עוד פעם יעלון?

 

yediot15.10.14haaretz15.10.14

isra15.10.14maariv15.10.14

 הכותרות

♦ הנה שלוש הכותרות הראשיות של שלושה עיתונים, הראיון עם שר הביטחון, עיתון עיתון לפי אינטרסיו השקפקפים. למה בכלל שלושה עיתונים מראיינים את יעלון? הרי הוא התראיין לפני כחודש לטלוויזיות, ולמעשה הוא לא מפסיק לדבר. היחיד שלא הלך בתלם היום הוא ידיעות. נחמד מצדו:
הארץ: "בנט הפעיל מניפולציות נגד הרמטכ"ל בקבינט במלחמה בעזה"
שימו לב לתמונה, המדגימה דיאטה מושלמת.
מעריב: "אנחנו כהנהגה היינו צריכים להוריד את יוקר המחיה. נכשלנו בהורדת מחירי הדיור… וזה צריך להיפסק"
כמובן שיש גם התייחסויות לנפתלי בנט ולהטחות ההאשמה ההדדיות. הנה תגובת לשכת בנט למתעצלי הקשרורים.
benetmaariv15.10.14
ישר"ה: "לא תהיה 'מדינה פלסטינית', זאת רק אוטונומיה"
ואחר כך יש ידיעה נרחבת בעמודי החדשות של ישר"ה, ב-2-3, וגם במוסף החג. לא קצת הגזמנו?
הכותרות נושאות אותו אופי. והנה גם הראיון, שלא תגידו שמנעתי אותו מכם.
יעלוןישרה215.10יעלוןישרה15.10

♦ בע' 5 בידיעות יש ידיעה קצרה בתחתית העמוד על סולחה בין המפכ"ל דנינו לשר הפנים אהרונוביץ'.
יותר הם לא ידברו בפומבי על מינויים. ככה סתם בזבזנו עמודים על עמודים עליהם אתמול.

עולים לברלין

♦ בועז ארד כותב בהארץ פרופיל על ההוא מהמילקי.

…הוא יהיה בן 26 עוד מעט. גדל ברמת גן עם שני אחים קטנים. למד בבית ספר תיכון נחשב. בעל תואר ראשון בכלכלה. היכן הוא מתגורר כעת? לא ברור. לטענתו בברלין, אבל אין לכך כל הוכחה. ייתכן אפילו שהוא יושב ברגעים אלה ממש מול הלפטופ הקטן שלו – ממנו הוא מנהל את המהפכה שלו – בדירתו בישראל. כמו שהצהיר בסרטון שהעלה ליוטיוב, אין לו פרופיל פייסבוק. היה לו, אבל הוא מחק אותו לפני כמה חודשים. הוא עשה וממשיך לעשות מאמצים לא קטנים כדי לשמור על אלמוניותו, אבל את העקבות הדיגיטליות שהשאיר אחריו תוך כדי יצירת סערת המילקי הברלנאי – בין היתר, תוך שהוא משתמש בלפחות פרופיל פייסבוק פיקטיבי אחד – לא טישטש כראוי. והעקבות האלה מובילות להרבה מקומות…

[poll id="150"]

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

♦ מאחורי הקלעים של תחקיר קק"ל (רביב דרוקר).

♦ לא, לא לכם, שילדיכם מחוננים, אלא לשכנים: איך לגדל ילדים סטנדרטיים.

משתכשכים בביצה

♦ רבותיי, אני לא מאמינה. נכון אתמול התלוננתי על האתר הדיגיטלי של מעריב, שהוא בלתי קריא? אז הנה, הבוקר, גם מופיעה המהדורה היומית, וגם אפשר לקרוא בה, והאתר לא משתולל כבהתקף אפילפסיה. יכול להיות בהחלט שזה צירוף מקרים ושאני מקנה לעצמי כוחות שאין לי. בכל מקרה, תודה לבורא עולם על שעזר לי לקרוא את המהדורה הדיגיטלית של מעריב, ולדעת שיעלון אכל לבן ולא שמנת. אבל אין מה לדאוג, חבובים, לעניות דעתי הוא מפצה על החסך הנורא.

