבי לביקור בקניון? ( סרט מצויר אלים ורעשני, ארוחת מקדונלדס , פופקורן ו"תקני לי" בלי סוף. ביקור עם שני ילדים עולה 500 ש"ח).
רק חינוך ושינוי תודעה ישברו את השיטה
אהבתיאהבתי
אכן, לו רק היו מרסנים את המפלצות הזעירות והנהנתניות, היתה נמנעת מוולווט כל האי נעימות הזאת של מחאות חברתיות ליף וכו'. לא פלא שולווט "שונאת" ילדים.
אהבתיאהבתי
זה היה חידוש עבורך לקרוא את זה?
האין הנושא "תרבות הצריכה" אחד הפופולריים בדיוני הסרק הלא נגמרים?
כמה אנשים אתה מכיר שחיים כמו הסולידית?
(או באופן מתון יותר, כמוני?)
אהבתיאהבתי
אני מכיר. לא הרבה אבל יש. בעיקר יש קבוצות של צעירים אקטיביסטים שמודעים לזה ופועלים למען זה. זה מעודד.
אני לא מטיף לנזירות, צמחונות וכדומה. אני לא חושב שמתאים לכולם לגדל צנוניות ועגבניות בגינה ואין לי בעיה עם מי לפעמים אוכל ג'אנק או מבלה במסעדה מתוקתקת. אני רואה צורך רק בהימנעות מקפיצה מעל ה"פופיק". (פעם הבנקים התחרו בהצעת תכניות חסכון אטרקטיביות, היום הם מציעים הלוואות..)
אהבתיאהבתי
לוינסון – היית ונשארת טרחן-על…
(משעשע התיקשור…)
אהבתיאהבתי
תודה.
אהבתיאהבתי
רשימה חלקית של ארצות בסביבה שבהן שוחטים כולם את כולם השבוע: לבנון, סוריה, תורכיה, עירק תימן
ואז הנה חוכמה שנדפסת בתוק בק בגארדין. אמנם תוק בק אחד בלבד.
אבל החוכמה הזו משדורת ונדפסת כל הזמן בכל מיני מקומות
JovialMerchant goldhattedlover
09 October 2014 10:15am
Recommend
Israel considers ISIS an useful tool to fight its real enemies,
Israel opened a field hospital in the Golan Heights to Syrian rebels earlier this year. I wouldn't be surprised if some, if not many, of those fighters joined ISIS or were affiliated with them
אהבתיאהבתי
חסר פסיק או ו החיבור בין עירק לתימן.
הכיתוב המקובל בעברית לעיתון הבריטי הוא גרדיאן.
משודרת ולא משדורת.
בסוף משפט נקודה.
תודה
אהבתיאהבתי
מה לעשות, צודק
אהבתיאהבתי
זה לאלו שקוראים את החדשות של אתמול.
קמתי התלבשתי, התרחצתי, וכ"ו וראיתי
שנוספו עוד קוראים (זה מה שחשוב) 6
אדומים 3 ירוקים. תשעה, לא רע.
שגיהוט קטיף? לא נורא. בעברית? זה
קלום לעומת האנגלית. היום משרד החניוך
מוסיע לח איסור. הסתדרתי בלי, בזמני
גם איטר גם דיסלקטי, האריכו לי את האוזן
השמאלית (הפונה לשביל בכתה) בכמה
סנטים טובים. ולעניין, כתיב תורה מורכבת.
איות,תחביר,כתיבה תמה, ובטוחני שרוב
הטהרנים כאן לא מסוגלים לנקד קטע של
נגיד 500 מילים ללא שגיאה אחת. את
השירים של משוררים רבים מנקד מומחה
שכיר, אז מה? ועכשיו סיפור.
הילד ההוא שב מבית ספרו לביתו.שואל
אביו: "איך היה"? משיב בנו: "המורה
לכתיבה תמה חרא של מורה". שב ושואל
האב, "הזאת למה, בני."והבן "היום בשיור
לכתיבה תמה אמרה לי הנבלה "כתיב נאה
לך נער אבל הזין שלך ארוך מדי" השבתי
לפוסטמה: זה טוב או רע. השיבה לי
עניין זה תלוי ועומד". אומר לו האב:
"בן, יש לך במקרה את הטלפון של המורה
יש לי דבר אתה" כאן נגמר הסיפור ואם
נתן הבן את מספר הטלפון לאביו או שמרו
לעצמו זה בשבוע הבא.
אהבתיאהבתי
הי ולווט
אני קונה 'ידיעות' ביישוב אחר וגם שם כול המקומון הוקדש ל'סאלח שבתי'. זה באמת לא תל אביבי.
אהבתיאהבתי
"50 שנה לסלאח שבתי, וידיעות תל אביב יפו " בכל רשת ידיעות,מקומונים.
אהבתיאהבתי
כן, אני יודעת. מחלת הסינדיקציה. אי אפשר ליצור גיליונות חדשותיים, לכאורה, אז בוחרים נושא, ומפיצים בכל הרשת. חוסך ים כסף.
אבל זה כמובן לא נכון. אין שום סיבה שלא ליצור גיליון ייחודי לכל מקומון, שבוחן את העיר או את האזור מנקודת מבט שאינה רק משבוע לשבוע.
כפי שאמרתי, הבחירה בסאלח שבתי כגיליון נושא היא מוזרה ותלושה ובכל מקרה לא במקום.
אהבתיאהבתי