אגב, השמנת לא הייתה סמל למותרות, מבחינה כלכלית, אני מתכוונת, אלא מאכל עתיר שומן וקלוריות, וזו לדעתי הסיבה שלא בלסנו אותה בילדותנו. אני אומנם שייכת לדור הרוויון יותר מאשר לדור הלבן, אבל שמנת הייתה משהו אחר. למשל: סלט עם שמנת. נדמה לי שרק בשבת בבוקר. מציעה לכם לנסות. לא שמים ים של שמנת בסלט, אלא גביע אחד, או פחות, המתחלק בין נניח ארבעה חמישה אנשים, ואז זה ממש סבבה. עד כאן פינת הבישול משנות השבעים.

יש עורכים בבית?

♦ האמת, לא משנה, רוב הסיכויים שאין עורכ/ת בהארץ שיודע/ת שלא מניחים תפילין בחול המועד ע"פ רוב פוסקי ההלכה (כן, יש כמה שאומרים כן. למשל הרב שך).
(תודה לשני)
עדכון: לא מצאתי אותה בשנתיים האחרונות באתר, כך שאין לי תארוך.
עדכון 2: גונן גינת מוסר שזה מ-2003 ושהארץ התנצל כמה פעמים.
מתנצלת על שהעליתי באוב.
tfilin

מכסחי הקלישאות

♦ עין לא נותרה יבשה בקהל.

לפני פיזור

♦ עוד כמה ימים קשים. מי שיישאר פה יקבל פרס ניחומים.
תראות מחר.

 

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שישי קצר, שערים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

31 תגובות על עוד פעם יעלון?

  1. velvet הגיב:

    לחם, ספור עד עשר וחכה עשר תגובות עד שתגיב.

    אהבתי

    • מציצנית הגיב:

      ואולי שמחליפי השמות ימתינו עשר תגובות לפני שהם תוקפים את לחם.
      כמה שלא נעים לקרוא את השקפת עולמו של לחם על עולם העיתונות בארץ ועל עיתונאים מסויימים בפרט, אם תקראו טוב טוב מה שלחם כותב, תראו שהוא צודק.

      אהבתי

      • קורא הגיב:

        הבעיה העיקרית אם לחם זה שהוא לא קורא את הפוסט היומי. על דעותיו לגבי העיתונאים אפשר להתדיין. לא זאת הנקודה.

        אהבתי

      • לחם הגיב:

        אולי אני לא קורא את הפוסט אבל אני בהחלט קורא את העיתונים וזה מה שחשוב, הלא כן? והיום שאפו ענק לחן קוטס בר שעברה מכתיבה על מתים לכתיבה על פצועים. עם עוד קצת סבלנות היא תתחיל לכתוב על אנשים רגילים, לא מתים ולא פצועים ומי יודע, בסוף עוד תראו שהיא גם תעשה תחקירים.

        אהבתי

      • קורא הגיב:

        לא ממש. אתה נשמעו כמו קאטו הזקן שחוזר על המנטרה ״את קרטגו צריך להרוס״. פעם אחת, פעם שניה. די! כמה עוד? בצורה כזאת אתה חוטף את הדיון שלא מתפתח לשום מקום. אתה בכלל מעוניין בדיון? לאלה שקוראים את הפוסט היומי התגובה הראשונה היא ההמשך ויוצא שהיא לא שייכת לשום נושא וחוזרת על עצמה עד לזרא.

        יפה שאתה מסוגל לקבל עצות. חשבתי שאתה אספרגר אובססיבי.

        אהבתי

      • לחם הגיב:

        הערה קטנה נוספת בטרם אפרוש לסוכה: שמתם לב שרוב כתבי הנקרופיליה והפצועים והאוי אוי אוי כואב לי הן נשים? חבל שעשרות שנים אחרי המהפכה הפמיניסטית נשים עדיין תקועות בנישה הזאת.

        אהבתי

      • טום ג'ואד הגיב:

        בענייני נקרופיליה ואוי אוי אוי אתה צודק. הגיע הזמן שחן קוטס בר תכתוב על דברים רציניים, כי אין לנו מספיק רון בן ישיים ורוני דניאלים, גם חסרים מומחים לתורות לחימה, עיתונאים שיראיינו בפעם העשרים את אלי זעירא, פובליציסטים שיש להם דעה מוצקת על הכול – מחינוך ועד דאעש, ומאמרי עומק על האינטריגות האחרונות שרוקם נתניהו במרכז הליכוד. למה היא לא כתבה עוד תחקיר עומק על ברלין?
        מה פתאום פצועים? מי הם בכלל? למה שמישהו ירצה לעשות להם ולמשפחות הנופלים את הנחת הזאת? את מי זה מעניין? זה רק הם ששילמו וישלמו את המחיר האמיתי, זה רק הם שמדגימים לנו את מחירה של כניסה קרקעית ואת מחירה של מלחמה. אז מה אם הפצועים הם צעירים בני 19-21, האם זה אומר שמותר להם לדבר בקלישאות?

        ובלי קשר לאבחנות החריפות של לחם – הפעם ד'ידיעות' פישלו. נתנו לפצועים לדבר ולא ניצלו את הנייר כדי לקדם זמרים וכוכבי ריאליטי שמבקרים אותם, חברות מסחריות שמחלקות להם שי ואפילו, שומו שמיים, לא קידמו את הפרקטיקה הפרטית של הפרופסורים והרופאים שטיפלו בהם.
        באמת גועל נפש ואתה לחם בן אדם נדיר ויקר.

        אהבתי

      • לחם הגיב:

        עיתונאיות הרגש בסגנון הילד של כולנו עם גלעד שליט מסוכנות לדמוקרטיה ולחשיבה שפויה. הסבל האישי הוא כואב ונורא ומזעזע אבל הוא נקרופילי וצהוב. צהובונים כמו ידיעות חוגגים על הזוועות האלה, עיתונים קצת יותר שפויים ואיכותיים לא נוגעים בזה. מתי קראת בניו יורק טיימס או בוושינגטון פוסט כתבה כזאת? עיתונאיות שרצות מקבר לקבר מעוררות בי סלידה. חן קוטס בר לא היחידה אבל בהחלט מתמחה בתחום. בעולם שלך כפי הנראה יש רק או קברים ופצועים או גיבורי ריאליטי. בעולם של העיתונות הטובה יש גם דברים אחרים שעליהם כנראה לא שמעת כמו תחקירים איכותיים. ככל שיהיו פה פחות עיתונאים כמו קוטס בר ויותר תחקירנים העיתונות תהיה טובה יותר אבל זה כנראה כבר לא יקרה, העיתונות תמשיך להיות נקרופילית וצהובה ומספרם של התחקירנים הספורים עוד ילך ויפחת. חבל.

        אהבתי

  2. דניאלי הגיב:

    ההוא מהמילקי, כנראה איתי כהן.

    אהבתי

  3. ירון נוי הגיב:

    עריכה לא מקצועית: ידיעות אחרונות, מוסף שמחת תורה: שתי תמונות של להקת אתניקס. אין כיתוב לשתי התמונות, אין שמות לחברי הלהקה. נכון, העורך ו"כולם" יודעים את השמות, אבל עורך מקצועי דואג לכיתובים.
    איך יודעים שזה עורך לא מקצועי, כי גם לתמונת השחקנים מן הסרט "מיתה טובה", אין כיתוב. "כולם" יודעים את שמות השחקנים.
    האם כולם של אתניקס הם כולם של התיאטרון?

    אהבתי

  4. נאמנה הגיב:

    מילא שעורכי 'הארץ' לא בעניין של הלכות חול המועד, אבל המאייר, ערן וולקובסקי, האין הוא בן הקיבוץ הדתי בארות יצחק?

    אהבתי

  5. איש השלג הגיב:

    או מי גוד!

    דפלציה!!!

    אהבתי

  6. הסמך פפר הגיב:

    בכותרות הארץ סקופ:
    קרי מציע לחדש את המו"מ על בסיס קווי 67, ראש הממשלה מביע הסתייגות.
    הייתכן? ראש הממשלה מסתייג מכך? מדהים!
    צפו לגילויים מרעישים נוספים מיד אחרי החג:
    בנט חשף את המנהרות ויזם השמדתן.
    לפיד יזם, הגה ותיכנן את התקציב הכלכלי החברתי, המבטיח שעוד מעט יהיה טוב.
    אורי אריאל דורש חידוש הבניה בשטחים והיתר של המפקד הצבאי להתנחל בטחול של אבו מאזן.

    אהבתי

  7. ZIKI הגיב:

    קודם שיגידו לי מתי כן מניחים תפילין ואז נדבר על מתי לא.
    והסיפור על השמנת הוא בכלל משהו אחר.
    עד זמן מסויים בשנות החמישים בכלל לא נמכרה כאן שמנת בחנויות. לא שמנת חמוצה ולא שמנת מתוקה.
    באותה תקופה כן היה אפשר לאכול שמנת בקיבוצים כי לכל משק היה ספרטור שהיו מכניסים חלב שממנה יצא זרזיף של שמנת צהבהבה וטעימה להפליא. ומי שקבל אותה היו הילדים השזופים שגם אכלו בננות.
    העירוניים נאלצו לחכות קצת עד שהתחילו למכור את זה גם להם בצנצנות כמו צנצנות לבניה ולמיטב זכרוני זה היה מוצר יום יומי שנמצא בכל בית.
    אני מאד אהבתי להוסיף שתי כפות סוכר, לערבב ולאכול עוד לפני שכל הסוכר נמס וכשהייתי אוכל זה היה כזה קרנצ'י למדי.
    בכלל לא סבלתי את השמנת עם תותים או בננות, היום אני מוסיף את זה למרק פטריות, לרקוט קרומפלי או לסקלי גולש.

    אהבתי

  8. Enter your name... הגיב:

    חה! את יודעת כמה אחוזי שומן יש בריויון? מלאנת׳לפים. פשוט חלי ג. החתיכית גרמה לכולנו לחשוב שניראה כמוה אם נגמע אותו. איך היה כיף בשנות השבעים כשחיינו בבורות ואי נאורות (:

    אהבתי

  9. ע' הגיב:

    בענייני עורכים בבית:
    בהארץ כתבה מעניינת על הרודוטוס וספרו 'היסטוריה' ובכתבה מצוין שהספר יצא לאור בערך ב526 לפני הספירה.כמו כן לאורך הרשימה משובצים משפטים על המאה השישית לפני הספירה. מצד שני מצוין שבספר המחבר מתאר את מלחמות פרס שהתרחשו אם אני לא טועה בתחילת המאה החמישית לפני הספירה, זאת אומרת הרבה אחרי שהספר נכתב. אולי חשוב אף יותר – הרודוטוס עוד לא נולד ב526 לפני הספירה.
    הכתבה שם כבר כמה ימים ומישהו אף רשם תגובה בעניין ועדיין אין שינוי.

    אהבתי

  10. יוריק קרמר הגיב:

    מעניין, התגובות הרבות ביותר בטור לענייני תקשורת הן על השמנת. השפעה של המילקי?

    אהבתי

  11. אני הגיב:

    סוף סוף. אחרי שהמותג הזה "מחאת המילקי" מנופח בלי סוף ע"י כלי התקשורת, כי זה נשמע מותג טוב והולך ביחד עם הסיטואציה הפרובוקטיבית של "ישראלים (יהודים) יורדים לברלין" – נראה לי שעם כלי התקשורת לא היו טוחנים את זה בלי סוף, הבאזז היה דועך מזמן – מואיל בטובו כלי תקשורת להזכיר את תופעה שקשורה באופן הדוק לנושא האמיתי שמאחורי מחאת המילקי (יוקר המחיה והמצב הבטחוני בארץ), והיא "הישראלים בארה"ב". מזמן היה צריך לציין את זה כדי להציג תמונה יותר רחבה ונכונה של הבעיה.
    אבל ישראלים בארה"ב לא נשמע מספיק פרובוקטיבי כמו ישראלים בברלין. ישראלי בארה"ב הוא אחד ששיחק אותה. לא כמו הישראלי ההוא שרץ לגור במקום ששם שרפו את ההורים שלו.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s